טירול – שני אגמים, מפל ותהלוכה

טיול משפחתי לאוסטריה – חלק ז'

תקציר הפרקים הקודמים: יצאנו לטיול משפחתי באוסטריה. משתתפי הטיול – אמא, אבא ושלושה בנים בוגרים. בשבוע הראשון טיילנו בחבל זלצבורג ושהינו בצימר מקסים בראדשטאדט. נהננו מהטבע המקסים וביקרנו בעיירות מתוקות ובעיר זלצבורג. הגשם הבריח אותנו לאתרים כמו מרחצאות חמים ונקיקים – אך בהמשך מזג האוויר האיר לנו פנים והגענו לאגם הלבן המהמם.  על כל אלה תוכלו לקרוא בחלק א' , חלק ב', חלק ג' וחלק ד' של סיפור הטיול. בשבוע השני של הטיול הגענו לחבל טירול. פתחנו בעמק קאונרטל ובתצפית  שלושת המדינות – ועל כך מסופר בחלק ה'. למחרת טיילנו בחבל פוראלברג והגענו לאגם הירח – לונרזי המהמם, על כך מסופר בחלק ו'. מסלול טיול מהיר וכללי – מופיע בפוסט "רכבל אל הקייזרשמארן".

כעת אנו מתכוננים ליום טיול רגוע בטירול.

יום חמישי, 21.7.16 – (לא רק) עמק אוטס  

התוכנית ליום זה:

אנחנו "מככבים" כזכור ולכן הוצעו האופציות הבאות:

או: עמק אוטס  – אגם פיבורג, מפלי שטויבן  ואקווה דום

או: מגלשות הרים אימסט, נקיק רוזנגארטן , אגם פרנשטיין, אולי נקיק לאוטש ?

או: אם יהיה גשם  – אינסברוק וסביבתה.

ספוילר:

הביצוע:

לאחר היום הנפלא שהיה אתמול, עם ההצלחה המזהירה, אנחנו מקווים (בעיקר סאבטקסט) שהיום הזה לא יהיה "נפילה".

אמא: מה עם מזג האוויר?

מר מזג אוויר: היום כבר פחות יפה מאתמול, עדיין חם – אבל יכול להיות שיהיה קצת גשם!

אמא: עוד יותר מזל שהיינו אתמול בלונרזי! 

אבא: אז מה את מציעה?

מיסטר נקסט: מה עם מגלשות ההרים הכי ארוכות בעולם?

אמא: נכון. בואו נתחיל במגלשות שלא יהיה לנו תור ארוך כמו אתמול.

אבא: שוב מגלשות? יום אחרי יום? אולי מחר…?

מר מזג אוויר: מחר היה גשם כנראה. לא כדאי לבנות עליהן.

מר קופירייטר: ומה עם לשוט בסירה באגם? או אפילו להתרחץ באגם? 

אמא: נתחיל עם המגלשות ומשם נחליט איך להמשיך.

וכך, יצאנו מהצימר בשעה די סבירה (עבורנו כמובן).

לפני זה, עלתה שוב סוגיית מיון האשפה. הגיע העת להיפטר מהאשפה ולהתמודד!

כאן המצב היה עוד יותר מבלבל מהדירה של סוניה בראדשטאדט, כי על הפחים בדירה (היו חמישה-שישה, בחיי!) היו רק מילים באוסטרית. הבנו רק "פלסטיק".

החלטנו לנקוט בפיתרון יצירתי ולא ידידותי לסביבה האוסטרית : אספנו את כל האשפה, מלבד בקבוקי הפלסטיק ולקחנו איתנו באוטו.

בדרך למטה, ראינו פח "כללי" שכנראה לא עבר ולא ידע מיון סלקציה מימיו. לתוכו השלכנו לאחר כבוד את שקית האשפה שלנו (אחרי שבדקנו שאף אחד לא רואה..) והסתלקנו הלאה לדרכנו…

סאבטקסט: רק שלא יתפוס אותנו הגסטאפו של משמרת סלקציית האשפה! 

