חג מולד בברלין

חופשת חנוכריסמס זוגית בברלין

וטיול אחרון לפני תקופת הקורונה

כמדי שנה, תיכננו לנסוע לאחת מערי אירופה כדי לחוות את אווירת חג המולד ולשלב עם ביקורים באתרים בעלי עניין.

חופשת חנוכה תש"ף – 2019 , נפלה השנה על חג המולד עצמו 25.12.19 –  דבר שמהווה בעיה בחלק גדול מהיעדים באירופה (אתרים רבים סגורים, מסעדות ובתי קפה עם שעות פתיחה מצומצמות ואפילו סגירת מערך התחבורה הציבורית).

מבין כל האפשרויות של יעדים בהם עדיין לא ביקרנו, עלה שוב ושוב שמה של ברלין.

בברלין, כך אמרו לי יועצים ומכרים – יש תחבורה ציבורית על השנה, בלי ימי שבתון וחגים (משהו שנותר מתקופת הקומוניזם כנראה). בנוסף – רוב המוזיאונים פתוחים בחג המולד, אפשר למצוא בקלות מסעדות פתוחות ורוב השווקים פעילים גם בימי החג. בקיצור – פתרון טוב. אבל….

במשך כל השנים פסלתי על הסף את הנסיעה לגרמניה בכלל, ולברלין בפרט. העבר הנוראי והדברים המחרידים שעולל העם הגרמני לעם היהודי, לא נתנו לי מנוח. שום רצון לא התעורר בי לנסוע לברלין ולא עזרו כל השכנועים והסיפורים של בני משפחה וחברים.

סאבטקסט: אפשר אפילו לומר שהתנגדתי קשות…!

אבל, לאט לאט התחלתי להשתכנע. לאחר סיעור מוחות והתלבטות קשה – בחרנו בברלין. שוב עלי לסייג ולומר כי הבחירה בברלין לא היתה קלה עבורי בשל העבר ההיסטורי הקשה והרתיעה שיש לי מהגרמנים ומהשפה הגרמנית. סאבטקסט: בקיצור, כולם חשודים כנאצים לשעבר, כאנטישמים והשפה הזו עושה לי רע. 

אך, יצר הסקרנות והעניין שהיה לי בעיר גברו – והחלטתי שעכשיו הגיע הזמן! הגיע הזמן שאהיה שם ואנסה להתעמת עם רגשותי (שחלקם לא רציונאלים בעליל…). הנסיעה הזו לא תהיה קלה ריגשית – אבל הביקור בוודאי יהיה משמעותי, וגם מהנה עם שווקי חג המולד שמחכים לנו!

ובינתיים – בחודש אוקטובר באותה שנה , נסעתי לחתונה משפחתית וטיול בניו יורק, יחד עם אמי.

ואיך אומר השיר המקסים של לאונרד כהן: קודם ניקח את מנהטן, ואז תגיע ברלין!

מתאים בול לטיולים שלי בשנת 2019 – שהיו גם הטיולים האחרונים לחו"ל, עד רגע כתיבת שורות אלה. 

מנהלות:

טיסות –  באיזיג'ט המוכרת לנו היטב, אין הפתעות ואין טענות. הכל טוב. הלוך ל – Schoenefeld , חזור מ – Tegel.

מלון –  Crowne Plaza Berlin – Potsdamer Platz (לא הסניף הסמוך לקודאם, אלא זה שבאיזור פוטסדם פלאץ). מומלץ בחום!!

שישה לילות, כחמישה וחצי ימים.

התניידות – השתמשנו בכרטיס Welcome Card של ברלין, המאפשר נסיעה חופשית ברכבת התחתית, בטראם ובאוטובוסים. ל/מ שדה התעופה נסענו במוניות.

בהזדמנות זו אודה ל – "Visit Berlin" שהעניקו לי כרטיס Welcome Card שבועי, ועזרו לי רבות בהנחיה, מתן קישורים מועילים ועצות טובות. תודה רבה! אני ממליצה מאד על הכרטיס הזה, שהביא לנו תועלת רבה והיה מאד שימושי – כניסה חינמית והנחות לאתרים רבים, בנוסף לנסיעה החופשית בתחבורה הציבורית. כדאי ממש!!

מסלול טיול מהיר בעיר:

תקציר: שמונה ימי חג החנוכה, שבעה ימים הוקדשו לטיול, שישה לילות, חמישה שווקי חג מולד, ארבעה מוזיאונים, שלושה מיצגים, שני סיורים מודרכים, אחד מלון שווה.

יום 1: הגעה, סיור ערב לשוק חג מולד בפוטסדאם וסוני סנטר.

יום 2: סיור מודרך – המיטב של ברלין, שוק חג מולד ג'נדרמרקט, מסעדה ויאטנמית.

יום 3: מוזיאון הטופוגרפיה של הטרור, צ'ק-פוינט צ'ארלי  – פנורמה אסיסי, גלריית הציורים גֶּמָלְדֶה גאלרי, מופע VIVID, מסעדה איטלקית.

יום 4: סיור בבונדסטאג – רייכסטאג, המוזיאון היהודי, שוק חג המולד בארמון שרלוטנבורג, מסעדה איטלקית.

יום 5: סיור מודרך – ברלין האלטרנטיבית, חומת ברלין, האקשן הופה, שוק חג המולד של בית העירייה, מסעדת ליילה.

יום 6: צ'קפוינט צ'ארלי – Time Ride, מוזיאום פרגאמון, קודאם, שוק חג המולד של הכנסייה השבורה, מסעדה אוסטרית.

ספוילר – חומת ברלין עם אחד מציורי הקיר מעוררי המחשבה:

ועכשיו – אנחנו מוכנים לצאת לטיול. הצטרפו אלינו ואל סאבטקסט…

מה ראינו, מה עשינו ואיפה אכלנו

ובקיצור –  כל מה שקרה והיה בטיול בברלין:

יום 1: הטיול מתחיל

הגענו לנתב"ג – הפעם לטרמינל 1 – אז אין תמונה עם המזרקה.

אבל – חייבים לציין את המאורע:

עלינו לטיסת איזיג'ט שיצאה בזמן ונחתנו בשדה התעופה Schoenefeld. שם לקחנו את כרטיסי ה- Welcome Card ועלינו על מונית שתיקח אותנו למלון בעיר.

סאבטקסט: כאן המקום לחשוף פדיחת -על. בהזמיני את המלון, עליו קיבלתי המלצות מחברים ובני משפחה – הייתי בטוחה שהזמנתי את קראון פלאזה שנמצא סמוך לתחנת גן החיות. למען האמת, לא התעמקתי בכתובת והזמנתי את המלון מהאתר של הולידיי אין, בו אני חברה. כשנכנסנו למונית, נתתי לנהג את הכתובת ואמרתי לו לנסוע לאיזור גן החיות. הנהג הודיע לי שזה לא אותו המקום…

אבא: יופי. אנחנו מתחילים ברגל שמאל. כך התכוננת לטיול?

אמא: הייתי בטוחה שאני מזמינה את המלון בו היו הורינו בזמנו, משני הצדדים!

אבא: ועכשיו נגיע למלון אחר, בטח פחות טוב.

סאבטקסט: כרגיל מאשים אותי. אבל אני באמת אשמה… כנראה מרוב שהדחקתי את הנסיעה לברלין, לא התעמקתי במפה.

אמא: מה שיקרה, יקרה לטובה. וזהו.

הגענו למלון, שאלתי בדלפק הקבלה בחשש אם אכן ההזמנה שלנו היא לכאן… וזהו. לא עזר כלום.

סאבטקסט: אבל כמובן שהטעות היתה לטובה!

