אש, רוח ודמעות: אזרבייג'אן בשלושה דורות

זוכרים את הטיול התלת דורי המיתולוגי שלנו לאיטליה? זה היה טיול לפני גיוס לכבוד הבנים התאומים שלנו ובו השתתפו זוג הורים, שלושת בניהם, סבתא וסבא. למעלה מחמש שנים חלפו, והנה הבן הצעיר שלנו – הידוע בכינויו "ילד זהב של אמא שלו" עומד לפני הגיוס לצה"ל ואני, כמו אמא טובה (סאבטקסט: שרק מחפשת סיבה לטיול חו"ל משפחתי) – יושבת על המדוכה ומחפשת יעד מעניין ומתאים לכל הדורות.

סבא וסבתא היקרים שלנו התבגרו בכמה שנים ואנחנו צריכים להתחשב בכך, ולכן הפעם אני מחפשת יעד "כוכב", מלון מפנק במקום אחד ללא מעברים ונדודים בין מקומות לינה.

חשבנו על ערים מרכזיות וגדולות כמו לונדון, מדריד, פריז, רומא – אך החלטנו שזה לא מתאים הפעם למסגרת של שבעה אנשים. נראה לנו מלחיץ מדי ומקור לעצבים…

חשבנו גם על כפר נופש בצרפת או וילה בטוסקנה – אבל מזג האוויר של סוף חודש מרץ יכול להיות בוגדני – כלומר גשום ומסכל תוכניות. וחוץ מזה – הבנים שלי הודיעו לי שהם מעדיפים לטייל במדינה שעוד לא היו בה. וזאת אחרי ששני הגדולים חזרו מטיולים ארוכים בדרום אמריקה…

אז התחלתי לחפש יעד חדש, מעניין, נוח, לא רחוק מדי (בהתחלה אפילו חשבתי על טנריף אבל הטיסה לשם ארוכה ומתישה – לא מתאים לבני גיל הזהב). אפילו קרוזים נלקחו בחשבון – אבל תחילת האביב זו לא העונה האידאלית לקרוז.

לאחר שיטוטים ברשת, בקבוצות פייסבוק ובאתרי מטיילים – הגעתי לפתרון המתבקש: באקו, אזרבייג'אן!

סאבטקסט: תמונת ספוילר שלי בבאקו

IMG_0736

אמא: זהו, מצאתי דיל לבאקו!

אבא: באקו?! באיזו מדינה היא? איפה זה?

אמא: אזרבייג'אן! עוד מדינת אירוויזיון!

מר קופירייטר: זו מדינה מוסלמית, לא?

מר מזג אוויר: היא גובלת באיראן!

מיסטר נקסט: נראה לי שאסור לי לנסוע לשם לפני הגיוס.

אמא: נברר הכל. מה שבטוח, זה יעד שונה ומעניין!

סבתא: זה לא נראה לי… אם יקרה משהו – זה יהרוס לילד את הקורס היוקרתי שמחכה לו.

סבא: באקו…? מעניין… אולי ניסע לבאטומי בגיאורגיה?

אמא: זה יעד המוני ושיגרתי מדי. אנחנו צריכים לחדש!

סאבטקסט: כרגיל כולם חוששים ועוכרי שמחות.

כמה ימים של בירורים ומסתבר ש: א. אין בעייה למלש"ב הצעיר לנסוע לשם. ב. צריך להוציא ויזות לקראת הכניסה למדינה  ג. יש הרבה מה לראות ולעשות שם!

הפור נפל, טיסות ומלון הוזמנו ואנחנו מתחילים בתכנונים!

משתתפי הטיול :

אמא, אבא ושלושת הבנים – התאומים: מר מזג אוויר (שחזר חמישה ימים קודם לכן מהטיול הגדול לדרום אמריקה), מר קופירייטר (גם הוא בוגר דרום אמריקה) ומיסטר נקסט – הוא המתגייס הצעיר.

וכמובן גם סבתא – אמא של אמא,  וסבא – אבא של אבא

ובל נשכח את  מיודעתנו סאבטקסט, שיהיה לה הרבההההה מה להגיד!

תמונת המשתתפים – מהטיול לאיטליה, שנת 2012 (תזכורת כאן)

P1060426

הכנות והתארגנות

* טיסה + מלון BOULEVARD HOTEL BAKU הוזמנו דרך "ישראייר", 5 לילות. הדיל כלל ארוחת בוקר. המלון מומלץ מאד! אפרט בהמשך.

* ויזה: צריך לערוך הרשמה לקבלת אשרת כניסה לאזרבייג'אן. ישראלים חייבים בויזת כניסה, הויזה תקפה ל – 30 ימים.

הוצאת ויזה באינטרנט עולה 23$, יש לסרוק את תמונת הדרכון לתוך טופס הבקשה.

בתוך 3 ימי עסקים, מקבלים את הויזה המאושרת במייל.

חשוב לשמור את טופס הויזה גם ביציאה מבאקו.  הקישור לאתר – כאן.

אפשר גם להוציא את הויזה בשדה התעופה בבאקו = המחיר הוא 26$ (כדאי להצטייד מראש בסכום מדוייק ולא להתעכב בגלל עודף). אין צורך בתמונות פספורט.

אנחנו העדפנו לעשות זאת מראש באתר האזארי, כדי לחסוך התקלות לא נעימות וגם כדי לחסוך את התור בשדה התעופה (סאבטקסט: אבל בסוף חיכינו בתור אחר… עוד תשמעו!).

* כסף: המטבע באזרבייג'אן נקרא מנאט. אחד מנאט – ערכו כשני ₪. עדיף לקחת מהארץ דולרים (ולא אירו) ולהמירם שם. בשדה התעופה ישנן מספר עמדות להחלפת מטבע וכדאי להצטייד שם בסכום ראשוני, ובהמשך – בדוכנים בעיר או במלון.

* סיורים מודרכים: יצרנו קשר לפני הטיול עם מדריך מקומי ושמו ווגאר. קבענו איתו לשני ימי טיול. ניתן להצטרף גם לסיורים חינמים בעיר Baku Original Walking Free Tour , אנחנו בחרנו שלא להצטרף לסיור כזה בשל ההרכב התלת דורי שלנו.

אז זהו. תאריכי הנסיעה נקבעו – כאמור, ימים ספורים לאחר חזרתו של מר מזג אוויר מדרום אמריקה וכמה ימים לפני גיוסו של מיסטר נקסט.  ובתווך – חג פסח. כן, לראשונה מזה שנים רבות נחגוג את סדר פסח בחו"ל! וגם לכך היינו צריכים להיערך ולהחליט – האם ללכת למסעדה מקומית או לחגוג באופן יותר "יהודי".
והפעם, החלטנו – אם כבר, אז כבר: נחגוג את ליל הסדר בארוחה חגיגית של חב"ד…

מר קופירייטר: שנה שנייה שלי ברצף שאני בליל הסדר עם חב"ד! בשנה שעברה בקוסקו, פרו – ועכשיו בבאקו, אזרבייג'אן.

סאבטקסט: הכל חוויות!

אז גם את ליל הסדר הזמנו מראש – יתקיים במלון מאריוט. שילמנו מראש 40$ לאדם.

יום הטיסה הגיע ואנחנו מגיעים לשדה התעופה בהתרגשות – זו הפעם השנייה תוך שבוע…

זו היתה הפעם הראשונה, כשמר מזג אוויר חזר מדרום אמריקה:

IMG_0242 - עותק

ועכשיו…. כעבור חמישה ימים – אנחנו שוב בנתב"ג!

אמא: קדימה, בואו נצטלם כולנו ליד המזרקה!

אבא: הנה זה מתחיל…

סבתא, סבא, בנים: משגעת את כולנו!

מיסטר נקסט: נו, הרי אתם יודעים שזה לא יעזור. בואו נצטלם ונגמור עם זה.

סאבטקסט: ילד זהב של אמא שלו.

והנה התוצאה:

IMG_0408 - עותק

תמונה להיט!

יום רביעי, 28.3.18 : מגיעים לבאקו

הטיסה ממריאה בעשר בבוקר ונוחתת בשתיים בצהרים. אורכת כשלוש שעות – ואנחנו "מאבדים שעה"  – כי טסים מזרחה.

מר מזג אוויר: זה היעד הכי מזרחי לישראל שנסעתי אליו!

בעצם של כולנו – חוץ מסבתא שהיתה בהודו!

נחתנו בשלום בשדה התעופה ע"ש היידר אלייב ומיהרנו לעמדת הויזות . ולמה? – אתם שואלים. כי במהלך מילוי טפסי הויזות נשכח אחד מהנוסעים (סאבטקסט: טעות שלי! בושות…) ולכן כל ההכנות שהיו אמורות לחסוך זמן – היו כמעט לשווא…

בכל זאת חיכינו בתור לקבלת הויזה, אבל לפחות זה הלך די מהר ואז עברנו לתור הבא של ביקורת הדרכונים… שארך הרבה מאד זמן!

בתום התהליך הארוך, יצאנו לאולם האחרון ושם ראינו את השלט הזה:

IMG_0485 - עותק

סאבטקסט: איזו התרגשות! לכבודי כתבו "ברוכה הבאה" בעברית!

קנינו בשדה את המטבע המקומי – מנאט ויצאנו לפגוש את הנהג שלנו ששלח לנו ווגאר המדריך. חיכה לנו רכב מפואר ונעים שלקח אותנו למלון בולווארד.

הדרך למלון היתה מעניינת – אך הנופים שניגלו לעיננו לא היו בדיוק נופי אוסטריה או נורווגיה.

מיסטר נקסט: מה זה, מכוער פה!

אמא: תמיד הדרך משדה התעופה לעיר לא יפהפייה.

סאבטקסט: האמת? הוא צודק…

אך כשהגענו לתוך העיר באקו – נוכחנו לראות שהיא מטופחת ויש בה בניינים מודרנים וכמה מבנים מרשימים.

ובעודנו נוסעים למלון, זו ההזדמנות לסקירה מהירה על באקו – בירת אזרבייג'אן:

באקו, בירת אזרבייג'אן היא אחת הערים העשירות והייחודיות בעולם – יש המכנים אותה "דובאי של קווקז". היא שוכנת על חוף הים הכספי, שהוא האגם הגדול בעולם וממוקמת בדרום מזרח הקווקז, בין רוסיה בצפון לאיראן בדרום. (סאבטקסט: מדאיג במקצת…).

מקור השם באקו:

  1. במילה הפרסית "באח – קו" (הר האלוהים.)
  2. במילה הפרסית "באד כובה" (מוכה הרוחות, باد-کوبه), שם המתאר את הרוחות החזקות הנושבות באזור כתוצאה ממפגש בין רוח צפונית קרה מהים הכספי (Khazri ) ורוח דרומית חמה (Gilavar) – ומכאן כינויה "עיר הרוחות".

המשמעות של השם אזרבייג'אן הוא "ארץ הלהבות".

ומשמעות שמה של באקו הוא "עיר הרוחות".

מכאן, שהעיר באקו מכונה – "עיר הרוחות בארץ הלהבות".

סאבטקסט: עכשיו יש הסבר לחלק מכותרת הסיפור: "אש, רוח ודמעות". ולמה יש דמעות? הישארו עמנו וגלו…! רמז: חובבי אירוויזיון כבר בטח יודעים את התשובה….

הדבר הבולט מכל למבקרים בה, הם הניגודים השונים והקיצוניים: רובם המוחלט של תושביה הם מוסלמים שיעים, אך האלכוהול זורם בה בנדיבות והנשים מתלבשות בסגנון מודרני; השפה הרשמית היא אזארית, אך כמעט כולם דוברים רוסית; בעברה היתה עיר מדברית ושטוחה ועתה היא אימפריה של גורדי שחקים, כבישים רחבים ומכוניות פאר. יש בה רכבת תחתית עם שלושה קווים וגם מנקי רחובות עם מטאטא שעשוי מזרדים.

