טיול משפחתי לאוסטריה – חלק ג'
תקציר הפרקים הקודמים: יצאנו לטיול משפחתי באוסטריה. משתתפי הטיול – אמא, אבא ושלושה בנים בוגרים. ביום הראשון טיילנו במפלי גולינג באוסטריה ובמכרה מלח בגרמניה ובערב הגענו לצימר המקסים בראדשטאדט. על כך תוכלו לקרוא בחלק א' של סיפור הטיול. את היום השני הקדשנו לעיר זלצבורג ולגני הלבורן – על כך תוכלו לקרוא בחלק ב'. מסלול טיול מהיר וכללי – מופיע בפוסט "רכבל אל הקייזרשמארן".
יום שישי 15.7.16 : יום טיול מפוצל בחלקו
התוכנית ליום זה:
* מערת הקרח אייסרנוולט (לא בטוח מתאים בשביל אמא שירלי, לכן נשקול פיצול – ובזמן שהבנים יטיילו במערה, אמא ואבא יהיו בעירה ציורית או בנקיק לאמרקלאם).
* מצודת Hohenwerfen הוהאוורפן , כולל מופע עופות דורסים
*מרחצאות אמאדה – Altenmarkt-Zauchensee נמצאים ב – THERME AMADÉ
ספוילר:
הביצוע:
בשעה 6 בבוקר צלצלו פעמוני הכנסיה ברדשטאדט – במנגינה ארוכה למדי 
. אמא ואבא התעוררו 
, אך למרבה השימחה נרדמו מחדש.
סאבטקסט: עם כל הכבוד, לא מתאים לי להתחיל טיול בשעה כה מוקדמת!
התחלנו את הבוקר מאוחר יחסית, אכלנו ארוחת בוקר מושקעת בדירה ודיסקסנו את תוכנית היום.
אמא: אתם תלכו למערה. אני מוותרת. שמעתי שהעלייה קשה וזה לא מתאים לי.
אבא: אם את לא תלכי, אני אחכה איתך.
בנים: תבואו! את סתם מתלוננת מראש.
אמא: מי קרא על המקומות בטיול והכין תוכנית?!?
מיסטר נקסט: את יכולה! עובדה שהלכת על הקרחון בנורווגיה! ואבא כרגיל תופס טרמפ על התירוצים שלך!
אמא: נכון, אבל מערת הקרח נראית לי הרבה יותר קשה. מיותר עבורי!
סאבטקסט: הם לא יצליחו לשכנע אותי. אני אסתדר טוב בהחלט גם מבלי שאבקר במערה הזו. אז לא אבקר בכל "מאסט" באוסטריה. לא נורא בכלל. 
הכנתי תוכנית גיבוי לאבא ולי ויצאנו לדרך.
מזג האוויר עדיין מעונן, מדי פעם גשם. לא להיט.
ולפני שאספר מה עשינו היום, הערת אגב חשובה על חלק מהווי הטיול:
בטיול היה לנו פלייליסט אוטו. הבנים התחלפו ביניהם באחריות שידור השירים, אבל לעיתים העדפנו להקשיב לרדיו האוסטרי.
סאבטקסט: אע"פ שקשה לי מאד להאזין לטקסטים בשפה הגרמנית!!
בזלצבורגרלנד התבייתנו על שתי תחנות רדיו חביבות למדי, בטירול – היתה לנו תחנה קבועה בשם "אנטנה טירול" (עד היום אני יכולה לזמזם את הלחן של הג'ינגל שלהם… 
). היו כמה להיטים באותו הקיץ שהושמעו שוב ושוב בתחנות הרדיו האוסטריות והם הפכו להיות חלק מפלייליסט הטיול – עד היום הם נקראים בפינו "שירי אוסטריה".
בכל אופן , למה שמנו לב..?!?
לכך שבאוסטריה מאד אוהבים את שירי האירוויזיון מכל הזמנים! 
נכון, לא כל אדם נורמלי היה יודע לזהות שירי אירוויזיון, אבל אנחנו – יודעים גם יודעים…
אז הנה אחד הלהיטים הגדולים בפלייליסט האוסטרי – נציג שבדיה לאירוויזיון 2016 – (לא מונס החתיך הזוכה של 2015 ): קוראים לו פרנץ (סאבטקסט: שם אוסטרי למדי), הוא חמוד ויש לו שיר מקסים, שאהבתי מאד. עובדה שהוא נעשה להיט ברדיו האוסטרי!
הקשיבו ותהנו!! 
טיפסנו עם הכביש למערת הקרח. הנוף היה יפה עד מאד:
הגענו לחניון המערה. כל החניונים היו מלאים, אך מכיוון שהודענו לסדרנים שאנחנו רק מורידים את הבנים, נתנו לנו לעלות עד למעלה.
קנינו להם כרטיסים, איחלנו להם הצלחה והנאה, קבענו מפגש כעבור שלוש שעות (כך אמרו לנו בקופה שזה משך הזמן לביקור פחות או יותר) ונפרדנו מהם לשלום….
כך נראית הכניסה לאתר מערת הקרח אייסרנוולט – וורפן:
אמא: אני מציעה שניסע לטייל בנקיק למארקלאם.
אבא: את לא רוצה בית קפה? 
אמא: מאד רוצה! וגם קייזרשמארן! אבל קודם, נטייל קצת. 
