קרואטיה ומונטנגרו: חופים ופיתולים, מדרגות והפתעות! טיול קיצי מפתיע למדינות האירוויזיון 
חלק ב': שמורת טבע מפלי קרקא, מקארסקה וחופי-ים מגניבים (וגם: מעבר לילי דרמטי למונטנגרו!)
תקציר הפרקים הקודמים: התארגנו לטיול בזק במדינות האירוויזיון – קרואטיה ומונטנגרו. ביום הראשון טיילנו בדוברובניק המקסימה ונסענו צפונה לאורך רצועת החוף. על כך מסופר בחלק א'.
היום השני: מפלי קרקא ומקארסקה (או: קרקרים במדגסקר)
יום שישי 26.7.13 – התכנון ליום זה:
שמורת הטבע מפלי קרקא
הנוף סביב האגם יפהפה ומיד מתבצע סט תמונות.
המוני אדם – קרואטים ובני מדינות אירוויזיון אחרות, משתכשכים למרגלות מפלים מדהימים!!!
המראה מהמם!!
הטיול במסלול המעגלי מהנה מאד ויפהפה.
איזה יופי!
ופתאום – ראינו נחש גדול וארוך במים!
אני מאד מפחדת מנחשים, אבל כשהם במים – זה לא נורא…. עמדנו וצפינו דקות ארוכות במחזה של הנחש הממתין לטרפו (=דגים).
ילד צרפתי שעבר במקום עם משפחתו : Mama, mama! un serpent!
קריאה שהפכה לאחד ממשפטי הטיול….
יש! הספקנו (אפילו האם הבלתי ספורטיבית עמדה במשימה…..)
עלינו על הספינה והפעם ישבנו למטה בצל. ליידנו משפחה קרואטית שעשתה "פריסה" בספינה – לחם, ממרחים, פירות, שתייה.
הגענו לחוף מבטחים במעגן הראשי.
ואז (כמובן):
בן: אני רעב.
אמא: אולי תתאפק עוד קצת, נצא מהעיירה ונתחיל לנסוע ואז נמצא מסעדה.
בן: עכשיו!
סאבטקסט: אין מה להתווכח עם רעב של מתבגר.
אנחנו רואים אנשים מתהלכים עם המבורגרים. במהרה, הבן שלנו עומד בתור וכמובן אבא שלו מצטרף.
עד היום שניהם מדברים על ההמבורגר הזה כאחד מבין ההמבורגרים הטובים יותר שאכלו !!
רק אני הצמחונית, יושבת לי על ספסל וגולשת בווייפיי.
מתכתבת עם בני היקר א' בווטסאפ ונותנת לו הנחיות ע"פ בקשתו, לכביסה….
פתאום הוא כותב לי : "אגב, מישהו ממונטנגרו התקשר לכאן היום ודיבר בצורה לא הכי מובנת. הוא שאל אותי אם זה בסדר מחר. לא ידעתי מה להגיד אז אמרתי כן."
אמא: יופי, מזל שאמרת לו את זה!
וכאן המקום לציין כי הזמנתי לינה עוד מהארץ ללילה הראשון במונטנגרו, בלי לדעת בדיוק מה נספיק לעשות ביום ההגעה לשם. הזמנתי צימר בעיירה ע"פ המלצת יערי וגליה. דיברתי איתם בטלפון וזה היה הסיכום.
בערב הקודם ניסינו להתקשר אליהם לוודא שאנחנו מגיעים וכל בסדר – אך לא הצלחנו ליצור קשר.
לכן, הייתי מרוצה שבני א' אישר להם את בואנו.
סאבטקסט: עוד ילד זהב של אמא שלו 
מבין עניין 
סעודת ההמבורגרים הסתיימה ואנחנו חוזרים ברחוב בראשי המנומנם של העיירה לכיוון המכונית. בדרך, גם אני נעשיתי רעבה וקניתי חתיכת פיצה ב- 10 קונות (בערך 6 ש"ח. מאד זול!).
עלינו על המכונית והתחלנו בנסיעה.
אך לאן פנינו מועדות?
להזכירכם – אין לינה מוזמנת….
נוסעים אל הלא-נודע…. 
(אגב האייקון הזה בדיוק תפור עלינו – כך בערך נראתה המכונית שלנו וגם באותו הצבע….).
ערכתי התייעצות משפחתית כדי שגם האב והבן יהיו מעורבים לגבי מקום הלינה העתידי האפשרי.
סאבטקסט: כדי שהפעם לא אחטוף צעקות ותלונות!
בתכנון של היום כתבתי "כמה שיותר להדרים".
לקחנו כמה אופציות – כמו טרוגיר, מקארסקה או פלוצ'ה.
טרוגיר נשמעה מאד טוב – רק לא קידמה אותנו דרומה.
פלוצ'ה – נראית רחוקה מדי, קרובה למובלעת הבוסנית.
מקארסקה – נשמעה לי מוכרת. פשפשתי בניירת וגיליתי! עליה המליצו בגראדק בתור מקום עם חופים יפים.
בן:בואו ניסע לשם. רוצה ים! רוצה שייט!
אמא: גם אני רוצה ים. שייט אולי נעשה מחר, בדרך למונטנגרו (?) 
אבא: זה לא צפוני מדי? לא רצינו להדרים עוד?
אמא: אולי כדאי שנעצור שם ולא נסתבך עם לינה במקום רחוק מדי.
וכך כיוונו את הג'יפי למקארסקה, עלינו שוב לקצת על האוטוסטרדה לראות שוב את הדב והזאב והטורבינות וירדנו ממנה כדי להגיע לריביירה של קרואטיה.
וזה מה שראינו בדרך: חופי הריביירה הקרואטית מחכים לנו!
מן המקורות:
מקארסקה – עיירה קטנה ובה כ-13,500 תושבים הנמצאת על חוף הים הדלמטי בשליש הדרך בין ספליט לדוברובניק ( מרוחקת 60 ק"מ דרומית לספליט ונמצאת 140 ק"מ צפונית לדוברובניק). העיר ממוקמת על שפת מפרץ קטן למרגלות רכס ביוקובו, הרכס השני בגובהו בקרואטיה, המקנה לעיר הוד והדר מיוחדים. עצי התמר המצלים על הטיילת עמוסת הנופשים משווים לעיר מראה מיוחד.
מקארסקה (שנקראה בפינו שופע הכינויים גם מדגסקר לעת מצוא) מצאה-חן בעיננו ממבט ראשון. כולם מתהלכים להם ברחובות בבגדי-ים ובבגדי-חוף, עם מזרוני-ים, גלגלים ומגבות על השכם.