סאבטקסט: בקיצור – יעד מסקרן ושונה מכל עיר שביקרנו בה עד כה.

בתום הנסיעה משדה התעופה, הגענו למלון BOULEVARD HOTEL BAKU – מלון מצוין שאמנם לא שוכן במרכז העיר, אך ההגעה לשם פשוטה וזולה. מהמלון נסענו לעיר במוניות, כ- 5-6 מנאט למונית. (10-12 ש"ח). המלון גדול, מהודר ומודרני. קיבלנו חדרים גדולים, יפים ומפנקים.

סבא: זו המיטה הכי נוחה שאי פעם ישנתי עליה!

IMG_0492 - עותק

החדרים שקיבלנו היו מעט מרוחקים מהמעלית, וכדי להגיע אליהם עברנו דרך מסדרונות ארוכים ומעוצבים. במלון יש גם בריכה מקורה – אך למרות התכנונים של הבנים, לא הגענו לרחצה בה. הנה כמה תמונות מהמלון:

לאחר מנוחה קצרה במלון והכרות עם המתקנים שבו – ספא, בריכה, לובי מפואר ועוד, יצאנו לעיר. לקחנו שתי מוניות למרכז העיר – למדרחוב ניזאמי, בו נמצאות מספר מסעדות עליהן אספתי המלצות.

מאד התפעלנו מהמראה המטופח של העיר. הרחובות והבתים מוארים, הכל נראה נקי ומעוצב. הפתעה לטובה!

הנה תמונה של מדרחוב ניזאמי, הנקרא גם נקרא גם רחוב טארגובייה.

IMG_0557 - עותק

מיסטר נקסט: אני רעב.

מר מזג אוויר: גם אני.

מר קופירייטר: גם אני. מאד!

אמא: אני כבר בודקת בדפים למצוא את רשימת ההמלצות.

הפעם הייתי יותר מתוחכמת והכנתי חוברת לטיול – עם עותק לכל אחד מהמשתתפים!

הפעם גם המשתתפים היו יותר קשובים לי וידעו שאין מה להתווכח איתי – אף אחד אחר לא תיכנן כלום ממילא…

בקיצור, בחרנו באחת המסעדות מההמלצות שלי ואכלנו ארוחת ערב במסעדת פירוזה Firuze.

המסעדה היתה במעין מרתף, מלא בכוכים ובפינות הסעדה עם כסאות, ספות וכריות. על הקירות קישוטים אותנטים, עבודות יד ושטיחי קיר, על המדפים כדים וכלים מיוחדים ועל השולחנות – מפות צבעוניות שנראות כמו שטיחים…

IMG_0506 - עותק

IMG_0513 - עותק

סבתא: כמה מיוחד כאן!

אמא: מצלמת.

אבא: קדימה, שוב את מבזבזת זמן! בואו נשב ונזמין אוכל!

סאבטקסט: כמובן שהוא היה גם מאד רעב.

הזמנו מהתפריט שלווה בתמונות כדי להקל על התיירים. האוכל היה טעים ומיוחד. גם אני הצמחונית מצאתי מה לאכול…

התפריט כולל מנות מהמטבח האזארי, הגיאורגי ומנות בהשפעה בינלאומית, וכך אפשר למצוא פה מרקים, פסטות, חינקאלי, קבב ועוד, והכל במחירים זולים להפליא.

תמונה משפחתית במסעדת פירוזה

IMG_0518 - עותק

הארוחה שכללה גם יין ושפע של מנות, עלתה 250 מנאט לכולנו – כ – 500 ש"ח.

אבא: בדיחה.

ואכן היה טעים, נעים וזול.

מסעדת Firuze ממוקמת במרכז העיר, ליד כיכר המזרקה. כתובת: 53 Istiglaliyyat  מומלץ!

לאחר ששבענו , יצאנו לסיור ערב בעיר המוארת. ראינו הרבה מזרקות מוארות ופסלים.

IMG_0532 - עותקIMG_0575 - עותק

המדרחוב מואר בחגיגיות, ואנחנו הצטלמנו למזכרת:

סבתא ואמא 

IMG_0552 - עותק

סבא מבעד לבלון

IMG_0555 - עותק

אמא ובנים 

IMG_0584 - עותק

ותמונה משפחתית של כולם – שהיא גם תמונת היום:

IMG_0588 - עותק

היה קר מאד, כולנו עם מעילים והבנות אף עם צעיפים. ולכן החלטנו לסיים את היום ולחזור למלון. לקחנו שוב מוניות, הגענו לחדרים והלכנו לישון במיטות הנוחות….

לילה טוב!

אך רגע לפני השינה, כדי שהקוראים לא יהיו מוטרדים – הבה ונסביר את פשר המילה "דמעות" בכותרת סיפור הטיול – "אש, רוח ודמעות – אזרבייג'אן בשלושה דורות".

ובכן – ההסבר מגיע כמובן מתחרות האירוויזיון, אליה הצטרפה אזרבייג'אן בשנת 2008. אחד הלהיטים הגדולים שהנפיקה הוא השיר "Drip Drop" בביצוע הזמרת סאפורה. השיר מספר על אהבה נכזבת ובפזמון שרה סאפורה על הדמעות שזולגות מעיניה… "דריפ דרופ" היה להיט גדול בזמנו והגיע למקום החמישי בתחרות האירוויזיון של 2010. השיר אהוב על בני משפחתנו – והרי הוא לפניכם:

יום חמישי 29.3.18 : מכירים את באקו ועושים שלום עולמי עם איראנים!

בוקר טוב!

התעוררנו לאחר שינה טובה על המיטות הנוחות וירדנו אל חדר האוכל של המלון.

ארוחת הבוקר היתה טובה מאד, מלאת שפע של אפשרויות המתאימות לכל הטעמים.

חדר האוכל מעוצב יפה ונעים.

כאן גם נוכחנו לראות שרבים מאורחי המלון הם יוצאי מדינות ערב – ככל הנראה מרביתם הגיעו מערב הסעודית וכווית, אך לבטח היו גם מהאמירויות וכנראה גם מאיראן….

היה מעניין לצפות בהם, בכל זאת – לא כל פעם מזדמן בטיול לשהות תחת אותה קורת גג יחד עם בני דודנו ממדינות אויב…  חלק מהגברים עם גלביות וכאפיות, חלקם במראה מודרני, והנשים – חלקן עטויות בורקות, עטופות מכף רגל ועד ראש.

סאבטקסט: האמת? די ריחמתי עליהן, נראה לי קשה מאד לאכול עם הפנים מכוסות…

סיימנו את ארוחת הבוקר והתארגנו ליציאה לעיר.

עוד במלון, נעזרנו בעובדי הקבלה האדיבים והזמנו מקום לערב למסעדת שירוואנשה.

אבא: מה בתוכנית להיום?

אמא: נראה לי שהכי נחמד יהיה להתחיל עם מרכז התרבות והמוזיאון.

בנים: לא יודעים אם יש לנו סבלנות לתערוכות…

אמא: אתם תיראו שתתלהבו מהמבנה.

סאבטקסט: עוכרי שמחות…

סבא: מה שתחליטו, אני בא.

סבתא: קדימה, בואו נתחיל כבר את היום….!

וכך יצאנו בשתי מוניות לכיוון מרכז התרבות על שם היידר אלייב.

סאבטקסט: השם הזה מוכר…

אז מי מסתתר מאחורי השם היידר אלייב?

היידר אולו אלירזה אלייב (1923-2003), היה נשיאה השלישי של אזרבייג'ן. הוא נולד בעיר נחצ'יבאן. לפני היותו נשיא, שירת ב- ק.ג.ב של אזרבייג'ן הסובייטית בדרגת גנרל. היידר נשא לאישה את זריפה אלייבה ולזוג נולדו בן ובת. זריפה נפטרה לפני שנים רבות ממחלה. את תקופת כהונתו כנשיא החל בשנת 1993 ועד 2003, שנת פטירתו עקב בעיות לב רבות. את מקומו בנשיאות ירש בנו אילהם אלייב.

מרכז התרבות היידר אלייב    HEYDAR ALIYEV CENTRE

מרכז התרבות של באקו נודע בעיצובו יוצא הדופן. המרכז כולל מוזיאון עם תערוכות קבועות ומתחלפות, ספרייה ואולמות כנסים. המבנה המפואר נקרא על שמו של היידר אלייב, שהיה הנשיא השלישי של אזרבייג'אן (נפטר בשנת 2003) ועוצב במיוחד כמו חתימתו, כשמסתכלים על הבניין מלמעלה. על שמו של אלייב נקראים אתרים רבים בעיר באקו – ביניהם שדה התעופה.

את המבנה המיוחד של המוזיאון, שצבעו לבן בוהק, עיצבה האדריכלית זאהא חדיד והיא זכתה על כך בפרס עיצוב השנה לשנת 2014 ממוזיאון העיצוב בלונדון. מרכז התרבות נחשב למבנה הדגל של באקו וליצירה ארכיטקטונית גאונית. זהו המבנה המעוקל ביותר באירופה ואין בו ולו קו ישר אחד.

IMG_0617 - עותק

המוזיאון הלבן מוקף במדשאות ופסלים שונים וצבעוניים, ונראה שונה מכל כיוון וזווית.

ירדנו מהמוניות והלכנו בין פסלי בעלי החיים המרהיבים.

פשוט מקסים!

אמא: קדימה, בואו נצטלם!

מיסטר נקסט שיתף ישר פעולה:

IMG_0612 - עותק

שלט גדול של I Love Baku ניצב בחזית המוזיאון. לשמחתנו, לא היו אנשים רבים והיה אפשר להצטלם איתו בהנאה.

הנה כל המשפחה – אכן תמונה נפלאה!

IMG_0599 - עותק

במהרה, החלו בני המשפחה לאבד סבלנות ולעלות לכיוון המוזיאון. רק אני המשכתי לצלם את הפסלים ואת מבנה המוזיאון המיוחד:

הנה כולם מחכים לי :

IMG_0620 - עותק

גם סבא התלהב וצילם את המוזיאון, ואח"כ הצטלם למזכרת עם הנכדים:

ועכשיו – הגיע הרגע להיכנס למוזיאון. בדפים שלי כתוב שבתוך המבנה היוצא הדופן, אפשר להתרשם מתצוגות אמנות של אמנים מקומיים ובינלאומיים ופריטים מחיי התרבות של אזרביג'אן.

אנחנו ניגשים לדלתות שנראו לנו ככניסה למתחם.

אבא: סגור. מאד מוזר.

אמא: באמת מוזר.

סבתא: אולי זו לא הכניסה הראשית?

הלכנו קצת הלאה וראינו שהכל סגור. בהזדמנות זו ראינו את המוזיאון מנקודת מבט שונה – הוא נראה כמו לווייתן גדול:

IMG_0650 - עותק

מר קופירייטר: בטח סגור בימי חמישי ולא שמת לב.

מר מזג אוויר: נכשלת בתכנון.

אמא: בדפים שלי כתוב שצריך להיות פתוח היום!

סבא: בואו נלך למקום אחר. בזבוז זמן.

ובעודנו מדסקסים את העניין, מיסטר נקסט יצא לסיור וחזר עם מידע חשוב.

מיסטר נקסט: מצאתי כאן שומר והוא אמר לי שהנשיא האיראני מבקר כאן עכשיו ולכן סגור כאן!

כולם: מה?!!?

סאבטקסט: לא יאומן! מכל הימים, דווקא כשאנחנו כאן!

אמא: בואו נלך מכאן, שלא יתפסו אותנו שומרי הראש שלו וישימו אותנו במעצר!

