לימה ואיקה – נחיתה רכה ביבשת

טיול אחרי צבא – חלק א': פארקים, מצוקים והרפתקאות בחולות

קיץ 2022 הוא הקיץ בו זכיתי להגשים חלום.

הקיץ בו נסעתי הכי רחוק שנסעתי אי פעם, העפלתי הכי גבוה שהגעתי אי פעם, ביקרתי במקומות הכי שונים מכל מקום בו הייתי אי פעם.

זה הקיץ בו הגעתי לשלוש מדינות חדשות עבורי, ביבשת דרומית ומופלאה.

זה הקיץ בו כל הכוכבים הסתדרו בשמיים. הקיץ בו עשינו טיול אחרי צבא, באיחור של יותר משלושים שנה…

סאבטקסט: אז מה! מוטב מאוחר מאשר מעולם לא…! וסך הכל, יצא לנו טיול משובח

אז מה עושים אמא ואבא חובבי טיולים שמתגעגעים לבן המטייל כבר חצי שנה בדרום אמריקה?

חולמים, חושבים ומיישמים!

כבר שנים אנחנו חולמים לבקר בדרום אמריקה, הטיול נדחה בכל פעם מסיבה אחרת – אבל בקיץ 2022 חברו כל הנסיבות לטובתנו והנה הגיע הרגע! 

ברגע שהחלטנו, הטיול שלנו התגבש די מהר. את המסגרת הכללית ובחירת האתרים בהם נבקר עשינו באופן עצמאי, ובחלק גדול מהטיול השתמשנו בשירותיהם של סוכנים מקומיים.

המדינה הראשונה עליה הוחלט (סאבטקסט: שנים מראש, האמת…) היא פרו ובה התמקד רוב הטיול שלנו – יחד עם ילד הזהב. 

אל פרו הצטרפו בוליביה וברזיל , בהן טיילנו בזוג, לאחר שהתפצלנו מהילד.

סקירה כללית של הטיול ומנהלות אפשר למצוא בפוסט טיול אחרי צבא – דרום אמריקה להורים, וזו החלוקה הכללית :

פרו:  12-29.7.22 – כשבועיים וחצי

בוליביה: 29.7 – 2.8.22 , כ – 4-5 ימים 

ברזיל: 2-8.8.22 – כשבוע.

לאחר שרכשנו כרטיסים, ושינינו לאחר כמה שבועות את תאריך ויעד החזרה מלימה לריו, נכנסנו לתכנון הכללי ובהמשך – לפירוט.

סאבטקסט: כמובן ש"נכנסנו" זה אמא ואני, אבא לא היה מעורב ישירות אלא רק הנהן מדי פעם ועזר להחליט בין בתי מלון ביניהם התלבטתי.

החלטנו שניקח לנו כמה ימים נינוחים בתחילת הטיול בלימה ואיזור החוף, בניגוד למטיילים אחרים שאצה להם הדרך וממשיכים ישר לקוסקו.

סאבטקסט: מצידי כמובן, יומיים לאחר הנחיתה הייתי בדרכי למאצ'ו פיצ'ו, חלום חיי, אבל בניי היקרים הזהירו אותי.

מר קופירייטר: אם תגיעי ישר לקוסקו מלימה ואחרי יומיים למאצ'ו פיצ'ו, את תרגישי לא טוב!! לא תסתגלי לגובה! ייהרס לך הטיול!

מר מזג אוויר: כן, מה את רוצה?! שיהיה לך כשלון?? חיכית עד עכשיו. תחכי עוד קצת….

אמא: ומה יהיה אם יהיה גשם או עננים כבדים ביום שנגיע? אני אשב שם שבוע עד שיתבהר!

סאבטקסט: למי שלא הבין – הייתי מאד אובסיסיבית בעניין מאצ'ו פיצ'ו, אבל ניסיתי להקשיב להיגיון. אין ברירה.

וכך תוכנן הטיול כך שלמעשה רק לאחר כשבועיים נגיע לעיר האינקה האבודה…!

סאבטקסט: הנשמה תצא לי עד אז!

אבל בסתר לבי ידעתי שאהנה מכל האתרים והמקומות שנהיה בהם גם כך, ושהכל יהיה בסדר! חייב להיות!

ספוילר: 

ולפני שנצא לדרך – עוד כמה מנהלות וטיפים:

לפני הנסיעה לדרום אמריקה, יש להגיע לפגישה במרפאת מטיילים ולקבל הנחיות וכן חיסונים. כל מדינה והדרישות שלה, ותלוי כמובן באיזורים בהם אנו עתידים לבקר. כך קיבלנו כמה חיסונים, וכן מרשמים לכדורים שונים, כשהעיקרים שבהם הוא כדורי דיאמוקס, הם "כדורי הגובה" המפורסמים שאמורים לעזור להתמודד עם מחלת הגבהים שמתבטאת בירידה בכמות החמצן המוכנסת לריאות ויכולה לגרום לקוצר נשימה, כאבי ראש, בחילות ובצקות.

סאבטקסט: שלא נדע!

האמת שאנחנו הההורים מאד חששנו מתופעות מחלת הגבהים ולכן הקשבנו קשב רב לכל האזהרות של עליה הדרגתית בגובה, הסתגלות איטית ונינוחה – ומכך גם נבע המסלול המסוים שלנו בפרו.

כמובן שלקחנו שלל כדורים ותרופות מסוגים שונים – כולל אנטיביוטיקה, כדורים נגד בחילה (סאבטקסט: נושא רגיש אצלי!), כדורים למחושי בטן מכל הזנים, כדורים נגד כאבים, דלקות ועוד ועוד… בית אבות!

בנוסף, בהתאם לעידן הקורונה בו אנו נמצאים, יש לשים לב להנחיות בכל מדינה. בפרו ובבוליביה עדיין מאד מקפידים על מנהלות הקורונה ומאפשרים כניסה רק למחוסנים בשלושה חיסונים , וכן מקפידים על מסיכות במבנים סגורים. 

לאחר שהכנו את כל הטופסולוגיה הרפואית, הביטוחים וההזמנות לבתי מלון – אנחנו מוכנים כמעט לגמרי! 

מזג האוויר בפרו בחודש יולי – הוא החורף שלהם, שנחשב העונה היבשה. נעים וחמים בימים, קריר ואף קר מאד בלילות. לכן לקחנו גם בגדים תרמיים, כובעים ומעילים – שנהיה מוכנים לכל תרחיש.

והנה הגענו לחודש יולי 2022, תחילת החופש הגדול ועוד מעט אנחנו נוסעים. התרגשות גדולה מהולה במעט לחץ ומתובלת בכמה דאגות – ו…

היום הגדול הגיע: 12.7.22! אנחנו בדרך לנתב"ג. בדיעבד מסתבר שהתאריך 12.7 הוא תאריך המזל שלנו לנסיעות לחו"ל: הטיולים המשפחתיים לאוסטריה ולארה"ב החלו גם בתאריך זה. איזה כיף!

תמונות נתב"ג המסורתיות:

ואנו עולים על טיסה מס' 1: ת"א – מדריד בחברת אייר אירופה Air Europa, בה מאד מקפידים על עטיית מסיכות בטיסה!

נחתנו במדריד בחום של 38 מעלות . הצילו. 

שלוש וחצי שעות קונקשן בשדה התעופה של מדריד, וזו הזדמנות, כמיטב המסורת, לשלב כאן שיר אירוויזיון בספרדית! אז הנה בנדידו Bandido, מקום חמישי באירוויזיון 1990 – אולה! 

סוף סוף הגיע הרגע ועלינו על הטיסה למקום הכי רחוק שאי פעם טסנו אליו – לימה, פרו!

טיסה מס' 2 היתה ארוכה ומתישה, הצלחנו קצת לנמנם , ובעיקר מאד התרגשנו לקראת המפגש עם הבן שלנו!

תמונות המנציחות את מהלך הטיסה:

נחתנו ב- 4:30 לפנות בוקר, עברנו את ביקורת דרכונים והתאחדנו עם המזוודות! (לטיול לקחתי Air Tag לאיתור המזוודות, הוא דיווח בנאמנות על המיקום – והן עברו בשלום את כל הטיסות וחזרו אלינו בכל פעם.)

ברוכים הבאים לפרו!

בשדה התעופה חיכה לנו חוזה.

ומי הוא חוזה? ובכן, חוזה הוא הסוכן המקומי איתו יצרתי קשר טרם הנסיעה והוא סידר לנו מיני טיול מאורגן בחלק מימי הטיול שלנו. דווקא בשבוע הראשון אנחנו לא קשורים איתו אלא מטיילים עצמאית, אבל הוא החליט שהוא יבוא לקחת אותנו משדה התעופה ולהביא אותנו למלון (וגם כמובן לקבל את יתרת התשלום המגיעה לו….). זו היתה בעצם הפעם היחידה שראינו אותו במהלך כל הטיול, אבל הוא הפעיל סוכני משנה – או כפי שאמר לנו –  many little Joses… וכמובן היה איתנו בקשר מתמיד.