קיבלנו חדר יפה ונוח, ארוחת הבוקר היתה משובחת – ולא זו בלבד, מסתבר שמלון שוכנת  המסעדה "ליילה" של מאיר אדוני – ולמעשה אנחנו אוכלים מדי בוקר בחדר האוכל שהופך להיות המסעדה בערב.

לאחר שהתמקמנו והתאפסתי על סביבת המלון היינו צריכים לחשב מסלול מחדש. בתכנון המקורי – היינו צריכים לסייר בשוק חג המולד של "הכנסייה השבורה", סמוך לתחנת גן החיות ולקודאם – שנמצאים ליד המלון שלנו. אבל אנחנו בכלל במקום אחר!

סאבטקסט: בקושי הבנתי היכן אנחנו… Lost in Berlin

לאחר התעשתות והתייעצות עם הפקידים בלובי, יצאנו סיור רגלי מהמלון לשוק חג המולד ב – Potsdamer Platz, שמסתבר שהוא קרוב למלון שלנו.

בתוכנית  – יין חם, נקניקיות וקרפים ולהנות מקישוטים ואורות.

מרחוק זה נראה די מבטיח:

אבל – היה קצת נטוש. האמת? לא עפנו…  היה די מאכזב.

סאבטקסט: לא מאד נהניתי מהאוכל בדוכנים, התחלה לא משהו – אבל מילא.

הצצנו לסוני סנטר עם כל האורות והקישוטים, היו די מעט אנשים שם. לא להיט.

רק אספר שתקרת הזכוכית המרהיבה שמחפה את סוני סנטר נבנתה בהשראת הר פוג’י ביפן.

חזרנו למלון ולילה טוב – לישון!

יום 2: ערב חג המולד

את היום הראשון בעיר חדשה אנחנו אוהבים לפתוח בסיור מודרך, שיעזור לנו לערוך הכרות כללית ולהתמצאות.

לאחר ארוחת בוקר טובה מאד במלון, יצאנו בטראם לכיוון תחנת גן החיות המפורסמת צואולוגישר גרטן, שהיא גם מקום מפגש לסיורים מודרכים רבים.

בחרנו בסיור "המיטב של ברלין", של חברת "הטיולים של נדב" – סיור להתמצאות ראשונית בברלין. (ישנן חברות ישראליות נוספות, בחרנו בזו של נדב משום שהיא כלולה בכרטיס וולקאם ברלין).

הסיור הרגלי ארך כחמש שעות עם הפסקת קפה ושטרודל תפוחים.

סאבטקסט: כבר אקדים ואומר, שלרבים מהמקומות שבנו בהמשך הטיול שלנו.

בסיור ביקרנו במקומות הבאים:

האקשה מרקט – Hackescher Markt

כיכר מרכזית באיזור המיטה, סביבה רחובות עם חנויות – חלקן של רשתות ידועות (כמו יוניקולו), חלקן יוקרתיות.

במקום תחנת רכבת גדולה ומסועפת. 

המדריך החל את הסיור בסקירה היסטורית וגיאוגרפית על ברלין. משם התחלנו בצעידה והגענו ל:

אי המוזיאונים

אי הממוקם במרכז ברלין, בין שתי זרועות של נהר השפרה וכולל מתחם עם חמישה מוזיאונים חשובים, שהוקמו בין השנים 1825 – 1930. בשל חשיבותם הארכיטקטונית של המבנים עליו, הוכרז האי כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו. באי נמצאת גם קתדרלת ברלין, בעלת הכיפה הירוקה.

הגלריה הלאומית הישנה – Alte Nationalgalerie

נבנתה בשנת 1876 על פי תוכניות האדריכל שטילר, על מנת להכיל את אוסף האמנות שנתרם על ידי הבנקאי יואכים ואנגר. האוסף הורחב במהלך השנים וכיום הוא אוסף הפסלים והציורים מהמאה ה-19 הגדול ביותר בגרמניה. המבנה נהרס כמעט לחלוטין במלחמת העולם השנייה, אולם נבנה מחדש ונפתח לציבור בשנת 2001.

אכסדרת עמודים קורינתים בין המוזיאונים

קתדרלת ברלין – הברלינר דום ( Berliner Dom)

הכנסייה נבנתה בין השנים 1895–1905 ושוכנת על חורבותיהן של ארבע כנסיות שקדמו לה. אורכה של הקתדרלה החדשה 114 מטרים, רוחבה 73 מטרים וגובה 116 מטרים. קתדרלה זו, בשל גודלה, נועדה לשמש מעין "משקל נגד" לבזיליקת פטרוס הקדוש שבותיקן.

במהלך מלחמת העולם השנייה נפגע הבניין קשות בהפצצות האוויריות של שלהי המלחמה. בתום המלחמה הותקן גג זמני על מנת להגן על מה שנותר במבנה, ובשנת 1975 החל שיקום המבנה ובניית הכיפה מחדש. בשנת 1984 החל שיקום תוכו של המבנה (שיקום שנעשה בצורה פחות מפוארת מאשר היה במבנה המקורי) וב-1993 נפתחה הקתדרלה לציבור.

בצילום – הקתדרלה של ברלין, מאחוריה מציץ מגדל הטלוויזיה ומשמאל – המוזיאון הישן.

המוזיאון הישן – Altes Museum

"המוזיאון הישן" הוא הוותיק במוזיאוני האי. המוזיאון נבנה בשנת 1830 בהתאם לתוכניות האדריכל הפרוסי קרל פרידריך שינקל. המוזיאון הוקם למול הברלינר שטאטשלוס ("ארמון עירוני ברלינאי"). הוא נבנה במקורו עבור משפחת המלוכה הפרוסית כמקום הצגה ואחסון של אוסף האמנות המשפחתי.

מבחינה ארכיטקטונית – המבנה הוקם בהשראת הפרתנון באתונה. הבניין נפתח לציבור ב-1830 והפך בכך לבניין הציבורי הראשון והגדול ביותר בברלין. כיום הבניין משמש כחלל תצוגה לאוסף פרטי עתיקות קלאסיים מיוון ורומא.

תמונה זוגית עם הקתדרלה של ברלין:

במהלך הסיור ראינו גם את המוזיאון החדש , את מוזיאון בודה , ואת המוזיאון החשוב ביותר – הפרגמון. אל הפרגמון נשוב לביקור בהמשך הטיול שלנו.

חצינו את הגשר על גבי נהר השפרה – והנה מלאך נחמד, כחלק מעיטורי הגשר:

כאן, בבית מצד שמאל, אמר לנו המדריך – גרה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל.

משם הגענו לשדרות אונטר דן לינדן – Unter den Linden

השדרה שימשה כמרכז ההיסטורי של ברלין ובמחצית השנייה של המאה העשרים גם כמרכזה של ברלין המזרחית. המוזיאונים, התיאטראות, מבני הממשל והכנסיות החשובים ביותר בעיר נבנו לאורכה מהמאה ה-18 עד המאה ה-20.

שדרת אונטר דן לינדן נמתחת מפאריזר פלאץ ושער ברנדנבורג בקצה האחד, ועד לאי המוזיאונים, מהקצה השני – ממנו הגענו.

כיום חוזרת שדרת אונטר דן לינדן לשמש כמוקד העיקרי של חיי התרבות והפוליטיקה של העיר.

אנדרטת הזיכרון לקורבנות המלחמה

האנדרטה שוכנת בבית המשמר החדש – Neue Wache , מבנה שהוקם במקור כבית משמר עבור חיילי נסיך הכתר של פרוסיה, נהרס כמעט לחלוטין בהפצצות שלהי מלחמת העולם השנייה ובארטילריה הסובייטית במהלך הקרב על ברלין.

