פראג – עיר שחלמתי… והגשמתי

טיול זוגי לפראג בסתיו

זהו הסיפור כיצד נרקם והתגשם חלום של כמה שנים טובים – לבקר בעיר פראג, כש"כולם" כבר היו שם ורק אני לא…

בשנים האחרונות הייתי (לשמחתי) במקומות רבים, ובעיקר בטיולים משפחתיים. פראג היתה שם, כל הזמן, ברקע, והמתינה לתורה בסבלנות לטיול זוגי (רווח שלנו!).
ולפני שאתחיל – קבלו מתאבן: כנסיית טין היפהפיה (שקראתי לה "הטירה של הארי פוטר"). זה היה אחד המראות הראשונים שנגלו לעיננו בערב הראשון, כששוטטנו בסימטאות, מעט מבולבלים ועייפים. מראה קסום, לעת שקיעה. כל כך אהבתי, שכמעט כל יום באתי לבקר.

כמה מילים על המלון:

מלון  Hotel Century Old Town  ממקום ברחוב Na Porici שהוא אחד הרחובות היוצאים מכיכר ברפובליקה בעיר העתיקה של פראג. בכיכר ישנם כמה אתרים חשובים כמו מגדל אבק השריפה ובית העם וכן שוק קטן ונחמד ובו מאכלים וחפצי עץ, תיקים, תכשיטים ועוד. משם- מרחק ההליכה ברגל לכיכר העיר המפורסמת של פראג הוא בין 5-10 דקות. המלון עצמו מעוצב באופן אלגנטי ואירופאי מאד. החדרים לא מאד גדולים אך מאובזרים ונוחים מאד. המיטה נוחה באופן מיוחד, המצעים נעימים, אביזרי האמבטיה הניתנים איכותיים ואפילו יש חלוקים ונעלי-בית בחדר. בחדר האמבטיה היה מקלחון ולפי מה שהבנתי אין במלון אמבטיות. גולת הכותרת במלון זה לדעתנו היא ארוחת הבוקר המצוינת והאיכותית במיוחד. אומלטים שמכינים על פי רצונכם, מיני ביצים ונקניקים למתעניינים, סוגי יוגורט רבים, קורנפלקסים שונים, גרנולה, ירקות, פירות, גבינות ולחמים שונים. וכמובן בל נשכח את העוגות המדהימות, הקרואסונים ושאר מאפים משובחים שפרנץ קפקא אהב. במלון מתגאים בכך שמשרדו של קפקא היה ממוקם בזמנו בחדר 214 של היום. יש במסדרונות הרבה תמונות מחיי קפקא ואף תערוכה קטנה של חפציו בקומת הקרקע. עובדי המלון אדיבים במיוחד והיה נעים מאד לשהות בו! ממליצה בחום!

הבוקר הפציע ואנחנו לאחר שינה טובה, פותחים בחשש את הוילונות בחדר המלון (מכירים את זה?..) ורואים לשמחתנו שמיים כחולים. איזה כיף. החדר שלנו פונה לחצר פנימית של המלון ולכן שקט באופן מיוחד. יורדים לארוחת בוקר מ-ע-ו-ל-ה !! ממש חגיגה לחיך, לחמים ועוגות בדרגת קונדיטוריה. אנחנו זוג "פיינשמקרים" והנושא הקולינרי הוא חלק חשוב מהטיול… בכל אופן – מי שאוהב כמונו, ארוחת בוקר מושקעת ואיכותית – מקומו במלון סנצ'ורי אולד טאון…

המצודה של פראג

משני צידי שער הכניסה – אריה ונשר (או עייט). הנשר, לפי מה שאני זוכרת מההסברים שקראתי במצודה, מסמל את השילטון האוסטרי. העייט הוא הסמל של מורביה וסילציהוהאריה מסמל את בוהמיה. שלושת החבלים האלו מרכיבים את צ'כיה. בכל אופן – מצא חן בעיני הדימוי של מלך החיות ומלך העופות – שניהם עם כתרי זהב ועם ילדים / מלאכים סביבם.

מלך העופות:

מלך החיות:

3. בזיליקת ג'ורג' הקדוש (או יז'י הקדוש – תלוי מי מתרגם…). אחת הכנסיות העתיקות בפראג שהוקמה ב-שנת 912 יפה מאד בפשטותה.

הבזיליקה מבחוץ:

הבזיליקה מבפנים:

4. סמטת הזהב – רחוב צר וציורי עליו אפרט מעט יותר.

הפסקת קפה, בירה ועוגה בבית קפה נחמד במתחם המצודה בין הביקור בכנסיות.

לאחר מכן – כניסה לסמטת הזהב. מאד אהבתי רחוב ציורי זה – למרות שהוא תיירותי וממוסחר. הבתים צבעוניים ובחלקם התגוררו בתקופות מסוימות אנשי רוח וסופרים. כמובן שגם פרנץ קפקא. בכל מקום הוא היה, כולל במלון שלבו אנו שוהים…בכל בית יש מעין "מוזיאון" קטן של מה שהיה פעם – קצת הזכיר לי את המוזיאון הפתוח בהולנד.

סאבטקסט: וכמובן – קראתי כמעט בכל בית את ההסברים… 

בית התופרת

התעניינתי גם בבית הרוקח וכן בחדר בית – הכסא…

יש כמובן גם חנויות (די יקרות!) אבל הכל כל-כך מסוגנן ואסתטי.

מסדרון האבירים:

והנה אנחנו בתמונה זוגית בסימטת הזהב: 

לאחר הביקור בסמטת הזהב יצאנו למעשה משטח המצודה. רצינו לבקר גם במוזיאון הצעצועים אבל הוא כבר נסגר. (בפעם הבאה!). הגענו שוב לנקודת תצפית יפהפייה על פראג – הפעם מעט יותר נמוכה. משם המשכנו ברגל לכיוון הנהר.

יורדים מהמצודה 

הנה גשר קארל:

בשלב זה הרגליים כבר צועקות הצילו.
חוצים את הנהר על גבי גשר Manesuv וצופים בנוף המרהיב והיפהפה של פראג לעת שקיעה. נראית כמו עיר מהאגדות.
אנחנו מאתרים מסעדה שנראית כמו ספינה – עליה קיבלנו המלצה ומחליטים לאכול שם.

מסעדת Marina Grosseto 

ארוחת ערב במסעדה הנחמדה ובדרך חזרה למלון הצצה על הרודולפינום – ביתה של הפילהרמונית של פראג המעוטר בפסלי מלחינים. (מנדלסון עדיין שם, ואגנר לא…). הנה הרודולפינום ולפניו – חשמלית.