גם כאן התגלתה לראשונה התופעה הקרואטית והמונטנגרית השכיחה עד מאד: גברים המתהלכים ברחובות ללא חולצה. אין זה משנה מה ילבשו באיזור החלציים – בגד-ים, תחתונים, מכנסיים קצרים – לעולם יתהלך גבר סלבי בקיץ חסר חולצה. מאחר וב-80 אחוז מהמקרים גופם היה חטוב ונאה (בכלל הקרואטים הם עם יפה !) המחזה היה משובב נפש בדרך כלל וגם לא פגע ברגשותי.
סאבטקסט: עם של חתיכים!
אבא: וגם של חתיכות 
!
כעת, עלינו להתרכז במטרה הבאה: מציאת חדר / דירה / מלונית.
המשימה לא קשה במיוחד, משום שבמקארסקה שלל אפשרויות לינה.
אמא: שיהיה ברור שאנחנו לוקחים רק משהו עם מזגן! ונקי!
אנחנו עוצרים את המכונית במספר מקומות ובינתיים לא כ"כ מוצאים.
הגענו לבניין עם דירות להשכרה ואת פנינו מקבלת נערה יפה עד מאד שלא יודעת מילה אנגלית. איכשהו היא הבינה שאנחנו מחפשים לינה ומסמנת לנו ללכת אחריה.
לא ייאמן איך שאין לה שמץ של אחיזה באנגלית, אפילו מספרים בקושי יודעת (לא הבנתי את גילה – משהו בין 16 ל-19 כנראה).
הנערה הובילה אותנו במעלה כמה רחובות (הזוי!) ןהגענו לבית דירות נוסף להשכרה.
כאן פגשנו את אחת הדמויות הנפלאות של הטיול : רוז'ה !!! (בשורוק).
רוז'ה היא סבתה של הנערה ששמה מריה והיא בעלת בית דירות להשכרה.
גם היא לא יודעת מילה באנגלית, אבל שתי נערות גרמניות שישבו על המרפסת שם עזרו לנו בתרגום. (הזוי מס' 2 !) הן משום מה ידעו קרואטית ומאד שמחו לשמוע שאנחנו מישראל וחשבו שבאנו משם עם הרכב (הלם !!!).
רוז'ה לקחה אותנו במעלה מדרגות (חלקן בלי מעקה) לחדר שהציעה לנו. החדר היה קטן למדי, אבל נקי והיתה בו מרפסת חביבה עם נוף לים (בין גגות הבתים).
היא שוחחה עימנו בקרואטית שוטפת ואנחנו ענינו לה באנגלית ובעברית.
בשלב מסויים בעלי אמר לה: "אני לא מבין אותך רוז'ה, אני לא מבין מילה! אנחנו באמת רוצים לדבר איתך, את כל-כך נחמדה!" והיא בתגובה חיבקה ונישקה אותו. אמיתי!
יחסינו העמיקו יותר ויותר ואז הגיע הבן שלה שהבין אנגלית והראה לנו שיש מזגן ושהוא פועל (עד שהוא לא הפעיל אותו לא הייתי מוכנה לדבר).
עמדנו קצת על המקח וסיכמנו על 50 אירו לחדר, בלי ארוחת בוקר. (שוב נאכל קורנפלקס… ).
רוז'ה שמעה שאנחנו מישראל ולא הפסיקה לחבק ולנשק אותי! היא גם הודיעה לי שהיתה פעם בישראל (אלא אם כן לא הבנתי אותה…)
חברתנו החדשה…!
אז לכבוד רוז'ה ושאר הקרואטים המקסימים שפגשנו בטיול – הנה השיר הקרואטי מאירוויזיון 1999, שהתקיים בירושלים! שם השיר – מריה מגדלנה והוא הגיע למקום הרביעי!
הנכדה של רוז'ה החזירה אותנו ברגל למכונית, לקחנו אותה וחנינו בחניון הצר עד מאד של המלונית.
קצת על מלון הדירות הזה: למעשה נראה כמו אכסניית-נוער וגם זה היה בערך גיל המתאכסנים…. חלקם שהו בחדרים מסביבנו כשהגענו ונמו את שנתם בדלת פתוחה (אלו היו החדרים בלי מזגן) ו…נכון – ללא חולצות… אחרים אכלו במרפסות. ממש צ'חונה…. בואו נאמר שאולי במצב אחר לא היינו שוהים במקום כזה אבל – הכל חוויות. במילא, כמה כבר נהיה בחדר?!
ובמילא, רצינו ללכת לים!
הנוף מהמרפסת של רוז'ה
הישראלים הראשונים במקארסקה
התמקמנו בחדר והחלטנו לרדת לים (האמא והבן לחצו, האבא היה מוכן לנוח קצת בחדר).
גילוי נאות: אני מתה על הים. חלק מתכנון הטיול החפוז כלל גם רביצה בחופי-ים. זה חלק מקרואטיה (וגם קצת ממונטנגרו) ואנשים מגיעים לכאן לנופש לשבוע שלם רק כדי להיות בים הטורקיז.
ירדנו לים (לקחנו את המכונית וחנינו בתשלום של 10 קונות סמוך לטיילת. היה אפשר גם לרדת ברגל אבל אני חשבתי על העלייה שאחרי…).
החוף של מקארסקה הוא חוף מדליק!
קודם כל יש טיילת מקסימה, כבכל ערי החוף.
בנוסף, חוף ים נפלא – מפרץ קסום עם ים טורקיזי חלק בלי גלים.
אמא ובן נכנסו למים (שהיו קרים מאד!!). אבא נח על החוף והסתכל על חתיכות סלביות.
וגם צילם אותנו:
נהנינו לנו עד מאד ולקראת החשיכה (כבר היה 8 בערב) התחלנו לחזור לחדר.
הנה ההר הגבוה המשקיף מעל החוף של מקארסקה – Biokovo שפיסגתו בגובה 1762 מטר.
החלטנו שהערב נתפנק במסעדה לאחר הלילה הקודם עם הקורנפלקס במלונית העלובה ללא המזגן.
בדרך, בטיילת, ביררנו על מסעדות ועל שייט בים – אולי מחר 
שוחחנו עם צמד בחורים שהציעו שייט והתברר שזה לא רלוונטי עבורינו – זהו שיט ליום שלם, לאיים הדלמטיים, וחוזרים אחרי 6. נראה מאד מושך, אבל לא מתאים למי שנוסע למונטנגרו…..
הבחורים שוחחו איתנו ושאלו מהיכן אנחנו.
מישראל, ענינו .
בחורים : מה?!? אף פעם לא היה מכאן מישהו מישראל. אתם הישראלים הראשונים שאנחנו פוגשים!
התרגשות גדולה 
.
הם מעניקים לנו במתנה את חוברת דלמטיה עם כרטיס הנחות (שאמור לעלות כסף) וממליצים לנו על מסעדת ברלין.
איזה אנשים מקסימים שיש במדגסקר הזאת!
חזרנו לחדר, התקלחנו והתרעננו ובנה של רוז'ה המליץ לנו גם על מסעדת ברלין. אם גם זה וגם זה ממליצים – ברור שנלך!
