לימה ואיקה – נחיתה רכה ביבשת

טיול אחרי צבא – חלק א': פארקים, מצוקים והרפתקאות בחולות

קיץ 2022 הוא הקיץ בו זכיתי להגשים חלום.

הקיץ בו נסעתי הכי רחוק שנסעתי אי פעם, העפלתי הכי גבוה שהגעתי אי פעם, ביקרתי במקומות הכי שונים מכל מקום בו הייתי אי פעם.

זה הקיץ בו הגעתי לשלוש מדינות חדשות עבורי, ביבשת דרומית ומופלאה.

זה הקיץ בו כל הכוכבים הסתדרו בשמיים. הקיץ בו עשינו טיול אחרי צבא, באיחור של יותר משלושים שנה…

סאבטקסט: אז מה! מוטב מאוחר מאשר מעולם לא…! וסך הכל, יצא לנו טיול משובח

אז מה עושים אמא ואבא חובבי טיולים שמתגעגעים לבן המטייל כבר חצי שנה בדרום אמריקה?

חולמים, חושבים ומיישמים!

כבר שנים אנחנו חולמים לבקר בדרום אמריקה, הטיול נדחה בכל פעם מסיבה אחרת – אבל בקיץ 2022 חברו כל הנסיבות לטובתנו והנה הגיע הרגע! 

ברגע שהחלטנו, הטיול שלנו התגבש די מהר. את המסגרת הכללית ובחירת האתרים בהם נבקר עשינו באופן עצמאי, ובחלק גדול מהטיול השתמשנו בשירותיהם של סוכנים מקומיים.

המדינה הראשונה עליה הוחלט (סאבטקסט: שנים מראש, האמת…) היא פרו ובה התמקד רוב הטיול שלנו – יחד עם ילד הזהב. 

אל פרו הצטרפו בוליביה וברזיל , בהן טיילנו בזוג, לאחר שהתפצלנו מהילד.

סקירה כללית של הטיול ומנהלות אפשר למצוא בפוסט טיול אחרי צבא – דרום אמריקה להורים, וזו החלוקה הכללית :

פרו:  12-29.7.22 – כשבועיים וחצי

בוליביה: 29.7 – 2.8.22 , כ – 4-5 ימים 

ברזיל: 2-8.8.22 – כשבוע.

לאחר שרכשנו כרטיסים, ושינינו לאחר כמה שבועות את תאריך ויעד החזרה מלימה לריו, נכנסנו לתכנון הכללי ובהמשך – לפירוט.

סאבטקסט: כמובן ש"נכנסנו" זה אמא ואני, אבא לא היה מעורב ישירות אלא רק הנהן מדי פעם ועזר להחליט בין בתי מלון ביניהם התלבטתי.

החלטנו שניקח לנו כמה ימים נינוחים בתחילת הטיול בלימה ואיזור החוף, בניגוד למטיילים אחרים שאצה להם הדרך וממשיכים ישר לקוסקו.

סאבטקסט: מצידי כמובן, יומיים לאחר הנחיתה הייתי בדרכי למאצ'ו פיצ'ו, חלום חיי, אבל בניי היקרים הזהירו אותי.

מר קופירייטר: אם תגיעי ישר לקוסקו מלימה ואחרי יומיים למאצ'ו פיצ'ו, את תרגישי לא טוב!! לא תסתגלי לגובה! ייהרס לך הטיול!

מר מזג אוויר: כן, מה את רוצה?! שיהיה לך כשלון?? חיכית עד עכשיו. תחכי עוד קצת….

אמא: ומה יהיה אם יהיה גשם או עננים כבדים ביום שנגיע? אני אשב שם שבוע עד שיתבהר!

סאבטקסט: למי שלא הבין – הייתי מאד אובסיסיבית בעניין מאצ'ו פיצ'ו, אבל ניסיתי להקשיב להיגיון. אין ברירה.

וכך תוכנן הטיול כך שלמעשה רק לאחר כשבועיים נגיע לעיר האינקה האבודה…!

סאבטקסט: הנשמה תצא לי עד אז!

אבל בסתר לבי ידעתי שאהנה מכל האתרים והמקומות שנהיה בהם גם כך, ושהכל יהיה בסדר! חייב להיות!

ספוילר: 

ולפני שנצא לדרך – עוד כמה מנהלות וטיפים:

לפני הנסיעה לדרום אמריקה, יש להגיע לפגישה במרפאת מטיילים ולקבל הנחיות וכן חיסונים. כל מדינה והדרישות שלה, ותלוי כמובן באיזורים בהם אנו עתידים לבקר. כך קיבלנו כמה חיסונים, וכן מרשמים לכדורים שונים, כשהעיקרים שבהם הוא כדורי דיאמוקס, הם "כדורי הגובה" המפורסמים שאמורים לעזור להתמודד עם מחלת הגבהים שמתבטאת בירידה בכמות החמצן המוכנסת לריאות ויכולה לגרום לקוצר נשימה, כאבי ראש, בחילות ובצקות.

סאבטקסט: שלא נדע!

האמת שאנחנו הההורים מאד חששנו מתופעות מחלת הגבהים ולכן הקשבנו קשב רב לכל האזהרות של עליה הדרגתית בגובה, הסתגלות איטית ונינוחה – ומכך גם נבע המסלול המסוים שלנו בפרו.

כמובן שלקחנו שלל כדורים ותרופות מסוגים שונים – כולל אנטיביוטיקה, כדורים נגד בחילה (סאבטקסט: נושא רגיש אצלי!), כדורים למחושי בטן מכל הזנים, כדורים נגד כאבים, דלקות ועוד ועוד… בית אבות!

בנוסף, בהתאם לעידן הקורונה בו אנו נמצאים, יש לשים לב להנחיות בכל מדינה. בפרו ובבוליביה עדיין מאד מקפידים על מנהלות הקורונה ומאפשרים כניסה רק למחוסנים בשלושה חיסונים , וכן מקפידים על מסיכות במבנים סגורים. 