לא ממש בטוחים בדרך כי לא היינו עדיין באיזור זה. ידענו שהרובע היהודי בסביבה – והנה, אכן ראינו את אלטנוישול מול עיננו. הערב – ערב יום כיפור ואנחנו רוצים לבוא למחרת לתפילת "יזכור" באחד מבתי הכנסת. פגשנו ברחוב כמה יהודים ושאלנו אותם לגבי זה, וכך נודע לנו שלבית הכנסת הספרדי אפשר להכנס והוא הוסב לרפורמי – כלומר גברים ונשים יכולים להתפלל ביחד. מתאים לנו מאד.

אנחנו צועדים לכיוון המלון ועושים סימני דרך כדי שנדע למחרת בבוקר את הדרך.
מגיעים רצוצים ומרוצים למלון.

לילה טוב – עם המראה הנפלא של פראג הקסומה:

היום השלישי – יום כיפור בפראג

בוקר יום כיפור בחו"ל – שנים רבות לא הייתי בסיטואציה כזו. אמנם איננו דתיים או שומרי מסורת, אבל בכל זאת זהו יום מעורר יראה שאנו מכבדים מאד. החלטנו מראש שננסה להגיע לתפילת "יזכור" והפגישה מהערב הקודם עודדה אותנו. יצאנו לכיוון בית הכנסת הספרדי, בעקבות "סימני הדרך" שעשינו. כשניסינו להתחכם ולקצר, קצת הסתבכנו, אבל בסופו של דבר הגענו למקום. בכניסה לבית הכנסת תלוי שלט – "ביום רביעי ה – 25.9 יהיו כל אתרי "המוזיאון היהודי" סגורים עקב חג יהודי". מאבטח בודק אותנו בדקדקנות רבה (וטוב שכך!) ומבקש דרכון ישראלי כדי להוכיח שאנחנו יהודים ואכן מגיעים לתפילה.

נכנסים. המראה מדהים! בית הכנסת הספרדי יפהפה ומעוטר באורח מזרחי, הקירות מוזהבים והויטראג'ים מקסימים. הכל מואר באור יקרות והתפילה נשמעת. ממש הרגשתי שנופלת עלי מעין "תחושת קודש". התיישבנו (כאמור – נשים וגברים ביחד) והצטרפנו לתפילה. אמו של בעלי נפטרה חמישה חודשים לפני שיצאנו לטיול והאבל עדיין טרי… אבי נפטר ארבע שנים קודם לכן וכפי שכתבתי, הביקור בפראג מזכיר לי אותו עד מאד…

כחלק מתפילת היזכור, הרב ביקש מכל מי שרוצה להזכיר את שמות בני משפחתו שנפטרו – לומר את שמותיהם בקול רם. ואנחנו קראנו בקול רועד ונרגש את שמותיהם של אבי ושל אמו של בעלי, בבית הכנסת בפראג ביום הכיפורים.

המעמד העוצמתי והמיוחד מאד מאד ריגש אותנו.

בית הכנסת הספרדי

שהינו בתפילה בבית הכנסת הספרדי למעלה משעה ואח"כ יצאנו ל"המשך יום חילוני".
צועדים ברחובות ופתאום, איכשהו, מגיעים ל"כיכר העיר". חברה שלי שהיתה בפראג לפני כמה חודשים, אמרה לי שתמיד, איפה שלא הסתובבו, מצאו את עצמם בסופו של דבר בכיכר העיר… וכך היה גם לנו…

כיכר העיר של פראג – סטארומסצקה   Staromestska Namesti

כיכר סטרומצקה היא הכיכר המרכזית והחשובה ביותר בפראג, היא ממוקמת בין כיכר ואצלב לגשר קארל המפורסם.

האווירה בכיכר תוססת והשעה כמעט עגולה. שותים קפה "סטארבקס" – גם זה יש בכיכר – ומחכים למופע השעון האסטרונומי המפורסם. שוב – דבר ששמעתי עליו רבות וחיכיתי לראותו במו עיני. כמו רבים לפני, לא יצאתי מגדרי , אבל כל מבנה השעון יפהפה ובאמת מדהים לחשוב איך הוא עובד כל -כך הרבה שנים.

השעון האסטרונומי ניצב בחזית בניין העירייה הישן. השעון, שנבנה במאה ה-15, הוא אחד מסמליה הבולטים של פראג. בתקופת מלחמת העולם השנייה, נשרף בניין העירייה והשעון ניזוק ולאחריה הוא שופץ ותוקן.

מגדל השעון האסטרונומי בכיכר העיר:

מגדל השעון האסטרונומי נבנה בשנת 1364 וממנו מתאפשרת תצפית מדהימה על כל העיר. קירות המגדל תומכות בלוח עליו מוטבעת המילה Dukla – אזכור פשוט לאלפי החיילים הרוסים והצ'כים שנהרגו בקרב על העצמאות נגד הנאצים. השעון האסטרונומי הורכב בידי המאסטר האנוש (Hanos) שהאגדה מספרת כי מי ששכר אותו עיוור את עיניו בכדי שלא יוכל לחקות את עבודתו שלו וליצור חיקוי.

בחזית השעון מופיע לוח שנה, אותו צייר אחד מהציירים הצ'כים הגדולים – יוזף מיינס, ומדלת עץ קטנה מציצות מדי שעה דמויותיהם של 12 השליחים של ישו. זהו מופע קצר, שמתקיים מהשעה 9:00 בבוקר ועד 23:00 אחת לשעה.

אגב – לכיכר הגענו עוד מספר פעמים בטיול, ואף פעם לא הבנתי איך המחוגים של השעון הזה מורים את השעה. כל פעם לא מצאתי אותם… את שעון ה"מזלות" קל יותר להבין…

השעון האסטרונומי  

גלגל המזלות

הגאווה ורדיפת הבצע

פיסלו של יאן הוס בכיכר העיר:

תמונה זוגית בכיכר העיר עם כנסיית טין

לאחר העצירה בכיכר, אנו הולכים לכיוון גשר קארל דרך סימטאות מלאות בחנויות מזכרות, מסעדות ובתי קפה.
בדרך, כמובן שצילמתי המון בניינים מקסימים.

גשר קארל

והנה הגענו לגשר קארל. בפתח – מגדל הגשר המרשים. הגשר פתוח רק להולכי רגל ועמוס בתיירים, רוכלים ואמני רחוב המנגנים, שרים ומציירים. גם מקומם של הקבצנים השוכבים מכופפים אל תוך עצמם, לא נפקד.

