תמיד תהיה לנו פריז

טיול זוגי לעיר הרומנטית והיפה בעולם

פריז היא העיר האהובה עלי בעולם כולו ואני חוזרת אליה שוב ושוב. עד כה, ביקרתי בה לפחות עשר פעמים – ואני תמיד מפנטזת על גיחה נוספת לעיר המקסימה בתבל.

לפריז ולי יש רומן מתמשך על פני שנים רבות. זכיתי להגיע לעיר הקסומה הזו עוד כשהייתי ילדה קטנה בת ארבע. אבי ז"ל, קיבל שנת שבתון בעיר האהובה עליו ואנחנו התגוררנו שם במשך שנה. כמובן שלא הבנתי זאת אז, אבל העיר הזו כנראה שבתה את לבי והצרפתית חילחלה ונקלטה במוחי. אמנם נשלחתי לגן ילדים ישראלי, אך כנראה שלמדתי את השפה בזכות שעות הצפייה בפיל בבר ובסרטי דיסני מדובבים לצרפתית…

השנים חולפות ואני חוזרת שוב ושוב לעיר האורות, בכל פעם בנקודת זמן שונה בחיי ובהרכבים שונים – עם ההורים, הדודות, הסבים, עם חברiת, עם בעלי והילדים.

כשהכרתי את בן זוגי ולימים בעלי – גיל, הוא התמסר ישר לאהבת פריז. הטיול הראשון הזוגי שלנו לחו"ל היה לפריז, ומאז ביקרנו שם ביחד כמה וכמה פעמים.

במהלך השנים עברנו הרבה חוויות – משמעותיות, טובות וגם קצת פחות… הקמנו משפחה, הבאנו ילדים לעולם, איבדנו בני משפחה אהובים שהלכו לעולמם, התעצבנו, צחקנו, התרגשנו… עברנו מגיפה עולמית ושמה קורונה וסגרים שנראים כעת הזויים. חווינו גם כמה מלחמות – ובעת כתיבת פוסט זה, מתרחשת כאן מלחמה איומה ואנו עוברים תקופה קשה וארוכה שכבר רוצים שתסתיים…

ובכל משבר או רגע של עצב, בו אני מנסה לשמור על אופטימיות ולעשות דימיון מודרך – היכן אני רוצה להיות ואיפה ארגיש הכי טוב – אני תמיד אומרת, כמו האמפרי בוגארט לאינגריד ברגמן בסרט הקלאסי "קזבלנקה"

We will always have Paris – "תמיד תהיה לנו פריז"

סאבטקסט: והרי זה מתבקש שאכתוב על טיול זוגי בעיר הכי רומנטית בעולם ❤

אז לפני שנתחיל, כמיטב המסורת – תמונות מאז והיום.

שירלי וגיל – זוג חברים בפריז 1992 בפלאס דה ווג', וכעבור 25 שנה, בשנת 2017 באותו המקום.

הפוסט הזה מאחד למעשה שני טיולים זוגיים שהיו לנו לפריז, בחלק מהמקומות היינו כמה פעמים, אבל אנחנו תמיד אוהבים גם לחדש. וכמובן – יהיו גם תמונות נוסטלגיה…

בניגוד להרגלי, לא אספר כאן על הטיולים באופן כרונולוגי, אלא לפי איזורים בפריז. סאבטקסט: כדי שלקוראים יהיה יותר קל להתמצא…

בין לבין, יש כאן המלצות קולינריות שוות – אבל בינינו, אין על הבאגטים והקרואסונים של פריז..!

תקציר וסיור מהיר בעיר

אז על מה יסופר ומה יתואר בפוסט זה?

סאבטקסט: יש הרבה מידע וגם הרבה תמונות… לא להבהל ולא להתבלבל…! אפשר לקרוא כל פעם קצת וכדאי מאד לשמור את ההמלצות – מזו שמאד אוהבת את פריז ❤

• הרובע הלטיני – הפנתאון, מוזיאון קלוני, שוק מופטאר ושוק מובר, גני לוקסמבורג, ככרות, פינות חמד והמלצות קולינריות.
• איי הסן – אי דה לה סיטה ואי סן לואי. נטרדאם ועוד מונומנטים חשובים.
• הקלאסיקה של פריז – גני טיולרי, רחוב ריבולי, המוזיאונים לובר, אורנג'רי, ד'אורסיי, רודן – וגם שאנז אליזה וסביבותיה. ונציץ גם לעבר האייקון הכי מפורסם של פריז – מגדל אייפל.
• המארה – מוזיאונים, גנים ועוד אתרים חשובים – וגם כמובן פלאס דה ווג'.
• מונמארטר וסאקרה – קר – ביום ובלילה. אמנות רחוב, סימטאות ומדרגות. וגם – הנאות קולינריות והמלצות!
• שווה נסיעה מחוץ למרכז העיר – יער בולון ומוזיאון קרן לואי ויטון, ארמון וגני ורסאיי והצצה על דיסנילנד פריז.
• פריז למתקדמים – לאלו שכבר ביקרו כמה פעמים בפריז ורוצים לגוון ולחדש. כדאי!

ולפני שנתחיל לטייל בפריז – כמיטב המסורת, שיר מהאירוויזיון! מארי מרים נציגת צרפת זכתה בתחרות האירוויזיון של 1977 עם השיר "הציפור והילד". זה אחד משירי האירוויזיון האהובים עלי ביותר, אם לא "ה"!

קבלו את השיר האירויזיוני האולטימטיבי: L'oiseau et l'enfant

ובעוד המילים L'amour c'est toi, l'amour c'est moi מתנגנות ברקע – בואו והצטרפו אלינו לטיול זוגי רומנטי בעיר הכי יפה בעולם ❤

וכמו שאומרים הצרפתים – on y vas !

הרובע הלטיני – Quartier latin

הרובע הלטיני הוא "רובע הבית" שלנו. בכל הפעמים שאני מגיעה לפריז, אני מתאכסנת בדירה או במלון ברובע זה. בבית המלון אליזה לוקסמבורג Elysa-Luxembourg שהיתי כמה פעמים, ובטיול הזוגי של 2017 קיבלנו חדר משודרג בקומה החמישית, עם מרפסת קטנה ממנה אפשר לראות את מגדל אייפל. המלון הזה קרוב לגני לוקסמבורג ולפנתאון ואני מאד אוההבת את המיקום שלו. על המלון כתבתי בפוסטים קודמים על פריז – כאן וכאן. באוקטובר 2022 שהינו במלון ז'רדין דה קלוני המעוצב כלבבי Jardin de Cluny . המלון נמצא סמוך לכיכר Maubert Mutualité, שם גם מתקיים שוק מקסים כמה פעמים בשבוע. גם כאן מאד אהבתי את האיזור, יש שפע של מסעדות ובתי קפה בסביבה. הקישורים המצורפים הם לאתרי המלונות, בד"כ עדיף להזמין ישירות דרכם, יותר זול ויש מדי פעם הטבות.

סאבטקסט: ושני בתי המלון האלה – כמו רבים אחרים בפריז, העלו את מחירי הלינה באופן מוגזם…!

הנה מלון ז'רדין דה קלוני המעוצב בשיק פריזאי והמרפסת הקטנה בחדר שלנו במלון אליזה לוקסמבורג.

הרובע הלטיני משתרע ברבעים החמישי והשישי בגדה השמאלית של פריז. האיזור נפרש משדרות סן ז'רמן ועד גני לוקסמבורג. הרובע הלטיני הוא מרכז החיים האקדמיים של פריז מאז ימי הביניים, כאשר הלטינית הייתה שפת החינוך. זהו ביתם של הסורבון, אחת האוניברסיטאות העתיקות ביותר באירופה, וכמה מוסדות חינוך אחרים. הרחובות והסימטאות המתפתלות של הרובע מימי הביניים שוקקים חנויות ספרים, בוטיקים מעניינים, בתי קפה, ביסטרו ומסעדות טרנדיות. וכמובן – גם שווקים, גנים ופינות חמד רבות.

הסורבון ברובע הלטיני:

וכעת, נתחיל בסיור הכמעט קבוע שלנו ברובע הלטיני…

בכל פעם כשאני בפריז, ישנם כמה אתרים ומקומות שאני חוזרת אליהם שוב ושוב – פשוט כי אני חייבת.

לפעמים, אני מגוונת ומשדרגת – בהתאם למזג אוויר או הוייב של הטיול, או סתם ספונטניות. זה גם אחד היתרונות של טיול חוזר בעיר מוכרת ואהובה. כך למשל, קרה באתר הבא.

הפנתאון – Pantheon

הפנתאון הוא מבנה מפואר ומרשים ועטור כיפה, שנבנה בסגנון ניאו-קלאסי על-פי רצונו והזמנתו של המלך לואי ה-15. במקור נוסד כמנזר, אך לאחר שבנייתו הושלמה ב-1789 , שנת המהפכה הצרפתית, הוא הוסב למאוזלאום – אתר קבורה שהוקדש לגדולי האומה.

הפנתאון נמצא בראש גבעה (גבעת ג'נבייב הקדושה, היא הפטרונית של פריז) ברובע הלטיני והוא צופה על אתרים רבים בפריז וביניהם כמובן גם את מגדל אייפל.

בכל הפעמים בהם ביקרתי בפריז, הגעתי לרחבת הפנתאון לסשן צילומים והתפעלות מהמבנה, לעיתים הוא היה מקושט בדגלי האומה הצרפתית ובתקופת הכריסמס ישנם סביבו עצי חג מולד.

הפעם, לראשונה, גם נכנסנו לביקור! סאבטקסט: הסיבה העיקרית לכך היא כי ירד גשם שוטף שלא איפשר לנו את השוטטות החביבה עלנו בסימטאות מסביב…

ובכן, היתה זו הצלחה גדולה!

המבנה הניאו קלאסי שנבנה על פי המודל של הפנתאון ברומא, מרשים מבחוץ – ונפלא מפנים!

במיוחד היה מקסים לראות את מיצג ההשתקפות שמהווה תעתיק למודל שהיה כאן במאה ה-19 והמחיש למבקרים את תנועת הסיבוב של כדור הארץ – The Foucault Pendulum.

בפנתאון היתה גם תערוכה עם מיצגים של האמן קייפר. השילוב של המייצגים המודרנים עם הפנתאון הקלאסי – היה מיוחד, מעניין ויפה לעיניים.

ירדנו לקומת הקרקע, שם נמצא אתר הקבורה לגדולי האומה הצרפתית. אתר מנוחה אחרון לאנשי המעלה וגדולי האומה שזכו לכבוד מידי הרפובליקה הצרפתית. ראינו את קבריהם של הפילוסופים וולטר ורוסו, של הסופרים אלכסנדר דיומא, ויקטור הוגו ואמיל זולא.

ליד כל קבר ישנה עמדת מחשב בה אפשר לקרוא על האישיות ועל פועלה. הנה למשל קברו של ז'אן ז'ק רוסו והעמדה עם המידע עליו ועל פועלו.

וגולת הכותרת עבורי – פקדתי את קברה של מארי קירי (ושל פייר בעלה) – המדענית המהוללת שהיא האישה הראשונה שנקברה בפנתאון.

סאבטקסט: מאד התרגשתי! כל כך הרבה קראתי אודותיה, צפיתי בסרטים ובסדרות עליה. אישה שהיא פורצת דרך ומעוררת השראה!

סיימנו את ביקורנו בפנתאון, בהחלט היה ביקור חשוב ומרתק.

מהפנתאון אפשר להגיע לאתרים נוספים ברובע הלטיני כמו הסורבון, הספרייה על שם סנט ז'נבייב, עיריית הרובע החמישי, שוק מופטאר וגני לוקסמבורג. סביבו נמצאות מסעדות, גלידריות וישנם ברים ובתי קפה כמובן.

מקום האוכל האהוב עלינו הצופה לפנתאון הוא הקרפרי La Crêperie ברחוב סופלו – הרחוב המקשר בין הפנתאון לגני לוקסמבורג. בכל פעם שאני בפריז – אני מגיעה לשם. סאבטקסט: ואפילו הווייפיי מתחבר לי אוטומטית…

כתובת – 12 Rue Soufflot , ממש קרוב לפנתאון. מומלץ בחום, ובעיקר גאלט עם גבינת צ'דר ותרד…!

הנה אנחנו עם הגאלטים של הקרפרי והפנתאון מואר בערב.

ממול – סניפים של גלידות אמרנו וגרום. סאבטקסט: Grom שווה יותר!

ועכשיו – כמה אתרים מקסימים ואופייניים לרובע הלטיני.

מהפנתאון אנחנו ממשיכים ברחובות האחוריים ומגיעים לכיכר קטנה וחמודה, פינת חמד הנקראת Place de l'Estrapade. מקום חביב עלי שהכרתי לפני שנים, אך זכה לתהילה בזכות הסידרה ״אמילי בפריז״. שם שוכן ביתה של אמילי עם דלת הכניסה הגדולה החומה.