ירדנו שוב לטייל ואכלנו ארוחת ערב טעימה עד מאד בביסטרו ברלין, ששוכן על קו החוף.
למלצר החמוד קראו פיטר וגם הוא לא פגש מעולם מישהו מישראל. כל רגע פנוי שהיה לו הוא בא ושוחח עימנו. הוא אמר לנו שחשב שכל האנשים מישראל הם כהי-עור… וכנראה מאד התפלא למראינו. אנשים מקסימים כבר אמרנו?
הנה פיטר החמוד:
ישבנו שעה ארוכה במסעדת ברלין ופשוט נהננו לנו. מומלץ!
זה היה סיום נפלא ליום מוצלח!
לילה טוב 
שקיעה במקארסקה
ואם תגיעו למקארסקה, תיזכרו מי היו הישראלים הראשונים שהיו שם *(כנראה)
סיכום היום:
תכנון מול ביצוע: יפה! תכננו להיות בקרקא, היינו בקרקא. די הדרמנו אבל לא מאד, ועצרנו במקום שווה. עדיין לא היה שייט בים.
אוכל: ארוחת בוקר ספרטנית, הפסקת קפה וסנדויצ'ים באוטוסטרדה (בינוני).צהריים בסקרדין – ההמבורגר "בין הטובים ביותר שאכלנו (אבא ובן), פיצה לא רעה. ערב (בעתם לילה ) – ביסטרו ברלין משובב הנפש – מסעדה טובה מאד!
דירוג אתרים : שמורת טבע קרקא – דוז פואה!! 12 נקודות מקבלים גם תושבי מקארסקה המסוקסים ומסבירי הפנים.
ג'י-פי-אס : התנהג יפה מאד. אין תלונות.
חופים: ראינו מקסימים לאורך הדרך. סוף-סוף הגשמנו את משאלתנו וטבלנו בחוף הים המקסים של מדגסקר. היה קר אך מרענן ומהנה!
פיתולים: היו בירידה מהאוטוסטרדה למקארסקה:-ראינו את קו החוף – הריביירה של קרואטיה מלמעלה תוך כדי פיתולים. מהמם!.
מדרגות: היו! בשמורת הטבע קרקא – מדרגות קשות בעלייה וגם מדרגות חצובות בשביל שיורד, עם רווחים גדולים ביניהן שגורמות לעשות צעדים קטנים וכפולים. כמו-כן היו מדרגות של שתי קומות להגיע לחדר באכסניית הנוער של רוז'ה.
הפתעות: טובות– קרקא, האנשים במקרסקה. מעניינות: ה"צימר" של רוז'ה – אמנם לא יותר מדי מסוגנן או מפנק, אבל מגניב. קצת נזרקנו אבל לפחות היה נקי וממוזג. וגם הזוי. רעות: אין!! איזה כיף
.
צחוקים מול עצבים: היו צחוקים גדולים עם רוז'ה שדיברה אלינו בקרואטית שוטפת, חיבקה ונישקה. עצבים לא היו 
נהננו: מאד!!! אפשר להגיד שמהיום התחיל הטיול להיות מגניב לחלוטין ונכנסנו לראש טוב. עברנו את סימפטום היום הראשון שברבים מהטיולים של כולנו כאן כולל מעט עצבים וחוסר התאמה לשטח החדש…. זהו, זה מאחורינו סופית!
לילה טוב 
תמונת היום : זוג מאושר במפלי קרקא
היום השלישי: היום הזרוק. וגם – מגיעים למונטנגרו
התכנון ליום זה: יום שבת 27.7.13
מונטנטגרו – מפרץ קוטור , בודווה, סבטי סטפן
לינה בצימר ברייקה צ'רנובייקה אצל מלינה Maljna Pajkovic: כיוון אגם סקאדר.
הביצוע (הקשר בין התכנון לביצוע קלוש ביותר) :
הבוקר הגיע ואנחנו שותים קפה ואוכלים קורנפלקס על המרפסת של רוז'ה. מלון הדירות שלה נראה כלקוח מתוך סרט איכות קרואטי, כולם עומדים במרפסות, הולכים בתחתונים ובגדי-ים בין החדרים. קטעים…
מתחילים לחשוב מה לעשות היום.
אמא: היום אני רוצה ללכת לאחד מחופי הים המגניבים של קרואטיה 
.
בן: ואני רוצה שייט בים 
!
אבא: (מעשי הרבה יותר כרגיל) אל תשכחו שאנחנו צריכים לעבור את הגבול למונטנגרו. כולם אומרים שזה נורא ומחכים המון זמן. אנחנו עוד רחוקים!
סאבטקסט: כרגיל, משבית שמחה…. 
אמא: אז נתקדם דרומה, נעצור לשעה בחוף ים ונעבור את הגבול. תיכננתי גם להספיק לראות מקומות במונטנגרו היום. (?…?…!…?)
אבא: איפה הזמנת לינה?
אמא: סמוך לאגם סקאדר. (?) לא נראה לי מאד רחוק…
סאבטקסט: את ממש לא בדיוק יודעת איפה המקום הזה. עדיף שלא תחשפי בשלב זה את חוסר הידע שלך כדי שלא תחטפי 
.
אבא: בואו נפרגן לעצמנו ונלך לאיזה מקום ונאכל ארוחת בוקר טובה. אולי כאן ?
אמא: רעיון מצוין. אבל נתקדם קצת דרומה. יש מלא עיירות בדרך.
בן: ונחפש שייט.
אמא ואבא: אולי… כבר שטנו אתמול!
אמא: היום בטוח נלך לים. אולי גם נעשה שייט אבל זה פחות הגיוני.
בקיצור, ארזנו , הורדנו את המזוודות במורד המדרגות של רוז'ה, ועכשיו….
אבא: אני לא יכול להוציא את האוטו מהחנייה 
. מישהו חסם אותנו!
במהרה, דיירי הבלוק של רוז'ה מתקבצים למטה ומנסים לעזור לנו.
רכב אחד הוזז, והשני עדיין חוסם את מרבית המעבר.
ואז הגיע בנה של רוז'ה עם התינוק על הידיים…
הבן של רוז'ה לאבא: הנה, תחזיק את התינוק. אני אוציא לך את המכונית.
והנה המחזה כפי שצולם מהמרפסת של רוז'ה: אבא אימץ תינוק קרואטי.
קטעים….!!!!!
רוז'ה בדיוק הגיעה ואנו נפרדים ממנה בנשיקות ובחיבוקים.
אנשים מקסימים כבר אמרנו…?
הנה אנחנו עם רוז'ה המדליקה:
הבן של רוז'ה: לאן אתם נוסעים היום?
אבא: אנחנו עוברים היום למונטנגרו וממשיכים לטייל שם.
הבן של רוז'ה: Good luck to you
אנחנו מחליפים מבטים.