אבא: אוקיי. יהיה לנו שקט מהם קצת…
בדרך למטה, עצרנו בתצפית על טירת וורפן:
וגם עשינו תמונת סלפי זוגית:
אמא: נקווה שנצליח לבקר בטירה ולראות את מופע הדורסים. צריך להיות ב- 16:30, אנחנו אמורים להספיק.
אבא: את בטוחה?
אמא: כך כתוב בכל הדפים שלי, אבל ראיתי איזו מודעה חשודה ליד המערה. לא התעמקתי, כי היה כתוב רק בגרמנית 
כדאי שנברר באינפורמיישן…
ואכן, באינפורמיישן בוורפן אימתו את חששותי: עד ה- 18.7 ישנם רק שני מופעים עם העופות הדורסים, כשהאחרון ב- 15:00. זה כבר גבולי וככל הנראה לא נספיק. לכן, ייתכן שנוותר על התוכנית הזו…
* לכל המבקרים העתידיים באיזור – שימו לב לשעות ולתאריכים… לא עשיתי ש"ב עד הסוף.
נקיק לאמרלקאם – Lammerklamm
הדרך מוורפן לנקיק לאמר אורכת כמחצית השעה. זה אולי לא מבנה היום האידיאלי לטיול, לשלב בין מערת הקרח לנקיק זה – אך לנו זה התאים ביום המפוצל שלנו.
הכניסה לנקיק חינם עם כרטיס זלצבורגלנד.
בטיול שלנו ביקרנו בכמה נקיקים – וכבר אקדים ואומר שאהבתי את לאמרקלאם הכי מכולם! 
ולמה?
מכמה סיבות:
* הוא יפהפה !!
* היו בו מעט מאד מבקרים והיה כיף לטייל לשם
* המסלול לא מאד קשה
* סיפור אגדה קסום עם יצורי יער ליווה את המסלול אהבתי מאד!
המסלול בלאמרקלאם נחלק לשניים – יורדים כמה דקות לצד ימין, שם מטיילים בערוץ הצר המהמם הנקרא דאנקל קלאם. לאחר מכן עולים בחזרה, ופונים שמאלה למסלול בשביל לאורך הנהר, בתוך יער מקסים ועל גשרי עץ.
חלק א' – הנקיק הצר של לאמרקלאם:
הסלעים בנקיק כמעט ומתחברים
המראה לכיוון השני, הצד ממנו הגענו:
על הסלעים ישנם פסלים סביבתיים של יצורי יער:
פשוט מקסים!
סאבטקסט מרוצה מאד:
חלק ב' – שביל טיול ביער ולאורך הנהר :
חזרנו למעלה במדרגות והתחלנו ללכת בשביל ביער הירוק.
טיול נינוח ומקסים, עם נקודות עצירה לתצפית על הנהר
וסיפור אגדה בהמשכים על יצור היער שהתאהב בפייה או נסיכה, ובנה לה ארמון:
עצרתי כמעט ליד כל השלטים שסיפרו את האגדה.
אבא: הכל את צריכה לקרוא?
אמא: אני מאד נהנית מהסיפור!
הטיול שלנו היה שליו ונפלא. אהבתי מאד את היער הירוק והקסום שהלכנו בו.
מדי פעם היו גשרים וגרמי מדרגות עץ, מתוחזקות היטב.
פסלים סביבתיים
הנה נהר לאמר:
בשלב מסוים החל לרדת גשם ואנחנו שלפנו את המטריות והתחלנו לחזור.
בדרך חזרה למכונית נפרדנו לשלום מיצורי היער:
הטיול בלאמרקלאם היה נהדר! מומלץ בחום!!
סוף סוף קייזרשמארן!
אבא: אני זקוק לקפה!
אמא: גם אני! וגם למשהו מתוק!
היה לנו עוד זמן עד למפגש העתיד עם הבנים המטיילים במערת הקרח.
אמא: בדפים שלי כתוב על מסעדה שנמצאת כאן בסביבה, אבל פחות מומלצת…
אבא: מה זה משנה הדפים שלך! אין לנו זמן להתחיל לחפש מסעדות ובתי קפה. נלך למה שקרוב לכאן.
אמא: טוב, אתה צודק. ואולי זהו בכלל לא המסעדה. וגם אם כן – אולי יש שיפור קולינארי…
מצאנו בית קפה בפנסיון הזה:
המלצרית היתה מאד נחמדה.
הזמנו קפה ואפל-שטרודל.
אמא: אני רוצה גם קייזרשמארן.
אבא: אולי נחכה לערב ונאכל עם הילדים את זה? מה זה דחוף ?
אמא: אני רוצה כאן ועכשיו!! 
סאבטקסט: כבר שלשה ימים אני באוסטריה ועדיין לא אכלתי קייזרשמארן!! שערורייה!!!
ואז הוא הגיע.
זו היתה אהבה מהביס ראשון!
קייזרשמארן מעולה, פריך, טעים ונימוח בפה, עם ריבת פירות יער… מממממ!
מאד נהנינו בבית הקפה הזה ואנחנו ממליצים!
(לא יודעת לגבי ה"אוכל" – לא הזמנו דבר מלבד קינוחים – שהיו מצוינים.)
זה הנוף הסובב את הפנסיון / בית-קפה / מסעדה:
מערת הקרח בוורפן – Eisriesenwelt
הטיול הזוגי שלנו עמד להסתיים 
. היה כיף הפיצול הזמני הזה.
נסענו לאסוף את הבנים. שוב עלינו בהר, שוב עברנו את מכשולי החניונים והגענו לכניסה.
