אוסטריה – פיסגה משולשת

טיול משפחתי לאוסטריה – חלק ה'

תקציר הפרקים הקודמים: יצאנו לטיול משפחתי באוסטריה. משתתפי הטיול – אמא, אבא ושלושה בנים בוגרים. ביום הראשון טיילנו במפלי גולינג באוסטריה ובמכרה מלח בגרמניה ובערב הגענו לצימר המקסים בראדשטאדט. על כך תוכלו לקרוא בחלק א' של סיפור הטיול. את היום השני הקדשנו לעיר זלצבורג ולגני הלבורן – על כך תוכלו לקרוא בחלק ב'. בימים הבאים נהננו מהטבע המקסים של חבל זלצבורגלנד, מהעיירה הקסומה הלשטאט וממרחצאות חמים – על כך מסופר בחלק ג'. בהמשך, טיילנו בגשם בנקיק ליכטנשטיין ועלינו ברכבלים להר סנט. גילגן. סוף סוף הגיעו ימים עם שמש ושמים כחולים ואנחנו הגענו לאגם הלבן בעמק שטובכטל ולמפלי קרימל – על כל אלה מסופר בחלק ד'. מסלול טיול מהיר וכללי – מופיע בפוסט "רכבל אל הקייזרשמארן".

כעת, אנו מגיעים לחלקו השני של הטיול באוסטריה – בחבל טירול.

יום שני, 18.7.16 – הגענו לטירול, ובגדול!  

התוכנית ליום זה:

לא היתה תוכנית קונקרטית – כי אנחנו "מככבים". לכן הוצעו האופציות הבאות:

או

עמק קאונרטאל – יום שלם, אפשר לסיים באקווה-דום

או

עמק אוטס  – אגם פיבורג, מפלי שטויבן  ואקווה דום

או

אם יהיה גשם  – אינסברוק וסביבתה.

ספוילר:

הביצוע:

התעוררנו מאוחר, ע"פ התוכנית מאמש…. באמת ובתמים היינו זקוקים להשלמת שעות שינה ולמנוחה לאחר יום אתמול עם הנסיעה הארוכה והמאוחרת.

פתחתי את הוילונות בחדר  – שמים כחולים!!

הלכתי למרפסת, וזה מה שראיתי:

אמא: קומו כבר! תיראו איזה יום יפה! ואיפה אנחנו נמצאים! בזבוז זמן לישון…!

אבא התעורר, אצל הבנים היה מעט קשה יותר – אבל איכשהו התארגנו, אכלנו ארוחת בוקר מאוחרת והתייעצנו ביחד על תוכנית היום.

מר קופירייטר: את לא רוצה לנסוע לאגם שלך?

סאבטסקט: הוא מתכוון ללונררזי.

אמא: תלוי מתי יהיה היום הכי יפה! 

מר מזג אוויר: זה יהיה מחר! למרות שגם היום נראה שהולך להיות יפה.

אמא: אפשר לנסוע לעמק קאונרטל ולעלות עד לפיסגת ההר, או למפלים בעמק אוטס.

בנים: לא רוצים מפלים!! נמאס!

אבא: שוב פיסגת הר? רק אתמול עלינו גבוה!

אמא: אבל היום יש ראות טובה, לא חבל..?

סאבטקסט: מה הם מבינים? בשביל מה עבדתי על התוכנית והכנתי אופציות?! עוכרי שמחות! 

מיסטר נקסט: אני מעדיף לעלות להרים גבוהים ולראות שלג.

סאבטקסט: כרגיל, בצד שלי 

מפה לשם, הוחלט (על – ידי כמובן) שנוסעים לעמק קאונרטל.

אנחנו נמצאים בעמק פיצטל, וקאונרטל נמצא דרומית-מערבית אלינו.

שיעור צר באוסטרית / גרמנית: 

טל = עמק

זי = אגם

ועד שנצא לדרך, הנה תמונת הצימר שלנו מבחוץ:

והנוף בסביבתו:

הנסיעה לעמק קאונר ארכה כארבעים דקות.

יום יפה, שמיים כחולים. כיף!

בדרך ראינו את העלייה (שעכשיו היתה ירידה) שעשינו אתמול.

בן זוגי היקר המשיך לקטר על כך שלקחתי צימר כל כך גבוה בהר. האמת – שלא הייתי מודעת מאד לכך, אבל זה באמת לא היה נורא. בפעם הבאה שנהיה בטירול, אני יודעת איפה כדאי יותר לקחת צימר… ועל כך – בהמשך.

קאונרטל – Kaunertal

הגענו לעמק קאונר – קאונרטל.