לאחר נסיעה של כ- 40 דקות, הגענו למלון אותו הזמנתי מראש – Hotel Dazzler Lima הנמצא בשכונת Miraflores.

את המלון הזמנתי מהלילה הקודם, כדי שתומר שלנו יחכה לנו מראש בחדר מפנק ואנחנו נוכל להכנס ישר לחדר כשנגיע.

והנה הגיע הרגע המרגש – הגענו למלון, וכבר מהחניה ראינו את ילד הזהב שלנו מחכה לנו!

יצאתי מהר מהמכונית ורצתי לתוך הלובי, ואחרי אבא – היישר לזרועות בננו היקר, אותו לא ראינו חצי שנה!

סאבטקסט: כמה שאני התרגשתי!!

תמונות מהמפגש המרגש:

נפרדנו מחוזה (סאבטקסט: שהמתין בצד והיה קצת מיותר ברגע המפגש, אבל מילא…), ועלינו לחדר.

החדר שהזמנתי היה Triple Room , כדי שנהיה כולנו ביחד. הוא היה מרווח ונוח , המיטות נוחות וחדר האמבטיה נעים.

תמונה שצולמה שנייה לפני שפרקנו את המזוודות ונעשה בלגן בחדר….

ירדנו כמעט מייד לחדר האוכל, בדיוק התחילו להגיש ארוחת בוקר. כולנו היינו מאד עייפים, אבל גם רעבים ונהננו לנו לשבת ביחד. אבל, העייפות הכריעה. עלינו בחזרה לחדר, נכנסנו למיטות ויישנו כמה שעות.

סאבטקסט: וזה מה שנקרא – נחיתה רכה. ובטח שלא בזבוז זמן! השינה חשובה כדי להתחיל את הטיול בנינוחות!

כמה מילים על המלון: המיקום מושלם, בלב שכונת מירפלורס הנעימה והידידותית לתיירים (מומלץ לשהות בשכונה זו ביקורים בלימה). המלון עצמו נחמד מאד, כאמור חדר מרווח, ארוחת בוקר טובה למדי והצוות אדיב ושירותי. היתה מכונת קפה בחדר – אך צריך לרכוש קפסולות קפה (סאבטקסט: לא יפה!). למלון יש פאטיו ובר חמוד. החדר שקיבלנו היה עם שלוש מיטות, אבל ילד הזהב ביקש מהצוות להצמיד שתי מיטות עבור זוג ההורים. להלן – תמונות : 

לימה בירת פרו  –  Lima

13.7.22: לימה – פארקים ומצוקים

את היומיים הראשונים לטיול שלנו הקדשנו ללימה, בירת פרו. זוהי העיר הגדולה במדינה ומתגוררת בה שליש מאוכלוסיית פרו – קרוב ל – 10 מיליון איש! היא שוכנת על חופו של האוקיאנוס השקט ויש בה מוקדי עניין רבים, אטרקציות וסצינה קולינרית משובחת.

מטיילים רבים נוטים לדלג על לימה או לשהות בה זמן קצר, אבל אנחנו נהגנו אחרת!

סאבטקסט: יש לי הרבה תוכניות ורעיונות בדפים שלי!

לקראת השעה 12 בצהרים התעוררנו והתארגנו לצאת לטייל בעיר.

בהתחלה – אין ברירה וצריך כמה סידורים : הוצאת כסף מזומן בכספומט של bcp, רכישת כרטיסי סים בחברת claro. זול ביותר!!

ולאחר מכן – טיול בסביבה הקרובה: בית העירייה, פארק קנדי ופארק החתולים במירפלורס.

הכיכר של בית העירייה של מירפלורס נחמדה מאד. שני הבניינים המרכזיים – בית העירייה וכנסיית מריה של הניסים , מרשימים ויפים.

סביב הכיכר משתרע פארק קנדי Parque Kennedy  ובו צמחייה מטופחת, פרחים, אמפיתארטרון קטן ופינות שעשועים עם מתקנים לילדים. בפארק ישנו ריכוז של חתולים מפונקים המטופלים על יד תושבי האיזור ולכן הוא נקרא גם פארק החתולים. 

היה נחמד ונינוח להסתובב בפארק השכונתי הזה. סאבטקסט: אהבתי!

ראוי לציין כי לימה קיבלה את פנינו ביום שימשי ונעים! דבר של לא מה בכך, כי לימה ידועה באפרוריות שלה. 

סאבטקסט: איזה כיף! וחוץ מזה, מגיע לנו…!

בן: אני רעב.

אבא: גם אני.

אמא: אבל רק אכלנו ארוחת בוקר לא מזמן…

נזכרנו שאחד הבנים המליץ לנו על דוכן קרפים שווה והחלטנו לחפש אותו.

מסתבר שהדוכן נמצא ממש על מצוקי מירפלורס המפורסמים.

בדרך לשם עברנו לאורך שדירה מרכזית ובמרכזה איזור של מגרשי טניס וסביבם חומות עם ציורי קיר. ממש יפה!

והנה הגענו למצוקי מירפלורס.

זה הנוף שראינו:

מהמם!!

האוקיאנוס השקט משתרע למרגלות המצוקים. ירוק, חום וכחול – מים ושמים נפגשים עם היבשת הדרומית. 

אבא: זו פעם ראשונה שאני רואה את האוקיאנוס השקט! מרגש!

אמא: אני כבר ראיתי אותו, כשהייתי ילדה ושהיתי בקליפורניה שנה עם הורי. ועדיין זה מרגש, כי לא ראיתי את החלק הדרומי שלו.

לשמחנו הרבה, זכינו ליום מקסים עם שמים כחולים – דבר שהוא יחסית נדיר בלימה. כאמור, לימה נחשבת עיר די אפורה עם עננת ערפל המכסה את השמש כמעט תמידית, ומעטים הימים שבהם ניתן לראות באמת את צבע השמים.

סאבטקסט: נו ברור! ידעו שאנחנו מגיעים וצריך לקבל את פנינו בסבר פנים יפות!

וכאן נמצא דוכן הקרפים של "נשיקה צרפתית" Beso Frances.

הזמנו קרפים מלוחים מעולים וגם שניים מתוקים, שתינו מיץ טעים, הצטלמנו ועשינו שיחות וידאו עם הבנים בבית.

היה שם כיף!! והנה תמונת הדגל מהמקום:

ליד דוכן הקרפים ישנו פסל מעניין הנקרא איניווטנה Intihuatana . פירוש השם בקצ'ואה הוא "מקום הקשירה של השמש". הפסל המרשים מוקדש לאבן המקודשת של האינקה בשם זה, ומשערים שאבן זו שימשה כשעון שמש. הפסל פרננדו סיסלו עיצב ויצר את הפסל המעניין בסגנון מופשט ויפהפה.

ואז התחלנו בטיול שלנו בפארקים המרהיבים על הטיילת הצוקים. 

זה הוא אחד מהפרויקטים המרהיבים של לימה הנקרא  El Makecon: שישה קילומטרים של פארקים שנמצאים לאורך הצוקים הגבוהים מעל האוקיינוס השקט.

 הפארק הראשון בו ביקרנו הוא פארק האהבה.

פארק האהבה  –  Parque del Amor 

הפארק ממוקם ממש מול האוקיינוס השקט ומתפרש על צוק רחב מעל חופיה השחורים של לימה. הוא מתחיל בטיילת רחבה וירוקה, שמתחברת עם שכונת מירפלורס החביבה. יש כאן ספסלים שנבנו בהשראתו של גאודי, עם הרבה פסיפסים צבעוניים לצד מדשאות וערוגות פרחים וזהו מקום תצפית יפהפה ונעים.

על גבי הספסלים ופסלי הפסיפסים חרוטים ציטוטי אהבה של יוצרים מוכרים מהתרבות המקומית.

כמובן שעשינו הרבה תמונות, זהו מקום פוטוגני בהחלט!

בפארק האהבה היו הרבה אנשים, וכאן שמתי לב במיוחד לתופעת הפרואנים עם המסיכה. אף על פי שאין חובת עטיית מסיכה באוויר הפתוח, רוב הפרואנים מתהלכים עם מסיכות ולעיתים אף מצטלמים איתן…

במרכז פארק האהבה ניצב פסל "הנשיקה" המפורסם El Beso – יצירתו של הפסל ויקטור דלפין, שמתנשאת לגובה של שלושה מטרים. 

הפסל מרשים מאד, חושני וארצי. סביבו ישנו אמפי קטן ובו מדרגות ישיבה – וכמובן תצפית נפלאה על האוקיאנוס השקט.

ועוד ליד הפסל – התקיים בדיוק צילום "תמונת מחזור" של כיתה פרואנית, מסוג המחזות האהובים עלי…

סאבטקסט: מחזה משעשע למדי…

פארק האהבה נחשב לאחד המקומות הרומנטיים בלימה, בו תראו זוגות אוהבים אוחזים ידיים, משוררים ואומנים העוסקים ביצירתם וכמובן מטיילים ותיירים. המקום יפה בכל שעות היום ומדי פעם נערכים כאן אירועים, כמו תחרות הנשיקה הארוכה ביותר וכדומה.