אבא: מה הם רוצים, כולם? אולי לא כדאי לנו לנסוע לקרואטיה?
סאבטקסט: כבר משתפן…. 
ואולי הם באצת צודקים הקרואטים, שלא טוב שם במונטנגרו? ומצד שני, חבריי רחל, יערי וגליה כל-כך היללו ושיבחו….
אמא: אנחנו דובקים בתוכנית!
ואנו יוצאים דרומה, לאורך כביש החוף המקסים של קרואטיה ומחפשים מקום נחמד לאכול בו ארוחת בוקר.
נוסעים בכביש החוף המקסים . לאורכו שלטים המצביעים על עיירות וכפרים וכן על חופים מגניבים עם שמות אקזוטים (כמו "הוואנה", "קופה קבאנה", "בומביי" ועוד…).
הכל נראה מפתה ומקסים.
לרוב החופים הגישה היא ברגל מהכביש הראשי – אנחנו רואים כי האנשים משאירים את המכוניות ויורדים ברגל (קו החוף של קרואטיה הוא מצוקי). זה פחות מתאים לנו (אמא: כי יש עלייה אחר -כך כשחוזרים!).
ובכלל, דיברנו על ארוחת בוקר מפנקת!
אנחנו יורדים בעיירה שנקראת פודגורה Podgora , שוכנת על החוף, מעט מנומנמת בהשוואה למדגסקר שלנו, אבל גם שם חוף-ים יפהפה.
מצאנו מסעדה בטיילת סמוך לים (אח"כ ראינו שלמעשה שייכת ל- Hotal New-Zealand…) ואכלנו שם ארוחת בוקר נחמדה ומפנקת, עם קפה נורמלי 
….עלות הארוחה לשלושה: 120 קונות . בשקלים – בערך 80 ש"ח. לא רע…!!
בן: ועכשיו בואו נעשה מכאן שייט!
(כאן המקום להזכיר שהוא קרוי במשפחתנו Mr. Next, כי הוא תמיד חושב על התוכנית הבאה. כזה הוא.)
אמא: השתגעת?! אחרי האוכל? אתה רוצה שאני אקיא?
אבא: אפילו לים אי-אפשר ללכת עכשיו. התפוצצתי מאוכל.
אמא: בואו נדרים עוד קצת ונמצא חוף-ים מגניב ואז נמשיך לכיוון הגדול. אולי עוד נספיק לפחות תוכנית אחת ממונטנגרו.
סאבטקסט: ממש.
אז אנחנו ממשיכים, והנה בינתיים כמה תמונות מחוף הים הטורקיזי של פודגורה החביבה.
גם כאן יש ים צלול
המשכנו בנסיעה דרומה. בדרך ראינו כל מיני חופים. כל אחד נפסל מסיבתו-היא.
* זה סמוך מדי למועד ארוחת הבוקר והאוכל תקוע לנו בגרון ובבטן.
* לזה יש גישה קשה עם המכונית.
* לזה, אם נלך, יש עלייה קשה כשנחזור.
* זה בתשלום.
* זה לא מספיק מגניב.
עזבנו את הריביירה הקרואטית, שוב עברנו את הגבול לבוסניה-הרצגובינה ( 6 נקודות) וחזרנו לקרואטיה.
בסוף מצאנו, לאחר הגעה, בדיקה, המשך נסיעה, התחרטות וחזרה!
שם חוף הים : Veliki zali
אפשר היה לרדת עם המכונית עד לחניון למטה, הוא לא היה בתשלום והאוכל מארוחת הבוקר כבר התעכל. הוא לא שייך לאף עיירה, סתם כך באמצע הדרך (ויש הרבה כאלו בקרואטיה).
הוא כבר היה די קרוב לדוברובניק (מרחק של כ-25 ק"מ) והוא היה מגניב, עם מי טורקיז צלולים וקרים – אבל ביום חם, זה נפלא!
אבא: נהיה פה מקסימום שעה.
אמא: נכון.
בן: אולי יש כאן שייט…?
אמא ואבא: תהנה ממה שיש!
שכרנו כיסא נוח אחד ושמשיה (60 קונות), במילא רוב הזמן היינו במים, אכלנו גלידה וסנדוויץ' לבן (שהיה רעב כרגיל) ונהנינו לנו מהחיים.
סאבטקסט: ובסוף היינו שם שעתיים….
תיראו איזה כיף בחוף וליקי – זאלי:
חוף וליקי זאלי כפי שצולם מהכביש העליון: מגניב וטורקיזי
לאחר שעתיים של הנאה (השעה היתה כבר כמעט 5 אחה"צ) נפרדנו מחוף-הים המגניב שלנו.
בחוף הים הזה לא היתה מקלחת, לא מלתחה ולא בחוץ.
קצת הייתי מודאגת – ככה ניסע עם מים מלוחים ובמראה מג'וייף עד למונטנגרו?
התלבשנו ליד האוטו ונכנסנו לראש זרוק לחלוטין. מה זה משנה ? הרי כולם מתהלכים כאן בבגדי-ים ובמראה של גברים חסרי-חולצות .
האם מחכה לנו המתנה של שעות?האם מונטנגרו כל-כך נוראית כמו שאנשי קרואטיה רומזים לנו?ואולי בכלל נתחרט ונשאר בקרואטיה המגניבה?אולי נחזור לצימר של פיטר, נישן שם ולמחרת ניקח שייט?הגענו לתחנת הגבול של קרואטיה-מונטנגרו.
הפתעה מס' 1 : אין תור!!!! בכלל 
הפתעה מס' 2 : יש עוד תחנות גבול ושם כן היה תור קטן . עדיין, בכלל לא נורא 
.
מעניין שיש שתי תחנות גבול וביניהן מעין מובלעת.
הכל מוזר במדינות האירוויזיון.
אבל מה אכפת לנו, עברנו את הגבול ונכנסנו למונטנגרו, הארץ לה חיכינו והקדשנו את מרבית ימי הטיול ועליה יש דעות קרואטיות שליליות.
מגיעים למונטנגרו
בהתחלה, הכל נראה די דומה, עצים ירוקים, הרים מרחוק.
ואז….
בן: מה זה ?! הכל מכוער פה!
אבא: מה זה הבניינים המגעילים האלו? עולם שלישי…!
בן: חבל שלא נשארנו בקרואטיה! פיטר צדק!!!
אמא: שותקת. 
סאבטקסט: כבר מקטרים!! 
אבל באמת לא הכי יפהפה פה… ומה אם באמת פיטר והבן של רוז'ה צדקו? אולי עשינו טעות נוראית….?
ממשיכים לנסוע בכביש משובש , פקוק ומסביבו בניינים קומוניסטים בלתי גמורים, ללא צבע והדר. בקיצור – באסה של כניסה.
ובנוסף – מציקה לי העובדה שלא דיברתי עם הצימר.