כדי לטייל בעמק ובמעלה ההר, נוסעים בכביש אגרה שעלותו 23 יורו למכונית פרטית.

לא זול, אך שווה כל יורו וכל סנט!!

הכביש מתחיל קצת אחרי עיירה שנקראת FEICHTEN , אורכו כ-30 קילומטר והוא מסתיים בקרחון קאונר בגובה 2700 מ'.

זו הכניסה לשמורה:

הסמל של קאונרטל הוא האייל עם הקרניים המעוקלות (קצת כמו יעל, רק עם שתי קרניים). את הסמל רואים על כל שלט בכביש וכמובן בפיסגה.

בתחנת התשלום מקבלים עלון ובו מפת הכביש , שלאורכו 30 "תחנות" שונות – לא כולן בעלות עניין שווה. שמים דגש בעלון על תחנות פופולריות יותר.

הנוף בהתחלה ירוק עז, רוגע וקסום.

המון פרחי תורמוסים סגולים.

תחנה מס' 8:  

סכר ומאגר מים ענק בקיבולת של 140 מיליון קוב (ולהמחשה – 700 מליון אמבטיות מים..). מאגר המים נמצא בגובה של 1750 מ'.

נסענו לאורכו. המראה מרהיב!!

הר גבוה עם שלג מצפה לנו בהמשך! איזה כיף!!

הגענו לתחנה מס' 9 – מפל בגובה 140 מ' ושמו Wurmetakbach Stream.

אמא: תעצור! אני רוצה לראות את המפל מקרוב! ולצלם! 

אבא: את חושבת שאני אעצור בכל תחנה?! וסיכמנו שבלי מפלים היום!

אמא: זה מפל יפה, קרוב לכביש. תעצור!

למרבה הפלא, גם הבנים רצו להתקרב למפל.

אבא עצר את המכונית, אך נשאר בה, לאות מחאה…

סאבטקסט: הפסד שלו!

אנחנו ניגשנו למפל, צילמנו ונהננו מהנוף המקסים מסביב.

ואמא הצטלמה…

חזרנו למכונית והמשכנו בנסיעה לאורך מאגר המים.

בדרך ראינו מפלים חוטיים סטייל נורווגיה:

וכשהתחלנו לעלות בכביש, ראינו את מאגר המים מלמעלה. 

מהמם!!!!

סיימנו את הקטע המישורי (או ליתר דיוק – עם העלייה מתונה).

הכביש החל להתפתל במעלה ההר.

יש הרבה סיבובים בכביש והם ממוספרים. 

הנה אחד לדוגמה:

בדרך חלפנו על פני תחנות נוספות – אך לא עצרנו בהן מחוסר עניין של הבנים בעיקר.

ראינו פסלים סביבתיים:

הרים נישאים 

בשלב מסוים אין כבר עצים, רק צמחייה נמוכה. עברנו את גובה 2300 מ'.

מרחוק – ראינו את קרחון קאונרטל:

מיסטר נקסט: זה דומה לקרחונים של נורווגיה, רק שם היינו יותר קרובים! 

וגם כאן יש אגם לבן – Weibsee של קאונרטל. (תחנה מס' 24 – מסלול הליכה סביב האגם. לא עצרנו.)

מר קופירייטר: עלוב לעומת מה שראינו אתמול!

מר מזג אוויר: אנחנו כמעט באותו גובה של האגם הלבן של אתמול – 2400 מ'. כאן אין בכלל שלג!

אמא: עוד מעט נגיע לדבר האמיתי! 

סאבטקסט: כך כתוב בדפים… 

ראינו יותר ויותר שלג ככל שעלינו:

והנה הגענו לסיבוב מספר אחד ולסופו של כביש האגרה קאונרטל:

הגענו ליעד. 

כאמור, הגענו לסופו של כביש האגרה בגובה 2700 מ'.

כניסה חגיגית :

אבל חייבים לעשות הפסקה לפני שנמשיך.

אבא: אני צריך קפה. 

אמא: אני צריכה PP. 

בנים: אנחנו רעבים. 

במקום היה מבנה גדול עם קפטרייה , שירותים וכל מה שצריך.

לקחנו קפה, צ'יפס לבנים…

נחשו מה אני אכלתי …? 

קייזרשמארן כמובן.

סאבטקסט: בושות..  טוב, לא אכלתי לבד. ואגב, הוא היה פחות מוצלח הפעם.

לאחר ששבענו והתאוששנו, פנינו לעבר הרכבל המוביל לפסגת הר קאונרטל (אולי יש לו שם אחר, "מקצועי", אך כך אני מכנה אותו).