לאחר שהכנו את כל הטופסולוגיה הרפואית, הביטוחים וההזמנות לבתי מלון – אנחנו מוכנים כמעט לגמרי! 

מזג האוויר בפרו בחודש יולי – הוא החורף שלהם, שנחשב העונה היבשה. נעים וחמים בימים, קריר ואף קר מאד בלילות. לכן לקחנו גם בגדים תרמיים, כובעים ומעילים – שנהיה מוכנים לכל תרחיש.

והנה הגענו לחודש יולי 2022, תחילת החופש הגדול ועוד מעט אנחנו נוסעים. התרגשות גדולה מהולה במעט לחץ ומתובלת בכמה דאגות – ו…

היום הגדול הגיע: 12.7.22! אנחנו בדרך לנתב"ג. בדיעבד מסתבר שהתאריך 12.7 הוא תאריך המזל שלנו לנסיעות לחו"ל: הטיולים המשפחתיים לאוסטריה ולארה"ב החלו גם בתאריך זה. איזה כיף!

תמונות נתב"ג המסורתיות:

ואנו עולים על טיסה מס' 1: ת"א – מדריד בחברת אייר אירופה Air Europa, בה מאד מקפידים על עטיית מסיכות בטיסה!

נחתנו במדריד בחום של 38 מעלות . הצילו. 

שלוש וחצי שעות קונקשן בשדה התעופה של מדריד, וזו הזדמנות, כמיטב המסורת, לשלב כאן שיר אירוויזיון בספרדית! אז הנה בנדידו Bandido, מקום חמישי באירוויזיון 1990 – אולה! 

סוף סוף הגיע הרגע ועלינו על הטיסה למקום הכי רחוק שאי פעם טסנו אליו – לימה, פרו!

טיסה מס' 2 היתה ארוכה ומתישה, הצלחנו קצת לנמנם , ובעיקר מאד התרגשנו לקראת המפגש עם הבן שלנו!

תמונות המנציחות את מהלך הטיסה:

נחתנו ב- 4:30 לפנות בוקר, עברנו את ביקורת דרכונים והתאחדנו עם המזוודות! (לטיול לקחתי Air Tag לאיתור המזוודות, הוא דיווח בנאמנות על המיקום – והן עברו בשלום את כל הטיסות וחזרו אלינו בכל פעם.)

ברוכים הבאים לפרו!

בשדה התעופה חיכה לנו חוזה.

ומי הוא חוזה? ובכן, חוזה הוא הסוכן המקומי איתו יצרתי קשר טרם הנסיעה והוא סידר לנו מיני טיול מאורגן בחלק מימי הטיול שלנו. דווקא בשבוע הראשון אנחנו לא קשורים איתו אלא מטיילים עצמאית, אבל הוא החליט שהוא יבוא לקחת אותנו משדה התעופה ולהביא אותנו למלון (וגם כמובן לקבל את יתרת התשלום המגיעה לו….). זו היתה בעצם הפעם היחידה שראינו אותו במהלך כל הטיול, אבל הוא הפעיל סוכני משנה – או כפי שאמר לנו –  many little Joses… וכמובן היה איתנו בקשר מתמיד.

לאחר נסיעה של כ- 40 דקות, הגענו למלון אותו הזמנתי מראש – Hotel Dazzler Lima הנמצא בשכונת Miraflores.

את המלון הזמנתי מהלילה הקודם, כדי שתומר שלנו יחכה לנו מראש בחדר מפנק ואנחנו נוכל להכנס ישר לחדר כשנגיע.

והנה הגיע הרגע המרגש – הגענו למלון, וכבר מהחניה ראינו את ילד הזהב שלנו מחכה לנו!

יצאתי מהר מהמכונית ורצתי לתוך הלובי, ואחרי אבא – היישר לזרועות בננו היקר, אותו לא ראינו חצי שנה!

סאבטקסט: כמה שאני התרגשתי!!

תמונות מהמפגש המרגש:

נפרדנו מחוזה (סאבטקסט: שהמתין בצד והיה קצת מיותר ברגע המפגש, אבל מילא…), ועלינו לחדר.

החדר שהזמנתי היה Triple Room , כדי שנהיה כולנו ביחד. הוא היה מרווח ונוח , המיטות נוחות וחדר האמבטיה נעים.

תמונה שצולמה שנייה לפני שפרקנו את המזוודות ונעשה בלגן בחדר….

ירדנו כמעט מייד לחדר האוכל, בדיוק התחילו להגיש ארוחת בוקר. כולנו היינו מאד עייפים, אבל גם רעבים ונהננו לנו לשבת ביחד. אבל, העייפות הכריעה. עלינו בחזרה לחדר, נכנסנו למיטות ויישנו כמה שעות.

סאבטקסט: וזה מה שנקרא – נחיתה רכה. ובטח שלא בזבוז זמן! השינה חשובה כדי להתחיל את הטיול בנינוחות!

כמה מילים על המלון: המיקום מושלם, בלב שכונת מירפלורס הנעימה והידידותית לתיירים (מומלץ לשהות בשכונה זו ביקורים בלימה). המלון עצמו נחמד מאד, כאמור חדר מרווח, ארוחת בוקר טובה למדי והצוות אדיב ושירותי. היתה מכונת קפה בחדר – אך צריך לרכוש קפסולות קפה (סאבטקסט: לא יפה!). למלון יש פאטיו ובר חמוד. החדר שקיבלנו היה עם שלוש מיטות, אבל ילד הזהב ביקש מהצוות להצמיד שתי מיטות עבור זוג ההורים. להלן – תמונות : 

לימה בירת פרו  –  Lima

13.7.22: לימה – פארקים ומצוקים

את היומיים הראשונים לטיול שלנו הקדשנו ללימה, בירת פרו. זוהי העיר הגדולה במדינה ומתגוררת בה שליש מאוכלוסיית פרו – קרוב ל – 10 מיליון איש! היא שוכנת על חופו של האוקיאנוס השקט ויש בה מוקדי עניין רבים, אטרקציות וסצינה קולינרית משובחת.