אבא: מה את מדברת שטויות! טוב, התחלנו ברגל שמאל את הטיול. לאן עכשיו?

אמא: הכל חוויות! וחוץ מזה נהננו במדשאה עם הפסלים. נחזור ביום אחר.

בנים: לא…!

סאבטקס: אתם יודעים מי מחליט כאן…. (ספוילר: עוד נשוב!)

מר מזג אוויר: דווקא אירוע מעניין…. אולי נראה את רוחאני?

מר קופירייטר: כן, באמת אולי נחכה כאן עד שייצא?!? נראה לך?!?

סבתא: לא יתנו לנו לגשת אליו.

מיסטר נקסט המשיך בניסיונות הריגול ופיטרל סביב חלונות המוזיאון.

ואז חזר אלינו עם ממצאים.

מיסטר נקסט: פגשתי איש איראני ודיברתי איתו! הוא היה מאד נחמד.

מר קופירייטר: מחפש צרות כרגיל… תיזהר, אתה לפני גיוס!

אמא: באמת?? מה אמרת לו?

מיסטר נקסט: שאלתי אותו אם הוא יודע מתי ייפתח המוזיאון, והוא אמר שהוא לא ייפתח "כי הנשיא שלנו נמצא שם", אז שאלתי אותו אם הוא מאיראן והוא אמר לי שכן. ואז – הוא שאל אותי מאיפה אני.

סאבטקסט: איזה מתח…!!

מיסטר נקסט: התלבטתי מה להגיד, אולי לומר שאני מארץ אחרת, אבל בסוף החלטתי להגיד לו שאני מישראל. ואז הוא ענה לי "!Really? We want peace!"

כולנו התרגשנו. שלום עולמי בפתח מוזיאון בבאקו!

סאבטקסט: ילד זהב של אמא שלו!

כדי להנציח את סימליות האירוע, הלכנו לכיכר מול המוזיאון וצילמנו את  דגלי איראן ואזרביג'אן:

IMG_0648 - עותק

למחרת, ראינו את העמוד הראשון של העיתון האזארי:

IMG_1098

ממרכז היידר אלייב לקחנו מוניות ונסענו למרכז העיר. כך נראות המוניות בבאקו:

IMG_0652 - עותק

אמא: כדי שתהיה לנו חוויה מוזיאונית, נלך למוזיאון השטיחים!

באופן מפתיע, לא נרשמו התנגדויות ממשתתפי הטיול.

הגענו לכיכר קטנה הנמצאת במיקום אסטרטגי – למרגלות מגדלי הלהבה המפורסמים של באקו ומול מוזיאון השטיחים ואיזור הנקרא "ונציה הקטנה". מכיכר זו אפשר לעלות בפוניקולר למרפסת תצפית על באקו – Dagustu Park .

ביניים, הצטלמנו עם המזרקה ומגדלי הלהבה ברקע. סאבטקסט מדגמנת:

IMG_0659 - עותק

על מגדלי הלהבה נספר מאוחר יותר. אנחנו פונים למוזיאון השטיחים, השוכן בתוך מבנה המזכיר בצורתו שטיח מגולגל:

IMG_0668 - עותק

מוזיאון השטיחים  AZERBAIJAN CARPET MUSEUM

המוזיאון הראשון מסוגו בעולם, שמציג אוסף מרהיב של שטיחים ונשים המדגימות את מלאכת האריגה. המוזיאון שוכן במבנה מעוגל וארוך, שנבנה כמו שטיח מגולגל על הטיילת הרחבה שלחוף הים, לא הרחק מהעיר העתיקה. המוזיאון המרהיב, המוקדש לאומנות אריגת השטיחים באזרבייג'אן – אחת המסורות עתיקות הימים במדינה, כולל אוסף של כ- 40,000 שטיחים, שרק כמה מאות מהם מוצגים בתערוכת הקבע המתפרשת על פני שלוש קומות.

אפשר למצוא כאן תצוגה נפלאה של שטיחים טוויים מכל הזמנים, המעוטרים במגוון דפוסים ודוגמאות – החל מכאלו מסורתיים המגיעים מכל רחבי המדינה ועד שטיחים מימי השלטון הסובייטי, ובנוסף תוכלו לראות גם שלל חפצי ביגוד וטקסטיל אחרים, שמאירים את ההיסטוריה של אזרבייג'אן באור אותנטי ומיוחד.

נכנסנו למוזיאון, שילמנו דמי כניסה והסתובבנו בין השטיחים.

IMG_0677 - עותק

IMG_0669 - עותק

בנים: משעמם!

סבא: ראיתי שטיח אחד, ראית את כולם!

אמא וסבתא: מתעניינות.

אבא: לא מתלהב, אבל אפשר לראות.

השטיחים היו מרהיבים ביופיים, התצוגה היתה מקסימה ואני נהניתי.

IMG_0684

IMG_0681

באחת מפינות המוזיאון ישבה אישה והדגימה את מלאכת טוויית השטיחים:

IMG_0688 - עותק

מייסד המזיאון הוא לטיף קרימוב, שהיה מעצב שטיחים אזארי ידוע. דמותו הציורית משכה את עיני – הנה הוא עם עוד אחד מהשטיחים היפהפיים המוצגים במוזיאון:

הנה עוד פינה נחמדה במוזיאון – הזדמנות לסבתא להצטלם עם הנכדים:

IMG_0718 - עותק

וגם תמונה לסאבטקסט:

IMG_0706 - עותק

ובאותה ההזדמנות, כתבנו בספר המבקרים של המוזיאון:

ובזאת הסתיים ביקורינו במוזיאון השטיחים – אך לא לפני ששתינו קפה בקפטריה…

יצאנו מהמוזיאון וממש ממול נמצאת ונציה הקטנה בה שטות בו גונדולות.

הנה גונדולה במיני ונציה, וברקע – שלושת מגדלי הלהבה.

IMG_0735 - עותק

אפילו הבנים התלהבו מהמקום וערכו סשן צילומים.

IMG_0732 - עותק

גם כאן ישנם פסלים צבעוניים מקסימים

צעדנו לאורך התעלות בטיילת של הפארק הלאומי "באקו בולוואר".

פארק בולוואר  PARK BULVAR

פארק יפהפה נמצא ממש ליד מוזיאון השטיחים ולצד הטיילת הרחבה של העיר, ובקצהו תמצאו קניון מפואר ויוקרתי עם שלל חנויות. הפארק שופע מקומות ישיבה ומדשאות מטופחות, ובקיץ תוכלו לשוט בגונדולה באזור שנקרא ונציה הקטנה. בקניון עצמו יש קולנוע, אזורי פעילות לילדים, חנויות, בתי קפה ואפילו פלנטריום. המלון שלנו נמצא בקצה הטיילת.

בIMG_0730 - עותק

והנה הגענו לדגל אזרבייג'אן, ולמרגלותיו משחקים שח-מט רחוב:

IMG_0745 - עותק

במהלך הטיול הרגלי התפעלנו מהניקיון ומהאסתטיקה, מהעצים שהחלו לפרוח ומשפע המזרקות…

סבתא וסבא החלו להתעייף ולכן החלטנו לקחת מוניות לכיוון העיר העתיקה של באקו.

העיר העתיקה היא עיר פנימית, הבנויה בצורת אליפסה ומוקפת חומה משלושה צדדים. בשנת 2000 הוכרז האזור כאתר מורשת עולמי של אונסק”ו. בתוך החומה, בצד המערבי, נמצא מוזיאון הספרים המיניאטוריים ומיד אחריו ארמון שושלת שירוואנשה. משם אפשר לשוטט בין רחובות מרוצפים באבנים עד לקטע שבו נמצא מגדל הבתולה העגול, בסמוך לים. ברחבי העיר העתיקה נמצאים חנויות ודוכנים של מוכרים נמרצים שמוכרים מזכרות שונות, שטיחים, בבושקות, כוסות לתה, כלי קרמיקה, נרגילות, צעיפים וסמוברים. גם נעלי בית וכובעים.

IMG_0770

סיירנו קצת בין הרחובות וראינו מראות ציוריים:

פסלים וגם דוגמנית:

גם שלט של מירוץ פורמולה 1 שעתיד להתקיים בבאקו בסוף החודש (מגדלי הלהבה ברקע):

IMG_0782

אבל לסבא וסבתא לא היתה סבלנות לשוטט, הם רצו לשבת ולשתות משהו.

מיסטר נקסט: וחוץ מזה, אני רעב!

לכן, התיישבנו במסעדה פשוטה למראה, אך קיבלנו אירוח לבבי והאוכל שהזמנו היה טעים!

אבא: הפתעה לטובה!

המסעדה הזו (שלא רשום לי את שמה), נמצאת בסמוך למגדל הבתולה.

מגדל הבתולה (Göz Qalası)

המגדל מכונה גם 'מגדל העיניים' הוא סימלה המפורסם והחשוב ביותר של העיר, והוא מופיע גם על שטרות ומטבעות. המגדל העגול ניצב בצידה הדרומי של העיר העתיקה, והוא היה חלק מקו הביצורים העתיק שלה, שאינו קיים עוד. הוא מתנשא לגובה של כמעט 30 מטרים והוא עשוי מאבן גיר מקומית.

קיימות מספר סברות באשר למקור שמו – מיתוסים רבים נבנו סביב הסיפור על הבתולה שהוכרחה להינשא למישהו שלא אהבה, ולכן טיפסה אל ראש המגדל וקפצה ממנו אל מותה. יש הגורסים כי שמו של המגדל ששימש לתצפית, השתבש מהמילה הטורקית ל'עיניים'. מגג המבנה, המשמש כמוזיאון, נשקף נוף פנורמי של העיר ושל הים הכספי.

IMG_0781

בנים: אנחנו רוצים לעלות למעלה!

אמא: זה טיפוס ארוך…. לא מתאים לסבא ולסבתא.

סאבטקסט: ואולי גם לא כל כך בשבילי….

סבא: אנחנו נישאר כאן במסעדה ונשתה תה.

סבתא: כן… ואולי גם אעשה סיבוב בין הדוכנים כאן ברחוב.

אז שילמנו דמי כניסה ונכנסנו לאתר. כדי להגיע לראש המגדל, יש לטפס גרם מדרגות ארוך ומפותל (סאבטקסט: לא קל!). בין לבין, ישנן תצוגות בקומת השונות המספרות את סיפור המגדל ואת ההיסטוריה של העיר.

IMG_0793

סיימנו את הטיפוס והגענו לגג – משם תצפית על העיר. אך נעשה מעונן וערפילי, והראות – לא משהו.

IMG_0789

סאבטקסט: סתם התאמצתי בעלייה… אבל לפחות הורדתי כמה קלוריות….

ירדנו חזרה והצטרפנו לסבתא ולסבא. הם הודיעו לנו שהחליטו לחזור למלון לנוח, כדי שיהיה להם כוח לבילוי הערב.

אמא: אתם בטוחים?

סבתא: כן. אני צריכים את המנוחה והשקט שלי.

סבא: גם אני. לא חשוב כל כך לראות עוד חנות או עוד מגדל….

הם לקחו מונית בחזרה למלון ואנחנו המשכנו לשוטט בסמטאות המקסימות של העיר העתיקה.

העיר העתיקה של באקו

הניגודיות בין ישן לחדש בולטת, מבעד למבנים העתיקים אפשר לראות את מגדלי הלהבה מבצבצים – מצד אחד נטע זר בעיר, ומצד שני – חלק ממנה.

IMG_0799

IMG_0834

קירות הבתים מקושטים ביצירות של אמנים הפועלים בעיר העתיקה

IMG_0806

מפעם לפעם חלפנו על פני דוכנים המוכרים שטיחים וענתיקות.