הם עדיין לא סיימו ואנחנו חיכינו להם בקפטריה בפנים.
(גם שם מכרו קייזרשמארן…
).
אמא: מעניין אם הם נהנו…
אבא: בטוח יחזרו עם חוויות!
אמא: אני יכולה להגיד לך מה יהיה המשפט הראשון שהם יגידו כשייפגשו איתנו…
אבא: מה..? 
אמא: הנה הם מגיעים. תיכף תשמע!
מר קופירייטר: בחיים לא היית יכולה להעלות את זה!
מר מזג אוויר: זה היה טיול קשה, אבל יפה מאד!
מיסטר נקסט: זה היה הרבה יותר קשה מהקרחון בנורווגיה. לא היית שורדת!
סאבטקסט: כן, כן.. הבנים שלי מכירים אותי היטב!
על-פי בקשתי, הבנים כתבו על מערת הקרח.
הנה דבריו של מיסטר נקסט:
"עלינו חצי שעה ברגל עד הרכבל, בערפל כבד בעלייה תלולה. לאחר שעלינו ברכבל, הגענו לעוד ערפל כבד ולא ראינו כלום. היתה עוד עלייה קשה ברגל – חצי שעה טיפוס בעלייה קשה. אח"כ אכלנו ושתינו ונכנסנו לסיור מודרך של בערך שעה וחצי. הסיור היה די מתיש, לאחר שעה של עלייה תלולה ברגל – היו עוד 70 מדרגות ועוד עליות קטנות. המערה היתה יפה, ראינו קרחונים מרהיבים. אסור היה לצלם אבל כולם צילמו כל הזמן – אז גם אנחנו. לאחר מכן יצאנו מהמערה וחזרנו את כל הדרך בירידה היה לנו כר נוף יפה וראות טובה. ליד הרכבל שתינו קפה ושוקו ואכלנו דונאטס (סאבאקסט: עשו חיים…). אח"כ המשכנו לרדת והתאחדנו עם ההורים.
מר מזג אוויר:
טיול מהנה וקשה, עם הרבה עליות וגם 700 מדרגות. בסוף הגענו למערת קרח מדהימה. החיסרון היה שהיא היתה חשוכה ולא ראינו טוב את הצורות בקרח.
פינת הציניות – מר קופירייטר:
טיול ראשון אמיתי באוסטריה למערת הקרח – טיול שאמא לא היה עושה בחיים. מלא בישראלים – סינים – ערבים – הודים , מדריך דביל עם מבטא אנטישמי. מערת הקרח היתה יפה מאד. הנוף מלמעלה מרשים והראות היתה טובה בדרך למטה.
והנה תמונות ממערת הקרח באדיבות הבנים:
שלושת נציגינו בפתח מערת הקרח:
עד כאן הדיווח ממערת הקרח.
סאבטקסט: מזל שלא עליתי לשם…
I rest my case
כאמור, המשפחה התאחדה. הבנו שלא נספיק למופע העופות הטורפים במצודה בוורפן.
הבנים, גם כך היו די הרוגים…
מר מזג אוויר: בכלל לא מעניינת אותי הטירה הזו.
מר קופירייטר: לא טירה ולא נשרים, אין לי כוח!
מיסטר נקסט: אני במילא ראיתי מופע כזה בטיול בדורדון. זה היה יפה והספיק לי.
לי קצת היה חבל, אבל לא נורא…
ירדנו אל העיירה וורפן – די שוממת אבל הרחוב הראשי נחמד:
אגב – מעיירה יוצא יש מסלול הנקרא The Sound of Music Trail – שם על הגבעה, צולמה הסצינה מהסרט בשיר "דו רה מי" ורואים ברקע את טירת וורפן.
סאבטקסט: הייתי מוכנה לעשות את המסלול הזה – אבל הוא בעלייה בהר…
וחוץ מזה, כמובן שאין עם מי לדבר…
בכל זאת – היה לנו קצת זמן לעשות עוד משהו.
רכבל איקארוס Werfenweng – Icarus
עיינתי בחוברת של כרטיס זלצ', וגיליתי שיש רכבל הנקרא "איקארוס" לא רחוק מוורפן, בעיירה שנקראת Werfenweng . זו אולי לא האטרקציה הכי ידועה באיזור, אבל מה אכפת לנו עלות לגובה של כמעט 200 מטר ולעשות תצפית…?
הבנים לא מאד התלהבו (כבר עלינו ברכבל היום, אין לנו כוח, וכו') אבל הודענו להם שזו עכשיו התוכנית.
עד שהגענו לרכבל, החל מאד להתענן.
מלבד זאת – הרכבל מפסיק לפעול לקראת 5 אחה"צ.
האנשים בתחנת הרכבל (שלא ידעו כל כך אנגלית) אמרו לנו שיש לנו מספיק זמן לעלות ולרדת, אך לא הרבה מדי זמן להיות בפיסגה.
החלטנו לעלות.
בדרך החל גשם והנוף מקרונות הרכבל היה אפרורי ומעונן. הראות – לא מי יודע מה…
היה מאד מאד קר למעלה!!! (כ -3 מעלות! ) 
עשינו סיבוב קצר – הנה ספסל בנוף ומכשיר מטאורולוגי ברקע :
החל לרדת גשם ולפתע – הרכבל עצר!!!
התקפת לב! 
אמא: זהו! אנחנו תקועים על ההר!! מה יהיה..?!!
אבא: בכוח היית צריכה להביא אותנו לכאן!