מטיילים רבים נוטים לדלג על לימה או לשהות בה זמן קצר, אבל אנחנו נהגנו אחרת!

סאבטקסט: יש לי הרבה תוכניות ורעיונות בדפים שלי!

לקראת השעה 12 בצהרים התעוררנו והתארגנו לצאת לטייל בעיר.

בהתחלה – אין ברירה וצריך כמה סידורים : הוצאת כסף מזומן בכספומט של bcp, רכישת כרטיסי סים בחברת claro. זול ביותר!!

ולאחר מכן – טיול בסביבה הקרובה: בית העירייה, פארק קנדי ופארק החתולים במירפלורס.

הכיכר של בית העירייה של מירפלורס נחמדה מאד. שני הבניינים המרכזיים – בית העירייה וכנסיית מריה של הניסים , מרשימים ויפים.

סביב הכיכר משתרע פארק קנדי Parque Kennedy  ובו צמחייה מטופחת, פרחים, אמפיתארטרון קטן ופינות שעשועים עם מתקנים לילדים. בפארק ישנו ריכוז של חתולים מפונקים המטופלים על יד תושבי האיזור ולכן הוא נקרא גם פארק החתולים. 

היה נחמד ונינוח להסתובב בפארק השכונתי הזה. סאבטקסט: אהבתי!

ראוי לציין כי לימה קיבלה את פנינו ביום שימשי ונעים! דבר של לא מה בכך, כי לימה ידועה באפרוריות שלה. 

סאבטקסט: איזה כיף! וחוץ מזה, מגיע לנו…!

בן: אני רעב.

אבא: גם אני.

אמא: אבל רק אכלנו ארוחת בוקר לא מזמן…

נזכרנו שאחד הבנים המליץ לנו על דוכן קרפים שווה והחלטנו לחפש אותו.

מסתבר שהדוכן נמצא ממש על מצוקי מירפלורס המפורסמים.

בדרך לשם עברנו לאורך שדירה מרכזית ובמרכזה איזור של מגרשי טניס וסביבם חומות עם ציורי קיר. ממש יפה!

והנה הגענו למצוקי מירפלורס.

זה הנוף שראינו:

מהמם!!

האוקיאנוס השקט משתרע למרגלות המצוקים. ירוק, חום וכחול – מים ושמים נפגשים עם היבשת הדרומית. 

אבא: זו פעם ראשונה שאני רואה את האוקיאנוס השקט! מרגש!

אמא: אני כבר ראיתי אותו, כשהייתי ילדה ושהיתי בקליפורניה שנה עם הורי. ועדיין זה מרגש, כי לא ראיתי את החלק הדרומי שלו.

לשמחנו הרבה, זכינו ליום מקסים עם שמים כחולים – דבר שהוא יחסית נדיר בלימה. כאמור, לימה נחשבת עיר די אפורה עם עננת ערפל המכסה את השמש כמעט תמידית, ומעטים הימים שבהם ניתן לראות באמת את צבע השמים.

סאבטקסט: נו ברור! ידעו שאנחנו מגיעים וצריך לקבל את פנינו בסבר פנים יפות!

וכאן נמצא דוכן הקרפים של "נשיקה צרפתית" Beso Frances.

הזמנו קרפים מלוחים מעולים וגם שניים מתוקים, שתינו מיץ טעים, הצטלמנו ועשינו שיחות וידאו עם הבנים בבית.

היה שם כיף!! והנה תמונת הדגל מהמקום:

ליד דוכן הקרפים ישנו פסל מעניין הנקרא איניווטנה Intihuatana . פירוש השם בקצ'ואה הוא "מקום הקשירה של השמש". הפסל המרשים מוקדש לאבן המקודשת של האינקה בשם זה, ומשערים שאבן זו שימשה כשעון שמש. הפסל פרננדו סיסלו עיצב ויצר את הפסל המעניין בסגנון מופשט ויפהפה.

ואז התחלנו בטיול שלנו בפארקים המרהיבים על הטיילת הצוקים. 

זה הוא אחד מהפרויקטים המרהיבים של לימה הנקרא  El Makecon: שישה קילומטרים של פארקים שנמצאים לאורך הצוקים הגבוהים מעל האוקיינוס השקט.

 הפארק הראשון בו ביקרנו הוא פארק האהבה.

פארק האהבה  –  Parque del Amor 

הפארק ממוקם ממש מול האוקיינוס השקט ומתפרש על צוק רחב מעל חופיה השחורים של לימה. הוא מתחיל בטיילת רחבה וירוקה, שמתחברת עם שכונת מירפלורס החביבה. יש כאן ספסלים שנבנו בהשראתו של גאודי, עם הרבה פסיפסים צבעוניים לצד מדשאות וערוגות פרחים וזהו מקום תצפית יפהפה ונעים.

על גבי הספסלים ופסלי הפסיפסים חרוטים ציטוטי אהבה של יוצרים מוכרים מהתרבות המקומית.

כמובן שעשינו הרבה תמונות, זהו מקום פוטוגני בהחלט!

בפארק האהבה היו הרבה אנשים, וכאן שמתי לב במיוחד לתופעת הפרואנים עם המסיכה. אף על פי שאין חובת עטיית מסיכה באוויר הפתוח, רוב הפרואנים מתהלכים עם מסיכות ולעיתים אף מצטלמים איתן…

במרכז פארק האהבה ניצב פסל "הנשיקה" המפורסם El Beso – יצירתו של הפסל ויקטור דלפין, שמתנשאת לגובה של שלושה מטרים. 

הפסל מרשים מאד, חושני וארצי. סביבו ישנו אמפי קטן ובו מדרגות ישיבה – וכמובן תצפית נפלאה על האוקיאנוס השקט.