הזהירו אותנו שלא נקנה שטיח באזרבייג'אן, אפשר להיעצר בשדה התעופה בעוון רכישת חפץ אמנות עם מורשת ללא רישוי – ולא כדאי להסתבך…

סאבטקסט: זה מה שעוד חסר לנו!

אז הספקתי בצילומים…

והנה הגענו לגלריית האמן Ali shamsi, הנמצאת במבנה יפהפה מעוטר בציורי קיר.

IMG_0811

עלי שאמסי הוא צייר ואומן ידוע בבאקו, מוכר את ציוריו במאות ואלפי דולרים. שוחחנו עימו, צילמנו (ולא קנינו כמובן….).

הנה הגלריה שלו:

IMG_0824

ציור מעניין שסיפר לנו עליו וקיר פיצ'יפקעס

הנה עלי שאמסי – על רקע אחת מיצירותיו

IMG_0829

והנה סאבטקסט עם האריה על קיר הגלריה:

IMG_0833 - עותק

מול הגלריה של שאמסי, ישנו עץ מקושט – חמוד ומשמח:

IMG_0813

אנחנו ממשיכים לטייל בעיר העתיקה. כמעט מכל פינה מבצבצים מגדלי הלהבה.

IMG_0850

תיראו אלו פינת חמד:

IMG_0853

IMG_0849

ליד החומה, צמד פסלי הסוסים הצבעונים – שרואים כמותם הרבה בעיר

סאבטקסט: הזדמנות לעוד תמונה…!

והנה תמונה משפחתית בגן היפה בעיר העתיקה של באקו:

IMG_0855 - עותק

היה לנו סיור מקסים בעיר העתיקה – אומנותי, רגוע ומהנה!

הגענו לכביש הראשי, עצרנו מונית וחזרנו למלון שלנו, למנוחה קצרה לפני ארוחת הערב.

בדרך למלון, ראינו כיצד העיר מתכוננת למירוץ פורמולה 1 – המושבים לקהל כבר מוכנים:

מסעדת שירוואנשה  Shirvanshah Restaurant Museum 

מסעדת שירוואנשה היא מסעדה אזארית מסורתית השוכנת בתוך מוזיאון. המקום שימש כבית מרחץ עוד במאה ה-19 וכיום ישנו במבנה האבן העתיק מוזיאון אתנוגרפי אמיתי, לצד מסעדה עם מאכלים אותנטיים. במוזיאון העמוס בקישוטים, נמצא שלל עבודות יד וחפצים שונים מהתרבות האזרבייג'נית.

זוהי אחת מהמסעדות הידועות בבאקו , והיה לי (ולסאבטקסט) ברור שלא נחמיץ בה ביקור.

IMG_0870

הגענו למסעדה בשתי מוניות והתקבלנו בסבר פנים מאיר על ידי מארח.

כבר בכניסה, מתגלים חפצים מעניינים, בובות עם תלבושות עממיות ושטיחים יפהפיים. גם נגן מקבל את פנינו:

המארח לקח אותנו לסיור מודרך בנבכי המוזיאון/מסעדה. סיפר על ההיסטוריה של המקום, על החפצים השונים ועל הרהיטים והשטיחים.

היתה חוויה מעניינת ואף משעשעת לעקוב אחריו. השתאינו מכמות הפריטים שנמצאים במוזיאון, מהצבעוניות וההשקעה בתצוגה – שהיא חלק מתפאורת המסעדה.

בין לבין, ראינו שהמסעדה מורכבת מחדרים וחללי אירוח, לכל איזור יש נגנים משלו. חלק מהאורחים פצחו בריקודים.

סאבטקסט: יהיה מעניין!

באחד החדרים, המארח צילם אותנו עם נגן מהמסעדה:

IMG_0885

ועד ששיבצו אותנו ליד השולחן המיועד לנו, השתלבתי בנוף המקומי:

IMG_0890

הושיבו אותנו באחד החדרים שנראה בתחילה די עזוב ושקט לעומת האולמות עליהם חלפנו.

סאבטקסט: המממ…. האם הם יודעים שאנחנו מישראל ולכן שמו אותו בחדר סוג ב'…?

אך במהרה המלא החדר בסועדים, נגנים הגיעו והרימו את האווירה עם מוזיקה מסורתית.

הנה אנחנו, מסובין סביב השולחן החגיגי:

IMG_0909

IMG_0915

תפריט המסעדה כלל הרבה סוגי בשר וקבבים, שפע ירקות וסלטים ומגוון לחמים ומאפים מתוקים, דומה במקצת לאוכל שהוגש במסעדה של אתמול. הזמנו את המאכלים, שירת אותנו מלצר נחמד וידידותי.

הנה מיסטר נקסט נהנה מהמאכלים המיוחדים, ובתמונה לידו – המלצר שלנו והמארח שעשה איתנו סיור במסעדה לפני הארוחה:

וכעת , אנו מגיעים לגולת הכותרת של הערב!

מסעדת שירוואנשה מעניקה לאורחיה בילוי חווייתי –  סיור במוזיאון, סעודה מוזיקה וריקודים.

הנגנים הגיעו לחדר שלנו ונתנו הופעה של רפרטואר מוזיקלי, כולל "הבה נגילה"!

נגן הכינור התיידד עם סבתא:

IMG_0921

ונגן הבוזוקי (או משהו כזה…) עשה שמח :

IMG_0930

המוזיקה נעשתה יותר ויותר קצבית ובמהרה – האורחים החלו לרקוד.

אמא: בואו נצטרף לרוקדים!

אבא: קדימה!

אמא לשאר בני המשפחה: בואו תצטרפו, נעשה קטעים!

אבל הם לא זרמו ורק אנחנו – אמא ואבא הצטרפנו לשמחה:

dance 9

dance 1

ואז – טוויסט בעלילה! גם סבתא הצטרפה לחגיגה:

dance 7

במהלך האירוע, התיידדנו עמוקות עם הרוקדים.

הסתבר שהם מאיראן!!!

והם היו כל כך נחמדים!!!

הם שמחו לשמוע שאנחנו מישראל, צחקו אלינו, מחאו איתנו כפיים ואמרו לנו שהם רוצים שלום ושלווה! ואפילו רמזו שהם לא מרוצים מהשילטון….

ממש רציתי להצטלם איתם, אך חששתי שזה יסבך אותם…

אבל, הבנים צילמו והסריטו מהצד את הריקוד המשמח – ריקוד של שלום!

סאבטקסט: אחת החוויות של הטיול, אם לא "ה"!

dance 2

האיראנית היפה, מלאת השיק ועם חיוך מקסים – שבתה את לבי

סבתא רוקדת בהנאה

dance 6

אנחנו צוחקים ונהנים surprise

dance 3

 וכך עשינו שלום עולמי בבאקו, בפעם השניה באותו היום.

היה כיף!

בתום ריקוד אחוות העמים, שבנו לשולחן והתכבדו בתה עם עוגיות אזאריות:

נפרדנו לשלום מהמארחים במסעדת שירוואנשה וגם מידידינו האיראנים. לחצנו ידיים ואיחלנו שיבואו ימי שלום ושנוכל לבקר אלה בארצם של אלו.

הזמנו מוניות וביקשנו מהנהגים שיקחו אותנו לראות מקרוב את מגדלי הלהבה.

ומהם מגדלי הלהבה?

מגדלי הלהבה המרהיבים (FLAME TOWERS , באזרית Alov qüllələri) הם שלושה גורדי שחקים המעוצבים כלהבות ענקיות ושוכנים בדרום-מערבה של באקו. הם משמשים כסמל לאזרבייג'ן המודרנית, ומפארים את קו הרקיע של באקו ויחד עם זאת – שמם מתכתב עם משמעות שמה של אזרבייג'אן – ארץ האש. בשל גובהם וצורתם המרשימה, ניתן לראותם כמעט מכל מקום בעיר.

מגדלי הלהבה המרשימים בולטים ביופיים ובמראם החדשני, במיוחד בלילה – אז הם מתקשטים בשלל צבעים וצורות, באמצעות  10,000 גופי תאורה המשמשים כמסכי ענק. בשעות החשיכה מוארים הבניינים בדפוסי תאורה שונים, מציגים את דגל המדינה, להבות כתומות ועוד שלל דוגמאות מרהיבות, שנראות למרחקים.

IMG_0965

בניית המגדלים החלה בשנת  2007 והסתיימה באפריל 2012 בעלות כוללת של 350 מיליון דולר.
מגדל הלהבה 1 – הגבוה שבמגדלים, מתנשא לגובה של 190 מטרים ובו 39 קומות המשמשות למגורים.

במגדל הלהבה 2 , 37  קומות והוא מתנשא לגובה של 160 מטרים. הוא משמש כבית מלון יוקרתי עם נוף מדהים של העיר.

מגדל הלהבה 3, מתנשא לגובה של  140 מטרים ובו  34 קומות. הוא משמש למשרדים.

המגדלים הופיעו מספר פעמים במהלך שידורי תחרות האירוויזיון אשר נערכה בעיר בשנת 2012 ועל בול דואר שהופק לכבוד האירוע.

הנה סרטון הפתיחה של האירוויזיון בבאקו – מגדלי הלהבה פותחים את האירוע! בהמשך אפשר לצפות ולהאזין למוזיקה האזארית:

צפינו במגדלים המרשימים שהחליפו תצוגת אור וגם עיצוב מדי כמה דקות:

מול מגדלי הלהבה, מעבר לכביש נמצאת "שדרת השאהידים", אתר הנצחה להרוגי ההתקוממות במשטר הסובייטי. לידו נמצא פארק "היילנד" המאפשר גם תצפית על חלקים גדולים של העיר. עשינו גיחה מהירה לראות את האנדרטה:

ובזאת סיימנו את היום העמוס והמהנה בבאקו.

שבנו למלון עם המוניות והלכנו לישון….

לילה טוב!!

סיכום היום עם דירוג אירוויזיוני מהיר:

8 נקודות – העיר העתיקה של באקו

10 נקודות – המדשאות והפסלים סביב מוזיאון היידר אלייב

12 נקודות – דוז פואה: שלום עולמי עם איראנים במסעדת שירוואנשה!!

תמונת היום  – כל המשפחה בבאקו, וברקע – מגדלי הלהבה:

IMG_0663 - עותק

יום שישי 30.3.18 : מגיעים לארץ האש והרוחות ומסיימים בסדר פסח כהלכתו

בוקר טוב!

היום מחכה לנו סיור עם ווגאר!

ומי זה ווגאר?  זהו הנהג – מדריך איתו קבענו מראש שני ימי טיול. על ווגאר שמענו המלצות מאנשים שכבר טיילו בבאקו והיו מאד מרוצים ממנו. בבאקו ישנם גם כמה מדריכים דוברי עברית, אך אנחנו החלטנו שנקבע עם ווגאר. הוא גם שלח נהג שיאסוף אותנו משדה התעופה כאשר נחתנו בבאקו.

הטיול שלנו להיום יהיה לאתרים סמוכים יחסית לבאקו, זאת כדי שנחזור בשעות אחה"צ ונוכל להתארגן בנחת לליל הסדר שמתקיים בערב זה. 

ארזנו תיק, ירדנו לחדר האוכל וכשסיימנו עם ארוחת הבוקר והמתנו לווגאר בלובי של המלון.  

סאבטקסט: יותר נכון, הוא המתין לנו…. 

פגשנו אדם נחמד, לבבי, לבוש באלגנטיות. הרכב שלו היה נוח להפליא, ומתאים בדיוק לשבעה נוסעים.

התמקמנו במושבים לקראת הנסיעה. נחשו מי היה "הקורבן" במושב הקידמי ליד הנהג…? 

סאבטקסט: ברור שמתכננת הטיול! 

ברכב המפואר חיכו לכל אחד מהנוסעים בקבוקי מים וממחטות לחות,  והכי חשוב – ווייפיי! 