מר קופירייטר: אמרתי לך שאנחנו לא צריכים לעלות על ההר השומם הזה!!
מיסטר נקסט: צריך לרדת ברגל. תתכונני!
מר מזג אוויר: יש מישהו בעמדת הרכבל! הוא גם צריך לרדת… לא??!
רצנו לתחנת הרכבל ואכן היה שם איש. האיש ראה אותנו והחליט להפעיל מחדש את קרוניות הרכבל (או שאולי שידר למישהו למטה שיפעיל).
אנחת רווחה.
ירדנו בקרונית, בגשם שוטף וזה מה שראינו:
מיסטר נקסט: הדבר הכי מיותר שעשינו בטיול באוסטריה , וכנראה גם הדבר הכי מיותר שעשיתי באיזשהו טיול!
אמא: לפעמים גם נכשלים. העיקר שהגענו למטה בשלום!
סאבטקסט: וכמובן שכרגיל, אני תמיד אשמה!
למטה, התבהרו השמיים וראינו נוף אוסטרי:
בנים: אנחנו רעבים!
אבא פנה, כהרגלו, לאנשים "מקומיים" ושאל על מסעדות טובות באיזור.
רובם לא ידעו אנגלית, אך אחת הנשים שקצת ידעה, המליצה על מסעדה, לא רחוק מכאן היא אמרה – וניסתה להסביר באנגלית קלוקלת היכן היא.
מה שקלטנו מהסברה היה שהמסעדה נמצאת Over the bridge
התחלנו בנסיעה. עברנו בדרך הרבה ברידג'ים – אך למסעדה לא הגענו. נסענו, הסתובבנו, חזרנו ולבסוף החלטנו שהאישה לא ידעה מהחיים שלה, וירדנו חזרה לכיוון וורפן ולכביש הראשי, בתקווה למצוא מסעדה שם.
ואז, כשהגענו כמעט לאוטוסטרדה – ראינו גשר גדול מאד (לנוסעים באוטסטרדה A10 הוא בוודאי מוכר)…
אבא: הנה ה- bridge !! בואו נחפש את המסעדה!
ואכן, המסעדה היה שם!
בתיאבון…! 
המסעדה אכן היתה מוצלחת מאד. האוכל היה טעים.
הבנים אכלו שניצלים, אני אכלתי לביבית תרד, ולקינוח מה אכלנו…?
נכון!!
שתי צלחות קייזרשמארן!!
סאבטקסט: שימו לב, זו הפעם השנייה היום… חזירות. אז מה.
המלצריות אגב, היו מאד לא חביבות.
בנוסף, כשביקשנו קוד לוויי-פיי, הן טענו שרק ה"שף" יודע אותו הוא עסוק…
מר קופירייטר: מלצריות אנטישמיות! מה זה, השף מבשל את הסיסמה??
בכל אופן – הנה המסעדה – צילמתי את השלט עם שמה:
אצלנו במשפחה היא נקראת מסעדת "אובר דה ברידג'".
לאחר שסיימנו את ארוחת הערב הטעימה, נסענו למקום שאליו כולם רצו להגיע : המרחצאות החמים – תרמה אמאדה. מקום זה אגב – מאד קרוב לעיירת-הבית שלנו, ראדשטאדט.
המרחצאות החמים – THERME AMADÉ
הכניסה למרחצאות חינם עם כרטיס זלצ' – אמנם למשך 3 שעות, אך מי שמגיע אחרי 6 בערב, יכול להישאר עד הסגירה, ב- 11 בלילה.
בילינו שם כמה שעת מענגות.
כולנו נהננו – מהבריכות החמות הפנימיות והחיצוניות (ירד גשם קל וזו היתה חוויה מיוחדת להיות בבריכה חמה עם גשם ואדים שעולים מהמים), מהג'קוזים השונים (דגמתי את כולם), מהמגלשות…. מגלשה אחת היתה מאד "שווה" לדברי הבנים (סאבטקטס: כלומר – מפחידה מאד!).
מיסטר נקסט: אמא, בואי תתגלשי איתי! יהיה לך כיף, את תצחקי!
אמא: אני מפחדת… ואם יכאב לי הגב..?
בנים: בואי! את תהני!
סאבטקסט: טוב שהם עוד רוצים שאבוא איתם…
והלכתי למגלשה הכי "קלה" עם בני הצעיר, מיסטר נקסט (כמו בימים שהוא היה ילד קטן…). האמת? אני אוהבת מגלשות מים (בתנאי שלא יתפתלו מדי או יזרקו אותי בפראות בסיום). היה כיף וצחקנו, ואח"כ חזרתי לג'קוזי…
כמה תמונות מתרמה אמאדה:
כאן, בג'קוזי הזה – ביליתי הרבה…
במגלשות האלו לא התגלשתי:
כמעט וסגרנו את המקום (שהיו בו אגב, די הרבה ישראלים).
אנחנו מאד ממליצים על המרחצאות האלה – הם חדשים יחסית, אסתטים ונעימים!
הגענו לדירה שלנו סמוך ל-11 בלילה – כאמור, נסיעה קצרה מהמרחצאות.
כשנכנסנו לדירה, כולנו קצת הצטערנו שלא סיימנו את היום מוקדם יותר, כדי להנות ממנה קצת יותר…
אבל – הגענו נינוחים ורגועים לאחר הטבילה במים החמים .