ועוד ליד הפסל – התקיים בדיוק צילום "תמונת מחזור" של כיתה פרואנית, מסוג המחזות האהובים עלי…

סאבטקסט: מחזה משעשע למדי…

פארק האהבה נחשב לאחד המקומות הרומנטיים בלימה, בו תראו זוגות אוהבים אוחזים ידיים, משוררים ואומנים העוסקים ביצירתם וכמובן מטיילים ותיירים. המקום יפה בכל שעות היום ומדי פעם נערכים כאן אירועים, כמו תחרות הנשיקה הארוכה ביותר וכדומה.

מאד נהניתי לראות את העיצובים של הפסיפסים – וגם לגלות את המילה ישראל Israel (כנראה חלק מזוג – ישראל ואלחנדרה…). העיצוב הסביבתי של הפארק מקסים בעיניי ןהוא משלב באופן מושלם עם המצוקים והאוקיאנוס ברקע.

בקצה השני של פארק האהבה נמצא דוכן קרפים נוסף של "נשיקה צרפתית" ולידו קיר עם המילים "אני אוהב אותך" בכל השפות – ממש כמו הקיר שנמצא במונמארטר שבפריז!

משם המשכנו לפארק אל פארו

פארק המגדלור –  Parque El Faro

פארק המגדלור הוקם לציון מאה שנות ימאות בלימה ובמרכזו מתנשא מגדלור לה מרינה המפוספס בשחור – לבן.

מהמצוק בפארק זה אפשר לעשות גלישת אוויר – para gliders ואכן ראינו כמה גולשים. וגם בים – כמובן גולשי גלים.

המגדלור יפה מאד ומרשים. למרגלותיו ישבו שתי נשים עם מסיכות ועם כלבים…

סאבטקסט: עשיתי להן פאפארצי.

פארק יצחק רבין 

והנה הגענו לפארק המוקדש ליצחק רבין שלנו! כבוד גדול!

על אחד המצוקים הצופה אל האוקיאנוס, מתנוסס עמוד ובראשו פסל של יצחק רבין, ראש מממשלת ישראל שנרצח ב-1995.

סאבטקסט: היה מאד מרגש לראות את הפסל וגם את הלוחית למרגלותיו.

תיראו כמה יפה כתבו על יצחק רבין:

המידע על הלוחית כלל את הציטוט : "השלום הוא השאיפה והרצון של העם היהודי", ומספר כי יצחק רבין היה איש צבא וראש ממשלת ישראל שנרצח בתל אביב ב- 4 לנובמבר 1995, בתום עצרת גדולה למען השלום – La Paz. 

מעניין לציין כי הפרואנים הקדישו ליצחק רבין מקום של כבוד, וזאת בהמשך לפארק על שם ג'ון קנדי שבו ביקרנו קודם לכן.

המשכנו בסיור טיילת הפארקים ובדרך ראינו כמה דברים מעניינים: פסל של אדם חשוב – אנטוניו סיזנרו שמו – מסתבר כי הוא משורר ועיתנאי פרואני. על דש מעילו היה פרח אמיתי בצבע אדום ולכן הוא נגע ללבי. ראינו גם מבוך צמחים עגול נחמד וגם , לשמחתי, את פסלו של "הנסיך הקטן" עומד על הכוכב שלו. פסל מקסים! סאבטקסט: מרוב התרגשות התמונה יצאה מטושטשת…

ועכשיו הגענו להפתעה הגדולה : 

הפארק הסיני –  Parque Chino

זהו פארק חדש דנדש, נחנך בפברואר 2022 עם פגודה סינית ומוזיקת מסאג׳ים לאווירה.

הפארק הסיני הוקם כדי לחגוג את יום השנה ה-200 של פרו לעצמאות, וכן 172 שנות הגירה סינית לפרו ו-50 שנים של יחסים דיפלומטיים בין פרו וסין.

סאבטקסט: ואולי גם הוקם כניסיון בקשת סליחה מסין לפרו על הפצת מחלת הקורונה…. (סתאאאם. תיאוריה שלי….)

בכל אופן, ניכר כי הפארק נוצר בהשראת הגנים הסיניים הטיפוסיים המקרינים שלווה, שלום והרמוניה.

בכניסה לפארק ניצבים שני אריות שמירה סיניים אופייניים – והם הובאו לכאן מסין ונתרמו על ידי הקהילה הסינית בפרו, יחד עם עוד קישוטים שנצבים בפארק.

ירדנו למטה וראינו את הגן הסיני היפהפה ובו האלמנטים הסינים הקלאסים: בריכה במיקום מרכזי, שבילים מפותלים עם גשר קטן, פגודה עם קישוטים, גנים מושקעים להפליא ופסלים שונים. 

בקצה הגן ניצבת פגודה סינית מקסימה הצופה על הנוף המהמם של האוקיינוס ​​השקט.

עלינו לפגודה המקושטת בבלונים הסינים האדומים, שמענו מוזיקת אווירה של מסאג'ים – וכמובן הצטלמנו וצילמנו!

סאבטקסט: אכן, הפתעה מלבבת!

השמש כבר שקעה, יש עדיין דמדומים ואנחנו מסיימים את הטיול הנפלא שעשינו בפארקים של לימה.

ממש ביצאה, ראינו פסל מרהיב, דו -צדדי ושמו Entre El Tiempo , משהו כמו "בין הזמנים". הוא מאד הרשים אותי בעוצמתו וצבעוניותו.

חזרה למלון באובר, נחנו קצת והתארגנו לארוחת ערב.

בחרנו באחת המסעדות עליה קיבלנו המלצות ונסענו לשם באובר. פחות מ-10 ש"ח, בדיחה. זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה עם האובר בפרו – מחירים זולים להפליא ושרות מעולה של הנהגים. כולל בד"כ פסקול של מוזיקת אייטיז להנאתנו המרובה…!

המסעדה בה סעדנו ארוחת ערב היא Mama Lola  – מסעדה איטלקית נחמדה, מעוצבת. האוכל  היה די טוב.

בדרך חזרה למלון, חלפנו סמוך לכיכר העיריה של מירפלורס – הבניינים היו מוארים בתאורה מקסימה!

ובזאת תם יומנו הראשון בפרו – ובלימה בירתה.

אנחנו מאד עייפים, עם ג'טלג – אבל גם מאד מאד מאושרים!