הרכבל הזה יקר למדי וכאן אין כרטיס זלצ'. 

אבא ניסה להתנגד קלות ("אנחנו נתרושש מהטיול הזה") אבל אמא ושלושת הבנים לא היו מוכנים לוותר!

סאבטקסט: במיוחד אני! כי ידעתי מה מחכה בפיסגה! יש לי דפים!!

נפרדנו מ-86 יורו עבור כולנו  והתחלנו לעלות ברכבל.

ממראות הדרך:

הנה הקפטריה, שם למטה:

ואנחנו עולים למעלה:

הנה קרונית רכבל שיורדת 

ככל שאנחנו עולים יש יותר שלג (חלקו מכוסה ביריעות פלסטיק בגלל התחממות כדה"א הגורמת להפשרתו ולירידת המפלס שלו).

עדיין המראה מרשים ולבן!!

והנה הגענו לפיסגה בגובה 3108 מ' !!

זוהי גם תחנה מס' 30 של קאונרטל 

וזו לא סתם פיסגה של הר!!!

כאן עובר הגבול בין אוסטריה לאיטליה!!!

סאבטקסט: סוף סוף דגל שאפשר לצלם בכיף 

פיסגת הר קאונארטל

תחנה מס' 30 בדרך הנוף של קאונרטל היא פיסגת ההר בגובה 3108 מ'. 

למרפסת התצפית קוראים  Dreiländerblick וממנה יש תצפית מרהיבה על שלוש מדינות: אוסטריה, איטליה ושוויץ –  Three country view  

אנחנו מוקפים בהרי האלפים והמראה מרהיב!!!

כאן גם אפשר לעמוד על קו הגבול – רגל אחת בכל מדינה:

ולהנות מדגל איטליה 

הנה הצד האוסטרי ממנו עלינו:

והנה הצד האיטלקי והשוויצרי:

יש גם אגם כחול אי שם למטה:

הבנים טיפסו על כל מיני סלעים במקומות גבוהים מדי…

סאבטקסט: מאד פחדתי!

אמא ואבא ישבו על ספסל ונהנו מהנוף המהם:

הבנים היו מאושרים עד מאד

וסאבטקסט ישבה על ספסל פונה לצד האיטלקי ואמרה: I rest my case .

מוטב שלא אפרט כמה תמונות צילמנו שם, בכל הטלפונים ובמצלמה הגדולה. 

גם תמונות משפחתיות יש, באדיבות מטיילים נחמדים שהיו בפיסגה. 

מהמם!!! 

הסיבה היחידה שגרמה לנו לרדת מהפיסגה היתה שעוד מעט עמדה לרדת קרונית הרכבל האחרונה למטה…

סאבטקסט: כרגיל נשארנו כמעט אחרונים למעלה… 

עוד כמה תמונות שלג ונוף:

העין לא שבעה:

ואנחנו נפרדים מפיסגת הקאונרטל ויורדים למטה.

הנה הקישור למרפסת התצפית ושם גם מידע על מזג האוויר, ראות, שעות פתיחה של הרכבל וכו'. 

כשהגענו למטה, הבנים רו ללכת לנקיק הקרח שנמצא שם.

אמא: אני חושבת שאני אוותר אין לי כוח להלך על שלג וקרח. חוץ מזה יש לי דופק מהיר בקצת…

סאבטקסט: גם מההתרגשות וגם מהגובה הרב.   

אבא: אני אשאר איתך. הספיקה לי החוויה.

הבנים הבינו שאין את מי לשכנע וירדו לנקיק הקרח.

זו הדרך:

אנחנו חיכינו במכונית והטענו בינתיים את הטלפונים ונהננו מווטסאפים…

שכחתי לספר שיש שם ווייפיי חינם – באוסטריה מאד רחבי-לב בפיסגות ההרים! 

כשהבנים חזרו (מעט רטובים בנעליים) הם סיפרו שהיה נחמד וחווייתי, אך הוסיפו:

מר קופירייטר: זה לא היה בשבילך.

מיסטר נקסט: לא הפסדת.

מר מזג אוויר: היה מיוחד שם – גם ההליכה וגם מנהרת הקרח. אבל עכשיו כואב לי הראש.

הם צילמו את נקיק הקרח "בשביל פורום המטיילים שלך" :

מכיוון שהשעה התאחרה וחלק מבני המשפחה החול לגלות תופעות סבל מהגובה, נפרדנו לשלום מהר הקאונרטל והחלנו לרדת בחזרה למטה בכביש המקסים.