בהמשך מגיעים לביתם של מארי ופייר קירי – עם תערוכת תמונות על הגדר, ראינו גם את המכון על שמם. יש אפשרות לבקר במקום, אנחנו לא נכנסנו – נשמור לפעם הבאה…

ואז מגיעים לכיכר נוספת החביבה עלינו – כיכר קונטראסקרפ – Contrescarpe, שהיא אחת מהכיכרות הציוריות והחמודות ביותר בפאריס. במקום בית קפה באותו השם והנה תמונות משנת 2016, בה ביקרתי עם בניי במקום.

רחוב מופטאר – Rue Mouffetard (שוק מופטאר)

מכיכר קונטראסקרפ אנחנו נכנסים לרחוב מופטאר – הרחוב של "שוק מופטאר" המיתולוגי  Rue Mouffetard .

סאבטקסט: וזה בהחלט רחוב עם חנויות ודוכנים ולא בדיוק שוק. מילא…

פינת ההיסטוריה: רחוב מופטאר המשתפל ומרוצף האבן, היה פעם דרך רומית עתיקה. הוא קיבל את שמו במאה ה-18, כשהנהר בייבר Bievre הפך לביב השפכים המשותף למעבדי העורות המקומיים וכן של יצרני הנייר. בשל הצחנה שעלתה מהנהר, הוענק לו הכינוי מופט – בואש, והשם התגלגל ל"מופטאר".

אך אל דאגה, כיום הנהר הנ"ל הוא תת-קרקעי, ואין זכר ללכלוך וצחנה (סאבטקסט: אלא אם כן מדובר בגבינות צרפתיות כחולות או בסוגי בשר מסויימים…).

בזכות הבתים העתיקים שניבנו במאה ה-17 ואבני המרצפות שאינן שכיחות בפריז, מצליח שוק מופטאר לשמר את הזיכרון של פריז מימי הביניים.

ברחוב מופטאר מרוכזות חנויות אוכל רבות, המציעות את מרכולתן לתושבי הרובע ובעיקר לתיירים. הרחוב נמצא בשיאו בימי ראשון עד הצהריים – אז הפעילות הקולינרית בשיאה. אך, שימו לב – השוק סגור בימי שני.

מבט אל  Rue Mouffetard

ובשבילנו – חגיגה מתמשכת של טעמים ושפע אפשרויות…

דגמנו חנויות ודוכנים מכל הסוגים – פירות ירקות, יינות, שוקולדים, גבינות , וכמובן – דברי מאפה בבולאנג'רי.

בתחתית רחוב מופטארד מגיעים לכיכר נוספת, מקסימה גם היא – Square Saint-Médard

שם ישנו מנהג מקסים מדי יום ראשון בשעה 11:00 – שירה בציבור. האנשים יושבים עם שירונים מסביב לנגן אקורדיון שהוא גם זמר, ומצטרפים לשירת השאנסונים הצרפתי. יש גם כאלה שרוקדים. תענוג!

תיראו כמה נחמד פה:

וכאן גם אנחנו מתיישבים בבית הקפה, לנוח מהההליכה והטעימות ברחוב מופטארד ולהנות מהאווירה הנפלאה…

זוג מאושר בשוק מופטאר

גני לוקסמבורג  –  Jardin du Luxembourg 

אין כזה דבר אצלי ביקור בפריז בלי סיבוב בגני לוקסמבורג המהממים. הגנים ממוקמים ברובע השישי של פריז, בסמוך לרובע הלטיני והם מהווים פארק ציבורי גדול המשתרע על פני 250 דונם. הגינון הצרפתי הקלאסי מככב בגנים – שדרות עצים סימטריות, מרחבי דשא, ערוגות פרחים צבעוניים ושיחים מעוצבים. הגנים מקסימים בכל עונות השנה. כיף לטייל בין השבילים – להסתכל על הפסלים, המבנים, האנשים. סאבטקסט: ואפשר כמובן גם סתם, לשבת על ספסל או כסא ירוק ולהנות מכל אלה בישיבה…

אמא ואבא בתמונה זוגית מגני לוקסמבורג , מאי 2005:

הבריכה המתומנת נקראת גראן באסון Grand Bassin . בבריכה תמיד רואים דגמים של סירות מפרש עתיקים – אותן ניתן לשכור ולהשיט. בקצה הבריכה נמצא ארמון לוקסמבורג שנבנה בשנת 1624 עבור מריה דה מדיצ'י, אלמנתו של המלך אנרי הרביעי. כיום הארמון משמש כמקום מושבו של הסנאט הצרפתי.

גני לוקסמבורג, מאי 2017

בסתיו 2022 ביקרנו בגני לוקסמבורג וזכינו לצפות בשלכת מרהיבה!

והנה גני לוקסמבורג באביב 2017 – פרחים ססגוניים סביב פסל "עדר הצבאים" Harde De Cerfs.

וכמובן, איך אפשר לטייל בגני לוקסמבורג בלי לפקוד את הפסלים האהובים עלי – הפאון המרקד –The Faune Dansant, לקונטה דה ליזל – המשורר הצרפתי שמחובק על יד מלאך, הסופרת ג׳ורג׳ סאנד ומרי סטיוארט, היא מלכת הסקוטים.

סתיו ואביב בגני לוקסמבורג

ולפני שנצא מגני לוקסמבורג המקסימים, אספר על מיזם מקסים שאני מאד אוהבת ותמיד מקדישה לו זמן בתחילת או סיום הביקור בגנים. בשנים האחרונות מתקיימת תערוכת צילומים – תמונות מתחלפות, בכל פעם בנושא אחר על גדרות גני לוקסמבורג. סאבטקסט: ממש כמו סיור במוזיאון פתוח. עוד אחד מתחביבי הרבים בפריז…

מוזיאון קלוני – Musée de Cluny

מוזיאון קלוני, הנקרא מוזיאון ימי הביניים  Musée National du Moyen Âge שוכן בבניין יפהפה מהמאה ה – 15, העומד על שרידי מרחצאות רומיים. המבנה בו שוכן המוזיאון מעוצב בסגנון גותי משולב במאפיינים מתקופת הרנסנס, ושימש בתחילת דרכו כמנזר. באמצע המאה ה-19 הפך להיות מוזיאון שהתמקד בתקופת ימי הביניים. האוספים המוצגים כאן הם מהתקופות הרומית – הביזנטית – ימי הביניים, והשילוב בין המבנה בו שוכן המוזיאון והמוצגים בו מעמיק את האווירה המיוחדת של הביקור במקום.

בכניסה למוזיאון ישנה באר עתיקה – הזדמנות להיזכר בביקור שערכנו כאן עם אבא שלי ז"ל בשנת 2005 , והנה אותה הבאר עדיין ניצבת כאן בשנת 2022.

במוזיאון ישנם מוצגים מתקופת ימי הביניים – רהיטים וחפצי אמנות וכן תכשיטי זהב וחפצי שנהב. אחד המיצגים המרשימים במוזיאון הוא ראשיהם המנותצים של פסלי מלכי יהודה שעיטרו בעבר את חזית קתדרלת נוטרדאם בפריז, ונערפו בידי ההמון בזמן המהפכה הצרפתית משום שזיהו אותם בטעות כפסלים של מלכי צרפת.

סאבטקסט: אמנם אני פרנקופילית, אך גם חובבת היסטוריה של שושלת המלוכה הבריטית. ולכן אספר כאן פרט מענין על המקום. בין דיירי הבית במרוצת השנים היתה גם מארי טיודור, אחותו של הנרי השמיני. מארי שודכה ללואי ה-12, ולאחר מותו בשנת 1515, שיכן אותה אביו פרנסואה הראשון בארמון קלוני, כדי שיוכל לפקח אחריה מקרוב, ולבדוק בעיקר האם היא בהיריון (שכן לואי ה -12 מת ללא בן יורש). ואכן, מארי לא היתה בהריון והשתחררה מעול המחוייבות למלוכה הצרפתית. ובסופו של דבר, האהבה ניצחה – כי לאחר מותו של לואי, כחודשיים לאחר המלכתה, היא נישאה לצ'ארלס ברנדון, דוכס סאפוק הראשון. הנישואים, שהתרחשו בטקס סודי בצרפת נערכו ללא הסכמת אחיה המלך. אף שבאופן רשמי זהו מעשה שנחשב לבגידה, התערבותו של הקרדינל תומאס וולזי הביאה לחנינת הזוג בידי המלך הנרי – שחיבב את אחותו ואת חברו הוותיק ברנדון, בתמורה לתשלום קנס.

הנה מארי טיודור – שהיתה ידועה כאחת מן הנסיכות היפות ביותר בכל אירופה.

ועכשיו נתמקד בסיבה העיקרית לביקור במוזיאון קלוני, הוא מוזיאון ימי הביניים.

גולת הכותרת במוזיאון קלוני היא מערך שטיחי הקיר שנושאם "הגבירה וחד הקרן" – La dame à la Licorne – סדרת שטיחי קיר מהמאה ה-15 הנחשבים לפאר היצירה של ימי הביניים ומתארים את סיפורה של גבירה נאמנה אותה סובבים בעלי חיים וביניהם היוניקורן האגדי. חמשת החושים באים לידי ביטוי בחמישה מהשטיחים, והשטיח השישי – מייצג את החוש השישי.

לשטיחי הקיר "הגבירה והיוניקורן" יש ערך סנטימנטלי רב עבורי. אבא שלי היקר, פרופסור אריה גראבויס ז"ל , התמחה בחקר ימי הביניים ואת הדוקטורט שלו קיבל באוניברסיטת סורבון. בשנת ה-60, פנו אליו מהחברה המייצרת העתקים נאמנים למקור של שטיחי הקיר וביקשו מחקר מסוים בנושא. כשכר לעבודתו, הם העניקו לו במתנה העתק של שטיח "העלמה וחד הקרן" והוא תלוי עד עצם היום הזה בחדר העבודה בבית הוריי.

הנה תמונתו של אבא שלי עם "שטיח ימי הביניים" בחדרו:

וכעת נתמקד ב"שטיח של סבא", כפי שקוראים לו ילדיי, שנקרא "לתשוקתי היחידה" – A Mon Seul Désir (לעיתים מתורגם "לאשר בו חפצתי" ). במרכז השטיח נמצאת הגבירה – עומדת לפני האוהל, מסביבה בעלי חיים, עצי פרי ופרחים. האריה והחד-קרן עומדים משני צדיה של הגבירה ומחזיקים נסי דגלים. הגבירה מניחה את השרשרת (שהיא עונדת בחמשת שטיחי הקיר האחרים) בתיבה אותה מחזיקה המשרתת.

על פי מה שאבא שלי סיפר לי במהלך השנים על השטיחים, היוניקורן, אשר מתגלה רק לפני אנשים טהורים – עומד לצד הגבירה משום שהיא נאמנה ואוהבת.

סאבטקסט: ואני קוראת לה "העלמה" ולא הגבירה. 

במוזיאון קלוני ביקרתי פעמים רבות – ואני ממליצה מאד!! הביקור כאן לוקח את המבקרים אחורה בזמן אל ימי הביניים הצרפתיים והאווירה במקום קסומה ומיוחדת. המוזיאון שופץ במאי 2022 ואנחנו זכינו לבקר שם לאחר השיפוץ והתפעלנו מאד.

עוד על הביקור במוזיאון קלוני – תוכלו לקרוא בפוסט "פסח, פירמידות, פריז".

מוזיאון קלוני גובל בשדרות סן מישל – Boulevard Saint Michel – רחוב אהוב עלי ובו שפע חנויות מסוגים שונים – בגדים, אוכל, מונופרי (הסופרפארם של צרפת) וכמובן חנויות קונספט שונות.

ההיסטוריה של הקולנוע

סמוך למוזיאון קלוני נמצא רחוב בו נמצאים בתי קולנוע של פעם, במבנים ייחודיים. רחוב שאמפוליון – Rue Champollion – רחוב כמעט בלתי נראה ברובע הלטיני השוכן על שרידי מרחצאות רומאיות סמוכות ומסתיר בתוכו אוצר קולנועי. רחוב שאמפוליון הפך לרחוב שמאגד בתוכו נכס צאן פריזאי – שלושה בתי קולנוע מיתולוגיים עצמאים שמציגים 7 ימים בשבוע בין 3-4 הצגות ביום. המקומיים לא מתייחסים אליהם כאל בתי קולנוע רגילים, אלא כ-Arthouse. שמות בתי הקולנוע : Le Champo – Espace Jacques-Tati , Reflet Médicis, Filmothèque du Quartier Latin.

הנה שלושת בתי הקולנוע האלו כפי שראינו אותם באוקטובר 2022.

שוק מובר – Marché Maubert 

סמוך למלון ז'רדין דה קלוני שוכנת כיכר Maubert Mutualité , ממש על שדרות סן ז'רמן. בכיכר החמודה (שהיתה בעבר אתר להוצאות להורג) הזו מתקיים שוק מקסים בימים שלישי, חמישי ושבת. הסתובבנו שם כמה פעמים ונהננו מחוויה של שוק פריזאי אמיתי, עם דוכני ירקות, פירות, גבינות, נקניקים, דבש, ריבות, חרדלים ושאר ממרחים. סאבטקסט: וגם פרחים!