לילה טוב! 

תמונת היום: המשפחה מאוחדת ומחוייכת בפארק האהבה בלימה

14.7.22: לימה – מרכז העיר ושכונת ברנקו

לאחר שינה טובה ויחסית רציפה, התעוררנו לבוקר שמשי נוסף בלימה.

סאבטקסט: אמנם התעוררתי כבר בשש בבוקר בגלל הג'טלג, אבל נרדמתי שוב למרבה המזל.

אכלנו ארוחת בוקר בחדר האוכל במלון – ההיצע היה יחסית גדול וכלל גם פירות וירקות, אך מעט גבינות… בכל אופן, היה נחמד לשבת ביחד בחדר האוכל ולאכול ולשתות בנחת.

את חלקו הראשון של היום הקדשנו למרכז לימה.

נסיעת בוקר באובר לכיכר העיר – הפלאזה דה ארמס Plaza de Armas , הכיכר המרכזית של העיר. הכיכר, הנקראת גם Plaza Mayor, היוותה בעבר את ליבה של לימה. הכיכר וסביבתה מלאים באתרים מעניינים – הקתדרלה של לימה, ארמון הנשיאות וארמונות מהמאה ה-19.

זו הקתדרלה של לימה. לא נכנסנו. (בן: התחלת עם הכנסיות שלך..? אמא: יש בהמשך התוכנית של היום כנסייה אחת שעליה אני לא מוותרת!).

לפחות הוא הצטלם איתי ברצון, והנה גם תמונה של סמל על הקיר החיצוני של הקתדרלה שמצא חן בעיני, כתוב שהוא מ-1935 וגם תמונה של המזרקה.  למעשה, המונומנט העתיק ביותר הממוקם במרכזה של הכיכר, הוא מזרקת הברונזה הניצבת שם כבר משנת 1651. חיבבתי אותה מאד, עם הדמות המכונפת והחצוצרה.

ראינו טקס קטן של חילופי משמרות קצר בארמון המלוכה – פלאסיו דה גוביירנו. טקס גדול וחגיגי יותר נערך בימי ראשון – אבל, כפי שאומרת סאבטקסט: נו שוין…

שלושת השומרים התהלכו באיטיות עם הנפות רגליים מעט מגוחכות – אבל מסורת זו מסורת… היה משעשע.

התפעלתי מהמרפסות המיוחדות שהוקמו בחזיתות הבתים בכיכר פלאזה מאיור. הן בנויות ומגולפות בסגנון מורי (ספרדי – ערבי) ואני מצאתי בהן גם אלמנטים של האינקה.

בקצה הכיכר ניצב שלט צבעוני של העיר לימה, כולם עומדים בתור להצטלם – וכמובן גם אנחנו.

יש לציין שפלאזה מאיר היתה די ריקה מאנשים – אולי משום שזה היה יום באמצע השבוע ואולי כי כולם העדיפו ללכת לפארקים ליד הים בעוד יום שימשי עם שמיים כחולים.

סאבטקסט: אבל לי יש דפים עם תוכנית ואנחנו ממשיכים ליעד הבא!

משם צעדנו ברגל למתחם  Convento y Museo de San Francisco – כנסיית סן-פרנסיסקו.

כנסיית סן-פרנסיסקו היא מבנה צהוב-לבן ענק מהמאה ה-17, שבפסגתו שני צריחי אבן זהים. המבנה שרד את רעידת האדמה הגדולה שפקדה את לימה ב-1746 ומהווה דוגמא נהדרת לבנייה בעיר בתקופה הקולוניאלית.

למתחם כנסייה אפשר להכנס רק עם סיור מודרך – יש הדרכה בספרדית ובאנגלית, הכניסה בתשלום.

אמא: עכשיו אף אחד מכם לא מקטר, זה צריך להיות משהו מיוחד במינו!

אבא ובן: מהנהנים ונשרכים מאחוריי.

אבל, במהרה הם הבינו שאכן המקום הזה מדהים!

כאן חיכינו לתחילת הסיור:

פנים המבנה מרוצף כולו באריחי קרמיקה שהובאו במיוחד מסביליה ותקרת העץ מלאה בגילופים בסגנון מאורי – שחזורים של היצירה המקורית, משנת 1625. סיירנו גם באכסדרות ובחצרות הפנימיות וראינו את ציורי הקיר המקוריים שנשתמרו שם ואת ההשפעה הבארוקית המרשימה.

הסיור כולל ביקור בספרייה העתיקה, המהממת במראה ובה אלפי ספרים מהמאה השבע-עשרה. 

סאבטקסט: אסור לצלם, אבל הייתי חייבת להגניב תמונה, בשם חשיבות התיעוד!

ועוד שתי תמונות שהגנבתי מהביקור בכנסייה:

גולת הכותרת של הביקור בכנסיית סן פרנסיסקו היא הירידה לסיור בקטקומבות מתחת למנזר. ירדנו בגרם מדרגות צר אל מתחת לאדמה, למנהרות עמוקות החצובות בסלע והתהלכנו בין אזורי הקבורה הרבים, שנבנו בעבר תחת הכנסיות. יותר משבעים אלף איש קבורים בהן באין ספור קומות.

הסיור לא מתאים לסובלים מקלסטופוביה או המתחלחילים ממראה עצמות וגולגלות….

סאבטקסט: בקיצור, קריפי למדי. אבל מרתק ביותר!!

ראינו שם מאות גולגלות מסודרות בתוך האדמה בצורות גאומטריות  ובעיצובים שונים. 

התהלכנו בשביל בין העצמות והגולגלות:

אחד המוצגים המוזרים והמרתקים ביותר הוא באר ישנה המרוצפת כולה בגולגלות ועצמות, המסודרים בצורת עיגול מושלם.

כשחזרנו אל החלק העליון, עברנו שוב באכסדרות היפות והצצנו אל הגנים המטופחים של המנזר:

סיימנו את הביקור בכנסיית סן פרנסיסקו והסתובבנו קצת ברחובות הסמוכים.