מגדל הגשר:

גשר קארל – מראה כללי

מראה על הגשר – המצודה וספינת טיולים 

צועדים על גבי הגשר ונהנים מהנוף המקסים ומהיום החמים.

על הגשר – 30 פסלים, כשלכל אחד מהם סיפור. אני נעזרת רבות בחוברת של "מסע אחר" בה פירוט על הפסלים וסיפורים מעניינים.

הפסל המרתק ביותר, מבחינתנו , הוא הפסל של ישו המוקף כתובות בעברית "קדוש ה' צבאות".

פסל זה, הראשון שהוצב על הגשר באמצע המאה ה- 17, מומן ע"י סוחר יהודי שאולץ לתרום את הכספים להקמתו, לאחר שהואשם בבגידה ובחילול הנצרות.

אמא שלי מספרת, שבהיותם בפראג עם זוג חברים, אבא שלי עמד על הגשר וסיפר להם על הפסל. במהרה, התקבצו סביבם ישראלים שטיילו כאן ועמדו סביבו בקבוצה גדולה, האזינו ושאלו שאלות…

כמה פסלים נוספים בגשר קארל שהרשימו אותנו:
פסל הקדושה לויטגרד, נזירה עיוורת, שישו הופיע בפניה והיא נגעה בפצעיו:

פסל קבוצת הקדושים האוספים כסף לשחרור אסירים נוצרים, שעליהם שומר תורכי עם שפם ענק, חמוש בחרב
ומחזיק שוט מאחרי גבו. זהו "התורכי מגשר קארל". האסירים הנותרים נמצאים, עם פנים סובלות מאחורי סורגים.

הכלב השומר על האסירים

פיסלו של יאן נפומוק עטור כוכבים:

ירדנו מגשר קארל ולפנינו נגלתה מאלה סטראנה – העיר הקטנה. מאד אהבתי שכונה זו.
בקצה הגשר בגדה זו – שני מגדלים שמאד מצאו – חן בעיני.

החלטנו לטייל ראשית באי קאמפה ולחפש את פסלי התינוקות של דוד צ'רני (לא מצאנו) את גלגל טחנת הקמח (גם לא מצאנו) ואת פסלי האנשים המטילים את מימיהם בחזית מוזיאון קאפקא – בינגו! את זה כן מצאנו, לאחר שהלכנו סביב הזנב של עצמנו. מכירים את זה שלפעמים בטיול, מרוב שמחפשים, לא מוצאים? היתה לנו מין שעה שכזו. אל דאגה, ביום האחרון השלמנו את החסר.
חזית מוזיאון קפקא עם פסלי האנשים המטילים את מימיהם

מאלה סטראנה

בכל אופן, לאחר ההתברברות, פנינו לשוטט ברחובות מאלה סטראנה היפהפיים.
התחלנו בכיכר מאלטה- Maltezske Namesti – שם שתינו בירה בבית קפה נחמד Bistro au petit prince  – הנסיך הקטן.
כיכר מאלטה היא כיכר נחמדה מאד, שקטה ונעימה. במרכז הכיכר עומד פסל של יוחנן המטביל שהוא למעשה אנדרטה לציון סופה של מגיפת הדבר. מאד מרשים.

כיכר מאלטה ואנדרטת מגיפת הדבר

סביב הכיכר, מספר שגרירויות השוכנות בארמונות לשעבר: שגרירות יפן, שגרירות דנמרק ושגרירת מלטה שנמצאת משני צידי כנסיית "גבירתנו מריה הקדושה בשלשלאות".

קיר ג'ון לנון

משמאל לכנסיה פונים לעבר גינה נחמדה השוכנת ליד השגרירות הצרפתית. ממול מונומנט מעניין הנקרא "קיר ג'ון לנון". קיר זה לא היה מעולם מצבת זיכרון ללנון – תחת השלטון הקומוניסטי הוא שימש למחאה שקטה נגד המשטר. הקיר משופץ ומשוחזר (בסיום העידן הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, החלו התיירים לקחת ממנו פיסות טיח והוא החל להתפורר). הוא מאד צבעוני ו"מודרני" בהשוואה לסביבה הקלאסית בו הוא נמצא. קיר ג'ון לנון הפך להיות אתר מתוייר מאד בפראג ומשנה את צורתו וציוריו מפעם לפעם…

סאבטקסט: למזלנו, כשהגענו לשם כמעט ולא היו תיירים והיה אפשר לצלם ולהצטלם באין מפריע…

קיר ג'ון לנון

תמונה זוגית:

לאחר הביקור ב"קיר ג'ון לנון" חזרנו לכיוון כיכר מלטה.
לפני זה, ראינו את הבית בו התגורר מספר חודשים בטהובן (סאבטקסט: הזועם תמיד בתמונתו…) 

הלכנו ברחוב Proyopska הצר והגענו לרחוב Karmelitzka בו שוכנת כנסיית "מריה הקדושה של הניצחון" ובה פיסלו המפורסם של ישו התינוק , העשוי משעווה. פסל זה הובא מספרד בשנת 1628 מתיימר להיות בעל כוחות מיוחדים ונשמר בתוך ארגז זכוכית במזבח מוזהב נוצץ. נכנסנו לכנסייה וראינו את הפסל המדובר:

לאחר ביקור בכנסיה זו, חזרנו ברחוב לכיוון הכנסייה הבולטת באיזור – כנסיית ניקולס הקדוש. זוהי כנסיית
הבארוק הגדולה בפראג ולצערי הרב היא נסגרה לביקור ממש דקות ספורות לפני שהגענו. פעם הבאה…

משם, עלינו לרחוב נרודובה המפורסם – Nerudova . רחוב זה הוא חלק מ"הדרך המלכותית" ששמשה בעבר למצעדי הכתרה והוא מעוטר במבנים יפהפיים, בחלקם שוכנות שגרירויות. כך ראינו את ארמון טנסקי -בו שוכנת שגרירות איטליה:

ממולו – שגרירות רומניה, גם היא במבנה מרשים מאד:

הרחוב ידוע בעיטורי הבתים שלו ששימשו בעבר לזיהוי במקום המספרים – כמו בית עושי הכינורות, בית הצורף שמעוטר בגביע זהב ועוד.
כשהגענו לקצה הרחוב (אחרי עליה מתונה, שהיתה לי די קשה בסיומו של יום הליכה כה מאומץ!) – הבנו שלמעשה היינו שם אתמול- ליד הכניסה למצודה…
רחוב נרודובה (אפשר לראות את סימון "בית עושי הכינורות").