מגלשות ההרים אימסט Imst

הגענו למגלשות ההרים באימסט. עיר זו מאד קרובה לצימר שלנו בליינס – כעשר דקות נסיעה.

הנה הכיכר באימסט:

הגענו לקופת הרכבל ורכשנו כרטיסים (כ- 11 יורו למבוגר). זכרנו לא לקחת אף תיק כי לא מאפשרים לגלוש עם תיקים גדולים (פאוץ' אפשר).

עלינו ברכבל של אימסט – העלייה ארכה כרבע שעה! 

הנה שניים מבניי מציצים אלינו מהרכבל:

אבא נאלץ לנסוע לבד, כי הרכבל זוגי :

הגענו לתחנת הרכבל העליונה

ותפסנו תור למגלשות.

והנה הפתעה!! כמעט ולא היה תור!  חיכינו אולי 5 דקות וירדנו כל אחד בתורו.

מיסטר נקסט ממתין:

מגלשות ההרים של אימסט הן המגלשות הארוכות ביותר בעולם (כך אומרים) ואורכן מעל 3.5 ק"מ.

הגלישה בהן מהנה וארוכההההה

סאבטקסט: בסוף אפילו קצת נמאס לי…

בנוסף – ידיות ההגאים שלהן די מרוחקות ולאנשים נמוכים (כמוני) זה קצת קשה ואפילו מעט הכאיב בידיים.

הדרך למטה יפה ולא מפחידה או תלולה מדי 

אבל כולנו הסכמנו פה אחד שהמגלשות בגולם היו הרבה יותר שוות!

שני אגמים בטירול:

בנים: מה עכשיו?

אמא: אני מציעה שניסע לעמק אוטס. יש שם אגם, מפל…

בנים: לא רוצים יותר מפלים!

אבא: מיצינו מפלים, לא..?

סאבטקסט: עוכרי שמחות כולם! 

אמא: אוקיי, ניסע לאגם אחר שקוראים לו אגם פרנשטיין. לא מאד רחוק מפה וקרוב לכביש. לפי הדפים שלי הוא מאד יפה ואפשר לשוט בו בסירה כפי שרציתם.

נסענו כעשרים דקות והגענו לאגם.

אגם פרנשטיין  Fernsteinsee

אגם פרנשטיין נמצא ממש מתחת לכביש הראשי. עצרנו בחניון של מסעדה, סמוך לכביש, וממש בסמוך, מתחת לגשר רואים אותו.

הוא באמת מקסים, עם צבע ירקרק טורקיזי :

(כמובן שאין מה להשוות ללונרזי!)

ירדנו לאגם ברגל, דרך שביל.

בדרך עברנו מתחת לגשר 

והגענו לאגם.

נפש חיה לא היתה בו.

סאבטקסאט: מלבד משפחה אחת שמוצאה מארצות ערב…

לפחות היו ברווזים וברבורים באגם:

אף אחד לא שט בסירה.

ביתן השכרת הסירות היה סגור ומסוגר.

צילמתי כמה תמונות וזהו.

מר קופירייטר: את והרעיונות שלך! איזה אגם משמים!

אמא: הוא דווקא יפה, אפשר לטייל סביבו…

בנים: לא רוצים!

אמא: אז בואו ניסע לעמק אוטס. שם יש אגם נוסף ואולי שם יהיה אפשר לשוט בסירה.

אבא: זה רחוק?

אמא: מה זה משנה? בוא נגמור כבר עם השייט הזה וזהו!

וכאן תם הביקור החפוז באגם פרנשטיין, עליו צופה טירה:

התחלנו בנסיעה לכיוון עמק אוטס, בו מאד רציתי לבקר.

עמק אוטס Otztal

פנינו (לאחר התברברות קצרה) לכיון אגם פיבורג.