מאד נהניתי לראות את העיצובים של הפסיפסים – וגם לגלות את המילה ישראל Israel (כנראה חלק מזוג – ישראל ואלחנדרה…). העיצוב הסביבתי של הפארק מקסים בעיניי ןהוא משלב באופן מושלם עם המצוקים והאוקיאנוס ברקע.

בקצה השני של פארק האהבה נמצא דוכן קרפים נוסף של "נשיקה צרפתית" ולידו קיר עם המילים "אני אוהב אותך" בכל השפות – ממש כמו הקיר שנמצא במונמארטר שבפריז!

משם המשכנו לפארק אל פארו

פארק המגדלור –  Parque El Faro

פארק המגדלור הוקם לציון מאה שנות ימאות בלימה ובמרכזו מתנשא מגדלור לה מרינה המפוספס בשחור – לבן.

מהמצוק בפארק זה אפשר לעשות גלישת אוויר – para gliders ואכן ראינו כמה גולשים. וגם בים – כמובן גולשי גלים.

המגדלור יפה מאד ומרשים. למרגלותיו ישבו שתי נשים עם מסיכות ועם כלבים…

סאבטקסט: עשיתי להן פאפארצי.

פארק יצחק רבין 

והנה הגענו לפארק המוקדש ליצחק רבין שלנו! כבוד גדול!

על אחד המצוקים הצופה אל האוקיאנוס, מתנוסס עמוד ובראשו פסל של יצחק רבין, ראש מממשלת ישראל שנרצח ב-1995.

סאבטקסט: היה מאד מרגש לראות את הפסל וגם את הלוחית למרגלותיו.

תיראו כמה יפה כתבו על יצחק רבין:

המידע על הלוחית כלל את הציטוט : "השלום הוא השאיפה והרצון של העם היהודי", ומספר כי יצחק רבין היה איש צבא וראש ממשלת ישראל שנרצח בתל אביב ב- 4 לנובמבר 1995, בתום עצרת גדולה למען השלום – La Paz. 

מעניין לציין כי הפרואנים הקדישו ליצחק רבין מקום של כבוד, וזאת בהמשך לפארק על שם ג'ון קנדי שבו ביקרנו קודם לכן.

המשכנו בסיור טיילת הפארקים ובדרך ראינו כמה דברים מעניינים: פסל של אדם חשוב – אנטוניו סיזנרו שמו – מסתבר כי הוא משורר ועיתנאי פרואני. על דש מעילו היה פרח אמיתי בצבע אדום ולכן הוא נגע ללבי. ראינו גם מבוך צמחים עגול נחמד וגם , לשמחתי, את פסלו של "הנסיך הקטן" עומד על הכוכב שלו. פסל מקסים! סאבטקסט: מרוב התרגשות התמונה יצאה מטושטשת…

ועכשיו הגענו להפתעה הגדולה : 

הפארק הסיני –  Parque Chino

זהו פארק חדש דנדש, נחנך בפברואר 2022 עם פגודה סינית ומוזיקת מסאג׳ים לאווירה.

הפארק הסיני הוקם כדי לחגוג את יום השנה ה-200 של פרו לעצמאות, וכן 172 שנות הגירה סינית לפרו ו-50 שנים של יחסים דיפלומטיים בין פרו וסין.

סאבטקסט: ואולי גם הוקם כניסיון בקשת סליחה מסין לפרו על הפצת מחלת הקורונה…. (סתאאאם. תיאוריה שלי….)

בכל אופן, ניכר כי הפארק נוצר בהשראת הגנים הסיניים הטיפוסיים המקרינים שלווה, שלום והרמוניה.

בכניסה לפארק ניצבים שני אריות שמירה סיניים אופייניים – והם הובאו לכאן מסין ונתרמו על ידי הקהילה הסינית בפרו, יחד עם עוד קישוטים שנצבים בפארק.

ירדנו למטה וראינו את הגן הסיני היפהפה ובו האלמנטים הסינים הקלאסים: בריכה במיקום מרכזי, שבילים מפותלים עם גשר קטן, פגודה עם קישוטים, גנים מושקעים להפליא ופסלים שונים. 

בקצה הגן ניצבת פגודה סינית מקסימה הצופה על הנוף המהמם של האוקיינוס ​​השקט.

עלינו לפגודה המקושטת בבלונים הסינים האדומים, שמענו מוזיקת אווירה של מסאג'ים – וכמובן הצטלמנו וצילמנו!

סאבטקסט: אכן, הפתעה מלבבת!

השמש כבר שקעה, יש עדיין דמדומים ואנחנו מסיימים את הטיול הנפלא שעשינו בפארקים של לימה.

ממש ביצאה, ראינו פסל מרהיב, דו -צדדי ושמו Entre El Tiempo , משהו כמו "בין הזמנים". הוא מאד הרשים אותי בעוצמתו וצבעוניותו.

חזרה למלון באובר, נחנו קצת והתארגנו לארוחת ערב.

בחרנו באחת המסעדות עליה קיבלנו המלצות ונסענו לשם באובר. פחות מ-10 ש"ח, בדיחה. זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה עם האובר בפרו – מחירים זולים להפליא ושרות מעולה של הנהגים. כולל בד"כ פסקול של מוזיקת אייטיז להנאתנו המרובה…!

המסעדה בה סעדנו ארוחת ערב היא Mama Lola  – מסעדה איטלקית נחמדה, מעוצבת. האוכל  היה די טוב.

בדרך חזרה למלון, חלפנו סמוך לכיכר העיריה של מירפלורס – הבניינים היו מוארים בתאורה מקסימה!

ובזאת תם יומנו הראשון בפרו – ובלימה בירתה.

אנחנו מאד עייפים, עם ג'טלג – אבל גם מאד מאד מאושרים!

לילה טוב! 

תמונת היום: המשפחה מאוחדת ומחוייכת בפארק האהבה בלימה

14.7.22: לימה – מרכז העיר ושכונת ברנקו

לאחר שינה טובה ויחסית רציפה, התעוררנו לבוקר שמשי נוסף בלימה.

סאבטקסט: אמנם התעוררתי כבר בשש בבוקר בגלל הג'טלג, אבל נרדמתי שוב למרבה המזל.

אכלנו ארוחת בוקר בחדר האוכל במלון – ההיצע היה יחסית גדול וכלל גם פירות וירקות, אך מעט גבינות… בכל אופן, היה נחמד לשבת ביחד בחדר האוכל ולאכול ולשתות בנחת.

את חלקו הראשון של היום הקדשנו למרכז לימה.

נסיעת בוקר באובר לכיכר העיר – הפלאזה דה ארמס Plaza de Armas , הכיכר המרכזית של העיר. הכיכר, הנקראת גם Plaza Mayor, היוותה בעבר את ליבה של לימה. הכיכר וסביבתה מלאים באתרים מעניינים – הקתדרלה של לימה, ארמון הנשיאות וארמונות מהמאה ה-19.

זו הקתדרלה של לימה. לא נכנסנו. (בן: התחלת עם הכנסיות שלך..? אמא: יש בהמשך התוכנית של היום כנסייה אחת שעליה אני לא מוותרת!).

לפחות הוא הצטלם איתי ברצון, והנה גם תמונה של סמל על הקיר החיצוני של הקתדרלה שמצא חן בעיני, כתוב שהוא מ-1935 וגם תמונה של המזרקה.  למעשה, המונומנט העתיק ביותר הממוקם במרכזה של הכיכר, הוא מזרקת הברונזה הניצבת שם כבר משנת 1651. חיבבתי אותה מאד, עם הדמות המכונפת והחצוצרה.

ראינו טקס קטן של חילופי משמרות קצר בארמון המלוכה – פלאסיו דה גוביירנו. טקס גדול וחגיגי יותר נערך בימי ראשון – אבל, כפי שאומרת סאבטקסט: נו שוין…

שלושת השומרים התהלכו באיטיות עם הנפות רגליים מעט מגוחכות – אבל מסורת זו מסורת… היה משעשע.

התפעלתי מהמרפסות המיוחדות שהוקמו בחזיתות הבתים בכיכר פלאזה מאיור. הן בנויות ומגולפות בסגנון מורי (ספרדי – ערבי) ואני מצאתי בהן גם אלמנטים של האינקה.

בקצה הכיכר ניצב שלט צבעוני של העיר לימה, כולם עומדים בתור להצטלם – וכמובן גם אנחנו.

יש לציין שפלאזה מאיר היתה די ריקה מאנשים – אולי משום שזה היה יום באמצע השבוע ואולי כי כולם העדיפו ללכת לפארקים ליד הים בעוד יום שימשי עם שמיים כחולים.

סאבטקסט: אבל לי יש דפים עם תוכנית ואנחנו ממשיכים ליעד הבא!

משם צעדנו ברגל למתחם  Convento y Museo de San Francisco – כנסיית סן-פרנסיסקו.