ממשלת גרמניה המזרחית (המבנה ניצב במזרח ברלין) הורתה על שיפוץ המבנה והפיכתו לאנדרטה לקורבנות הפשיזם והמיליטריזם. בשנת 1969 – יום השנה ה-20 לייסוד גרמניה המזרחית, הושם במרכז המבנה נר תמיד, וכן נקברו במבנה שרידיהם של חיל אלמוני גרמני ושל קורבן אלמוני ממחנה ריכוז. עד שנת 1990 ניצבו בחזית המבנה בכל עת משמר כבוד של שני חיילי צבא מזרח גרמניה.

בעקבות איחוד גרמניה בשנת 1990 שונה בשנת 1993 שם המבנה ל"אנדרטה המרכזית של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לזכר קורבנות המלחמה והעריצות".

המקום מאד הרשים אותי – הן המבנה החיצוני והן בתוכו.

במרכז אתר ההנצחה, מתחת האוקולוס (צוהר עגול בתקרה) הוצב פסלה של קתה קולוויץ "אם עם בנה המת".

בהמשך – ראינו את האוניברסיטה של ברלין  – אוניברסיטת הומבולדט 

חצינו את שדרות אונטרדן לינדן והגענו לאחד המקומות המטלטלים ביותר בברלין:

כיכר בבל – האנדרטה של מיכה אולמן: הספרייה הריקה

כיכר בבל היא כיכר ציבורית במרכז ברלין. מסביב לכיכר נמצאים בניינים מפורסמים רבים, ממזרח בית האופרה (שהיה גם שמה הקודם), ממערב אוניברסיטת הומבולדט ומדרום קתדרלת הדוויג הקדושה, הכנסייה הרומית-קתולית העתיקה ביותר בברלין.

הכיכר נודעה בשל האירוע המזעזע של שריפת הספרים שהתרחש במקום ב-10 במאי 1933, אז נשרפו כ-20 אלף ספרים של אנשי רוח. טקס שרפת הספרים התרחש בעקבות יוזמה של שר התעמולה הגרמני, יוזף גבלס. במהלך הלילה סטודנטים ופרופסורים, בליווי מוזיקלי של מקהלות אס אס ואס אה, שרפו למעלה מ-20 אלף ספרים של כ-200 סופרים, אנשי מדע, פילוסופים, אנשי אמנות ועיתונאים, כשני שלישים מהם יהודים, אותם בזזו מספריות סמוכות ומאוספים פרטיים רבים. הספרים שנבחרו להישרף היו של סופרים יהודים, קומוניסטים, ליברלים ומתנגדי השלטון. בין יתר הספרים אשר נשרפו היו עבודות של תומאס מאן, היינריך היינה, קרל מרקס, זיגמונד פרויד, אריך קסטנר, יעקב וסרמן ועוד סופרים רבים. שרפת ספרים פומבית זו גררה גל של שרפת ספרים על ידי סטודנטים ברחבי גרמניה.

לזכר אירוע שרפת הספרים, הוקמה במקום אנדרטת "ספרייה" Bibliothekעל ידי האמן הישראלימיכה אולמן. האנדרטה נחנכה ב-20 במרץ 1995. האנדרטה היא חדר תת-קרקעי, קובייה שאורך צלעה 5 מטרים, בעל תקרת זכוכית (שהיא רצפת הכיכר), הנמצא מתחת לכיכר במקום המדויק בו נשרפו הספרים. החדר מואר בתאורה פנימית ומכוסה במדפי ספרים ריקים לבנים המתאימים לאחסונם של 20,000 ספרים ומייצגים את החלל התרבותי הנותר לאחר שרפת הספרים. ליד האנדרטה שני לוחות ברונזה עליהם חקוק כדלקמן:

"הייתה זו רק הקדמה. במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו גם בני אדם". היינריך היינה, 1820
במרכזה של כיכר זו, ב-10 במאי 1933, שרפו סטודנטים נציונאל-סוציאליסטים את יצירותיהם של מאות סופרים, הוגי דעות, פילוסופים ומדענים.
הספרייה – אנדרטה לזכר שרפת הספרים מ-10 במאי 1933 מאת מיכה אולמן, הוקם ב-1994/5.

המקום הותיר בי רושם גדול וזעזוע עמוק. היה קשה להתנתק מהאנדרטה, שעוצמתה – בפשטותה.

עמדנו סביב הספרייה הריקה ובה השתקפו דמויות משתתפי הסיור.

כיכר בבל – הפקולטה למשפטים ובית האופרה:

משם, המשכנו ברגל והצצנו על שוק חג המולד של ז'נדרמן Gendarmenmarkt ועל הקתדרלה הצרפתית:

גם לכאן נשוב בהמשך….

והנה הגענו לאחד המקומות המפורסמים בברלין :

צ'ק פוינט צ'ארלי –  Checkpoint Charlie

"נקודת ביקורת C" – זהו השם שהעניקו בעלות הברית המערביות למעבר הגבול הנודע ביותר בחומת ברלין שבין ברלין המערבית לברלין המזרחית בתקופה המלחמה הקרה, תקופה בה הייתה העיר ברלין חצויה לשני חלקים. צ'ק פוינט צ'ארלי הפך גם לסמל בספרות הריגול הקשורה למלחמה הקרה, שהתפתחה במערב בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים. המעבר היה בשימוש במשך 28 שנים, במקביל לקיומה של החומה, ולאחר התפוררות הגוש המזרחי ואיחוד גרמניה ב-1989 הפך לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בעיר.

סאבטקסט: לכאן נשוב יותר מפעם אחת (ומסתבר שאנחנו די קרובים למלון שלנו…!).

אבנים ושרידי חומה שנותרו ממעבר הגבול המקורי:

תמונה זוגית סימלית – חצויים בין מזרח למערב ברלין:

עכשיו – למרבה השמחה – יש הפסקת קפה ואפל שטרודל בקפה איינשטיין (הרשת ולא זה המפורסם משדרות אונטר דן לינדן).

סאבטקסט: היה לנו נחמד, לשבת קצת ונוח – וגם להתחמם בבית קפה (וגם הפסקת שירותים…).

לאחר ההפסקה, המשכנו בסיור והגענו לאיזור שאינו מלבב בכלל.

בנייני הממשל של גרמניה הנאצית ומרכזי השלטון הקומוניסטי

ראינו את הבניין שהיה מאכז השלטון הנאצי, שיהפוך לימים למוזיאון הטופוגרפיה של הטרור (נשוב לשם) ואת מטה המפלגה הקומוניסטית עם ציורי קיר שמעודדים סוציאליזם.

ואז, הגענו לאתר מרשים:

אנדרטת גיאורג אלזר

יוהאן גיאורג אלזר – האיש שכמעט שינה את פני ההיסטוריה. אלזר היה נגר גרמני שנולד ב1903 בדרום מערב גרמניה. בנובמבר 1939 היה קרוב מאי פעם לחסל את הצורר היטלר.  הפיהרר היה צפוי להגיע למסבאה במינכן כדי לשאת נאום לציון יום השנה ל"פוטש". הפצצה שהטמין אלזר במרתף הבירה פספסה ב –  10 דקות. מזג האוויר גרם לשינויים בלוח הזמנים של הרכבת ונאומו של היטלר קוצר. הפצצה התפוצצה בשעה היעודה, כשמונה אנשים נהרגו ורבים נפצעו, אך היטלר כבר היה הרחק משם. בבית הבירה נרשמה אחת ההחמצות הגדולות של המאה ה־20, וסיפורו של אלזר נהפך לטרגדיה. הוא פעל לבדו. לא היה שייך לאף מחתרת או רשת קושרים אלא אמר כי בסך הכל רצה "למנוע שפיכות דמים גדולה יותר". הוא ניסה לעבור את הגבול לשווייץ ונתפס במקרה כשבכיס מעילו גלויות מבית הבירה. ברכיו המשופשפות העידו על מעשיו, מלצרית זיהתה אותו והוא נשבר בחקירה. במשך שש שנים הוא עונה בכלא. הוא נחקר שוב ושוב ואיש לא האמין שפעל לבדו. לקראת סופה של המלחמה, ציווה היטלר ממקום מחבואו להוציא את אלזר האומלל להורג.