עברנו נהר ומעליו גשר עץ:

הנה הגשר :

בדרך לאגם פיבורג, עולים בהר. הנוף מקסים.

ראינו שוקת מים שנמצאת בכל אתרי הטבע באוסטריה:

וגם את החבר היקר – ישו הצלוב.

זו תופעה שאני חייבת להתעכב עליה מעט.

באוסטריה, ובעיקר בחבל טירול, ישנה חיבה יתרה לפסלי ישו הצלוב בואריאציות שונות. בכל חור הוא נמצא. בדרך כלל יש סביבו ערוגת פרחים מושקעת או אדנית – מעין אנדרטת ישו קטנה.

כאן הוא נמצא סמוך לשלט "ברוכים הבאים לפיבורג".

אני מאד השתעשעתי מהעניין והרביתי לצלם את ישו במקומות שונים (למורת רוחם של גברי המשפחה..).

והנה הגענו למגרש החנייה ליד אגם פיבורג .

ההנחיה המדוייקת בדפים שלי אמרה שיש להחנות את הרכב בצמוד למלון seehuter's hotel seerose –   . זוהי חנייה בתשלום –  3 יורו , וחייבים לשלם ברגע שנכנסים, אחרת נחטוף קנס!  

ואכן כך עשינו.

אגם פיבורג – PIBURGSEE

היה יום יפה וחמים.

מר מזג אוויר: אל תהיו בטוחים שזה יימשך כך! יכול עוד לרדת גשם!

לקחנו תרמילים עם כריכים, פירות וכו' וירדנו אל האגם.

הדרך עד האגם יפה עד מאד, בתוך שדה מלא פריחה, ואורכת כמה דקות.

סאבטקסט: יש לציין שהדרך היא בירידה, מה שאומר שכשנחזור תהיה עלייה! 

הגענו לאגם פיבורג.

מאד אהבתי אותו!! (ברור שלא כמו הלונרזי, אבל יופי שונה ובהחלט שובה לב!)

את האגם סובב שביל הליכה, בדיוק כמו שאני אוהבת: מישורי, בתוך יער, פה ושם ספסלים וגם דק.

בקצה השני של האדם ראינו מבנים. ראינו גם סירות באגם. תודה לאל.

אמא ואבא שמחים שעכשיו יניחו להם עם השייט באגם:

השביל:

היער

והדק

אגם פיבורג מקסים!

הגענו לבית השכרת הסירות. הוא היה פתוח.

שכרנו סירת משוטים לשעה – 9 יורו.

היה כיף!

אמא ואבא נחו ונהנו מרגעי נחת…

כל אחד מהבנים חתר בתורו, צחקנו מאד… (לא תמיד החתירה היתה כראוי!)

במרכז האגם היתה במת עץ צפה, עליה השתזפו אנשים.

ועליה היה מכשיר מדידות מטאורולוגיות:

אגב – אגם פיבורג אמור להיות האגם החם ביותר בטירול. לא בדקנו. 

לאחר שייט של כשעה באגם, החזרנו את הסירה למעגן ושמנו את פעמינו לבית הקפה שהיה שם. 

המקום היה חמוד מאד. לא הזמנו קייזרשמארן.

ופתאום – בן רגע – נפתחו ארובות השמיים וגשם עז החל לרדת!!

לא ייאמן! איזה מזל שהיה לנו – כל עוד היינו בסירה, היו שמיים כחולים, השמש זרחה…  והנה, כמה דקות אחרי שסיימנו – גשם עז!

כל הסירות ששטו באגם חזרו במהרה לחוף, כל האנשים עם בגדי הים תפסו מחסה…

חיכינו עוד קצת בבית הקפה…

ומר מזג אוויר היה מאד מרוצה!

מה אמרתי לכם!?!