חזרנו במורד הרחוב בחזרה למלון, לנוח קצת ולצאת לפעילות ערב. לסיום היום החלטנו שננסה להגיע למופע "המזרקות המזמרות". מכיוון שעוד לא היינו רעבים, החלטנו שנאכל אחרי המופע באיזור.
מה שלא ידענו – זה שהמקום מאד מבודד ושומם…

סאבטקסט: והנה מה שקורה כשלא מכינים טוב שיעורי בית:
במלון הנחו אותנו לנסוע בחשמלית מס' 24 העוברת ברחוב שלנו. בידינו – שני כרטיסים בלבד. נסענו וירדנו בתחנה של המזרקות. שממה. אין אף אחד, איזור נטוש. קצת מפחיד…. פגשנו זוג אנשים והם אמרו לנו לאיזה כיון ללכת – סיבוב קצת גדול, האמת – אפילו קצת התחרטנו על כך שלא הלכנו לאיזה קונצרט תרבותי בעיר. בסופו של דבר הגענו למקום המזרקות- יש שילוט די ברור, רק שבחושך ולבד זה לא ממש נעים. כרטיס עלה 220 קרונות, המון אנשים ובני נוער באו לצפות במופע שהיה מלווה בשירי אופרה. מאד יפה ומרגיע. התפעלתי מהתנהגותם השקטה והתרבותית של בני הנוער. מי יודע, אולי זה במסגרת "סל תרבות" שלהם?…

תמונה ייצוגית של מופע המזרקות המזמרות – : Fontana Krizikova

בדרך חזרה, עקבנו אחרי נחילי האנשים, בתקווה למצוא תחנת מטרו / חשמלית קרובה יותר.

סאבטקסט: Big Mistake. Huge …

רוב האנשים הלכו להסעות מאורגנות ואנחנו לא מוצאים תחבורה… בחושך… לבד…

בקיצור, חזרנו לתחנת החשמלית האומללה בה ירדנו, בלי שום אפשרות לקנות כרטיסים. אני ממש מפחדת מדברים כאלו (ושכחתי לספר שקודם לכן, ניגש אלינו פקח במטרו ודרש לראות את הכרטיסים. סאבטקסט: שהיו לנו כמובן. ועכשיו – אין). אבל – אין ברירה…
עולים על החשמלית שהגיעה, סופרים את התחנות ומתפללים. כנראה שהתפילה בבית הכנסת בבוקר גם היא עזרה לנו , והגענו בשלום לרחוב "שלנו". 

סאבטקסט: אנחת רווחה.
רעבים. 11 בלילה. צריך למצוא מסעדה. שוב הגענו לרחוב Celenta החביב ובו מסעדה איטלקית, כמעט היחידה שפתחה את שעריה בפנינו בשעה כזו – Pasta Fresca. היה מצויין, טעים ומנחם! מומלץ!

היום הסתיים, לאחר ההרפתקה הלילית, בשלום ובתחושת טובה וזה מה שחשוב!

לילה טוב.

עוד תמונה של פראג היפהפייה, צולמה מגשר קארל:

היום הרביעי – "היום היהודי"

בוקר בא, ארוחת בוקר דשנה ומענגת ויוצאים לדרך, כשהיום התכנון הוא לאתרי ה"מוזיאון היהודי". אח"כ – נזרום.
כרטיס משולב לכל אתרי היהודים, כולל אלטנוישול, עולה 480 קרונות. המון. אני מקווה שאכן הכסף הולך לקהילה היהודית.
אנחנו מתחילים בבית הכנסת הספרדי – בו היינו אתמול בתפילת "יזכור" . האמת – אתמול הביקור שם הרשים אותי הרבה יותר, ומעניין לציין שהיום היה שם די חשוך. אתמול, בתפילה הכל היה מואר באור יקרות והכל ממש זהר. היום – יותר עמום, אך כעת אפשר להסתכל על כל הפרטים. בית הכנסת בנוי בסגנון מורי – ערבי ובו מוטיבים מזרחיים. יש בו תערוכה על חיי היהודים בצ'כיה מתקופת האמנציפציה ועד ימינו.

בית הכנסת הספרדי 

משם הלכנו לרחוב Maisolva לבית הכנסת מייזל. זהו בית כנסת מאד עתיק שנבנה במאה ה-16 ושופץ כמה פעמים בסגנון בארוק ובסגנון פסאודוגותי. מוצגים בו חפצי קודש יהודיים החל מהמאה ה-10 ועד תקופת האמנציפציה. מאד מרגש ומרשים לראות ספרי תנ"ך עתיקים, הגדות של פסח, פרוכות. ממש מדהים.

בית הכנסת מייזל

גם כמות המבקרים באתרים היהודיים מדהימה אותי. כל העמים, כל השפות נשמעות כאן. האמת, עושה טוב ל"אגו" היהודי. מה יש, שלא יבקרו רק בכנסיות ובקתדרלות…

בית הכנסת פנקס

בית הכנסת פנקס היה בית הכנסת שצימרר אותי יותר מכל. זהו בית כנסת הצמוד לבית הקברות היהודי וממנו למעשה הכניסה אליו.

לאחר מלחמת העולם השנייה הפך בית הכנסת פנקס לאתר הנצחה ליהודי בוהמיה ומורביה שנספו בשואה. על קירותיו נרשמו שמות 80,000 היהודים הניספים, בצירוף פרטיהם האישיים ושמות הקהילות אליהן השתייכו. הביקור במקום עוצמתי מאד ומציף הרבה רגשות. ברקע מושמעת מנגינה יהודית עתיקה או תפילה – והדבר מעמיק את חווית הביקור.

חוויה מעניינת שעברה עלי במקום, היתה כאשר פנו אלי שתי נשים מבוגרות ושאלו אותי מה פירוש כל השמות על הקירות. מסתבר שהן מפינלנד. מאד מוזר שהגיעו לשם ולא ידעו כלום. מיד הן קיבלו ממני הסבר + הרצאה ציונית למען "ידעו כולם בפינלנד". אחת מהן אמרה לי שהיא חושבת שתושבי פינלנד עזרו ליהודים בשואה…

בקומה השנייה בבית הכנסת ישנה תערוכת ציורים נוגעת ללב של ילדים שהיו בגטו טרזין. במיוחד נגעו לליבי ציורים שהביעו את הרצון לחזור הביתה וגם להגיע לפלשתינה. גם כאן, קשה היה לנו לעזוב את התצוגה.

