אש, רוח ודמעות: אזרבייג'אן בשלושה דורות

טיול משפחתי עם הרבה חוויות

לאזרבייג'אן ארץ האש ובאקו עיר הלהבות

זוכרים את הטיול התלת דורי המיתולוגי שלנו לאיטליה? זה היה טיול לפני גיוס לכבוד הבנים התאומים שלנו ובו השתתפו זוג הורים, שלושת בניהם, סבתא וסבא. למעלה מחמש שנים חלפו, והנה הבן הצעיר שלנו – הידוע בכינויו "ילד זהב של אמא שלו" עומד לפני הגיוס לצה"ל ואני, כמו אמא טובה (סאבטקסט: שרק מחפשת סיבה לטיול חו"ל משפחתי) – יושבת על המדוכה ומחפשת יעד מעניין ומתאים לכל הדורות.

סבא וסבתא היקרים שלנו התבגרו בכמה שנים ואנחנו צריכים להתחשב בכך, ולכן הפעם אני מחפשת יעד "כוכב", מלון מפנק במקום אחד ללא מעברים ונדודים בין מקומות לינה.

חשבנו על ערים מרכזיות וגדולות כמו לונדון, מדריד, פריז, רומא – אך החלטנו שזה לא מתאים הפעם למסגרת של שבעה אנשים. נראה לנו מלחיץ מדי ומקור לעצבים…

חשבנו גם על כפר נופש בצרפת או וילה בטוסקנה – אבל מזג האוויר של סוף חודש מרץ יכול להיות בוגדני – כלומר גשום ומסכל תוכניות. וחוץ מזה – הבנים שלי הודיעו לי שהם מעדיפים לטייל במדינה שעוד לא היו בה. וזאת אחרי ששני הגדולים חזרו מטיולים ארוכים בדרום אמריקה…

אז התחלתי לחפש יעד חדש, מעניין, נוח, לא רחוק מדי (בהתחלה אפילו חשבתי על טנריף אבל הטיסה לשם ארוכה ומתישה – לא מתאים לבני גיל הזהב). אפילו קרוזים נלקחו בחשבון – אבל תחילת האביב זו לא העונה האידאלית לקרוז.

לאחר שיטוטים ברשת, בקבוצות פייסבוק ובאתרי מטיילים – הגעתי לפתרון המתבקש: באקו, אזרבייג'אן!

סאבטקסט: תמונת ספוילר שלי בבאקו

אמא: זהו, מצאתי דיל לבאקו!

אבא: באקו?! באיזו מדינה היא? איפה זה?

אמא: אזרבייג'אן! עוד מדינת אירוויזיון!

מר קופירייטר: זו מדינה מוסלמית, לא?

מר מזג אוויר: היא גובלת באיראן!

מיסטר נקסט: נראה לי שאסור לי לנסוע לשם לפני הגיוס.

אמא: נברר הכל. מה שבטוח, זה יעד שונה ומעניין!

סבתא: זה לא נראה לי… אם יקרה משהו – זה יהרוס לילד את הקורס היוקרתי שמחכה לו.

סבא: באקו…? מעניין… אולי ניסע לבאטומי בגיאורגיה?

אמא: זה יעד המוני ושיגרתי מדי. אנחנו צריכים לחדש!

סאבטקסט: כרגיל כולם חוששים ועוכרי שמחות.

כמה ימים של בירורים ומסתבר ש: א. אין בעייה למלש"ב הצעיר לנסוע לשם. ב. צריך להוציא ויזות לקראת הכניסה למדינה  ג. יש הרבה מה לראות ולעשות שם!

הפור נפל, טיסות ומלון הוזמנו ואנחנו מתחילים בתכנונים!

משתתפי הטיול :

אמא, אבא ושלושת הבנים – התאומים: מר מזג אוויר (שחזר חמישה ימים קודם לכן מהטיול הגדול לדרום אמריקה), מר קופירייטר (גם הוא בוגר דרום אמריקה) ומיסטר נקסט – הוא המתגייס הצעיר.

וכמובן גם סבתא – אמא של אמא,  וסבא – אבא של אבא

ובל נשכח את  מיודעתנו סאבטקסט, שיהיה לה הרבההההה מה להגיד!

תמונת המשתתפים – מהטיול לאיטליה, שנת 2012 (תזכורת כאן)

הכנות והתארגנות

* טיסה + מלון BOULEVARD HOTEL BAKU הוזמנו דרך "ישראייר", 5 לילות. הדיל כלל ארוחת בוקר. המלון מומלץ מאד! אפרט בהמשך.

* ויזה: צריך לערוך הרשמה לקבלת אשרת כניסה לאזרבייג'אן. ישראלים חייבים בויזת כניסה, הויזה תקפה ל – 30 ימים.

הוצאת ויזה באינטרנט עולה 23$, יש לסרוק את תמונת הדרכון לתוך טופס הבקשה.

בתוך 3 ימי עסקים, מקבלים את הויזה המאושרת במייל.

חשוב לשמור את טופס הויזה גם ביציאה מבאקו.  הקישור לאתר – כאן.

אפשר גם להוציא את הויזה בשדה התעופה בבאקו = המחיר הוא 26$ (כדאי להצטייד מראש בסכום מדוייק ולא להתעכב בגלל עודף). אין צורך בתמונות פספורט.

אנחנו העדפנו לעשות זאת מראש באתר האזארי, כדי לחסוך התקלות לא נעימות וגם כדי לחסוך את התור בשדה התעופה (סאבטקסט: אבל בסוף חיכינו בתור אחר… עוד תשמעו!).

* כסף: המטבע באזרבייג'אן נקרא מנאט. אחד מנאט – ערכו כשני ₪. עדיף לקחת מהארץ דולרים (ולא אירו) ולהמירם שם. בשדה התעופה ישנן מספר עמדות להחלפת מטבע וכדאי להצטייד שם בסכום ראשוני, ובהמשך – בדוכנים בעיר או במלון.

* סיורים מודרכים: יצרנו קשר לפני הטיול עם מדריך מקומי ושמו ווגאר. קבענו איתו לשני ימי טיול. ניתן להצטרף גם לסיורים חינמים בעיר Baku Original Walking Free Tour , אנחנו בחרנו שלא להצטרף לסיור כזה בשל ההרכב התלת דורי שלנו.

אז זהו. תאריכי הנסיעה נקבעו – כאמור, ימים ספורים לאחר חזרתו של מר מזג אוויר מדרום אמריקה וכמה ימים לפני גיוסו של מיסטר נקסט. ובתווך – חג פסח. כן, לראשונה מזה שנים רבות נחגוג את סדר פסח בחו"ל! וגם לכך היינו צריכים להיערך ולהחליט – האם ללכת למסעדה מקומית או לחגוג באופן יותר "יהודי".
והפעם, החלטנו – אם כבר, אז כבר: נחגוג את ליל הסדר בארוחה חגיגית של חב"ד…

מר קופירייטר: שנה שנייה שלי ברצף שאני בליל הסדר עם חב"ד! בשנה שעברה בברזיל– ועכשיו באזרבייג'אן.

סאבטקסט: הכל חוויות!

אז גם את ליל הסדר הזמנו מראש – יתקיים במלון מאריוט. שילמנו מראש 40$ לאדם.

יום הטיסה הגיע ואנחנו מגיעים לשדה התעופה בהתרגשות – זו הפעם השנייה תוך שבוע…

זו היתה הפעם הראשונה, כשמר מזג אוויר חזר מדרום אמריקה:

ועכשיו…. כעבור חמישה ימים – אנחנו שוב בנתב"ג!

אמא: קדימה, בואו נצטלם כולנו ליד המזרקה!

אבא: הנה זה מתחיל…

סבתא, סבא, בנים: משגעת את כולנו!

מיסטר נקסט: נו, הרי אתם יודעים שזה לא יעזור. בואו נצטלם ונגמור עם זה.

סאבטקסט: ילד זהב של אמא שלו.

והנה התוצאה:

תמונה להיט!

יום רביעי, 28.3.18 : מגיעים לבאקו

הטיסה ממריאה בעשר בבוקר ונוחתת בשתיים בצהרים. אורכת כשלוש שעות – ואנחנו "מאבדים שעה"  – כי טסים מזרחה.

מר מזג אוויר: זה היעד הכי מזרחי לישראל שנסעתי אליו!

בעצם של כולנו – חוץ מסבתא שהיתה בהודו!

נחתנו בשלום בשדה התעופה ע"ש היידר אלייב ומיהרנו לעמדת הויזות . ולמה? – אתם שואלים. כי במהלך מילוי טפסי הויזות נשכח אחד מהנוסעים (סאבטקסט: טעות שלי! בושות…) ולכן כל ההכנות שהיו אמורות לחסוך זמן – היו כמעט לשווא…

בכל זאת חיכינו בתור לקבלת הויזה, אבל לפחות זה הלך די מהר ואז עברנו לתור הבא של ביקורת הדרכונים… שארך הרבה מאד זמן!

בתום התהליך הארוך, יצאנו לאולם האחרון ושם ראינו את השלט הזה:

סאבטקסט: איזו התרגשות! לכבודי כתבו "ברוכה הבאה" בעברית!

קנינו בשדה את המטבע המקומי – מנאט ויצאנו לפגוש את הנהג שלנו ששלח לנו ווגאר המדריך. חיכה לנו רכב מפואר ונעים שלקח אותנו למלון בולווארד.

הדרך למלון היתה מעניינת – אך הנופים שניגלו לעיננו לא היו בדיוק נופי אוסטריה או נורווגיה.

מיסטר נקסט: מה זה, מכוער פה!

אמא: תמיד הדרך משדה התעופה לעיר לא יפהפייה.

סאבטקסט: האמת? הוא צודק…

אך כשהגענו לתוך העיר באקו – נוכחנו לראות שהיא מטופחת ויש בה בניינים מודרנים וכמה מבנים מרשימים.

ובעודנו נוסעים למלון, זו ההזדמנות לסקירה מהירה על באקו – בירת אזרבייג'אן:

באקו, בירת אזרבייג'אן היא אחת הערים העשירות והייחודיות בעולם – יש המכנים אותה "דובאי של קווקז". היא שוכנת על חוף הים הכספי, שהוא האגם הגדול בעולם וממוקמת בדרום מזרח הקווקז, בין רוסיה בצפון לאיראן בדרום. (סאבטקסט: מדאיג במקצת…).

מקור השם באקו:

1. במילה הפרסית "באח – קו" (הר האלוהים.)
2. במילה הפרסית "באד כובה" (מוכה הרוחות, باد-کوبه), שם המתאר את הרוחות החזקות הנושבות באזור כתוצאה ממפגש בין רוח צפונית קרה מהים הכספי (Khazri ) ורוח דרומית חמה (Gilavar) – ומכאן כינויה "עיר הרוחות".

המשמעות של השם אזרבייג'אן הוא "ארץ הלהבות".

ומשמעות שמה של באקו הוא "עיר הרוחות".

מכאן, שהעיר באקו מכונה – "עיר הרוחות בארץ הלהבות".

סאבטקסט: עכשיו יש הסבר לחלק מכותרת הסיפור: "אש, רוח ודמעות". ולמה יש דמעות? הישארו עמנו וגלו…! רמז: חובבי אירוויזיון כבר בטח יודעים את התשובה….

הדבר הבולט מכל למבקרים בה, הם הניגודים השונים והקיצוניים: רובם המוחלט של תושביה הם מוסלמים שיעים, אך האלכוהול זורם בה בנדיבות והנשים מתלבשות בסגנון מודרני; השפה הרשמית היא אזארית, אך כמעט כולם דוברים רוסית; בעברה היתה עיר מדברית ושטוחה ועתה היא אימפריה של גורדי שחקים, כבישים רחבים ומכוניות פאר. יש בה רכבת תחתית עם שלושה קווים וגם מנקי רחובות עם מטאטא שעשוי מזרדים.

סאבטקסט: בקיצור – יעד מסקרן ושונה מכל עיר שביקרנו בה עד כה.

בתום הנסיעה משדה התעופה, הגענו למלון BOULEVARD HOTEL BAKU – מלון מצוין שאמנם לא שוכן במרכז העיר, אך ההגעה לשם פשוטה וזולה. מהמלון נסענו לעיר במוניות, כ- 5-6 מנאט למונית. (10-12 ש"ח). המלון גדול, מהודר ומודרני. קיבלנו חדרים גדולים, יפים ומפנקים.

סבא: זו המיטה הכי נוחה שאי פעם ישנתי עליה!

החדרים שקיבלנו היו מעט מרוחקים מהמעלית, וכדי להגיע אליהם עברנו דרך מסדרונות ארוכים ומעוצבים. במלון יש גם בריכה מקורה – אך למרות התכנונים של הבנים, לא הגענו לרחצה בה. הנה כמה תמונות מהמלון:

לאחר מנוחה קצרה במלון והכרות עם המתקנים שבו – ספא, בריכה, לובי מפואר ועוד, יצאנו לעיר. לקחנו שתי מוניות למרכז העיר – למדרחוב ניזאמי, בו נמצאות מספר מסעדות עליהן אספתי המלצות.

מאד התפעלנו מהמראה המטופח של העיר. הרחובות והבתים מוארים, הכל נראה נקי ומעוצב. הפתעה לטובה!

הנה תמונה של מדרחוב ניזאמי, הנקרא גם נקרא גם רחוב טארגובייה.

מיסטר נקסט: אני רעב.

מר מזג אוויר: גם אני.

מר קופירייטר: גם אני. מאד!

אמא: אני כבר בודקת בדפים למצוא את רשימת ההמלצות.

הפעם הייתי יותר מתוחכמת והכנתי חוברת לטיול – עם עותק לכל אחד מהמשתתפים!

הפעם גם המשתתפים היו יותר קשובים לי וידעו שאין מה להתווכח איתי – אף אחד אחר לא תיכנן כלום ממילא…

בקיצור, בחרנו באחת המסעדות מההמלצות שלי ואכלנו ארוחת ערב במסעדת פירוזה Firuze.

המסעדה היתה במעין מרתף, מלא בכוכים ובפינות הסעדה עם כסאות, ספות וכריות. על הקירות קישוטים אותנטים, עבודות יד ושטיחי קיר, על המדפים כדים וכלים מיוחדים ועל השולחנות – מפות צבעוניות שנראות כמו שטיחים…

סבתא: כמה מיוחד כאן!

אמא: מצלמת.

אבא: קדימה, שוב את מבזבזת זמן! בואו נשב ונזמין אוכל!

סאבטקסט: כמובן שהוא היה גם מאד רעב.

הזמנו מהתפריט שלווה בתמונות כדי להקל על התיירים. האוכל היה טעים ומיוחד. גם אני הצמחונית מצאתי מה לאכול…

התפריט כולל מנות מהמטבח האזארי, הגיאורגי ומנות בהשפעה בינלאומית, וכך אפשר למצוא פה מרקים, פסטות, חינקאלי, קבב ועוד, והכל במחירים זולים להפליא.

תמונה משפחתית במסעדת פירוזה

הארוחה שכללה גם יין ושפע של מנות, עלתה 250 מנאט לכולנו – כ – 500 ש"ח.

אבא: בדיחה.

ואכן היה טעים, נעים וזול.

מסעדת Firuze ממוקמת במרכז העיר, ליד כיכר המזרקה. כתובת: 53 Istiglaliyyat  מומלץ!

לאחר ששבענו , יצאנו לסיור ערב בעיר המוארת. ראינו הרבה מזרקות מוארות ופסלים.

המדרחוב מואר בחגיגיות, ואנחנו הצטלמנו למזכרת:

סבתא ואמא 

סבא מבעד לבלון

אמא ובנים 

ותמונה משפחתית של כולם – שהיא גם תמונת היום:

היה קר מאד, כולנו עם מעילים והבנות אף עם צעיפים. ולכן החלטנו לסיים את היום ולחזור למלון. לקחנו שוב מוניות, הגענו לחדרים והלכנו לישון במיטות הנוחות….

לילה טוב!

אך רגע לפני השינה, כדי שהקוראים לא יהיו מוטרדים – הבה ונסביר את פשר המילה "דמעות" בכותרת סיפור הטיול – "אש, רוח ודמעות – אזרבייג'אן בשלושה דורות".

ובכן – ההסבר מגיע כמובן מתחרות האירוויזיון, אליה הצטרפה אזרבייג'אן בשנת 2008. אחד הלהיטים הגדולים שהנפיקה הוא השיר "Drip Drop"  בביצוע הזמרת סאפורה. השיר מספר על אהבה נכזבת, ובפזמון שרה סאפורה על הדמעות שזולגות מעיניה…  "דריפ דרופ" היה להיט גדול בזמנו והגיע למקום החמישי בתחרות האירוויזיון של 2010. השיר אהוב על בני משפחתנו – והרי הוא לפניכם:

יום חמישי 29.3.18 : מכירים את באקו ועושים שלום עולמי עם איראנים!

בוקר טוב!

התעוררנו לאחר שינה טובה על המיטות הנוחות וירדנו אל חדר האוכל של המלון.

ארוחת הבוקר היתה טובה מאד, מלאת שפע של אפשרויות המתאימות לכל הטעמים.

חדר האוכל מעוצב יפה ונעים.

כאן גם נוכחנו לראות שרבים מאורחי המלון הם יוצאי מדינות ערב – ככל הנראה מרביתם הגיעו מערב הסעודית וכווית, אך לבטח היו גם מהאמירויות וכנראה גם מאיראן….

היה מעניין לצפות בהם, בכל זאת – לא כל פעם מזדמן בטיול לשהות תחת אותה קורת גג יחד עם בני דודנו ממדינות אויב…  חלק מהגברים עם גלביות וכאפיות, חלקם במראה מודרני, והנשים – חלקן עטויות בורקות, עטופות מכף רגל ועד ראש.

סאבטקסט: האמת? די ריחמתי עליהן, נראה לי קשה מאד לאכול עם הפנים מכוסות…

סיימנו את ארוחת הבוקר והתארגנו ליציאה לעיר.

עוד במלון, נעזרנו בעובדי הקבלה האדיבים והזמנו מקום לערב למסעדת שירוואנשה.

אבא: מה בתוכנית להיום?

אמא: נראה לי שהכי נחמד יהיה להתחיל עם מרכז התרבות והמוזיאון.

בנים: לא יודעים אם יש לנו סבלנות לתערוכות…

אמא: אתם תיראו שתתלהבו מהמבנה.

סאבטקסט: עוכרי שמחות…

סבא: מה שתחליטו, אני בא.

סבתא: קדימה, בואו נתחיל כבר את היום….!

וכך יצאנו בשתי מוניות לכיוון מרכז התרבות על שם היידר אלייב.

סאבטקסט: השם הזה מוכר…

אז מי מסתתר מאחורי השם היידר אלייב?

היידר אולו אלירזה אלייב (1923-2003), היה נשיאה השלישי של אזרבייג'ן. הוא נולד בעיר נחצ'יבאן. לפני היותו נשיא, שירת ב- ק.ג.ב של אזרבייג'ן הסובייטית בדרגת גנרל. היידר נשא לאישה את זריפה אלייבה ולזוג נולדו בן ובת. זריפה נפטרה לפני שנים רבות ממחלה. את תקופת כהונתו כנשיא החל בשנת 1993 ועד 2003, שנת פטירתו עקב בעיות לב רבות. את מקומו בנשיאות ירש בנו אילהם אלייב.

מרכז התרבות היידר אלייב    HEYDAR ALIYEV CENTRE

מרכז התרבות של באקו נודע בעיצובו יוצא הדופן. המרכז כולל מוזיאון עם תערוכות קבועות ומתחלפות, ספרייה ואולמות כנסים. המבנה המפואר נקרא על שמו של היידר אלייב, שהיה הנשיא השלישי של אזרבייג'אן (נפטר בשנת 2003) ועוצב במיוחד כמו חתימתו, כשמסתכלים על הבניין מלמעלה. על שמו של אלייב נקראים אתרים רבים בעיר באקו – ביניהם שדה התעופה.

את המבנה המיוחד של המוזיאון, שצבעו לבן בוהק, עיצבה האדריכלית זאהא חדיד והיא זכתה על כך בפרס עיצוב השנה לשנת 2014 ממוזיאון העיצוב בלונדון. מרכז התרבות נחשב למבנה הדגל של באקו וליצירה ארכיטקטונית גאונית. זהו במנה המעוקל ביותר באירופה ואין בו ולו קו ישר אחד. 

המוזיאון הלבן מוקף במדשאות ופסלים שונים וצבעוניים, ונראה שונה מכל כיוון וזווית.

ירדנו מהמוניות והלכנו בין פסלי בעלי החיים המרהיבים.

פשוט מקסים!

אמא: קדימה, בואו נצטלם!

מיסטר נקסט שיתף ישר פעולה:

שלט גדול של I Love Baku ניצב בחזית המוזיאון. לשמחתנו, לא היו אנשים רבים והיה אפשר להצטלם איתו בהנאה.

הנה כל המשפחה – אכן תמונה נפלאה!

במהרה, החלו בני המשפחה לאבד סבלנות ולעלות לכיוון המוזיאון. רק אני המשכתי לצלם את הפסלים ואת מבנה המוזיאון המיוחד:

הנה כולם מחכים לי :

גם סבא התלהב וצילם את המוזיאון, ואח"כ הצטלם למזכרת עם הנכדים:

ועכשיו – הגיע הרגע להיכנס למוזיאון. בדפים שלי כתוב שבתוך המבנה היוצא הדופן, אפשר להתרשם מתצוגות אמנות של אמנים מקומיים ובינלאומיים ופריטים מחיי התרבות של אזרביג'אן.

אנחנו ניגשים לדלתות שנראו לנו ככניסה למתחם.

אבא: סגור. מאד מוזר.

אמא: באמת מוזר.

סבתא: אולי זו לא הכניסה הראשית?

הלכנו קצת הלאה וראינו שהכל סגור. בהזדמנות זו ראינו את המוזיאון מנקודת מבט שונה – הוא נראה כמו לווייתן גדול:

מר קופירייטר: בטח סגור בימי חמישי ולא שמת לב.

מר מזג אוויר: נכשלת בתכנון.

אמא: בדפים שלי כתוב שצריך להיות פתוח היום!

סבא: בואו נלך למקום אחר. בזבוז זמן.

ובעודנו מדסקסים את העניין, מיסטר נקסט יצא לסיור וחזר עם מידע חשוב.

מיסטר נקסט: מצאתי כאן שומר והוא אמר לי שהנשיא האיראני מבקר כאן עכשיו ולכן סגור כאן!

כולם: מה?!!?

סאבטקסט: לא יאומן! מכל הימים, דווקא כשאנחנו כאן!

אמא: בואו נלך מכאן, שלא יתפסו אותנו שומרי הראש שלו וישימו אותנו במעצר!

אבא: מה את מדברת שטויות! טוב, התחלנו ברגל שמאל את הטיול. לאן עכשיו?

אמא: הכל חוויות! וחוץ מזה נהננו במדשאה עם הפסלים. נחזור ביום אחר.

בנים: לא…!

סאבטקס: אתם יודעים מי מחליט כאן…. (ספוילר: עוד נשוב!)

מר מזג אוויר: דווקא אירוע מעניין…. אולי נראה את רוחאני?

מר קופירייטר: כן, באמת אולי נחכה כאן עד שייצא?!? נראה לך?!?

סבתא: לא יתנו לנו לגשת אליו.

מיסטר נקסט המשיך בניסיונות הריגול ופיטרל סביב חלונות המוזיאון.

ואז חזר אלינו עם ממצאים.

מיסטר נקסט: פגשתי איש איראני ודיברתי איתו! הוא היה מאד נחמד.

מר קופירייטר: מחפש צרות כרגיל… תיזהר, אתה לפני גיוס!

אמא: באמת?? מה אמרת לו?

מיסטר נקסט: שאלתי אותו אם הוא יודע מתי ייפתח המוזיאון, והוא אמר שהוא לא ייפתח "כי הנשיא שלנו נמצא שם", אז שאלתי אותו אם הוא מאיראן והוא אמר לי שכן. ואז – הוא שאל אותי מאיפה אני.

סאבטקסט: איזה מתח…!!

מיסטר נקסט: התלבטתי מה להגיד, אולי לומר שאני מארץ אחרת, אבל בסוף החלטתי להגיד לו שאני מישראל. ואז הוא ענה לי "!Really? We want peace!"

כולנו התרגשנו. שלום עולמי בפתח מוזיאון בבאקו!

סאבטקסט: ילד זהב של אמא שלו!

כדי להנציח את סימליות האירוע, הלכנו לכיכר מול המוזיאון וצילמנו את  דגלי איראן ואזרביג'אן:

למחרת, ראינו את העמוד הראשון של העיתון האזארי:

ממרכז היידר אלייב לקחנו מוניות ונסענו למרכז העיר. כך נראות המוניות בבאקו:

אמא: כדי שתהיה לנו חוויה מוזיאונית, נלך למוזיאון השטיחים!

באופן מפתיע, לא נרשמו התנגדויות ממשתתפי הטיול.

הגענו לכיכר קטנה הנמצאת במיקום אסטרטגי – למרגלות מגדלי הלהבה המפורסמים של באקו ומול מוזיאון השטיחים ואיזור הנקרא "ונציה הקטנה". מכיכר זו אפשר לעלות בפוניקולר למרפסת תצפית על באקו – Dagustu Park .

ביניים, הצטלמנו עם המזרקה ומגדלי הלהבה ברקע. סאבטקסט מדגמנת:

על מגדלי הלהבה נספר מאוחר יותר. אנחנו פונים למוזיאון השטיחים, השוכן בתוך מבנה המזכיר בצורתו שטיח מגולגל:

מוזיאון השטיחים  AZERBAIJAN CARPET MUSEUM

המוזיאון הראשון מסוגו בעולם, שמציג אוסף מרהיב של שטיחים ונשים המדגימות את מלאכת האריגה. המוזיאון שוכן במבנה מעוגל וארוך, שנבנה כמו שטיח מגולגל על הטיילת הרחבה שלחוף הים, לא הרחק מהעיר העתיקה. המוזיאון המרהיב, המוקדש לאומנות אריגת השטיחים באזרבייג'אן – אחת המסורות עתיקות הימים במדינה, כולל אוסף של כ- 40,000 שטיחים, שרק כמה מאות מהם מוצגים בתערוכת הקבע המתפרשת על פני שלוש קומות.

אפשר למצוא כאן תצוגה נפלאה של שטיחים טוויים מכל הזמנים, המעוטרים במגוון דפוסים ודוגמאות – החל מכאלו מסורתיים המגיעים מכל רחבי המדינה ועד שטיחים מימי השלטון הסובייטי, ובנוסף תוכלו לראות גם שלל חפצי ביגוד וטקסטיל אחרים, שמאירים את ההיסטוריה של אזרבייג'אן באור אותנטי ומיוחד.

נכנסנו למוזיאון, שילמנו דמי כניסה והסתובבנו בין השטיחים.

בנים: משעמם!

סבא: ראיתי שטיח אחד, ראית את כולם!

אמא וסבתא: מתעניינות.

אבא: לא מתלהב, אבל אפשר לראות.

השטיחים היו מרהיבים ביופיים, התצוגה היתה מקסימה ואני נהניתי.

באחת מפינות המוזיאון ישבה אישה והדגימה את מלאכת טוויית השטיחים:

מייסד המזיאון הוא לטיף קרימוב, שהיה מעצב שטיחים אזארי ידוע. דמותו הציורית משכה את עיני – הנה הוא עם עוד אחד מהשטיחים היפהפיים המוצגים במוזיאון:

הנה עוד פינה נחמדה במוזיאון – הזדמנות לסבתא להצטלם עם הנכדים:

וגם תמונה לסאבטקסט:

ובאותה ההזדמנות, כתבנו בספר המבקרים של המוזיאון:

ובזאת הסתיים ביקורינו במוזיאון השטיחים – אך לא לפני ששתינו קפה בקפטריה…

יצאנו מהמוזיאון וממש ממול נמצאת ונציה הקטנה בה שטות בו גונדולות.

הנה גונדולה במיני ונציה, וברקע – שלושת מגדלי הלהבה.

אפילו הבנים התלהבו מהמקום וערכו סשן צילומים.

גם כאן ישנם פסלים צבעוניים מקסימים

צעדנו לאורך התעלות בטיילת של הפארק הלאומי "באקו בולוואר".

פארק בולוואר  PARK BULVAR

פארק יפהפה נמצא ממש ליד מוזיאון השטיחים ולצד הטיילת הרחבה של העיר, ובקצהו תמצאו קניון מפואר ויוקרתי עם שלל חנויות. הפארק שופע מקומות ישיבה ומדשאות מטופחות, ובקיץ תוכלו לשוט בגונדולה באזור שנקרא ונציה הקטנה. בקניון עצמו יש קולנוע, אזורי פעילות לילדים, חנויות, בתי קפה ואפילו פלנטריום. המלון שלנו נמצא בקצה הטיילת.

ב

והנה הגענו לדגל אזרבייג'אן, ולמרגלותיו משחקים שח-מט רחוב:

במהלך הטיול הרגלי התפעלנו מהניקיון ומהאסתטיקה, מהעצים שהחלו לפרוח ומשפע המזרקות…

סאבטקסט: ליד כל מזרקה, בנתב"ג או בחו"ל – יש הזדמנות לתמונה משפחתית:

 

סבתא וסבא החלו להתעייף ולכן החלטנו לקחת מוניות לכיוון העיר העתיקה.

העיר העתיקה של באקו

העיר העתיקה היא עיר פנימית, הבנויה בצורת אליפסה ומוקפת חומה משלושה צדדים. בשנת 2000 הוכרז האזור כאתר מורשת עולמי של אונסק”ו. בתוך החומה, בצד המערבי, נמצא מוזיאון הספרים המיניאטוריים ומיד אחריו ארמון שושלת שירוואנשה. משם אפשר לשוטט בין רחובות מרוצפים באבנים עד לקטע שבו נמצא מגדל הבתולה העגול, בסמוך לים. ברחבי העיר העתיקה נמצאים חנויות ודוכנים של מוכרים נמרצים שמוכרים מזכרות שונות, שטיחים, בבושקות, כוסות לתה, כלי קרמיקה, נרגילות, צעיפים וסמוברים. גם נעלי בית וכובעים.

סיירנו קצת בין הרחובות וראינו מראות ציוריים:

פסלים וגם דוגמנית:

גם שלט של מירוץ פורמולה 1 שעתיד להתקיים בבאקו בסוף החודש (מגדלי הלהבה ברקע):

אבל לסבא וסבתא לא היתה סבלנות לשוטט, הם רצו לשבת ולשתות משהו.

מיסטר נקסט: וחוץ מזה, אני רעב!

לכן, התיישבנו במסעדה פשוטה למראה, אך קיבלנו אירוח לבבי והאוכל שהזמנו היה טעים!

אבא: הפתעה לטובה!

המסעדה הזו (שלא רשום לי את שמה), נמצאת בסמוך למגדל הבתולה.

מגדל הבתולה (Göz Qalası)

המגדל מכונה גם 'מגדל העיניים' הוא סימלה המפורסם והחשוב ביותר של העיר, והוא מופיע גם על שטרות ומטבעות. המגדל העגול ניצב בצידה הדרומי של העיר העתיקה, והוא היה חלק מקו הביצורים העתיק שלה, שאינו קיים עוד. הוא מתנשא לגובה של כמעט 30 מטרים והוא עשוי מאבן גיר מקומית.

קיימות מספר סברות באשר למקור שמו – מיתוסים רבים נבנו סביב הסיפור על הבתולה שהוכרחה להינשא למישהו שלא אהבה, ולכן טיפסה אל ראש המגדל וקפצה ממנו אל מותה. יש הגורסים כי שמו של המגדל ששימש לתצפית, השתבש מהמילה הטורקית ל'עיניים'. מגג המבנה, המשמש כמוזיאון, נשקף נוף פנורמי של העיר ושל הים הכספי.

בנים: אנחנו רוצים לעלות למעלה!

אמא: זה טיפוס ארוך…. לא מתאים לסבא ולסבתא.

סאבטקסט: ואולי גם לא כל כך בשבילי….

סבא: אנחנו נישאר כאן במסעדה ונשתה תה.

סבתא: כן… ואולי גם אעשה סיבוב בין הדוכנים כאן ברחוב.

אז שילמנו דמי כניסה ונכנסנו לאתר. כדי להגיע לראש המגדל, יש לטפס גרם מדרגות ארוך ומפותל (סאבטקסט: לא קל!). בין לבין, ישנן תצוגות בקומת השונות המספרות את סיפור המגדל ואת ההיסטוריה של העיר.

סיימנו את הטיפוס והגענו לגג – משם תצפית על העיר. אך נעשה מעונן וערפילי, והראות – לא משהו.

סאבטקסט: סתם התאמצתי בעלייה… אבל לפחות הורדתי כמה קלוריות….

ירדנו חזרה והצטרפנו לסבתא ולסבא. הם הודיעו לנו שהחליטו לחזור למלון לנוח, כדי שיהיה להם כוח לבילוי הערב.

אמא: אתם בטוחים?

סבתא: כן. אני צריכים את המנוחה והשקט שלי.

סבא: גם אני. לא חשוב כל כך לראות עוד חנות או עוד מגדל….

הם לקחו מונית בחזרה למלון ואנחנו המשכנו לשוטט בסמטאות המקסימות של העיר העתיקה של באקו.

הניגודיות בין ישן לחדש בולטת, מבעד למבנים העתיקים אפשר לראות את מגדלי הלהבה מבצבצים – מצד אחד נטע זר בעיר, ומצד שני – חלק ממנה.

קירות הבתים מקושטים ביצירות של אמנים הפועלים בעיר העתיקה

מפעם לפעם חלפנו על פני דוכנים המוכרים שטיחים וענתיקות.

הזהירו אותנו שלא נקנה שטיח באזרבייג'אן, אפשר להיעצר בשדה התעופה בעוון רכישת חפץ אמנות עם מורשת ללא רישוי – ולא כדאי להסתבך…

סאבטקסט: זה מה שעוד חסר לנו!

אז הספקתי בצילומים…

והנה הגענו לגלריית האמן Ali shamsi, הנמצאת במבנה יפהפה מעוטר בציורי קיר.

עלי שאמסי הוא צייר ואומן ידוע בבאקו, מוכר את ציוריו במאות ואלפי דולרים. שוחחנו עימו, צילמנו (ולא קנינו כמובן….).

הנה הגלריה שלו:

ציור מעניין שסיפר לנו עליו וקיר פיצ'יפקעס

הנה עלי שאמסי – על רקע אחת מיצירותיו

והנה סאבטקסט עם האריה על קיר הגלריה:

מול הגלריה של שאמסי, ישנו עץ מקושט – חמוד ומשמח:

אנחנו ממשיכים לטייל בעיר העתיקה. כמעט מכל פינה מבצבצים מגדלי הלהבה.

תיראו אלו פינת חמד:

ליד החומה, צמד פסלי הסוסים הצבעונים – שרואים כמותם הרבה בעיר

סאבטקסט: הזדמנות לעוד תמונה…!

והנה תמונה משפחתית בגן היפה בעיר העתיקה של באקו:

היה לנו סיור מקסים בעיר העתיקה – אומנותי, רגוע ומהנה!

הגענו לכביש הראשי, עצרנו מונית וחזרנו למלון שלנו, למנוחה קצרה לפני ארוחת הערב.

בדרך למלון, ראינו כיצד העיר מתכוננת למירוץ פורמולה 1 – המושבים לקהל כבר מוכנים:

מסעדת שירוואנשה  Shirvanshah Restaurant Museum 

מסעדת שירוואנשה היא מסעדה אזארית מסורתית השוכנת בתוך מוזיאון. המקום שימש כבית מרחץ עוד במאה ה-19 וכיום ישנו במבנה האבן העתיק מוזיאון אתנוגרפי אמיתי, לצד מסעדה עם מאכלים אותנטיים. במוזיאון העמוס בקישוטים, נמצא שלל עבודות יד וחפצים שונים מהתרבות האזרבייג'נית.

זוהי אחת מהמסעדות הידועות בבאקו , והיה לי (ולסאבטקסט) ברור שלא נחמיץ בה ביקור.

הגענו למסעדה בשתי מוניות והתקבלנו בסבר פנים מאיר על ידי מארח.

כבר בכניסה, מתגלים חפצים מעניינים, בובות עם תלבושות עממיות ושטיחים יפהפיים. גם נגן מקבל את פנינו:

המארח לקח אותנו לסיור מודרך בנבכי המוזיאון/מסעדה. סיפר על ההיסטוריה של המקום, על החפצים השונים ועל הרהיטים והשטיחים.

היתה חוויה מעניינת ואף משעשעת לעקוב אחריו. השתאינו מכמות הפריטים שנמצאים במוזיאון, מהצבעוניות וההשקעה בתצוגה – שהיא חלק מתפאורת המסעדה.

בין לבין, ראינו שהמסעדה מורכבת מחדרים וחללי אירוח, לכל איזור יש נגנים משלו. חלק מהאורחים פצחו בריקודים.

סאבטקסט: יהיה מעניין!

באחד החדרים, המארח צילם אותנו עם נגן מהמסעדה:

ועד ששיבצו אותנו ליד השולחן המיועד לנו, השתלבתי בנוף המקומי:

הושיבו אותנו באחד החדרים שנראה בתחילה די עזוב ושקט לעומת האולמות עליהם חלפנו.

סאבטקסט: המממ…. האם הם יודעים שאנחנו מישראל ולכן שמו אותו בחדר סוג ב'…?

אך במהרה המלא החדר בסועדים, נגנים הגיעו והרימו את האווירה עם מוזיקה מסורתית.

הנה אנחנו, מסובין סביב השולחן החגיגי:

תפריט המסעדה כלל הרבה סוגי בשר וקבבים, שפע ירקות וסלטים ומגוון לחמים ומאפים מתוקים, דומה במקצת לאוכל שהוגש במסעדה של אתמול. הזמנו את המאכלים, שירת אותנו מלצר נחמד וידידותי.

הנה מיסטר נקסט נהנה מהמאכלים המיוחדים, ובתמונה לידו – המלצר שלנו והמארח שעשה איתנו סיור במסעדה לפני הארוחה:

וכעת , אנו מגיעים לגולת הכותרת של הערב!

מסעדת שירוואנשה מעניקה לאורחיה בילוי חווייתי –  סיור במוזיאון, סעודה מוזיקה וריקודים.

הנגנים הגיעו לחדר שלנו ונתנו הופעה של רפרטואר מוזיקלי, כולל "הבה נגילה"!

נגן הכינור התיידד עם סבתא:

ונגן הבוזוקי (או משהו כזה…) עשה שמח :

המוזיקה נעשתה יותר ויותר קצבית ובמהרה – האורחים החלו לרקוד.

אמא: בואו נצטרף לרוקדים!

אבא: קדימה!

אמא לשאר בני המשפחה: בואו תצטרפו, נעשה קטעים!

אבל הם לא זרמו ורק אנחנו – אמא ואבא הצטרפנו לשמחה:

ואז – טוויסט בעלילה! גם סבתא הצטרפה לחגיגה:

במהלך האירוע, התיידדנו עמוקות עם הרוקדים.

הסתבר שהם מאיראן!!!

והם היו כל כך נחמדים!!!

הם שמחו לשמוע שאנחנו מישראל, צחקו אלינו, מחאו איתנו כפיים ואמרו לנו שהם רוצים שלום ושלווה! ואפילו רמזו שהם לא מרוצים מהשילטון….

ממש רציתי להצטלם איתם, אך חששתי שזה יסבך אותם…

אבל, הבנים צילמו והסריטו מהצד את הריקוד המשמח – ריקוד של שלום!

סאבטקסט: אחת החוויות של הטיול, אם לא "ה"!

האיראנית היפה, מלאת השיק ועם חיוך מקסים – שבתה את לבי

סבתא רוקדת בהנאה

אנחנו צוחקים ונהנים

 וכך עשינו שלום עולמי בבאקו, בפעם השניה באותו היום.

היה כיף!

בתום ריקוד אחוות העמים, שבנו לשולחן והתכבדו בתה עם עוגיות אזאריות:

נפרדנו לשלום מהמארחים במסעדת שירוואנשה וגם מידידינו האיראנים. לחצנו ידיים ואיחלנו שיבואו ימי שלום ושנוכל לבקר אלה בארצם של אלו.

הזמנו מוניות וביקשנו מהנהגים שיקחו אותנו לראות מקרוב את מגדלי הלהבה.

ומהם מגדלי הלהבה?

מגדלי הלהבה המרהיבים (FLAME TOWERS , באזרית Alov qüllələri)  הם שלושה גורדי שחקים המעוצבים כלהבות ענקיות, ושוכנים בדרום מערבה של באקו. הם משמשים כסמל לאזרבייג'ן המודרנית, ומפארים את קו הרקיע של באקו. יחד עם זאת, שמם מתכתב עם משמעות שמה של אזרבייג'אן – ארץ האש. בשל גובהם וצורתם המרשימה, ניתן לראות את מגדלי הלהבה כמעט מכל מקום בעיר.  

מגדלי הלהבה המרשימים בולטים ביופיים ובמראם החדשני, במיוחד בלילה – אז הם מתקשטים בשלל צבעים וצורות, באמצעות  10,000 גופי תאורה המשמשים כמסכי ענק. בשעות החשיכה מוארים הבניינים בדפוסי תאורה שונים, מציגים את דגל המדינה, להבות כתומות ועוד שלל דוגמאות מרהיבות, שנראות למרחקים.

בניית המגדלים החלה בשנת  2007 והסתיימה באפריל 2012 בעלות כוללת של 350 מיליון דולר.
מגדל הלהבה 1 – הגבוה שבמגדלים, מתנשא לגובה של 190 מטרים ובו 39 קומות המשמשות למגורים.

במגדל הלהבה 2 , 37  קומות והוא מתנשא לגובה של 160 מטרים. הוא משמש כבית מלון יוקרתי עם נוף מדהים של העיר.

מגדל הלהבה 3, מתנשא לגובה של  140 מטרים ובו  34 קומות. הוא משמש למשרדים.

המגדלים הופיעו מספר פעמים במהלך שידורי תחרות האירוויזיון אשר נערכה בעיר בשנת 2012 ועל בול דואר שהופק לכבוד האירוע.

הנה סרטון הפתיחה של האירוויזיון בבאקו – מגדלי הלהבה פותחים את האירוע! בהמשך אפשר לצפות ולהאזין למוזיקה האזארית:

צפינו במגדלים המרשימים שהחליפו תצוגת אור וגם עיצוב מדי כמה דקות:

מול מגדלי הלהבה, מעבר לכביש נמצאת "שדרת השאהידים", אתר הנצחה להרוגי ההתקוממות במשטר הסובייטי. לידו נמצא פארק "היילנד" המאפשר גם תצפית על חלקים גדולים של העיר. עשינו גיחה מהירה לראות את האנדרטה:

ובזאת סיימנו את היום העמוס והמהנה בבאקו.

שבנו למלון עם המוניות והלכנו לישון….

לילה טוב!!

סיכום היום עם דירוג אירוויזיוני מהיר:

8 נקודות – העיר העתיקה של באקו

10 נקודות – המדשאות והפסלים סביב מוזיאון היידר אלייב

12 נקודות – דוז פואה: שלום עולמי עם איראנים במסעדת שירוואנשה!!

תמונת היום: כל המשפחה ליד מזרקה בבאקו, וברקע – מגדלי הלהבה

יום שישי 30.3.18 : מגיעים לארץ האש והרוחות ומסיימים בסדר פסח כהלכתו

בוקר טוב!

היום מחכה לנו סיור עם ווגאר!

ומי זה ווגאר?  זהו הנהג – מדריך איתו קבענו מראש שני ימי טיול. על ווגאר שמענו המלצות מאנשים שכבר טיילו בבאקו והיו מאד מרוצים ממנו. בבאקו ישנם גם כמה מדריכים דוברי עברית, אך אנחנו החלטנו שנקבע עם ווגאר. הוא גם שלח נהג שיאסוף אותנו משדה התעופה כאשר נחתנו בבאקו.

הטיול שלנו להיום יהיה לאתרים סמוכים יחסית לבאקו, זאת כדי שנחזור בשעות אחה"צ ונוכל להתארגן בנחת לליל הסדר שמתקיים בערב זה. 

ארזנו תיק, ירדנו לחדר האוכל וכשסיימנו עם ארוחת הבוקר והמתנו לווגאר בלובי של המלון.  

סאבטקסט: יותר נכון, הוא המתין לנו…. 

פגשנו אדם נחמד, לבבי, לבוש באלגנטיות. הרכב שלו היה נוח להפליא, ומתאים בדיוק לשבעה נוסעים.

התמקמנו במושבים לקראת הנסיעה. נחשו מי היה "הקורבן" במושב הקידמי ליד הנהג…? 

סאבטקסט: ברור שמתכננת הטיול! 

ברכב המפואר חיכו לכל אחד מהנוסעים בקבוקי מים וממחטות לחות,  והכי חשוב – ווייפיי! 

אמא, פונה לבנים: אבל זה לא אומר שתהיו תקועים בווטסאפ כל הדרך! תסתכלו על הנוף!

אבל הנוף, אעפס לא היה משהו בכלל…

ברגע שיוצאים מתחומי העיר המטופחת של באקו – מתגלה האמת הערומה: איזורים צחיחים, מוזנחים, בתים מיושנים וגם בקתות עלובות למגורים.

מיסטר נקסט : מה זה…? מכוער פה ממש!

מר מזג אוויר: זה היה כישלון לבחור יעד כזה.

מר קופירייטר: חבל שלא נשארנו במלון בבריכה.

סאבטקסט: כרגיל תלונות! 

אבל האמת שהמראות בדרך לא היו משהו. בנוסף היה יום מאד מעונן וקר. 

הנה אוטו שהגיח כאילו מזמנים אחרים: 

בינתיים, פתחנו בשיחה מעניינת עם ווגאר. הוא סיפר על השילטון המושחת של אזרבייג'אן – בו מטפחים את בעלי הכוח הפוליטי והכלכלי, אך מזניחים את העם הפשוט. בשלב מסויים היה נראה שהוא אפילו חיכה להזדמנות להוציא קיטור ולנו כבר לא היה כוח לשמוע.

אמא: אפשר לשמוע מוזיקה? אנחנו אוהבים את שירי האירוויזיון של אזרבייג'אן.

ווגאר: באמת? בשמחה, מה שתבקשו! 

במהרה נשמעו צלילי השיר "דריפ דרופ" בכבישי אזרבייג'אן. קטעים… מחזה סוריאליסטי במקצת עם השיר בקולי קולות בנוף הצחיח… ווגאר סיפר לנו שסאפורה התחתנה עם בנו של אחד משרי ממשלת אזרבייג'אן והיא נהנית ממנעמי השילטון וכבר לא כל כך מופיעה ושרה.

סבתא: מה זה, שוב התחלתם עם שיגעון האירוויזיון…?!

אבא: זה עדיף על הדיבורים של ווגאר!

והנה לאחר נסיעה של כחצי שעה, הגענו אל היעד הראשון.

מקדש האש   Ateshgah Fire Temple

זהו מקדש בעל חשיבות רבה בדת זרטוסטרא, דת פרסית עתיקה, שהייתה נפוצה באזור עד אמצע המאה השישית. המקדש שימש כמקום פולחנם של הזרטוסטרים, שסגדו לאש ולצלב ההפוך, הנפוץ בין סמלי המזרח הרחוק. 

יצאנו מהרכב והדבר הראשון שחווינו, בנוסף לקור – רוח חזקה ביותר!

סאבטקסט: לא סתם קראו לבאקו "עיר הרוחות"!

לבשנו מעילים, כובעים וצעיפים ונכנסנו למקדש האש. 

המקדש, המזכיר בצורתו מצודה עתיקה, נבנה באזור בו דלקה אש תמידית בשל מרבצי גז טבעי. האש משכה למקום  נזירים, אשר הקימו  במאה ה-17 את המתחם המרשים.  (תשלום בכניסה – 8 מנאט לכולנו).

לסבתא וסבא היה מעט קשה להסתובב שם ברוחות, אך המזל הוא שהחצר הפנימית נתנה מעט הגנה.

הנה בני גיל הזהב יחד עם נכד הזהב סמוך למזבח במקדש האש:

האש הבוערת במזבח הוזנה בעבר על ידי גז טבעי שפרץ מן הקרקע, אך משנות השבעים היא מוזנת באמצעות חשמל ומדמה את המקור.

ווגאר צילם אותנו – תמונה משפחתית: כולם עטופים במעילים וכובעים, ומצב הרוח מבודח!

במרכז המתחם, שצורתו מתומנת, ישנה חצר פנימית ובליבה ניצב המזבח שבו בערה האש. מסביב לחצר גרו הנזירים בחדרים צנועים.

בנוסף למזבח האש הנמצא במרכז המתחם, ישנו במקום מוזיאון לתולדות פולחן האש באיזור. מנהגי הדת העתיקה, שהאש נמצאת במרכזה, הפכו לחלק מהתרבות המקומית ובכל 21 למרץ נחגג במדינה חג האש, שבמהלכו קופצים מעל אש בוערת ברחבי המדינה.

הסתובבנו בין החדרים – ששימשו בעבר חדרי הנזירים שהתגוררו במתחם, חלקנו (נחשו מי) התעניינו והרוב – מיהר לשוב לרכב הנוח….

כך נראה מתחם מקדש האש:

והנה כמה מהתצוגות:

בזאת הסתיים הביקור במקדש האש, ואנחנו ממשיכים ליעד המופלא הבא – שגם הוא קשור באש.

הר האש – Yanar Dagh

יצאנו מרכב והלכנו מספר צעדים. כשמביטים למטה, רואים מחזה לא הגיוני: להבות אש בוקעות מאדמת הגבעה הניצבת מולנו! 

הר האש נמצא בבעירה תמידית והוא האתר היחיד שנותר פעיל מתוך מספר אתרים באזור. גז הבוקע מגבעה, אחראי לאש תמיד שבוערת מהאדמה והלהבות שלה נראות למרחקים ויכולות להגיע לגובה של שני מטרים. מעניין שדווקא כאשר יורד גשם, האש גדלה – זאת משום שהיא זוכה לכמות גדולה יותר של חמצן באוויר. 

ירדנו למרגלות הגבעה וצפינו בפלא:

תמונות עם סבתא וסבא:

אמא ואבא בתמונה זוגית:

רק קומץ של הרי אש קיימים היום בעולם ורובם נמצאים באזרבייג'אן.

סבא סיכם: מאד התרשמתי מהמקום הזה!

כולנו חזרנו לאוטו ורק מיסטר נקסט נשאר לתמונת פרידה מהר האש.

הביקור במקום הוא בתשלום – 10 מנאט לכולנו.

המשכנו בדרכנו לתחנה הבאה והאחרונה בטיול היום :

שמורת הפטרוגליפים של גובוסטאן – Gobustan National Park

סאבטקסט: המממ…. מה זה פטרוגליפים?

ובכן, פטרוגליפים הם ציורי קיר או סלע, מעשה האדם הקדמון.

בזמנו, ראינו ציורים במערות האדם הקדמון בטיול שלנו לדורדון ומאד התרשמנו. הייתי מאד סקרנית לקראת הביקור בגובוסטאן.

השמורה נמצאת כ- 60 ק"מ דרום-מערבית מבאקו והיא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו . 

זה המראה בכניסה לשמורה:

שמורת גובוסטאן שוכנת באזור סלעי בעל אקלים חצי-מדברי ונודעת בציורי הסלע המופלאים (פטרוגליפים) הרבים שנותרו בה מתקופת האבן ולאחריה.  משמעות השם גובוסטאן באזארית היא "ארץ הוואדיות" והתרגום האחר הוא "ארץ השור". בנוסף לציורי הסלע העתיקים, בשטח השמורה ישנם מאות הרי געש של בוץ (הריכוז הגדול בעולם של הרי געש מסוג זה), אשר מתפרצים בממוצע מדי 20 שנה ופולטים כמויות גדולות של בוץ מבעבע.

מר מזג אוויר: אני רוצה לראות הרי הגעש של הבוץ!

ווגאר: לשם לא נוכל לנסוע היום, כי יש רוחות מאד חזקות וצופים אולי גם גשם. זה יהיה מסוכן ולא אחראי.

מיסטר נקסט: דווקא למקום שנשמע הכי מעניין לא נלך..?!

מר קופירייטר: אז בשביל מה סחבת אותנו מקום המשמים הזה?

מר מזג אוויר: כרגיל כישלון.

סאבטקסט: כרגיל מתלוננים.

סבתא: מספיק עם ההרפתקאות, אנחנו צריכים לשמור על כוחות ולהגיע בזמן לליל הסדר.

סבא: אני בכלל מעדיף בית קפה. נראה לי שאוותר על הסיור ואחכה לכם.

ואכן, בית קפה קטנטן וזנוח חיכה לנו שם, בתחילת מסלול ההליכה בשמורה.

אבא: ממש קפה בגדד.

ההיצע לא היה גדול (סאבטקסט: בקיצור – אכלנו ופלים) , אבל לפחות התחממנו ושתינו תה טעים. 

ועד שנצא לסיור נספר עוד כי האתר התגלה באקראי בשנות ה- 30 של המאה ה- 20 על ידי כורים, ובשנת 1966 הוכרז כשמורת טבע לאומית ששטחה  44,000 דונם. בשנת 2007 היה חלק מהשמורה לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

התחלנו את הסיור הרגלי בשמורה. כן, גם סבא וסבתא הצטרפו!

ווגאר , פונה אלי בחשאיות: הם ילכו איתנו רק לחלק הראשון. בהמשך, ההליכה תהיה להם קשה יותר. אחר כך אציע להם לחזור לרכב ולחכות בחימום…

סאבטקסט: כל הכבוד לווגאר! מבין עניין!

התחלנו בהליכה. הנה ווגאר מוביל את הסיור:

הרוח נשבה בעוז – האם והבת מחזיקות מעמד!

והנה הפטרוגליפים הראשונים! דמויות אנשים חקוקות על הסלע.

בשמורה, בעלת פני השטח הסלעיים, התגלו אלפי ציורי סלע (פטרוגליפים) עתיקים, חלקם מתוארכים למאה ה-8 לפני הספירה. בציורים ניתן להבחין בדמויות של בני אדם ובעלי חיים, חלקם בגודל טבעי, סצינות ציד, קרבות, ריקודים, טקסים פולחניים שונים ועוד.

הנה כמה מדמויות בני האדם שראינו:

בתמונות למעלה אפשר לראות בנוסף לדמויות בני האדם, גם סירות וספינות. ציורי סירות גומא שלפי אמונת התושבים הובילו את השמש לאחר שקיעתה במערב למקום זריחתה במזרח ביום המחרת, הביאו את החוקר הנורווגי תור היירדאל להציע, על סמך דמיון בין ציורים אלה לסירות סקנדינביות, כי מקורם של תושבי סקנדינביה היה בתחומי אזרבייג'ן של ימינו.

סאבטקסט: א-הא! הקשר הנורווגי!

בחלק הראשון של הסיור הרגלי, בו השתתפו גם סבתא וסבא, הלכנו עם ווגאר בשביל המסודר והוא הצביע על חלק מהפטרוגליפים, שייכן והיינו מפספסים אם לא היה מראה לנו. הוא שילב גם הסברים (אבל לא להכל הקשבנו…).

ירדנו איתו לבימת דק ממנה אפשר היה לצפות על הסלעים והציורים מקרוב:

היה מאד קר והרוחות סערו! 

הנה סבתא וסבא הגיבורים שלנו, עטופים היטב:

סבא: זה הספיק לי בהחלט בשביל להתרשם. אני חוזר לאוטו ואחכה לכם. 

סבתא: גם אני כמובן מצטרפת אליך…! קשה לי מאד עם הרוחות והקור. יש גבול!

סאבטקסט: בדיוק מה שווגאר חזה מראש….

ווגאר ליווה את בני גיל הזהב לרכב והבטיח לנו שיחזור אלינו.

אבא: סוף סוף יהיה לנו גם קצת שקט ממנו…

ואנחנו המשכנו לסייר ברוחות העזות בין הסלעים.

הנה דמויות בעלי חיים – חזיר בר (סאבטקסט: כמו בחיפה שלנו!) וסוס:

הסלעים ביניהם הילכנו ודמויות של נשים בהריון. מדהים!

הנוף בשמורת גובוסטאן מאד מיוחד ומרשים:

בסופו של דבר, נהננו מאד בסיור והמקום המיוחד הזה.

אמא: נו, סבלתם כל כך??

מר מזג אוויר: טוב נו, זה היה מעניין. באמת אף פעם לא ראיתי ציורים של האדם הקדמון.

סאבטקסט: לפחות שתהיה קצת נחת… אפילו שאני צריכה לסחוט משוב חיובי.

תם הסיור, חזרנו לרכב החם והתאחדנו עם סבתא וסבא שהמתינו לנו בסבלנות.

משם, נסענו לתחנה האחרונה היום – מוזיאון קטן המספר את סיפורה של שמורת גובוסטאן, ומתמקד בחיי האדם הקדמון באיזור.  תערוכת הקבע של המוזיאון כוללת 12 חדרים, שמציגים את ההיסטוריה של האזור וכן תיאורים והסברים על הממצאים. המוזיאון נמצא בכניסה לשמורה.

זו רחבת הכניסה למוזיאון- אותנטית מאד ומשתלבת בצורה מושלמת עם הנוף:

והנה חלק מהתצוגה – מעניינת ומשלימה את מה שראינו בשטח:

ולסיום: ישן מול חדש – ילדה מהעבר אל מול רובוט המספר על הנראה בשטח :

סאבטקסט עם חברים מהעבר:

חזרנו לרכב והתחלנו בנסיעה חזרה לבאקו.

בדרך ראינו את מתקני הנפט, המוסיפים עניין בנוף המשמים. אזרבייג'אן היא בין המדינות העשירות בעולם במצבורי הנפט, וסביב באקו ישנם מאגרי נפט רבים.

סאבטקסט: לי זה הזכיר סצינה מהסרט Little Miss Sunshine…. 

בשעה טובה חזרנו למלון והלכנו לחדרים כדי לנוח מעט ולהתארגן לליל הסדר.

ווגאר: באיזו שעה לחכות לכם?

אמא: זה בסדר, אנחנו נסתדר עם מוניות.

ווגאר: מה פתאום! אני לשירותכם עד סוף היום! אקח אתכם לארוחת ערב וגם אחזיר אתכם בלילה!

סבתא: מאד יפה מצידו! איזה אדם טוב.

יום הטיול עם ווגאר עלה 100$ – מחיר טוב והוגן לכל הדעות.

ליל הסדר תשע"ח בבאקו

כשהחלטנו לנסוע לבאקו, נוכחנו לדעת שבשל האילוצים לפני (מר מזג אוויר שרק שב מטיול בדרום אמריקה) ואחרי (מיסטר נקסט עומד להתגייס), נשהה שם בליל הסדר.

בפנינו עמדו שתי ברירות – ללכת למסעדה ולציין באופן סימלי את החג, או להשתתף בארוחה חגיגית וטקסית מטעם חב"ד. לאחר דיון משפחתי קצר, החלטנו כאמור, ללכת על אופציה ב'. המיקום : מלון מאריוט – JW Marriott Absheron Baku Hotel  

הרישום לארוחה נעשה דרך אתר האינטרנט של חב"ד והעלות – 40 $ לאדם. 

השלט שקידם את פנינו בכניסה לאולם המלון בו נערך סדר פסח:

סאבטקסט: זו הפעם הראשונה בחיי שהשתתפתי בחו"ל בסדר פסח מאורגן על ידי חב"ד. עניין אותי לדעת כיצד הוא יתנהל והאם יתנו לנו גם לקרוא בהגדה…

לבנים שטיילו בדרום אמריקה, היה כבר ניסיון של ארוחות חב"ד בחגי ישראל: מר קופירייטר היה בסדר פסח של חב"ד באי מורו בברזיל , ומר מזג אוויר השתתף בארוחת ראש השנה של חב"ד בהווארז, פרו.

נכנסנו לאולם ובו מספר שולחנות עגולים עם מפות לבנות, ממתינים לאורחים.

בהמשך הסתבר לנו, שהארוחה התקיימה במקביל בשני אולמות – האחד, בו אנחנו היינו היה בחסות חב"ד ויועד לאורחים, והשני – היה של אנשי הקהילה היהודית בבאקו. בכל אחד מהאולמות התנהל סדר פסח משלו, בקצב שונה (ואולי גם אוכל שונה…).

בסך הכל היה נחמד, חוויה מעניינת ושונה. וכן, נתנו לנו לקרוא בהגדה! לאחר שהרב קרא את הקטעים הראשונים, הוא פנה למשתתפים ושאל מי רוצה לקרוא…. סבא למשל, לא רצה , אבל רובנו השתתפנו בקריאה.

אמא: ואני קראתי , על פי בקשתי – את הקטע הקבוע שלי בהגדה : "אם הבנים שמחה, הללויה"!

סאבטקסט: בסדר פסח המשפחתי שלנו, מדי שנה בשלב זה, אנחנו פוצחים בשירת "הללויה" – גלי עטרי וחלב ודבש, מקום ראשון באירוויזיון 1979, שהתקיים בירושלים!

הנה ביצוע הזכייה של השיר הישראלי הטוב ביותר שנשלח אי פעם לאירוויזיון. לדעתי, אף שיר ישראלי שנשלח לא מגיע לקרסוליו מבחינת לחן, מילים, הרמוניה ואוניברסליות. 

ונחזור לסדר פסח שלנו , בבאקו. האוכל היה די טעים – גיוון לעומת המסעדות בהן אכלנו בערבים האחרונים.

מיסטר נקסט: אבל אין כמו הגיפלטע פיש שסבא מכין כל שנה!

כמה מהמנות שנדגמו:

במהלך קריאת ההגדה לא צילמנו תמונות, אבל בזמן הארוחה הצטלמנו למזכרת, כל המשפחה:

ולסיום הערב, הרב ביקש מנציג האורחים לברך את בני הקהילה היהודית – שסעדו באולם השני.

סבתא: אני אברך בשמחה!

לקחה את הנכד הצעיר והגיעה איתו למרכז האולם שם נשאה מילות ברכה שזכו במחיאות כפיים סוערות…!

סאבטקסט: וכמובן לא שכחה לציין, כסבתא פולניה גאה, שהוא עתיד להתגייס לצה"ל בקרוב!

סיימנו את ארוחת ליל הסדר בקינוח חינני וכשר לפסח :

שבנו למלון עם ווגאר הנאמן שחיכה לנו בחיוך.

תם היום המגוון שכלל טיול מחוץ לבאקו וארוחת חג.

לילה טוב!!

סיכום היום עם דירוג אירוויזיוני מהיר:

8 נקודות – ליל הסדר

10 נקודות – הר האש

12 נקודות – דוז פואה: שמורת הטבע גובוסטאן עם הפטרוגליפים!!

תמונת היום: אמא, אבא ובנים בגובוסטאן

שבת, 31.3.18 : אמנות והתרגעות – לגוף ולנפש בבאקו המיוחדת

בוקר רגוע. לאחר הטיול ברוחות ביום הקודם וליל הסדר ממנו שבנו מאוחר בלילה, הרשינו לעצמנו לקחת את הבוקר באיזי ולהתפנק במיטות הנוחות בחדרים.

ירדנו בעצלתיים לארוחת הבוקר. "תפסנו יחסים" עם מנהל המשמרת שהתעניין בנו ודאג לנו למקומות משודרגים בחדר האוכל הגדול. כאן המקום לציין כי כל אנשי השירות במלון בולווארד היו מאד נחמדים ויצאו מגידרם להעניק לנו חוויית אירוח טובה ונעימה. 

אבא: מה התוכנית להיום ?

אמא: יש כמה אפשרויות –  מוזיאון הספרים המיניאטורים,  ארמון שירוואנשה, שוק טאזה באזאר, מרכז התרבות שפיספסנו…. ולהיות בספא או חמאם! יש לי המלצות!

בנים: עוד פעם מוזיאון…? רוצים לטייל ברחובות ולהיות בבריכה במלון!

סבא: מה שתחליטו, אני איתכם!

סבתא: אני תמיד מוכנה לבקר במוזיאונים. וגם מסאג' נשמע לי טוב!

אמא: נלך למרכז תרבות היידר אלייב שפיספסנו בגלל הנשיא האיראני. חייבים לסגור מעגל וחוץ מזה יש שם תערוכת מכוניות עתיקות שבטח תעניין אתכם!

וכך שמנו שוב את פעמינו ויצאנו ל…

מרכז התרבות היידר אלייב – טייק 2:

להזכירכם – כך נראה המקום: 

המבנה, כזכור עוצב על יד האדריכלית זהא חדיד ואם קודם התפעלנו מהמראה החיצוני המיוחד והמקסים, אזי כשנכנסנו לתוך המרכז – ההתפעלות גברה שבעתיים! 

מנהלות : כרטיס כניסה עלה 15 מנאט למבוגר (כ-30 ש"ח). ילדים מתחת לגיל 6 -חינם. לתערוכת המכוניות העתיקות יש לשלם בנפרד – 10 מנאט. קישור לאתר המוזיאון – כאן. 

במוזיאון ישנן חמש קומות תצוגה, ומכל אחת ניתן לראות זווית אחרת של חלל המבנה – כל אחת יפה מקודמתה. בכל אחת מהקומות תערוכות ייחודיות – חלקן קבועות וחלקן מתחלפות.

המראה מהמם! 

סאבטקסט: המוזיאון הזכיר במקצת בסגנון התצוגה את מוזיאון גוגנהיים בניו יורק, אבל בגירסה מודרנית ואפילו נועזת. 

סבתא: כולי התפעלות! איזה מוזיאון מדהים.

אמא: קדימה, בואו נתחיל! 

החלטנו שכל אחד יילך בקצב שלו, אבל למען האמת – רוב הזמן שוטטנו ביחד והתפעלנו מאד.

סאבטקסט: כן, אפילו הבנים!

ביקרנו בתערוכה של אמנות אזארית מודרנית:

ובתצוגה של ספרים עתיקים, כולל תנ"ך ותלמוד בעברית:

וכן בתצוגת כלי נגינה, חלקם הזכירו את אלה שראינו במסעדת שירוואנשה:

בין לבין – עוד זווית ראיה על המוזיאון המקסים:

בקומה השניה מוצגת תערוכת "מיני באקו" – מבנים מיניאטורים של העיר:

מה רבה היתה השמחה כאשר ראינו את המבנה של האולם בו התקיים אירוויזיון 2012 ! 

וזו ההזדמנות להיזכר בשיר הזוכה באירוויזיון 2011 של אזרבייג'אן Running Scared . אגב, אזרבייג'אן היא המדינה הזוכה בעלת הניקוד הנמוך ביותר תחת מערכת ההצבעה הנוכחית (רק עם 5.14 נקודות בממוצע שהוענקו לה מכל מדינה) סאבטקסט: בושות! אבל זכייה זו זכייה ולאור ניצחונה של אזרבייג'ן באותה שנה, תחרות אירוויזיון 2012 נערכה בבאקו .

אצלנו במשפחה אוהבים הרבה יותר את "דריפ דרופ", אבל הבה ניתן כבוד לזוכה היחיד של אזרבייג'אן באירוויזיון:

סיימנו עם הסיור בקומה השניה ועלינו לקומה השלישית. קודם כל – תצפית מלמעלה על "מיני באקו":

ואז הגענו לאחת התערוכות שהכי התלהבתי ממנה  – תערוכת הבובות! 

סאבטקסט: שם הייתי מוכנה לבלות שעות ארוכות, אבל כמובן שבני המשפחה (בדגש על בנים) איבדו מהר סבלנות.

הבובות, בגדלים שונים, מסודרות בתערוכה בטוב טעם!

ישנן בובות תקופתיות, חלקן עתיקות:

ישנן בובות מודרניות ומשעשעות:

יש גם תצוגה על הקיר של טיפוסי דמויות אופייניות:

ובובות על לוח משחק:

בובות עם סיפורים היסטורים:

קצת רומנטיקה:

התרגשתי ושמחתי כאשר גיליתי את העלמה והיוניקורן (מסיפורי השטיחים של מוזיאון קלוני בפריז): 

אבא: כולם כבר מזמן עברו לתערוכה הבאה.

אמא: רק עוד רגע…! אני נהנית כאן ברמות-על!

והנה עוד שתי עלמות חן בבגדים חגיגיים – אחת נראית מתקופת הבארוק והאחרת – מהתקופה המודרנית:

ואז עברנו לתערוכה הבאה – שגם היא היתה שוס גדול!

תערוכה זמנית של אחד האמנים האהובים עלי – אלפונס מוכה הצ'כי Mucha

מוכה היה אחד האמנים הבולטים בסגנון הארט-נובו, והתפרסם בזכות ציוריו המיוחדים וכרזות ומודעות שעיצב. בזמנו, כאשר היינו בפראג, ביקרנו במוזיאון המקסים שלו והתפעלנו מאד.

שם התערוכה שהוצגה במוזיאון היידר אלייב היה : Muca – In Search of Beauty

הבנים התעניינו קלות ודילגו, אבל אנחנו ההורים והסבים – התעכבנו רבות בתערוכה!

בתערוכה היו ציורים, לוחות שנה, כרזות ומוצרים שונים אותם עיצב מוכה.

הנשים של מוכה רומנטיות, יפהפיות ומוקפות בפרחים:

סבתא וסבא צופים בסרט על מוכה:

ולסיום – שתי כרזות מעניינות במיוחד:

האחת עם מוטיבים יהודים והשניה – של השחקנית שרה ברנאר:

עלינו לקומה הרביעית והאחרונה .

בקומה זו יש תצוגת תלבושות. (בעיקר משנות ה-60-70).

אבא: זה כבר יותר מדי בשבילי!

ובמהרה , כל הצוות הגברי חתכו וירדו למטה.

סבא: נפגש בקפטריה!

רק סבתא ואמא הסתובבו בין הבגדים ונהנו להן…

גם כאן הכל מסודר בטוב טעם, לפי צבעים:

לפני שירדנו למטה – צילום נוסף של המוזיאון מהקומה העליונה, הפעם עם דגל אזרבייג'אן:

והנה הגענו לקפטריית המוזיאון – להפסקת אוכל….

גם כאן הכל מעוצב ומקסים :

חלקנו אכלו מרק, חלקנו הסתפקו בקפה ומאפה… היה נחמד ונעים.

הנה סבא, סבתא ונכד מלש"ב ממתינים לאוכל ולשתיה:

ליד הקפטריה – שתי מכוניות "מפעם" – פירסומת לתערוכה בה אנו עתידים לבקר:

לאחר המנוחה בקפטריה, ירדנו לקומת המרתף בה ישנה תצוגה של מכוניות מכל התקופות.

זה מסדרון הכניסה – עם תצלומים ישנים של מכוניות עתיקות:

תערוכת המכוניות היתה מקסימה! 

סאבטקסט: ונתנה תשובה הולמת לצד הגברי, שסבל מתערוכות הבובות והתלבושות…

אסור לצלם בפנים. למרות זאת היינו קצת שובבים והגנבנו כמה תמונות למען תיעוד הביקור…

בזאת תם הביקור במרכז התרבות היידר אלייב (טייק 2). מומלץ ביותר!!

ועכשיו – פנינו לחלק הבא של היום : ספא!!

מרגוע והנאה לגוף בספא מסורתי

כשתיכננתי את הביקור בבאקו, ידעתי שאחד הדברים המומלצים שם הוא ללכת לטיפול והתרגעות בספא / חמאם אותנטי.

היו לי כמה המלצות, אך זו שהכי נראתה לי היתה במקום הזה: Ince Kaprizler

לקחנו שתי מוניות לכתובת (הנהג התקשה קצת למצוא, אבל בסוף הגענו).

כך נראית דלת הכניסה לספא:

מוטיב הזהב דומיננטי מאד בעיצוב סביב:

חדי העין יכולים להבחין בשעת ההגעה שלנו – 15:30. בדיוק הזמן להתרגעות….

מסתבר שהספא הזה מחולק – נשים וגברים לחוד. 

סבתא ואמא נכנסו לחלק של הגברות, סבא, אבא והבנים – נשלחו לכניסה הנוספת, לגברים.

נכנסנו, הבנות, לחדר הקבלה / המתנה שהיה עמוס מבחינה עיצובית… בליל של תמונות ופסלים מסגנונות שונים – אוריינטלי, קלאסי, מזרחי, עץ כהה, זהב, מראות ומה לא…?! גם דגלים (אפילו דגל ישראל!) ולוחיות רישיון של מכוניות, ענתיקות ובובות…

בקיצור – ערב רב של פריטים, קצת מבלבל אבל שמח…

בתחילה, קיבלנו כוס תה ועוגיות. הנה אנחנו, משועשעות לפני הטיפול:

הטיפול שעברנו ב"ספא" היה מאד המממ… חוויתי! 

ראשית – המקום הוא לא הספא שאנחנו מכירים מבתי מלון מהודרים או מקומות מפונפנים. זה מקום מאד אותנטי, עממי ושונה. כפי שסיפרתי, העיצוב אקלקטי, בלגן של סגנונות – אבל יש בו משהו משמח…

שנית – המארחות שלנו לא בדיוק דיברו אנגלית, והשיח עמן היה לרוב בתנועות ומימיקות פנים.

סאבטקסט: מאד משעשע!

ובנוסף – הטיפול היה מאד לא שיגרתי!

בתחילה, נכנסנו לחדר "הלבשה" ובו לוקרים מעץ כהה, מכוסים במראות. קיבלנו מגבות קטנות משובצות שבקושי כיסו טפח… על חלוקי מגבת רכים לא שמעו כאן כנראה. 

הובילו אותנו לחדר ובו מיטת טיפול אחת וכסאות סביב. וכאן הסתבר שאחת מאיתנו עוברת פילינג – גוף ובזמן הזה, האחרת ממתינה על הכסא… הזוי במקצת, אך חווייתי. הטיפול הזה הוא הכנת הגוף למסאג', ואנחנו בהתחלה לא הבנו את זה – חשבנו שזה העיסוי עצמו. מסתבר שיש שני שלבים לטיפול, והשלב הראשוני הוא קירצוף רציני של הגוף בליפה עם סבון…

סאבטקסט: אוהו איזה פילינג שזה היה! הקירצוף הזה שעברתי שם היה הניקיון הכי מעמיק שאפשר לדמיין! מזמן לא הרגשתי כל כך מקולפת וחלקה…

דקות ארוכות  של שפשוף הגוף בליפה, מכל הזוויות, הקצפת סבון רצינית – על הגוף ועל המיטה, הריצפה ומה לא… ולבסוף – המטפלת שוטפת את הגוף בצינור "טוש". 

התמונות כאן נלקחו מאתר הפייסבוק של המקום וממחישות במעט את מה שהתרחש. יש גם חדר שמיועד לאיפור וסידור שיער – על זה דילגנו…. 

סיימנו עם שלב הקירצוף והשטיפה ואז הובילו אותנו לחדר אחר, חשוך עם ניחוחות שמנים – זה ה"ספא" האמיתי!

שם עברנו מסאג' מעולה ומרגיע – היה כיף!!

בסיום הטיפול ישבנו ב"סלון" והתכבדנו בכוס תה נוסף. הבטחתי למארחת, שקצת הבינה אנגלית, שאמליץ על המקום. ובכן – אני ממליצה אך בהסתייגות – למי שמחפש ספא מודרני, מעוצב ואלגנטי- זה לא המקום.

סאבטקסט: ואני בעד חוויות אותנטיות! 

סיימנו את הטיפולים, התאוששנו, שילמנו 102 מנאט עבור שתינו, ויצאנו לרחוב – להיפגש עם הבחורים.

זו הכניסה לספא של הגברים – מסדרון של זהב עם דגלים ופסלים:

סבתא: איזו חוויה שאנחנו עברנו!

אמא: נו, איך היה לכם?

בנים: היה כיף! עשו לנו מסאג' טוב וגם קירצוף קצת הזוי. והשפריצו עלינו מים.

אבא: רק התאכזבתי שלא היה ג'קוזי….

סבא: קיבלה אותנו בחורה נחמדה שהובילה אותי במדרגות לולייניות לחדר. היא אמרה לי להוריד בגדים. כבר חשבתי מי יודע מה…

כולנו צוחקים. העיקר שנהננו והתרגענו!

בינתיים, התחיל להחשיך ונדלקו פנסים אדומים ברחובות. מראה מאד יפה.

התלבטנו אם לטייל עוד קצת בעיר העתיקה, אבל הטיפולים השרו על כולנו מעט עייפות ונמנום וחזרנו למלון למנוחה…

סאבטקסט: בטיול הזה צריך גם לשלב התרגעות, זה חשוב עבור כולם!

סיום היום:

בערב, נסענו שוב לכיוון מרכז העיר. הפעם בחרנו במסעדת דולמה Dolma   (גם היא ברשימת המלצות שקיבלתי).

הסגנון העיצובי דומה למסעדת פירוזה – מעין מרתף עם קירות אבנים, שולחנות עם נרות מכוסים במפות-שטיחים צבעוניות.

הנה אנחנו באחד הכוכים במסעדה – מרימים כוס לחיים:

האוכל היה טעים מאד, גם הזכיר את הטעמים של המאכלים מהמסעדות של אתמול ושלשום.

סאבטקסט ברגע של מרגוע:

והנה שלושת הבנים:

היה טעים וזול! 180 מנאט לכולנו (כ-350 ש"ח…).

לאחר הארוחה, הבנים הודיעו שהם רוצים ללכת לאחד המועדנים בבאקו.

אבל אז הסתבר שההגעה מסובכת וצריך קוד לבוש.

אמא: יש לי רעיון. בואו נלך לבאר המסתובב על גג מלון הילטון. המליצו שכדאי!

סבא וסבתא: יקבלו שם אנשים זקנים כמונו?

אבא: ברור! כולנו נלך ביחד, נמשיך בגיבוש המשפחתי!

בנים (מאכזבים ומקטרים) : נו באמת.. רצינו קצת שקט מכולכם….

אמא: זה מה יש! וזה טיול משפחתי!

וכך נסענו למלון הילטון ועלינו לקומה העליונה (הקומה ה-25) המשקיפה על הנוף המרהיב של באקו המוארת.

קיבלו אותנו בסבר פנים יפות והושיבו אתנו בפינת הסבה על יד החלון. הבר מסתובב, כמו במגדלים רבים בערים שונות בעולם, וניתן לראות את כל המגדלים המוארים של באקו – אכן מראה יפהפה.

משהו היה חסר לי…

אמא: איפה מגדלי הלהבה? אנחנו אמורים לראות אותם במלוא הדרם!

אבא: באמת לא רואים אותם. פונה למלצר: סליחה, אתה יכול להראות לנו איפה מוקמים מגדלי הלהבה?

מלצר: או, אי אפשר לראות אותם הערב. יש לנו יום זיכרון ולכן מאירים אותם באור חלש במיוחד…

סאבטקסט: ודווקא היום כשבאנו לכאן לתצפית! טיפיקל!

למרות זאת נהננו מאד בבר (אפילו הבנים הודו שהיה נחמד!) ושתינו קוקטיילים טעימים במיוחד!

לקוקטייל שלי קראו Exotic והוא היה משובח! 

וכך הסתיים לו היום בנעימים ובאווירה טובה. שבנו למלון לשינה טובה , לילה טוב!

סיכום היום עם דירוג אירוויזיוני מהיר:

8 נקודות – הבר המסתובב במלון הילטון

10 נקודות – ביקור בספא האותנטי

12 נקודות – דוז פואה: מרכז תרבות היידר אלייב!

תמונת היום: ניגודים בבאקו – אישה בלבוש מסורתי במוזיאון היידר אלייב המודרני 

יום ראשון, 1.4.18 – יוצאים לטייל בהרים המושלגים

בוקר טוב!

לאחר היום הרגוע של אתמול, אנחנו מוכנים רעננים ונרגשים לקראת הרפתקאות חדשות בהרי אזרבייג'אן!

עוד יום טיול עם ווגאר מחכה לנו – והפעם יש יום שימשי, נעים ויפהפה!

הטיול של היום צפוי להיות ארוך יותר, ואנחנו מתכוונים לבקר במספר מקומות ולחזור בשעות הערב.

התחלנו את היום בחדר האוכל עם מיודענו רב המלצרים, שמיום ליום דואג לנו יותר ויותר. הפעם לא יכולנו לשהות זמן רב במרחב המזמין של ארוחת הבוקר, כי מיהרנו לצאת לטיול, אבל הבטחנו לעצמנו שלמחרת נמצה את החוויה.

סבא: כבר דיברתי עם החבר שלנו שישמור לנו מחר מקומות טובים במיוחד, וגם שידאגו לנו למטעמים מיוחדים!

אבא: אתה תמים, הוא בטח מחכה לטיפ מאיתנו.

סבתא: והוא גם יקבל! מגיע לו בהחלט. איזה אדם נחמד!

יוצאים לדרך 

ווגאר הנאמן חיכה לנו בפתח המלון.

נכנסנו לרכב וישבנו באותם המיקומים של הטיול הקודם.

אמא, פונה לאבא: אולי אתה תשב לידו?

אבא: ולשמוע אותו חופר כל הדרך?! אין סיכוי! 

סאבטקסט: כרגיל, אני הקורבן. אבל לפחות אראה הכי טוב את הנוף בדרך!

וכך יצאנו לדרך, ליום טיול בהרי הקווקז.

לאחר היציאה הפחות סימפטית מפרוורי באקו המוזנחים, אנחנו יוצאים לכביש הראשי והנוף מתחיל להיות הרבה יותר נעים לעין. שבשבות רוח לצידי הדרך, הרים נישאים מחכים בהמשך ומצב הרוח מחוייך..!

ובינתיים – סבא קורא בעיון את החוברת שהכנתי ואנחנו רואים כלי רכב צהובים:

לאחר נסיעה של למעלה משעתיים, אנחנו מגיעים ליעד הראשון – קובה:

קובה 

סאבטקסט: כמובן שלא קובה במרכז אמריקה, אלא קובה של אזרבייג'אן…

בכניסה לעיר קובה ישנו שלט מוזהב וחומה מעוטרת (רובה משוחזרת).

ומדוע בחרנו לנסוע לעיר קובה? בשל המרכז היהודי המעניין הנמצא בה.

העיר קובה (Quba) נמצאת בחלק הצפון־מזרחי של אזרבייג'ן (ליד הגבול עם רוסיה) ומשמשת כמרכז לאריגת שטיחים ייחודיים. במרכז העיר זורם נהר, כאשר בצידו האחד מתגוררים אזרים מוסלמים ובצידו השני – 'יהודים הרריים', כך הקהילה היהודית מכונה פה. למרות החלוקה, היחסים בין שתי האוכלוסיות טובים מאוד. רוב היהודים בקובה הם צאצאי קהילות עתיקות המתגוררות באיזור זמן רב. בקובה שני בתי כנסת עתיקים, בית מדרש, מקווה ובית קברות.

הכניסה לעיר – על פני הנהר גשר עם אריות שומרים משני צידיו:

מרחוק רואים את הרי הקווקז המושלגים :

מהמכונית אנו רואים בתים בצבעי אדמה, מעוצבים ונאים: 

והנה הגענו לשכונה היהודית.

במעלה הרחוב הזה נמצא המרכז היהודי:

הכניסה למתחם – "גן המנורה"

האמת? מרגש לראות כתובות בעברית וסממנים יהודים מוכרים.

זהו המקווה של קובה. 

סאבטקסט: נפש חיה לא היתה שם.

ווגאר, שלקח על עצמו את תפקיד המדריך "היהודי", נכנס איתנו למתחם והראה לנו את המקווה. מרוב ההדרכות שהוא עושה לישראלים, הוא יודע בדיוק את רזי המקום ומסביר יפה…

הנה המקווה מבפנים:

והנה מר מזג אוויר יושב על כסא מהודר, לידו תמונה של אחד הרבנים עם ציטוטי ברכות מהתנ"ך.

במבנה המקווה ישנו שטיח קיר שנתרם כנראה מ"בצלאל" בירושלים.

יצאנו שוב לחצר.

אמא: קדימה, בואו נצטלם!

ווגאר עשה לנו תמונה משפחתית למזכרת:

והנה תמונה של אמא ושלושת הבנים – כולנו בסוודרים שהביאו התאומים מהטיולים בדרום אמריקה:

הבתים מסביב נראים מאד ציוריים (וגם מעט נטושים…)

הבנים טיפסו למעלה לראות את הנוף, ואנחנו בינתיים חיכינו למטה.

כשחזרו, הם סיפרו שיש למעלה בית קברות יהודי. וגם שיש מראה יפה מאד של כל העיר מלמעלה.

וגם הביאו צילומים כעדויות מהשטח.

סאבטקסט: ילדי זהב של אמא.

בית הקברות היהודי בקובה:

העיר קובה, מראה מראש ההר היהודי:

חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה.

בתכנון היה גם להיכנס למפעל שטיחים – אך מסתבר שהוא סגור היום.

אבא: מספיק שטיחים כבר ראינו במוזיאון המשמים.

סבתא: ובטח זה מקום תיירותי, מסחטת כספים.

אמא: ובכל מקרה, הזהירו אותי לא לקנות שטיח! אפשר להסתבך כאן עם החוק.

ובזאת הסתיים הדיון.

בדרך ראינו את בית הכנסת (שהיה גם הוא סגור).

ועוד כמה בתים צבעוניים:

ובזאת תם סיורנו בקובה – שהיתה קצת שוממת, אך יפה וציורית.

תמונה משפחתית לסיום – אמא, אבא והבנים:

אנחנו ברכב המרווח של ווגאר, נוסעים במעלה הרי הקווקז.

בתכנון – להגיע לכפר נידח בשם חינליק XINALIQ, שם אנו אמורים להתארח אצל משפחה ולהתכבד באוכל אזארי. הכפר הזה הוא אחד הכפרים העתיקים והמבודדים ביותר בקווקז והביקור שם אמור להיות מרתק ומיוחד.

סאבטקסט: חכו ותיראו מה שהיה (אולי) ומה שקרה (כמעט)…

בינתיים, המראות בדרך מאד יפים.

אפילו מקסימים! כמו שדרת העצים הזו:

עצרנו כדי לצלם את המראה המקסים. 

אמא: אני חייבת כאן תמונה, עם העצים האלו!

ובלי לחשוב יותר מדי, נעמדתי באמצע הכביש.

אבא וסבתא: אין לך גבולות!

מיסטר נקסט: מצלם את אמא.

סאבטקסט: ילד זהב של אמא שלו.

בהמשך הכביש, שדירה נוספת – כאן העצים כבר מתחילים ללבלב.

בדרך חלפנו על פני יישובים שונים

וראינו את תושבי המקום עומדים לצד הדרך כדי למכור את מרכולתם.

הברנש החביב הזה למשל, מכר פירות טריים וגם לֶדֶר :

ווגאר: איזה מוזיקה אתם רוצים לשמוע היום? שוב שירי אירוויזיון?

אבא: לא תודה. אולי קצת מוזיקה אזארית, משלכם?

אמא: כן, משהו אותנטי – אבל שיהיה עם קצב טוב good vibes

אז ווגאר שם מוזיקה – והיא היתה מעולה!!

הנוף נעשה יותר ויותר יפה ובשילוב עם המוזיקה – לא נותר אלא להסריט.

פיתחו רמקולים:

הרי הקווקז של אזרבייג'אן

אנחנו ממשיכים להעפיל במעלה ההרים. כאן עצרנו קצת למתוח איברים וגם למקום חשוב…

והנה אנחנו מתחילים לראות שלג! ממש קרוב אלינו.

הנוף היה מרהיב ואנחנו עשינו עצירה לצילומים.

הנה שלושת הבנים – שלושת האוצרות הפרטיים שלי, מחייכים באושר במעלה ההר:

חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה.

בשלב זה, הדרך נעשתה צרה ומאד מפחידה!

סאבטקסט: הצילו, אנחנו נכנסים לתוך סלע!

תיראו איזה כביש צר ומלחיץ! 

סבתא: אני חושבת שזה מוגזם! אנחנו צריכים לחזור! אני חוששת מאד!

ווגאר: אל תדאגי. אני נוסע כאן כל שבוע ומכיר את הדרך מצוין. חוץ מזה, אין כאן אפשרות להסתובב…

סאבטקסט: הצילו! אנחנו תיכף מדרדרים לתהום!!

כמה שה היה מפחיד, המראות היו מדהימים!

הנה הדרך הצרה שעוד מחכה לנו:

אמא: בדרום אמריקה בטח נסעתם גם בדרכים מפחידות כאלה. שלא נדע…!

מר קופירייטר: שטויות… שם היה הרבה יותר תלול ונידח.

מר מזג אוויר: אני מודה שזה כביש די צר , אבל נסעתי בגרועים ממנו.

אמא: כן, דרך המוות בבוליביה!

סאבטקסט: הלפ.

והנה הגענו , ברוך השם, לקטע כביש קצת יותר נינוח:

אבא: נראה לי שסבתא וסבא די מפחדים… מה אנחנו צריכים את ההרפתקאה הזו איתם? אולי באמת נעזוב את זה ונחזור?

אמא: השתגעת?!? בשביל מה נסענו עד עכשיו? סבלנו מספיק, לפחות שנגיע למטרה!

ווגאר: אנחנו כבר די מתקרבים לחינליק. החלק המפחיד של הדרך מאחורינו.

סבתא וסבא לא דיברו. ישבו בשקט והתבוננו בנופים היפים.

סבא: מי יודע אם כבר אראה שוב נופים כאלה…

סבתא: זו אכן הרפתקאה!

ואכן, הנוף מרהיב! יש יתרון להיות זו שיושבת במושב הקידמי!!

והנה הגענו לאחד משיאי הדרך – שלג מסביבנו, מראה מהמם!

לפתע, ווגאר עצר את רכב.

ווגאר: אני חושב שיש כאן בעיה.

סאבטקסט: Houston, we have a problem. 

אמא ואבא: מה קרה?

ווגאר: אני חושב שהשלג חסם את הכביש ואנחנו לא יכולים לעבור.

כולם: מה….?!?!!

ווגאר: אני הולך לבדוק.

וכך השאיר אותנו ויצא לו בהליכה רגלית לברר מה קורה.

אמא: אני לא מאמינה שזה קורה לנו!

סאבטקסט: ללא מילים!

אבא: בטח זה יסתדר, הוא סתם אומר.

סבתא: אני לא מוכנה להסתכן! מספיק היה לנו.

סבא: אז לא נגיע לכפר הזה, ביג דיל. ראית כפר אחד, ראית את כולם….

בנים: לנו לא אכפת…. העיקר שיש שלג.

אמא: אני דווקא מאד רוצה להגיע לשם! זה אמור להיות שיא היום ובעצם – מטרת הטיול. אולי יקרה נס…..

בינתיים, צילמתי את סבתא וסבא בשלג:

תיראו כמה שהם cool! 

וגם צילמתי את שני בניי התאומים  – שנפגשו לאחר 14 חודשים שלא התראו (סאבטקסט: טוב נו, הם התראו ובילו במקסיקו לשבועיים – בסוף הטיול של אחד ותחילתו של השני. אבל עדיין – זו תקופה מאד ארוכה שלא היו ביחד.) הנה הם: 

מראה השלג פשוט מהמם! הכל נראה טרי וצחור. 

והנה ווגאר חזר אלינו. בפיו היו בשורות מבאסות. 

ווגאר: אז כפי שחששתי, בכביש נוצר בור בגלל סופת השלגים שהיתה כאן  (כנראה יומיים קודם לכן) וחסמו אותו למעבר.

אבא: ולא נוכל לעקוף את הבור ולעבור?

אמא: אולי בכל זאת כן נצליח…

סאבטקסט: איזו אכזבה. אוף…!

ווגאר: אני לא רוצה לקחת את הסיכון. הרכב שלי גדול וכבד והוא יכול להתקע כאן. 

פונה לסבתא ולסבא: אני מתנצל, אבל לא רוצה לסכן אתכם עוד יותר…..

סבתא וסבא: נו מילא…

וסבתא הוסיפה: העיקר שנחזור בשלום מהדרך המפחידה!

בנים: עצבנים קצת, אבל מכיוון שלא ידעו איפה אנחנו אמורים להיות (סאבטקסט: כי לא טרחו לקרוא את החוברת שהכנתי!) – לא לקחו את זה קשה מדי. אבל כמובן שדאגו להגיד לי : "נכשלת בתכנון!".

אמא: אוף אני מאוכזבת. ממש חיכיתי להיות בכפר הזה!

סאבטקסט: בכל טיול, יש איזו תקלה אחת לפחות. אז הנה, זו שלנו. נסענו שעות בדרכים מפחידות ולא הגענו למטרה.

אבל איך אומרת אימרה מפורסמת: "לא המטרה חשובה, אלא הדרך".

כמה מילים על הכפר שפיספסנו:

הכפר ״חינליק״ XINALIQ  נמצא בגובה 2200 מטר, במרומי הרי הקווקז באזרבייג'אן, ובו מתגוררת קבוצה אתנית בשם Ketch, המתגוררת שם כבר אלפי שנים. הכפר כל כך מבודד שהתושבים מדברים בשפה מיוחדת משלהם. הבתים בנויים מאבני המקום והחומר שמחבר ביניהם עשוי מבוץ וגללי פרות…. גם להסקה ולבישול הם משתמשים בזבל של בעלי החיים שמיובש בצורת לבנים. חלק מהמזון גדל במקום כמו תפו"א, תבלין העשוי מערבוב עשבים הנמכר בזהב, תרנגולות, ביצים פרות ועוד. כאמור, היינו אמורים להתארח אצל אחת המשפחות המתגוררת במקום ונוהגת לארח את התיירים המבקרים לארוחה מקומית קלה – אבל זה כבר לא יקרה…

הגענו עד כשלושה קילומטרים מהכפר – ולפחות נהננו מהשלג המקסים ומהדרך המיוחדת.

ווגאר צילם אותנו ואמר: אני גם רוצה מזכרת איתכם.

אז הנה – סלפי עם ווגאר בהרי הקווקז המושלגים:

יצאה תמונה מגניבה!

וגם אני הצטלמתי איתו למזכרת, מיסטר נקסט מנופף לשלום ברקע:

לא נמשיך בלי סלפי זוגי בשלג:

וזהו. חזרנו לרכב והתחלנו בנסיעה חזרה.

הנה עוד מראה נפלא:

הנוף, אכן מרהיב ומיוחד:

מה האנשים האלה מחפשים שם??

במורד הכביש ראינו יישוב קטן ונידח: 

וגם כמה פרות תמהות:

הכביש בו אנו נוסעים די משובש…

וגם מאאאאדדד מפותל ומלא בעיקולים מפחידים:

סאבטקסט: שרדנו!

אך לא הספקנו להסדיר נשימה – והנה עוד ירידה מפחידה!

בשלב זה, סבתא עצמה עיניים ואחזה חזק ביד אחד נכדיה.

אני, ביושבי במושב הקידמי ליד ווגאר, "זכיתי" לראות את התהום מול עיני במלוא הדרו ואיומו…!
סאבטקסט: עוד יהיה כתוב בעיתונים עלינו… יצאו לטיול משפחתי ולא שבו… לפחות נמות כולנו ביחד, כל בני המשפחה…

הצילו:

אבל, ווגאר הנהג המנוסה, עבר את הדרך בהצלחה והנה הגענו למקום שנראה קצת יותר בטוח.

סאבטקסט: בערך.

המשכנו בנסיעה למטה והגענו לכפר נופש – שהיה סגור לעת עתה, עוד לא החלה העונה. (אבל היו בו שירותים לפחות).

נראה דווקא מקום יפה.

המשכנו בנסיעה והגענו ל"אתר" בקווקז האזבייג'אני – מפל ששכחתי את שמו ולידו – משפחה אזארית המכינה מטעמים.

המחזה היה אותנטי עד מאד:

בנים: אנחנו רעבים!

אבא: גם אני!

אמא וסבתא: לא יזיק לאכול משהו ולנוח מהדרך המלחיצה!

וכך התיישבנו שם על ספסלים וטעמנו לאפות אזאריות – טעימות מאד!

מזכיר קצת את הפיתה הדרוזית עם לאבנה….

היו גם עיגולי לדר ציוריים :

ממולנו – המפל (שמשום מה דרשו כסף כדי לצלם אותו….) נו באמת. צילמתי מרחוק את החמור האומלל שעמד בסמוך. 

בתמונות – סבתא נהנית מהארוחה המאולתרת ואחד מהאזארים שהכין את הלאפות: 

שבענו ונרגענו והמשכנו בדרך.

הנה עוד משפחה – כאן מוכרים תפוחים, ריבות, שמן זית ועוד:

הגענו לאיזור מישורי וירוק – גם כאן יפה מאד:

והנה שדירת העצים המהממת, אנחנו כבר קרובים לקובה:

לפנינו עוד נסיעה ארוכה, ושוב עצרנו באחת העיירות – ווגאר רצה לעבור בשוק ולקנות פירות.

אבא: זה ממש מיותר עכשיו. אני רוצה כבר להגיע…

אמא: באמת מעצבן. 

סבתא: גם אני רוצה כבר להגיע, אבל לא נתלונן… העיקר שירדנו בשלום מההר המפחיד!

וכך הסתובבנו בשוק באיזו עיירה אזארית. גולת הכותרת היתה מטאטאי הקש הנפלאים.

הסיבוב בשוק הסתיים ושבנו לרכב.אמא: מי מתנדב לשבת עכשיו מקדימה, על יד ווגאר? אני צריכה קצת מנוחה ממנו…

כולם: לא רוצים.

רק סבתא, נאותה והתנדבה לשבת לידו ולקשקש איתו.

סאבטקסט: אין כמו אמא! באה לעזרת בתה ותומכת!

בשעה טובה, הסתיימה הנסיעה הארוכה והגענו בשעת ערב לבאקו. 

החלטנו שניסע ישר לאחת המסעדות בהמלצות שלי – והפעם – מסעדת נרגיז Nargiz.

נפרדנו מווגאר, שילמנו לו 150$ עבור הטיול ונכנסנו למסעדה, שנמצאת גם היא באיזור מדרחוב נזאמי.

האמת? כל המסעדות האלה די דומות,  גם במראה וגם בתפריט…

סאבטקסט: בטח זו רשת…

תצוגה בכניסה למסעדה:

המלש"ב עם האוכל : 

היה טעים, זול, מוכר ודי מיצינו את סגנון האוכל והאירוח הזה. 

אבל, זה חלק מהחוויה באזרבייג'אן. 

ולפני סיכום היום עם הדירוג האירוויזיוני, הנה השיר האזארי באירוויזיון 2019, שהתקיים אצלנו בתל אביב (ושם כמובן היינו, צפינו ונהננו ביותר!). השיר "אמת" Truth בביצוע Chingiz (נשמע קצת כמו ג'ינגס חאן, אבל זה מאירוויזיון אחר ומארץ אחרת…). שיר שדי חיבבנו, הגיע למקום השמיני. 

סיכום היום עם דירוג אירוויזיוני מהיר:

8 נקודות – קובה

10 נקודות – הדרך המיוחדת בה נסענו בהרי הקווקז

12 נקודות – דוז פואה: השלג והנוף המדהים 

סאבטקסט: אמנם שני הסעיפים האחרונים דומים, אבל ניסיתי להבדיל ביניהם…

תמונת היום: שלושה דורות מחייכים בהרי הקווקז המושלגים

יום שני 2.4.18 : חוזרים הביתה 

בוקר טוב!

נותר לנו חצי יום אחרון בבאקו. התוכניות שלי כללו נסיעה לשוק הגדול, אבל כולנו היינו מותשים מהיום הארוך של הטיול והעדפנו להתפנק במיטות הנוחות ולקחת את הזמן בחדר האוכל.

החבר שלנו שמר לנו שולחן משודרג ואף הביא לנו לשולחן מנות "ספיישל". 

לא נותר לנו הרבה זמן, אז יצאנו לסור קצר סביב המלון – בקצה השני של "פארק בולבארד".

יש אפשרות לשכור אופניים בטיילת (בפעם הבאה…).

מרחוק, אפשר לראות מגדלי הלהבה. אנחנו על שפת הים הכספי, אגב.

חזרנו למלון להתארגנות אחרונה. זה הפאטיו מאחורי חדר האוכל , ובו כמה אורחות ממדינות המפרץ.

בערב הקודם, ווגאר התנצל בפנינו שלא יוכל לקחת אותנו לשדה התעופה, כי הוא יוצא לטיול נוסף.

הוא שלח לנו את אחד מחבריו, עם רכב מפואר והוא לקח אותנו לשדה התעופה תמורת 30 מנאט.

יצאנו מהמלון ונסענו פעם אחרונה בשדרה שמובילה אליו (מר קופירייטר: מסלול המראה).

הגענו לשדה התעופה המעוצב והמפואר.

כזכור, הוא נקרא על שם היידר אלייב, והעיצוב המקומר שלו מזכיר את מרכז התרבות בעיר.

בפנים כמעט ולא היו תורים, לא היו הרבה אנשים והיה נינוח ויפה.

באחד הדוכנים, צילמתי את זה – כלי תחבורה היסטורים:

וזהו. עלינו על המטוס והמראנו מערבה, לארץ הקודש.

כהרגלי כשהמטוס ממריאה, החזקתי את היד של מי שיושב לצידי. הפעם זה היה ילד הזהב של אמא שלו, שעוד מעט אנחנו מפקידים בצה"ל. מבעד לחלון המטוס ראינו את הרי הקווקז המושלגים.

תם הטיול התלת דורי לאזרבייג'אן. היה נפלא, מגבש ומצחיק!

וכמיטב המסורת המשפחתית – מצעד סיכומים ודירוגים!

מה המקום / האירוע שהכי השאיר עליך רושם / הכי אהבת בטיול ?

סבא: הר האש! מקום מרשים, התפעלתי מאד! 

סבתא: הר האש, המבנים בבאקו המודרנית והנסיעה המפחידה בהרים! והכי נחקקה בזכרוני – דמות של אישה אזארית מבוגרת עם מטאטא זרדים, מנקה בערב את הכביש. מחזה אותנטי ואנושי.

אבא: הר האש, הרי הקווקז, מגדלי הלהבות. והכי – הריקוד עם האיראנים במסעדה! חוויה שלא תישכח!! 

  סאבטקסט: זה לא פייר, הוא גנב לי את האירוע שרציתי לבחור!

אמא: מכיוון שאבא העתיק ממני, אציין את מוזיאון היידר אלייב – הן המבנה המדהים והן התערוכות שביקרנו בהן. 

מר מזג אויר: הר האש, הטיול להרי הקווקז ומגדלי הלהבה. והכי – חוויית האירוח במסעדות בבאקו. זה לדעתי מה שייחד את העיר.

מר קופירייטר: הנסיעה בהרים והעיר העתיקה של באקו. אהבתי את הסימטאות, החנויות, הגלריות. ובנוסף – חוויית ליל הסדר עם החב"דניקים.

מיסטר נקסט: כל האיזור של מוזיאון השטיחים, המזרקה שרואים ממנה את מגדלי הלהבה ומיני ונציה. ומגדלי הלהבה עצמם הרשימו אותי, הם הסמל של באקו. 

 סאבטקסט: ואני לא מוותרת – החוויה של הטיול היתה הריקוד עם האיראנים במסעדת שירוואנשה! היה כיף וממלא שמחה בלב

ולפני מילות סיכום חגיגיות, ניפרד עם הנעימה האזרבייג'אנית ששמענו בטיול עם ווגאר. כל כך התלהבתי מהמוזיקה הזו, שביקשתי מווגאר לשלוח לי בווטסאפ קישור. שם היוצר – פיקראט אמירוב Fikrət Əmirov
 הנה: Qarabağ להנאת כולנו!

סיכום רישמי:

באקו עיר מיוחדת במינה, עיר של ניגודים – הרבה עושר שמושקע במבנים ובתשתיות במרכז העיר ולעומת זאת – עוני, עולב ונחשלות בשולי העיר ובכפרים. התרשמנו במיוחד מהניקיון ברחובות העיר וכן מהתאורה שנמצאת על הבניינים.

העיר הרשימה אותנו מאד וראויה לביקור. האנשים מאד נחמדים ואוהבי ישראל. היה מעניין ואף חשוב לפגוש אוכלוסיה שונה משלנו ולהיתקל במוסלמים מארצות אויב – כמו איראן, שאמרו לנו בפירוש שהם רוצים שלום ושלווה.

האיזור סביב באקו אינו יפה במיוחד ורואים את מרבצי הנפט שהשתלטו על על חלקה טובה ואת המתקנים לשאיבה. לעומת זאת – הנופים בהרי הקווקז נפלאים ועוצרי נשימה. הטבע של אזרבייג'אן במלוא הדרו.

סיכום מאת סאבטקסט:

פעם ראשונה שנסעתי למדינה ממזרח לישראל, טיול שהיווה עבורי דרך לחוות דמויות אותנטיות, מעניינות ושונות מאלו שאני רגילה אליהן מהטיולים ב"מערב". 

היה טיול מרתק , והכי חשוב – היה כיף עם כל המשפחה!

לא תמיד יש חלון הזדמנויות כזה, לטייל בשלושה דורות. זו חוויה משפחתית עמוקה שתחרט לאורך זמן ותשתמר בזכרון הקולקטיבי – משפחתי. הווי שהתפתח בטיול, ויכוחים קטנים, עצבים פה ושם, עיסוק סביב אוכל ובתי קפה ונמנומים קטנים… וגם הרבה צחוקים ורגעי אושר. אגרנו הרבה חוויות מיוחדות (וגם הרבה תמונות משפחתיות!).
שוב היה לנו חלון הזדמנויות שכנראה שבאמת לא יחזור עוד – וכמה טוב שהיה! 
הרי בסופו של דבר מה זוכרים? פחות את היום – יום השגרתי, ויותר את האירועים והטיולים והחוויות המשותפות. זה מה שנשאר.
עד היום אנחנו נזכרים באנקדוטות מהטיול, במשפטי צמרת שנאמרו ע"י סבא או סבתא ובנופים המקסימים שזכינו לחוות ביחד.

נשמע לכם מוכר? נכון.

אלו פחות או יותר המילים שכתבתי בסיכום הטיול התלת דורי שלנו לאיטליה… ואלו בדיוק אותן תובנות!

הלוואי ונוכל לטייל שוב עם סבתא וסבא שלנו ועם כל הילדים.

תמיד כדאי להיות אופטימים!