אמא, פונה לבנים: אבל זה לא אומר שתהיו תקועים בווטסאפ כל הדרך! תסתכלו על הנוף!

אבל הנוף, אעפס לא היה משהו בכלל…

ברגע שיוצאים מתחומי העיר המטופחת של באקו – מתגלה האמת הערומה: איזורים צחיחים, מוזנחים, בתים מיושנים וגם בקתות עלובות למגורים.

מיסטר נקסט : מה זה…? מכוער פה ממש!

מר מזג אוויר: זה היה כישלון לבחור יעד כזה.

מר קופירייטר: חבל שלא נשארנו במלון בבריכה.

סאבטקסט: כרגיל תלונות! 

אבל האמת שהמראות בדרך לא היו משהו. בנוסף היה יום מאד מעונן וקר. 

הנה אוטו שהגיח כאילו מזמנים אחרים: 

IMG_1036

בינתיים, פתחנו בשיחה מעניינת עם ווגאר. הוא סיפר על השילטון המושחת של אזרבייג'אן – בו מטפחים את בעלי הכוח הפוליטי והכלכלי, אך מזניחים את העם הפשוט. בשלב מסויים היה נראה שהוא אפילו חיכה להזדמנות להוציא קיטור ולנו כבר לא היה כוח לשמוע.

אמא: אפשר לשמוע מוזיקה? אנחנו אוהבים את שירי האירוויזיון של אזרבייג'אן.

ווגאר: באמת? בשמחה, מה שתבקשו! 

במהרה נשמעו צלילי השיר "דריפ דרופ" בכבישי אזרבייג'אן. קטעים… מחזה סוריאליסטי במקצת עם השיר בקולי קולות בנוף הצחיח… ווגאר סיפר לנו שסאפורה התחתנה עם בנו של אחד משרי ממשלת אזרבייג'אן והיא נהנית ממנעמי השילטון וכבר לא כל כך מופיעה ושרה.

סבתא: מה זה, שוב התחלתם עם שיגעון האירוויזיון…?!

אבא: זה עדיף על הדיבורים של ווגאר!

והנה לאחר נסיעה של כחצי שעה, הגענו אל היעד הראשון.

מקדש האש   Ateshgah Fire Temple

זהו מקדש בעל חשיבות רבה בדת זרטוסטרא, דת פרסית עתיקה, שהייתה נפוצה באזור עד אמצע המאה השישית. המקדש שימש כמקום פולחנם של הזרטוסטרים, שסגדו לאש ולצלב ההפוך, הנפוץ בין סמלי המזרח הרחוק. 

יצאנו מהרכב והדבר הראשון שחווינו, בנוסף לקור – רוח חזקה ביותר!

סאבטקסט: לא סתם קראו לבאקו "עיר הרוחות"!

לבשנו מעילים, כובעים וצעיפים ונכנסנו למקדש האש

IMG_0992

המקדש, המזכיר בצורתו מצודה עתיקה, נבנה באזור בו דלקה אש תמידית בשל מרבצי גז טבעי. האש משכה למקום  נזירים, אשר הקימו  במאה ה-17 את המתחם המרשים.  (תשלום בכניסה – 8 מנאט לכולנו).

לסבתא וסבא היה מעט קשה להסתובב שם ברוחות, אך המזל הוא שהחצר הפנימית נתנה מעט הגנה.

הנה בני גיל הזהב יחד עם נכד הזהב סמוך למזבח במקדש האש:

IMG_0995

האש הבוערת במזבח הוזנה בעבר על ידי גז טבעי שפרץ מן הקרקע, אך משנות השבעים היא מוזנת באמצעות חשמל ומדמה את המקור.

ווגאר צילם אותנו – תמונה משפחתית: כולם עטופים במעילים וכובעים, ומצב הרוח מבודח!

IMG_0998

במרכז המתחם, שצורתו מתומנת, ישנה חצר פנימית ובליבה ניצב המזבח שבו בערה האש. מסביב לחצר גרו הנזירים בחדרים צנועים.

בנוסף למזבח האש הנמצא במרכז המתחם, ישנו במקום מוזיאון לתולדות פולחן האש באיזור. מנהגי הדת העתיקה, שהאש נמצאת במרכזה, הפכו לחלק מהתרבות המקומית ובכל 21 למרץ נחגג במדינה חג האש, שבמהלכו קופצים מעל אש בוערת ברחבי המדינה.

הסתובבנו בין החדרים – ששימשו בעבר חדרי הנזירים שהתגוררו במתחם, חלקנו (נחשו מי) התעניינו והרוב – מיהר לשוב לרכב הנוח….

כך נראה מתחם מקדש האש:

IMG_1009

והנה כמה מהתצוגות:

IMG_1016

בזאת הסתיים הביקור במקדש האש, ואנחנו ממשיכים ליעד המופלא הבא – שגם הוא קשור באש.

הר האש – Yanar Dagh

יצאנו מרכב והלכנו מספר צעדים. כשמביטים למטה, רואים מחזה לא הגיוני: להבות אש בוקעות מאדמת הגבעה הניצבת מולנו! 

IMG_1031

הר האש נמצא בבעירה תמידית והוא האתר היחיד שנותר פעיל מתוך מספר אתרים באזור. גז הבוקע מגבעה, אחראי לאש תמיד שבוערת מהאדמה והלהבות שלה נראות למרחקים ויכולות להגיע לגובה של שני מטרים. מעניין שדווקא כאשר יורד גשם, האש גדלה – זאת משום שהיא זוכה לכמות גדולה יותר של חמצן באוויר. 

ירדנו למרגלות הגבעה וצפינו בפלא:

IMG_1022

תמונות עם סבתא וסבא:

אמא ואבא בתמונה זוגית:IMG_1035

רק קומץ של הרי אש קיימים היום בעולם ורובם נמצאים באזרבייג'אן.

סבא סיכם: מאד התרשמתי מהמקום הזה!

כולנו חזרנו לאוטו ורק מיסטר נקסט נשאר לתמונת פרידה מהר האש.

IMG_1032

הביקור במקום הוא בתשלום – 10 מנאט לכולנו.

המשכנו בדרכנו לתחנה הבאה והאחרונה בטיול היום :

שמורת הפטרוגליפים של גובוסטאן – Gobustan National Park

סאבטקסט: המממ…. מה זה פטרוגליפים?

ובכן, פטרוגליפים הם ציורי קיר או סלע, מעשה האדם הקדמון.

בזמנו, ראינו ציורים במערות האדם הקדמון בטיול שלנו לדורדון ומאד התרשמנו. הייתי מאד סקרנית לקראת הביקור בגובוסטאן.

השמורה נמצאת כ- 60 ק"מ דרום-מערבית מבאקו והיא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו . 

זה המראה בכניסה לשמורה:

IMG_1040

שמורת גובוסטאן שוכנת באזור סלעי בעל אקלים חצי-מדברי ונודעת בציורי הסלע המופלאים (פטרוגליפים) הרבים שנותרו בה מתקופת האבן ולאחריה.  משמעות השם גובוסטאן באזארית היא "ארץ הוואדיות" והתרגום האחר הוא "ארץ השור". בנוסף לציורי הסלע העתיקים, בשטח השמורה ישנם מאות הרי געש של בוץ (הריכוז הגדול בעולם של הרי געש מסוג זה), אשר מתפרצים בממוצע מדי 20 שנה ופולטים כמויות גדולות של בוץ מבעבע.

מר מזג אוויר: אני רוצה לראות הרי הגעש של הבוץ!

ווגאר: לשם לא נוכל לנסוע היום, כי יש רוחות מאד חזקות וצופים אולי גם גשם. זה יהיה מסוכן ולא אחראי.

מיסטר נקסט: דווקא למקום שנשמע הכי מעניין לא נלך..?!

מר קופירייטר: אז בשביל מה סחבת אותנו מקום המשמים הזה?

מר מזג אוויר: כרגיל כישלון.

סאבטקסט: כרגיל מתלוננים. cool

סבתא: מספיק עם ההרפתקאות, אנחנו צריכים לשמור על כוחות ולהגיע בזמן לליל הסדר.

סבא: אני בכלל מעדיף בית קפה. נראה לי שאוותר על הסיור ואחכה לכם.

ואכן, בית קפה קטנטן וזנוח חיכה לנו שם, בתחילת מסלול ההליכה בשמורה.

אבא: ממש קפה בגדד.

ההיצע לא היה גדול (סאבטקסט: בקיצור – אכלנו ופלים) , אבל לפחות התחממנו ושתינו תה טעים. 

IMG_1050

ועד שנצא לסיור נספר עוד כי האתר התגלה באקראי בשנות ה- 30 של המאה ה- 20 על ידי כורים, ובשנת 1966 הוכרז כשמורת טבע לאומית ששטחה  44,000 דונם. בשנת 2007 היה חלק מהשמורה לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

IMG_1043

התחלנו את הסיור הרגלי בשמורה. כן, גם סבא וסבתא הצטרפו!

ווגאר , פונה אלי בחשאיות: הם ילכו איתנו רק לחלק הראשון. בהמשך, ההליכה תהיה להם קשה יותר. אחר כך אציע להם לחזור לרכב ולחכות בחימום…

סאבטקסט: כל הכבוד לווגאר! מבין עניין!

התחלנו בהליכה. הנה ווגאר מוביל את הסיור:

IMG_1058

הרוח נשבה בעוז – האם והבת מחזיקות מעמד!

IMG_1062

והנה הפטרוגליפים הראשונים! דמויות אנשים חקוקות על הסלע.

IMG_1063

בשמורה, בעלת פני השטח הסלעיים, התגלו אלפי ציורי סלע (פטרוגליפים) עתיקים, חלקם מתוארכים למאה ה-8 לפני הספירה. בציורים ניתן להבחין בדמויות של בני אדם ובעלי חיים, חלקם בגודל טבעי, סצינות ציד, קרבות, ריקודים, טקסים פולחניים שונים ועוד.

הנה כמה מדמויות בני האדם שראינו:

בתמונות למעלה אפשר לראות בנוסף לדמויות בני האדם, גם סירות וספינות. ציורי סירות גומא שלפי אמונת התושבים הובילו את השמש לאחר שקיעתה במערב למקום זריחתה במזרח ביום המחרת, הביאו את החוקר הנורווגי תור היירדאל להציע, על סמך דמיון בין ציורים אלה לסירות סקנדינביות, כי מקורם של תושבי סקנדינביה היה בתחומי אזרבייג'ן של ימינו.

סאבטקסט: א-הא! הקשר הנורווגי!

בחלק הראשון של הסיור הרגלי, בו השתתפו גם סבתא וסבא, הלכנו עם ווגאר בשביל המסודר והוא הצביע על חלק מהפטרוגליפים, שייכן והיינו מפספסים אם לא היה מראה לנו. הוא שילב גם הסברים (אבל לא להכל הקשבנו…).

ירדנו איתו לבימת דק ממנה אפשר היה לצפות על הסלעים והציורים מקרוב:

IMG_1239

היה מאד קר והרוחות סערו! 

הנה סבתא וסבא הגיבורים שלנו, עטופים היטב:

IMG_1232

סבא: זה הספיק לי בהחלט בשביל להתרשם. אני חוזר לאוטו ואחכה לכם. 

סבתא: גם אני כמובן מצטרפת אליך…! קשה לי מאד עם הרוחות והקור. יש גבול!

סאבטקסט: בדיוק מה שווגאר חזה מראש….

ווגאר ליווה את בני גיל הזהב לרכב והבטיח לנו שיחזור אלינו.

אבא: סוף סוף יהיה לנו גם קצת שקט ממנו…

ואנחנו המשכנו לסייר ברוחות העזות בין הסלעים.

הנה דמויות בעלי חיים – חזיר בר (סאבטקסט: כמו בחיפה שלנו!) וסוס:

הסלעים ביניהם הילכנו ודמויות של נשים בהריון. מדהים!