בין השנים 1941 – 1944 נכנסו לגטו טרזינשטט כ- 15,000 ילדים מצ'כיה, מדנמרק ומהולנד שנלקחו משם ישירות להשמדה באושוויץ. חלק מצומצם מאוד מתוכם (כ-150 ילדים) הצליחו לשרוד. בזמן השהות בגטו טרזין, ציירו ילדים אלו אלפי ציורים בהדרכתה של פרידל דיקר- ברנדייס, ציירת מבית הספר לבאוהאוס ותרפיסטית באמנות. הם השתמשו בדפי משרד משומשים, וציירו באמצעות עפרונות פשוטים או צבעים אקריליים שהצליחו להבריח לגטו. הציורים הפכו עבור הילדים למציאות חלופית בה ניתן להיאחז. הציורים המוצגים בבית הכנסת פנקס ממחישים את החיים בגטו וחלקם מבטאים את משאלות הילדים לשוב לחיים נורמלים ואף להגיע לארץ ישראל.

• ובהקשר לכך, לאוהבי הקריאה – אני ממליצה על ספר נפלא שנקרא "אהבה אבודה", של הסופרת אליסון ריצ'מן. הספר מבוסס על אירועים ודמויות אמיתיות, עוסק ביהדות פראג בתקופה שלפני ותוך כדי השואה, ומתמקד באמנים שנשלחו לגטו טרזין ופעלו שם. יש גם התייחסות לציורי הילדים ולמדריכה פרידל. מומלץ בחום!

אחד הנערים ששהה בזמנו בגטו טרזין, הוא פיטר גינץ. בתנאי צפיפות ורעב, תוך מחסור בחומרים ובתנאים קשים מנשוא בנה פטר נתיב בריחה לעולם של מדע, גיאוגרפיה, ומחקר תוך שהוא מאייר איורים לספרי ז'ול ורן, מתאר את נוף הירח כפי שראה אותו בדמיונו, ומהלל את גבורתו של מגלה העולם החדש – קולומבוס. ציורו של פטר גינז, "נוף הירח" הוא הציור שאת העתקו בחר האסטרונאוט אילן רמון לשאת עימו אל מחוץ לכדור הארץ – מסע שהסתיים באורח טראגי עם התרסקות החללית.  ב-1944, בהיותו בן 16, נשלח פיטר גינץ למחנה ההשמדה אושוויץ ונספה שם. הוא השאיר אחריו מאות ציורים וכן יומנים וסיפורים אותם כתב. יהי זכרו ברוך! 

הביקור בבית הכנסת פנקס היווה עבורנו את אחד משיאי הביקור בפראג. מאד מאד מאד מרגש.

בית הקברות היהודי בפראג

יצאנו נפעמים מבית הכנסת פנקס, לעבר שיא נוסף של הטיול – הביקור בבית הקברות היהודי העתיק. מיותר לציין כי חיכיתי שנים רבות לבקר במקום מיוחד ומלא הוד זה.
הודעתי מראש לבעלי כי ברור שאני משלמת "דמי צילום" – אבל עמדת התשלום היתה נטושה… הצילום חופשי – "חיסכון עולמי"…
המקום מרתק וקסום. המצבות הצפופות והעקומות – למעלה מ -12,000 ומתחתיהן שכבות על גבי שכבות של קברים. מדהים.

בין השנים 1478 ל – 1787 נקברו כאן יותר מ – 100,000 יהודים ב- 12 שכבות.

האישיות החשובה ביותר הקבורה כאן היא רבי ליווא בן בצלאל, הוא המהר"ל (נפטר ב- 1609).

ועוד בני מעלה הקבורים כאן – ראש עירית הגטו , מרדכי מייזל (נפטר ב- 1601) וההיסטוריון, המתמטיקאי והאסטרונום דוד גנץ (נפטר ב- 1613).

המצבה של היינדלה בשביס, האישה היפה – הרשימה אותי במיוחד.

שעה ארוכה שוטטנו בשבילי בית הקברות, התרשמנו והתרגשנו.

ביציאה מבית הקברות – בית כנסת נוסף: בית הכנסת קלאוזן. המבנה הנוכחי שלו מסוף המאה ה- 17. בבית הכנסת תצוגה הקשורה במסורת ובטקסים יהודים וכן בחיי היום – יום של היהודים.
כאן אנו פוגשים את מיודעינו הפנקיסטים מגשר קארל… קוריוז נחמד…

סאבטקסט: הם נראים מאד מתעניינים ומחוברים. אולי הם יהודים…?

עכשיו אנחנו חייבים הפסקה מכל בתי הכנסת והמטען הנפשי הכבד.
יושבים בבית קפה נחמד (מעט אמריקאי) בפינת רחוב Brehova ומתאווררים..

בית הכנסת אלטנוישול

משם אנחנו הולכים לבית הכנסת אלטנוישול. אני יודעת שרבים מוותרים על הביקור בו, כי התשלום עליו בנפרד מאתרי ה"מוזיאון היהודי" וזה אולי "עוד בית כנסת", אבל לי חשוב להיות שם. בזמנו הדרכתי בבית התפוצות, בתצוגת בתי הכנסת העתיקים, ותמיד דיברתי עליו. עכשיו ההזדמנות לראותו "על אמת".

אלטנוישול מאד מרשים ושונה. זהו בית הכנסת הפעיל העתיק ביותר באירופה, נבנה ב- 1270 בידי ארכיטקט נוצרי (מקצועות הבנייה היו אסורים אז על היהודים). המבנה גותי והוא היחיד מסוגו המייצג בתי כנסת של ימי הביניים. האולם הראשי מקומר וגבוה מאד ובמרכזו דגל אדום גדול אותו קיבלו יהודי פראג מהקיסר פרדיננד השלישי, כאות הוקרה על אומץ ליבם בדחיית מתקפת שודדים שבדים במהלך מלחמת שלושים השנים.

וכמובן – ישנו סיפור הגולם מפראג, שנבנה ע"י המהר"ל ושרידיו אולי נמצאים בעליית הגג…
מחוץ למוזיאון אפשר לראות את השעון ש"ספרותיו" אותיות עבריות והוא צועד הפוך, וקבוצות תיירים רבות, בליל של שפות והמילה "גולם" שמשתרבבת לכל הסבר…

הביקור במוזיאון היהודי מסתיים כאן ואנו יוצאים לטייל בשדרות פריז – Pariska.

סיימנו לכאורה עם האתרים היהודים. אנו צועדים בשדרות פריז – Pariska, שהוא למעשה רחוב יפהפה ובו מיטב החנויות ורשתות האופנה היוקרתיות. ממש שאנז אליזה של פראג. ציינתי שלכאורה עזבנו את האתרים היהודים, אך ראוי לציין כי היהודים העשירים, אלו שיכלו להרשות לעצמם לצאת מתחומי הגטו (בזמנים שהשלטונות אפשרו זאת) התיישבו בשדרות פריז ובסמטאות היוצאות מהן. שדרות פריז מובילות מגשר צ'כוב בצפון ועד לכיכר העיר העתיקה בדרום. 