היתה שם חנות שוקולדים נחמדה עם טעימות, כולל ליקר שוקולד.

ואז נאמר המשפט הקבוע.

בן: אני רעב.

אבא: גם אני.

אמא: יש לי המלצות בדפים.

וכך עברנו על רשיימת המסעדות המומלצות והחלטנו להגיע לסביצ'ה לה מאר. תומר התקשר למסעדה וביקש להזמין מקום, אך מסתבר ששם נוקטים בשיטת – כל המגיע ויצליח להשיג מקום, יזכה…

וכך נסענו באובר למסעדה  Cebicheria La Mar , הגענו וחיכינו קצת בכניסה, ואז קיבלנו הודעה שיש לנו שולחן!

אמא: תיראו איזה מקום מדליק! מצלמת.

אבא: עכשיו לא חשוב לצלם! בואו נזמין!

סאבטקסט: הוא רעב יותר מהבן.

המסעדה אכן היתה מהממת בעיצוב. הגג עשוי במבוק וכיסאות הטורקיז בולטים על רצפת הבטון. מסביב צמחייה ופסלים בסגנון עממי בשילוב מודרני. גם התפריט היה מעוצב ומסוגן.

וכך נכתב בדפים שלי: מסעדת Cebicheria La Mar של השף המפורסם גסטון אקוריו, עומדת בכל סטנדרט של איכות, אווירה ועיצוב ומבוססת על בישול מסורתי. השירות כאן הוא ברמה עולמית והצוות ידידותי מאוד. גולת הכותרת היא מנות הסביצ'ה השונות. מדובר במסעדה שהיא חובה למבקרים בלימה, לכן מומלץ להזמין תור מראש כדי לא לחכות כאן שעות. (סאבטקסט: הדפים לא ידעו שכעת אי אפשר להזמין תור מראש…) ולמרות שלא נראה כך, המחירים בהחלט סבירים.

האוכל שהזמנו היה משובח בכל קנה מידה! הענגנו על כל מנה ומנה, טעמנו זה מזה ונהננו ביותר!

סאבטקסט: הצלחה!

הזמנו גם קינוח וקיבלנו צ'ופר קינוח נוסף (שאלו אם אנחנו חוגגים משהו ואמרנו שכן… ובאמת חגגנו את האיחוד המשפחתי, יום נישואין ואת יום ההולדת של הבן שחל שבועיים קודם לכן).

גם הקינוחים היו מעולים!!

בקיצור, נהננו ביותר וממליצים בחום רב!

מהמסעדה נסענו באובר ויצאנו לסיור בשכונה בה רציתי לבקר – שכונת ברנקו Barranco.

שכונת ברנקו סמוכה למירפלורס, והיוותה בזמנו את הרובע האופנתי בו התיישבו אנשי המעמד העליון של לימה שבנו בו בתי קיץ מפוארים. כיום היא הפכה להיות שכונה היפסטרית עם מקומות בילוי, מסעדות, ברים וחיי לילה שווים ביותר. בנוסף – היא שופעת ציורי קיר ואמנות רחוב – כל זאת אל מול הנוף הציורי של בתי השכונה והים ברקע.

ירדנו מהאובר במרכז השכונה וראינו את ציורי הקיר האלו:

מכאן התחלנו בסיור רגלי. הבתים צבעוניים, הציורים מקסימים והאווירה נעימה ושמחה.

בדרך רואים תערוכת תמונות והסברים על זמנים עברו:

והרבה ציורי קיר של דמויות נשים. אהבתי מאד!

הגענו עד לגשר האנחות – Puento de los Barios שנבנה במאה ה-19. על פי האגדה, מקור שמו באהבתה הנכזבת של נערה יפהפייה ממשפחה אמידה שהתאהבה במטאטא רחובות פשוט. לאחר שאביה אסר עליה להפגש עמו, היא ישבה ליד החלון בביתה אשר סמוך לגשר – וכל מי שחצה את הגשר שמע את אנחותיה. כיום הפרשנות היא כי מי שעומד על הגשר ומביט למטה אל הים, מוציא קול של התלהבות.

הנה אנחנו על גשר האנחות, מתלהבים 🙂 

זה מה שרואים מגשר האנחות מצד אחד:

ומצד שני, לכיוון הים:

חצינו את הגשר וצעדנו בטיילת יפה – שנבנתה בשנת 1870 ויורדת בשיפוע מתון עד לים. משני צידי הטיילת ישנם בתים עתיקים ומפוארים שרבים מהם הפכו למסעדות או בתי מלון. הגענו עד לנקודת תצפית על האוקיינוס – מאד יפה וציורי. אפילו ראינו את השקיעה (סאבטקסט: אבל העצים די הסתירו…).

תמונות משפחתיות מברנקו:

יש גם פסלים ובניין נטוש עם עורבים על הגג – כמו ב"ציפורים" של היצ'קוק.

הפסל של האישה הוא פיסלה של צ'אבוקה גראנדה, שהיא אחת הזמרות המקומיות האהובות ביותר והתגוררה כאן בברנקו.

חזרנו לרחוב הראשי ובדרך ראינו ציורי קיר מקסימים:

אבא: אולי תפסיקי לצלם כל ציור שאת רואה?

אמא: אני לא יכולה, הכל כל כך יפה!

סאבטקסט: כרגיל מעיר לי… אבל אני חייבת לצלם!

למרות שתיכננו, בסוף לא ישבנו בבית קפה. עדיין היינו שבעים מהארוחה הטובה שאכלנו בלה-מאר.

בברנקו ישנם כמה מוזיאונים, גלריות ומועדוני מוזיקה. אני מניחה שאם היה לנו עוד יום בלימה – היינו אולי מבלים שם באחד הערבים. אבל עייפנו…

חזרנו עם אובר למלון למנוחה קצרה.

בן: אני רוצה ללכת לקיזנו.

אמא: אולי נלך לראות את מופע המזרקות?

בן: אני רוצה קזינו. וחוץ מזה, מקבלים שם אוכל בחינם.