הנוף בשמורת גובוסטאן מאד מיוחד ומרשים:

IMG_1243IMG_1251

בסופו של דבר, נהננו מאד בסיור והמקום המיוחד הזה.

אמא: נו, סבלתם כל כך??

מר מזג אוויר: טוב נו, זה היה מעניין. באמת אף פעם לא ראיתי ציורים של האדם הקדמון.

סאבטקסט: לפחות שתהיה קצת נחת… אפילו שאני צריכה לסחוט משוב חיובי.

תם הסיור, חזרנו לרכב החם והתאחדנו עם סבתא וסבא שהמתינו לנו בסבלנות.

משם, נסענו לתחנה האחרונה היום – מוזיאון קטן המספר את סיפורה של שמורת גובוסטאן, ומתמקד בחיי האדם הקדמון באיזור.  תערוכת הקבע של המוזיאון כוללת 12 חדרים, שמציגים את ההיסטוריה של האזור וכן תיאורים והסברים על הממצאים. המוזיאון נמצא בכניסה לשמורה.

זו רחבת הכניסה למוזיאון- אותנטית מאד ומשתלבת בצורה מושלמת עם הנוף:

IMG_1253

והנה חלק מהתצוגה – מעניינת ומשלימה את מה שראינו בשטח:

ולסיום: ישן מול חדש – ילדה מהעבר אל מול רובוט המספר על הנראה בשטח :

סאבטקסט עם חברים מהעבר:

IMG_1064

חזרנו לרכב והתחלנו בנסיעה חזרה לבאקו.

בדרך ראינו את מתקני הנפט, המוסיפים עניין בנוף המשמים. אזרבייג'אן היא בין המדינות העשירות בעולם במצבורי הנפט, וסביב באקו ישנם מאגרי נפט רבים.

סאבטקסט: לי זה הזכיר סצינה מהסרט Little Miss Sunshine…. 

IMG_1066

בשעה טובה חזרנו למלון והלכנו לחדרים כדי לנוח מעט ולהתארגן לליל הסדר.

ווגאר: באיזו שעה לחכות לכם?

אמא: זה בסדר, אנחנו נסתדר עם מוניות.

ווגאר: מה פתאום! אני לשירותכם עד סוף היום! אקח אתכם לארוחת ערב וגם אחזיר אתכם בלילה!

סבתא: מאד יפה מצידו! איזה אדם טוב.

ליל הסדר תשע"ח בבאקו

כשהחלטנו לנסוע לבאקו, נוכחנו לדעת שבשל האילוצים לפני (מר מזג אוויר שרק שב מטיול בדרום אמריקה) ואחרי (מיסטר נקסט עומד להתגייס), נשהה שם בליל הסדר.

בפנינו עמדו שתי ברירות – ללכת למסעדה ולציין באופן סימלי את החג, או להשתתף בארוחה חגיגית וטקסית מטעם חב"ד. לאחר דיון משפחתי קצר, החלטנו כאמור, ללכת על אופציה ב'. המיקום : מלון מאריוט – JW Marriott Absheron Baku Hotel  

הרישום לארוחה נעשה דרך אתר האינטרנט של חב"ד והעלות – 40 $ לאדם. 

השלט שקידם את פנינו בכניסה לאולם המלון בו נערך סדר פסח:

IMG_1078

סאבטקסט: זו הפעם הראשונה בחיי שהשתתפתי בחו"ל בסדר פסח מאורגן על ידי חב"ד. עניין אותי לדעת כיצד הוא יתנהל והאם יתנו לנו גם לקרוא בהגדה…

לבנים שטיילו בדרום אמריקה, היה כבר ניסיון של ארוחות חב"ד בחגי ישראל : מר קופירייטר היה בסדר פסח של חב"ד באי מורו בברזיל , ומר מזג אוויר השתתף בארוחת ראש השנה של חב"ד בהווארז, פרו.

נכנסנו לאולם ובו מספר שולחנות עגולים עם מפות לבנות, ממתינים לאורחים.

IMG_1080

בהמשך הסתבר לנו, שהארוחה התקיימה במקביל בשני אולמות – האחד, בו אנחנו היינו היה בחסות חב"ד ויועד לאורחים, והשני – היה של אנשי הקהילה היהודית בבאקו. בכל אחד מהאולמות התנהל סדר פסח משלו, בקצב שונה (ואולי גם אוכל שונה…).

בסך הכל היה נחמד, חוויה מעניינת ושונה. וכן, נתנו לנו לקרוא בהגדה! לאחר שהרב קרא את הקטעים הראשונים, הוא פנה למשתתפים ושאל מי רוצה לקרוא…. סבא למשל, לא רצה , אבל רובנו השתתפנו בקריאה.

אמא: ואני קראתי , על פי בקשתי – את הקטע הקבוע שלי בהגדה : "אם הבנים שמחה, הללויה"!

סאבטקסט: בסדר פסח המשפחתי שלנו, מדי שנה בשלב זה, אנחנו פוצחים בשירת "הללויה" – גלי עטרי וחלב ודבש, מקום ראשון באירוויזיון 1979, שהתקיים בירושלים!

הנה ביצוע הזכייה של השיר הישראלי הטוב ביותר שנשלח אי פעם לאירוויזיון. לדעתי, אף שיר ישראלי שנשלח לא מגיע לקרסוליו מבחינת לחן, מילים, הרמוניה ואוניברסליות. 

ונחזור לסדר פסח שלנו , בבאקו. האוכל היה די טעים – גיוון לעומת המסעדות בהן אכלנו בערבים האחרונים.

מיסטר נקסט: אבל אין כמו הגיפלטע פיש שסבא מכין כל שנה!

כמה מהמנות שנדגמו:

במהלך קריאת ההגדה לא צילמנו תמונות, אבל בזמן הארוחה הצטלמנו למזכרת, כל המשפחה:

IMG_1082

ולסיום הערב, הרב ביקש מנציג האורחים לברך את בני הקהילה היהודית – שסעדו באולם השני.

סבתא: אני אברך בשמחה!

לקחה את הנכד הצעיר והגיעה איתו למרכז האולם שם נשאה מילות ברכה שזכו במחיאות כפיים סוערות…!

סאבטקסט: וכמובן לא שכחה לציין, כסבתא פולניה גאה, שהוא עתיד להתגייס לצה"ל בקרוב!

סיימנו את ארוחת ליל הסדר בקינוח חינני וכשר לפסח :

IMG_1093

שבנו למלון עם ווגאר הנאמן שחיכה לנו בחיוך.

תם היום המגוון שכלל טיול מחוץ לבאקו וארוחת חג.

לילה טוב!!

סיכום היום עם דירוג אירוויזיוני מהיר:

8 נקודות – ליל הסדר

10 נקודות – הר האש

12 נקודות – דוז פואה: שמורת הטבע גובוסטאן עם הפטרוגליפים!!

תמונת היום : אמא, אבא ובנים בגובוסטאן

שבת, 31.3.18 : אמנות והתרגעות – לגוף ולנפש בבאקו המיוחדת

בוקר רגוע. לאחר הטיול ברוחות ביום הקודם וליל הסדר ממנו שבנו מאוחר בלילה, הרשינו לעצמנו לקחת את הבוקר באיזי ולהתפנק במיטות הנוחות בחדרים.

ירדנו בעצלתיים לארוחת הבוקר. "תפסנו יחסים" עם מנהל המשמרת שהתעניין בנו ודאג לנו למקומות משודרגים בחדר האוכל הגדול. כאן המקום לציין כי כל אנשי השירות במלון בולווארד היו מאד נחמדים ויצאו מגידרם להעניק לנו חוויית אירוח טובה ונעימה. 

אבא: מה התוכנית להיום ?

אמא: יש כמה אפשרויות –  מוזיאון הספרים המיניאטורים,  ארמון שירוואנשה, שוק טאזה באזאר, מרכז התרבות שפיספסנו…. ולהיות בספא או חמאם! יש לי המלצות!

בנים: עוד פעם מוזיאון…? רוצים לטייל ברחובות ולהיות בבריכה במלון!

סבא: מה שתחליטו, אני איתכם!

סבתא: אני תמיד מוכנה לבקר במוזיאונים. וגם מסאג' נשמע לי טוב!

אמא: נלך למרכז תרבות היידר אלייב שפיספסנו בגלל הנשיא האיראני. חייבים לסגור מעגל וחוץ מזה יש שם תערוכת מכוניות עתיקות שבטח תעניין אתכם!

וכך שמנו שוב את פעמינו ויצאנו ל…

מרכז התרבות היידר אלייב – טייק 2

להזכירכם – כך נראה המקום: 

המבנה, כזכור עוצב על יד האדריכלית זהא חדיד ואם קודם התפעלנו מהמראה החיצוני המיוחד והמקסים, אזי כשנכנסנו לתוך המרכז – ההתפעלות גברה שבעתיים! 

IMG_1137

מנהלות : כרטיס כניסה עלה 15 מנאט למבוגר (כ-30 ש"ח). ילדים מתחת לגיל 6 -חינם. לתערוכת המכוניות העתיקות יש לשלם בנפרד – 10 מנאט. קישור לאתר המוזיאון – כאן

במוזיאון ישנן חמש קומות תצוגה, ומכל אחת ניתן לראות זווית אחרת של חלל המבנה – כל אחת יפה מקודמתה. בכל אחת מהקומות תערוכות ייחודיות – חלקן קבועות וחלקן מתחלפות.

המראה מהמם! 

IMG_1135

סאבטקסט: המוזיאון הזכיר במקצת בסגנון התצוגה את מוזיאון גוגנהיים בניו יורק, אבל בגירסה מודרנית ואפילו נועזת. 

סבתא: כולי התפעלות! איזה מוזיאון מדהים.

אמא: קדימה, בואו נתחיל! 

החלטנו שכל אחד יילך בקצב שלו, אבל למען האמת – רוב הזמן שוטטנו ביחד והתפעלנו מאד.

סאבטקסט: כן, אפילו הבנים!

ביקרנו בתערוכה של אמנות אזארית מודרנית:

ובתצוגה של ספרים עתיקים, כולל תנ"ך ותלמוד בעברית:

וכן בתצוגת כלי נגינה, חלקם הזכירו את אלה שראינו במסעדת שירוואנשה:

בין לבין – עוד זווית ראיה על המוזיאון המקסים:

IMG_1139

בקומה השניה מוצגת תערוכת "מיני באקו" – מבנים מיניאטורים של העיר:

מה רבה היתה השמחה כאשר ראינו את המבנה של האולם בו התקיים אירוויזיון 2012 ! 

IMG_1149

וזו ההזדמנות להיזכר בשיר הזוכה באירוויזיון 2011 של אזרבייג'אן Running Scared . אגב, אזרבייג'אן היא המדינה הזוכה בעלת הניקוד הנמוך ביותר תחת מערכת ההצבעה הנוכחית (רק עם 5.14 נקודות בממוצע שהוענקו לה מכל מדינה) סאבטקסט: בושות! אבל זכייה זו זכייה ולאור ניצחונה של אזרבייג'ן באותה שנה, תחרות אירוויזיון 2012 נערכה בבאקו .

אצלנו במשפחה אוהבים הרבה יותר את "דריפ דרופ", אבל הבה ניתן כבוד לזוכה היחיד של אזרבייג'אן באירוויזיון:

סיימנו עם הסיור בקומה השניה ועלינו לקומה השלישית. קודם כל – תצפית מלמעלה על "מיני באקו":

IMG_1167

ואז הגענו לאחת התערוכות שהכי התלהבתי ממנה  – תערוכת הבובות! 

סאבטקסט: שם הייתי מוכנה לבלות שעות ארוכות, אבל כמובן שבני המשפחה (בדגש על בנים) איבדו מהר סבלנות.