כנסיית סן-פרנסיסקו היא מבנה צהוב-לבן ענק מהמאה ה-17, שבפסגתו שני צריחי אבן זהים. המבנה שרד את רעידת האדמה הגדולה שפקדה את לימה ב-1746 ומהווה דוגמא נהדרת לבנייה בעיר בתקופה הקולוניאלית.

למתחם הכנסייה אפשר להכנס רק עם סיור מודרך – יש הדרכה בספרדית ובאנגלית, הכניסה בתשלום.

אמא: עכשיו אף אחד מכם לא מקטר, זה צריך להיות משהו מיוחד במינו!

אבא ובן: מהנהנים ונשרכים מאחוריי.

אבל, במהרה הם הבינו שאכן המקום הזה מדהים!

כאן חיכינו לתחילת הסיור:

פנים המבנה מרוצף כולו באריחי קרמיקה שהובאו במיוחד מסביליה ותקרת העץ מלאה בגילופים בסגנון מאורי – שחזורים של היצירה המקורית, משנת 1625. סיירנו גם באכסדרות ובחצרות הפנימיות וראינו את ציורי הקיר המקוריים שנשתמרו שם ואת ההשפעה הבארוקית המרשימה.

הסיור כולל ביקור בספרייה העתיקה, המהממת במראה ובה אלפי ספרים מהמאה השבע-עשרה. 

סאבטקסט: אסור לצלם – אבל הייתי חייבת להגניב תמונה, בשם חשיבות התיעוד!

ועוד שתי תמונות שהגנבתי מהביקור בכנסייה:

גולת הכותרת של הביקור בכנסיית סן פרנסיסקו היא הירידה לסיור בקטקומבות מתחת למנזר. ירדנו בגרם מדרגות צר אל מתחת לאדמה, למנהרות עמוקות החצובות בסלע והתהלכנו בין אזורי הקבורה הרבים, שנבנו בעבר תחת הכנסיות. יותר משבעים אלף איש קבורים בהן באין ספור קומות.

הסיור לא מתאים לסובלים מקלסטופוביה או המתחלחילים ממראה עצמות וגולגלות….

סאבטקסט: בקיצור, קריפי למדי. אבל מרתק ביותר!!

ראינו שם מאות גולגלות מסודרות בתוך האדמה בצורות גאומטריות  ובעיצובים שונים. 

התהלכנו בשביל בין העצמות והגולגלות:

אחד המוצגים המוזרים והמרתקים ביותר הוא באר ישנה המרוצפת כולה בגולגלות ועצמות, המסודרים בצורת עיגול מושלם.

כשחזרנו אל החלק העליון, עברנו שוב באכסדרות היפות והצצנו אל הגנים המטופחים של המנזר:

סיימנו את הביקור בכנסיית סן פרנסיסקו והסתובבנו קצת ברחובות הסמוכים.

היתה שם חנות שוקולדים נחמדה עם טעימות, כולל ליקר שוקולד.

ואז נאמר המשפט הקבוע.

בן: אני רעב.

אבא: גם אני.

אמא: יש לי המלצות בדפים.

וכך עברנו על רשיימת המסעדות המומלצות והחלטנו להגיע לסביצ'ה לה מאר. תומר התקשר למסעדה וביקש להזמין מקום, אך מסתבר ששם נוקטים בשיטת – כל המגיע ויצליח להשיג מקום, יזכה…

וכך נסענו באובר למסעדה  Cebicheria La Mar , הגענו וחיכינו קצת בכניסה, ואז קיבלנו הודעה שיש לנו שולחן!

אמא: תיראו איזה מקום מדליק! מצלמת.

אבא: עכשיו לא חשוב לצלם! בואו נזמין!

סאבטקסט: הוא רעב יותר מהבן.

המסעדה אכן היתה מהממת בעיצוב. הגג עשוי במבוק וכיסאות הטורקיז בולטים על רצפת הבטון. מסביב צמחייה ופסלים בסגנון עממי בשילוב מודרני. גם התפריט היה מעוצב ומסוגן.

וכך נכתב בדפים שלי: מסעדת Cebicheria La Mar של השף המפורסם גסטון אקוריו, עומדת בכל סטנדרט של איכות, אווירה ועיצוב ומבוססת על בישול מסורתי. השירות כאן הוא ברמה עולמית והצוות ידידותי מאוד. גולת הכותרת היא מנות הסביצ'ה השונות. מדובר במסעדה שהיא חובה למבקרים בלימה, לכן מומלץ להזמין תור מראש כדי לא לחכות כאן שעות. (סאבטקסט: הדפים לא ידעו שכעת אי אפשר להזמין תור מראש…) ולמרות שלא נראה כך, המחירים בהחלט סבירים.

האוכל שהזמנו היה משובח בכל קנה מידה! התענגנו על כל מנה ומנה, טעמנו זה מזה ונהננו ביותר!

סאבטקסט: הצלחה!

הזמנו גם קינוח וקיבלנו צ'ופר קינוח נוסף (שאלו אם אנחנו חוגגים משהו ואמרנו שכן… ובאמת חגגנו את האיחוד המשפחתי, יום נישואין ואת יום ההולדת של הבן שחל שבועיים קודם לכן).

גם הקינוחים היו מעולים!!

בקיצור, נהננו ביותר וממליצים בחום רב!

מהמסעדה נסענו באובר ויצאנו לסיור בשכונה בה רציתי לבקר – שכונת ברנקו Barranco.

שכונת ברנקו סמוכה למירפלורס, והיוותה בזמנו את הרובע האופנתי בו התיישבו אנשי המעמד העליון של לימה שבנו בו בתי קיץ מפוארים. כיום היא הפכה להיות שכונה היפסטרית עם מקומות בילוי, מסעדות, ברים וחיי לילה שווים ביותר. בנוסף – היא שופעת ציורי קיר ואמנות רחוב – כל זאת אל מול הנוף הציורי של בתי השכונה והים ברקע.

ירדנו מהאובר במרכז השכונה וראינו את ציורי הקיר האלו:

מכאן התחלנו בסיור רגלי. הבתים צבעוניים, הציורים מקסימים והאווירה נעימה ושמחה.

בדרך רואים תערוכת תמונות והסברים על זמנים עברו:

והרבה ציורי קיר של דמויות נשים. אהבתי מאד!

הגענו עד לגשר האנחות – Puento de los Barios שנבנה במאה ה-19. על פי האגדה, מקור שמו באהבתה הנכזבת של נערה יפהפייה ממשפחה אמידה שהתאהבה במטאטא רחובות פשוט. לאחר שאביה אסר עליה להפגש עמו, היא ישבה ליד החלון בביתה אשר סמוך לגשר – וכל מי שחצה את הגשר שמע את אנחותיה. כיום הפרשנות היא כי מי שעומד על הגשר ומביט למטה אל הים, מוציא קול של התלהבות.

הנה אנחנו על גשר האנחות, מתלהבים 🙂 

זה מה שרואים מגשר האנחות מצד אחד:

ומצד שני, לכיוון הים:

חצינו את הגשר וצעדנו בטיילת יפה – שנבנתה בשנת 1870 ויורדת בשיפוע מתון עד לים. משני צידי הטיילת ישנם בתים עתיקים ומפוארים שרבים מהם הפכו למסעדות או בתי מלון. הגענו עד לנקודת תצפית על האוקיינוס – מאד יפה וציורי. אפילו ראינו את השקיעה (סאבטקסט: אבל העצים די הסתירו…).

תמונות משפחתיות מברנקו:

יש גם פסלים ובניין נטוש עם עורבים על הגג – כמו ב"ציפורים" של היצ'קוק.

הפסל של האישה הוא פיסלה של צ'אבוקה גראנדה, שהיא אחת הזמרות המקומיות האהובות ביותר והתגוררה כאן בברנקו.

חזרנו לרחוב הראשי ובדרך ראינו ציורי קיר מקסימים:

אבא: אולי תפסיקי לצלם כל ציור שאת רואה?

אמא: אני לא יכולה, הכל כל כך יפה!

סאבטקסט: כרגיל מעיר לי… אבל אני חייבת לצלם!

למרות שתיכננו, בסוף לא ישבנו בבית קפה. עדיין היינו שבעים מהארוחה הטובה שאכלנו בלה-מאר.

בברנקו ישנם כמה מוזיאונים, גלריות ומועדוני מוזיקה. אני מניחה שאם היה לנו עוד יום בלימה – היינו אולי מבלים שם באחד הערבים. אבל עייפנו…

חזרנו עם אובר למלון למנוחה קצרה.

בן: אני רוצה ללכת לקזינו.

אמא: אולי נלך לראות את מופע המזרקות?

בן: אני רוצה קזינו. וחוץ מזה, מקבלים שם אוכל בחינם.

אבא: גם אותי מעניין קזינו, ומזרקות עם אורות ראינו לא מזמן בדובאי.

סאבטקסט: נו מילא. נוותר להם הפעם…

וכך הגענו לקזינו עם בננו שאנחנו קוראים לו לפעמים בחיבה ה"גמבלר" (הפעם הוא הפסיד כסף, ואבא דווקא הרוויח).