הגשם לא הסתיים, אז יצאנו לדרך חזרה לאוטו בשביל סובב האגם. מזל שהיו לנו שתי מטריות בתרמיל… אמנם העלייה היתה לי מעט קשה, אבל עברה בשלום!

וכך הסתיים לו הטיול המזליסטי לאגם פיבורג.

סאבטקסט: הצלחה! 

הגענו למכונית מעט רטובים מהגשם.

אבא: לאן עכשיו?

אמא: מפלי שטויבן!

בנים: נמאס ממפלים!

אמא: אני מבטיחה לכם שתאהבו אותם!

סאבטקסט: שוב קרב על מפלים… וגם על מפלי קרימל אמרו לנו שהם מקסימים ולא התלהבנו…

אבא: מה עם המרחצאות?

* שכחתי לכתוב שהכנסנו מכונית בבוקר (מלבד האשפה הלא-ממויינת ) גם בגדי ים ומגבות במטרה להגיע לאקווה-דום.

אמא: זה לקראת הערב. יש לנו עוד זמן ואני רוצה לטייל למפלים! יש לי כאן הצעה למסלול לא קשה, מלמעלה…

אבא: אוקיי, קדימה. נקווה שהגשם ייפסק!

אז ירדנו חזרה לעמק אוטס ובדרך החל להתבהר.

חלפו על פני היישוב  אומהסן –  ממנו הכניסה הרישמית למפלים. שלטים גדולים מזמינים את הנוסעים להכנס לתחנת המידע ולהתחיל לטפס למפל ואז לרדת בחזרה.

אך אנחנו , המטיילים עם ידע קודם – באדיבות פורום המטיילים לא נתפתה להצעות כאלה מתישות! לא ולא!!

אמא: צריך לנסוע עוד קצת ואז לפנות שמאלה ולעלות ליישוב נידארטאי Niederthai

אבא: את בטוחה?!?

סאבטקסט: הוא עדיין מפקפק בי! 

עלינו להר בכביש מקסים. השמש שוב יצאה ומזג האוויר היה נפלא!

בדרך ראינו את ידידי משכבר הימים. למרגלותיו הונחו פרחים יפים.

עצרנו לתצפית בה רואים את המפלים מרחוק:

המשכנו לנסוע ע"פ ההוראות בדפים – עד לפנסיון ומסעדה בשם 'שטוייבן גסטהאוס'. שם חנינו.

צילמתי אותו לטובת המטיילים העתידים:

ליד הפנסיון עובר נהר השטויבן (אולי שמו אחר, אבל גם הוא נגיע למפלים…). לא רע.

שלט קטן מראה על הכיוון למפלים ומציין כי הדרך לתצפית הראשונה אורכת חמש דקות.

סאבטקסט: ברור לכם שזה "זמן אוסטרי". לנו לקח כרבע שעה…

התחלנו ללכת בשדה ירוק

גם כאן נמצא ידידנו , אולי על תקן דחליל…

הדרך היתה יפה ומרגיעה, לאורך הנהר.

עברנו על גשרי עץ

והתחלנו לרדת לכיוון מפלי שטויבן.

מפלי שטויבן – Stuibenfall

מסלול הטיול לתצפית מעל מפלי שטויבן היה מקסים!!

הנהר הפך להיות יותר ויותר גועש

והנה הגענו לגשר התצפית מעל הנהר ומעל המפלים:

קצת היה מפחיד ללכת עליו, אבל חוויה עוצמתית!

הבנים מאד נהנו והודו שהמפלים האלה שווים מאד!

אמא, תצלמי אותי:

סאבטקסט: אמרתי לכם!

