קרואטיה ומונטנגרו: חופים ופיתולים, מדרגות והפתעות!
טיול קיצי מפתיע למדינות האירוויזיון 
תקציר הפרקים הקודמים: התארגנו לטיול בזק במדינות האירוויזיון – קרואטיה ומונטנגרו. ביומיים הראשונים טיילנו בדוברובניק המקסימה, בשמורת הטבע של מפלי קרקא ובילינו בחופים מגניבים של הריביירה הקרואטית. על קורותינו בקרואטיה תוכלו לקרוא בחלק א' ובחלק ב' של סיפור הטיול. לאחר הרפתקאות בדרכים בלילה בלתי נשכח, הגענו למונטנגרו.
חלק ג': נהרות, אגמים, מנזרים והרים – מאגם סקאדר לאגם השחור
יום ראשון 28.7.13
התוכנית ליום זה:
אגם סקאדר, מתחילים לעלות להרים – מנזר אוסטרוג, לינה בז'בליאק
* לא הזמנו בינתיים מקום לינה
הביצוע:
לאחר הלילה הפרוע שעברנו – כולל נסיעות מפותלות ומורטות עצבים, פגישות עם אנשים נחמדים שבאו לעזרתנו, מופע הקולנוע של רוקי ומסיבת רחוב – חגיגת עצמאות עם מוזיקה חזקה – הרשינו לעצמנו שינה מאוחרת.
אני כמובן התעוררתי ראשונה והתאפקתי מאד לא להעיר את בעלי היקר שעבר לילה קשה של נהיגה מאומצת, זוכרת את הבטחתי לעצמי שאכפר על מעשיי 
.
סאבטקסט: אכן את צריכה !! אבל…. יש לי תוכניות להיום….! אם הוא יישן יותר מדי נצטרך להוריד משהו. מה?
לשמחתי, הנ"ל אינו מסוגל לישון הרבה בבוקר (וזאת בניגוד אלי, חובבת השינה המאוחרת. הפעם התהפכו היוצרות) והתעורר.
אבא: מה עם ארוחת הבוקר? קבעת איתם משהו ? 
אמא: כן, אתה לא זוכר? – אתמול לפני שהלכנו לישון ביקשנו מהם ארוחת בוקר.
אבא: כן, נכון! ב- 9 וחצי. זה עכשיו!
אמא: לא רציתי להעיר אותך, רציתי שתתאושש
אבא:בואי נעיר את ת' ונרד.
פתחתי את חלון החדר וזה מה שראיתי :
יש יתרונות בהגעה לילית למקום (וגם על הדרך לזכות במסיבה) 
.
וזה אחד מהם: קמים בבוקר, פותחים את הוילון והחלון ורואים נוף מדהים, מרגיע ויפהפה. זהו הגשר העתיק של רייקה צ'רנובייצ'ה, שבנה הנסיך דאנילו בשנת 1854.
יש לחדר שלנו מרפסת מקסימה, אבל אנחנו יורדים למרפסת מקסימה לא פחות – שבה מוגשת לנו ארוחת בוקר מלכותית, מעשה ידי ללה, דודתו של איליה.
איליה החמוד גם הוא שם, עוזר ומתרגם ומדבר. גם האבא המבוגר שם (זה היה האיש שדיבר בטלפון בהתחלה באנגלית עילגת איתי ועם בני א' וטבע את המושג You arrived on a special night ).
השושלת המשפחתית של הצימר המדליק הזה היא בערך כך : מילנה היא בעלת הצימר. היא לא היתה שם באותו לילה ובוקר. אבא שלה עוזר לתפעל (זה המבוגר מ"הלילה המיוחד") . ללה היא גיסתה ועוזרת גם היא בתפעול. ללה היא דודה של איליה שבא גם הוא לעזר וגם למסיבה.
מאד נקשרנו למשפחה זו ובמיוחד לאיליה המקסים.
ללה טיגנה לנו במשך דקות ארוכות את המאכל הלאומי של מונטנגרו – – פריגניצה Friganice – זה למעשה מעין סופגניות, די טעימות (אך גם שומניות…) .טיגנה לנו ביצי-עין וחביתות, חתכה ירקות, קלתה חצילים ופלפלים…. מממממ….