כבר הזכרתי שכל הדרכים מובילות לכיכר…? והנה שוב אנו מוצאים את עצמנו בכיכר העיר, מצפים לתצוגת השעון ונהנים מהכרכרות ומהדמויות הססגוניות המסתובבות כאן.

קלוז-אפ על דמויות הקדושים המציצות מהשעון:

בהמשך, אנחנו משוטטים בסימטאות סביב כיכר העיר, קונים קצת מזכרות ומתנות לילדינו ה"זנוחים" (שנהנים מכל רגע שאנחנו בחו"ל. עסקה טובה. כל הצדים מרוצים).
באחת הכיכרות הקטנות, ניגן אדם מבוגר על כמה כלים בו זמנית, והשתמש במקביל בידיים, הרגליים, כפות הרגליים והפה. מדהים. אחת ההנאות שיש לי בטיולים בחו"ל היא להאזין לנגני הרחוב, שהם לעתים קרובות אנשים מאד מאד מוכשרים.

הגענו לכיכר הרפובליקה – קל"ב… בכיכר, שוק אוכל וחפצי עץ חמוד.

בעלי אוכל נקניקיה ושותה בירה ואני, הצמחונית- צ'יפס עם בירה. לקינוח – טרדלינק (קוירטוש). יושבים לייד שולחנות עץ ארוכים, נהנים ממוזיקת רקע. פשוט כיף.

השוק בכיכר הרפובליקה:

חזרנו למלון למנוחה קצרה ויצאנו בערב להופעה של התיאטרון השחור – תיאטרון Image. שם ההופעה – אפריקניה. מאד מאד נהננו וצחקנו.

אסור לצלם במהלך המופע – אז הנה תמונה שצולמה לפני:

לאחר ההופעה, שוב ארוחת לילה מאוחרת והפעם – הפתעה! מול המלון שלנו, ישנה מסעדה / פאב בשם La Republica. ממש כיף שם, עם להקה שמנגנת בקומה העליונה.

סיום קליל ונחמד ליום היהודי, שהתחיל כבד יותר ובמעמסה רגשית.

לילה טוב

היום החמישי – יום מחוץ לפראג

כשהחלטנו שנוסעים לפראג ל – 5 לילות ו -6 ימים, היה לנו ברור שיום אחד יוקדש ליציאה מחוץ לעיר. אנחנו מאד אוהבים נופים וטבע פתוח וגם לדעת ולחוש היכן אנחנו נמצאים לא רק במובן של עיר גדולה / עיר בירה, אלא גם במובן של איזור, מדינה. החלטנו שנצטרף לאחד מאותם סיורים מודרכים לקארלובי – וארי.

סאבטקסט: כמובן שאני לא מאוהדי הטיולים המאורגנים, אבל במקרה זה, היה לנו מאד נוח שבאו ולקחו אותנו מהמלון והמחיר לא היה מאד יקר – 25 אירו לאדם. (כזכור – בשדה התעופה כשמגיעים, מתייצבים ליד הישראלים נציגים של חברות ישראליות שונות ומציעים את מרכולתם). החלטנו שבמקרה הכי גרוע, פשוט נעזוב את הקבוצה ונגיע רק לנקודת המפגש בסיום היום.
להפתעתנו, היה לנו מזל גדול. לטיול נרשמו רק עוד שני זוגות ונסענו עם תומר המדריך – שגם נהג, במיניואן של 9 מקומות. היה ממש נחמד. נהננו מאד מהנופים שבדרך, מהירוק ובעיקר מהשלכת שהחלה! לזה לא כל-כך ציפיתי, והמראות היו בהחלט מקסימים – עצים כתומים ואדומים.

קארלובי וארי  Karlovy Vary

קארלובי וארי עצמה היא עיירה יפה מאד, חמודה ומנומנמת, בהשוואה לפראג התוססת. עובר בה נהר לא גדול ובתיה יפים וציוריים. זוהי עיירת הנופש והמרפא מהמפורסמות בעולם שנבנתה כעיר נופש עבור אצילי ועשירי אירופה ועל כן פזורים בה ארמונות נופש מרהיבים.

הנה ארמון בכניסה לקרלובי – וארי, משמש היום כבית מלון יוקרתי:

קרלובי וארי, עיר הספא הצ'כית הנודעת, מציעה יופי אלגנטי עם ניחוח של המאה ה-19, מעיינות מרפא לגוף וטיולים שלווים לאורך הנהר לנפש. 

סאבטקסט: שילוב אידיאלי ומרגיע…

תמונה ליד פסל שנקרא HOLY TRINITY COLUMN

אלפי תיירי מרפא באים לקרלובי וארי כדי "לרדת למים" – הביטוי המקומי שפירושו לשתות ממי המעיינות. המעיינות בוקעים מתחת למבני הקולונדות היפים מהמאה ה-19 הפזורים בעיר.

אחת מאכסדרות המרפא:

בעיירה ניתן למצוא 12 נביעות המוזרמות לתוך ברזים מיוחדים – כל ברז בטמפרטורה שונה ולכל ברז מיוחסים סגולות מרפא משלו. ניתן לרכוש ספלים מיוחדים איתם מסתובבים ושותים מתוך הנביעות. ואכן זאת עשינו – ושתינו מכל ברז אפשרי (וגם רצנו לשירותים כל כמה דקות… סאבטקסט: יש שם המון מבני שירותים ציבוריים בתשלום ונראה שמזה הם מרוויחים הכי הרבה כסף).

הנה אני שותה ממי אחד המעיינות , בכוס מיוחדת שקניתי למזכרת:

יש גם גייזר הנתון במבנה מיוחד, ופסל של האלה היגיינה המייצגת את העיירה וגם הדגמה של ספא בימי הביניים…

בהסברים על העיירה מסופר שבתחילה, כאשר נתגלו המעיינות בעיירה רחצו החולים במעיינות המרפא במקום לשתות אותם (כמו בציור למעלה). רק באמצע המאה ה-19 החלו לשתות את המים והחולים אולצו לשתות כ- 50 ספלים ביום…

קרלובי וארי של פעם:

בזה הרחוב הראשי של קארלובי וארי , פה גם נמצא ביתו של לואי פסטר:

והנה דגל ישראל

הטיול בעיר התמשך כמה שעות – כשעה "הדרכה" – נעימה ולא מעיקה, ואח"כ זמן חופשי. אכלנו ארוחה קלה ומאד טעימה במסעדה איטלקית הנקראת Pizzeria Venezia וכמובן שגם טעמנו מהוואפל המפורסם.