למרות מיקומו באחד הרובעים המתויירים בפריז, הוא עדיין הצליח לשמור על אופיו השכונתי.

סביב הכיכר חנויות אוכל פריזאיות – בולנג'רי Boulangerie הנקראת La Maison d'Isabelle , בה הקרואסון הטוב לשנת 2018 – שעד היום מעולה ביותר. (סאבטקסט: ודגמתי כמה פעמים… חחח ), פרומג'רי Fromager – גבינות, חנות יינות Vins ועוד…

גם למי שלא מתגורר במלון סמוך לכיכר ולשוק, קל מאד להגיע לכאן – יש תחנת מטרו Maubert Mutualité

גן רנה ויויאני – Square Rene Viviani

כמה דקות הליכה מכיכר מובר מוטוליטה ומשדרות סן ז'רמן והגענו לפינת חמד פריזאית.

גן רנה ויויאני (Square Rene Viviani) – מקום נהדר הן בזכות הפרחים, הן בזכות הנוף לנוטרדאם והן בזכות העץ הכי עתיק בפריז שנמצא שם. זהו עץ רוביניה – בת השיטה, שניטע בשנת 1601, הוא עדיין חיוני וממשיך לפרוח מדי שנה. הפסל בכיכר רנה ויויאני, שהוצב בשנת 1995 הוא למעשה מזרקה המסמלת את מעשיו הטובים של הקדוש סנט ז'וליין (יוליאנוס הקדוש) שהיה ידוע בהכנסת האורחים שלו. את הפסל יצר ג'ורג' ז'אנקלו, נצר למשפחה יהודית שהסתתר ביערות מפני הנאצים בהיותו ילד. עבודותיו מתייחסות גם לסבל ולטראומה של העם היהודי, ואע"פ שהפסל עוסק בנושא נוצרי, ז'אנקלו שיבץ בו פסוקים משיר השירים בעברית!

כמה תמונות מגן רנה ויואני – הפרחים, הפסל והעץ העתיק ביותר בפריז.

החנות "שייקספיר אנד וקומפני" – Shakespeare & Company

סמוך לגן רנה ויויאני , ממנו אפשר לראות את הנוטרדאם , נמצאת חנות ספרים שייקספיר אנד קומפני. סאבטקסט: שייקספיר והחבר'ה… החנות המקורית שנפתחה בשנת 1919 , יועדה כחנות לספרים בשפה אנגלית והיתה מקום התכנסות לסופרים. לאחר מלחמת העולם השנייה נאלצה סילביה ביץ', מייסדת החנות, לסגור אותה. כעבור שנים, חנות אחרת נפתחה במיקום שונה ע"י האמריקאי ג'ורג' ויטמן לו הורישה סילביה ביץ' את אוסף ספריה, ושמה של החנות ל"שייקספיר אנד קומפני" כמחווה לחנות המקורית של ביץ'. כיום, החנות משמשת במקביל כחנות לספרים חדשים, משומשים וספריית השאלה המתמחה בספרות בשפה האנגלית. עיצובה הפנימי של החנות נוסטלגי והיא הפכה ברבות השנים לאתר תיירות פופולרי. בחנות ישנו מקום למגורי סופרים שבאים אליה לקבלת השראה, והיא מארחת עד ארבעה סופרים מדי לילה, לעיתים לתקופות של בין שבוע לחודש. צמוד לחנות ישנו בית קפה באותו השם.

בחזית החנות מזרקת וואלס. סאבטקסט: כמו אצלנו בחיפה…

החנות Shakespeare & Compnay מעוצבת מקסים וזו חוויה מהנה להסתובב בה, אפילו לאלו שאינם חובבי קריאה.

החנות "שייקספיר אנד קומפני" היא למעשה סבך של חדרים ופינות קריאה, הכל בשילוב רהיטים עתיקים וחפצים משובבי נפש לחובבי הז'אנר. גם תמונות וציורים של סופרים ואנשי עט ידועים. תענוג לחובבי הספרים וההיסטוריה.

סאבטקסט: מקום כלבבי! הייתי מוכנה להישאר שם עוד כמה שעות, אבל היה יום שימשי וחבל כל כל רגע שלא מוקדש לשוטטות ברחובות וסימטאות פריז…

הבוקיניסטים – Les Bouqinistes

הרובע הלטיני גובל בנהר הסיין – ושם ניתן לראות את הבוקיניסטים. אלה הם מוכרי הספרים הממוקמים בביתנים הירוקים הקטנים שלאורך נהר הסיין. בעבר הם התמחו בספרים נדירים, עם הזמן שינו מעט את עיסוקם והיום הם מוכרים גם תמונות, ציורים ומזכרות לתיירים. סאבטקסט: וגם אני רכשתי שם העתק של מפת עולם עתיקה.

***

• עד כאן סיורינו ברובע הלטיני, אבל לא נסיים לפני שתהיינה כאן המלצות קולינריות!

מסעדות מומלצות ברובע הלטיני

סאבטקסט: מסעדות בהן נהננו – הן מהאוכל והן מהאווירה.

• לה בלזאר – מסעדה שווה ואותנטית  Le Balzar  , פריזאית אמיתית כתובת – 49 Rue des Écoles

• ״לה פטיט פריגורדין״ – La Petite Périgourdine ביסטרו יינות ואוכל, שיקי וצרפתי. כתובת – 39 Rue des Ecoles

• מסעדת ברתוד – Le Berthoud , מסעדה ותיקה ואותנטית , ממש מאחורי הפנתאון. כתובת – 1 Rue Valette.

• מסעדה צרפתית מצויינת – Le Coupe Chou , שוכנת בבית פאר מהמאה ה-17. נכנסנו והובלנו במבוך חדרים עם ריהוט עתיק, מוסיקה קלאסית ברקע ותפריט ממיטב הצרפתי-כפרי. ארוחה טעימה, רומנטית וחווייתית. נמצאת באיזור הסורבון, כתובת – 11 Rue de Lanneau.

בולנג'רי פטיסרי

• בולנג'רי אנתוני בוסון Anthony Bosson – סמוך לכיכר קונטראסקרפ  Contrescarpe.

• בולנג'רי ליד מלון אליזה לוקסמבורג , נקראת Piccadis ברחוב גאי לוסק Gay Lussac , שם מאפים מצויינים ובאגט טראדישיונל מעולה, שהגיע לא פעם לארצנו (סאבטקסט: נקנה בבוקר הטיסה חזרה ארצה).

• בולנג'רי בכיכר Maubert Mutualité , עם קרואסון משובח ביותר שזכה בפרס "קרואסון הטוב ביותר לשנת 2018". סאבטקסט: מבחינתי התואר יכול להמשיך לעוד שנים רבות…

• הבולנג'רי הזו סמוכה לבית קפה בו מגישים את הקרואסון הנ"ל בארוחת בוקר Petit Dejeuner , שם בית הקפה הוא : Le Village Ronsard ואני ממש ממליצה!

***

וכעת, נחצה את נהר הסיין ונגיע לשני האיים החביבים עלי.

אי דה לה סיטה ואי סן לואי

במרכז נהר הסיין נמצאים שני איים – איל דה לה סיטה Île de la Cité  ואיל סן לואי L'île Saint–Louis.

מבט לעת ערב אל שני איי הסן:

איל דה לה סיטה – Île de la Cité 

העיר פריז נוסדה באיל דה לה סיטה ובו שוכנים כמה אתרים ידועים וחשובים של פריז: הנוטרדאם, בית המשפט של פריז, כנסיית סנט שאפל, הקונסיירג'רי וגם שוק הפרחים וגם Hotel Dieu – שהוא למעשה בית החולים העתיק של פריז (נוסד במאה השביעית!).

הנוטרדאם – Notre-Dame de Paris

הקתדרלה הגותית המפורסמת בעולם,  נמצאת בלבה הגיאוגרפי וההיסטורי של פריז, באי איל דה לה סיטה. משמעות שמה של הקתדרלה בצרפתית היא "גבירתנו", על שם מרים, אם ישו. כנסיות וקתדרלות רבות בצרפת ובמדינות דוברות צרפתית אחרות קרויות בשם "נוטרדאם", ולכן נהוג להבדיל את זו שבפריז על ידי הוספת הסיומת "דה פארי", כלומר: "של העיר פריז". (סאבטקסט: יש גם נוטרדאם בירושלים!). הקתדרלה נחשבת ללבה ההיסטורי של העיר ולאחד מסמליה המפורסמים, והיא אחד ממוקדי התיירות החשובים והמרכזיים בעיר עד היום. 

מבט פחות שגרתי על הנוטרדאם במלוא הדרה ועצים פורחים סביבה.

עובדה מעניינת: הידעתם? נוטרדאם ניצבת בליבה של פריז – ולכן המרחקים מפריז אל כל היעדים בצרפת נמדדים מהכיכר שבחזית הקתדרלה.

על התרשמותי ותמונות של נוטרדאם בביקורים קודמים שלנו בפריז – תוכלו לקרוא כאן וכאן.

באפריל 2019 פרצה שריפה בנוטרדאם וגרמה לכך שהצריח המפורסם של הקתדרלה נשרף והתמוטט.

עד כה, נמצאת הנוטדאם בשיפוצים והכניסה אליה אינה מותרת.

תמונה זוגית עם הנוטרדאם חסרת הצריח:

ותמונה של הבנים שלנו בשנת 2005 על אחד מהגשרים המחברים את האיים לרובע הלטיני – וכאן רואים את חלקה האחורי של הנוטרדאם ואת הצריח האבוד.

שוק הפרחים – MARCHÉ AUX FLEURS

במרחק קצר מהנוטרדאם נמצאת פינת חמד – שוק הפרחים של פריז. זהו אחד השווקים העתיקים ביותר בעיר ותמיד כיף להתהלך בו – הוא קטן ומזמין, צבעוני ומגוון. יש בו שילוב ייחודי של פרחים, צמחים ואפילו ציפורים, והמון פיצ'פקעס. סאבטקסט: שהייתי מוכנה לקנות ולהביא לארץ…

ויש גם מזרקת וואלס צמודה לשוק הפרחים – בונוס כלבבי.

כנסיית סנט שאפל – Sainte-Chapelle

כנסיית סנט שאפל היא אחת מהכנסיות היפות ביותר והמיוחדות בפריז (סאבטקסט: אם לא "ה"!). הכנסייה הגותית נבנתה במאה ה-13 ונחנכה ב -26 באפריל 1248. סנט שאפל מפורסמת בעיקר בזכות חלונות הויטראז' המדהימים שלה ותפקידה כסמל למורשת האדריכלית הגותית של פריז.

הקומה הראשונה, היא החלק הצנוע יותר ושימשה בעבר כמקום תפילה לנזירים , אך המראה מאד מרשים – ורומז מעט על מה שמחכה לנו למעלה…

אבל, עם כל הכבוד לקומה הראשונה של סנט שאפל – גולת הכותרת נמצאת בקומה השנייה, שם נמצאים הויטראז'ים המרהיבים שחלקם בני מאות שנים ובין העתיקים ביותר בעולם. החלונות מציגים סה"כ כ-1134 ציורים שונים הקשורות לדמויות וסיפורים מהתנ"ך כגון אדם וחווה, יציאת מצרים, יהושע בן נון, רות ובועז ושמשון הגיבור, וכן דמויות מהעולם הנוצרי כגון העץ של ישו, יוחנן המטביל ועוד. הקפלה היא דוגמה מצוינת לאדריכלות גותית, שהייתה פופולרית באירופה במאות ה-12 עד ה-16. הקפלה מאופיינת בקשתות המחודדות והעדינות שלה ובחלונות הויטראז' שלה, המגיעים עד לתקרה הגבוהה והמקומרת היוצרת תחושה של פאר ויוקרה.

המראה עוצר נשימה!

חלונות הויטראז' של הקפלה העליונה עשויים מ-618 מ"ר של זכוכית והם מתארים כ-1,113 סצנות תנ"כיות , במטרה לעזור לפשוטי העם להבין את סיפורי התנ"ך.

מומלץ לבקר בסנט שאפל ביום שמשי, כך שהשמש תזרח ישירות דרך החלונות והויטראז ייראה במיטבו.

סאבטקסט: ואכן כך עשינו…! היה לי קשה לעזוב את הכנסייה המרהיבה ביופייה. ותוך כדי, חיפשתי ומצאתי את הסיפורים התנ"כיים.

לעיתים קרובות נערכים בכנסית סנט שאפל קונצרטים של יצירות מופת קלאסיות או מנגינות מימי הביניים – זו בוודאי חוויה נפלאה (סאבטקסט: לא נכחתי בקונצרט בסנט שאפל, אולם בכנסיית מדלן – וזה היה אירוע מקסים).

מראה מבחוץ על צריחי כנסיית סנט שאפל , הגרגווילים שולטים!