סיפורו של יוהאן גיאורג אלזר הרשים אותי מאד ונגע לליבי.

האנדרטה שהוקמה לזיכרו מתארת את פרופיל פניו – אל ללא תווי פנים. הוא נותר כמעט אלמוני, האיש הקטן שכמעט נגע בגדולה.

סמוך לשם- מגרש חנייה. והנה הגענו למקום ועמדנו מעל מה שנותר מן הבונקר של היטלר.

סאבטקסט: מקום שעשה לי רע. אפילו שלא נותר דבר. צילמתי את השלט , הקשבתי קצת למדריך ועלו בי הרהורים מדכדכים.

כעת הגענו לגולת הכותרת של הסיור – בעיניי לפחות.

אנדרטת השואה

האנדרטה ליהודי אירופה שנרצחו – Denkmal für die ermordeten Juden Europas 

זוהי יד זיכרון גדולה ומרשימה שהוקמה בברלין ליהודים שנרצחו בשואה, ותוכננה על ידי האדריכל פיטר אייזנמן. האנדרטה נחנכה בתאריך 10 במאי 2005, והיא ממוקמת בצידה המזרחי של העיר, מעט דרומית לשער ברנדנבורג, מול בניין השגרירות האמריקאית בברלין, במקום שבו שכן בימי הרייך השלישי בניין משרדי הקאנצלר של אדולף היטלר.

כשמביטים על האנדרטה – היא מדמה בית עלמין עם מאות קברים.

האנדרטה משתרעת על שטח של 19,000 מ"ר וכוללת 2,711 קוביות בטון, המסודרות בתבנית משבצות על גבי מישור אשר שקוע במרכזו, ומזכיר סידור של מצבות בבית עלמין. מספר האבנים זהה למספר דפי התלמוד הבבלי ויש הרואים בכך סמל לנצחיות התרבות היהודית לאחר השואה. קוביות הבטון הן באורך של 2.38 מ', ברוחב של 0.95 מ', ובגבהים שונים, בין 0.2 מ' ל-4.8 מ'. הצבת הקוביות תוכננה על מנת ליצור אווירה של אי נעימות ובלבול.

המיקום שנבחר לאתר הזיכרון, בקרבת אזור עסקים, אשר בו מרוכזות גם מספר שגרירויות, יוצר מצב בו אנשים רבים חולפים על פני האנדרטה מדי יום ואינם יכולים להתעלם ממנה.

המדריך סיפר לנו על האנדרטה ואז נתן לנו זמן חופשי התהלך בין האבנים, להיות עם התחושות והמחשבות שלנו ולהרהר…

סאבטקסט: תחושות קשות ומדכאות. המקום הזה צבט לי בלב!

חלק מהאבנים נראו כמו מצבות נמוכות , וחלק היו גבוהות מאד. המעברים בין האבנים הגבוהות ממש יצרו תחושת קלסטופוביה וניתוק.

 

לאחר דקות ארוכות, יצאנו ממתחם האנדרטה שהותירה בי חותם עמוק והגענו לאתר סימלי – שהיה גם מקום סיום הסיור.

שער ברנדנבורג   –  Brandenburger Tor

אחד מסמליה החשובים ביותר של גרמניה בכלל וברלין בפרט – שער ניצחון הממוקם בפאריזר פלאץ, והוא השער היחיד שנותר מתוך מספר שערים שבעבר שימשו ככניסה ראשית לעיר. מאז הקמתו ב-1788, שימש משטרים רבים כסמל לשלטונם, תוך שינויים רבים בתפקודו ובסמליו החיצוניים. הוא מתנשא לגובה של 26 מטרים, רוחבו 65.5 מטרים ועוביו 11 מטרים ומעוצב בהשראת הפרופילאה, ששימש ככניסה לאקרופוליס באתונה, יוון. בראש השער מוצבת קוודריגה –  מרכבה המובלת על ידי ארבעה סוסים אשר שימשה ביוון העתיקה במשחקים האולימפיים ומאוחר יותר במרוצי מרכבות ברומא העתיקה. הקוודריגה תוכננה כסמל לניצחון לשלום – נבזזה בזמנו על ידי נאפוליאון והוחזרה לאחר מכן לראש השער.

עם עליית השלטון הנאצי, שימש השער כסמל לכוחם והוא המבנה היחידי ששרד, מלבד האקדמיה לאמנות בכיכר פאריזר עד שנת 1945. השער שופץ לאחר המלחמה, אך ב-13 באוגוסט 1961, עם בניית חומת ברלין, נהפך האזור לשטח סגור. ב-14 באוגוסט השער נסגר לתנועה ונאסר כל מעבר בין צידה המזרחי לצידה המערבי. החיילים המזרח גרמניים היו היחידים שיכלו להתקרב לשער. 

צילמתי את המדריך הנחמד שלנו בהסבירו על השער – עם שתי תמונות שממחישות איך נראה השער לאחר מלה"ע ה-2 ובמשך תקופת ברלין החצויה:

ב- 1989, לאחר נפילת חומת ברלין, נפתח שער ברנדנבורג מחדש, וכעבור עשר שנים עבר שיפוץ מקיף.

כיום משמש השער כאתר תיירות וכאחד מסמליה החשובים ביותר של העיר ברלין.

בתקופה בה הגענו לברלין – חג המולד בשילוב חנוכה , מוצבים שני הסמלים של שתי הדתות – יהדות ונצרות : חנוכיה ועץ חג מולד – בחזית שער ברנדנבורג.

לנו זה נתן תחושה טובה , במיוחד לאחר הסיור שהבליט את העבר הקשה שהיה כאן לעם היהודי.

 בחנוכיה דלק נר שלישי של חנוכה. הצטלמנו למזכרת, נפרדנו מהמדריך המצוין, ופנינו להמשך היום.

החלטנו לסייר בשוק חג המולד של ז'נדרמן – שהוא במרחק הליכה לא רב משער ברנדנבורג.

סאבטקסט: כאילו לא הלכנו מספיק היום…!

בחרנו בשוק משום שהמדריך מהסיור אמר לנו שהיום הוא יהיה פתוח עד 6 בערב – ולמחרת, בחג המולד – יהיה סגור.

בחירה מעולה, היה מקסים!

שוק חג המולד של ז'נדרמן Gendarmenmarkt

הז'נדארמנמארקט היא כיכר הנחשבת לכיכר היפה של העיר, וסביבה ניצבים בית הקונצרטים, הקתדרלה הצרפתית והקתדרלה הגרמנית. במרכז הכיכר ניצב פסלו של המשורר הלאומי הגרמני פרידריך שילר. הכיכר הוקמה בסוף המאה ה-17 ונועדה לשמש כיכר שוק. שמה של הכיכר מקורו בגדוד ז'נדארמים שהיה מוצב בקרבתה במאה ה-18.

בכיכר מתקיים מדי שנה שוק חג מולד מקסים. זהו שוק מקורה בחלקו הנמצא תחת אוהלי ענק לבנים, שהכניסה אליו היא בתשלום של 1 יורו. השוק כולל דוכנים של מתנות חג, מזכרות עבודות יד וקישוטים, וכמובן דוכני יין חם ואוכל.

סאבטקסט: איפה הקייזרשמארן…?!?

בנוסף, השוק מציע למבקרים מופעים שונים של מחול ומוזיקה.

נכנסנו לשוק ובבת אחת עשינו סוויץ'!

לאחר השעות בהן הסתובבנו ברחובות ברלין, בין אתרים שחלקם הגדול הישרו עלי מועקה ודכדוך – עברנו לשוק חג מולד שמח, הומה אדם, מואר ויפהפה!

 כמה קישוטים צבעונים ואורות מנצנצים!!

בית הקונצרטים והכנסיות סביב הכיכר היו מוארים בצורה מהממת, הדוכנים עם התאורה, האוהלים הלבנים המחודדים – הכל התמזג לסצינה מלאת אווירת כריסטמס – ממש ערב חג המולד כהלכתו!

כמובן ששתינו יין חם (ושמרתי את הכוס למזכרת) אכלנו תפוחי אדמה וגם…

סאבטקסט: הנה הקייזרשמארן!! 

עמדתי ליד הדוכן באושר גדול – ולקחתי מנת קייזרשמארן חם וטעים!

אפשר בהחלט לומר ששוק חג המולד של ז'נדרמרקט – היה בדיוק בזמן הנכון ובמקום הנכון! הביקור המהנה בשוק הוציא אותי לחלוטין מדכדכת הסיור ההיסטורי בברלין – שהיה אמנם מרתק וחשוב, אבל לא פשוט ריגשית…. יצאתי משם מעודדת ועם מצב רוח טוב – שגם היין והקייזרשמארן תרמו לשיפורו!

סאבטקסט: אז אולי ברלין לא כל כך נוראית…

עוד כמה תמונות משובבות נפש משוק חג המולד של ז'נדרמן:

משם, חזרנו למלון ונחנו קצת בחדר.

אך לא לזמן רב!

למרבה השמחה, חברים נחמדים מאד מחיפה היו בדיוק בברלין – ודאגו להזמין לנו מקום במסעדה. 

זהו ערב חג המולד, חלק מהמסעדות סגורות – אבל מסעדות אסיאתיות פתוחות יש למכביר. דני וסיגלית היקרים שריינו לנו מקום במסעדה וייאטנמית  בשם  Madami במיטה, ליד האקשה מרקט.

הגענו לשם ברכבת, הלכנו קצת ברגל – והגענו למסעדה למפגש המרגש!

היה טעים ונעים, מסעדת Madami  – מומלצת מאד! 

היתה ארוחה טעימה, החברה נעימה וקיבלנו כמה טיפים מידידינו שהיו בברלין כבר כמה וכמה פעמים.

נפרדנו לשלום וחזרנו למלון לשנת לילה טוב.

הסתיים יום מעניין וגדוש, עמוס ריגשית – אבל עם ערך מוסף. שוק חג המולד והמסעדה הויאטנאמית איזנו ושיפרו את התחושות הקשות – ונתנו סיום הולם ומעודד ליום הזה.

תמונת היום: סאבטקסט מתחילה להתמודד עם ברלין

יום 3: חג המולד

לאחר היום העמוס שהיה אתמול, הרשינו לעצמנו להתעורר מאוחר ולהתחיל את הבוקר בנחת.

בילינו בחדר ארוחת הבוקר שעה ארוכה – עם ארוחה מגוונת וטעימה במיוחד!

חדר האוכל הזה (שהוא להזכירכם – הופך בערב למסעדה של מאיר אדוני), מצא חן בעיני במיוחד.

היום – 25.12.19 – חג המולד.

מרבית האתרים בברלין פתוחים לתיירים, אבל החנויות וחלק מהמסעדות סגורות.

החלטנו להתחיל את היום בביקור במקום שמצד אחד עניין אותי, ומצד שני – לא מאד רציתי להיות שם.

אבל בן זוגי היקר רצה מאד. ולכן הלכנו ברגל למוזיאון הטופוגרפיה של הטרור – שמסתבר שמאד קרוב למלון שלנו. 

בדרך, עברנו ליד המבנה הזה:

טופוגרפיה של הטרור  –  Topographie des Terrors

טופוגרפיה של הטרור הוא מוזיאון הממוקם ברחוב נידרקירכנר (Niederkirchnerstraße) במקום בו עמדה בעבר מפקדת הגסטפו וה-SS בין השנים 1933–1945, בתקופת השלטון הנאצי.

סאבטקסט: כבר זה עושה לי רע!

במתחם מסביב נראים שרידי חומת ברלין וכן התגלו המרתפים של הבניין בהם הוחזקו, עונו והוצאו להורג אסירים פוליטיים על ידי הגסטפו וה-SS. 

בתחילה, המוזיאון הוקם בתצוגת מוזיאון פתוח, אולם בשנת 2010 נבנה במתחם בנין חדש שהחליף את המיצג הפתוח במיצג סגור. 

המוזיאון מתעד את פעולותיהם של הגסטפו ואת ה-SS, וכן מתאר את משפטי נירנברג. המבקרים באתר יכולים בין היתר לשמוע הקלטות מהמשפטים.

במבנה שהוא למעשה אולם ענק, ישנם צילומים והסברים על שלטון הטרור בגרמניה בשנים 1933–1945.

הכניסה למוזיאון חופשית ויש מדריך אודיו גם בשפה העברית.

המוזיאון עוסק במנגנון הרדיפה בגרמניה הנאצית. התערוכה בנויה בעיקר מתמונות והסברים ומתעדת את השנים 1933-1945.  ישנם גם סרטים, קטעי אודיו ועמדות מחשב להתעמקות בנושאים השונים.

במוזיאון מציגים כיצד, על ידי הפחדה וטרור, הביאו לחוסר לגיטמציה של קבוצות באוכלוסיה ומשם הדרך להשמדתם.

הסתובבנו בתערוכה עם המדריך הקולי בעברית במשך שעה ארוכה.

מצד אחד – היה מעניין, ואפילו מרתק. מידע רב, תמונות שמספרות סיפורים שלמים והרבה חשיבה ומחשבות.

מצד שני – היה לי מאד קשה שם! כמה רוע, כמה אכזריות!! איזה חוסר אונים ואיזה אובדן שליטה שהתמשך תקופה חשוכה ונוראית. צילמתי שם יחסית מעט תמונות, ומאד התפעלתי מהכמות הגדולה במיוחד של מבקרים (מכל העמים, ובבוקר חג המולד!).

התמונה הזו של ילדים בין הגילאים 4-17 , צולמה ליד בית כנסת במזרח הולנד. מספר שבועות לאחר שצולמה, הילדים נשלחו עם משפחותיהם לאושוויץ ולמחנות אחרים – וכולם נרצחו. רק ילדה אחת שרדה – הילדה עם השימלה הלבנה במרכז התמונה. שמה פליס פולאק, והיא ומשפחתה ירדו למחתרת והתחבאו – וכך ניצלו.

היה לי מאד לקשה להתנתק מהתמונה הזו ומהסיפור מאחוריה – שזעזע אותי.

גם מקומה של אנה פרנק ושל היומן המפורסם ביותר בעולם לא נפקד.

התערוכה מסתיימת עם חזרת הניצולים – בכל זאת איזשהו שבב של אופטימיות ותקווה.

וזהו זה. ממש ביקשתי לצאת משם – הפעם אני זו שמשכתי לסיים עם זה ודי…

היה קשה ומדכדך…

יצאנו מהמוזיאון והלכנו לאורך שרידי חומת ברלין ומפקדות הגסטאפו.

הכל נראה קשוח, קודר, קר ומנוכר.

סאבטקסט: כמה רוע מתרכז באיזור הזה!

משם, הלכנו ברגל לצ'ק-פוינט צ'ארלי, ונכנסנו למיצג מרתק המדמה את ברלין החצויה.

פנורמה אסיסי   THE WALL – Asisi Panorama Berlin 

מיצג החומה – The Wall Asisi Panorama Berlin הוא למעשה תמונת ענק הנמצאת בהיכל עגול ענקי. המיצג ממחיש את המלחמה הקרה ואת החיים בברלין החלוקה בין מזרח למערב – טרם נפילת החומה. (1980).

כשנכנסים להיכל, עוברים במנהרת הזמן לברלין החצויה.

אנו נמצאים כביכול בחלק המערבי של ברלין, סמוך לחומה הגבוהה שחוצצת בין ברלין המערבית למזרחית. מצד אחד של החומה, בצד המערבי חיו התושבים ברמת חיים גבוהה, לתושבים היו זכויות לצד חובות והממשל היה דמוקרטי.  אנחנו רואים תחנת דלק עם רכב חיפושית, כרזות של מוצרי צריכה מערביים והרחובות נראים שלווים.

ואילו מהעבר השני, הצד המזרחי של החומה – השלטון הקומוניסטי שלט ביד רמה והתושבים נאלצו לחיות חיי עוני ומחסור. מעבר לחומה אפשר לראות את האיזור המעורר בעתה – גדרות תיל, מגדלי שמירה וחיילים המשגיחים שמא אף אחד לא ינסה לעבור את החומה. מי שעשה זאת – גורלו היה במקרה טוב, להיתפס ולשבת בכלא – ובמקרה הגרוע נורה למוות.

על החומה אפשר לראות ציורי הגרפיטי – ומעבר לה האווירה מדכאת ומפחידה.

ערכנו כמה צילומים מביימים – משתלבים בציור:

אחר כך עלינו למעלה – אל במת תצפית המאפשרת מבט מלמעלה על המיצג. במהלך הצפייה מוקרנות תמונות מתחלפות בשילוב מוזיקה וקטעי קול שממחישים את החיים בצד המזרחי ובצד המערבי של ברלין.

הביקור במיצג ״פנורמה אסיסי״ היה מרתק! אני מאד ממליצה על המקום, זו חוויה חזקה שממחישה את החיים בברלין שלפני נפילת החומה.

סאבטקסט: אבל, שוב – העלה בי הרהורים לא פשוטים על כמה רוע היה (ועדיין יש כנראה) בעיר הזו…

באולם המבואה ישנם צילומים רבים המתעדים את החיים בתקופה שהחומה חילקה את העיר ברלין למזרח ומערב – וגם את ימי נפילת החומה.

יצאנו מהמקום ועשינו סיור קצת במתחם של צ'ק – פוינט צ'ארלי.

האיזור הפך למעט ממוסחר במרוצת השנים – אך עדיין הרושם גדול.

במקום בו היתה נקודת המעבר, הוקמה עמדה חדשה המדמה את מה שהה כאן פעם. תמונות של חייל אמריקאי וגרמני תלויות ברחוב ועצי חג מולד.

על אחד מעצי חג המולד תלויים דגלים של (כמעט) כל המדינות.

סאבטקסט: לא מצאתי את ישראל. אנטישמים.

ממוסחר או לא – המקום בעל חשיבות. עוד נשוב לכאן…

משם – התקדמנו ברחוב שרלוטנשטראסה Charlottenstraße .

עכשיו, לאחר כל המיצגים והסיפורים הקשים שראינו וחווינו – חייבים להמתיק קצת את הגלולה המרה.

חנות השוקולדים של רויש Rausch

זו חנות שוקולדים מיתולוגית, עם שוקולד משובח. החנות ידועה במבנים ומיצגים המרשימים העשויים משוקולד המוצגים בה. יש גם טעימות… היה נחמד להסתובב שם, להתחמם מהקור ברחוב ולאכול קצת שוקולדים טעימים.

ויש גם תמונה זוגית נחמדה עם עץ חג המולד וחייל הבדיל של מפצח האגוזים משוקולד:

אמא: חייבים לנוח קצת. אני צריכה לשבת.

אבא: אני רעב.

קיבלתי המלצה על מרקיה ברחוב, בשם קאדאניה  Cadadia – אבל היא היתה סגורה.

לכן – עצרנו ללאנץ' צהריים קליל בבית קפה. היה נחמד , לא משהו מיוחד. 

אבא: ומה עכשיו? 

אמא: בערב יש לנו מופע שהזמנו, אבל יש קצת זמן.

אבא: אולי נלך למוזיאון? תבחרי משהו.

אמא: אני אשמח לקצת אמנות יפה, לאחר כל המחשבות הקשות שרצו אצלי בראש היום…

ישר הוצאתי את דפי ההמלצות ובחרתי בגלריה גמלדה.

רק שקצת התברברנו בהגעה, ולא מצאנו את הכניסה למוזיאון.

סאבטקסט: היו רגעים מייאשים… וקצת התחרטתי שנסענו לשם.

בסוף הגענו, לא נותר הרבה זמן כי המוזיאון היה לקראת סגירה. אבל בכל זאת ראינו כמה יצירות אומנות מקסימות.

גלריית הציורים  גֶּמָלְדֶה גאלרי Gemäldegalerie

גֶּמָלְדֶה גאלרי הוא אחד מהמוזיאונים החשובים בנושא הציור האירופאי בין המאה ה-13 למאה ה-18. זהו אחד מהמוזיאונים הלאומיים של ברלין והוא ממוקם בקומפלקס המוזיאונים קולטורפורום, מול אולם הקונצרטים הגדול של ברלין.

בגלריה נמצאות יצירות מופת של גדולי הציירים – כמו טיציאן, גויה, בוטיצ'לי, הולביין, רובנס, ורמיר ועוד רבים וטובים.

כאמור, זמננו במוזיאון היה קצוב – אבל הספקנו לראות כמה יצירות מקסימות – זאת גם בזכות ספר "לונלי פלאנט" של ברלין שהיה ברשותי, וכלל מדריך מקוצר למוזיאון עם דגש על יצירות חשובות (ובאלו חדרים הן שוכנות).

הנה כמה ציורים שאהבתי:

"אדון וגברת שותים יין" – ציור מופלא של ורמיר ההולנדי מ- 1660, בו מוצגת מעין סצינת חיזור / פיתוי. התרשמתי מאד מהעבודה הנפלאה של ורמיר והדגש על הפרטים הקטנים – מפת השולחן, חלון הויטראג' ומסגרת התמונה.  

ועוד יצירה של ורמיר – "אישה עם מחרוזת פנינים" , 1664. זו אמנם לא "נערה עם עגיל פנינה" הנודעת של ורמיר, אך גם זהו ציור מאד ידוע של האומן – אישה צעירה בוחנת את עצמה במראה, כשהיא עונדת לצווארה מחרוזת פנינים.

"המדונה והילד עם מלאכים מזמרים"  – ציור עגול של אמן הרנסנס בוטיצ'לי. קומפוזיציה סימטרית ובה שתי קבוצות של מלאכים חסרי כנפים, הסובבים את מריה שחובקת את תינוקה ישו. השושנים הלבנות מסמלות את תומתה.

שלוש יצירות נפלאות שמשכו את תשומת ליבי: בוטיצ'לי, גיינסבורו וקרוואג'ו

"לדה והברבור" – ציור משנת 1532 של הצייר האיטלקי קורג'ו: זאוס התחפש לברבור כדי לפתות את לדה היפה. ציור מאד חושני וההרמוניה שבו מיוחדת ויפהפיה.

בדיעבד – לא הייתי בוחרת לנסוע למוזיאון הזה באותו היום. לא הקדשנו לו מספיק זמן כפי שהיינו רוצים, והוא היה די מרוחק מהאיזור שבו הסתובבנו. ועדיין – גמלדה גאלרי הוא מוזיאון נפלא שראוי לביקור עבור כל חובב אומנות. 