סיכום היום:
תכנון מול ביצוע: לא רע, אך לא מזהיר. תוכנית הפיצול הורים/בנים – התקיימה על הצד הטוב ביותר ושני הצדדים יצאו מרוצים: בנים במערת הקרח, הורים בטיול בנקיק לאמרקלאם ובבית קפה. לאחר מכן חלה הרעה: פיספסנו את מופע העופות הטורפים בטירה ולכן ויתרנו על הביקור שם, הגענו לרכבל לא ידוע וכמעט נתקענו בפיסגת ההר הקפוא. לקראת היום שיפור – מסעדה טובה וביקור מהנה במרחצאות. 
מזג אוויר: עדיין די גשום, אם כי פחות מאתמול 
הגשם, עם זאת, לא הפריע לנו בטיולי היום, מלבד הקור והגשם שהיה בפיסגת הר "איקארוס".
דיווח קולינרי: ארוחת בוקר בדירה בראדשטאדט, סנדוויצ'ים ועוגות במשך היום, בית קפה מצוין עם שטרודל תפוחים וסוף סוף (!!) קייזרשמארן!! לקראת ערב – מסעדה אוסטרית טובה למדי הנקראת בפינו "Over the bridge"
דירוג אתרים וחוויות: בשל הפיצול, ערכתי ממוצע דירוג משפחתי וע"פ מדד הנאה והרי התוצאות: מקום 3 – מערת הקרח (ניקוד מעט מופחת כי היה להם קשה בעלייה), מקום 2 – נקיק לאמרקלאם המהמם, מקום ראשון – המרחצות החמים תרמה אמאדה 
הדבר המעצבן / המיותר: "רכבל סתמי וגרוע להר קפוא" – ציטוט משולב של דברי הבנים.
לקסיקון נאציזם ושואה: מלצריות אנטישמיות במסעדת Over the Bridge – סירבו לתת לנו קוד לווייפיי והיו אנטיפטיות באופן כללי
צחוקים מול עצבים: צחקנו במרחצאות, במיוחד במגלשות , עצבים היו ברכבל. גם לחץ… 
הנאה: מר קופירייטר: יום לא רע. מר מזג אוויר: יום טוב. מיסטר נקסט: יום מוצלח ונהניתי בו מאד.
תמונת היום: לאמרקלאם
סאבטקסט: התביישתי לשים פה שוב את תמונת הקייזרשארן כ"תמונת היום"…
שבת, 16.7.16 – יום של כיף והנאה
התוכנית ליום זה – מספר אופציות:
או
מעבר הרים גרוסלוקנר
מרחצאות באד הופגשטיין – אלפנתרמה
או
תצפית חמשת האצבעות + מערת קרח דאכשטיין
הלשטאט + שייט באגם
סגאוואיי / קורקינט הרים איפשהו
או
אבנטנאו – מגלשות הרים
הלשטאט + שייט באגם
אגם גוסאו – קודם לעלות ברכבל + מסעדות למעלה ואז לרדת לאגם, אפשר להקיף אותו.
סט. גיליגן – לא רחוק
ספוילר:
הביצוע:
היום הבטחנו לעצמנו שנתעורר מוקדם יותר.
ואכן התעוררנו מדינדוני הכנסייה בשעה 6 (דבר שלא מנע ממני להירדם שוב..!). הבנים אגב, לא יודעים בכלל על מה אנחנו מדברים.
לאחר דיסקוס קצר בארוחת הבוקר המשפחתית, הוחלט ללכת על תוכנית מגלשות הרים + הלשטאט + אגם גוסאו.
מר מזג אוויר הודיע לנו שהיום לא צפוי גשם רב אך עדיין מעונן וערפילי =אין ראות.
מחר אמור להיות היום הכי יפה / בהיר ע"פ אתרי התחזית – ואנחנו "שומרים" אותו לרכס דאכשטיין ותצפית חמשת האצבעות.
מר מזג אוויר: אני כבר לא בטוח בזה… לפי חלק מהמודלים הולך להיות שוב גשום 
אמא: אוף! אוסטריה הגשומה הזו לא מסבירת פנים בכלל!!
החלטנו לנצל את המקסימום שאפשר מהיום – כל עוד אין גשם..!
מגלשות הרים אבטנאו Abtenau
יצאנו (יחסית לעצמנו כמובן) מוקדם יחסית והגענו בסביבות השעה 11 למגלשות. ההנחיות להגעה שהיו לי היו שימושיות + אפליקציית Here שתיפקדה ללא רבב. בדרך עברנו, אגב, ליד הפנסיון עם הקייזרשמארן מאתמול וגם ליד לאמרלקאם המקסים.
מזג האוויר היה מאד קודר וקרררר (כ- 10 מעלות!). למרבה השמחה, לא ירד גשם, המגלשות פעלו והיו מעט אנשים! 
בשמחה רבה עלינו ברכבל למעלה, חמושים במעילים (ואני גם בכפפות צמר. שיהיה).
הנוף מפיסגת ההר היה יפה, היינו במצב רוח טוב והנצחנו את המעמד בסלפי:
לאחר מכן, נערך דיון קצר מי יגלוש ראשון ומי אחרון.
הבנים הודיעו לי שאני צריכה להיות אחרונה כי אני איטית ואעכב אותם.
אני חששתי להיות אחרונה (שלא יגלוש אחרי איזה פרא אוסטרי מהיר וילחיץ אותי ) והודעתי לבן זוגי היקר שהוא אחרי לגיבוי!