• גרגויל (בצרפתית gargouille) – פסל ממאפייני האדריכלות הגותית ששימש בדרך כלל כמרזב קישוטי. הגרגוילים ממוקמים תמיד על סף הגג של המבנים הגותיים (כמרזבים) ומעוצבים כמפלצות דמויות שדים או דרקונים אשר פונות כלפי חוץ ומפחידות את האנשים שעומדים למרגלות המבנה.

סמוך לסנט שאפל נמצא הקונסיירג'רי – אפשר לרכוש כרטיס כניסה משולב לשני האתרים.

הקונסיירג'רי –  Conciergerie

הארמון היפהפה השוכן על גדות נהר הסיין נבנה במאה ה-14. מאז ומתמיד אהבתי את המראה החיצוני שלו, הנראה כמו ארמון מעמק הלואר. אלפי נידונים למוות נכלאו בקונסיירג'רי, והמפורסמת ביניהם היא מארי אנטואנט "אם אין לחם, שיאכלו עוגות".

על הביקור בקונסיירג'רי – הארמון, שהוסב לבית כלא ולמרתפי עינויים – תוכלו לקרוא כאן.

והנה תמונת נוסטלגיה משנת 2005 – עם בני הצעיר על רקע הקונסיירג'רי האהוב עלי.

סאבטקסט: האמת, יש לי "בוק" עם הקונסיירג'רי האהוב עלי, אבל הפעם אתאפק ואצרף כאן תמונה של הקונסיירג'רי לעת ערב – מה שמכנים "פריז עיר האורות". מרהיב!!

• ביסטרו מומלץ בו ישבנו שעה ארוכה, ממש מול הכניסה לסנט שאפל ולקונסיירג'רי – Les Deux Palais "("שני הארמונות"). סאבטקסט: וכמובן שתינו שם יין…

אי סן לואי – Île Saint-Louis

אין ביקור שלי בפריז בלי סיבוב באי הקטן והאלגנטי – אי סן לואי. באי יש בניינים מפוארים ומעוטרים בקישוטי פסלים, אחוזות עירוניות וארמונות וכמובן- בתי-קפה ותה, מסעדות יוקרתיות ובתי מלון נחשבים. רבים מעשירי ומפורסמי פריז התגוררו באי – כמו הפסלת קאמי קלודל, הצייר פול סזאן, הוגיי הדעות וולטר ורוסו, השחקן דניאל אוטיי, הברון רוטשילד ואפילו מארי קירי – התגוררה כאן עד מותה בשנת 1934. ופרט פיקנטי – לנשיא צרפת ג'ורג' פומפידו היתה כאן דירה סודית.

עד המאה ה-17 אי סן לואי היה מקום מוזנח מלא בביצות ובהמשך שדה מרעה לבקר. במאה ה-17 מחליט המלך אנרי ה- 4 לבנות בתים באי זה, כחלק מתנופת פיתוח העיר פריז (עד אותה תקופה לא היה תכנון עירוני מסודר). האזור מופה ונבנה מקצה האי לקצהו בין השנים 1613-1664, והפך למעין אי שליו ורגוע בלב העיר הרוגשת. כך תוכנן מראש האי עם רחוב ראשי אחד, אשר חוצה אותו ממזרח למערב, ובין לבין מארג של הבניינים, חצרות פנימיות ושבילים.

ההיסטוריה של אי סן לואי לא תמיד היתה פסטורלית ומלאה בהרמוניה ויוקרה. הנה למשל, בית ספר באי (לבנים) ולפניו לוחית בצרפתית לזכרם של תלמידים יהודים שנלקחו בשנים 1944 -1942 למחנות המוות של הנאצים בהם מצאו את מותם. הלוחית חתומה במילים: לעולם לא נשכח אותם" – Ne les oublions jamais.

ונחזור להווה – כיף לשוטט באי סן לואי , להציץ בחצרות ולהכנס לחנויות.

סאבטקסט: תכלס, מה שהכי מעניין אותי באי סן לואי – אלו הן חנויות הבוטיק הייעודיות והמעדניות… כולן מיוחדות, מעוצבות וקוקטיות. פריז במיטבה!

וכמובן, באי סן לואי נמצאת הגלידה הכי מפורסמת בפריז – גלידה ברתילון Berthillon ובית הקפה המקסים באותו השם.

גלידת ברתילון מיוצרת בעבודת יד, עם שימוש במרכיבים טריים ואיכותיים והמתכונים כמובן סודיים. תמיד (גם בחורף) משתרכים תורים ארוכים לקניית הגלידה, בד"כ אנחנו מוותרים…

סאבטקסט: והולכים לבית קפה באיזור 🙂

הקלאסיקה של פריז – האתרים המשמעותיים והמוזיאונים החשובים

רבים מהאתרים הקלאסיים של פריז מרוכזים ברובעים מס' 1, 2, 7, ו – 8 .

סאבטקסט: אין צורך להיבהל, מבחינה גיאוגרפית הם סמוכים זה לזה. הרבעים של פריז בנויים בצורת שבלול או ספירלה, שמתחילה במרכז הגיאוגרפי של העיר, ליד מוזיאון הלובר.

הנה מפה של הרובעים של פריז ובה מודגשים חלק מהאתרים שהם "מאסט".

אז היכן נבקר: גני טיולרי, רחוב ריבולי, המוזיאונים לובר, אורנג'רי, ד'אורסיי וגם שאנז אליזה וסביבותיה. ונציץ גם לעבר האייקון הכי מפורסם של פריז – מגדל אייפל.

בדרך כלל כשאני מגיעה לפריז, יש לי מסלול קבוע: ביקור במוזיאון ד'אורסיי, אח"כ חוצים את הסיין על גשר Passerelle Leopold Sedar Senghar , משם מגיעים לגני טיולרי ואז יש שתי אפשרויות: א. ללכת לכיוון הלובר ומשם לטייל ברחוב ריבולי ב. ללכת לכיוון כיכר הקונקורד, לבקר במוזיאון האורנג'רי ומשם לכיוון שאנז אליזה.

מוזיאון ד'אורסיי – Musée d'Orsay

אם יש אתר שלא אפספס ביקור בו כאשר אני בפריז – זהו מוזיאון ד'אורסיי המדהים. המוזיאון מתמקד באמנות של המאה ה-19 ומציג את אוסף יצירות המופת האימפרסיוניסטיות הגדול והחשוב בעולם. הוא שוכן במבנה שהיה בעבר תחנת רכבת מפוארת בפריז – גאר ד'אורסיי, אשר ננבנתה בשנת 1900לעבוד היריד העולמי. כעבור שנים, החליטה הממשלה להפוך את החלל למוזיאון שבו מוצג האוסף הלאומי של אמנות אימפרסיוניסטית.

מבט כללי על מוזיאון ד'אורסיי – המבנה המקומר של תחנת הרכבת נשמר, כמו גם השעונים הגדולים:

סאבטקסט: אני אוהבת את המוזיאון הזה הרבה יותר מהלובר שהוא עצום ומעט מלחיץ בממדיו. מוזיאון ד'אורסיי הרבה יותר נעים ואינטימי, והיצירות המוצגות בו אהובות עלי במיוחד!

הקומה העליונה של המוזיאון היא המפורסמת והעמוסה מבין כולן. שם תמצאו את היצירות הכי מפורסמות של המוזיאון – דיוקנו של ואן גוך לצד ציוריו "ליל כוכבים" ו"חדרו של האמן", יצירות הנוף של קלוד מונה, כולל כמה ציורי נימפאות, "ארוחת צהריים על הדשא" של מאנה, “הנשף במולן דה לה גאלט” של רנואר אשר צוייר ברובע המונמרטר, יצירותיהם של פול סזאן, פול גוגן, אדגר דגה וטולוז לוטרק.

בנוסף, במוזיאון ד׳אורסיי בו מתקיימות מדי שנה תערוכות זמניות נושאיות. באוקטובר 2022 ביקרנו בתערוכה מרתקת על חייו ויצירתו של הצייר הנורווגי מונק. היה מעניין ללמוד על חייו ולראות את סגנונות הציור הייחודיים שלו. הנה כמה דוגמאות של יצירותיו – ובהן ניתן לראות את הנוף הסקנדינבי וקצת אופטימיות ושמחת חיים (בניגוד ליצירתו הידועה ביותר – "הצעקה").

על ביקורים נוספים שלי במוזיאון ד'אורסיי ועל תערוכות מיוחדות שראיתי שם – תוכלו לקרוא כאן וכאן.

סיימנו את הביקור במוזיאון ועלינו לגשר המחבר בין הגדה השמאלית לגדה הימנית.

הנה גשר פסרייל Passerelle Leopold Sedar Senghar – המיועד רק להולכי רגל, שהמעקה שלו התמלא במנעולי אוהבים. צועדים על הגשר שמצידו האחד מוזיאון ד'אורסיי ומצידו האחר של הסיין – גני טיולרי.

גני טיולרי – Le Jardin des Tuileries

גני טיולרי הם העתיקים ביותר מבין הגנים של פריז, ועוצבו על פי חזונו ורצונו של המלך לואי ה-14. הגנים תוכננו כך שבני האצולה יוכלו לצאת לטיול עם כרכרות הסוסים לאורך הטיילת, ובהמשך הפכו למקום תצוגה של כרכרות מהודרות ואופנה עילית של בני האצולה. הגנים משתרעים ותחומים בין כיכר הקונקורד, הלובר, רחוב ריבולי ונהר הסן. אלו גנים מטופחים במיוחד, עם שדרות עצים, שיחים גזומים, בריכות מים ומזרקות וכמובן הרבה פסלים. ויש גם מתקני משחק לילדים, קרוסלת סוסים ובית קפה עם קרפים.

אחד מתחביבנו בטיולים בגני טיולרי הוא לשבת ליד בריכות המים, לנוח ולהנות מהשלווה והיופי.

הנה אנחנו, כשהיינו זוג צעיר בפריז בשנת 1992 – וכעבור 30 שנה נותנים מנוחה לרגליים לאחר עוד יום ארוך בעיר…

מבט על גני טיולרי לפני השקיעה – ברקע מגדל אייפל

משני צידי גני טיולרי ישנם מוזיאונים חשובים.

בצד של כיכר הקונקורד ישנם שני מוזיאונים – מוזיאון ז'ה דה פום, שסגור זמנית ומוזיאון האורנג'רי.

סאבטקסט: אחד תפוח ואחד תפוז 😀

מוזיאון אורנג'רי – MUSÉE DE L'ORANGERIE

מוזיאון האורנג'רי מוקדש לאמנות אימפרסיוניסטית ופוסט אימפרסיוניסטית במבנה ששימש בעבר כחממה לעצי תפוזים. למוזיאון שני אגפים מרכזיים: האחד – מציג תערוכת קבע של ציורים אימפרסיוניסטים (אוסף וולטר גיום) והשני – הוא גולת הכותרת של המוזיאון: שמונת ציורי הענק של קלוד מונה "חבצלות המים" – או "הנימפאות", שמוצגים בשני חדרים אובאליים.

בביקורים קודמים שלי כאן אסור היה לצלם, אבל בשנים האחרונות שינו גישה.

תיראו את הנימפאות המדהימות! כך נראית יצירת מופת שמשאירה חותם ומרגשת.

סאבטקסט: רגעי אושר בשבילי לראות אותן כל כמה שנים. וכדרכי בקודש – צילמתי ילדים לומדים אמנות בשטח ב"סל תרבות" הפריזאי.

בקומת הקרקע של מוזיאון האורנג'רי ישנם ציורים של אמנים אימפרסיוניסטים ידועים כמו מאטיס, סזאן, מודיליאני, פיקאסו, רנואר, רוסו וחיים סוטין.

על אחד מביקורי הקודמים במוזיאון האורנג'רי – מוזמנים לקרוא כאן.

בצד השני של גני טיולרי שוכן אחד האתרים המפורסמים ביותר בעולם.

הלובר – Louvre

הלובר, המוזיאון הלאומי של צרפת הוא המוזיאון הגדול בעולם. הוא שוכן בארמון לשעבר שהוקם כמבצר במאה ה-13 ויש בו עשרות אלפי יצירות אומנות – פסלים, ציורים, עתיקות ואוספים מממלכות קדומות, כולל אמנות פרעונית ומצרית קדומה. היצירה המפורסמת ביותר בלובר היא המונה ליזה, שכדי לראותה משתרע תמיד תור ארוך.

הנה יצירה מפורסמת אחרת מהלובר – הכתרת נאפוליאון של ז'אק לואי דויד. הצילום משנת 2005, אני עם בניי התאומים.

לא אפרט כאן עוד על הלובר. סאבטקסט: כבר אמרתי שהוא חביב עלי פחות, אבל צריך לבקר שם לפחות פעם אחת ולראות את המונה ליזה ועוד כמה יצירות חשובות ומרשימות.

מה שכן, הכניסה למוזיאון הלובר אהובה עלי מאד – עם פירמידת הזכוכית המפורסמת ומראה הארמון מסביב וגני טיולרי ברקע.