הוצאתי את המפה וראיתי שהצימר הוא אי – שם ושצריך בכל מקרה לעבור דרך העיר בודווה. הג'יפי מזהה את בודווה וכמובן לא את רייקה צ'רנוביצ'ה – העיירה של הצימר. מראה שיש פחות משעה נסיעה.
מחליטים לעצור (הנהג צריך קפה). מוצאים בית-קפה מונטנגרי על הדרך והוא מקבל קפה הפוך נורמלי למדי.
אני מנסה להתקשר לצימר.
הפתעה מס' 3 : הטלפונים שלנו לא עובדים – לא זה עם הסים האנגלי ולא האייפון מהארץ בו יש לנו תוכנית חו"ל. מנותקים מהעולם!!! 
אין וויי-פיי כמובן. אוף!
אני מבקשת ממלצרית מונטנגרית להתקשר ומבטיחה שאשלם.
היא נותנת לי את הטלפון הפרטי שלה ומחייגת לי לצימר.
סוף-סוף עונים!
שיחה ביני לבין בעל צימר מונטנגרי שבקושי יודע אנגלית:
אני: שלום, שמי שירלי. אנחנו צריכים להגיע אליכם הערב.
:בעל צימר שנשמע איש מבוגר ובקושי יודע אנגלית
מתלהב Yes, yes!!! How are you?
אני: כן, אנחנו בסדר גמור! אנחנו מגיעים הערב, אל תדאגו, אבל זה יהיה כנראה מאוחר כי יש פקקים ורק עברנו את הגבול.
בעל צימר: No problem תגיעו מתי שתגיעו.
אני: יופי . שמעתי שדיברת עם הבן שלי….
בעל צימר: יס, יס! רק, יש בעייה קטנה הערב….
ועכשיו הטקסט באנגלית :
It's a special night tonight in Reika Crnojevica
You cannot park your car near the appartment,the police will not let you!
אני: ?!?!? 
But what about the suitcases ???
אולי נוכל רק להוריד את המזוודות…. ?
בשלב זה בעל הצימר המבוגר שבקושי יודע אנגלית לא הצליח להתבטא יותר.
נשארתי עם הידיעה שיש לנו צימר, אלהים יודע איפה הוא, אין לידו חנייה כי המשטרה לא תיתן לנו להכנס, רק אולי למרחק של 100 מטר ממנו ושיש special night.
העברתי את הידיעה (מסוננת קלות) לבעל ולבן.
סאבטקסט: עדיף לחסוך חלק מהאינפורמציה כדי לא לחטוף
הבענו דאגה קלה, אך מכיוון שהיינו עדיין במצב שאנטי ועם מי-ים לא מלוחים עלינו, לא לקחנו את זה קשה. בינתיים.
רציתי לשלם למלצרית הנחמדה על השיחה והיא סירבה בתוקף!
סאבטקסט: אז זה בכל זאת עם נחמד 
נתנו למלצרית טיפ משודרג ויצאנו לדרך .
אז יצאנו לדרך מבית הקפה המונטנגרי וחזרנו לכביש המשובש, חד-מסלולי בכל צד ופקוק. וזה הכביש "הראשי" במונטנגרו, הגישה למדינה מהצד הקרואטי.
הקיטורים המשיכו ואנחנו נעים לאט לאט לכיוון קוטור ובודווה. (קוטור= קיטור…? זה לא יישאר כך!)
העיר קוטור (שהיתה, להזכירכם, אחד מתכנוני היום כמו גם בודווה) שוכנת במפרץ מרהיב עם צורה יוצאת-דופן.
יש אפשרות להקיף את המפרץ (כפי שעשתה גליה בזמנו) או….
אבא: שוב פקק! מה זה עכשיו?
אמא: הג'יפיאס מסמן שיש מעבורת (?…). כולם מחכים בתור.
בן: כן! בואו ניסע במעבורת!
סאבטקסט: לא רע! לפחות זה יכסה את משבצת ה"שייט" שהוא רצה…!
מסתבר ש – 95% מהאנשים נוסעים במעבורת, זו ברירת המחדל.
לרכב פרטי התשלום הוא 4.5 יורו – ממש לא נורא.
גם שייט, גם חוויה , גם קידום בנסיעה.
היה אפילו "מכוון תנועה". את הכרטיס יש לקנות בקופה קטנה שנמצאת סמוך לעלייה על המעבורת – לא דרך המכונית. יצאתי ברגל מהמכונית, יחד עם עוד אנשים, עמדנו בתור שהלך די מהר ועד שהמכונית שלנו התקדמה בתור, כבר היה בידי כרטיס העלייה למעבורת.
אגב, לג'יפי לא היה אוצר מילים למעברות. הוא אמר "בעוד עשרה מטרים…." ונתקע. מצרפת תמונה שלו עם שרטוט המעבורת + השעה (שעון ישראל).
היה ממש נחמד לשוט על המעבורת עם המכונית ולראות את מפרץ קוטור היפהפה לעת ערב. (השעה כבר בערך 8:30 ).
מונטנגרו נראתה יפה יותר ומזמינה יותר.
האבא והבן הפסיקו לקטר.
בן: הנה משהו ש- א' ו-ע' לא עשו עדיין! הם לא שטו במעבורת! (להזכירכם, באיטליה היה ניסיון שנכשל…).
הוא מרוצה.
וגם אני.
הנה מעבורת המכוניות שלנו:
ירדנו מהמעבורת והמשכנו בנסיעה לכיוון בודווה. משם, ראיתי במפה, עלינו לנסוע לכיוון העיר צ'טנייה ומשם איכשהו להגיע לעיירת הצימר.
הבעיה היתה שעוד מליוני איש נסעו לכיוון בודווה. פקקקקק! פשוט ייאוש!
אבא: (מתחיל להיות עצבני): אם זה ממשיך ככה מחר אני חוזר לקרואטיה!
בן:אני רעב!
אמא: זה לא הגיוני , כזה פקק. בטח משהו קרה.
סאבטקסט: ואולי זה כן הגיוני וככה זה יהיה במונטנגרו…..
התקדמנו ממש לאט.
בסוף החלטנו למצוא מסעדה – הרי לא אכלנו בצורה מסודרת מהבוקר.
עצרנו במסעדת דגים כלשהי על הדרך. קיווינו שכשנצא לא יהיה כבר פקק.
דווקא היה די טעים והיה וויי-פיי לפחות = קשר עם העולם החיצון.
הארוחה עלתה כ- 40 אירו (דגים, בשר, אפילו מרק אכלנו). היתה במסעדה דווקא מוזיקה נחמדה עם שירי שנות ה-80 ואפילו השמיעו את "אם ננעלו" של עפרה חזה. הזוי…..
המסעדה בה אכלנו ונחנו מהפקק:
התכתבתי שוב עם בני א':
אמא: היום היינו בחוף מגניב. + תמונה
א':באמת נראה שווה.
אמא: לא רואים כמעט ישראלים.