ארוחה כיד המלך
רק הקפה שהכינו לנו היה די מחריד ובמהרה הבאתי למטה את הטייסטרס – צ'ויס שהבאנו מהארץ
ביקשנו מאיליה שיעזור לארגן לנו שייט בנהר המוביל לאגם סקאדר והוא כמובן עשה זאת. ולא זו בלבד – הוא גם הודיע לנו שהוא וללה מצטרפים אלינו כי הם רוצים לבלות עוד זמן בחברתנו 
!!!
סאבטקסט: האמת, מאד התרגשתי!
שייט בנהר בין שושני-המים: אגם סקאדר
יצאנו לשייט ב-11 בבוקר.
הנה סאבטקסט וברקע – הגשר העתיק, הסירה ומעבר לנהר – הצימר שלנו
יש לנו "נהג" סירה חמוד ואנחנו בחברתם של ללה ואיליה.
איליה : ללה לא באה לשייט כבר הרבה זמן. אם היא באה אתכם, זה סימן היא אוהבת אתכם!
ללה לבשה פריאו והגיעה חמושה בסיגריות.
איליה חמוש במצלמה.
כולנו חמושים במצב-רוח סופר-טוב.
בן: סוף-סוף שייט! 
למרות שזה לא בים… נעשה גם בים ?
אמא : Mr Next זה מה שיש עכשיו!
השייט היה מקסים וארך כשעה. עלותו -25 אירו ועוד דמי כניסה לשמורת הטבע – 4 אירו לאדם (לא כולל ילדים).
שטנו למעשה בערוץ הנהר שמוביל לאגם סקאדר . לא הגענו לאגם עצמו, כי בחרנו בשייט הקצר יותר. לדעתי זה מספיק להבין את העקרון.
הייחודיות של השייט היא בכך שעל פני הנהר ישנם שדות של שושני-מים. פשוט מקסים!
הנוף מסביב- הרים וצמחייה ירוקה, כולל עצי זית.
מדי פעם רואים ברבורים ושאר ציפורים.
במהלך השייט יחסינו עם איליה וללה מתהדקים. אנחנו רוצים למצוא לו שידוך. הבחור היה יו"ר אגודת הסטודנטים, בוגר כלכלה, אוהב לטייל בעולם וחמוד אמיתי. לא מזמן סיים מערכת יחסים. פנוי להצעות. אנחנו שוקלים לייבא אותו לארץ. ללה כל הזמן צוחקת ומדברת אלינו בסלאבית, מעשנת ומחבקת. אין לי מושג מה היא אומרת אבל היא מגניבה לגמרי.
הנה איליה וללה החמודים :
בקיצור, היתה שעה קסומה לחלוטין.
אבא: נו, אולי נשאר כאן עוד לילה ? כזה מקום מדהים, אנשים מקסימים.
אמא: לא אכפת לי, אבל זה לא מאד יקדם אותנו בטיול. זה לא כזה מקום ראשי…
סאבטקסט: מתלבטת 
מצד אחד בא לי להשאר, מצד שני – אין כאן יותר מדי מה לעשות….
איליה פתר את הבעייה בכך שאמר שאין להם מקום הלילה….
ועוד כמה תמונות מהשייט: (את חלקן שלח לי איליה במייל!)
סאבטקסט עם איליה וללה
איליה וללה תופסים ראש טוב
חזרנו לעיירה אחרי השייט הנפלא.
סיירנו קצת ב"רחוב הראשי" בו התקיימה אמש מסיבת העצמאות – והוא עתה שומם עד מאד ופסטורלי.
מסתבר שנמצאת שם אחת המסעדות הטובות במונטנגרו (כך כתוב ב"העולם" ואיליה אישר) – שמה Stari Most ובתרגום לסלאבית – "הגשר הישן". ואכן, שלטים על המסעדה ניתן לראות בכל כבישי הסביבה. לא דגמנו – בכל-זאת, ארוחת הבוקר עדיין בסביבה…
כשחזרנו לצימר – הפתעה נעימה : מילנה המפורסמת ואמא שלה הגיעו! שתיהן גם מקסימות וחייכניות. מילנה זכרה את ידידי יערי היטב ומסרה לו ד"ש. גם הן אמרו לנו שצריך למצוא לאיליה שידוך 
. מצאה אמא פולנייה את רעותה…
לא אכפת להן בכלל לשלוח אותו לישראל.