תומר אכל שם ארוחת חצות, אנחנו שתינו והבטנו בעניין על המהמרים הפרואנים. יש שם חובת מסיכות – אז בכלל המחזה היה סוריאליסטי…

• לתמונות נוספות ולסירטונים מהביקור בלימה, אתם מוזמנים להכנס לעמוד האינסטגרם שלי בהיילייטס על לימה.

חזרנו למלון באובר, ארזנו והתארגנו לקראת היומיים הבאים – שיהיו יותר הרפתקניים…!

תמונת היום: מכיוון שהיום נסענו הרבה באובר – בחרתי בתמונה מחוייכת מאחת הנסיעות 

15-16.7.22 : טיול ליומיים לאיקה, הואקצ'ינה, פאראקס (גלאפגוס הקטנה)

בוקר טוב!

היום אנחנו למעשה מתחילים את פרק טיולי טבע בפרו.

בעת תכנון הטיול, הודיעו לי שני בני הגדולים – מר מזג אוויר ומר קופירייטר שאנחנו חייבים להיות בחולות איקה ונווה מדבר הואקאציינה. 

מר מזג אוויר: בואי תעברי על האלבום שלי מדרום אמריקה, תיראי איזה מקום מדהים!

מר קופירייטר: אתם חייבים להיות שם ולעשות גלישת חולות!

אמא: ממש!

אבא: אתם רוצים שייתפס לי הגב?

אמא: ושתהיה לי בחילה…? 

בנים: הנוף שווה את זה!

מיסטר נקסט: אני אשמח להיות שם, רק תודיעו לי – שלא אתכנן לנסוע עם החברים שלי ואז אצטרך לשנות תוכניות.

סאבטקסט: אני רוצה להיות שם!

ספוילר:

וכך יישבתי על דפי תכנון הטיול והבנתי שכדאי לשלב את הביקור באיקה עם אתר נוסף – "גלאפגוס הקטנה" . ואולי גם עם טיסה מעל קווי נאסקה.

סאבטקסט: אבל ברגע ששמעתי שהטיסה היא במטוס קטן מתנדנד ועושה בחילה – פסלתי את הרעיון על הסף!

אמא: מה שכן, אשמח מאד לראות חיות בשמורת טבע. גלאפגוס הקטנה הזו נשמעת רעיון מוצלח.

אבא: מה שתגידי….

אמא: אבל זה יידחה בעוד כמה ימים את ההגעה למאצ'ו פיצ'ו…. ואני אהיה במתח.

אבא: תפסיקי לבלבל את המוח. הכל יהיה בסדר!

בינתים, מסתבר שגלאפגוס הקטנה נקראת גם בשם החיבה הלא מחמיא "גלאפגוס לעניים". לכאן נוסע מי שאין לו כסף לטייל בגלאפגוס האמיתית.

סאבטקסט: לא נשמע מבטיח במיוחד… אבל זהו. שיחררתי. 

מיסטר נקסט: לי זה לא אכפת, כי כבר הייתי בגלאפגוס והיה מדהים!

הטיול בן היומיים הזה אורגן דרך דרך רועי מסוכנות "חביתוש", אבל כשהבנתי שבתי המלון שהוא הציע נמצאים באיקה עצמה – התייעצתי עם בניי הגדולים שאמרו שבשום פנים ואופו לא נלון בעיר, אלא נלון בהואקצ'ינה עצמה. 

סאבטקסט: כמובן שהשמות האלה נשמעו לי כמו סינית – הואקצ'ינה, וואקאצ'ינה, ווטאבר – אבל החלטתי לשמוע בקולם….

חיפשתי מלון מתאים לנו בהוקוואצ'ינה הנ"ל, ולא ממש מצאתי… מסתבר שהו איזור של הוסטלים – קרי אכסניות למיניהן…

נו מילא, אמרתי, נהיה מוצ'ילרים אמיתיים לילה אחד. רק ללילה הזה. ואחפש אכסניה – כמובן עם חדר פרטי ושירותים צמודים.

וכך מצאתי את הבננה הוסטל ובמזל – החדר טריפל האחרון שנותר בו לתאריך שלנו.

שוחחתי עם רועי שקיזז לנו את מחיר המלון המקורי ממחיר הדיל – והכל בא על מקומו בשלום.

יצאנו בבוקר המלון , חיכה לנו ואן מהודר של חברת הטיולים שלקח אותנו לתחנת האוטובוסים קרוז דל סור.

הגענו לתחנת האוטובוס של החברה, חובת מסיכה בנסיעה. קיבלנו מושבים נוחים ונפלאים "חצי מיטה" והשתרענו בהם לנסיעה של כארבע שעות.

נסענו לאורך החוף הדרומי של פרו, בחלק מהדרך ראינו את האוקיאנוס השקט, ברוב הדרך המראות היו די משמימים וניישובים נחשלים. יצאנו מהעיר הגדולה ובמודרנית והתחלנו לטייל בפרו האמיתית…

בקרבת העיר איקה ישנם מטעי גפנים רבים וזו אגב סביבה שופעת ייקבים וסיוריי וטעימות יין.

נסענו ונסענו עד שהגענו לעיירה איקה. הכניסה לעיר היתה משעשעת מאד עם כל רכבי הטוק-טוק שנסענו, צפרו ונדחפו. מהחלון של האוטובוס ראינו שווקים עמוסי פירות וירקות.

מהתחנה המרכזית באיקה אסף אותנו נהג והביא אותנו להוסטל אותו הזמנתי עצמאית – Banana's Adventure Hostel

סאבטקטס: הרפתקאות הבננה בהוקוואצ'ינה חחח

הגענו, נכנסנו למקום והתפעלתי מאד!!

ההוסטל עם חצר מקסימה, בריכה קטנה  ויציאה אל הטיילת של הוקוואצ'ינה.

החדר שקיבלנו היה בקומה השנייה והיה מאד חמוד – קומפקטי, נקי ונוח למדי. הוא היה אפילו עם אלמנט עיצובי לא רע בכלל…

הנוף מחלון החדר היה השוס! 

הנה אמא ואבא בהוסטל של מוצ'ילרים:

אפילו קיבלנו צמיד צהוב.

סאבטקסט: וכמובן שבלילה הורדתי אותו. יש גבול! מה, אני אשן איתו בלילה…?

לאחר שהתארגנו בחדר, יצאנו לסיבוב קצר מסביב להוסטל.

המיקום פשוט מושלם: ישר על הטיילת סביב האגם – נווה המדבר ששוכן בין דיונות החול.

אז מה זה בעצם הוקוואצ'ינה Huacachina ? (סאבטקסט: שמים לב שבכל פעם אני כותבת את השם הזה באופן שונה…? זו מילה כל כך לא מיתרגמת לשפה העברית, שפשוט יש כמה וכמה אפשרויות לכתוב את שם המקום באותיות בעברית…).

הוקוואצ'ינה הוא נווה מדבר שנמצא במדבר הצחיח של פרו, עם לגונה כחולה יפהפייה במרכז וסביבה עצי דקל שופעים, צמחייה ירוקה ודיונות של חול ממסגרות את הכל. היישוב מונה כ-100 תושבים שמתפרנסים מהמשאב הגדול ביותר שלהם – החול. הוא מרוחק 4 ק"מ מאיקה, עיר קולוניאלית ספרדית לשעבר באיזור החוף הדרומי של פרו.

האגם נוצר באופן טבעי, אבל האגדה מספרת כי נסיכה יפה משבט האינקה רחצה במקום, ומשנתגלתה על ידי צייד צעיר היא ברחה. בריכת המים שהשאירה אחריה הפכה ללגונה וקפלי גלימתה יצרו את דיונות החול.

נווה המדבר הוקוואצ'ינה נחשב כאחד מיעדיי התיירות (בעיקר של תרמילאים, אבל לא רק…!) הידועים בפרו. האטרקציה המרכזית במקום היא הדיונות וכל מה שקשור אליהן. רוב המבקרים במקום שוכרים רכבי באגי עם נהגים שעורכים מסע למרומי הדיונות – שם אפשר לערוך תצפיות אל הנוף המהמם של החולות (ולדמיין שאתם במדבר סהרה או בחולות האמירויות). אך הפעילות האהובה ביותר על הצעירים (סאבטקסט: ועל ההורים פחות…) היא גלישת חולות / סקי חולות / סנובורד חולות וכיו"ב.

כך כך או כך – נווה מדבר היפהפה עם האגם וסביבו דקלים, המוקף הוסטלים עם בריכות וברים ומסעדות – מצא חן בעינינו מאד! 

סאבטקסט: מאד התלהבתי!!

הסיור סביב האגם הגיע לקיצו כאשר נאמר המשפט הבא:

בן: אני רעב.

אבא: גם אני.

וכך חזרנו לשערי הוסטל הרפתקאות הבננה, ושוב התפעלתי מאד ממראה ועיצוב המקום.

האב והבן אכלו המבורגר בבר של ההוסטל.

אבא: בואי תיקחי לך גם משהו לאכול.