וכמובן – אפשר לעסוק בשעשועי פירמידה 😀

מול פירמידת הכניסה ללובר מתנשא שער הניצחון קארוסל Arc de Triomphe du Carrousel

הוא אמנם קטן בהרבה משער הניצחון המפורסם בשאנז אליזה, אבל מפואר הרבה יותר. מעל שמונה עמודי השיש הוורודים מתנוסס פסל חייל בצבא נפוליאון.

מהלובר אנחנו יוצאים לאחד מהרחובות הידועים בפריז.

רחוב ריבולי – Rue de Rivoli

ברחוב ריבולי תמיד נחמד להסתובב. חנויות מזכרות, בשמים ובגדים, מוסדות קולינרים ידועים כמו אנג'לינה (של השוקו), הפטיסרי של פייר ארמה וסדריק גרולה, גלריות ומוזיאונים. מלבד הלובר, נזכיר גם את המוזיאון לאומנויות דקורטיביות (סאבטקסט: שם אני חייבת לערוך ביקור חוזר, לאחר שביקרתי שם בתערוכת הברבי ונאלצתי לוותר על התצוגות הקלאסיות… מוזמנים לקרוא על כך כאן).

בהצטלבות של רחוב ריבולי עם רחוב ניקולס פלאמל מתנשא מגדל גותי מרשים, הנקרא מגדל סן -ז'אק Tour Saint-Jacques.

מגדל זה, המתנשא לגובה של 52 מטר, הוא השריד האחרון של כנסייה מימי הביניים שנהרסה בשנת 1797 – במהלך המהפכה הצרפתית. המגדל הוכרז כאנדרטה היסטורית ב-1862 ובשנת 1998 הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו. מגדל סן ז'אק נמצא בתוך גינה קטנה מוקפת גדר. כאשר טיילנו במקום באוקטובר 2022, היתה על הגדר תערוכות תמונות שהתמקדה בדיוקנאות מדרום אמריקה. תמונות מקסימות! סאבטקסט: חודשיים קודם לכן, חזרנו מטיול מדרום אמריקה – ומאד שימח אותי לראות תמונות אלו!

המשכנו לטייל ברחוב ריבולי והגענו לבניין המיוחד ריבולי 59.

ריבולי 59 הוא בניין שהפכו למוזיאון פעיל, מכוסה בציורי קיר ובו גלריות לאמנים שונים.

הבניין שנמצא בכתובת Rivoli 59 עמד נטוש לאחר שהבנק שאיכלס אותו ירד מנכסיו. לאט לאט הגיעו לבניין אמנים צעירים שהחליטו למצוא לעצמם מקום לישון ומקום ליצור בו. אמנם היו מספר נסיונות לפנות את הבניין מהאמנים, אך בלחץ התושבים המקומיים ובהתחשב בכך שמה שיצרו האמנים מהבניין היה דבר יוצא דופן, הגיעו להסדר להשאירם שם.

גרמי המדרגות בבניין מכוסים בציורי קיר בעיצובים שונים ומרהיבים.

היתה לנו חוויה מדהימה לעלות במדרגות הבניין ולגלות את היצירות ואת האמנים בעבודתם.

סאבטקסט: הייתי מוכנה להשאר שם עוד קצת…

ריבולי 59 – המקום פתוח לקהל המבקרים מיום שלישי ועד ראשון בין 13:00 ל-20:00 , הכניסה חופשית.

משם עברנו לסיור בחנות המפוארת סמאריטן La Samaritaine , בסגנון ארט-נובו. החנות ממוקמת בין הרחובות פונט-נף, מונייה וריבולי. סאבטקסט: נכנסנו בנון-שלנטיות, כאחרוני הנובו-רישים…

עלינו עד לקומה העליונה להתרשם מהמבנה המקסים שעבר שיפוץ מקיף ומדוקדק בשנים האחרונות. העיצוב יפהפה, המחירים בשיא היוקר – אבל הכניסה וההתפעלות בחינם לגמרי…

חשבנו לנסוע באוטובוס בחזרה למלון, אבל אי אפשר היה לעמוד בפני המראה של הסיין ומגדל אייפל וכל האורות שהחלו לבצבץ מהמבנים וברחובות.

רומנטיקה במיטבה

וכך המשכנו ברגל לאורך הסן, עד שהגענו למלון להפסקה קצרה, לפני ארוחת הערב…

❤

• אנחנו בסיור ב"לב הפועם של פריז" וכעת נמצאים ברובע השמיני, ואי אפשר שלא להזכיר את…

שדרות האליזה – Champs Elysees

השדרות המפורסמות האלגנטיות בעולם – שאנז אליזה Champs Elysees מקשרות בין כיכר הקונקורד Place de la Concorde לשער הניצחון Arc de Triomphe (ובהמשך משתרעות עד ללה דפאנס – לגרנד ארץ').

סאבטקסט: התמונה הבאה צולמה תוך כדי סיכון קל עצמי, בעודי עומדת במעבר חצייה לצילום – ולפתע התחלף האור ברמזור לירוק. האירוע הסתים בשלום, תוך כדי נזיפות קשות מבן זוגי… אבל הנה, יש תמונה של שדרות האליזה עם שער הניצחון.

בקטע שבין הקונקורד לשער הניצחון, לשדרות האליזה שני חלקים מרכזיים – האיזור היוקרתי ובו משרדים, חנויות ובתי האוכל, הקרוב יותר לשער הניצחון, ואיזור הגנים והארמונות שנבנו סביבם – הקרוב יותר לכיכר הקונקורד.

תיראו כמה הן יפות, שאנז אליזה, בסתיו – בשלכת:

משדרות האליזה אנחנו מגיעים בהליכה רגלית לרחוב פרנסואה הראשון – שם נמצאות חנויות רבות של מעצבי עילית – הוט קוטור. הזמנו כרטיסים מבעוד מועד לתערוכה המבוקשת של המעצב כריסטיאן דיור.

גלריית דיור – La Galerie Dior

גלריית דיור נפתחה בשנת 2022 ומציגה באופן מדהים ומעורר השתאות את העיצובים, הבגדים והאקססוריז של בית האופנה דיור. סקירה מהממת ביופיה, חוויה של אסטתיקה וצבע. מומלץ מאד לא רק לחובבי האופנה.

סאבטקסט: ואכן, בן זוגי היקר מאד נהנה (עד שלב מסוים בו הכריז שזהו,הוא מבחינו מיצה…)

הסיור בבית דיור עובר בתערוכה נפלאה על חייו של כריסטיאן דיור ועל השפעתו על עולם האופנה.

המיצגים מרהיבים ביופיים וכוללים גם סירטוני וידאו ודגמים של בגדים שעיצב דיור במהלך השנים.

אהבתי מאד את האולם שהוקדש לבגדים מהסרטים ולתלבושות שעיצב דיור לכוכבות הוליווד והקולנוע העולמי.

נהננו מאד בסיור בתערוכה בגלריית דיור, מומלץ!!

כתובת גלריית דיור : 11 Rue François 1er , קישור לאתר הגלרייה ולהזמנת כרטיסים – כאן.

יצאנו מגלריה דיור וחזרנו אל שדרות האליזה – שהיו בזמן שלכת. המבנים מסביב, עמודי המודעות – הכל יפהפה!

• מהרובע השמיני נעבור לרובע השביעי, שם נמצא אחד המוזיאונים המיוחדים בפריז.

מוזיאון רודן – Musée Rodin

מוזיאון רודן שוכן באחוזה אלגנטית מהמאה ה-18 ומוקדש כולו ליצירותיו של הפסל הצרפתי אוגוסט רודן. רודן, שנחשב אחד הפסלים החשובים בעולם, תרם בזמנו את אוסף יצירותיו – בתנאי שיוצגו באוטל בירון Hotel Biron שהיה בזמנו הסטודיו שלו וחדר התצוגה שלו. חדרי האחוזה מלאים ביצירותיו של רודן – פסלים (כמו למשל פסל "הנשיקה"), ציורים ורישומים, אך גולת הכותרת במוזיאון היא הגינה המקסימה שלו.

בגן הפסלים של המוזיאון נמצאות יצירותיו המפורסמות ביותר של רודן, כמו "האדם החושב", "שערי הגיהנום", "חווה", "שועי העיר קאלה" ואחרים. הגנים המקיפים את המוזיאון מעוצבים בסגנון אנגלי ונחשבים לבין האתרים החשובים ביותר של פריז.

הנה זוג צעיר בשנת 1992 בגן של מוזיאון רודן:

וכעבור כך וכך שנים – ביקרנו עם הילדים במוזיאון רודן. תמונה על רקע הבריכה בגן הפסלים – היכן שאבא ואמא הצטלמו בזמנו . ברקע רואים את אוטל דה אינווליד Hotel des Invalides , שם מתחת לכיפת הכנסייה המוזהבת – נמצא קברו של נאפוליאון. ותמונה עם הפסל האייקוני "האדם החושב" – Le Penseur שהפך להיות הסמל האוניברסלי של הפילוסופיה.

אנחנו כבר ממש קרובים למגדל המפורסם ביותר בעולם.

מגדל אייפל – La Tour Eiffel

מגדל אייפל הוא האיקון המוכר ביותר של פריז והמזוהה ביותר עימה. כמעט בכל תמונה רשמית או גלויה של פריז מופיע מגדל הברזל בעל הצורה הייחודית, המתנשא לגובה של 324 מ' ונחשב עד 1930 לבניין הגבוה ביותר בעולם. מגדל אייפל תוכנן על ידי גוסטב אייפל כמוצג זמני לכבוד היריד העולמי של 1889, אך המבנה בסגנון אר-נובו הפך להיות פופולרי כל כך עד שנותר במקומו גם לאחר היריד והפך להיות חלק בלתי נפרד מקו הרקיע של פריז.

כמה פעמים בחיי עליתי לקומה העליונה של מגדל אייפל לתצפית מרהיבה על פריז. סאבטקסט: הכי מרגש היה לעלות עם ילדיי ועם הוריי – ביקור משפחתי ממלכתי!

לא אפרט כאן על דרכים להזמנת כרטיסים, ענייני הגעה ותורים – רק אצרף שתי תמונות מייצגות 🙂

המארה – Le Marais

המארה הוא אחד מהאזורים האהובים עלי ביותר בפריז. הוא ממוקם ברובעים ה-3 וה-4 של העיר ובעל היסטוריה מרתקת החל מהמאה ה-12. בעבר היה אזור ביצתי ולכן נקרא “מארה” – שפירושו בצרפתית “ביצה”. במאות ה-16 וה-17 הפך המארה לרובע האצולה של פריז ורבות מהאחוזות היפות ביותר של העיר נבנו בו.

בתחילת המאה ה-20 צבר המארה פופולריות עבור אמנים ובוהמיינים, ובאזור הוקמו גלריות אוונגרד רבות לאמנות וסטודיו. עם השנים, המארה הפך להיות עולם של ניגודים שבו בניינים מימי הביניים שוכנים ליד בוטיקים ומסעדות אופנתיים, ועוד ניגוד מעניין – הקהילה היהודית שוכנת כאן לצד הקהילה הגאה. 

כיום, המארה ידוע כרובע אופנתי עם סצנה תרבותית תוססת – ברים אופנתיים, מסעדות ובתי אוכל לאניני טעם, בוטיקים של מעצבים וחניות לכלי בית ופרטי וינטאג'. וכפי שהזכרתי – הרובע היהודי של פריז נמצא גם הוא בתחומי המארה, וידוע בכינוי פלעצל. יש כאן בית כנסת Guimard Synagogue וכן מסעדות ומעדניות כשרות עם אוכל יהודי וישראלי (פלאפל, אם אתם מאד מתגעגעים…). וכמובן – הסצינה הגאה של העיר היא חלק בלתי נפרד של האיזור. סאבטקסט: וגם על קוריוז מעניין ומשעשע בקשר לכך אספר כאן. הישארו איתי!

פלאס דה ווג' – Place des Vosges

סאבטקסט: ואם המארה הוא הרובע האהוב עלי, הרי שהכיכר המקסימה ביותר בפריז שוכנת בו – ואין כזה דבר אצלי ביקור בפריז בלי לפקוד את כיכר הווג'ים!

פלאס דה ווג׳ Place des Vosges היא כיכר מהממת עם בניינים האדומים מהמאה ה-17, הבנויים סביבה בסימטריה מושלמת. הכיכר, שנחשבת לכיכר עתיקה ביותר בפריז, מוקפת גדר ובמרכזה נמצא פסלו של לואי ה-13, רוכב על סוס. בכיכר ישנן מדשאות וביניהן – ארבע מזרקות יפהפיות.

סאבטקסט: פשוט מושלם!

קצת היסטוריה:

פלאס דה ווג' היתה הכיכר הציבורית הראשונה שנבנתה בפריז כאשר המלך הנרי ה-4 החליט לפרגן לתושבי העיר מקום שקט ונעים לנוח בו. שמה המקורי היה הכיכר המלכותית (Place Royale). הכיכר בנויה בריבוע מושלם (140 מטר X ‏ 140 מטר), הכולל 36 בתים סימטריים עשויים לבנים אדומות עם מעברים מקושתים בקומת הקרקע, גגות משופעים וחלונות גדולים בעליית הגג. את הכיכר מקיפים מבנים שהיו פעם בתי מלאכה, אך מהר מאד התחלפו הדיירים ובמקום התיישבה האצולה המקומית. בית מספר 6 מפורסם במיוחד בזכות הדייר – ויקטור הוגו, שביתו משמש היום כמוזיאון צנוע וחינמי לזכר הסופר.