א': זה רק מראה שאף אחד לא נוסע למדינות המוזרות האלו… חחח 
אמא: עכשיו אנחנו במסעדה, בדרך לצימר.
א': אגב, מישהו ממונטנגרו התקשר שוב ונמאס לי להיות איש הקשר שלכם עם אנשים שלא מדברים ברור!! חוץ מ "אתם לא יכולים להחנות פה היום" לא הבנתי כלום! והוא שאל אם אנחנו באים היום ואמרתי כן אנחנו מגיעים. ואני לא בתוך ה"אנחנו" האלה!
סאבטקסט: הוא מקנא קצת… ו…אוי-ואבוי מי יודע מה יהיה עם החנייה שם ?….
אמא: יופי, ענית לו טוב.
א': אגב, עכשיו היה המירוץ למיליון. לא הפסדתם כלום, לא היתה הדחה.
סאבטקסט: מוקדש לחברתי מיקוש 
יצאנו מהמסעדה, מאוששים ושבעים.
הפקק הצטמצם ואנחנו מתקדמים.
כבר אחרי עשר בלילה.
אבל הצימר עוד רחוק….. והרפתקאות ליליות מחכות לנו 
אנחנו בדרך, על כביש מעט פחות פקוק. מתקרבים לבודווה (שנקראה בפינו מדי פעם גם בודהא) ורואים אורות יקרות, שומעים מוזיקה מכל עבר. כאילו הכל מלא מסיבות ומופעים.
שלטי חוצות גדולים מסבירים את העניין : הערב (כמובן מכל הערבים האפשריים בקיץ 2013, הערב שבו אנחנו נכנסים למונטנגרו) מתקיים פסטיבל גא'ז ענק בבודווה. עכשיו הבנו מה פשר הפקק האימתני שנסענו בו כמה שעות. כולם נסעו לפסטיבל. שוב יש פקקים ועומסי-תנועה.
בשלב זה, הבעל מתחיל לגלות סימני שבירה.
אבא: זה בלתי אפשרי לנהוג ככה! איפה בכלל הצימר הזה?
אמא: הג'יפי מראה שיש עוד 30 ק"מ לצ'טנייה (סאבטקסט: ממש אומר לו מה זה ואיפה זה…) ומשם זו כנראה נסיעה די קצרה לעיירה של הצימר. בקיצור נראה לי, אולי עוד חצי שעה נסיעה.
סאבטקסט: הדגש על כנראה.
אבא: אין לי כבר כוח! (באמת נהג כבר שעות האומלל…)
אמא: אז אולי נוותר ונמצא כאן צימר בבודווה. לא נורא, במילא לא שילמנו כלום ומי יודע מה יהיה עם החנייה.
סאבטקסט: האמת, שהתחלתי לפקפק בהגעתנו הלילה לצימר. זה התחיל להראות מעט בלתי אפשרי. ומצד שני… די רציתי להגיע לשם .
בן: אבל אני רוצה להגיע לשם! אמרת שזה מקום מומלץ עם ארוחת בוקר טובה!
אבא: טוב…. לא בא לי להתחיל לחפש צימרים. ננסה להמשיך. אולי באמת הדרך כבר לא נוראית.
אמא: ועברנו את הפקקים. מכאן כבר אף אחד לא יוצא… כולם הגיעו לפסטיבל ג'אז ויישארו כאן.
אז המשכנו לנסוע.
והדרך התחילה להיות מפותלתתתתתתת ובעלייה….. 
ודי נוראית 
במעלה ההר המפותל והחשוך
מתוך המדריך "העולם" על מונטנגרו :
"הכבישים של מונטנגרו עלולים להיות מסוכנים מאד. רובם במצב טוב, אבל רבים מהם צרים וצמודים מדי למצוקים התלולים. לא מומלץ לנהוג בכבישי ההרים התלולים בשעות החשיכה." 
למרבה הפחד, התחלנו לעלות באיזשהו הר. בחושך. הכביש היה מפותל, צר וחשוך.
למרגלותינו הייתה תהום ולמטה בקעו אורותיה של בודווה עם המביסות והפסטיבלים שלה, כולל זרקורי ענק.
מחזה סוריאליסטי.
סאבטקסט: מאד מאד פחדתי!!!! 
הנהג התמודד בגבורה עם הדרך והכביש, אבל סינן לעברי משפטים כמו :
"את והפורום שלך!"
"כל היועצים המהוללים שלך!!!" (סליחה חברי היקרים יערי וגליה, הוא לא התכוון אליכם אישית 
) "ככה את מתכננת!!?!!?"
"מה חשבת לעצמך?!?"
"איך הזמנת צימר בכזה מקום מרוחק ביום הראשון שלנו כאן ?!?!?"
ברגעים אלה , באמת לא הבנתי מה חשבתי לעצמי.
כזכור, בתכנון המקורי חשבתי שביום הראשון במונטנגרו עוד נספיק כמה דברים ובטח שלא ניסע בחושך לצימר מרוחק. על המפה ובגוגל-מאפס הוא לא נראה כל-כך רחוק, משהו כמו 50-60 ק"מ מהחוף.
(שוב ציטוט מהספר : "הקצו לנסיעה יותר זמן מכפי שניתן לצפות, כי תנאי הדרך יאטו אתכם מאד" ).
בקיצור – תיאוריה לחוד ותנאי שטח לחוד.
סאבטקסט (פעיל עכשיו מאד מאד!) : זהו-זה. את לא כותבת על הטיול הזה בפורום למטייל או בבלוג שלך. מה, תעשי מעצמך צחוק?!?! 
נחזור לארץ וכאילו כלום לא היה.
רציתי להעלם ומאד התבאסתי וכעסתי על עצמי.
היחידי שהציל את המצב היה בן-זהב של אמא שלו שמאד התפעל מהנוף החשוך ומהגובה הרב.
בן: אמא, תסתכלי!
אמא: אני לא יכולה לראות. אני מתה.
אבא: שותק, נוהג ומאד חם על אשתו 
בן: באיזה גובה אנחנו!?! בבקשה בואו ניסע כאן שוב באור ונראה את הנוף!
להתעלף.
בשעה טובה ירדנו איכשהו מההר המפחיד והגענו לעיר צ'טנייה שנראתה מוארת , ידידותית ומישורית. אנחת רווחה מס' 1.
כזכור, הג'יפי לא ידע מה זה רייקה צ'רנוייביצ'ה. במפה שלי זה נראה לא רחוק, אבל השד יודע איך מגיעים לשם….
הגענו לתחנת דלק ושאלנו איך מגיעים לשם.
מתדלק (עד שנמצא מישהו שיודע אנגלית): "הו, זה לא רחוק. הכניסה לשם בערך 5 קילומטר מפה. סעו בכביש הזה ימינה ועוד 5 ק"מ הכניסה".
אנחת רווחה מס' 2. ובא לציון גואל.