הבובות, בגדלים שונים, מסודרות בתערוכה בטוב טעם!

ישנן בובות תקופתיות, חלקן עתיקות:

IMG_1163

ישנן בובות מודרניות ומשעשעות:

IMG_1169

יש גם תצוגה על הקיר של טיפוסי דמויות אופייניות:

IMG_1160

ובובות על לוח משחק:

IMG_1157

בובות עם סיפורים היסטורים:

קצת רומנטיקה:

IMG_1165

התרגשתי ושמחתי כאשר גיליתי את העלמה והיוניקורן (מסיפורי השטיחים של מוזיאון קלוני בפריז): 

IMG_1159

אבא: כולם כבר מזמן עברו לתערוכה הבאה.

אמא: רק עוד רגע…! אני נהנית כאן ברמות-על!

והנה עוד שתי עלמות חן בבגדים חגיגיים – אחת נראית מתקופת הבארוק והאחרת – מהתקופה המודרנית:

ואז עברנו לתערוכה הבאה – שגם היא היתה שוס גדול!

תערוכה זמנית של אחד האמנים האהובים עלי – אלפונס מוכה הצ'כי Mucha

מוכה היה אחד האמנים הבולטים בסגנון הארט-נובו, והתפרסם בזכות ציוריו המיוחדים וכרזות ומודעות שעיצב. בזמנו, כאשר היינו בפראג, ביקרנו במוזיאון המקסים שלו והתפעלנו מאד.

שם התערוכה שהוצגה במוזיאון היידר אלייב היה : Muca – In Search of Beauty

הבנים התעניינו קלות ודילגו, אבל אנחנו ההורים והסבים – התעכבנו רבות בתערוכה!

בתערוכה היו ציורים, לוחות שנה, כרזות ומוצרים שונים אותם עיצב מוכה.

הנשים של מוכה רומנטיות, יפהפיות ומוקפות בפרחים:

סבתא וסבא צופים בסרט על מוכה:

IMG_1182

ולסיום – שתי כרזות מעניינות במיוחד:

האחת עם מוטיבים יהודים והשניה – של השחקנית שרה ברנאר:

עלינו לקומה הרביעית והאחרונה .

בקומה זו יש תצוגת תלבושות. (בעיקר משנות ה-60-70).

אבא: זה כבר יותר מדי בשבילי!

ובמהרה , כל הצוות הגברי חתכו וירדו למטה.

סבא: נפגש בקפטריה!

רק סבתא ואמא הסתובבו בין הבגדים ונהנו להן…

גם כאן הכל מסודר בטוב טעם, לפי צבעים:

לפני שירדנו למטה – צילום נוסף של המוזיאון מהקומה העליונה, הפעם עם דגל אזרבייג'אן:

IMG_1186

והנה הגענו לקפטריית המוזיאון – להפסקת אוכל….

גם כאן הכל מעוצב ומקסים :

IMG_1198

חלקנו אכלו מרק, חלקנו הסתפקו בקפה ומאפה… היה נחמד ונעים.

הנה סבא, סבתא ונכד מלש"ב ממתינים לאוכל ולשתיה:

IMG_1199

ליד הקפטריה – שתי מכוניות "מפעם" – פירסומת לתערוכה בה אנו עתידים לבקר:

לאחר המנוחה בקפטריה, ירדנו לקומת המרתף בה ישנה תצוגה של מכוניות מכל התקופות.

זה מסדרון הכניסה – עם תצלומים ישנים של מכוניות עתיקות:

IMG_1203

תערוכת המכוניות היתה מקסימה! 

סאבטקסט: ונתנה תשובה הולמת לצד הגברי, שסבל מתערוכות הבובות והתלבושות…

אסור לצלם בפנים. למרות זאת היינו קצת שובבים והגנבנו כמה תמונות למען תיעוד הביקור…

בזאת תם הביקור במרכז התרבות היידר אלייב (טייק 2). מומלץ ביותר!!

ועכשיו – פנינו לחלק הבא של היום : ספא!!

מרגוע והנאה לגוף בספא מסורתי

כשתיכננתי את הביקור בבאקו, ידעתי שאחד הדברים המומלצים שם הוא ללכת לטיפול והתרגעות בספא / חמאם אותנטי.

היו לי כמה המלצות, אך זו שהכי נראתה לי היתה במקום הזה: Ince Kaprizler

לקחנו שתי מוניות לכתובת (הנהג התקשה קצת למצוא, אבל בסוף הגענו).

כך נראית דלת הכניסה לספא:

IMG_1217

מוטיב הזהב דומיננטי מאד בעיצוב סביב:

חדי העין יכולים להבחין בשעת ההגעה שלנו – 15:30. בדיוק הזמן להתרגעות….

מסתבר שהספא הזה מחולק – נשים וגברים לחוד. 

סבתא ואמא נכנסו לחלק של הגברות, סבא, אבא והבנים – נשלחו לכניסה הנוספת, לגברים.

נכנסנו, הבנות, לחדר הקבלה / המתנה שהיה עמוס מבחינה עיצובית… בליל של תמונות ופסלים מסגנונות שונים – אוריינטלי, קלאסי, מזרחי, עץ כהה, זהב, מראות ומה לא…?! גם דגלים (אפילו דגל ישראל!) ולוחיות רישיון של מכוניות, ענתיקות ובובות…

בקיצור – ערב רב של פריטים, קצת מבלבל אבל שמח…

בתחילה, קיבלנו כוס תה ועוגיות. הנה אנחנו, משועשעות לפני הטיפול:

IMG_1224

הטיפול שעברנו ב"ספא" היה מאד המממ… חוויתי! 

ראשית – המקום הוא לא הספא שאנחנו מכירים מבתי מלון מהודרים או מקומות מפונפנים. זה מקום מאד אותנטי, עממי ושונה. כפי שסיפרתי, העיצוב אקלקטי, בלגן של סגנונות – אבל יש בו משהו משמח…

שנית – המארחות שלנו לא בדיוק דיברו אנגלית, והשיח עמן היה לרוב בתנועות ומימיקות פנים.

סאבטקסט: מאד משעשע!laugh

ובנוסף – הטיפול היה מאד לא שיגרתי!

בתחילה, נכנסנו לחדר "הלבשה" ובו לוקרים מעץ כהה, מכוסים במראות. קיבלנו מגבות קטנות משובצות שבקושי כיסו טפח… על חלוקי מגבת רכים לא שמעו כאן כנראה. 

הובילו אותנו לחדר ובו מיטת טיפול אחת וכסאות סביב. וכאן הסתבר שאחת מאיתנו עוברת פילינג – גוף ובזמן הזה, האחרת ממתינה על הכסא… הזוי במקצת, אך חווייתי. הטיפול הזה הוא הכנת הגוף למסאג', ואנחנו בהתחלה לא הבנו את זה – חשבנו שזה העיסוי עצמו. מסתבר שיש שני שלבים לטיפול, והשלב הראשוני הוא קירצוף רציני של הגוף בליפה עם סבון…

סאבטקסט: אוהו איזה פילינג שזה היה! הקירצוף הזה שעברתי שם היה הניקיון הכי מעמיק שאפשר לדמיין! מזמן לא הרגשתי כל כך מקולפת וחלקה…

דקות ארוכות  של שפשוף הגוף בליפה, מכל הזוויות, הקצפת סבון רצינית – על הגוף ועל המיטה, הריצפה ומה לא… ולבסוף – המטפלת שוטפת את הגוף בצינור "טוש". 

התמונות כאן נלקחו מאתר הפייסבוק של המקום וממחישות במעט את מה שהתרחש. יש גם חדר שמיועד לאיפור וסידור שיער – על זה דילגנו…. 

סיימנו עם שלב הקירצוף והשטיפה ואז הובילו אותנו לחדר אחר, חשוך עם ניחוחות שמנים – זה ה"ספא" האמיתי!

שם עברנו מסאג' מעולה ומרגיע – היה כיף!!

בסיום הטיפול ישבנו ב"סלון" והתכבדנו בכוס תה נוסף. הבטחתי למארחת, שקצת הבינה אנגלית, שאמליץ על המקום. ובכן – אני ממליצה אך בהסתייגות – למי שמחפש ספא מודרני, מעוצב ואלגנטי- זה לא המקום.

סאבטקסט: ואני בעד חוויות אותנטיות! 

סיימנו את הטיפולים, התאוששנו, שילמנו 102 מנאט עבור שתינו, ויצאנו לרחוב – להיפגש עם הבחורים.

IMG_1230

זו הכניסה לספא של הגברים – מסדרון של זהב עם דגלים ופסלים:

IMG_1229

סבתא: איזו חוויה שאנחנו עברנו!

אמא: נו, איך היה לכם?

בנים: היה כיף! עשו לנו מסאג' טוב וגם קירצוף קצת הזוי. והשפריצו עלינו מים.

אבא: רק התאכזבתי שלא היה ג'קוזי….

סבא: קיבלה אותנו בחורה נחמדה שהובילה אותי במדרגות לולייניות לחדר. היא אמרה לי להוריד בגדים. כבר חשבתי מי יודע מה…

כולנו צוחקים. laugh העיקר שנהננו והתרגענו!

בינתיים, התחיל להחשיך ונדלקו פנסים אדומים ברחובות. מראה מאד יפה.

IMG_1231

התלבטנו אם לטייל עוד קצת בעיר העתיקה, אבל הטיפולים השרו על כולנו מעט עייפות ונמנום וחזרנו למלון למנוחה…

סאבטקסט: בטיול הזה צריך גם לשלב התרגעות, זה חשוב עבור כולם!

סיום היום:

בערב, נסענו שוב לכיוון מרכז העיר. הפעם בחרנו במסעדת דולמה Dolma   (גם היא ברשימת המלצות שקיבלתי).

הסגנון העיצובי דומה למסעדת פירוזה – מעין מרתף עם קירות אבנים, שולחנות עם נרות מכוסים במפות-שטיחים צבעוניות.

הנה אנחנו באחד הכוכים במסעדה – מרימים כוס לחיים:

IMG_1268

האוכל היה טעים מאד, גם הזכיר את הטעמים של המאכלים מהמסעדות של אתמול ושלשום.

סאבטקסט ברגע של מרגוע:

IMG_1273

והנה שלושת הבנים:

IMG_1269

היה טעים וזול! 180 מנאט לכולנו (כ-350 ש"ח…).

לאחר הארוחה, הבנים הודיעו שהם רוצים ללכת לאחד המועדנים בבאקו.

אבל אז הסתבר שההגעה מסובכת וצריך קוד לבוש.

אמא: יש לי רעיון. בואו נלך לבאר המסתובב על גג מלון הילטון. המליצו שכדאי!

סבא וסבתא: יקבלו שם אנשים זקנים כמונו?

אבא: ברור! כולנו נלך ביחד, נמשיך בגיבוש המשפחתי!

בנים (מאכזבים ומקטרים) : נו באמת.. רצינו קצת שקט מכולכם….

אמא: זה מה יש! וזה טיול משפחתי!

וכך נסענו למלון הילטון ועלינו לקומה העליונה (הקומה ה-25) המשקיפה על הנוף המרהיב של באקו המוארת.

IMG_1279

קיבלו אותנו בסבר פנים יפות והושיבו אתנו בפינת הסבה על יד החלון. הבר מסתובב, כמו במגדלים רבים בערים שונות בעולם, וניתן לראות את כל המגדלים המוארים של באקו – אכן מראה יפהפה.

משהו היה חסר לי…

אמא: איפה מגדלי הלהבה? אנחנו אמורים לראות אותם במלוא הדרם!

אבא: באמת לא רואים אותם. פונה למלצר: סליחה, אתה יכול להראות לנו איפה מוקמים מגדלי הלהבה?