הנה אנחנו מחכים בתור – זו אחת התמונות האהובות עלי מהטיול:
והנה מיסטר נקסט בדרכו לנקסט הבא
היה מאד כיף!!!
כל בני המשפחה, וגם האמא האיטית, נהנו עד מאד, צחקו והיו מרוצים.
סאבטקסט: אמנם קפאתי מקור במהלך הירידה (מזל שהבאתי כפפות) אבל ההנאה היתה מרובה!!
מגלשות הרים אבטנאו – חינם עם כרטיס זלצ'.
ולפינת המוזיקה:
חדי האוזן שבינינו (חובבי אירוויזיון, נו מה…?), שמעו ברכבל למעלה, מתנגן לו בטרנזיסטור קטן, את השיר זוכה האירוויזיון משנת 1997 :
Love shine a light של הזמרת הנהדרת Katrina & the Waves
סיימנו בהצלחה ובהנאה את ההתגלשות באבטנאו.
כעת, חלה התלבטות קצרה – האם לנסוע קודם להאלשטאט ואח"כ לאגם גוסאו – או להיפך.
מצד אחד – הרכבל בגוסאו פעיל עד השעה 17:00
סאבטקסט: ואנחנו לא רוצים לחזור על הביזיון של אתמול…
מצד שני – רכבל אחרי רכבל…?
השעון פעל לטובתנו מכיוון שלא היה כמעט תור במגלשות למעלה וסיימנו מהר יחסית.
לכן, הוחלט לנסוע קודם להאלשטאט ולצאת משם בזמן כדי להספיק להגיע לרכבל של גוסאו.
האלשטאט – Hallstatt
זו היתה אהבה ממבט ראשון!!
מהרגע שנכנסנו לעיירה (ומצאנו חנייה באחד החניונים בתוך העיר, ולא מחוץ לה, כפי שהפחידו "הדפים" שלי) – התלהבנו עד מאד!!
זה התחיל בטיול קצר מהחנייה, לאורך נהר עד לאגם.
אמא: איזה בתים יפים! אני משתגעת!
המשיך בגשר מעבר לנהר:
ואז הגענו קרוב לאגם. עדייו לא נכנסנו לעיירה, אבל המקום הזה היה מקסים באופן מיוחד:
לא אלאה אתכם בעשרות התמונות שצילמנו שם…
אז הנה אחת לדוגמה:
מיסטר נקסט: אמא, תצלמי אותי..!
וכל ההתלהבות הזו – עוד לני שנכנסנו לעיירה הלשטאט – הדבר האמיתי!
פרומו :
זום:
ונכנסים ללב העניין!
לא בכדי העיירה הזו נחשבת ליפה ביותר באוסטריה, לגלויה המייצגת אותה ולאתר שחובה להיות בו!
האלשטאט היא עיירה ציורית, פסטורלית ויפהפייה, השוכנת על גדות אגם.
ומדוע היא כה מיוחדת ומקסימה? משום שבתיה העתיקים שוכנים בצפיפות על סלע מעל האגם – זה מעל זה, בבלגן מסודר שכזה. הבתים העתיקים – רבים מהם בני מאות שנים, בנויים מעץ משולב באבן, מעוטרים בפרחי גרניום והמראה פשוט מהמם!!
בנוסף, אחד מסימני ההיכר ש העיירה המקסימה הזו, הוא "השפיץ" של חצי אי קטן בתוך האגם – שמדגיש עוד יותר את המבנה הייחודי שלה:
ועכשיו, אפשר להכניס פה ביטוי מנורווגיה:
סאבטקסט: לבכות מרוב יופי!!
מרוב התלהבות ושמחה – היינו צריכים קצת לנוח ולהינפש…
אבא: אני צריך קפה!
אמא: גם אני! וגם משהו מתוק..!
בנים: גם אנחנו!
וכך מצאנו בית קפה נחמד מאד. התיישבנו שם, שתינו קפה (ושוקו חם למיסטר נקסט) ואכלנו עוגות טובות עד מאד – אפל שטרודל, עוגת גבינה, עוגת פרג ועוד…. ממממ (לא. לא היה שם קייזרשמארן). היו שם גם לחמים מיוחדים ואבא מאד התלהב, כחובב אפייה.
על הקיר היו תלויות תמונות של מייסדי המקום ומשפחותיהם:
סאבטקסט: כמובן שחלפה לרגע המחשבה מה הם בדיוק עשו בזמן מלה"ע השנייה אבל המקום היה כל כך יפה וציורי שבטח הם היו עסוקים בהצלת יהודים! 
לאחר ששבענו והתאוששנו, יצאנו שוב למדרחוב הציורי של האלשטאט היפהפייה:
שהיה מלא בחנויות יפות (רכשתי ינשוף לגינה)
ובבתי קפה ומסעדות – כמו זו עם הפנסים האדומים, שהיתה מאוכלסת כמובן בהמוני יפנים.
בכלל, האלשטאט היתה מוצפת יפנים ודומיהם. אינספור.
כל המזרח הרחוק הגיע לשם. בהמוניו.
אבל הם לא הפריעו, הם התנהגו די בסדר, ציחקקו להם כדרכם וצילמו והצטלמו.
גם עשו סלפי עם בובה.
ולא תאמינו את מי פגשנו שם…?
Out of all people – את מיודענו היפנים = קוריאנים מהסיור בגני הלבורן!!