כך נראים פיתולי הכביש מלמעלה (אפילו רואים את "האגם הלבן" המזוייף – שהוא בעצם שלולית טורקיז יפה):

בדרך פגשנו את החברות האלה:

ראינו נהר שפיספסנו בעלייה (אבא נאלץ לעצור כדי שאמא תצלם):

ואת מאגר המים מציץ:

והנה הוא במלוא הדרו:

סאבטקסט: זו אחת התמונות הנוף האהובות עלי בטיול! 

עד כאן דרך נוף קאונרטל המהממת.

מומלץ בחום ובאהבה! 

כאן המקום להוסיף את אחד מלהיטי הטיול, ששודר ללא הפסקה ברדיו אנטנה טירול והוסיף לאווירת ההנאה והתרוממות הנפש:

Catch and Release

סאבטקסט: מקורות יודעי דבר (אנחנו ) יודעים לומר כי יש דמיון רב בין השיר הזה לבין השיר של פרנץ נציג שבדיה באירוויזון 2016.

סיימנו את כביש קאונרטל המהמם. השעה היתה לא מאד מאוחרת, עדיין אור שמש בוהק. באחת התוכניות שלי היה גם פארק פיס שלא רחוק משם, אבל הוא כבר היה סגור בשעה זו ובכל מקרה, לא נראה לי שלאף אחד התחשק הרפתקאות מיותרות…

אבא: לאן עכשיו?

אמא: יש לי כמה רעיונות… לא החלטתי.

אבא: אולי ניסע לעיירה שבה היו ההורים שלנו ? מה שמה…?

סאבטקסט: כרגיל הוא לא זוכר שמות. הוא מתכוון לזיפלד. 

הערה: גם סבתא וגם סבא  שהיו איתנו באיטליה, היו כל אחד בתורו בעיירת הנופש זיפלד. הם מאד המליצו לנו לבקר שם, ואנחנו מתוך סקרנות רצינו לראות.

אמא: זה די רחוק מכאן…. אבל בעצם למה לא?

אבא: אני רוצה לראות את המלון שבו היו ההורים שלי…

אמא: כן. גם אני רוצה לראות את המלון שהיתה אמא שלי ואת העיירה. נאכל שם ארוחת ערב.

הבנים גילו אדישות ושיחקו משחק כלשהו בטלפונים שלהם.

וכך נסענו מקאונרטל לזיפלד. 

אין זה תיכנון הגיוני, לא בטוח שצריך לקחת דוגמה ממנו, אבל היי – זה הטיול שלנו!

את הטירה הזו ראינו בראש הר אחד בדרך.

איך מגיעים לשם? השד יודע.

הדרך ארכה למעלה משעה.

באמצע נזכרתי שקראתי איפשהו על פעמון השלום של מוסרן – Mosern.

מכיוון שזו עיירה בדרך לזיפלד, החלטנו ( =החלטתי) לעצור שם ולטייל למקום התצפית בו נמצא הפעמון.

קצת התברברנו בעיירה, אבל בזכות עירנותו של מיסטר נקסט שראה את השלט עם ציור הפעמון – הגענו לאתר.

מר קופיריטר: מקום משמים ומיותר.

פעמון השלום של מוסרן – Mosern

הנה שביל הגישה לפעמון:

הבנים צועדים לפעמון:

פעמון השלום Friedensglocke  הוקם בשנת 1997 כדי לסמל את יחסי השכנות הטובים של המדינות השונות באלפים, ב"גג של אירופה". גובה הפעמון 2.51 מטרים וקוטרו 2.54 מטרים. הפעמון העשוי ברונזה שוקל מעל עשרה טון ובכל יום הוא מצלצל בדיוק בשעה חמש.

זה פעמון השלום:

וזה הנוף הנשקף משם:

יפה. אבל איך אפשר להשוות לקאונרטל?!?

הבנים עשו שם קצת פרצופים, אמרו שזה מיותר. גם אבא. אבל אני אומרת – אז ראינו עוד מקום. לא הזיק. וזה על הדרך. 

משם המשכנו בדרך והגענו לזיפלד.

זיפלד – Seefeld

העיירה זיפלד נמצאת כ- 20 ק"מ מאינסברוק ושוכנת בגובה 1200 מטרים מעל פני הים. זו עיירת נופש קלאסית והיא ידועה גם בשל מתקני הספורט החורף שלה – כולל מקפצת סקי אולימפית. ואכן – בשנים 1964 ו- 1976 נערכו בה חלק מהתחרויות של אולימפיאדת החורף שהתקיימה באינסברוק.
לכל אורך השנה נערכים בזיפלד פסטיבלים רבים. כשהידוע מכולם הוא פסטיבל הפרחים של זיפלד – Seefelder Blumencorso.