ליד הגשר ישנם שלטים עם הסברים וצילומים כיצד הקימו אותו:

המשכנו לרדת בשביל (סאבטקסט: אח"כ גם צריכים לעלות אותו בחזרה…)

לכיוון מרפסת תצפית שנקראת "פלטפורם 5" 

סאבטקסט: ולא אומר לכם איזו אסוציאציה הביאה לי המילה "פלטפורם"…

הפלטפורמה הזו היא מרפסת תלויה מעל המפלים:

אי אפשר לשבוע מהמראה המרהיב של המפלים הנופלים למטה והמים האינסופיים:

אנשים משוגעים עשו שם סנפלינג או טיפוס על חבלים 

מהעבר השני של המפלים אפשר לראות את שביל ההליכה וגשרים נוספים (ופלטפורמות), שם הולכים אנשים אומללים שהחליטו ולטפס מלמטה. לאנשים האלה כנראה לא היו דפים שבהם היה כתוב על האפשרות המופלאה של הליכה קלה יחסית מנידרטאי!

מיסטר נקסט היה מאד מרוצה:

וגם ההורים שלו 

ראוי לציין כי לא היו במקום מטיילים רבים, בדיוק כפי שאנחנו אוהבים!

חזרנו מעלה בטיפוס (סאבטקסט: לא קל, אבל לא נורא!)

בדרך חזרה ראינו פרחים סגולים

וצילמתי את השלט שממחיש את המסלול שעשינו:

מומלץ ביותר!! 

לאחר שחזרנו למכונית, עלינו הלאה בכביש והגענו לכפר נידרטאי.

הכפר נראה נחמד ומנומנם.

ידידי הוותיק קיבל את פנינו:

בדפים היה כתוב שיש מסלולי טיול מומלצים באיזור – אבל בני משפחתי מאסו בשלב זה בטיולי טבע ורק דבר אחד עניין אותם: אוכל!

לכן, ירדנו בכביש בחזרה לעמק אוטס והגענו לעיירה לנגנפלד.

לנגנפלד – Langenfeld

זו העיירה שבפאתיה נמצאים מרחצאות אקווה-דום ולכן החלטנו  החלטתי ששם נאכל ארוחת ערב ואז ניסע לסיום היום, למרחצאות.

לנגנפלד הזו מצאה חן בעני מהרגע הראשון!

קראתי לה בשם החיבה לנגלבן – שהוא שם משפחתה של אמי לפני הנישואין… 

מצאנו מסעדה איטלקית במרכז העירה. 

לידה היתה כנסייה גדולה:

הארוחה היתה חביבה, לא גורמה , אבל בהחלט אתנחתא לאחר השניצלים המרובים שנאכלו במהלך הטיול.

מר קופירייטר: אוברייטד!

סיימנו לאכול והתכוונו לנסוע לאקווה דום.

ופתאום….

נשמע קול תרועת חצוצרות ותופים! 

אמא: יש!!! יש תהלוכה! סוף סוף! בואו מהר ! אני רוצה לצלם!

זינקנו מהר, חמושים במצלמות והנה הגיעה תהלוכת טירולים לבושים בבגדים מסורתיים, בני כל הגילאים ומנגנים להם! תזמורת לנגלבן!! 

היו שם ילדים צעירים שניגנו

בנות עם תלבושות נהדרות ומפיות על היד (?)

הם ניגנו בתחילה נעימת מארש ואז, עשו מעגל והתחילו לנגן את Englishman in New-York של סטינג…!

קטעים!!

כל האנשים שהיו בלנגנפלד הגיחו מכל המקומות, שרו עם התזמורת, מחאו כפיים וחייכו זה לזה.

זה היה אחד הרגעים היפים בטיול, בדיוק כמו שאני אוהבת! 

רק מר קופיירטר לא היה מרוצה, כי הוא טען שהמנצח הדף אותו כי הוא היה במסלול ההליכה שלהם.

מר קופירייטר: אנטישמי!

מלבד זאת, בן זוגי היקר התלונן שאנחנו מבזבזים זמן בצפייה בתהלוכה במקום להיות במרחצאות ו"אין כבר טעם לנסוע לשם".

סאבטקסט: עוכרי שמחות ותהלוכות! 