אבא: גם אותי מעניין קזינו, ומזרקות עם אורות ראינו לא מזמן בדובאי.

סאבטקסט: נו מילא. נוותר להם הפעם…

וכך הגענו לקזינו עם בננו שאנחנו קוראים לו לפעמים בחיבה ה"גמבלר" (הפעם הוא הפסיד כסף, ואבא דווקא הרוויח).

תומר אכל שם ארוחת חצות, אנחנו שתינו והבטנו בעניין על המהמרים הפרואנים. יש שם חובת מסיכות – אז בכלל המחזה היה סוריאליסטי…

חזרנו למלון באובר, ארזנו והתארגנו לקראת היומיים הבאים – שיהיו יותר הרפתקניים…!

תמונת היום: מכיוון שהיום נסענו הרבה באובר – בחרתי בתמונה מחוייכת מאחת הנסיעות 

15-16.7.22 : טיול ליומיים לאיקה, הואקצ'ינה, פאראקס (גלאפגוס הקטנה)

בוקר טוב!

היום אנחנו למעשה מתחילים את פרק טיולי טבע בפרו.

בעת תכנון הטיול, הודיעו לי שני בני הגדולים – מר מזג אוויר ומר קופירייטר שאנחנו חייבים להיות בחולות איקה ונווה מדבר הואקאציינה. 

מר מזג אוויר: בואי תעברי על האלבום שלי מדרום אמריקה, תיראי איזה מקום מדהים!

מר קופירייטר: אתם חייבים להיות שם ולעשות גלישת חולות!

אמא: ממש!

אבא: אתם רוצים שייתפס לי הגב?

אמא: ושתהיה לי בחילה…? 

בנים: הנוף שווה את זה!

מיסטר נקסט: אני אשמח להיות שם, רק תודיעו לי – שלא אתכנן לנסוע עם החברים שלי ואז אצטרך לשנות תוכניות.

סאבטקסט: אני רוצה להיות שם!

ספוילר:

וכך יישבתי על דפי תכנון הטיול והבנתי שכדאי לשלב את הביקור באיקה עם אתר נוסף – "גלאפגוס הקטנה" . ואולי גם עם טיסה מעל קווי נאסקה.

סאבטקסט: אבל ברגע ששמעתי שהטיסה היא במטוס קטן מתנדנד ועושה בחילה – פסלתי את הרעיון על הסף!

אמא: מה שכן, אשמח מאד לראות חיות בשמורת טבע. גלאפגוס הקטנה הזו נשמעת רעיון מוצלח.

אבא: מה שתגידי….

אמא: אבל זה יידחה בעוד כמה ימים את ההגעה למאצ'ו פיצ'ו…. ואני אהיה במתח.

אבא: תפסיקי לבלבל את המוח. הכל יהיה בסדר!

בינתים, מסתבר שגלאפגוס הקטנה הנקראת גם בשם החיבה הלא מחמיא "גלאפגוס לעניים". לכאן נסע מי שאין לו כסף לטייל בגלאפגוס האמיתית.

סאבטקסט: לא נשמע מבטיח במיוחד… אבל זהו. שיחררתי. 

מיסטר נקסט: לי זה לא אכפת, כי כבר הייתי בגלאפגוס והיה מדהים!

הטיול בן היומיים הזה אורגן דרך דרך רועי מסוכנות "חביתוש", אבל כשהבנתי שבתי המלון שהוא הציע נמצאים באיקה עצמה – התייעצתי עם בניי הגדולים שאמרו שבשום פנים ואופו לא נלון בעיר, אלא נלון בהואקצ'ינה עצמה. 

סאבטקסט: כמובן שהשמות האלה נשמעו לי כמו סינית – הואקצ'ינה, וואקאצ'ינה, ווטאבר – אבל החלטתי לשמוע בקולם….

חיפשתי מלון מתאים לנו בהוקוואצ'ינה הנ"ל, ולא ממש מצאתי… מסתבר שהו איזור של הוסטלים – קרי אכסניות למיניהן…

נו מילא, אמרתי, נהיה מוצ'ילרים אמיתיים לילה אחד. רק ללילה הזה. ואחפש כמובן אכסניה עם חדר פרטי ושירותים צמודים.

וכך מצאתי את הבננה הוסטל ובמזל – החדר טריפל האחרון שנותר בו לתאריך שלנו.

שוחחתי עם רועי שקיזז לנו את מחיר המלון המקורי ממחיר הדיל – והכל בא על מקומו בשלום.

יצאנו בבוקר המלון , חיכה לנו ואן מהודר של חברת הטיולים שלקח אותנו לתחנת האוטובוסים קרוז דל סור.

הגענו לתחנת האוטובוס של החברה, חובת מסיכה בנסיעה. קיבלנו מושבים נוחים ונפלאים "חצי מיטה" והשתרענו בהם לנסיעה של כארבע שעות.

נסענו לאורך החוף הדרומי של פרו, בחלק מהדרך ראינו את האוקיאנוס השקט, ברוב הדרך המראות היו די משמימים וניישובים נחשלים. יצאנו מהעיר הגדולה ובמודרנית והתחלנו לטייל בפרו האמיתית…

בקרבת העיר איקה ישנם מטעי גפנים רבים וזו אגב סביבה שופעת ייקבים וסיוריי וטעימות יין.

נסענו ונסענו עד שהגענו לעיירה איקה. הכניסה לעיר היתה משעשעת מאד עם כל רכבי הטוק-טוק שנסענו, צפרו ונדחפו. מהחלון של האוטובוס ראינו שווקים עמוסי פירות וירקות.

מהתחנה המרכזית באיקה אסף אותנו נהג והביא אותנו להוסטל אותו הזמנתי עצמאית – Banana's Adventure Hostel

סאבטקטס: הרפתקאות הבננה בהוקוואצ'ינה חחח

הגענו, נכנסנו למקום והתפעלתי מאד!!

ההוסטל עם חצר מקסימה, בריכה קטנה  ויציאה אל הטיילת של הוקוואצ'ינה.