זו אכן עיירה באמת יפה, מתקתקה, מלאת תיירים בגיל הזהב בעיקר, שבאים לשכון שם שבוע – שבועיים ולהנות מאוויר ההרים ומנוף נפלא.

לא יצאנו מגידרנו, אבל מכיוון שהביקור שם היה גם סנטימנטלי – לא הצטערנו שהגענו לשם.

סאבטקסט: באמת שלא חובה.

אז מצאנו את בית המלון של סבא:

ואת בית המלון של סבתא:

* שימו לב לחתך האוכלוסייה – במרפסת ומאחוריי…

ואז חיפשנו מסעדה. שוב, בעזרת האפליקציה של מר מזג אוויר.

הפעם בחרנו במסעדה איטלקית ושמה Sailer.

אכלנו פיצות, פסטות וכד'. היה טעים, היתה אווירה נחמדה והמלצרים לא גילו סימני אנטישמיות. 

הזמנו בירות ויין  והרמנו כוסית לכבוד היום המוצלח! 

לקראת החשיכה, עזבנו את זיפלד.

היא היתה מוארת יפה והיתה בה אווירה שמחה ושוקקת חיים. (אבל קצת מבוגרת…).

וכעת: תובנת לינות.

לאחר שהתחלנו לעלות לזיפלד בכביש יחסית תלול ומעט מפותל, די הופתענו. לא ידעתי שהעיירה בגובה כזה וחשבתי משום מה שהיא בעמק. לכן, מבחינתי אין הבדל רב אם ללון בזיפלד או בעיירה בה אנו לנים – לשתיהן עולים להר לא מואר….

בקיצור – לדעתי עדיף ללון באחד העמקים למטה. למקום ממנו התלהבתי – אגיע באחד הימים הבאים…

הדרך חזרה לצימר שלנו ארכה פחות משעה. שוב הגענו מאוחר. מילא.

היה יום שווה!! 

סיכום היום:

תכנון מול ביצוע: טוב מאד +!! קמנו מאוחר כי התחייבנו בפני עצמנו להשלים שעות שינה ולנוח. ביקרנו בעמק קאונרטל , בדרך הנוף המרהיבה והגענו לפיסגת ההר ולתצפית שלושת המדינות. הבנים היו בנקיק הקרח. לאחר מכן נסענו באופן בלתי מתוכנן לזיפלד ולמוסרן. 

מזג אוויר: מעולה!  בהיר כמעט לחלוטין, שמש זורחת והתחממות! איזה כיף. 

דיווח קולינרי: ארוחת בוקר ראשונה בדירה בליינס, טירול. קפטריה בהר קאונרטל בה אכלנו צ'יפס וקייזרשמארן. בערב  – מסעדה איטלקית עם אויירה נחמדה בזיפלד .

דירוג אתרים וחוויות: מקום 3 – זיפלד  מקום 2 – דרך נוף קאונרטל,  מקום ראשון – פיסגת הר קאונרטל ותצפית על שלושת המדינות  

הדבר המעצבן / המיותר: ציטוט מהבנים  – "אמא לקחה אותנו לפעמון דבילי".

לקסיקון נאציזם ושואה: בחיי שקשה לי למצוא משהו היום! אולי רק נציין כמה שמחנו לראות את דגל איטליה ולא רק את דגלי אוסטריה

צחוקים מול עצבים: מעט מאד עצבים, יותר צחוקים והנאות .  

הנאה:  מר קופירייטר: יום מוצלח מאד, אהבתי את נוף הרי האלפים . דרכתי באיטליה. מר מזג אוויר: יום שווה, הגענו לפיסגה כמעט הכי גבוהה שהייתי בה (עדיין לא עברנו את הגובה של המרמולדה). ראינו הרבה שלג. מזג אוויר השתפר מאד כפי שחזיתי. מיסטר נקסט: יום מוצלח מאד ונהניתי בו. הנופים התחילו להתקרב ליופי של נורווגיה. סאבטקסט: בטח שיהיו מרוצים! בזכותי הגיעו לשם ועלו ברכבל! אבא: יום טוב מאד, אני מרוצה. אמא: יום נהדר, מראות מרהיבים, תכנון מעולה!   

תמונת היום: ושוב הגענו לטופ! המשפחה מדוגמת על ספסל בתצפית שלושת המדינות על הר קאונרטל:

המשך בחלק ו'.