אבל, בכל מקרה – לא יכולנו לנסוע, כי התזמורת חסמה את הכביש.

היה כיף לצפות בתהלוכה ולהיות נוכחים באירוע שצץ לו בהפתעה!

אני מנסה לצרף כאן קטע וידאו שהסרטתי .

ועכשיו – הגיע רגע חגיגי!  

כאן אני מכריזה, שמצאתי את המקום המושלם (לדעתי) להתמקם בטירול: 

העיירה לנגנפלד בעמק אוטס!

היא עיירה מתוקה, נמצאת בעמק יפהפה, במקום "טוב באמצע". 

גם העיירה אוטס ממוקמת מצוין, רק פחות פנימית בעמק.

ללנגנפלד יש אולי יותר זמן נסיעה בתוך עמק אוטס, אך היא ממוקמת נפלא – קרוב למפלי שטויבן, מרחצאות אקווה-דום צמודים אליה, אגם פיבורג לא רחוק, ובהמשך נמצא רכס הרים עם העיירות סולדן, ונט ורופן – שם יש רכבלים למכביר (לא הגענו.. בפעם הבאה!). גם מעבר ההרים טימלסאך והגבול לדולומיטים של איטליה קרוב יחסית. 

בקיצור – זו דעתי, ובפעם הבאה שאגיע לטירול – אתמקם כאן!

ולמה מראש לא עשיתי זאת? מכמה סיבות – כולל זו שדיברתי עליה בתחילת הסיפור.

בכל אופן – למי שמתמקם בעמק אוטס, יש אפשרות להנות מכרטיס העמק בהנחה.

תמה התהלוכה המופלאה ואנחנו מתלבטים קצת אם לנסוע למרחצאות אקווה-דום.

השעה כבר כמעט 8 בערב, המרחצאות פתוחים עד 11 בלילה.

יש לנו עוד כ – 45 דקות נסיעה לצימר שלנו.

אבא: אולי נוותר?

אמא: אני רוצה להיות שם! לפי התמונות זה נראה מקום מיוחד ממש!

בנים: גם אנחנו.

סאבטקט: וגם אני! אפילו שאולי זה לא כל-כך הגיוני…

ברוב קולות הוחלט לנסוע לשם!

וכך נסענו כמה דקות והגענו למרחצאות אקווה-דום. 

מרחצאות אווה דום – Aqua Dome 

כאן כבר אין כרטיס זלצבורגרלנד, דמי הכניסה גבוהים למדי, אך קיבלנו תעריף ערב – 20 יורו למבוגר , כלומר 100 יורו לכולנו…

אבא: את בטוחה שזה הכרחי?!?

אמא: כן! אני רוצה לטבול במים חמים ובצלחות הגדולות האלו שנראות כמו חלליות!

קיבלנו לוקרים ונכנסנו למלתחות, שהן מעורבות לגברים-נשים, אך יש בהן תאי הלבשה מרווחים.

כאן היו גם מקלחות סגורות ומרווחות (מופרדות) , מייבשי שיער כמו של מספרה – בקיצור – בילוי בסטייל.

המרחצאות נראים כך מבפנים:

וכך מבחוץ:

מהמם! אין ספר שהמרחצאות האלה מיוחדים מאד בעיצוב ובמיקום!

היה כיף לטבול במי המעיינות החמים בתוך צלחות בחלל הענקיות , עם נוף הרי טירול מסביבנו!

מה שכן, האוסטרים האלה חסכנים בענייני ג'קוזי! כשזרם במקום אחד פועל – הוא מפסיק במקומות אחרים בבריכות. כשמזרקה המרכזית עובדת, אף שפריץ אחר לא יוצא ממקום שונה…

אנטישמים קמצנים!  

במקום פעלה גם מגלשת מים.

הבנים הלכו לגלוש ומיהרו לקרוא לי.

מר מזג אוויר: אמא, את חייבת לבוא מהר למגלשה!