פלאס דה ווג' יפהפיה בכל עונות השנה. הנה לדוגמה, תמונות סתוויות עם שלכת מקסימה:

הכיכר מוקפת בבוטיקים, גלריות אמנות, בתי קפה ומסעדות. המפורסמת מביניהן היא מסעדת l'Ambroisie בעלת 3 כוכבי המישלן. עוד מוסד מפורסם במקום הוא בית הקפה Carette הקיים כבר כמעט 100 שנים ואחד ממוסדות הקולינריה הידועים בפריז – שם ישבתי כמה פעמים במהלך השנים…

סאבטקסט: אך בינינו, הכי כייף לשבת על הספסלים בכיכר (או על הדשא), להתבונן באנשים ובילדים ולאכול גלידה תוך כדי… תענוג!

ועוד סאבטקסט: לפעמים כשאני מגיעה לפריז, אני מבקרת בפלאס דה ווג' פעמיים ואפילו שלוש…

מוזיאון ההיסטוריה של פריז – מוזיאון קרנוולה, Musée Carnavalet

משם בהמשך למוזיאון קרנוולה – מוזיאון ההיסטוריה של פריז. מיוחד ומרתק! מוזיאון לתולדות פריז, חינמי ומקסים. 

מוזיאון קרנוולה המציג את ההסטוריה של פריז. במוזיאון תמצאו אוסף מקיף של ציורים, פסלים, חפצי נוי, ריהוט עתיק ושרידים של מבנים ששרדו את התכנון העירוני (וההרס) של נפוליאון השלישי ואוסמן. המוזיאון עצמו נמצא, איך לא, באחוזה מפוארת בשם הוטל קרנוולה והכניסה אליו היא ללא תשלום.

המלצה קולינרית: פטיסייר Yann Couvreur

לאחר הביקור במוזיאון קרנוולה, ערכנו הפסקת קפה ומאפה משובח אצל יאן קוורה שהוא אחד הפטיסיירים הידועים בפריז. אכלנו מאפה מלוח + פאי לימון משני סוגים – כל אחד טעים יותר מהשני! מומלץ בחום וכדאי ממש!

Yann Couvreur Rosiers הכתובת : 23bis Rue des Rosiers , קישור לאתר – כאן.

• עוד כמה מוזיאונים ואתרים במארה:

מוזיאון פיקאסו – Musée national Picasso

שוכן בבית אחוזה מהמאה ה-17 ומוצגות בו למעלה מ-3000 מיצירותיו של האמן. מוזיאון מקסים ומומלץ בחום!

מוזיאון הבובות – MUSÉE DE LA POUPÉE

למוזיאון הבובות השוכן לא רחוק ממרכז פומפידו רציתי להגיע כבר מספר פעמים. סאבטקסט: כל פעם זה לא יצא ונכשל מסיבות שונות , עד שהגיע הרגע המיוחל והגעתי לשם!

מאז ומתמיד אהבתי בובות, כשהייתי ילדה היה לי אוסף של "בובות עמים" ועד היום יש כמה בובות בבית לקישוט ולנוסטלגיה. לכן, אני תמיד שמחה לבקר בגלריה או מוזיאון המתמקד בנושא זה.

במוזיאון הבובות של פריז מוצגות מעל 500 בובות עתיקות המסודרות בסצינות המייצגות את החיים בפריז לאורך ההיסטוריה. 

הבובות מוצגות בויטרינות מעוצבות בסגנון "של פעם" – אהבתי מאד!

לאחר קריאה ברשת, הבנתי שמוזיאון זה נסגר לצמיתות… 😦

סאבטקסט: מעניין מה הם עשו עם כל הבובות…? ממש חבל. ואיזה מזל שזכיתי לבקר שם!

סמוך למוזיאון הבובות נמצאת גינה מיוחדת במינה ובעלת ערך סנטימנטלי רב.

גינת אנה פראנק

גינה מקסימה על-שם אנה פרנק. Jardin Anne Frank נחנך בשנת 2007 והוקם לזכרה של הנערה היהודיה – הולנדית המוכשרת שנספתה בשואה. מאד התרגשתי!!

הגן הוקם לא בכדי סמוך למוזיאון הבובות, אך גם צמוד למוזיאון להיסטוריה יהודית של פריז. בשלט שמוצב במקום מסופר כי בגינה ניטע עץ ערמונים – marronnier . למעשה, יש לעץ סיפור מרתק – הוא נוצר מעץ הערמונים המקורי באמסטרדם, שקרס ב-2010 וייחור שלו ניטע כאן בפריז. זהו מחווה מרגש לעץ הערמונים עליו הסתכלה אנה פרנק בערגה דרך עליית הגג של מקום המחבוא.

סאבטקסט: מאד התרגשתי שם!

בגן מוצב שלט המספר על אנה פרנק, לוח שחמט ואף מתקנים לילדים. למקום אווירה מיוחדת ורגועה – בנייני המגורים היפים שמקיפים את הגינה, היעדר התיירים, המקומיים שמגיעים לכאן וגם הכניסה הסודית לגינה שהופכת אותה לנסתרת ולפנינה מקומית אמיתית.

ונישאר באותו נושא, אנחנו עדיין במארה שהוא גם הרובע היהודי של פריז – ושם נמצא אתר חשוב ועצוב…

אנדרטת ומוזיאון השואה בפריז – Memorial de la Shoa

מוזיאון "ממוריאל דה לה שואה" נפתח לציבור בשנת 2005 ומהווה את אנדרטת השואה מרכזית בצרפת, המנציחה את יהודי צרפת וקורבנות השואה. בכניסה למוזיאון ניצבת "חומת השמות" המנציחה את שמות 76,000 יהודי צרפת שגורשו מהמדינה למחנות הריכוז וההשמדה הנאצים. ליד כל שם מופיע תאריך הלידה ותאריך הגירוש.

סאבטקסט: כאן המקום לספר כי למשפחתנו יש ענף צרפתי – שתי אחיות של סבתא שלי חיו בצרפת והקימו שם משפחות. כמעט כולם נשלחו למחנה דארנסי וניספו בשואה. עם צאצאיהם של אלו שניצלו – אנחנו שומרים על קשר ונפגשים מדי פעם בפריז או בערים אחרות בצרפת.

נכנסנו לרחבת המוזיאון וערכתי חיפוש מקיף על החומות, זה לקח קצת זמן אך לא ויתרתי- ומצאתי! והנה שמות קרובי משפחתנו שניספו בשואה, חקוקים על הקירות יחד עם  עשרות אלפי יהודי פריז שגורלם היה נוראי…

סאבטקס: חשוב, עצוב ומרגש!

מוקדש לזכרם של פריידל ומרים (שפר – בראון) – אחיותיהן של סבתא חיה, בנה של פריידל – ז'ילבר ובעלה – יעקב בראון.                  

במוזיאון השואה נמצאים עשרות אלפי קלסרים אותם יצרה ממשלת וישי עבור כל יהודי בצרפת – וכך בוצע זיהוי אזרחים יהודים. הרישום המדויק שימש את הנאצים לאיתור יהודים ולגירושם למחנות ריכוז והשמדה.

ונסיים בטעם טוב – במוזיאון ניצב קיר ובו חקוקים שמות 3,300 אנשים צרפתים, שהצילו יהודים תוך סיכון חייהם, וקיבלו את התואר "חסיד אומות העולם".

• סמוכים מאד למארה – שני אתרים ידועים וחשובים.

מרכז פומפידו –  Centre Georges-Pompidou

מרכז התרבות והאמנות המודרנית של פריז, נמצא סמוך למארה. כתבתי עליו בפוסטים קודמים ולכן לא אפרט כאן, רק אצרף כמה תמונות. מוזמנים לקרוא כאן וכאן.

סאבטקסט: אחד הדברים המומלצים במקום, גם אם לא נכנסים למוזיאון עצמו – לעלות במדרגות הנעות לקומה העליונה לתצפית על פריז. עלות – 3 אירו לאדם. שווה!

במרחק הליכה קצר ממרכז פומפידו, מגיעים לאתר חשוב נוסף:

הוטל דה ויל – Hôtel de ville

הוטל דה ויל הוא בית העירייה של פריז – מאז שנת 1357! המבנה המפואר הוקם מחדש בשנת 1880 , לאחר שנשרף בימי הקומונה הפריזאית, ב -1871. החזית, בסגנון נאו-רנסאנס, ניסתה להתחקות אחר זו של הבניין שנשרף. כיכר העיריה בחזית המבנה הפכה לאורך ההיסטוריה מוקד להתקהלויות של מתקוממים, מפגינים ומורדים. סמוך לכיכר ישנה קרוסלה יפה, וכמובן חנויות ובתי אוכל.

בסתיו 2022 ביקרנו במקום, וראינו כיצד מתכוננים לאולימפיאדת פריז 2024…

• ולפני שנעזוב את המארה – אנקדוטה קטנה ומשעשעת.

בחודש מאי שנת 2017 היינו בפריז, ובדיוק התקיימה אז תחרות שירי האירוויזיון.

סאבטקסט: הזדמנות מעולה לחוות את התחרות האהבה עלינו עם בני המקום.

בירור קצר ומעמיק הניב את המידע הבא: אפשר לצפות באירוויזיון במועדון חובבי התחרות – שנמצא במארה. וכמובן, אותם חובבים משתייכים ברובם לקהילה הגאה.

סאבטקסט: אמנם בן זוגי הביע כמה חששות ואמירות כגון "מה נעשה שם…? מה אנחנו קשורים? וכו', אבל החלטנו שננסה. הכי הרבה נפרוש ונסיים לצפות בתחרות בחדר במלון…

ובכן, יום קודם איתרנו את המועדון – זה שמו : Quetzal, והוא שוכן ברחוב Verrerie במארה.

והגענו לשם בערב התחרות. הרגשנו קצת מוזר ומצחיק, אבל התקבלנו בסבר פנים יפות. השיר הישראלי היה הראשון בסדר השירים במופע ואני שלפתי את דגל ישראל – אמנם קצת בחשש אך בגאווה!

וראו זה פלא – ישר הצטרפו אלינו בריקודים חבורת גייז חמודים שמסתבר כי חלקם היו יהודים…! אחד מהם, סמואל שמו, מאד התלהב מאיתנו – וכמובן הצטלמנו ביחד!

היתה חוויה נהדרת ושונה, לאירוע היתה "מנחה" – דראג קווין נפלאה שאפילו דיברה איתנו (סאבטקסט: הבנתי חלק ממה שאמרה, כולל "כמה שבעלך נאה"… בצרפתית זה נשמע יותר טוב! חחח…!). כולם רקדו וחייכו זה לזה באווירה אירוויזיונית של peace peace love love .

זה המקום לשים שיר אירוויזיוני צרפתי – לאו דווקא מאותה התחרות, אבל מסורת זו מסורת!

השיר "הנה" – Voilà בביצועה המרהיב של ברברה פראוי , הגיע למקום השני באירוויזיון 2021.

❤

• ועכשיו – משהו שונה לגמרי…! קחו מטרו, או סעו באוטובוס בקו 40 ובואו איתנו לאחת השכונות המיוחדות והמדליקות של פריז!

מונמארטר – Montmartre

מונמארטר הוא רובע האמנים הפריזאי, השוכן על גבעה בצפון פריז.

בעבר היה מונמארטר (שפירוש שמו בצרפתית הוא "הר הקדושים המעונים") כפר קטן המוקף כרמים, בו ייצרו יין ופעלו טחנות קמח. המראה הפסטורלי של הגבעה והנוף הקסום שלה הפך אותה במשך הזמן למוקד פעילות ומגורים עבור אנשי רוח ואמנים – זאת בנוסף לעובדה שמחירי הדיור בו היו זולים מאשר ברבעים שבתוך העיר. כך הפך הכפר למרכז בוהמייני בו התגוררו גדולי הציירים והאמנים של פריז – ופרח בסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20. 

אפשר להגיע למונמארטר במטרו ולרדת בתחנת Abbesses (ליד קיר האהבה).

ואפשר גם להגיע במטרו לתחנת Anvers ליד הפארק, הקרוסלה והפוניקולר Place Louise Michel.

הנה תמונות נוסטלגיה שצולמו ליד תחנת המטרו Anvers והקרוסלה, ברקע רואים את כנסיית סקרה קר .

תמונה אחת שלי משנת 1992 והתמונה השנייה משנת 2005 – סבתא והנכדים במונמארטר.