הבנים שלי התפוצצו מצחוק
והנציחו את המעמד בסלפי פאפארצי…
אכן, תמונות קשות. ומשעשעות…
אז מה היה בה, בהלשטאט הזו, שכל כך שבה את לבנו?
היתה בה אווירה טובה. Vibe מצויין.
כולם חייכו אל כולם, אנשים זרים התיידדו, צילמו זה את זה, התנהגו באדיבות ובהכרת תודה שהם מבקרים במקום כל כך יפה.
במהלך ביקורנו התיידדנו עם יפנים (אלה של הלבורן, אבל לא רק), עם זוג מעורב – הוא מגוואטמלה והיא מסרביה (מדינת אירוויזיון!) שהתעניינו מהיכן אנחנו ושמחו שאנחנו מישראל (!) וגם היתה בחורה רוסיה מתוקה שביקשה שנצלם אותה, קפצה משמחה כששמעה שאנחנו מישראל ואח"כ צילמה גם אותנו תמונה יפה בכיכר של הלשטאט:
גם הזוג הבינלאומי צילם אותנו:
ובכלל – צילמנו מאות תמונות בהאלשטאט.
הוי, כמה שהיא יפה.
מעל הרחוב הראשי אפשר לראות מפל:
פינת חמד:
נכנסנו שם לכנסייה ובדיוק היה "כנס מקהלות" – שרו מאד יפה!
טיפסנו למעלה והנה, זה המראה:
מטריף.
והגענו לבית הגולגלות (כרטיס משפחתי ב-8 יורו. יש דף הסבר בעברית במקום). מקום מעט קריפי והזוי, אך מעניין וייחודי…
היה שם בית קברות קסום (סאבטקסט: מעניין מה עשו האנשים שקבורים שם בתקופת הרייך השלישי…?)
ועוד תמונה מבית הקברות עם הנוף הכי יפה:
האלשטאט, כמה שאת יפה!
אז אמנם לא שטנו בסירה באגם (באמת שחיפשנו כזו, אבל היו רק ספינות תיירים גדולות עמוסות ביפנים) – אבל חוויית הביקור בעיירה הזו נחקקה על לוח לבנו והוכתרה בין ההצלחות הגדולות של הטיול!
יצאנו מהאלשטאט שמחים וטובי-לב.
הביקור היה משובב נפש ומשעשע (היתה גם אפיזודה מצחיקה עם בובת קוף שמחקה קולות ומקהלה כנסייתית לה האזנו בהנאה) ובינתיים היום מסתמן כהצלחה.
רכבל ותצפית על אגם גוסאו – Gosaukamm cable car
אמא: קדימה, בואו נסע עכשיו לאגם גוסאו, שנספיק לעלות על הרכבל בזמן. הוא נסגר בחמש וחצי, כדאי שנספיק!
אבא: אני לא מבין, זה אגם או תצפית?
אמא: לפי הדפים שלי, קודם כדאי לעלות למעלה ולעשות תצפית ואח"כ להקיף את האגם.
סאבטקסט: כרגיל, רק אני יודעת מה צריך וכדאי לעשות!
אז נסענו מהאלשטאט לגוסאו – כחצי שעה נסיעה.
לשמחתנו היו מעט אנשים, החניון כמעט פנוי ואנחנו מיהרנו לעלות ברכבל לתצפית על אגם גוסאו. חינם עם כרטיס זלצ'.
את התמונה הזו צילמתי מהרכבל:
הנוף מלמעלה מרהיב. אמנם לא היה יום בהיר והיו עננים, אך גם כך – האגם נראה היטב והמראה מקסים:
היה גם מאד מאד קר בפיסגה!
הסתובבנו שם כרבע שעה ובגלל הקור והרוח החלטנו לרדת למטה. חוץ מזה, השעה התקרבה לחמש וחששנו להתקע למעלה…
אח"כ ראיתי שהיה כתוב בדפים שלי: "המסלול למעלה הוא חלומי במיוחד ביום יפה. למעלה יש שביל שמוביל למסעדה/ בית קפה עם שטרודל מס' 1 באזור. גם הקייזרשמארן מומלץ!"
סאבטקסט: כמובן שהצטערתי מאד שלא הגענו לבית הקפה הזה!
הנה כמה תמונות שצילמנו בפיסגת ההר מעל אגם גוסאו – שהוא חלק מרכס דאכשטיין:
האם כדאי לרדת בשביל הזה או לא..?
היו שם גם הרבה פרות שהסתובבו בפיסגת ההר.
סאבטקסט: שם למעלה, זו כנראה מסעדה של האפל שטרודל והקייזרשמראן שלא אכלתי! (שם המסעדה – SONNENALM).
מיסטר נקסט: הנה סלפי פרה!
אגם גוסאו – Gosau
ירדנו למטה עם הרכבל. לשמחתנו, מזג האוויר התבהר והתחמם ואנחנו התכוננו לצאת לטיול סביב האגם.
לפני הטיול הרגלי, צריך לנוח!
ולהצטלם!
יצאנו לדרך, כשלקחנו את הצד הימני של האגם להתחלה (נגד כיוון השעון).
המסלול היה יפהפה וקל.
סאבטקסט: בדיוק מה שאני אוהבת – בלי עליות, עצים ירוקים, אגם מקסים, שביל נוח, ספסלים למנוחה. מושלם!