או כך חשבנו.
כי להזכירכם יש "לילה מיוחד".
אז נסענו ימינה בכביש ובאמת הגענו לשלט שמורה על כניסה לרייקה צ'רנובייצ'ה.
רק שליד השלט היה מחסום משטרה , עם קבוצת אנשים.
מה לעזאזל קורה כאן?!?
אמא: Excuse me, we want to go inside. We have zimmer
שוטר א': ?!?!? לא יודע אנגלית
שוטר ב' : NO No, no enter
אבא: English. English!
מתורגמן הובא אלינו. איש מבוגר, כנראה נהג מונית עם סיגריה. מציץ לי בחלון (אוי, כמה שהוא היה מסריח אבל כבר לא עניין אותי כלום. להזכירכם, אנחנו ביום הזרוק ואני עוד עם מי – ים קרואטי עלי).
מתורגמן : You cannot go inside. It's a special night in Reika
אמא: But we have zimmer, suitcases, Please help us
סאבטקסט : לא ידעתי אם לצחוק או לבכות . המחזה היה מעל ומעבר לכוחותי.
במצבים כאלה אני פשוט מתחילה לצחוק ומדביקה את כולם. 
אבא: זה לא יפה, אל תצחקי לו בפרצוף. הוא מנסה לעזור חחחחחח
בן: חחחחחחחח
הוצאתי את הדף של פרטי הצימר וביקשתי להתקשר. כזכור, אין לנו גם טלפון. אנחנו לגמרי תלויים בחסדי זרים מונטנגרים.
וכמה שהם היו נחמדים!!!
המתורגמן התקשר למספר והתחיל לדבר בסלבית שוטפת עם מישהו. המילה היחידה שקלטתי היתה 'קחנכ'חקאעחדנגדח liruwiocdn טוריסטו לו'קע'ע'עקןל wgrwgekf.
ואז הוא נתן לי את הטלפון.
להפתעתי ענה קול של בחור צעיר שידע אנגלית. סוף-סוף!!!
הוא הסביר לי שיש אירוע מיוחד ברייקה צ'רנויביצ'ה, שהמשטרה אכן חסמה את הכניסה אבל יש עוד כניסה, צריך לנסוע עוד כ- 10 ק"מ ולהכנס בכביש ונגיע לרייקה. וכן, הם יעזרו לנו עם המזוודות, שלא נדאג.
אנחת רווחה מס' 3.
נפרדנו מחבורת המונטנגרים המעשנים (הייתי קרובה לנשק ולחבק את המתורגמן המעשן שהציל אותנו 
) והמשכנו עוד בכביש.
אבא: לסחוט אותי עד הסוף!
אמא : שותקת.
סאבטקסט: הוא צודק. כשנגיע, הוא יתקלח ראשון, ייכנס למיטה ורק כשהוא יגיד נקום מחר בבוקר. אני צריכה לכפר!
סוף-סוף הגענו לשלט הנוסף של רייקה צ'רנובייצ'ה ופנינו בכביש שלא היה חסום.
אנחת רווחה מס' 4 ?…
מופע הקולנוע של רוקי:
התחלנו לנסוע שוב בכביש צר, חשוך ומפותל. לפחות הוא לא היה על הר.
מדי פעם הבליח רכב באפילה והיה צריך לרדת לשוליים. פחד.
במכוניות שנסעו היו אנשים לבושים בחגיגיות (בטח שלא זרוקים כמונו!), נשים מתוכשטות עם תסרוקות. מוזיקה חזקה בוקעת מכל מכונית.
מה זה?
אמא: בטח היתה שם חתונה.
אבא: ובגלל זה סוגרים את הכביש?
אמא : אולי מסתתרים כאן פושעים ?
אבא: מה את מדברת שטויות! פשוט הזוי מה שעובר עלינו!!!
ממשיכים לנסוע בחשיכה ולראות אנשים שיצאו ממסיבה / חתונה (?). מדי פעם במכוניות או על אופנועים.
ופתאום – ראינו מבנה שנראה כמו טירה !
הגענו לרייקה צ'רנוביצ'ה?
לא , זה סתם מבנה בודד. חשוך, נטוש.
ואז, הדמיון המפותח שלי שגם כך עובד שעות נוספות, הניב את זה :
You arrived on a very special night….
טירה מבודדת ונטושה
אנשים יוצאים ממסיבה
מכוניות ואופנועים….
מופע הקולנוע של רוקי זה כאן!!!!
Enter at your own risk
לילה הזוי, זרוק ומגניב…..
חגיגות העצמאות
סוף-סוף הגענו למקום שנראה כמו מקום יישוב.
מוזיקה חזקה טוחנת-מוח נשמעה.
התקרבנו למקום ליד גשר גדול (הבחור בטלפון אמר לי להגיע ליד גשר).
מכאן לא ידענו מה עושים.
שוב הגעתי עם הדף המצ'וקמק, הפעם לאיזה קיוסק.
שוב התקשרו בשבילי.
אין לי מילים על העם המונטנגרי שעזר לנו באותו לילה הזוי.
הראו לנו להיכן לנסוע.
פילסנו את דרכנו בין אנשים ברחוב בראשי וברקע מוזיקה מחרישת אוזניים.
לפתע, ראינו מישהו מנפנף לנו!!!! 
ושומר לנו חנייה!!!
יצאנו מהמכונית ונפלנו לזרועותיו של בחור מתוק .
הגענו.
אנחת רווחה מס' 5 (הגדולה מכולן!!!)
הגענו לצימר של משפחת פייקוביץ' המקסימה. השעה: חצות 
עלינו במדרגות (כמובן… איך לא?) , לקחו לנו את המזוודות.
נכנסנו לחדר מקסים, מטופח ומריח טוב.
הבעל נפל שדוד על המיטה.
מוזיקה טוחנת-מוח נשמעת ברקע.
בן: (יוצא למרפסת) : אמא בואי מהר! תיראי מה יש לנו כמעט תוך החדר!
מהמרפסת ראינו גשר עתיק מואר. על גביו – רמקולים בגודל של צריף. מהם בקעה מוזיקת טראנס. 
החדר רעד כולו.
אבל, המראה היה מדהים!
אנחנו מנהלים שיחה בצעקות עם הבחור.
אבא: מתי זה ייגמר?
בחור: אה, בערך ב- 5 בבוקר
אבא: אני מתעלף.
אמא: בואו נצא לרקוד ברחוב!
if you can't fight them, join them
בחור: אני סתם צוחק. תוך שעה זה מסתיים. בואו, מה אתם רוצים לשתות?
אמא: אפשר לבוא למסיבה? (עם מי-ים עלי והכל…)
בחור: בטח, בואו איתי….!
הבן שלנו קצת הסתייג (מה יש לי לעשות שם ?) אבל שכנעתי אותו שהכל חוויות. ובמילא איך תישן עם מוזיקה כזאת?!?