מלצר: או, אי אפשר לראות אותם הערב. יש לנו יום זיכרון ולכן מאירים אותם באור חלש במיוחד…

סאבטקסט: ודווקא היום כשבאנו לכאן לתצפית! טיפיקל!

למרות זאת נהננו מאד בבר (אפילו הבנים הודו שהיה נחמד!) ושתינו קוקטיילים טעימים במיוחד!

לקוקטייל שלי קראו Exotic והוא היה משובח! 

וכך הסתיים לו היום בנעימים ובאווירה טובה. שבנו למלון לשינה טובה , לילה טוב!

סיכום היום עם דירוג אירוויזיוני מהיר:

8 נקודות – הבר המסתובב במלון הילטון

10 נקודות – ביקור בספא האותנטי

12 נקודותדוז פואה: מרכז תרבות היידר אלייב!

תמונת היום: ניגודים בבאקו – אישה בלבוש מסורתי במוזיאון היידר אלייב המודרני 

IMG_1136

יום ראשון, 1.4.18 – יוצאים לטייל בהרים המושלגים

בוקר טוב!

לאחר היום הרגוע של אתמול, אנחנו מוכנים רעננים ונרגשים לקראת הרפתקאות חדשות בהרי אזרבייג'אן!

עוד יום טיול עם ווגאר מחכה לנו – והפעם יש יום שימשי, נעים ויפהפה!

הטיול של היום צפוי להיות ארוך יותר, ואנחנו מתכוונים לבקר במספר מקומות ולחזור בשעות הערב.

התחלנו את היום בחדר האוכל עם מיודענו רב המלצרים, שמיום ליום דואג לנו יותר ויותר. הפעם לא יכולנו לשהות זמן רב במרחב המזמין של ארוחת הבוקר, כי מיהרנו לצאת לטיול, אבל הבטחנו לעצמנו שלמחרת נמצה את החוויה.

סבא: כבר דיברתי עם החבר שלנו שישמור לנו מחר מקומות טובים במיוחד, וגם שידאגו לנו למטעמים מיוחדים!

אבא: אתה תמים, הוא בטח מחכה לטיפ מאיתנו.

סבתא: והוא גם יקבל! מגיע לו בהחלט. איזה אדם נחמד!

יוצאים לדרך 

ווגאר הנאמן חיכה לנו בפתח המלון.

נכנסנו לרכב וישבנו באותם המיקומים של הטיול הקודם.

אמא, פונה לאבא: אולי אתה תשב לידו?

אבא: ולשמוע אותו חופר כל הדרך?! אין סיכוי! 

סאבטקסט: כרגיל, אני הקורבן. אבל לפחות אראה הכי טוב את הנוף בדרך!

וכך יצאנו לדרך, ליום טיול בהרי הקווקז.

לאחר היציאה הפחות סימפטית מפרוורי באקו המוזנחים, אנחנו יוצאים לכביש הראשי והנוף מתחיל להיות הרבה יותר נעים לעין. שבשבות רוח לצידי הדרך, הרים נישאים מחכים בהמשך ומצב הרוח מחוייך..!

IMG_1301

ובינתיים – סבא קורא בעיון את החוברת שהכנתי ואנחנו רואים כלי רכב צהובים:

לאחר נסיעה של למעלה משעתיים, אנחנו מגיעים ליעד הראשון – קובה:

IMG_1309

קובה 

סאבטקסט: כמובן שלא קובה במרכז אמריקה, אלא קובה של אזרבייג'אן…

בכניסה לעיר קובה ישנו שלט מוזהב וחומה מעוטרת (רובה משוחזרת).

ומדוע בחרנו לנסוע לעיר קובה? בשל המרכז היהודי המעניין הנמצא בה.

העיר קובה (Quba) נמצאת בחלק הצפון־מזרחי של אזרבייג'ן (ליד הגבול עם רוסיה) ומשמשת כמרכז לאריגת שטיחים ייחודיים. במרכז העיר זורם נהר, כאשר בצידו האחד מתגוררים אזרים מוסלמים ובצידו השני – 'יהודים הרריים', כך הקהילה היהודית מכונה פה. למרות החלוקה, היחסים בין שתי האוכלוסיות טובים מאוד. רוב היהודים בקובה הם צאצאי קהילות עתיקות המתגוררות באיזור זמן רב. בקובה שני בתי כנסת עתיקים, בית מדרש, מקווה ובית קברות.

הכניסה לעיר – על פני הנהר גשר עם אריות שומרים משני צידיו:

מרחוק רואים את הרי הקווקז המושלגים :

IMG_1318

מהמכונית אנו רואים בתים בצבעי אדמה, מעוצבים ונאים: 

והנה הגענו לשכונה היהודית.

במעלה הרחוב הזה נמצא המרכז היהודי:

IMG_1326

הכניסה למתחם – "גן המנורה"

IMG_1343

האמת? מרגש לראות כתובות בעברית וסממנים יהודים מוכרים.

זהו המקווה של קובה

IMG_1328

סאבטקסט: נפש חיה לא היתה שם.

ווגאר, שלקח על עצמו את תפקיד המדריך "היהודי", נכנס איתנו למתחם והראה לנו את המקווה. מרוב ההדרכות שהוא עושה לישראלים, הוא יודע בדיוק את רזי המקום ומסביר יפה…

הנה המקווה מבפנים:

IMG_1332

והנה מר מזג אוויר יושב על כסא מהודר, לידו תמונה של אחד הרבנים עם ציטוטי ברכות מהתנ"ך.

IMG_1330

במבנה המקווה ישנו שטיח קיר שנתרם כנראה מ"בצלאל" בירושלים.

IMG_1331

יצאנו שוב לחצר.

אמא: קדימה, בואו נצטלם!

ווגאר עשה לנו תמונה משפחתית למזכרת:

IMG_1346

והנה תמונה של אמא ושלושת הבנים – כולנו בסוודרים שהביאו התאומים מהטיולים בדרום אמריקה:

IMG_1352

הבתים מסביב נראים מאד ציוריים (וגם מעט נטושים…)

IMG_1339

הבנים טיפסו למעלה לראות את הנוף, ואנחנו בינתיים חיכינו למטה.

חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה.

בתכנון היה גם להיכנס למפעל שטיחים – אך מסתבר שהוא סגור היום.

אבא: מספיק שטיחים כבר ראינו במוזיאון המשמים.

סבתא: ובטח זה מקום תיירותי, מסחטת כספים.

אמא: ובכל מקרה, הזהירו אותי לא לקנות שטיח! אפשר להסתבך כאן עם החוק.

ובזאת הסתיים הדיון.

בדרך ראינו את בית הכנסת (שהיה גם הוא סגור).

IMG_1355

ועוד כמה בתים צבעוניים:

IMG_1358

ובזאת תם סיורנו בקובה – שהיתה קצת שוממת, אך יפה וציורית.

תמונה משפחתית לסיום – אמא, אבא והבנים:

IMG_1351

אנחנו ברכב המרווח של ווגאר, נוסעים במעלה הרי הקווקז.

בתכנון – להגיע לכפר נידח בשם חינליק XINALIQ, שם אנו אמורים להתארח אצל משפחה ולהתכבד באוכל אזארי. הכפר הזה הוא אחד הכפרים העתיקים והמבודדים ביותר בקווקז והביקור שם אמור להיות מרתק ומיוחד.

סאבטקסט: חכו ותיראו מה שהיה (אולי) ומה שקרה (כמעט)…

בינתיים, המראות בדרך מאד יפים.

אפילו מקסימים! כמו שדרת העצים הזו:

IMG_1364

וגם זו – כאן העצים כבר מתחילים ללבלב.

IMG_1369

בדרך חלפנו על פני יישובים שונים

IMG_1387

IMG_1384

וראינו את תושבי המקום עומדים לצד הדרך כדי למכור את מרכולתם.

הברנש החביב הזה למשל, מכר פירות טריים וגם לֶדֶר :

IMG_1380

אנחנו ממשיכים להעפיל במעלה ההרים. כאן עצרנו קצת למתוח איברים וגם למקום חשוב…

IMG_1390

והנה אנחנו מתחילים לראות שלג! ממש קרוב אלינו.

IMG_1396

הנוף היה מרהיב ואנחנו עשינו עצירה לצילומים.

הנה שלושת הבנים – שלושת האוצרות הפרטיים שלי, מחייכים באושר במעלה ההר:

IMG_1402

חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה.

בשלב זה, הדרך נעשתה צרה ומאד מפחידה!

סאבטקסט: הצילו, אנחנו נכנסים לתוך סלע!

IMG_1407

תיראו איזה כביש צר ומלחיץ! 

IMG_1412

סבתא: אני חושבת שזה מוגזם! אנחנו צריכים לחזור! אני חוששת מאד!

ווגאר: אל תדאגי. אני נוסע כאן כל שבוע ומכיר את הדרך מצוין. חוץ מזה, אין כאן אפשרות להסתובב…

סאבטקסט: הצילו! אנחנו תיכף מדרדרים לתהום!!

IMG_1413

כמה שה היה מפחיד, המראות היו מדהימים!

הנה הדרך הצרה שעוד מחכה לנו:

IMG_1415

אמא: בדרום אמריקה בטח נסעתם גם בדרכים מפחידות כאלה. שלא נדע…!

מר קופירייטר: שטויות… שם היה הרבה יותר תלול ונידח.

מר מזג אוויר: אני מודה שזה כביש די צר , אבל נסעתי בגרועים ממנו.

אמא: כן, דרך המוות בבוליביה!

סאבטקסט: הלפ.

והנה הגענו , ברוך השם, לקטע כביש קצת יותר נינוח:

IMG_1417

אבא: נראה לי שסבתא וסבא די מפחדים… מה אנחנו צריכים את ההרפתקאה הזו איתם? אולי באמת נעזוב את זה ונחזור?

אמא: השתגעת?!? בשביל מה נסענו עד עכשיו? סבלנו מספיק, לפחות שנגיע למטרה!

ווגאר: אנחנו כבר די מתקרבים לחינליק. החלק המפחיד של הדרך מאחורינו.

סבתא וסבא לא דיברו. ישבו בשקט והתבוננו בנופים היפים.

סבא: מי יודע אם כבר אראה שוב נופים כאלה…

סבתא: זו אכן הרפתקאה!

ואכן, הנוף מרהיב! יש יתרון להיות זו שיושבת במושב הקידמי!!

והנה הגענו לאחד משיאי הדרך – שלג מסביבנו, מראה מהמם!

IMG_1430

לפתע, ווגאר עצר את רכב.

ווגאר: אני חושב שיש כאן בעיה.

סאבטקסט: Houston, we have a problem. 

אמא ואבא: מה קרה?

ווגאר: אני חושב שהשלג חסם את הכביש ואנחנו לא יכולים לעבור.

כולם: מה….?!?!!

ווגאר: אני הולך לבדוק.

וכך השאיר אותנו ויצא לו בהליכה רגלית לברר מה קורה.

IMG_1432

אמא: אני לא מאמינה שזה קורה לנו!

סאבטקסט: ללא מילים!

אבא: בטח זה יסתדר, הוא סתם אומר.

סבתא: אני לא מוכנה להסתכן! מספיק היה לנו.

סבא: אז לא נגיע לכפר הזה, ביג דיל. ראית כפר אחד, ראית את כולם….

בנים: לנו לא אכפת…. העיקר שיש שלג.

אמא: אני דווקא מאד רוצה להגיע לשם! זה אמור להיות שיא היום ובעצם – מטרת הטיול. אולי יקרה נס…..

בינתיים, צילמתי את סבתא וסבא בשלג:

IMG_1451

תיראו כמה שהם cool !

3 תגובות בנושא “אש, רוח ודמעות: אזרבייג'אן בשלושה דורות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s