אמא: אין סיכוי!!!!

סאבטקסט: זה מה שעוד חסר לי, שהאוכל יהיה תקוע לי בנסיעה בחולות, תהיה לי בחילה ואני אקיא!

ואכן, זו היתה החרדה הגדולה ביותר שלי – שלא ארגיש טוב עם קפיצות רכב הבאגי בדיונות. עד כדי כך ששקלתי לוותר על החוויה, אבל מצד שני – FOMO …! ואיך אוותר על אחת מהאטרקציות המדוברות בטיול שלנו, שקיבלה המלצות חמות מבניי הגדולים…?

ולכן לא הכנסתי כלום לפה, מלבד כמה קרקרים ובנוסף – נטלתי כדור נגד בחילה וכן טבליות ג'ינגר בכיס.

סאבטקסט: זהו. אני מכוסה. מקווה שכל ההכנות ואמצעי העזר יעזרו לי להתגבר על הבחילות ושלא יהיו לי פאדיחות…

קיבלנו הודעה מה"קבלה" בהוסטל שבשעה 16:00 יאספו אותנו.

לא כל כך הבנו איך הכל שם עבד ומי אחראי עלינו, אבל בשעה הידועה הגיעו לקחת אותנו ברכב עם עוד אנשים (רובם צעירים…. סאבטקסט: המממ… מה אנחנו קשורים). הרכב הקיף את האגם והוריד אותנו בנקודת ההתחלה. מישהו הגיע ונתן לנו כרטיסים לנסיעה בבאגי.

סאבטקסט: כרטיסים יפים עם תמונה של קורמוראן.

וכאן הגיע טוויסט בעלילה.

מסתבר שאנחנו צריכים לטפס על הדיונה כדי להגיע לרכבי הבאגי בהם ניסע.

אמא: לא יאומן! איך אטפס את ההר הזה בחולות?! למה לא אוספים אותנו מלמטה?!

אבא: באמת מוזר. אבל אין ברירה. קדימה, בואו נתחיל לעלות.

סאבטקסט: שערוריה!

אבא ובן התחילו לעלות , ואמא השתרכה מאחור.

סאבטקסט: קשה לי מאד..! ולמה הם לא מחכים לי…?

עצרתי כדי להחזיר נשימה וניצלתי את ההזדמנות לסלפי, להנצחת האירוע. אני!! אני מטפסת על דיונות בחור נידח בפרו.

והבונוס בעליה המפרכת : הנוף מלמעלה של נווה מדבר הוקאווצ'ינה היה מהמם!!

והנה הגענו סוף סוף למקום בו חיכו לנו רכבי הבאגי.

אמא: איך נדע לאיזה מהם ללכת?

אבא: איזה ברדק. מי אמור להגיד לנו מה לעשות?

בן: תפסיקו לדאוג, הכל יהיה בסדר.

ואכן ניגש אלינו אחד הנהגים ולקח אותנו איתו, לרכב שלו.

אמא: תזכרו שאני יושבת באמצע ביניכם, ששניכם צריכים לשמור עלי!!

עלינו על הרכב.

הנהג ישר הבין עם מי יש לו עסק והנחה אותנו לשבת בשורה האחורית.

נהג: פה פחות מרגישים את הקפיצות על החולות. פונה אלי: תרגישי יותר מוגנת.

בן: בטח הכי כיף זה שורה ראשונה, אבל אני אקריב בשבילכם ובמיוחד כדי שאמא לא תפחד.

סאבטקסט: ילד זהב של אמא שלו.

אבא: אני רואה כבר איך ייתפס לי הגב.

אמא: אני בלחץ…!! תשמרו עלי טוב!

סאבטקסט: שאלהים יעזור לי. בשביל מה הייתי צריכה את כל זה…?

ואז החלה הנסיעה.

ההתחלה היתה נחמדה, נינוחה והכל כל כך יפה…!!

אך במהרה הנהג החל להגביר מהירות.

אמא: הצילוווווו

אבא: צוחק

אמא: צורחת

בן: מתפוצץ מצחוק ומצלם אותי צורחת, עושה וידאו בגו-פרו.

סאבטקסט: זהו אני סיימתי פה את הטיול! אני כבר לא אגיע למאצ'ו פיצ'ו. הצילוווווו !!!

הצרחות גברו שהנהג החל לעשות קפיצות וסיבובים מפחידים במיוחד על החולות.

אבא: הוא עושה עלינו דאווינים…

אמא: מרוב פחד כבר לא יוצא קול

סאבטקסט: בשביל מה הייתי צריכה את זה…?!? הייתי צריכה להשאר בהוסטל הבננה על ערסל!

ואז, כשחשבתי שאני כבר באמת הולכת להתעלף סופית, הנהג עצר.

איזה נוף מדהים!!!

התאוששתי וירדתי בשמחה מרכב העינויים. המראה באמת היה עוצר נשימה (סאבטקסט: ומחייה נפשות…!).

אמא: קדימה, בואו נצטלם!

אבא: זה סימן שאת מרגישה טוב.

וכך נערך סשן תמונות במרומי הדיונות של איקה.

הנה אנחנו עם רכב הבאגי בו נסענו:

מסתבר שמקום העצירה הזה, הוא המקום ממנו עושים את "סקי החולות". הנהג נתן למי שרצה גלשן, ואלו גלשו בפוזות שונות למטה.

סאבטקסט: ואח"כ צריכים לטפס למעלה בחזרה עם הגלשן שוקעים בחול. עבודה מפרכת. מיותר!

כמובן שהבן שלנו לקח גלשן.

אמא: בוא נעשה תמונה עם הגלשן. ותשמור על עצמך!

הילד עשה כמה סיבובים יחד עם כמה מנוסעי הבאגי שלנו ואז הנהג הודיע שממשיכים.

שוב נסיעה מבהילה עם קפיצות מלחיצות ופניות חדות ומטורפות.

סאבטקסט: אני כבר מיואשת. אבל לפחות אין לי בחילה!!

והנה הגענו לעצירה נוספת בה שוב יש אפשרות למי שרוצה לעשות גלישת חולות.

שוב גלש הבן, הפעם גם הסרטתי אותו מלמטה וכולם היו מרוצים.

הנוף המדברי עם הדיונות והגולשים היה פשוט מופלא.

עלינו בחזרה לרכב הבאגי והנהג נסע למעלה, עכשיו קצת יותר ברגוע והביא אותנו לנקודה בה נראה את השקיעה.

המראה היה מהמם ברמות על!!

סאבטקסט: להתעלף מרוב יופי!!

צפינו בשקיעה, הצטלמנו, צילמנו, נרגענו….

הנהג היה חמוד ונתן לנו זמן של נחת ורוגע להנות מהנוף ומסצינת השקיעה.

בשלב מסוים הוא קרא לנו כדי שנעלה על הרכב ונסיים את הנסיעה, אבל הציע לנו שיוריד אותנו למעלה ונרד ברגל חזרה להוסטל.

סאבטקסט: אם עליתי את כל זה, בוודאי שאצליח לרדת.

הנה רכבי הבאגי בחולות איקה ברגעי סיום הסיור:

ובינתיים, נהננו ממראות נוספים עוצרי נשימה של שמיים בצבעי השקיעה – ורוד, סגול וכחול כהה.

ירדנו בנחת אל נווה המדבר של הוקאוואצ'ינה והגענו ברגל להוסטל שלנו – שמסתבר שהיה די קרוב לנקודת הסיום של המסע.

אמא: היה מקסים! והעיקר שלא הקאתי ושהכל עבר בשלום!

אבא: באמת חוויה! עכשיו צריך למצוא מקום לאכול בערב.

בן: היה כיף! ואני רעב.

אמא: קודם כל חייבים להתקלח. כולי מלאה בחול! ואני ראשונה במקלחת, שיהיה לכם ברור.

והנה הגיעה חוויית המקלחת בהוסטל.

כזכור, חדר האמבטיה בחדר שלנו בהוסטל הבננה היה נראה נחמד מאד, מרווח ומעוצב.

אבל…! בכל זאת בהוסטל פרואני עסיקנן…!!

נכנסתי למקלחת – אבל זרם מים היה קלוש וזרזיפי.

כשמגבירים את המים החמים – הזרם עוד יותר חלש.

אמא, צועקת לאבא ולבן: אין זרם! מה זה..?!?

בן: ברוכה הבאה לפרו! ככה זה בהוסטלים! או שאין מים חמים או שאין זרם… אי אפשר את שניהם ביחד…!

בלית ברירה ויתרתי על חפיפת שיער, אע"פ שהיה קצת עם חול.

סאבטקסט: בשביל מה הייתי צריכה את כל זה… בקרוב אחפש מספרה לעשות פן!

סיימתי עם חוויית המקלחת, אבל לפחות התרעננתי וניערתי והברשתי את מרבית החול מהשיער.

אבא: אני מבין שאין מה לדבר על מים חמים!

אמא: תתקלח בזרזיף מים חמים. זה מה יש. אין מה לעשות…

בן: תחשבו שכבר לא תהיו יותר בהוסטל בטיול הזה.