גם אבא התגבר על עייפותו.
יצאנו לרחוב, צילמתי והסרטתי.
מסתבר שהערב חוגגים כאן את יום העצמאות של רייקה צ'רנובייצ'ה.
(ושוב… מכל הימים בקיץ 2013, דווקא ביום שאנחנו מגיעים לכאן!!)
רוקדים ושותים ברחוב הראשי של רייקה:
הסתובבנו קצת ואז חזרנו לצימר שם חיכו לנו עם מלון, אבטיח, מיץ ותה.
רוב בני המשפחה היו שיכורים ומנומנמים, אבל איליה, המארח המקסים שלנו ודודתו ללה (כמו בטלטאביס – להלה) עשו הכל כדי שנרגיש בנוח.
אין מילים!!!!
ואם אמרתי קודם שהיתה לי הרגשה שצריך להגיע לשם -כנראה שבאמת משהו כתוב שם למעלה.
זו היתה אחת החוויות של הטיול וכמובן הסיפור הראשון שסופר…!
ולסיום הלילה ההוא – התקלחנו (אבא ראשון), נכנסנו למיטות הנוחות והמריחות מניקיון. עד שכולנו סיימנו – המוזיקה דעכה והיה שקט. אנחת רווחה מס' 6 ואחרונה.
לילה טוב סוף טוב, הכל טוב ..
אבא: (מעט לפני שנרדם) מחר לא עושים כלום! כל היום אני במיטה! 
ובואי נשאר פה עוד לילה. מוצא-חן כאן בעיני.
סאבטקסט: I rest my case
תמונה לסיום היום ממסיבת הרחוב ברייקה צ'רנובייצ'ה והגשר המואר:
סיכום היום:
תכנון מול ביצוע: אין שום קשר בין התכנון לביצוע !!!!!! תיכננו לעבור למונטנגרו יחסית מוקדם ולהספיק להיות בקוטור, בבודווה ובסבטי-סטפן….. ממש! הביצוע כלל רביצה בחוף-ים קרואטי עד השעה 5, מעבר גבול בסביבות 7, ונסיעה מפחידה בחושך בהרים. רק סיום היום היה כפי שתוכנן – הגעה לצימר ברייקה צ'רנוביצ'ה.
אוכל: ארוחת בוקר מפנקת בפודגורה (עיירת חוף קרואטית). סנדוויץ' לבן וגלידות לכולם 
בחוף הים הקרואטי. ארוחת ערב די טובה במסעדת מאכלי-ים אי-שם על הכביש במונטנגרו , לפני הנסיעה על המעבורת. ארוחת לילה בצימר ברייקה – כוללת פירות ומיץ .
דירוג אתרים : חוף הים בקרואטיה- דוז פואה!!! 12 נקודות מקבלת כמובן גם מסיבת יום העצמאות של רייקה ! ניקוד מופחת מקבלות עיירות מונטנגרו בקו החוף – "מגעיל כאן ומכוער" ע"פ בני המשפחה.
ג'י-פי-אס : התנהג יפה למדי. אמנם רייקה צ'רנוביצ'ה לא הופיעה אצלו אבל לפחות הוביל אותנו בביטחה בהר החשוך.
חופים: חוף מגניב וטורקיזי בקרואטיה. כיף אמיתי! וגם תגלית: מי הים אינם מלוחים.
פיתולים: אוהו!!! היו גם היו פיתולים חשוכים בהר המפחיד וגם פיתולים בדרך של מופע הקולנוע של רוקי. מזל שבשני המקרים לא ראינו מה מסתתר מעבר ולמרגלות הפיתולים.
מדרגות: היו בצימר של רייקה – מפותלות קמעה אך חביבות.
הפתעות: טובות – חוף הים, נסיעה במעבורת , מעבר הגבול המהיר למונטנגרו וכמובן מסיבת הרחוב המגניבה 
!! הצימר שהגענו אליו עם הגשר המואר מהחלון. אנשים מקסימים שפגשנו ועזרו לנו – נתנו לטלפן, ביררו, דאגו (ועישנו בפרצוף) וכמובן משפחת בעלי הצימר המקסימה! מעניינות: הדרך החשוכה לרייקה – חלקה היה מעניין מאד. ובמיוחד חבורת יוצאי המסיבה שהביאו לי את האסוציאציה למופע הקולנוע של רוקי. רעות: בתים כעורים ועיירות זנוחות בכניסה למונטנגרו, שגרמו לנו לחשוב שאולי עשינו טעות נוראית שהגענו לכאן. הפקק המעצבן שעיכב אותנו שעות. הדרך האימתנית בהר.
צחוקים מול עצבים : צחוקים עם הבן של רוז'ה שחילץ את המכונית שלנו מהחניון + התינוק שלו… היו צחוקים גדולים עם חבורת המונטנגרים שעזרו לנו בלילה וכן עם איליה החמוד שלקח אותנו למסיבת הרחוב ועם דודה ללה שהכינה לנו קערת פירות ודיברה איתנו מונטנגרית שוטפת. עצבים היו בהחלט!! בפקק, בעלייה בהר ובהתברברות הכללית בכבישי מונטנגרו הבלתי-ידידותיים. לשמחנו היום הסתיים יפה ובנעימים אם כי בעייפות גדולה…
נהננו: כן!!! זה היה היום הזרוק שבו בהחלט עשינו מה שבראש שלנו. אכלנו טוב, נזרקנו בחוף-ים מגניב, נסענו שעות עם מי-ים לא מלוחים . הצלחנו במעבר גבול מהיר (יש יתרון בלהגיע מאוחר! Look at the bright side ) ואפילו שמעט חששנו ונלחצנו וצעקו עלי , היום הסתיים בכיף גדול ובראש טוב 
לילה טוב
תמונת היום: חוף ים קרואטי מגניב
המשך עלילותינו בחלק ג' – מונטנגרו: נהר ירוק, מנזר לבן, אגם שחור
לטייל עם סאבטקסט 
שירלי היקרה אחרי שהשכם בבוקר קראתי את הכתבה האחרונה שכתבת על הטיול שלכם, לא יכולתי שלא לחזור להתחלה. נהניתי שוב מהמפלים היפים של קרקא שאני זוכרת שגם אני מאד התלהבתי מהשמורה הזו והיללתי אותה כמעט באותה רמה כמו פליטויצה. היה לי חבל שלא לנתם בבית של המארחים הנפלאים שהיו לנו במקארסקה. מרפסת ענקית הועמדה לרשותנו וקיבלנו בקבוק יין גדול. גם הם אוהבי ישראל וידעו אנגלית טובה. נהניתי לקרוא על החוויות שלכם בהגעה לרייקה , והגשר העתיק עם התאורה הכחולה – מהמם. אמנם קראתי בזמנו אבל נהנית שוב מחדש וכמה הייתי רוצה לשוב למונטנגרו.
אהבתיאהבתי