אמא: אולי נוותר הפעם..?

מיסטר נקסט: לא! רק כשתהיי שם תביני!

אז באתי.

מה אומר לכם…? 

מגלשת מים בקונספט הבא: גולשים בחשיכה מוחלטת, כמו "החור השחור". לפחות לא היו סיבובים מפחידים או קפיצות מלחיצות, אבל אפילה כללית!

פחד! עם אסוציאציה של מחנות המוות 

לקראת הסוף, החלו לנצנץ אורות בחלק העליו של המגלשה. כמו כוכבים מאירים בשמיים… 

סאבטקסט: ומה המחשבה הראשונה שעלתה במוחי…?!?! הביתן של "יד לילד" ב"יד ושם", שחשוך כולו ורק אורות זעירים מנצנצים מלמעלה…

יסלח לי האל, אבל I couldn't help it 

חטפתי התקפת צחוק במגלשה ויצאתי ללא אוויר…

כולנו התפוצצנו מצחוק.  

מר קופירייטר: מגלשת מים נאצית!! 

הבילוי באקווה-דום עבר בנעימים, אם כי הוחלט במשפחתנו שמרחצאות תרמה אמאדה בזלצברגרלנד היו שווים יותר. (סאבטקסט: רק אני טוענת שאקווה-דום יותר סטייליסטים…)

הנה תמונה נוספת של מרחצאות אקווה-דום. אני ממליצה.

לקראת 11 בלילה יצאנו לדרכנו חזרה לצימר בליינס.

עברנו בנון-שנאלטיות את העלייה בחושך, כרגיל…

עוד יום מוצלח ביותר הסתיים… מאוחר בלילה!

סאבטקסט: אל תקחו מאיתנו דוגמה!

סיכום היום:

תכנון מול ביצוע: מצוין! היה לנו יום מושלם בעמק אוטס, שכלל קדימון במגלשות הרים אימסט ובביקור קצרצר באגם פרנשטיין. מאוחר יותר שטנו באגם פיבורג, טיילנו למפלי שטויבן, צפינו בתהלות תזמטורת טירולית ושכשכנו במי מעיינות חמים באקווה-דום. יום של כיף! 

מזג אוויר: טוב מאד! יום שמשי בחלקו וחם , אם כי היתה אפיזודת גשם קצרה שהגיעה בתיזמון מושלם – בתום השייט באגם!

דיווח קולינרי: ארוחת בוקר בדירה בליינס, סנדוויצ'ים, חטיפים ופירות במשך היום, כולל בזמן השייט בסירת משוטים. בית קפה באגם פיבורג   ובערב  – מסעדה איטלקית בלנגנפלדשאיפשרה צפייה מעולה וחבירה למצעד  היום שוב לא היה קייזרשמארן. מחדל!!

דירוג אתרים וחוויות: מקום 3 – מגלשות הרים אימסט  מקום 2 – אגם פיבורג והשייט בסירה  מקום ראשון – מפלי שטויבן  

הדבר המעצבן / המיותר: שלא היתה אפשרות לשוט באגם פרנשטיין וגם שחזרנו מאוחר מדי בלילה (לטענת מיסטר נקסט) לצימר…

לקסיקון נאציזם ושואה: מר קופירייטר טען שהמנצח התזמורת היה אנטישמי והדף אותו. לא בטוח… תמימות דעים היתה לגבי מגלשת המים הנאצית באקווה-דום! כמו כן, נזכיר שוב את מרד היהודים בסלקציית האשפה האוסטרית!

צחוקים מול עצבים: עצבים מועטים ביותר, צחוקים עזים במגלשת המים באקווה-דום.

הנאה: כל המשפחה: יום מעולה וכיפי!  סאבטקסט: יום שלישי ברציפות של הצלחות מרשימות!  

תמונת היום : שטים בסירה וחוזים את הגשם (בדיחה משפחתית…)

המשך בחלק ח'.