חזרנו למלון למנוחה ממש קצרה (סאבטקסט: אם לא היינו מבזבזים זמן בהתברברות למוזיאון, היה לנו יותר זמן לנוח!) ואז יצאנו לבילוי הערב – מופע Vivid אליו הזמנתי כרטיסים מראש עוד מהארץ.

מופע VIVID

שואו מקסים בסגנון סירק דה סוליי ורדיו-סיטי. המקומות שלנו היו במיקום יחסית קרוב לבמה, אמנם קצת בצד, אך ראו היטב. הצילום אסור במהלך המופע ומותר רק בהדרן.

אפשר בהחלט לומר כי לסיום היום עשינו מעבר חד מהאתרים הלא פשוטים בהם ביקרנו בתחילת היום – למופע מרהיב מלא חיים – Vivid , שהסלוגן שלו Respect Each Other , הוא אולי התשובה למה שחווינו היום…

הערת סאבטקסט: המוזיקה והשירים – חלקם הגדול בשפה הגרמנית, וזה כמובן צרם לי מעט… שלא נדבר על כמה סצינות שהזכירו לי מצעד ומדים של חיילים גרמנים. סאבטקסט של סאבטקסט: אני מקרה אבוד…! 

לאחר המופע המרהיב, עברנו את הכביש והגענו למסעדה איטלקית מול התאטרון – Giotto. שם אכלנו ארוחת ערב מאוחרת. היה טעים ונחמד.

הסתיים עוד יום בברלין, בו חוויתי נדבך נוסף של רוע – לא רק המנגנון הנאצי עם התוכנית השטנית להשמיד את העם היהודי, אלא גם הסיפור הקשה של מזרח ומערב ברלין, החיים הלא פשוטים שהיו לתושבי מזרח ברלין והיאוש שאחז בהם. מזל שהחלק השני של היום כלל את מוזיאון האמנות והמופע השמח.

תמונת היום: מתמודדים ביחד 

 

יום 4: בונדסטאג, יהדות ושוק חג מולד קסום

ביום זה הזמנו מראש סיור לכיפת הרייכסטאג ב- 11:15 .

סאבטקסט: בהכירי את הנפשות הפועלות, ידעתי שלפני זה לא נגיע לשם…

כדי לבקר במקום, יש להירשם מראש באתר הבונדסטאג – קישור לאתר כאן. חשוב – יש להביא דרכונים. לאחר ההזמנה באתר מקבלים אימייל מהרייכסטאג, אליו מצורפת ההזמנה לסיור (שיש להביאה ביום הסיור) והנחיות לביקור.

הרייכסטאג – Reichstag

הרייכסטאג הוא שמו של המבנה בו יושב הפרלמנט הגרמני. במבנה זה ישב הפרלמנט הגרמני בין השנים 1894-1933.

כיום,החל משנת 1999 ,  יושב בו הפרלמנט הגרמני (בונדסטאג) בן זמננו.  

כאמור, הזמנו סיור בבונדסטאג – שכלל סיור מודרך בבניין , ובסיומו – סיור בכיפת הזכוכית המפורסמת.

נסענו מהמלון ברכבת התחתית והגענו סמוך לבניין.

סאבטקסט: למותר לציין כי בכניסה לבוהדסטאג עברנו בדיקות בטחוניות מדוקדקות עם הוראות מחיילים גרמנים. לא קל…

השילוב בין מבנה הרייכסטאג שהוקם במאה ה-19 בסגנון קלאסי (ומאז הוצת ועבר שיפוץ מאסיבי) יחד עם כיפת זכוכית (דום) בסגנון מודרני משווה למבנה את מראהו המיוחד.  בעקבות האיחוד בין גרמניה המערבית עם גרמניה המזרחית בשנת 1991, נעשה שיפוץ יסודי בבניין הרייכסטאג: כל המבנה מבפנים נהרס ורק החזיתות המקוריות נותרו כפי שהן. בנוסף נבנתה כיפת הזכוכית (הדום) כסמל לשקיפות ולאי ההסתרה בהם דוגל הממשל הגרמני מאז האיחוד.

בסיור ביקרנו באולם המליאה ובחדרי האירוח הטקסיים, ובמהלכו הראה המדריך כתובות גרפיטי שהותירו חיילים רוסיים על הבניין בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. 

גולת הכותרת של הסיור היתה העלייה לכיפת הזכוכית. טיפסנו במסלול לולייני אל קצה הכיפה, כשמרכזה נמצא בפסל־מראות אנכי – המזמן כמובן הזדמנות להרבה תמונות… הכיפה של בניין הרייכסטאג בנויה ממספר קומות שמכל אחת מהן ניתן ולצפות על ברלין ולראות למשל את כיכר פוטסדאם או את פארק טירגארטן.  מצד אחד – תצפית חינמית מרהיבה על ברלין ומצד שני, במקביל – ניתן לראות את אולם המליאה בו יושב הפרלמנט הגרמני ומקבל את החלטותיו.

הביקור ברייכסטאג ובונסדסטאג היה מעניין ומרשים. 

משם יירדנו היישר אל שדרות אונטר דן לינדן והגענו לקפה איינשטיין המקורי.

שם שתינו קפה ואכלנו שטרודל תפוחים + עוגת גבינה, שניהם מעולים!! 

לאחר מנוחה קצרה, החלטנו לנסוע לאתר בו רצינו מאד לבקר.

המוזיאון היהודי   JÜdisches Museum Berlin

המוזיאון היהודי בברלין שנפתח בשנת 2001, נמצא בבנייין מרשים, מצופה אבץ, שעוצב על ידי האדריכל הנודע דניאל ליבסקינד. התצוגה הקבועה במקום, המשתרעת על פני 3000 מ"ר מזמנת למבקרים מסע לאורך 2000 שנות הסטוריה יהודית בגרמניה, תוך התמקדות ב-13 תקופות הסטוריות: מימי הביניים ועד ימינו ומציגה תמונות, חפצים וסיפורים החושפים פורטרט חי וצבעוני של החיים היהודיים בגרמניה. שילובם של מוצגים אינטראקטיבים ומולטימדיה מעצים את חווית הביקור במוזיאון ומאפשר למבקרים להפוך למשתתפים פעילים. בנוסף לתערוכה הקבועה מוצגות במוזיאון תערוכות מתחלפות העוסקות בנושאים שונים הקשורים ביהדות ומשלימות בכך את התערוכה הקבועה.

מבנה המוזיאון – מגן דוד שבור עם מסדרונות מזגזגים. צורתו החיצונית (כמו ברק) מסמלת "מגן דוד שבור" –  תנועת הזיגזג של תולדות היהודים בגרמניה בין פריחה להשמדה. הבניין, בנוי מבטון ומצופה מתכת, מלא חללים ריקים המציינים את הריק שנוצר בעקבות השמדת היהודים, שאותו אי אפשר למלא באמצעות פריטים מוזיאליים.

בעיקר הרשימו וצמררו האנדרטאות במוזיאון – זו שבחצר עם 49 עמודי הבטון ועצי הזית והמיצג "שלכת" של קדישמן.

הביקור במוזיאון היהודי הוא חובה לדעתי , היה פשוט מדהים ומרגש!

משם נסענו לשוק חג המולד בארמון שרלוטנבורג.

אמנם השוק מרוחק מעט ממרכז העיר, אבל על פי תוכנית הטיול  – זהו היום אחרון בו הוא מתקיים השנה.

סאבטקסט: ולא רציתי להפסיד!

שוק חג המולד בארמון שרלוטנבורג  Schloss Charlottenburg

 לאחר נסיעה לא קצרה, הגענו לארמון שרלוטנבורג – שנראה כמו ארמון מהאגדות!