ואכן הוא צדק.

סאבטקסט: הכל חוויות! ובכל זאת אנחנו בטיול אחרי צבא.

נחנו מעט והתארגנו ליציאה לארוחת ערב.

כך נראה אגם הוקוואצ'ינה בשעת הערב:

לאורך הטיילת סביב האגם של הוקוואצ'ינה היו מספר מסעדות.

נכנסנו לאחת, לא מצאה חן בעינינו, אח"כ לאחרת – גם לא היתה משהו.

מה שנקרא – התחלנו להתברבר…

אבא ובן כבר מאד רעבים, גם אני התחלתי עם מיחושי רעב (כזכור לא אכלתי כלום מהבוקר…)

והנה הגענו למסעדה שנראתה נחמד.

במסעדה ישבה חבורת מוצ'ילרים ישראלים.

התחלנו לדבר איתם, והם אמרו לנו שיש שם פיצה מאד טובה, אבל חיכו המון זמן מרגע ההזמנה עד שקיבלו אותה…

אבא: זה לא בשבילנו. בואו.

אמא: אבל הם כל כך חמודים, אולי נשב איתם…?

בן: הם באמת נחמדים, אחד מהם אני מכיר מהטיול שלי בארגנטינה.

המוצ'ילרים מאד התלהבו מאיתנו.

מוצ'ילרית א': איזה הורים מגניבים אתם שבאתם לפרו לטייל עם הבן שלכם!

מוצ'ילר ב': הלוואי שגם ההורים שלי היו באים לטייל איתי!

מוצ'ילרית ג': איזה כיף לך שההורים שלך באו אליך! גם אני רוצה חיבוק ופינוק של אמא!

אמא: בואי אני אתן לך חיבוק!

במהרה הענקתי חיבוקים לכל הילדים…

סאבטקסט: בחיי היה מרגש.

עוד מבט על המסעדות סביב אגם הוקוואצ'ינה:

אבל הרעב גבר, ובמסעדה הודיעו לנו שצריך לחכות הרבה זמן לאוכל. זה לא בשבילנו.

ולכן חזרנו לאחת המסעדות שנפסלו.

אבא: לפחות יש שם מוזיקה טובה.

סאבטקסט: להיטי שנות ה-80 וה -90…. נפלא!

המלצר שלנו היה גם הוא נפלא. הוא חבש כובע אמבטיה והיה עם מסיכה.

אמא: זה פשוט גדול מה שהולך פה!

הזמנו מרק לכולנו וכמה פיצות.

לא חיכינו הרבה מאד, אבל האוכל לא היה בכלל משהו.

אבא: מרק נמס בכוס ופיצה מקפיצה! זה מה שאנחנו אוכלים!

בן: לי לא אכפת, אני רעב והכל טעים לי.

אמא: מחר נפצה את עצמנו ונלך בערב בלימה לאחת מהמסעדות הטובות מהדפים שלי.

הערב השתדרג בכך שלפתע נכנס זמר למסעדה ושר שירים פרואנים.

אמא: איזה יופי! איזה כיף שהגיע זמר!! מצלמת ומסריטה.

הנה תמונות של הזמר והמלצר הנפלא עם המסיכה וכובע אמבטיה:

סאבטקסט: זו אכן היתה חוויה אותנטית ומהנה!!

הענקתי לזמר טיפ ויצאנו מהמסעדה בחזרה להוסטל.

אבא: מה קורה מחר?

אמא: יש לנו טיול לגלאפגוס הקטנה. אוספים אותנו ברבע לשבע בבוקר.

בן: מחר צריך לקום מוקדם. לפני 6.

אמא: נורא.

סאבטקסט: נורא ואיום.

התארגנו לשינה, המיטה היתה נוחה למדי.

אבל, בעודנו מנסים להירדם, נשמעה מוזיקת קרחנה מהבניינים הסמוכים.

אמא: מה זה הרעש הזה?

אבא: סיוט!

בן: בטח יש שם מסיבה.

סאבטקסט: הוסטל רצית, הוסטל קיבלת!

ניסינו לישון , זה לא היה פשוט, אבל בסוף כנראה נרדמנו….

לילה טוב

תמונת היום: משפחה מאושרת בשעת שקיעה מרהיבה בחולות איקה

והנה הגיע למחרת.

יום שהחל בשייט בגלפאגוס הקטנה והסתיים במופע מזרקות בלימה:

בוקר טוב! הגיע יום חדש עם השכמה מוקדמת.

השעון צילצל ב – 5:00 בבוקר.

סאבטקסט: סיוט! בשביל מה הייתי צריכה את כל זה…?!

אמא: חצי לילה לא ישנתי…!

אבא: לא עצמתי עין כל הלילה!

בן: דווקא היה לי נוח במיטה, אבל שמעתי את הרעש של המסיבות.

סאבטקסט: רצית להרגיש טיול אחרי צבא…?! בבקשה!

ארוחת הבוקר הוגשה בבר של המלון בחוץ בקור.

מציעים לנו חביתה. אבא ובן אוכלים כמובן.

אבא: הכינו חביתה טובה, כדאי לך לאכול גם!

אמא: השתגעת…? שתהיה לי בחילה ואקיא בשייט?

סאבטקסט: זה מה שעוד חסר לי! עברתי בשלום את הקפיצות בחולות, עכשיו צריכה להתמודד עם שייט באוקיינוס השקט! והוא בטח לא יהיה שקט בכלל!

מי שלא מבין, החשש שלי מבחילות והקאות עדיין כאן. לכן אכלתי רק פת לחם יבש ושתיתי קפה.

סאבטקסט: וגם לקחתי עוד כדור נגד בחילה.

בשעה 7:00 בדיוק הבחורה מדוכן הלובי באה לקרוא לנו. ההסעה לפאראקס הגיעה.

ומי ישבו בהסעה? המוצ'ילרים החמודים שפגשנו ערב קודם במסעדה.

הם וגם אנחנו שמחנו להיפגש שוב ובילינו את הנסיעה בשיחה ערה.

והנה הגענו לפאראקס Paracas – שם גלפאגוס הקטנה.

העיירה נראתה די דלוחה ועממית – אבל מצחיקה.

סאבטקסט: עוד סרט איכות!

הובילו אותנו לתור בהמתנה לעלייה לסירות השייט.

הנה אנחנו מחכים בתור:

עלינו על סירה תיירותית ועליה מדריך שהסביר בספרדית ובאנגלית, ברמקול חורק. בין ההסברים השמיעו שירים – להיטי עבר, להנאתנו…! (סאבטקסט: שמתי לב שאוהבים כאן בפרו שירים מהמאה הקודמת – וזה מוצא חן בעיניי!)

על הסירה היו איתנו משפחות פרואניות – כמעט כולם עוטים מסכות וגם מצטלמים איתן (הזוי…) וגם תיירים כמונו ומוצ'ילרים ממדינות שונות.

השייט התקיים באיזור סביב פאראקס, שהוא שמורת טבע – ובו ניצפו ציפורים בעיקר, מעט פינגווינים וכמה כלבי ים חמודים.

אם תסתכלו טוב, תיראו כמה ציפורים:

שייט משעשע, לא להיט, אבל נחמד.

בן: אני בכלל לא רוצה להתחיל להגיד לכם שאין מה להשוות עם גלאפאגוס המקורית! פה זה סתם חרטא…

אמא: לא נורא. גם כאן נחמד לי. העיקר שאנחנו ביחד!

סאבטקסט: כמובן שליבי קצת נחמץ על גלאפאגוס המקורית, אבל זה מה יש!

אך ברגע שראינו כמה כלבי ים , התלהבנו ממש!

הם היו על איזו ספינה טרופה שיש באיזור, והנה תמונה נפלאה של כלב – ים מתפנק לו, ומעליו שלל ציפורים מסוגים שונים:

תיראו איזה פוזות – בחיי הם היו חמודים!!

היו רגעים מצחיקים וברקע – מוזיקת סבנטיז ואייטיז, בלט הלהיט "רספוטין" של בוני אם.

הנה אנחנו, מבסוטים מהשייט וברקע הספינה הטרופה עם כלבי הים.

נפרדנו לשלום מכלבי הים והציפורים והמשכנו לדרכנו

במהלך השייט ראינו גם את ציור "הפמוט" – El Candelabro – על הסלעים. מיוחד ומרשים. זהו שרטוט של פמוט בעל שלוש זרועות בגובה של 150 מטר, החקוק באדמת המדבר על צלע גבעה. אכן מחזה מדהים!

לפי גירסה אחת, שימש השרטוט כלי עזר בניווט ימי , ואילו לפי גירסה אחרת – היה זה סימן של שודדי – ים. כפי הנראה ציור "הפמוט" היה סמל פולחני של בני נאסקה.

סאבטקסט: נאסקה לעניים. במקום הטיסה יש דוגמית….

זה הפמוט El Candelabro – האמת שהוא היה מרשים!