סאבטקסט: וכאן המקום לגלות שהפעם היחידה בחיי שכייסו אותי בחו"ל, קרתה בנסיעה בפוניקולר במונמארטר, בשנת 2005. מאד התבאסתי ושנים רבות סירבתי לחזור למונמארטר…

והנה הגענו לסתיו 2022 וחזרנו לחוויה מתקנת באיזור.

אנחנו הגענו למונמארטר בנסיעה באוטובוס בקו מס' 40 . זו נסיעה יפה ומיוחדת, בדרך רואים את בית הקברות של מונמארטר וקצת אחריו יורדים. משם התחלנו לטייל ברחוב Abbesses, רחוב שוקק חיים עם בתי קפה, מסעדות, בוטיקים וחנויות קונספט, מקום נהדר לבלות ולספוג אווירה פריזאית. אהבנו מאד!

רחוב אבס המקסים ותחנת המטרו Abbesses – שגם לידה ישנה קרוסלה.

בדרך ראינו חנויות מיוחדות – מעדניות, בולנג'רי ופטיסרי

ועשינו הפסקת קפה מאפה ובאגט מעולה של הבולנג׳רי ״לחם בריבוע״ Pain Pain. מומלץ מאדדד!!

מן המקורות: "לחם לחם" Pain Pain הוא שם המקום שנפתח על ידי סבסטיאן מוביו, בולנז'ר צעיר שהבגט שלו הספיק לקטוף כבר ב 2012 את התואר "הבגט הטוב ביותר בפריז". התואר הזה הוא לא עניין של מה בכך, שהרי הבגט הנבחר בכל שנה הוא זה המסופק במהלך השנה לארמון האליזה. בבוטיק יש מבחר גדול מאוד של לחמים, קינוחים והגזרה האהובה עלי, מחלקת מאפי הבוקר. למרות היותו של המקום קלאסי יש בו קריצה מודרנית וצעירה יותר גם בעיצוב הקליל וגם במגוון של מוצרים.

בסמוך לתחנת המטרו אבס בתוך גינה קטנה, נמצא קיר מיוחד במינו – ״קיר האהבה״.

הקיר שמידותיו 10 מטרים אורך ו- 4 גובה עשוי מ- 612 אריחי קרמיקה כחולים ועליהם המשפט “אני אוהב/ת אותך” בלמעלה מ-200 שפות שונות ובכלל זה גם בעברית וביידיש. הרעיון הוא של פרדריק ברון שרצה להביע כך את אהבתו לאשתו. הביצוע הופקד בידי האמנית קלייר קיטו. פרדריק ברון אסף את המשפטים במשך למעלה משנתיים. האותיות העבריות מופיעות על הקיר מספר פעמים הן בעברית והן ביידיש.

כיף למצוא את המשפטים והאותיות בעברית.

וכמו בהרבה אתרים תיירותיים מסוג זה, האנשים עומדים בתור לצלם ומצלמים זה את זה…

מעל קיר האהבה מופיעה דמות נשית בשמלה כחולה.

סאבטקסט: נחמד כאן מאד!

מרחוב אבס התחלנו לעלות במעלה גבעת מונמארטר. בדרך ראינו פינות חמד, בתי קפה וברים.

עלינו במדרגות מונמארטר המפורסמות (לא קל! ומלווה בתמונות נוסטלגיה שלי).

המשכנו בסיור והגענו לפסל ״האיש שבקיר״ – פסל מתכת מקסים ומעניין שמציץ מהקיר והוא מחווה לספרו של מרסל איימה, שחי ועבד רוב ימיו פה. כתובת: 4 Pl. Marcel Ayme, 75018 Paris, France את הפסל המיוחד יצר השחקן והאמן הנודע ז’אן מארה.

ומה הסיפור מאחורי הפסל? גיבור הסיפור של מרסל איימה הוא דוטיול, פקיד ממשלתי, אשר מגלה לפתע שיש לו כוחות על טבעיים ושהוא מסוגל לעבור דרך קירות בתים. הפקיד מנצל את כוחותיו לתעלולים ומתיחות קטנות, ועד מהרה עבר לעולם הפשע… הכל בא לסיומו כשיום אחד הוא בולע כדור נגד כאב ראש, ולכדור יש תופעת לוואי המפסיקה את היכולת שלו לחצות קירות. השפעת הכדור התרחשה בדיוק בעת שהיה בדרך החוצה דרך אחד הקירות והוא נשאר תקוע בתוך הקיר.

והנה הפסל "האיש בקיר":

לאחר שצפינו בפסל וצילמנו, עלינו למעלה והגענו לאחד האתרים הידועים במונמארטר.

כמובן, איך אפשר בלי…? עשינו סיבוב בכיכר טארטר מלאת האווירה. סאבטקסט: ומלאת התיירים…

פלאס דה-טרטרה – Place du Tertre

מאד תיירותי והומה שם, אבל מהנה וכיף להסתובב.

כיכר טארטר Place du Tertre מלאה בעשרות ציירי פורטרטים, קריקטוריסטים, אמני רחוב, וכמובן באלפי תיירים הפוקדים את דוכני האמנים, המסעדות ובתי הקפה.

סאבטקסט: ואנחנו השתלבנו מאד יפה בין הציירים והתיירים…!

השמש כבר שקעה ואנחנו מגיעים לסאקרה קר, כנסיית ״הלב הקדוש״. נכנסנו לכנסייה וגילינו שהיום לפני 16.10 – תאריך חשוב בתולדות הכנסייה.

סקרה קר (בזיליקת הלב הקדוש) LA BASILIQUE DU SACRÉ-CŒUR

ואז יצאנו החוצה, למראה המרהיב של פריז למרגלותינו, ישבנו על המדרגות מתחת לכנסייה עם מאות אנשים,

ברקע זמר רחוב עם מוזיקה טובה – פשוט הנאה צרופה ונוסטלגיה עבורנו – לפני 30 שנה היינו כאן ביחד וישבנו על המדרגות .

ירדנו ברגל למטה, לאיזור פיגאל – שכבר נחשב פחות מפוקפק משנים עברו.

המלצה קולינרית:

סיימנו את היום במסעדת פרנצ׳י Frenchie Pigalle המעולה – מנות משובחות אחת אחת, תענוג צרוף!!

• אנחנו לא הזמנו מקום מראש, פשוט הופענו ובתחילה אמרו שאין מקום אבל אולי יתפנה בהמשך. החלטנו לחכות והסבלנות השתלמה! ובכל זאת אני ממליצה להזמין מקום. כדאי ממש ומומלץ ביותר!

לפין אג'יל – Au Lapin Agile

בטיול לפריז בשנת 2017, ביקרנו במועדון השאנסונים הוותיק לפין אג'יל – ובעברית "הארנב הזריז". זהו קברט הקיים מאז שנת 1860 וזכה לארח בתוכו אנשים מפורסמים לא מעטים ובהם פיקאסו שנהג לשבת שם בצעירותו וז’ורז’ ברסאנס שהתגורר במקום. המועדון שוכן באולם ובו שולחנות סביב הרחבה המרכזית – שם נמצא שולחן ארוך. למקום יש מאגר של זמרים, ובכל ערב מופיעים ושרים שירים שונים. המופע מתחיל בשירה בציבור והאורחים מוזמנים להצטרף. חוויה!

זו הדרך ללפין אג'יל – מגיעים מתחנת המטרו Lamarck Caulincourt ומטפסים במדרגות.

הזמנו כרטיסים מראש באתר והגענו למקום. במהלך המופע ישבנו ליד אחד השולחנות ונהננו מאד משירת השאנסונים – שירה בציבור. בלפין אג'יל יש קהל מקומי קבוע – וגם תיירים שבאים למקום לספוג אווירה פריזאית אותנטית. סאבטקסט: כמונו!

היה פשוט ערב מקסים!

• וכעת – נצא קצת למרחבים סביב פריז

שווה נסיעה מחוץ למרכז העיר

פריז מהממת ויפהפיה ואין כמו האתרים הקלאסים שיש לעיר להציע, אבל כדאי גם לצאת לסיור מחוץ לגבולות מרכז העיר – ליום או לחצי יום. אשתף כאן בכמה אתרים מומלצים לדעתי.

מוזיאון קרן לואי ויטון ויער בולון

יער בולון (Bois de Boulogne) מהווה את הריאה הירוקה, היפה והפופולרית בקרב המקומיים בקצה המערבי של פריז, ברובע ה-16. היער משתרע על שטח של יותר מ-8 קמ"ר וכולל יער קסום, מרחבי דשא, אגמים, פארק שעשועים, גני בוטניים ואף היפודרום למירוצי סוסים. המקום הוא אזור בילוי מועדף על תושבי פריז, ותוכלו לראות בימי שמש ובסופי שבוע משפחות מקומיות רבות נהנות מפיקניק בחיק הטבע, רכיבה על אופניים, ריצה או שייט בסירה.

Fondation Louis Vuitton, Paris – מתחם האמנויות של קרן לואי ויטון, בפריז

המוזיאון נפתח לקהל הרחב באוקטובר 2014 ועוצב ע״י הארכיטקט האמריקאי פרנק גרי Frank Gehryi.

המוזיאון, שהוא חדש יחסית, מהמם – הן מבחינת המבנה הארכיטקטוני שלו והן מבחינת המיקום – יער בולון.

מוזאון לואי ויטון הוא פלא ארכיטקטוני בניחוח דקונסטרוקטיביסטי, מקום בו שוכנות יצירות אומנות עכשוויות, זירה לשיח תרבותי מאתגר וסמל לחדשנות וליצירתיות של העשורים האחרונים.

בניין המוזיאון מורכב ממקבץ קוביות בטון לבנות, שזכו לכינוי ‘קרחונים’. קוביות הבטון עטופות במשטחי זכוכית אדירי מימדים (‘מפרשים’, אם תתעקשו להיצמד למונחים של גרי). המחשבה על דימויים ימיים משתקפת גם בסביבת המוזיאון: הבניין ניצב על שפת גן מים – עם בריכה מחזירת אור ומפל שוצף ובכך הוא מתכתב עם המורשת של האסכולה האימפרסיוניסטית. התמונה הפסטורלית מושלמת על ידי מטעי עצים ירוקים, ביניהם אדר, אגוז, אלון, צפצפה ועוד.

כך נוצרה לנו “ספינה” שאוספת בתוכה את המורשת של עולם האמנות ושטה קדימה.

האתר רב הרושם מוסיף רבות לחוויית הביקור של השוהים בו.

הקרן מחויבת, על פי הצהרתה, להוריד את האמנות מרום מעלתה במגדל השן האקדמי לכלל שכבות הציבור. מקשתת תרבותית רחבה מוצאת את ביטויה במוזיאון, הודות לתערוכות זמניות שנסובות סביב מגוון נושאים נרחב. מעת לעת מאתגרת הקרן את האומנים הצעירים ומציגה נושא ייחודי עליו תתבסס התערוכה הבאה. היוצרים מתבקשים לרתום את נועזותם ואת כישוריהם למען המיצגים השונים.

במוזיאון יש תערוכות מתחלפות מדי כמה חודשים, וכשאנחנו ביקרנו – היתה תערוכה מקסימה של אמנים אפריקאים.

מרפסת הגג מציעה נופים פריזאיים מסורתיים ומשקיפה אל אתרים האייקוניים, כך שמוטב שלא להחמיץ את ההעפלה לגג, למספר תמונות בלתי נשכחות

שטח האדמה שהוכשר לפרויקט הגרנדיוזי שכן בקצה יער בולון, בסמיכות לגן השעשועים Jardin d’Acclimatation.

כדי להגיע למתחם אפשר לנסוע במטרו, בקו הצהוב ולרדת בתחנת Sablion – משם הולכים כעשר דקות ברגל למוזיאון.

יש גם הסעות מטעם הקרן בתשלום סימלי (יוצא מאיזור שער הניצחון).

סמוך למוזיאון לואי ויטון, בתחומי יער בולון , שוכן לו הגן הקוריאני. זוני פינת חמד מעוצבת בסגמנון אסיאתי – כיף לטיל שם בנחת ולהנות מהאסתטיקה וההרמוניה של המזרח הרחוק.

ארמון וגני ורסאי

בעיר ורסאי (Versailles) הממוקמת 25 קילומטר דרומית-מערבית לפריז, נמצאים ארמון ורסאי וגני ורסאי, שרידים מרהיבים של תקופת המלוכה. ארמון ורסאי היה מעונם הרשמי של מלכים רבים, החל מימי לואי ה-14, שבחרו להתרחק מההמון הפריזאי. הגנים הנפלאים שימשו מקום לטיולים ולשעשועים עבור אנשי חצר המלכות. בגנים מרפסות מסוגננות, ערוגות מטופחות וגזומות בסגנון צרפתי קלאסי, פסלים וכן מזרקות ותעלת מים גדולה בה משייטות גונדולות וסירות.

המקום, שהיה בתקופתו של "מלך השמש" סמל למלוכה אבסולוטית ולשיא באומנות הצרפתית, שימש למגורי המלך וכמושב הממשלה, משנת 1682 ועד המהפכה הצרפתית. למי שזהו לו ביקורו הראשון – אין צורך לראות את כל הארמון הענק – מספיקות שעה וחצי עד שעתיים. מומלץ לבקר בחדרי המלך, אולם המראות, חדרי המלכה ולצאת אל הגנים – לא לפספס אותם! למבקרים בפעם השניה או השלישית, כדאי להוסיף את לביקור גם את גרנד ופטיט טריאנון (Grand &Petit Trianon).

ארמון ורסאי מראה בדיוק את ניתוק החצר מהעם, הנהנתנות והראוותנות. 

סיור בארמון ורסאי – אולם המראות וחדרי המגורים של לואי ה-14 ובני משפחתו.

וכמובן – אין לפספס את הגנים סביב הארמון ואת מופעי המזרקות. המזרקות פועלות מאפריל ועד לסוף אוקטובר, חשוב לשים לב לשעות הפעלת מופעי המזרקות – מומלץ להסתכל מראש באתר הארמון.

מופע המזרקות בגני ורסאיי

הגעה לוורסאי:

ברכבת – מתחנת Montparnasse Bienvenüe לתחנת Versailles Chantiers או מתחנת Saint Lazard לתחנת Versailles Rive Droite

במטרו – ב RER – קו C לתחנת Versailles Rive Gauche

• ואי אפשר שלא להתייחס ולהזכיר את האתר הבא…

דיסנילנד פריז – Disneyland Paris

כשהיינו זוג צעיר, בשנת 1992 – ביקרנו בדיסנילנד פריז שנקרא אז "יורודיסני". זו היתה שנת הפתיחה של האתר והאווירה היתה חגיגית במיוחד. כעבור כך וכך שנים ועוד שלושה ילדים, ערכנו כאן ביקור משפחתי בשנת 2005. בשני הביקורים בפארק הנפלא הזה, עולם האגדות וההנאות, היה לנו כיף גדול!

מידע וחומר מעודכן יש בשפע ברשת – ולכן לא אכתוב בפוסט זה. קישור לאתר דיסנילנד פריז – כאן.

סאבטקסט: לא אפרט כאן ולא אספר על הרפתקאותינו (ובחילותינו… חחח) ברכבות ההרים ובמתקנים השונים, רק אצרף תמונות של "זה מול זה" בהפרש של 13 שנים…

❤

• עברנו כבר כמעט על כל ההיילייטס של פריז, וכאן המקום לציין כמה אתרים מחוץ למסלול השגרתי, לאלה שרוצים לחדש…

פריז למתקדמים

פארק מונסו – Parc Monceau

על פארק מונסו סיפרתי בטיול לפריז עם בניי – בפוסט פסח, פירמידות, פריז. אז בילינו במקום כמה שעות ונהננו משמש ומפריחה מרהיבה.

הפעם, חזרתי לכאן עם בן זוגי, לטיול רומנטי סתווי שהפך להיות ברובו טיול בגשם…

סאבטקסט: אבל גם הגשם שטיפטף לא העיב על יופיו של הפארק, שבזמן שלכת נראה מרהיב!

בפארק מונסו ישנם מספר מבנים שמהווים מעין מיקרו – קוסמוס, הכל במין בלגן מאורגן ויפהפה. כך למשל אפשר לראות פירמידה מצרית, גשר מקסים שהוא מעין מיניאטורה של גשר הריאלטו שבוונציה, שדירת עמודים קורינתיים שמדמים מקדש יווני ועוד ועוד… הכל משתלב בהרמוניה ובעיצוב מוקפד של צמחייה ברוח גן אנגלי (סאבטקסט: שנמצא בפריז…).

כמה תמונות מפארק מונסו המהמם – שהיה כאמור שרוי בשלכת:

ועוד שתי תמונות – הקרוסלה של פארק מונסו ואחת הגינות עם פסלים זמניים שהוצבו שם:

• לא רחוק מפארק מונסו, במרחק הליכה ברגל ברובע ה-8 האלגנטי, נמצא מוזיאון מיוחד.

מוזיאון ז'אקמאר-אנדרה – Musée Jacquemart-André

ביקור מהנה ומיוחד במוזיאון ז'אקמאר-אנדרה, שהיה במאה ה-19 בית המגורים הפרטי של זוג אספני אמנות עשירים מהבורגנות הגבוהה, מר אנדרה ומרת ז'אקמאר.

זה הבית המפואר שהפך להיות מוזיאון:

בביקור במוזיאון אפשר לראות את חדרי המגורים של בני הזוג ז'אקאמר אנדרה

אהבתי מאד את האכסדרה, הפאטיו (גן החורף) וגרם המדרגות המעוצב עם הפרסקו ששילב גם הומור…

מוזיאון ז'אקמאר אנדרה הוא למעשה מוזיאון לאומנות יפה, ובו יצירות שהיו רכושם של בני הזוג אדואר אנדרה ונלי ז'אקאמר, אספני האומנות האמידים שחיו כאן. הם מאד אהבו לארח ולערוך קבלות פנים ואירועים בביתם היפהפה.

כמו כן, מארח המוזיאון תערוכות זמניות – אנחנו ביקרנו בתערוכה ״בין חלום לפנטזיה״ של הצייר פוסלי Fussli, מאד אהבתי!

הקפטריה של מוזיאון ז'אקמאר אנדרה נמצאת בחדר האוכל המקורי של בני הזוג – וכיום משמש כסלון תה-מסעדה פתוח לקהל, אחד מהיפים בפריז. את הקירות מעטרים שטיחי קיר מהמאה ה-18 ומספרים על הרפתקאותיו של אכילס, גיבור מלחמת טרויה. 

ממליצה מאד לבקר במוזיאון מיוחד זה ולשלב עם ביקור בפארק מונסו.

בדרך, תוכלו לראות בניין פגודה יפהפה:

והמלצה לבית קפה / ביסטרו חמוד בסביבה: Sergent Garcia

הצעה לסיור רגלי מהרובע הלטיני לגנים הבוטנים ולאיזור תעלת סן מרטן

באחד הבקרים יצאנו לסיור רגלי לכיוון הרובע ה – 12

יצאנו מהרובע הלטיני, טיילנו לאורך הסן וראינו פסלים סביבתיים מעניינים:

ובהמשך – הגענו לגנים הבוטאנים של פריז.

הגנים הבוטאנים – Jardin de Plantes

גן הצמחים של פריז ה-JARDIN DES PLANTES שוכן בקצה המזרחי של הרובע ה-5. הגנים מגוונים ובולטים בשל צבעוניות פרחיהם המיוחדים, הממוינים על-פי נושאים. הגן שהוקם בשנת 1626 כגן לצמחי מרפא עבור לואי ה-13, נפתח לציבור הרחב בשנת 1640. בהמשך נוספו לו גם בתי ספר לבוטניקה, לטבע ולרוקחות, מוזיאון טבע רחב ממדים ואטרקטיבי לילדים (הגלריה הגדולה של האבולוציה) וגן חיות קטן. הגן הבוטני במקום נוסד בשנת 1649 לצרכים מדעיים וכולל אלפי סוגי צמחים, פרחים ועצים.

היה מהנה לטייל בשדרה המרכזית של הגן, לראות ולהריח את מגוון הצמחים.

יצאנו מהגנים הבוטנים, חצינו את נהר הסיין והגענו לרובע ה -12 של פריז.

תעלת סן מרטן – Canal Saint Martin

תעלת סן-מרטן הממוקמת בצפון-מזרח פריז שלווה מאוד ונמשכת 4.5 ק”מ. היא נוצרה ב-1825 על מנת לספק קישור בין נהר הסן לפרברים הצפון-מזרחיים של פריז. היא מגיחה ממיקום תת-קרקעי בסמוך לפלאס רפובליק, וגדותיה המוצלות לוקחות אותך למנעולים, גשרי ברזל, בוטיקים אופנתיים ושכונות פריזאיות אותנטיות. האזור מתאים לרכיבה רגועה על אופניים או שיטוט רגלי. צפו בסירות העוברות מתחת לגשרים המסתובבים 90 מעלות על ציר כאשר הן מתקרבות. לאורך התעלה נבנתה טיילת יפה שמאוד נעים לטייל בה ברגל וכמובן לרכב בה על אופניים

• המשכנו ללכת לכיוון מזרח והגענו לאחד הרחובות המיוחדים בפריז

רחוב קרמייה – Rue Cremieux

פיסת גן עדן צבעונית בפריז: Rue Cremieux הוא רחוב קטן ברובע ה-12 – מקום בו שוכנים בתים ותריסים בצבעי פסטל, רחוב קטן ומיוחד במרכז העיר…

רחוב קרמייה נמצא במרחק של כמה דקות הליכה מ-Gare de Bercy או Gare de Lyon,  לא רחוק מתחנת הרכבת השוקקת גאר דה ליון ומסתעף מרחוב Rue de Lyon. אנחנו כאמור, הגענו ברגל מכיוון תעלת סן מרטן. המקום הוא מעין מסתור סודי ולקח לנו קצת זמן למצוא אותו.

סאבטקסט: זו למעשה סימטה קטנה, כמוה אפשר לראות בערים ברחבי העולם – אבל בפריז המראה עוד יותר יפה!

במעבר המרוצף השקט והקסום הזה שוכנים בתים צבעוניים ועציצי טרקוטה מלאים בצמחים שופעים לאורך הרחוב, נווה מדבר קטן ושקט מלא בקסם פריזאי ודי חסר תיירים.

סאבטקסט: תיראו כמה היה כאן ריק!

במהלך השנים הרחוב לא היה תמיד כה מעוצב ויפה – אבל בזכות הקהילה המתגוררת בו, המקום מתוחזק באופן מיטבי ואסתטי. דיירי הרחוב ובעלי הבתים יזמו את צביעתם בצבעי פסטל –  ירוק, כחול, צהוב, סגול, ורוד. הם החליטו על שילובי הצבעים בבתים ומעצבים את הכניסות, הדלתות והחלונות.

סאבטקסט: נראה שהם שהם מניחים במכוון אופניים על הקיר הצבעוני ואפילו אומרים לחתול לשבת על אדן החלון 🙂

בסך הכל ישנם ברחוב 35 בתים זהים, דומים לקוטג' אנגלי , והמראה – משובב נפש.

רחוב קרמייה אהוב על צלמים ובלוגרי אופנה – ומומלץ לכל מי שרוצה (עוד) תמונות יפות בפריז.

• מכאן אנחנו חוזרים למרכז פריז , לא רחוק מרחוב ריבולי וממרכז הקניות לה-האל. הגענו למוזיאון חדש ומרשים במיוחד.

מוזיאון הבורסה – Bourse De Commerce

המוזיאון החדש Bourse De Commerce. הוא מוזיאון מהמם שהוקם במבנה ששימש בעבר כבורסת המסחר בחיטה. היפה הענקית אותה סיימו לבנות בשנת 1783. הפכה את בניין בורסת החיטה לאחד הבניינים היפים והמפורסמים בפריז.

מוזיאון הבורסה שוכן ברובע הראשון, סמוך למרכז הקניות לה – האל. זהו בניין המוזיאון והכניסה אליו:

מבפנים – המבנה מרשים עד מאד! סביב הכיפה פרסקות, המתארות את הדמויות והיבשות מהן הגיעו הסחורות לבניין, שהיה בעבר בורסת הדגנים.

כיום יש כאן מוזיאון ובו אוסף אמנות מודרנית ומיצגים מעניינים. שווה ביותר!

סאבטקסט: לדעתי, מבנה המוזיאון ועיצובו – עולה על היצירות והמוצגים בו. כך או כך, הביקור כאן מומלץ עד מאד!

לא ויתרנו על המסעדה המפונפנת בקומה העליונה Halle aux Grains – לקפה ופטיסרי משובח.

מחלונות המסעדה רואים את מרכז פומפידו ואת לה – האל. והכל מעוצב לעילא ולעילא!

• ועוד באיזור הלובר – סיור פסאז'ים:

סיור הפאסאז'ים של פריז – Les Passages Couverts de Paris

סיור מקסים בפסאז'ים העתיקים של פריז.

הסיור מתחיל מפאלה רויאל – Palais Royal – שם אפשר לראות את מיצג העמודים המפוספסים של דניאל בורן.

מסלול הסיור כולל את הגלריות הבאות:

גאלרי קולבר – Galerie Colbert, גלריה ויויאן –Galerie Vivienne, פסאג' דה פנורמה Passage des Panoramas, פסאז' ז'ופרואה Passage Jouffroy , משם בהליכה לגאלרי לה פייט ולשכנתה פרינטמפ.

על מסלול הפסאז'ים שערכתי בזמנו תוכלו לקרוא בפירוט בפוסט "גנים, פסאז'ים, ככרות ואורות".

• למידע נוסף, סירטונים ותמונות – אתם מוזמנים לאינסטגרם שלי להיילייטס על פריז.

https://www.instagram.com/shirli__tocker/

ולסיום – אי אפשר באמת לסיים עם פריז…

רק לומר שוב את המשפט "תמיד תהיה לנו פריז"… ❤

ובינתיים – A tout a l'heure – להתראות 

Comment Te Dire Adieu