ועכשיו תראו כמה איליה מקסים
:
איליה : לאן אתם נוסעים מכאן ?
אמא : למנזר אוסטרוג ולזבליז'אק. שם אנחנו אמורים ללון הלילה.
איליה: אומרים ז'אבליאק ….. יש לכם מקום ללילה ?
אמא : לא.
סאבטקסט: ניסיתי למצוא בדוחק ההכנות, אך כל מי שענה לי (מי שיערי וגליה היו אצלם, בקיצור) – או שלא היה מקום, או שדרשו מינימום שני לילות. חוצפנים… כמו צימר בארץ!
איליה : אני אנסה למצוא לכם משהו.
אנחנו : ?!?!
איליה : ומה אחר-כך? יש לכם עוד לינות מוזמנות?
אמא: לא הזמנתי עוד כלום. רק ללילה האחרון.
אבא: אולי תיתן לנו רעיונות לטיול?
סאבטקסט: זהו! הוא איבד סופית את בטחונו בי לאחר הלילה ההוא….
טו מייק א לונג סטורי שורט – איליה עשה כמה חיפושי אינטרנט (שכחתי לומר שאין שם וויי-פיי, וכזכור אף טלפון שלנו לא עבד. ניתוק מוחלט. איליה השתמש בטלפון שלו לכל החיפושים). מצא לנו צימר בז'אבליאק, הודיע לנו שיחפש לנו לינה לערב הבא, רשם לנו על פתק מקומות מומלצים לטייל בהם ומה לא להחמיץ (למשל שם שנשמע לי כמו יפנית – נייגושי. עוד יסופר) ובקיצור –האיש הנכון בזמן הנכון, או ליתר דיוק: מלך .
כמו-כן, הסביר לנו איך לצאת מרייקה ואיפה נראה נוף יפה במיוחד וקבע שיטלפן אלינו או ישלח לי מייל לגבי צימר אפשרי בצ'טנייה- שם הוא ממליץ לנו להיות בלילה הבא.
אין מילים!
אין ברירה ואנחנו צריכים להמשיך בטיול למרות שמאד רצינו להשאר במקום המקסים הזה עם חברינו החדשים.
נפרדנו מכולם בנשיקות וחיבוקים וכמעט דמעות, כשאמא של מלינה אומרת לי בסלאבית כל הזמן אותן מילים. מה היא אומרת? שאלתי את מלינה.
מלינה: כמה שאת יפה….
אני: 
מלינה, ללה, ואמא של ללה בצימר המקסים ברייקה : מהממות.
בקיצור, אנחנו שוקלים לעבור לגור שם בפנסיה.
תמונה למזכרת מרייקה צ'רנובייצ'ה, הכוכבת של הטיול 
יצאנו מהצימר.
משפחת פייקוביץ עמדה ברחוב ונפנפה לנו לשלום עד שנעלמנו אל עבר האופק.
בן: אמא, אני חושב שהם באמת אוהבים אותנו!
אמא: אני כמעט בוכה. איזה אנשים!! מי אמר משהו רע על מונטנגרו?!?
אבא: אין לי מילים! איך שהא עבד חצי שעה למצוא לנו צימר!
כמעט שכחתי לצרף קישור לצימר – אז הנה : Apartments Milena
מומלץ בחום ובאהבה!
תיכנתנו את הג'יפיאס למנזר אוסטרוג והתחלנו לנסוע.
יצאנו מהעיירה והתחלנו לנסוע בכביש צר ומשובש, אבל אחר מזה של אתמול בלילה.
בדרך ראינו נוף מדהים!!!!!
אמא: תעצור, תעצור! אני חייבת לצלם ואתה חייב לראות!
אבא: מעט רוטן, אך מתרצה.
זה באמת נוף מהמם!!!
בן: אמא, תצלמי!
סאבטקסט: אם הם מבקשים שאצלם, כנראה שאין דברים כאלה.
הנוף הזה, עם הנהר והאגם ושושני המים וגבעות החרוטים הירוקות, היה קסום והזכיר לי תמונות שראיתי של ויאטנם ותאילנד.
מסתבר, שנקודת התצפית הזו נקראת פאבלובה סטראנה Pavlova Strana Vidikovac
תיראו כמה זה מהמם:
סאבטקסט: I rest my case
לאחר התצפית על הנוף המדהים + סט תמונות, המשכנו בנסיעה.
וכאן הגיעה שעתו "היפה" של הג'יפיאס. מזמן הוא לא בירבר אותנו. הוא לא ידע מהחיים שלו. "פנה ימינה", "עשה סיבוב-פרסה" , פנה ימינה, פנה שמאלה, פנה לתיזינאבי…..
הגענו למבוי סתום – כלומר לצומת דרכים שהוביל מצד אחד לישוב זעיר ומצד שני לדרך עפר שממש לא נראתה בכיוון.
שתי נערות ישבו בצד הדרך (בחיי!).
אבא: בואי נשאל אותן.
אמא: בטח הן לא יודעות אנגלית. מה הן יודעות ?
אבא: אקסיוז מי, דו יו ספיק אינגליש…?
ובכן – הנערות ידעו אנגלית והן היו צרפתיות . היה לי דז'ה-וו על הנערות הגרמניות שהיו אצל רוז'ה שגם הן ידעו אנגלית ותיווכו בינינו. מאד הזוי מה שקורה במדינות האירוויזיון וגם מאד מתאים – אנשי אירופה ערבין זה לזה ולתיירים . זו תיאוריה הזוייה שהמצאתי בזה הרגע אבל הסיטואציה באמת היתה מוזרה. מה הן עשו בחור הזה, על אם הדרך, אין דה מידל אוף נוואר – השד יודע.
לפחות הן ידעו להסביר לנו שאנו לא בכיוון וצריכים לחזור על עקבותינו, להגיע לרייקה ומשם להגיע לכביש הראשי, לכיוון פודגוריצה הבירה (משם הדרך למנזר אוסטרוג ולצפון).
בקיצור, שוב חזרנו על עקבותינו, שוב ראינו את הנוף המקסים, שוב היינו ברייקה צ'רנובייצ'ה (והתאפקנו לא לחזור לחיקם של איליה, ללה וכל השאר) והגענו לכביש בו נסענו בלילה הקודם.
ולפני שנמשיך, עוד קצת מהנוף עוצר הנשימה הזה:
עכשיו ראינו באור יום את מה שפיספסנו בלילה: הכביש צר ומשובש ועובר ליד פלגי-מים וליד הנהר. כל מעידה קטנה של המכונית, יכולה לגרום לנפילה למים…
אז אולי עדיף לא לראות בחושך ולהמשיך לחשוב שהיינו במופע הקולנוע של רוקי. אגב, ראינו גם את ה"טירה" הנטושה – שעדיין היתה נטושה, אך באור יום לא נראתה כה מאיימת…
הרהור פילוסופי:
מצד אחד – התברברנו וביזבזנו זמן.
מצד שני – הרווחנו נוף מדהים שהותיר בי רושם אדיר.
אז כנראה – שמה שצריך היה לקרות, קרה. או – שום דבר אינו מקרי.
ולפני שנמשיך בדרכנו, צריך קצת לדסקס את מונטנגרו באירוויזיון. ובכן – לא הצלחה מזהירה…. אבל יש לי פייבוריט – וזה בהמשך.*
הגענו ל"דרך המלך" – ז"א לכביש ראשי בו הג'יפי יודע מה קורה איתו ויכול לחשב מרחקים.
כאן המקום להעיר כי מונטנגרו אינה ארץ גדולה והמרחקים בין אתר לאתר אינן כה גדולים, אם כי, כפי שציטטתי קודם מהספר, צריך לקחת בחשבון כי הכבישים צרים, מפותלים ומשובשים.
שוב נסענו באיזורים די כעורים – איזורי תעשייה עם מוסכים, מפעלים ובניינים לא אסתטיים. הפעם, "היאוש נעשה יותר נוח" – ידענו כבר שמונטנגרו יפה. פשוט צריך לצאת לטבע או להגיע לעיירות הנכונות.
הכביש "הראשי" היה גם הוא לא מי יודע מה, אבל לחות התקדמנו במהירות.
בן: לאן נוסעים ?
אמא: למנזר מאד יפה שבנוי בסלעים בהר גבוה.
בן: לא מעניין אותי מנזר! בואו ניסע לטייל בטבע. לא אמרת שנוסעים לאיזה אגם?
אמא: אמרתי שאם נספיק, אחרי המנזר נוכל גם לבקר באגם השחור. זה ליד ז'אבליאק, שם אנחנו ישנים.
אבא: איך נספיק הכל? את לא מציאותית!
אמא: יש אור עד מאוחר ויש לנו כבר מקום לינה בזכות איליה.
סאבטקסט: שוב מפקפקים בי!
אמא: גליה הספיקה באותו יום גם את השייט שעשינו, גם את המנזר וגם לטייל באגם השחור.
אבא: גליה שלך בטח קמה ב-7 בבוקר ובשעה הזאת כבר היתה בצימר!
אמא: ננסה להספיק. אם לא היום – נוכל גם מחר לטייל שם.
בן: למה לבזבז זמן ולנסוע למנזר?!?
אמא: כי אני רוצה! אני אוהבת מנזרים !
וכך עלינו בכביש מפותל ותלול עד מאד למנזר אוסטרוג.
מנזר אוסטרוג
מנזר אוסטרוג Ostrog שוכן על מצוק בגובה 900 מטר והוא האתר המקודש ביותר לנצרות האורתודוכסית במונטנגרו. זהו מקום העלייה לרגל המרשים והחשוב ביותר במונטגרו ולמקום נוהרים מקומיים ותיירים רבים מדי יום.
מראה מרחוק של המנזר הלבן עם הצלב הגדול מעל:
עלינו בכביש הצר והמפותל (והמפחיד!) – 7 ק"מ סה"כ, שלוקחים לא מעט זמן – עד שהגענו למנזר התחתון ובו כנסיית השילוש הקדוש. סיירנו במקום כמה דקות והמשכנו במעלה הכביש – 2 ק"מ נוספים עד למנזר העליון, הלבן.
המנזר התחתון:
כנסיית השילוש הקדוש במנזר התחתון:
המאמינים נוהגים לטפס ברגל מהמנזר התחתון עד לעליון – זו נחשבת חובה ומצווה עבורם.
באותו יום היה חם מאד – כמעט 40 מעלות! בשייט לא הרגשנו זאת כי היתה רוח נעימה והיינו ליד מקור מים. דווקא במרומי ההר של מנזר אוסטרוג, החום היה מאד כבד. ריחמתי על כל המאמינים שעלו בחום, אבל – בעייה שלהם… (אגב, לאורך הדרך שלהם יש קולרים של מים).
זה השביל העולה למנזר העליון:
אנחנו התיירים עלינו במכונית עד למגרש החנייה של המנזר העליון.
הכניסה למנזר העליון:
כעת, התרחשה מיני-דרמה לא צפויה.
בן: אני לא נכנס! אני יהודי! אין לי מה לחפש במנזר!
סאבטקסט: מאיפה הוא הביא את זה? טינאייג'ר.
אמא: אתה צריך לכבד ולהכיר דתות אחרות.
אבא: כמה פעמים היית במנזרים ? ועוד בכזה גובה? זה מקום מיוחד, כדאי לך.
בן : לא! 
כמובן שלא התווכחנו איתו והשארנו אותו על ספסל בצל.
המנזר העליון מרשים מאד – הוא בנוי מאבן לבנה וקשה להבין כיצד נבנה – כאילו צמח מתוך הסלע. המנזר מכונה גם "הנס של בזיליוס הקדוש" נבנה ב- 1665 ויש בו אוצרות אומנות רבים.
מנזר אוסטרוג:
סיירנו קצת בחצר המנזר וכמה מהחדרים וראינו תור גדול. מסתבר שהתור הוא לעבור על פני מקום קבורתו של בזיליוס הקדוש בכנסיית המערה.
אבא: זה כבר יותר מדי! אני לא אעמוד בתור בחום!
אמא: אני אעמוד קצת, אולי זה יתקדם.
אבל, התייאשתי מהר, ויתרתי על התענוג והצטרפתי לבני המשפחה.
צפינו בנוף המרהיב, בתיירים ובמאמינים הרבים, התזתי על עצמי מי קודש וביקשתי בריאות ואריכות ימים לכל בני המשפחה.
עוד מבט על מנזר אוסטרוג המרשים:
ירדנו בחזרה למכונית – ובדרך ראינו שמשיות יפות שנועדו להצל על העולים ברגל:
היה מעט מפחיד לרדת בכביש הצר והמתפתל (טוב, צריך להצדיק את הכותרת של הטיול, לא?…).