גן קסום בקארלובי וארי:

תמונות זוגיות:

סאבטקסט: בקיצור, עיירה נחמדה, בכלל לא חובה ואפשר היה לקצר את הביקור שם. ומצד שני – היה לנו זמן רגוע ויצאנו להפסקה מהשוטטות בעיר ובכיכר העיר…

חזרנו לפראג בסביבות השעה 5 בריאים ומאוששים ממעיינות המרפא…
האמת -זה היה מעין יום מנוחה לרגליים הכואבות מההליכה המאומצת ברחובות פראג.
חזרנו לעיר. בדרך, תומר המדריך סיפר לנו על השוק הוייאטנמי. התחשק לנו לסייר שם ואולי לרכוש כמה מזכרות. הוא הוריד אותנו באחת מתחנות המטרו ונסענו לתחנת ואלטאבסקה, משן הגענו בהליכה רגלית (+ התברברות קלה… ) לשוק. כמובן שזה אינו "מאסט" במסגרת אתרי פראג, אבל זו היתה חוויה מסוג אחר. כמויות אדירות של וייאטנמים עם שדרות דוכנים , הדומים זה לזה, וכולם כמובן רודפים אחרינו ו"מורידים" מחיר. מדברים אלינו בויאטנמית שוטפת ורושמים את המחירים על גבי מחשבונים. צחוק בריא… מצאנו כמה מציאות – תיקים, ארנקים , היותר זולים מדוכני וחנויות המזכרות בעיר. בדרך חזרה למטרו הצלחתי לראות, סוף-סוף, מרחוק ובעזרת הזום של המצלמה – את התינוקות של דוד צ'רני שמטפסים על אנטנת הטלוויזיה. 

 שקיעה מקסימה עם שמיים אדומים

חזרנו חזרה למלון למנוחה קצרה. בערב יצאנו למסעדה צמחונית עליה אספתי המלצות בשם Lehka Hlava . הלכנו ברגל מהמלון. – המסעדה באיזור גשר קארל באיזו סמטה די נידחת (היו כמה הסברים עם go left בדרך לשם ). המסעדה מעוצבת יפה, בסגנון ניו-אייג'י ואני אהבתי מאד את האוכל, שהיה אגב ממש זול!

לסיום הערב, טיילנו קצת על גבי גשר קארל. אמנם היה קצת קר, אבל כל שווה את הנוף המרהיב והרומנטי של המצודה המוארת…

היום השישי והאחרון – יום השלמות אומנותי

בוקר אחרון במלון הנהדר שלנו. חוגגים פעם אחרונה על ארוחת הבוקר (מחר דיאטה! מחר דיאטה? … החגים…), מפנים את החדר ומאפסנים את המזוודות. לפנינו עוד יום שלם של פראג, עד השעה 8 וחצי בערב.

התוכנית ליום זה: "השלמות" – מה שלא הספקנו לראות וגם קניות. אולי.
בתחזית צופים גשם, אולם בינתיים יש יום יפה. כאן המקום לציין שהיה לנו מזל גדול עם מזג האוויר וזו גם הסיבה שהספקנו לראות מקומות רבים. מצד שני – מקומות אחרים – מקורים, פקדנו פחות ולכן יש עוד מה לראות ברשימה שלי.

האנדרטה לקורבנות הקומוניזם :

נסענו בקו 22 עד תחנת אויזגד Ujezd . בתחנה זו, התגלו מול עיננו פסלי אדם על מדרגות – אדם הולך ונעלם.

זוהי האנדרטה המרגשת המנציחה את קורבנות הקומוניזם. שש דמויות אדם עומדות על גבי מדרגות בטון גבוהות, כשכל דמות פגומה יותר ויותר, מחוקה יותר ויותר – עד שכמעט נעלם צלם האדם – למעלה.

אכזריות ורודנות הקומוניזם מומחשת באופן יוצא מן הכלל באנדרטה ובהבעות על פני פסלי האדם.

הדמויות האחרונות במדרגות מטלטלות במיוחד.

בלוחית הזיכרון כתוב: "האנדרטה לזכר קורבנות הקומוניזם מוקדשת לא רק לאלה שנאסרו או הוצאו להורג, אלא לכל אלה שחייהם נהרסו על ידי המשטר הרודני".

מאד התרשמנו והתרגשנו מהאנדרטה. עד כדי כך, שזו היתה התמונה הראשונה כמעט שהראיתי לבני משפחתי וחברי כשחזרתי.

המשכנו בהליכה רגלית , צופים לעבר גבעת פטרין והפוניקולר.

פנינו למטה, לכיוון האי קאמפה. הפעם אני נחושה בדעתי למצוא את פסלי התינוקות של דוד צ'רני… הלכנו לאורך הנהר והגענו למוזיאון לאמנות מודרנית. בחצר המוזיאון פסלים ותצוגות מעניינות. אהבתי מאד את המקום. יצאנו משטח המוזיאון, פנינו ימינה – והנה הם!

פסלי התינוקות של דוד צ'רני

אלו הם שלושה פסלי תינוקות שחורים ענקיים, עם פנים חתומות – מעין מסך ארוך על פניהם. כל כך שמחנו למצוא אותם! צילומים וצילומים:

תינוקות הענקיים נראים חמודים למדי מרחוק, אבל כאשר מסתכלים עליהם מקרוב, רואים כי במרכז הפנים שלהם ישנו ברקוד שנוצר (כנראה) מאגרוף בפרצופם.

ואנחנו ממשיכים בפארק קאמפה ומגיעים לכיכר בה ישבנו כמה ימים קודם לכן. היינו אז כל-כך קרובים… מה שנחמד עכשיו זה שמתקיים בכיכר שוק קטן, עם מאכלים ויצירות עץ וברזל, מוזיקה ונגני רחוב. כל כך נחמד. השוק למעשה למרגלות גשר קארל.
אנחנו מסתובבים ונהנים מכל רגע…

חרש ברזל בשוק

נגן אקורדיון שנגע לליבי

גשר המנעולים וגלגל הטחנה העתיק במאלה סטראנה

המשכנו בדרכנו אל עבר גשרון קטן לכיוון מאלה סטרנה. על גבי הגשר – מנעולים . על פי מידע שקראתי : מנהג המנעולים הוא מנהג מאד נפוץ בעולם הנוצרי-אירופאי: זוג שזה עתה נישא רושם את ראשי תיבות שמותיהם על המנעול, נועלים על גדר, סורג, ענפי עץ (בעצם כל דבר אפשרי – בתנאי שהוא קשיח ומחובר לקרקע), וזורקים את המפתח למים כאות וסימן לאהבת הנצח…. לכן מקומות אלו תמיד יהיה ליד מים: נהר, תעלה, ים וכדומה. המנהג נפוץ מאד במדינות אירופה והגיע גם לישראל…. 