החדר שקיבלנו היה בקומה השנייה והיה מאד חמוד – קומפקטי, נקי ונוח למדי. הוא היה אפילו עם אלמנט עיצובי לא רע בכלל…

הנוף מחלון החדר היה השוס! 

הנה אמא ואבא בהוסטל של מוצ'ילרים:

אפילו קיבלנו צמיד צהוב.

סאבטקסט: וכמובן שבלילה הורדתי אותו. יש גבול! מה, אני אשן איתו בלילה…?

לאחר שהתארגנו בחדר, יצאנו לסיבוב קצר מסביב להוסטל.

המיקום פשוט מושלם: ישר על הטיילת סביב האגם – נווה המדבר ששוכן בין דיונות החול.

אז מה זה בעצם הוקוואצ'ינה Huacachina ? (סאבטקסט: שמים לב שבכל פעם אני כותבת את השם הזה באופן שונה…? זו מילה כל כך לא מיתרגמת לעברית, שפשוט יש כמה וכמה אפשרויות לכתוב את שם המקום באותיות בעברית…).

הוקוואצ'ינה הוא נווה מדבר שנמצא במדבר הצחיח של פרו, עם לגונה כחולה יפהפייה במרכז וסביבה עצי דקל שופעים, צמחייה ירוקה ודיונות של חול ממסגרות את הכל. היישוב מונה כ-100 תושבים שמתפרנסים מהמשאב הגדול ביותר שלהם – החול. הוא מרוחק 4 ק"מ מאיקה, עיר קולוניאלית ספרדית לשעבר באיזור החוף הדרומי של פרו.

האגם נוצר באופן טבעי, אבל האגדה מספרת כי נסיכה יפה משבט האינקה רחצה במקום, ומשנתגלתה על ידי צייד צעיר היא ברחה. בריכת המים שהשאירה אחריה הפכה ללגונה וקפלי גלימתה יצרו את דיונות החול.

נווה המדבר הוקוואצ'ינה נחשב כאחד מיעדיי התיירות (בעיקר של תרמילאים, אבל לא רק…!) הידועים בפרו. האטרקציה המרכזית במקום היא הדיונות וכל מה שקשור אליהן. רוב המבקרים במקום שוכרים רכבי באגי עם נהגים שעורכים מסע למרומי הדיונות – שם אפשר לערוך תצפיות אל הנוף המהמם של החולות (ולדמיין שאתם במדבר סהרה או בחולות האמירויות). אך הפעילות האהובה ביותר על הצעירים (סאבטקסט: ועל ההורים פחות…) היא גלישת חולות / סקי חולות / סנובורד חולות וכיו"ב.

כך כך או כך – נווה מדבר היפהפה עם האגם וסביבו דקלים, המוקף הוסטלים עם בריכות וברים ומסעדות – מצא חן בעינינו מאד! 

סאבטקסט: מאד התלהבתי!!

אחהצ עד שקיעה – באגי חולות

ערב – מסעדה עם מלצר נפלא חובש כובע אמבטיה ומסיכה

אוכל לא משהו – מרק נמס בכוס ופיצה מקפיצה.

שינה בלילה בהוסטל עם רעשי מסיבות ומוזחקה חזקה מהוסטלים סמוכים.

מקלחת עם זרם זרזיפי

אבל סה"כ היה נחמד חוויה.

למחרת – השכמה מוקדמת

ארוחת בוקר בבר של המלון בחוץ בקור.

הסעה אספה אותנו לפאראקס – שם גלפגוס הקטנה.

עלינו על סירה תיירותית

שייט בים לראות ציפורים בעיקר , מעט פינגווינים וכמה כלבי ים חמודים.

שייט משעשע, לא להיט, אבל נחמד.

ראינו גם את ציור "הפמוט" על הסלעים. מיוחד ומרשים

ארוחה קלה שם בחנויות בשקוק

הלכנו ברגל לתחנת האוטובוס

וחזרנו בקרוז דל סור

הפעם מושב מיטה שלמה, נהדר!

16.7.22 – חוזרים ללימה לאותו מלון – Hotel Dazzler Lima

חזרנו למלון, התארגנו

הלכנו לקפה ופאי לימון בית קפה  La Postreria Cafe.

וסיירנו ברגל במירפלוקרס

ממש באמצע שכונת מירפלורס, ניצבת פירמידה ענקית ומרשימה. זהו למעשה מקדש Huaca Pucllana שפעל מ-200 לספירה ועד 700 לספירה בתקופת טרום האינקה, בשיאה התרבותי של לימה. האתר שוחזר והחפירות עדיין ממשיכות לחשוף ממצאים שונים ונדירים ופרטים לגבי הקהילה שהתגוררה כאן. ניתן לערוך כאן סיור של ממש, שנמשך כשעתיים וניתן להיכנס עצמאית ולשוטט כאן בין המבנה המדהים, שבנוי מלבנים קטנות וחלולות ונראה שונה כל כך מהנוף האורבני שבו הוא ממוקם. יש כאן גם אזור עם פינת חי והרבה לאמות.

האתר מואר באופן יצירתי בלילה, אבל ניתן לראותו במידה ומגיעים למסעדה הפועלת במקום (אתר: huacapucllanamiraflores.pe).

נסענו לפארק המזרקות

נהננו מאד מהמופע המרכזי

בפארק דה לה רזרווה Parque de la Reserva: מזרקה, מהמרשימות בעולם, שמדי ערב, בין השעות 19:00 ל-21:00, מופעלת בשלל צבעים ובלוויית מוזיקה. אל תחמיצו את המופע המרהיב של סילוני מים צבעוניים שמזנקים אל על, מלווים בצלילים עליזים.

בערב – מסעדה Tanta מצויינת! שתינו פיסקו סאוור והשתכרתי וצחקתי.

מסתבר שזו רשת, ראינו גם בארקיפה.

וכך הסתיים לו החלק הראשון של טיולנו בפרו.

כעת פנינו אל הרי האנדים. 

המשך יבוא….