  השוק מהמם ביופיו על רקע הארמון המואר. כמו דיסנילנד….

הסתובבנו בהנאה בין הדוכנים המקסימים, טעמנו פה ושם – אבל לא התיישבנו לארוחה, מכיוון שהיה קר מאד…

מהשוק חזרנו ברכבת לסביבת המלון שלנו, ואכלנו ארוחת ערב במסעדה איטלקית  – Marinelli.

יום 5: ברלין האלטרנטיבית, חומת ברלין ושני מוזיאונים קטנים ומרגשים

התחלנו בסיור "ברלין האלטרנטיבית" (של נדב).

סיור שהתרכז באמנות רחוב וגרפיטי בשכונות שנברג, קרויצברג ופרידריכסהיין. בשכונות אלו השתלבו אמנים, אנרכיסטים ומהגרים – שמענו סיפורים מענינים כולל על הסצינה החד-מינית וכן על המהגרים מטורקיה. ביקרנו במוזיאון אומנות רחוב.  ראינו את אנדרטת 'הטלאי הוורוד' להומוסקסואלים שנרצחו בידי הנאצים.

צעדנו על גשר אוברבאום וסיימנו באיסט סייד גאלרי – "גלריית החומה" .

בתום הסיור (שארך חמש שעות כולל הפסקה) , טיילנו לאורך הגלריה East Side Gallery באופן עצמאי והתרשמנו מהעבודות הנפלאות.

לאחר הפסקת ארוחה קלה נסענו להאקשן הופה (Hackeschen Hofe) – מערכת של שמונה חצרות המחוברות ביניהן, שבהן יש גלריות, חנויות ובתי קפה.

ביקרנו במוזיאון המרגש של אוטו וויידט (Otto Weid) – בבניין שכן בנין בית מלאכה לעיוורים וחירשים של אוטו וויידט , שלא היה יהודי, אך רוב עובדיו היו יהודים עיוורים וחרשים. הוא ניסה להסתיר ולמלט את עובדיו, השיג עבורם מסמכים מזוייפים, וארגן עבורם מקומות מסתור. על הקירות -תמונות של יהודים שהציל, וסיפוריהם האישיים המרתקים וגם תמונות של גרמנים טובים שעזרו לו בהצלת היהודים. אין במוזיאון כמעט מוצגים, אבל סיפורי ההצלה מדהימים. אוטו ויידט הוכרז ב־1971 על ידי "יד ושם" כחסיד אומות העולם בשל פועלו להצלת היהודים.

הביקור במוזיאון היה מרגש ביתר!

הצצנו במוזיאון אנה פרנק – גלריה שמתעדת את חייה של אנה פרנק מבעד לתמונות, מפות וסרטים, ואומנות רחוב רלוונטית בחוץ.

וראינו (בחושך) אנדרטת הנשים האריות.

משם, החלפנו אווירה בשוק חג המולד של בית העירייה האדום , בו ישנה גם רחבת החלקה  על הקרח.

בין לבין קניות ביוניקולו וקניות בסופר ליד המלון

ולסיום היום : ארוחת ערב משובחת במסעדת ליילה של מאיר אדוני – במלון שלנו!

יום 6: ברלין של שנות ה-80, הפרגאמון והקודאם

התחלנו בצ'קפוינט צ'ארלי – באטרקציית  Time Ride הממחישה את החיים במזרח ומערב ברלין בשנות ה-80.

נכנסים לחדר ובו צופים בסרטים שמראים את החיים כפי שהיו במזרח גרמניה. בהמשך מוקרן סרט בו מוצגות לפנינו מספר דמויות, ואז לכל משתתף מוצמדת דמות מהסרט – שתלווה אותו במסע בברלין של שנות ה-80. ואז – נכנסים לאוטובוס שבו מתרחש ה – VR עצמו: "נסיעה באוטובוס" בתוך מזרח ברלין כפי שנראתה פעם, כאשר באוזניות מלווה אותך הדמות בה בחרת.

היה מאד מעניין! מומלץ!! קישור לאתר – כאן.

מוזיאון פרגאמון – Pergamonmuseum

באי המוזיאונים , כי חייבים לראות את שער השוק של מילטוס ואת שער אישתר.

שער אישתר הוא שער כחול ומרשים מהמאה השישית לפנה"ס,  שנבנה ע"י נבוכדנצאר מלך בבל. (זה שהחריב את בית המקדש…)

אישתר שעל שמה נקרא השער היתה אלת האהבה והמלחמה, אך מסתבר כי השער נבנה לכבוד האל מרדוק.

על השער נמצאים ציורי חיות , כל אחת מהן מייצגת אל אחר. מרדוק מיוצג על ידי חיה שנקראת "דרקון" , לא ממש דרקון אלא חיה דמיונית שכל חלק שבה נלקח מחיה אחרת, למשל – רגליים של אריה, עוקץ של עקרב וכדומה. השוורים בשער מייצגים את האל אדאד – האל שקובע את מזג האוויר ואליו יש להתפלל שיהיה מזג אוויר טוב לגידולים החקלאיים.

עוד אפשר לראות במוזיאון את הדרך המלכותית ("דרך התהלוכות") שקישרה בין המקדש לאל מרדוק לארמון המלך.

הדרך קושטה כולה באריות, שימו לב שהאריות נבנו בצורה תלת מימדית והם בולטים מהקיר.

אחד המיצגים המרשימים בפרגמון הוא שער השוק של מילטוס.

הוא נבנה בשנים 110 – 120 לספירה בתקופתו של הקיסר אדריאנוס בעיר מילטוס (כיום- בטורקיה) וחרב ברעש אדמה במאה ה-10. 

לשער שתי קומות. הוא בנוי משיש ברוחב 30 מטר בגובה 16 מטר ובעומק 5 מטר. הוא נחפר בשנים 1899–1911 וחלקיו הובלו לברלין שם הורכבו בשנים 1925–1929.

השער נפגע קשה בהפצצות במלחמת העולם השנייה ועבר שיקום ושחזור בשנים 1952–1954; 40% ממנו הם חלקים לא מקוריים.

בחדר התצוגה יש גם רצפת פסיפס ממילטוס ובמרכזה אורפאוס פורט על לירה ומוקף בחיות. מול השער נמצאת במה מוגבהת מקושטת מעתיקות ממילטוס ועליה דגם של העיר ושער השוק.

משם נסיעה לקודאם – לחנות הכלבו המפוארת KDW  – מרק חם ועוגות…

נהננו מהקודאם שהיה הרחוב המקושט ביותר מאלו שראינו בברלין.

ביקרנו בשוק חג המולד של הכנסייה השבורה – לכוס יין חם אחרונה.

קצת קניות בקודאם – פריימרק וכו'…

ולסיום: ארוחת ערב במסעדה אוסטרית מצויינת – Ottenthal וגולת הכותרת – קייזרשמארן מעולה שבמעולים!

יום 7: חוזרים הביתה

ארוחת בוקר וטיסה חזרה הביתה, היישר לנר שמיני של חנוכה.

היה ביקור מרתק, מעשיר ומלא ברגשות מכל הסוגים: עצב (ואף כעס), התפעלות, שמחה, סקרנות והנאות קולינריות…

ונסיים בנימה אופטימית.

ב- 1982 זכתה גרמניה במקום הראשון באירוויזיון, עם זמרת צעירה מאד ושמה ניקול.

השיר נקרא A Little Peace והוא אהוב עלי במיוחד (סאבטקטס: כמובן שבגירסה האנגלית ולא הגרמנית…).

A little loving, a little giving
to build a dream for the world we live in
a little patience and understanding
for our tomorrow – a little peace