הסירה לקחה אותנו לכמה מקומות ציוריים והנה כלב ים עצלן ישן לו על הסלע

לקראת סיום השייט ראינו את הספינות מחכת ליד הנמל – מראה פסטורלי :

את הספינה הזו, עם דגל פרו – אהבתי במיוחד:

חזרנו מהשייט, ערכנו סיבוב קצר בשוק (סאבטקסט: רכשתי מזכרת! פסלון של כלבי ים), היה שם נחמד למדי ומאד אותנטי.

בטיילת היו כמה פסלים של החיות שראינו בשייט – ואם תסתכלו היטב, תיראו את דגל ישראל!

בן: אני רעב.

אבא: גם אני.

אמא: ואפילו אני…

וכך התיישבנו לארוחה קלה בטיילת ליד חוף הים. כאן אכלנו – וניתן לראות בתמונה את המזוודות שלנו שחיכו לנו בשמירת חפצים (סאבטקסט: והייתי מאד מודאגת שלא ישובו אלינו…אך כאמור – הכל איכשהו תיקתק.)

היה יפה וציורי שם בטיילת של פאראקס, ואפילו שהמקום נפסל ע"י המוצ'ילר הפרטי שכבר ראה דבר או שניים, אני הייתי מרוצה.

משם הלכנו ברגל לתחנת האוטובוס – זה היה קצת קטע עלום ולא ברור, כי למעשה חיכינו בתחנה על הכביש הראשי.

לאורך הדרך היתה חומה עם ציורי קיר יפים.

אבא: גם את זה את צריכה לצלם…?

אמא: אני רוצה לזכור הכל, והציורים מוצאים חן בעיניי…!

למותר לציין שחששתי שישכחו אותנו ונשאר תקועים בפאראקס.

סאבטקסט: ואם לא יגיע האוטובוס? איך נחזור ללימה…?

אבל, הכל התנהל כשורה וחששותיי התבדו.

האוטובוס של קרוז דל סור הגיע, עלינו עם הכרטיסים שהיו לנו

והפעם קיבלנו מושב מיטה שלמה, נהדר!

הדרך ארכה כארבע שעות, כולנו נרדמנו ואגרנו כוחות להמשך היום.

סאבטקסט: לא פלא שנרדמתי, לאחר כל ההרפתקאות בחולות, בהוסטל ובשייט – הייתי תשושה!

• לתמונות נוספות ולסירטונים מהרפתקאותינו בחולות איקה ובשייט בפאראקס, אתם מוזמנים להכנס לעמוד האינסטגרם שלי בהיילייטס על איקה ופאראקס – כדאי!!

חזרנו ללימה, ובמסגרת ה"דיל", היתה לנו גם הסעה בחזרה למלון.

אבא: כל הכבוד! הכל תיקתק! אני מאד מרוצה.

בן: הייתי יכול לארגן לכם את הטיול הזה בחצי מחיר, אבל באמת היה מוצלח!

אמא: איתנו אתה כמו תייר , תהנה מהפינוקים!

סאבטקסט: ומה איתי…? אני לא מקבלת מחמאות על בחירה מוצלחת של ה"דיל"?

וכך, שבנו ללימה לאותו מלון – Hotel Dazzler Lima, קיבלנו חדר דומה לקודם – קומה אחת מעל.

חזרנו למלון, התארגנו והחלטנו לא לנוח (סאבטקסט: הרי ישנו באוטובוס!) אלא לצאת להשלמות בעיר.

בן: כשחיכיתי לכם יום לפני שהגעתם ללימה, הלכתי לבית קפה ממש נחמד ואכלתי שם פאי לימון מעולה.

אמא: בואו נלך לשם!

אבא: כן, אני חייב קפה ורוצה לטעום את הפאי לימון הזה!

הלכנו ברגל לבית הקפה שנקרא La Postreria Cafe.

המקום מאד מצא חן בעינינו!

ואכן – פאי הלימון היה משובח!!

מומלץ ביותר!

סיירנו ברגל במירפלורס. אהבנו את הבתים, ציורי הקיר, בתי הקפה והבארים המעוצבים ואת הסימטאות והחצרות הקטנות.

ואז הגענו לאתר מדהים – מקדש בצורת פירמידה הנקרא Huaca Pucllana

סאבטקסט: הייתי מוכנה להיכנס לסיור, אבל אבא ובן פסלו מיידית, אז אפילו לא התווכחתי.

את זה ראינו מהדרך בו הלכנו :

הפירמידה של לימה – Huaca Pucllana

מן המקורות: ממש באמצע שכונת מירפלורס, ניצבת פירמידה ענקית ומרשימה. זהו למעשה מקדש Huaca Pucllana שפעל מ-200 לספירה ועד 700 לספירה בתקופת טרום האינקה, בשיאה התרבותי של לימה. האתר שוחזר והחפירות עדיין ממשיכות לחשוף ממצאים שונים ונדירים ופרטים לגבי הקהילה שהתגוררה כאן. ניתן לערוך כאן סיור של ממש, שנמשך כשעתיים וניתן להיכנס עצמאית ולשוטט כאן בין המבנה המדהים, שבנוי מלבנים קטנות וחלולות ונראה שונה כל כך מהנוף האורבני שבו הוא ממוקם. יש כאן גם אזור עם פינת חי והרבה לאמות.

האתר מואר באופן יצירתי בלילה, אבל ניתן לראותו במידה ומגיעים למסעדה הפועלת במקום – Restaurant Huaca Pucllana (אתר המסעדה: https://www.resthuacapucllana.com/ ) - וזה בדיוק מה שעשינו…

כך נראית המסעדה (סאבטקסט: אליה נכנסנו בנון-שנלטיות…)

משם לקחנו אובר ונסענו לפארק המזרקות – וכך עשינו קלוז'ר למה שפיספסנו יומיים קודם לכן.

פארק דה לה רזרווה Parque de la Reserva

הפארק המה מבקרים ונמצאות בו שפע מזרקות בשלל גדלים, צבעים ונושאים.

הכל מאד ססגוני ומשמח

מזרקות פזורות בפארק בעיצובים שונים

היה שם ממש נחמד

האטרקציה המרכזית בפארק דה לה רזרווה היא המזרקה הגדולה – מהמרשימות בעולם, שמדי ערב בין השעות 19:00 ל-21:00, מופעלת בשלל צבעים ובלוויית מוזיקה.

המופע היה מרהיב! סילוני המים הצבעוניים מזנקים אל על, מלווים בסוגים שונים של צלילים – מוזיקה קלאסית וגם מוזיקה פרואנית.

נהננו מאד מהמופע המרכזי!!

סאבטקסט: אפילו צפינו בשני סבבים….

המופע מספר בין היתר את הסיפור ההיסטורי של פרו – האינקה , הספרדים, התפתחות טכנולוגית והטבע – היה פשוט מקסים!!

• לתמונות נוספות ולסירטונים מפארק המזרקות אתם מוזמנים להכנס לעמוד האינסטגרם שלי בהיילייטס על לימה.

משם נסענו באובר לסעודת פרידה מלימה במסעדה שהיתה לי המלצה עליה "מהדפים".

מסעדה Tanta מצויינת!

שתינו פיסקו סאוור Pisco Sour והשתכרתי וצחקתי. (סאבטקסט: התקפת צחוק…חחחח)

מתוך וויקיפדיה: פִּיסְקוֹ סַאוֶור הוא קוקטייל אלכוהולי אשר מקורו בפרו , הוא אופייני למסעדות והברים של פרו וצ'ילה ונחשב כמשקה דרום אמריקאי קלאסי. מקור שם המשקה בתזקיק הברנדי שבבסיסו, פִּיסְקוֹ. סאוור הוא מונח מתחום המשקאות, שמתייחס לתוספת מיץ פירות הדר (לימון או ליים), סוכר ומרכיב הקצפה כמו חלון ביצה. המשקה נעשה בשני שלבים – שקשוק ראשון של המרכיבים הנזכרים להקצפה, ושקשוק שני בתוספת קרח לצינון.

סאבטקסט: אהבתי מאד!

הנה תמונות של הקיר המעוצב במסעדה – אהבתי ממש , ושל הפיסקו סאוור המיתולוגי.

ומסתבר שטאנטה – Tanta זו רשת מסעדות, ראינו אותה בהמשך גם בארקיפה.

בכל אופן, היה ממש מוצלח ומומלץ! קישור לאתר מסעדות טאנטה – כאן.

סאבטקסט: אכן היה פיצוי הולם על ה"פיצה מקפיצה" ו"מרק נמס בכוס" שאכלנו ערבב קודם בהוקוואצ'ינה…

בסיום הארוחה המהנה חזרנו עם אובר למלון, התארגנו וארזנו – מחר יש טיסה על הבוקר!

ולפני שנירדם…

תמונה לסיכום היום – ההורים והבן מחייכים בטיילת של פאראקס:

וכך הסתיים לו החלק הראשון של טיולנו בפרו.

כעת פנינו אל הרי האנדים. 

סאבטקסט: ושם מחכה לי מאצ'ו פיצ'ו!!

המשך יבוא….

ספוילר: