טיול זוגי לבודפשט
הנכם מוזמנים לקרוא על חוויותינו מטיול בבודפשט היפה, המעניינת והתוססת.
בפוסט זה תוכלו למצוא טיפים והמלצות על…:
* בתי קפה ומסעדות 
* תחבורה והתניידות בבודפשט 
* אתרים מעניינים בבודפשט – כמו הפרלמנט, אנדרטת הנעליים, בית חולים בסלע ועוד…
* יש גם השוואה בין שני המרחצאות – סצ'ייני וגלרט (לא הרבה מכם היו בשניהם באותו הטיול, נכון?…) 
ואני יודעת שזה "על נהר אספירין" 
.
תמונה זוגית בבודפשט היפה, על גדות נהר הדנובה:
סאבטקסט: נכון שאתם רוצים הסבר לכותרת?
יומיים לפני הנסיעה, נפלתי בבית הספר. נפילה אווילית, כואבת, מיותרת, מעצבנת. 
למזלי לא שברתי אף איבר, אך הכאבים היו גדולים – פצעים ביד, פנס בעין, רגל כואבת בטירוף….
חשבנו אפילו לבטל, אבל קיוויתי שתוך כמה ימים אתאושש והמצב ישתפר.
החופשה הזוגית הזו תוכננה כבר מזמן, כרטיסים הוזמנו בוויז כבר באוקטובר, מלון יורוסטארס ( Eurostars Budapest Center Hotel) הוזמן גם הוא. כואב הלב לבטל.
וכשמגיעים לדיוטי פרי – הכאבים פוחתים….
אז נסענו. עם הרבה אופטלגינים בתיק התרופות.
והחלטה שניקח מוניות, אם צריך. ושאת החופש שלנו לא ייקחו מאיתנו כל כך מהר!
אי לכך – הסעיף הראשון בו אעסוק הוא….
התניידות בבודפשט: 
כפי שסיפרתי, הטיול הזה היה עבורי כמעט בלתי אפשרי בהליכה רציפה.
למזלי, הגענו לעיר בה יש מגוון אפשרויות למתקשים ולמאותגרים פיזית….
עוד בארץ, החלטנו שלא נחסוך על מוניות.
יש לציין כי סבתא וסבא המפורסמים (אמא שלי ואבא שלו), כל אחד "דחף" לנו סכום נאה של יורו עם משפטים מיתולוגים :
סבתא: זה ליתר ביטחון, אם חס וחלילה יש משהו רציני, ישר תיקחי מונית לבית חולים(!)
סבא: זה בשביל מוניות, שלא תתאמצי ותוציאי כוחות על להסתובב סתם.
סאבטקסט: כמובן ש"להסתובב סתם" אנחנו הכי אוהבים, אבל במקרה זה – זה היה ממש כמעט בלתי אפשרי
חוץ מזה – בבודפשט יש את אוטובוסי התיירים המפורסמים, כפי שיש בערים נוספות.
האוטובוס נקרא Hop on hop off – ואנחנו בעיקר היינו על ה- on … 
יש מספר חברות המפעילות את האוטובוסים, הקווים שלהן דומים וגם המחירים פחות או יותר.
בחרנו באחת מהן, והכרטיס כולל : 48 שעות של סיורים באוטובוס (או כפי שהם אומרים: יום+ יום), שייט בספינה בנהר הדנובה, שוברי הנחה לאתרים ומסעדות.
שורה תחתונה – עבורינו זה היה אידיאלי.
כמו-כן, יש 20 שפות באוזניות באוטובוס, כולל עברית, וזה נחמד.
במשך שלושה ימים נסענו באוטובוס (בבוקר היום השלישי ניסינו – כי 48 השעות החלו רק ב- 12 בצהריים, והצלחנו. למעשה – אף אחד לא הסתכל…).
נחמד לנסוע באוטובוס, להסתכל על העיר, לשמוע הסברים (חלק מהטקסטים שמענו מספר פעמים, כבר יכולתי לדקלם אותם…). בין לבין שומעים מוזיקה קלאסית – הוואלסים של שטראוס ועוד…
בקיצור – טיול פנסיונרים אמיתי…. צחקנו נורא.
פעם ב… ירדנו מהאוטובוס וסיירנו באתרים.
בערב הראשון לקחנו את השייט (ב-10 בלילה) – היה מקסים. הסברים באנגלית ובהונגרית. בודפשט יפהפייה ומוארת באופן מהמם בלילה.
כדאי לקחת איזשהו כיסוי לראש כי הרוח מהנהר קרה בלילה (אלא אם כן נפלתם על ימים חמים באופן מיוחד).
בודפשט בלילה, צילום מהשייט בנהר הדנובה:
השתמשנו גם בתלושי ההנחה למרחצאות (על כך עוד אספר)
ולכן – האוטובוס היה מאד מוצלח עבורנו.
אגב – המדריכים / סוכני המכירות של האוטובוסים שעומדים בתחנות השונות, מאד אדיבים ומסבירים כיצד להגיע למקומות גם אם לא נסעתם בקו.
ישנם גם חסרונות – הקווים מסתיימים יחסית מוקדם (6-7) ואם לא שמים לב – מפספסים את החזרה, כפי שקרה לנו בשני מקרים. ואז כמובן – לקחנו מונית…
לאחר כמה ימים, שהתאוששתי מעט – עברנו לשימוש במטרו / חשמליות.
קנינו כרטיסייה של 10 נסיעות לשנינו (נדמה לי 3000 פורינט) וכשסיימנו אותה – קנינו עוד כמה נסיעות בודדות. את הכרטיסים קונים רק בתחנות המטרו.
המערכת הציבורית מצויינת ומאד נוחה להתמצאות.
קו המטרו שנוסע למרחצאות סצ'ייני נראה כמו קו של המערב הפרוע – תחנות מעץ… ויש מנגינה "קלאסית" כל פעם שיש תחנה. גם זה מאד שעשע אותנו…
ומוניות – מאד נוח, כמובן. יש כמה חברות – צהובות, שחורות. מפעילים מונה. בממוצע נסיעה עלתה לנו בין 20-30 ש"ח. בכלל לא נורא. היו מקרים שזה היה מגוחך לקחת מונית עבור אדם בריא ומתמצא בשטח, אבל – עבורי לא היתה ברירה, כי זה היה במצבים קשים של כאב… אין מה לעשות.
בערב האחרון הנסיעה עלתה לנו כהוגן (אולי אפילו עבדו עלינו) – אבל זה היה מקרה בודד.
בקיצור – בטיול זה נסענו בכל אופני ההתניידות האפשריים : אוטובוס תיירים, מוניות, חשמליות, אוטובוס "רגיל" , מטרו, ספינה (סאבטקסט: וכמובן מטוס 
).
ולפני שנמשיך , אי אפשר כאן בלי איזה הומאז' לאירוויזיון…
הנה "הגלויה" מאירוויזיון 2014, בה מופיע הזמר אנדראס שהופיע עם השיר Running , שיר שהצליח יפה באירוויזיון והגיע למקום החמישי. בחרתי בגלויה כי רואים בה את בודפשט ויוצרים את דגל הונגריה באופן מקורי. כדאי לצפות!
בתי קפה בבודפשט
בשל הליכה איטית, צליעה וקליקריות באופן כללי, עשינו הרבה עצירות.
לכן, דגמנו בתי קפה רבים.
המומלצים:
קונדיטוריית וקפה רוזווארם במצודה בבודה
שם דגמנו כמובן את עוגת הקרמשנידט המפורסמת והיא אכן מעולה.
במקום זה אגב, נצפה מצבור הישראלים המרוכז הגדול ביותר בודפשט. קרי: מתוך 7 שולחנות, 6 היו של ישראלים.
בית – קפה שנות ה-70 שמצאה חברתי מיקה-מיקה : TkariEszpressz מקום מעוצב ברוח שנות ה-70, מדליק ברמות, מוזיקה נהדרת, ריהוט נוסטלגי, מלא במיצגים משנים עברו וניחוחות נוסטלגים. נמצא בפשט, סמוך לואצי-אוצ'י בחלק הקרוב לגשר ארז'בט (הלבן). שם אכלנו "לאנץ'" – סלטים, בירות… כיף.
בית – קפה שהוא גם חנות פרחים, סמוך לפרלמנט (ביציאה מהחלק בו עורכים את הסיורים המודרכים). גילינו אותו במקרה – הוא חדש -דנדש, נפתח חודש לפני שהגענו לבודפשט. מקסים מקסים. קוראים לו Sm- viragneked ופירושו : "פרחים בשבילך".
לבעלים יש כלבת ווימרנר חמודה כמו זה מהשיר Blue Monday .
אכלנו פאי דובדבנים מצוין.
בית-קפה מהמם (!!) שנמצא בחצרות גוזדאו – איזור טרנדי מהמם. בית הקפה בו בחרנו נקרא Blue Bird – ובו בילינו זמן רב, כי ירד גשם (היום היחיד , אגב, שבו ירד קצת גשם). מעוצב מקסים, כולל קומת השירותים. יש שם תוכי גדול, סתם כך, על שולחן האוכל. והמוזיקה – תענוג של אייטיז. מצד אחד – Stars on 45 , מצד שני – OMD או בשמם "תמרונים תזמורתיים בחשיכה" עם העלמה מאורליאן. פאי תפוחים מעולה, קפה נהדר!
תמונה זוגית בבית קפה "הציפור הכחולה":
היו עוד הרבה בתי קפה, אבל אלו שהזכרתי היו באמת המובחרים.
ביקור בפרלמנט של הונגריה:
ביקור בפרלמנט הזמנתי עוד מהארץ – סיור מודרך בעברית, בשעה 12:30. אז עוד חשבתי, שלפני זה נספיק עוד משהו – אך כמובן שהגעה לשם היתה איטית ומקרטעת וכללה רק תצפית על הדנובה, לפני הסיור.
בניין הפרלמנט:
אני מאד ממליצה על הסיור. היה מאד מעניין ומעשיר. הסיור אינו ארוך – כ-40 דקות והמדריכה היתה מאד נחמדה, רהוטה ועניינית.
גולת הכותרת בפרלמנט הוא הכתר 
של מלכי הונגריה עליו שומרים חיילים. צפינו גם בטקס חילופי המשמר שלהם – שהיווה עבורינו גם קונוטציות נון – אלף-צדיקיות עם נקישות המגפיים של החיילים. מה לעשות, יהודי נשאר יהודי…
צילום מרחוק (חששתי שהשומר הנון-אלף יצעק עלי…):
יש להביא דרכון וכמובן את הכרטיס עם הברקוד לכניסה.
(וגם נתנו לי לעלות במעלית יחד עם כמה "חלכאים ונדכאים" שהתקשו לעלות את 90 המדרגות בכניסה…).
אולם ההצבעות בפרלמנט
לאחר שיצאנו מהסיור (הכניסה והיציאה – מהצד השמאלי של הבניין, כשעומדים עם הפנים מול הנהר) – ראינו כאמור, את בית הקפה עם הפרחים. הוא ישר מצא חן בעיננו והיווה נקודת ישיבה טובה וחביבה (וטעימה!).
ועכשיו – טיפ חשוב: עבור כל לאלה הרוצים להגיע לאנדרטת הנעליים – ישנו מעבר חצייה חדש, שנמצא ממש למרגלות הרחבה של בית -הקפה. גם אם לא נכנסים אליו (הפסד שלכם ), לכו לכיוון הנהר ליד הפסל החדש שהקימו שם (אריה גדול). יש גרם מדרגות לכיוון הנהר וממש שם ישנו מעבר החצייה המסודר.
חוצים ומגיעים לנהר ואז פונים שמאלה, לכיוון גשר השלשלאות.
לאחר זמן קצר (במקרה שלכם, לא שלי…) – תגיעו לאנדרטת הנעליים.
(דרך אחרת להגיע לאנדרטת הנעליים היא מכיוון גשר השלשלאות – פשוט ללכת לאורך הנהר על הטיילת, ימינה מהגשר).
מצרפת תמונה של הפסל החדש של האריה ולמרגלותיו לוחמים / מלכים / השד יודע מה…
אנדרטת "נעליים על הדנובה"
"נעליים על הדנובה" היא אנדרטה לזכרם של יהודי הונגריה שנורו על גדת הדנובה על-ידי אנשי “מפלגת “צלב החץ” – מפלגה לאומית אנטישמית ששיתפה פעולה עם הנאצים. על גדת הנהר ניצבות נעליים עשויות ממתכת, קפואות ונטושות, לזכר הקורבנות היהודיים שאולצו להסיר את נעליהם רגע לפני שנורו באכזריות על ידי הפשיסטים ההונגריים.
האנדרטה נחנכה בשנת 2005 ומורכבת מ-60 זוגות נעליים יצוקות הפונות את הדנובה. כל זוג נעליים הוא ייחודי ומייצג אדם אחר: נעלי אישה אלגנטיות, נעלי עבודה, נעלי ילדים, נעלים מהודרות ונעלים פשוטות. כל אחת מהנעליים מספרת על אדם מיוחד עם סיפור חיים משלו – שנגדע על גדות נהר הדנובה באופן אכזרי ובלתי נתפס.
המראה מאד מרשים ועוצמתי:
האנדרטה מרגשת, מרשימה, מאד ציורית וסימלית.
שימו – לב: על גבי לוחית הזיכרון במקום אין כל איזכור לכך שאלו היו יהודים שנורו והושלכו לנהר. רק "קרבנות". מזעזע.
אנשים רבים מגיעים לשם, מצלמים, מניחים פרחים.
אני בכלל לא בטוחה שהרבה מהאנשים יודעים מה משמעות האנדרטה – כי לוחות הזיכרון מאד מוצנעים ומטושטשים.
מידע נוסף על "אנדרטת נעליים על הדנובה" – כאן.
תמונה זוגית על גדות הדנובה עם אנדרטת הנעליים:
משם, צעדנו לאיטנו לאורך הדנובה.
גשר השלשלאות עם אחד האריות:
על שפת הדנובה
מרחצאות בבודפשט – גלרט vrs סצ'יני:
אז כזכור, אני סובלת מכאבים קשים בטיול זה.
אם בהתחלה התלבטנו לאיזה "ספא" נלך, הרי שמהלך הטיול הוחלט פה אחד (שני פיות 
) – נלך לשניהם!
אני – בשל כאבי הנפילה.
בן-זוגי – בשל כאבי גב תמידיים…
במפה שקבלנו מאוטובוס התיירים הופיעו תלושי הנחה לשני המרחצאות בסך 500 פורינט. נכון – זה לא הרבה, אבל נחמד שיש הנחה…
בחרנו בשני מרחצאות ידועים : מרחצות גלרט Gellért Thermal Bath ומרחצאות סצ'ני Széchenyi Bath.
מבחינת מחירים:
גלרט יותר יקרים. אחרי ההנחה, עלה לנו כרטיס 4400 פורינט.
סצ'ני – כרטיס עלה 3600 פורינט אחרי ההנחה.
בשניהם השכרנו מגבות -צריך לתת דמי פקדון ובסופו של דבר העניין עולה כ- 700 פורינט להשכרת מגבת.
התשלום בשני המקומות כולל לוקר אישי . מקבלים צמיד על היד ללוקר ולכל מעבר במקום.
מבחינת התמצאות באתר (אל תצחקו) :
בגלרט – כשנכנסנו, לא הבנו כלום. הרגשנו שאנחנו הולכים במבוך, מפה לשם, במנהרת-מעבר, בין לוקרים ותאי הלבשה – וכל פעם שאלנו את העובדים לאן מגיעים. ברגע שהבנו את הפרינציפ, התמצאנו במקום.
לא לקחנו קאבין אישי להתלבש, אלא מתלבשים במרחב פתוח (קצת מביך, אך כולם עושים זאת…) יש הפרדה בין גברים לנשים.
בסצ'יני – ההתמצאות ברורה יותר. נכנסים היישר לאיזור ההתלבשות – ואפשר להכנס לקאבין פרטי להסתדר. הרבה יותר נוח. גם המעבר לאיזור הבריכות הרבה יותר מובנה לעומת המבוך בגלרט.
מבחינת יופי ואסתטיקה:
גלרט יותר סטייליסטי. הברכות הן בסגנון ארט – נובו, והכל נעוטר בפסלי מלאכים, ציפורים, ילדים, זהבים ועיטורים. ביג לייק.
סצ'יני – המרחצאות החיצוניים יפהפיים בעיני ומשובבי -נפש, עם הבניין המרהיב ברקע. מרחצאות הפנים – חסרי כל הוד והדר, מראה קומוניסטי קר, לא מושקע.
הנה הבריכה החיצונית:
הבריכות ומקומות הטבילה:
גלרט – רוב הבריכות פנימיות. יש בריכה אחת גדולה עם טמפ' רגילות (די קר) – כמובן שלא נכנסנו. מה, אני בעונש?!? שם צריך כובע -ים.
יש גם בחוץ בריכה גדולה, רגלה – לא נכנסנו. בטוחה שעם ילדים כיף שם. יש גם בריכה חמה בחוץ עם מפלי ג'קוזי – נחמד, אך זה לא שוס.
מה שכיף בגלרט אלו הן הבריכות הפנימיות (אותן צריך לגלות במבוך…). יש בכל מיני טמפרטורות – 35, 36, 38 – 40 מעלות. עברתי מבריכה לבריכה. הכי אהבתי את זו של ה- 40 מעלות (חולה על מים חמים!! וזה עשה לי מאד טוב!). התיידדתי שם עמוקות עם פסלי מלאכים וצבי-ים מרוב שביליתי במים אלה…
יש גם מופע אורות צבעוניים על הפסלים – קיטש נחמד!
מאד יפה העיצוב של הבריכות האלה, מוסיף הנאה לטבילה ולהתרגעות. יש קולרים של מים היוצאים מפי אריות וציפורים…
בקיצור היה שם כיף, מרגיע ושליו.
לא היו הרבה מאד אנשים , ומי שהיה – היו בכל הגילאים. נחמד!!
סצ'יני – כאן השוס הגדול והלייק הוא למרחצאות החיצוניים – 35-36 מעלות של בריכות גדולות המלאות בהמוני אדם (בחיי!). מאד כיף שם ומשעשע. מלא מלא בצעירים – 80% צעירים, ממש לא התדמית של מקום למבוגרים וקשישים…
היה כיף גדול לטבול ולהנות. יש גם בריכה עם זרם מעגלי (בסגנון שיש בימית 2000…) – כיף ומצחיק להיות שם!
הבריכות הפנימיות – יש מלא מלא. עם מלא סוגי טמפרטורות – החל מ- 28 וכלה ב-40.
לא יפהפה, אבל כיף. מעל המים יש לוחות ובהם כתוב על מעלותיהם בהונגרית צחה…
היה גם שם כיף לטבול, אם כי פחות מהנה מבחינת המראה…
יציאה מהמקום:
גלרט – כאמור, תהליך ההתארגנות ליציאה לא היה שיא הנוחות והסימפטיות. להתלבש בחברת עוד נשים (זרות או לא) – זה לא שיא הכיף. היציאה גם היא מעט מסורבלת, כי צריך לחזור לאחור כדי להחזיר את המגבות ואז שוב ללכת במנהרות, עד ליציאה.
סצ'יני – מתלבשים בתא פרטי (ללא תוספת תשלום) – מרווח אם כי לא הכי נקי. מילא. יציאה נוחה ומהירה.
סיכום ומסקנות:
בגדול, סצ'יני יותר עדיף. גם זול יותר. ההנאה מהבריכה הגדולה החיצונית – גדולה. הרגשה טובה, משמחת ונינוחה, אם כי המונית.
נהניתי עד מאד בשני המרחצאות (קרי : יותר עדיף לבקר בשניהם…) והם הקלו על כאביי – אם כי לא העלימו אותם…
אהבתי הרבה יותר את הבריכות הפנימיות של גלרט , שהיו כאמור, יותר אסתטיות ואלגנטיות.
מצד שני – הבריכות בסצ'יני היו מאד מגוונות והיתה שם יותר הרגשה של מים עם מינרלים שונים (אולי כי היו יותר קטנות?).
אז – אם אתם רוצים יותר שקט ושלווה וחשוב לכם המראה של המקום – לכו על גלרט, ואולי אף תשכרו קאבין להתארגנות.
אם בא לכם יותר חווייתי, המוני, צפוף – אך גם שמח – לכו על סצ'יני.
אם הייתי שבה לבודפשט וצריכה לבחור מבין השניים – הייתי חוזרת לסצ'יני.
רק בריאות!
שלוש מסעדות מומלצות:
סה"כ היינו 5 ערבים בבודפשט, (לא כולל ליל ההגעה שבו אין מסעדה אלא רק סנדוויץ' מארומה לפני הטיסה) – ומתוך חמשת המסעדות שנדגמו, שתיים לא ראויות שאספר עליהן, כי הן היו סתמיות ודי מלכודות תיירים. באחת מהן אפילו החזרתי את המנה (ניוקי מחריד וקשה) וקבלתי מבט קר ונון-אלפי מהמלצרית, למרות שלא גבו על כך תשלום סופו של דבר.
ובכל זאת – היו שלוש מסעדות שוות וראויות והנה הן :
– מסעדה שנקראת Ruben – ראובן / רובן. סמוכה מאד למלון יורוסטארס והגענו אליה בהמלצת עובדי הלובי, לאחר שביקשתי מהם המלצה על מסעדה קרובה, כי אני לא יכולה לכת הרבה…
ובכן – הצלחה גדולה!
האוכל היה טעים מאד (קצת לקח זמן להגישו, אבל המלצר היה כל-כך נחמד וכל-כך השתדל שממש אי אפשר היה לכעוס עליו…). והמחירים – זיל הזול. מרוב התלהבות רשמתי לי אותם על פתקה. למשל: סלט – 690 פורינט (משהו כמו 12 ש"ח), מרק פטריות (משובח) – 750 פורנט, מרק גולש – 510 פורינט (8-9 ש"ח בערך, כן?) , דג סלמון – 2250 פורינט – 35 ש"ח, בשר (לא זוכרת איזה ) – 1980 פורינט, קרם ברולה בטעם מנגו (כי אי אפשר בלי קינוח!) – 790 פורינט, קולה – 320 פורנט, בירה – 510 פורינט. בקיצור – חשבון סופי לשנינו , כולל טיפ – פחות מ- 130 ש"ח! אין דברים כאלה. והמסעדה נעימה, מפות לבנות וככה.
והנה גם מצאתי את האתר של רובן בשבילכם.
מסעדת Comme Chez Soi של מיודענו רוברטו! באיזור הואצי-אוצי. את המקום במסעדה הזמנתי כבר מהארץ, במיילים , לערב חג שבועות. שתהיה לנו ארוחת חג חגיגית. ובכן, כל מה שסופר לי על רוברטו מפי חברים שביקרו לפני – הכל נכון. הבחור אוהב לארח, אוהב לדבר (ולפעמים קצת חופר). לדעתנו האוכל לא היה מזהיר – טוב, טעים, אבל לא "הו-הא". נהניתי, אך לא פסגת הקולינריה. אבל – חוויית ההתארחות אצל רוברטו (שלו גם שורשים יהודים) היא משהו יוצא דופן. אי אפשר שלא להנות. והוא אכן מצ'פר ומצ'פר (וגם יודע "לדחוף" באלגנטיות , עוד הזמנת משקה, אבל לא בצורה שתגרום לכם להרגיש כאילו אתם חייבים, אלא כאילו אי אפר לסרב לו…. ).
הזמין וצ'יפר בלימונצ'לו ועוד גראפה, וקינוחים – סורבה קוקוס, ופטיפורים ואפילו פיצוחים – כי אנחנו ישראלים הרי (לא נגענו. יש גבול..)
המחירים – לא זולים בכלל. שילמנו כמעט פי שנים מרובן. אבל נהננו.
יצאנו מבושמים ושיכורים במקצת, צוחקים ומבסוטים.
ורוברטו נפרד בדלת, כמו מאהב איטלקי, נותן לי נשיקה על היד ומעניק לי חבילת שוקולדים…
ממש נחמד ומומלץ, ורק בשביל חוויית האירוח שלו.
ורוברטו גם הסביר ש – comme chez soi באיטלקית זה "בדיוק כמו בבית"….
ועוד מסעדה מדליקה שנקראת Zeller Bistro ונמצאת באיזור איפשהו בסביבת שד' אנדרושי. אין לי מושג איך להגיע כי לקחנו מונית הלוך ושוב.
ובכן – מקום מגניב, צעיר, מיוחד. אווירה פשוט כיפית. בעלי המקום והמלצרים פשוט עושים אותו למה שהוא – קליל, ידידותי. כולם שם כל-כך נחמדים, הולכים להם בנעליי נייקי ומתכופפים לשולחן כשמזמינים את האוכל או מתייעצים איתם (יעני, בגובה העיניים).
האוכל היה טעים, גם כאן צ'יפרו ברביולי שקוף(!). היה נעים ושליו לשבת שם.
גם כאן היה עיכוב די גדול בהגשת המנות. ואז, הגיעה המלצרית המתוקה (נמוכה, נראית ממש כמו ילדה קטנה) והתנצלה שמשהו השתבש במטבח במנה שלי, והנה הם כבר מביאים, אבל לא ייחייבו… אין מילים… בסוף גם טעו בחשבון לטובתנו, מרוב שלא היה לי נעים ישר הצבעתי על הטעות והם כל-כך הודו לי ושלחו מייד קינוח עוגת גזר מדהימה (זאת בנוסף לקינוחים הקודמים שגם צ'יפרו אותנו, עוד לפני שהגיע החשבון). בקיצור – יצא ממש זול ל העסק, כ- 100 ש"ח (כמובן שהענקנו טיפ מוגדל). כשיצאנו, המלצרית המתוקה ליוותה אותנו, הזמנה לנו מונית ולא עזבה אותנו עד שעלינו על המונית. אין מילים!
כדאי, שווה ומהנה בזלר – ביסטרו וגם תיראו את הדירוג בטריפ-אדוויזור!
ועוד כמה חוויות / ביקורים/ סיורים שחווינו:
קונצרט בבזיליקת סנט אישטאבן
לאוהבי המוזיקה הקלאסית ולמעוניינים בחוויה קצת שונה. כשאני בחו"ל, אני אוהבת ללכת לקונצרטים / או שאר מופעים כמו אופרה, בלט וכו'. הפעם לא ראיתי שום דבר ששבה את לבי בבית האופרה, אז בחרנו בקונצרט ליצירות אורגן (יש כל מיני תוכניות בכנסיות השונות) בקתדרלה הגדולה.
קתדרלת סנט אישטאבן
היה יפה ומרשים, ורוב היצירות היו מוכרות, כמו הטוקאטה של באך. היו גם כמה זמרי אופרה שהצטרפו לחלק מהיצירות. היה מרגיע, מהנה ושונה. לקחנו את הכרטיסים הזולים, ב- 4500 פורינט. רק שחזרנו למלון, נזכרתי ששכחנו לכול את הגלידה המפורסמת "רוזה" ממול…
הקונצרט:
טיול רגלי נחמד ונעים באי מארגיט
מאד אהבתי את האי הזה, שהוא מעין פארק אחד גדול. התחלנו בקצה של המזרקה (הגענו בדיוק לסוף ה"מופע" של המים המרקדים, שמתקיים כל שעה עגולה, אבל כל הזמן המים מתנועעים בצורות).
המזרקה באי מארגיט:
אע"פ שסבלתי מכאבי הנפילה, הלכתי בגבורה את כל המסלול של האי (כפי שמופיע בספר eyewitness ) – מהצד של המזרקה עד הגן היפני, שהוא פשוט יפהפה!! מומלץ בחום!
באי מארגיט יש גם פארק מים וכל מיני קיוסקים / עגלות מזון מהיר (אכלנו בייגל די מגעיל). יש גם גן פסלים של אנשים חשובים בתרבות ההונגרית ומבנים היסטורים שונים.
פסל של המלחין והפסנתרן פרנץ ליסט באי מארגיט:
סיום הסיור היה די מבאס, כי רצינו להגיע לתחנת מטרו וההליכה היתה קשה מדי עבורי (אף מונית לא נראתה באופק). יש קו אוטובוס באי, אבל לא היו לנו כרטיסים וחששנו לנסוע בלי, שלא נקנס קשות.
סאבטקסט: טעות חמורה כמובן. היה עדיף אם היינו שוכרים רכב גולף ומטיילים עימו באי.
עוד תמונות מהאי מארגיט המקסים:
כיכר הגיבורים ומוזיאון האומנויות:
לפני הנסיעה, (ולפני הפציעה) ביררתי אם יש איזו תערוכה שווה בבודפשט. ומצאתי! תערוכה לכבוד הצייר האהוב עלי , טולוז לטרק, שמלאו 150 שנה להולדתו.
התערוכה התקיימה במוזיאון לאומנויות היפות, שנמצא בכיכר הגיבורים.
אז נסענו לנו באוטובוס התיירים שלנו, והגענו לכיכר הגיבורים. שם ירדנו, צילמנו והצטלמנו.
כמה מילים על כיכר הגיבורים:
הכיכר נבנתה בסוף מאה ה-19 לכבוד חגיגות המילניום של הונגריה, בנויה כחצי גורן ומציגה יכולת ארכיטקטורה מן המרשימות באירופה. היא כוללת בן היתר אובליסק המתנשא לגובה של 36 מטרים ועל ראשו ניצבת דמותו של המלאך גבריאל אוחז בידו את כתר המלוכה, ולרגלי האובליסק ניצבים פסליהם של שבעת מנהיגי השבטים ההונגרים רכובים על סוסים, אותם מנהיגים אשר כבשו את הונגריה בשנת 896.
בתמונה רואים את המונומנטים וגם טיולים שנתיים של ילדים הונגרים (מה רע יום טיול לשם…?).
מסביב לכיכר שוכנים גם כמה מהמוזיאונים לאמנות המרשימים ביותר של העיר, כמו המוזיאון לאמנות יפה והגלריה לאמנות.
הנה המוזיאון לאומנויות יפות, עם הכרזות של תערוכת טולוז לטרק על גבי בניין המוזיאון.
התערוכה, שנקראת The World of Toulouse Lautrec – עולמו של טולוז לטרק, היתה נהדרת! אני מאד אוהבת את האמן הזה, הוא נפלא ומעורר השראה. נהננו בתערוכה עד בלי די! היה פשוט מושלם, עם הרבה תמונות, איורים, סרטונים ובין לבין שולחנות קטנים עם כסאות (בשבילי מעולה!) – כמו בתי קפה של מונמרטר.
סמוך לכיכר הגיבורים, משתרע הפארק העירוני של בודפשט.
אפשר לטייל בו רגלית, לרכב על אופניים, לשוט בסירות באגם המלאכותי ועוד ועוד שפע אפשרויות. גם גן החיות נמצא שם וכן הכניסה למרחצאות סצ'יני. הפארק העירוני נחשב לריאה הירוקה של תושבי העיר בודפשט.
אנחנו רק הצצנו בכניסה והצטלמנו:
בית חולים בסלע – Hospital In The Rock
ביקור מרתק במוזיאון "בית חולים בסלע" – זהו בית חולים שתיפקד כשנה בזמן מלה"ע ה-2 והכיל עד 600 פצועים (במקור להרבה פחות). גם בזמן המלחמה הקרה היה מוכן להפצצה גרעינית…
המוזיאון נמצא ממש מתחת למצודה של בודפשט ( קו אוטובוס 16 מגיע לשם, אנחנו הגענו במונית).
הכניסה לבית חולים בסלע:
במקום סיורים מודרכים בלבד (יש באנגלית ובהונגרית), סיפורים מעניינים ביותר. תצוגה של מוצגים אותנטיים לאותה תקופה יחד עם בובות שעווה הממחישות את המיצגים. ברקע, רעשים של הפצצות וסירנות (מאד זקוקים לזה אנחנו…). אסור לצלם, אבל כמובן שלא התאפקתי והגנבתי 2-3 תמונות.
הנה אחת:
ועוד אחת:
בסוף הסיור המדריכה צילמה את כולנו תמונה קבוצתית – מקבלים קוד ואפשר להוריד בהמשך מאתר המוזיאון.
במקום ממש קר (כדאי להביא סווצ'רט, אבל הם נותנים מעילים ארוכים (ומסריחים…) להתכסות מפני הקור, למי שרוצה. בכלל קצת עבש ועפש שם, אבל זה מוסיף לאותנטיות….
נהננו מאד מאד!! ממליצה ביותר על הביקור במקום! (המקום אגב הזכיר לנו קצת את חדרי המלחמה של צ'רצ'יל בלונדון).
בית חולים בסלע – מומלץ ביותר!
יש הנחות לרופאים, אחיות, מורים ועוד ועוד (אני בכלל נכנסתי בחינם, התרשמו שאני נכה, עם הצליעה והשאלות שלי אם יש אפשרות למנוחה באמצע…) – תביאו כרטיסים כאלה, לא מזיק.
אח"כ משם, עלינו במדרגות לאיזור המצודה – היישר לקונדיטוריית רוזרום (בית החולים ממש מתחת לרחוב של הקונדיטוריה) ומשם לתצפית על העיר.
תצפית מהמצודה של בודפשט:
בית הכנסת דוהאני – Dohány utcai Zsinagóga
ואי – אפשר בלי כמה מילים על הנקודה היהודית ועל בית הכנסת הגדול של בודפשט (דוהאני).
בית הכנסת דוהאני הוא בית הכנסת הגדול ביותר באירופה ושוכן ברובע היהודי של בודפשט.
זהו בית כנסת ייחודי במראהו. הוא נבנה על-ידי הקהילה הנאולוגית של בודפשט ותוכנן ע”י אדריכל ומעצב פנים נוצרים בסגנון ביזנטי-מורי. חזיתו בנויה מלבנים אדומות והוא בעל שני מגדלי עם כיפות – כמו צריחי מסגד.
בתוך בית הכנסת עוגב גדול – דבר המזכיר כנסייה ומבנהו הפנימי מפואר ביותר.
בקומה העליונה של בית הכנסת ישנו מוזיאון המוקדש ליהדות הונגריה לפני השואה ובמהלכה. המוזיאון הוקם על חורבות הבית בו נלד תיאודור הרצל ב- 1860. (ישנה לוחית המספרת על כך על הבניין).
בחצר בית הכנסת ישנו בית קברות ליהודי בודפשט שמתו מאב וקור בגטו, ונקברו בקבר אחים.
בחצר שוכנת גם אנדרטת “הערבה הבוכייה” – אנדרטת זיכרון מרשימה ליהודי בודפשט שניספו בשואה.
החצר האחורית של בית הכנסת, הפונה אל הרובע היהודי, מוקדשת להנצחת שואת יהודי הונגריה. מעניין ועצוב…
מידע נוסף על בית הכנסת תוכלו לקרוא כאן וכאן.
ישנם סיורים מודרכים בבית הכנסת – בעברית, אנגלית ושפות נוספות. אנחנו הצטרפנו לסיור באנגלית והתרשמנו ביותר. ביקור חובה לכל ישראלי ויהודי!
תובנות, חוויה לא טובה והרהורים פילוסופים…
נהננו מאד בבודפשט היפה, התוססת, הכיפית. 
ההנאה פחתה במקצת בגלל הכאבים שהיו לי, שגרמו גם להאטה בקצב וגם לבאסה. בעלי היה מקסים, תמך (תרתי משמע) לא קיטר (אולי רק קצת קצת) ונהנה מהמקומות בהם היינו. אכן, רצה קצת יותר ללכת ברגל, אבל סה"כ היה לנו הספק יפה – גם בזכות המוניות…
אבל, זה לא העניין המרכזי.
לא התחברתי לבודפשט כפי שהתחברתי ואהבתי ערים אחרות. איך אני אסביר? אולי במילה ביידיש – "מענטש" ("בן-אדם"). היא לא היתה כל-כך מענטשית…. הרגשתי שם מבטים אנטישמים, ראיתי פרצופים רעים. אין לי הסבר למה חשתי זאת יותר מכל מקום אחר , אבל זו העובדה.
למעט כמה אנשים נחמדים פה שם, כמו בבית חולים בסלע או במסעדת "זלר ביסטור", הרוב היו פשוט סתם. או שניראו לי נון אלפים.
ועכשיו באה ההשוואה המתבקשת עם פראג – ובכן: פראג הרבה יותר קסומה, יפה, מענטשית. האנשים שם יותר מאירי-פנים… המבנים יותר יפים, איזור המצודה שם בכיס את איזור המצודה של בודפשט, המבנה של העיר יותר ידידותי (היא גם הרבה יותר קטנה) והיא פשוט הרבה יותר יפהפייה ושובת-לב.
כך אני מרגישה, ואולי יהיו רבים שלא יסכימו איתי, אבל זו התחושה שלי.
ושוב, יכול להיות שזה בגלל שלא הרגשתי טוב, אבל זו העובדה ואלו התובנות.
ועכשיו החוויה הרעה:
בעודנו חוזרים צוחקים ומעט שיכורים מהערב המהנה אצל רוברטו, ואני נשענת על בעלי שיחייה כי קשה עלי ההליכה, הגיח מולנו גבר ואמר (קשה לי לכתוב זאת!): "הייל היטלר!". ככה. בתוך הפרצוף שלנו. קפאתי על מקומי ושאלתי את בעלי "אתה שמעת מה שאני שמעתי, או שאני הוזה??". "כן", הוא אמר. "שמעת טוב מאד".
וברגע אחד הרגשנו רע, רע עד מאד.
אדם אחד (שאולי היה שיכור, אבל זה לא משנה בכלל) אמר לנו בפרצוף דבר נוראי, ואני הרגשתי חוסר אונים משווע. בראש גם רצו לי תסריטים שהוא עומד להתקיף אותנו ואני לא יכולה לרוץ ולברוח… זה לא קרה, הוא המשיך ללכת ואולי אמר זאת שוב ושוב לכל הנקלע בדרכו.
אבל עלינו זה עשה את האפקט המחריד. ונתן לנו הרגשה של פגיעות.
כל זה היה ביום שבו היינו בבית הכנסת וראינו אנדרטת הערבה הבוכייה ואת מוזיאון השואה הקטן שנמצא בקומה השנייה. והמראות שבו ועלו.
וזה היה מאד לא נעים, מעציב מאד ורע. פשוט רע.
וזאת אולי הסיבה העיקרית שלא יצאתי מגידרי מהעיר הזאת.
נכון, זה היה יכול לקרות אולי גם בפראג, או בפריז, או במינכן – אבל זו החוויה האישית שלי. וזו הקונוטציה שתהיה לי עם העיר הזאת מעתה.
התלבטתי אם לכתוב זאת כאן בבלוג, אבל החלטתי שכן. לא הכל תמיד נפלא ונהדר – והבלוג שלי כולל את החוויות והתחושות האישות שלי.
אבל – וזו התובנה הפילוסופית שלי, לסיום: התקרית הזו, בתוספת האתרים בהם ביקרנו – בית הכנסת, אנדרטת הנעליים עם הלוחית העלומה ואפילו בית חולים בסלע – כל אלו רק חיזקו בי את המחשבה שאין לנו מקום בו נרגיש בטוחים (במידה ועם סייגים) כמו המדינה שלנו. זהו. נחמד וטוב להיות תיירים ולראות עולם, אבל בסופו של יום – זה המקום שלנו, חלקת האלהים הקטנה.
מקווה שאלו מכם שמתכננים לנסוע לא יתבאסו מהפוסט הזה – אבל, עם יד על הלב:
בודפשט היא עיר כייפית וראוייה בהחלט לביקור. תהנו בגדול מהדברים הטובים והמעניינים שיש לה להציע לתיירים!
בסך הכל, נהננו… 
ולסיום – שיר יפה על בודפשט:
לטייל עם סאבטקסט 
להשאיר תגובה