באגם גוסאו ראינו יותר מחמישים גוונים של ירוק:
בדרך עברנו ביער ירוק עם ריח נפלא של טריות ירוקה:
ראינו תחנות הפעלה ל"ילדים" :
ואת שוקת השתיה האופיינית לאתרי תיירות טבע באוסטריה:
היו גם מפלים קטנים בדרך:
האגם הירוק ביצבץ מעבר לעצים הירוקים. גם השמש ביצבצה:
בקיצור – היה פשוט מקסים!!
בדרך עשינו הפסקת סנדוויצ'ים ופירות.
סאבטקסט: וישבנו על ספסל מול האגם
וכמובן צילמנו תמונות רבות.
זו כבר הדרך חזרה:
אגם גוסאו – אגם מהמם.
מר קופירייטר: זה מזכיר קצת את אגם ברייס.
מר מזג אוויר: נכון, ההרים כאן מסביב דומים לדולומיטים.
אמא: עדיין אגם ברייס מקום ראשון!! (הוא נשאר אצלי ב- )
אבא: וגם האגם השחור של מונטנגרו!
סיימנו בסלפי משפחתי (מיסטר נקסט: שאמא הכריחה אותנו לעשות):
והכתרנו את אגם גוסאו בעיטור גבוה! 
* סביב האגם ישנם עוד מסלולי טיול שאנשים גיבורים ממני עשו – כמו חבריי נילי, אלון וגיל. למי שמתעניין ורוצה להעמיק – הנה האתר של אגם גוסאו והאיזור.
סיום היום:
בנים: אנחנו רעבים!
אמא ואבא: גם אנחנו!
החלטנו לסיים את היום בעיירה הבית שלנו ראדשטאדט (אותה לא הספקנו כל כך לתור).
השעה היתה לא מאד מאוחרת, ועשינו חשבון שנספיק להגיע לשם בשעה מתאימה לארוחת ערב במסעדה אוסטרית אמיתית (לא כמו ביום הראשון בו אכלנו אצל בני דודנו החביבים…).
בדרך לראדשטאדט התחברנו לתחנת הרדיו האוסטרית ושמענו את אחד מלהיטי הטיול הגדולים – שיר שאני מאד אוהבת מאז הושמע לראשונה באירוויזיון 2016…
Can't stop the Feeling – מתאים לתחושת ההנאה שהיתה היום:
הגענו לראדשטאדט ואפילו צילמתי את הכיכר המרכזית שלה:
ברחוב הזה יש מסעדות
מצאנו מסעדה אוסטרית אמיתית ואכלנו אוכל טעים.
המלצר היה נחמד מינוס (סאבטקסט: אנטישמי במסווה התייחס קודם לשולחנות של בווארים, ואלינו – אחרונים!) אבל סה"כ נהנו מאד וצחקנו בזוכרינו את אירועי היום. וכמובן שאכלנו שם קייזרשמארן.
הגענו לדירה שלנו בשעה נורמלית לשם שינוי. לידיעתכם – יש שם חדר אמבטיה שווה ביותר!!
סיכום היום:
תכנון מול ביצוע: יפה מאד!! בחרנו באחת מתוכניות שיעדו להיום ויישמנו אותה בול!היינו במגלשות הרים אבטנאו (וכמעט לא היה תור), טיילנו בהאלשטאט המהממת ונהנינו מכל דקה, הספקנו לרכבל תצפית על גוסאו וגם לטייל מסביב לאגם בטיול מקסים. המינוס היחיד – לא אכלנו אפל שטרודל של אלון במסעדה למעלה על ההר.
מזג אוויר: היום לא היה גשם!! אמנם היה קר , ואפילו קר מאד במגלשות הרים וברכבל של גוסאו, אבל מזג האוויר לא כמד בדרכנו והיה עימנו!
דיווח קולינרי: ארוחת בוקר בדירה בראדשטאדט, סנדוויצ'ים ופירות במשך היום, בית קפה מעולה בהאלשטאט עם עוגות שונות טעימות! בערב – מסעדה אוסטרית טובה בעיירת הבית ראדשטאדט שם גם דגמנו קייזרשמארן.
דירוג אתרים וחוויות: מקום 3 – מגלשות הרים אבטנאו מקום 2 – קרוב מאד בניקוד למקום 3 – אגם גוסאו המקסים, מקום ראשון – האלשטאט שולטתתתת
הדבר המעצבן / המיותר: קשה למצוא, אבל בכל זאת כל אחד מהבנים התלונן על משהו: למיסטר נקסט נקרעה הנעל בהלשטאט – אבל קנינו שם דבק לנעליים בסופר (אמיתי!) ופתרנו את הבעיה, למר מזג אוויר היתה בחילה ברכבל של גוסאו, ומר קופירייטר קיטר שלא יכולנו לשוט באגם הלשטאט. האמת צדק. זה היה קצת מאכזב.
לקסיקון נאציזם ושואה: גם כאן, לא היו מקרים בולטים. רק אציין את ברי המינן שקבורים בבית הקברות בהלשטאט – שמעניין מה עשו בתקופת מלה"ע ה-2 , ואת המלצר הלא ממש חביב במסעדה.
צחוקים מול עצבים: אוהו!! כמה שצחקנו בהאלשטאט!! מכל דבר בערך… עצבים כמעט ולא הורגשו.
הנאה: מר קופירייטר: יום מוצלח מאד! מר מזג אוויר: היום המוצלח ביותר עד כה! מיסטר נקסט: היום הכי מוצלח! סאבטקסט: I rest my case .
תמונת היום: חיוכים מאושרים בהאלשטאט האגדית
לטייל עם סאבטקסט 
להשאיר תגובה