הבטנו מעבר לגשרון – והנה – מה עינינו רואות? את גלגל הטחנה העתיק שחיפשנו לשווא שלושה ימים קודם לכן… מראה קסום ומרגיע.
לכן עתה נקרא אפשר להכריז באופן רישמי על יום זה – "יום ההשלמות וסגירת מעגלים"…

תקריב על גלגל הטחנה – עם פסל הגמד:

יפה כאן ואנחנו מרוצים:

טיילנו עוד קצת במאלה סטרנה. ראינו את "בית שלושת היענים". ציור הטיח של היענים, שהעניק לבית את שמו, נעשה בתחילת המאה ה-17 בהזמנת בעל הבית דאז, יאן פוקס. האיש היה סוחר בנוצות יענים, בתקופה שבה לא היה כמעט חייל באירופה שלא נשא נוצה כזו על כובעו.

טיילנו ברחוב הראשי – Mostecka, הומה אנשים, חנויות, מסעדות. נהדר. משם נסענו בטראם וחזרנו לגדה השנייה.
אני מאד אוהבת את איזור מאלה סטרנה, יש לו הרבה מה להציע ובמובן מסויים הוא אפילו מעניין יותר מהעיר העתיקה. ישנם עוד מספר מקומות באיזור שבהם אבקר, ללא ספק, בפעם הבאה.

רחוב  מוסטקה Mostecka דרך מגדל גשר קארל

הגענו לאיזור כיכר ואצלב ,לקפה -קונדיטוריה מישק, המומלץ מאד. (Cukrna Myš) בית קפה זה בפראג קיים מתחילת המאה הקודמת. יש בו מגוון של עוגות נפלאות – כך אומרים, והמחיר בהתאם לפראג – זול. רחוב: Vodickova 31 . האמת – לא נפלנו. או שמא בחרנו בעוגות לא מי יודע מה.
ואז, החל לרדת גשם. עשינו עיסקה טובה מאד עם מזג האוויר. עד עכשיו כמעט ולא ירד גשם (כמה טיפות כשהיינו בואן בדרך לקארלובי וארי). בתיכנון שלנו היה מוזיאון מוחא ודחינו אותו עד שירד גשם – ממש לרגע האחרון.

מוזיאון מוחא     Muchovo muzeum 

המוזיאון מאד קטן (דמי הכניסה מעט מוגזמים לדעתי – 180 קרונות). הוא מציג את עבודותיו של מוחא הכוללות הדפסים, ציורים מקוריים, רישומי עיפרון ופחם, תכשיטים ופסלים. אלפונס מוחה (1860-1939) עבד ופעל במספר ערים ביניהן וינה, פריז וניו יורק, אך קבע את מושב הקבע שלו בפראג. האמן חתום על ציור הקיר של בית העם ועל האפוס הסלאבי – שנמצא בארמון של פראג.  מוחא מפורסם וידוע בעיקר בזכות תרשימיו והכרזות הלאומיות והשיווקיות שעיצב. הוא גם עיצב בולים ושטרות בנקאיים לכבוד הקמתה של צ’כוסלובקיה. 

יצירותיו של מוחא נפלאות בעיניי וסיפור חייו מעניין. נהננו ולמדנו עוד דברים חדשים ואני ממליצה על הביקור במוזיאון.. 

עבודתו הידועה ביותר של מוחא, שגם העניקה לו פרסום בינלאומי, הוא ההדפס של שרה ברנהרדט – שחקנית יהודיה שהייתה ידועה מאוד בפריז באותם זמנים. (שימו לב לאותיות "יהוה" מעל דמותה).

ועוד במוזיאון מוחא:

למתעניינים – מידע על מוחא (אלפונס מוכה).

לאחר הביקור במוזיאון שנמצא באחד הרחובות באיזור כיכר ואצלב (כתובת : Panská 7, 110 00 Nové Město), נכנסנו לכמה חנויות אבל הרגליים כבר כאבו והרעב כירסם, אז קיצרנו. מה שכן, ערכנו ביקור בסופרמרקט – רשת Bila ושם קנינו כמה מטעמים ושוקולדים זולים. אחר -כך , סיימנו במסעדה צ'כית אופיינית בכיכר הרפובליקה "שלנו" – Kolkova . אני לא משתגעת מהאוכל הצ'כי, בעלי נהנה יותר…

חזרנו למלון דרך קניון "פלדיום" הסמוך – ביקור מקוצר מאד וחיכינו להסעה לנמל – התעופה. טיסת לילה והביתה…
וזהו. תם ונשלם…

פראג חיכתה לי, ובגדול. חלמתי… והגשמתי !

פראג – עיר שחלמתי … והגשמתי… – ונשארתי עם טעם של עוד.

מקומות ואתרים שלא הספקנו לראותם – ושמורים לפעם הבאה:

 * סיור מודרך בבית – העם. מאד רצינו, אך אף פעם לא היה זמן. אני מניחה שאם היה יורד גשם, היינו מגיעים לשם…

 * קונצרט ברודולפינום או באחד מהאולמות העתיקים היפים

 * ביקור בקתדרלת סנט ניקולס במאלה סטרנה

 * ביקור בתוככי כנסיית טין בכיכר העיר (כל -כך אהבתי כנסיה זו ואף פעם לא נכנסנו לתוכה..)

 * ביקור בגבעת וישהארד ובמצודה שם

 * לראות את "הבית הרוקד"

* מוזיאון הצעצועים ומוזיאון המיניאטורות

* עוד נסיעה מחוץ לעיר – לעיירה צ'סקי קרומלוב (Cesky Krumlov) עיירה עתיקה עם אווירת ימי ביניים, בה ניצבת טירה גדולה.

* ועוד אתר פחות מתוייר אבל מאד מרגש-Lidice : אתר הנצחה לתושבי העיירה שכמעט כולם נרצחו על ידי הנאצים כנקמה על הרג ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך על ידי המחתרת הצ'כית. הנאצים החריבו את הכפר עד היסוד.

* ביקור בגטו טרזין (הסיור בבית כנסת "פנקס" מאד השפיע עלי…).

וכמובן – לראות שוב את מגדל אבק השריפה, בית העם, מגדל השעון, כנסיית טין, המצודה ביום ובלילה, בית הקברות היהודי, לשוטט במאלה סטרנה ועל הגשרים היפים…

היה לנו טיול זוגי מקסים!
תודה שטיילתם איתנו