במהלך הדרך עברנו במספר מנהרות חצובות בהר. מדהים איך הקימו את הכביש הזה לפני מאות שנים ומעניין איך סחבו את גופת בזיליוס הקדוש עד למעלה….
מנהרה חצובה בסלע – דרכה עברנו:
וכשהגענו למטה – נחשו מה?
בן: אני רעב. מאד!
התיישבו באחת המסעדות המצויות בכניסה לכביש העולה למנזר (תעשייה שלמה…). הבן אכל המבורגר ואנחנו ההורים – קרפ עם ריבה + קפה. לא רע, אך גם לא מזהיר….החלטנו שבערב נאכל במסעדה ארוחה גדולה.
שמנו את פעמנו לכיוון ז'בליאק Žabljak.
שיעור קצר בשפה המונטנגרית / קרואית / סלאבית: אמנם כותבים עם j אבל הוגים i .
ממראות הדרך:
מגיעים לז'בליאק
על-פי הג'יפי, אורך הדרך בין המנזר לז'בליאק הוא כ-80 ק"מ, מה שאומר כשעה וחצי נסיעה.
בן: ועכשיו בואו ניסע לאגם השחור. Mr. Next
אבא: לא נספיק!
אמא: אולי כן… אולי נגיע קודם. ויש אור עד אחרי 8.
בן: סתם ביזבזנו זמן במנזרים שלך!
אמא: לדעתי נספיק גם וגם. גליה הספיקה.
אבא: בשעה הזו, גליה שלך בטח היתה כבר בצימר אחרי הטיול ואחרי ארוחת ערב!
הגענו לז'בליאק מעט לפני 7. הדרך היתה מקסימה, צפונה במעלה הרי מונטנגרו.
החלטנו לנסות להגיע לאגם השחור בשמורת דורמיטור לפני שנגיע לצימר ואולי להספיק עוד טיול.
למחרת – תיכננו לעשות ראפטינג (איליה אמר לנו שלפני שנגיע לצימר ניכנס ונזמין ראפטינג).
העיירה ז'אבליאק מצאה חן בעיני מהרגע שנכנסנו אליה.
היא נראית כמו עיירת-סקי אירופאית טיפוסית, כפי שאפשר לראות במדינות כמו שוויץ וצרפת (גילוי נאות: תמיד אני רואה את העיירות האלו בקיץ, בלי שלג ובלי סקי 
). העיירה שוקקת חיים, יש בה הרבה מסעדות ופאבים וגם צימרים.
נסענו ישר לכביש של שמורת הטבע דורמיטור, היוצא מז'בליאק (עניין של 5 דקות).
בדרך לשמורה:
האגם השחור – Crno jezero
חנינו בחניון בכניסה לשמורת הטבע .
חנייה – 2 אירו.
כרטיס כניסה למבוגר – 3 אירו. ילד חינם. כן, במונטנגרו הוא ילד וזה נחמד
התחלנו לצעוד בשביל הגישה לאגם השחור – כ- 800 מטר אורכו והוא עובר בתוך יער מחטני עם עצים גבוהים.
בן: זה כמו היער האפל של הארי פוטר !
לאורך השביל רוכלים במוכרים פירות-יער ואגוזים ושקדים. קנינו קצת לתדלק את עצמנו והמשכנו בדרך הנעימה.
הרבה מאד אנשים טיילו שם בשעה מאוחרת זו, כולל רוכבי אופניים וטיילים עם מקלות הליכה.
ואז, הגענו לאגם השחור.
מקום מקסים, מדהים ויפהפה.
מן המקורות :
האגם השחור Crno jezero הוא אגם קרחוני בשמורת-טבע דורמיטור, השוכן ברום של 1,442 מטר. שטחו של האגם הוא כחצי דונם ועומקו המרבי 24.50 מטר. האגם מוקף בעצי אשוח וסביבו יש שביל הליכה מעגלי.
התחלנו ללכת סביב האגם ולצלם ולהצטלם עוד ועוד.
אף אחד לא נזף בי על עודף צילומים, כי גם האב והבן היו עסוקים בכך.
כעת, התחיל ויכוח משפחתי: מה יותר יפה – האגם השחור או אגם ברייס (מצפון הדולומיטים באיטליה) ?
האגם השחור:
אבא ובן : האגם השחור יותר יפה!
אמא: מקסים כאן, אבל אני עדיין חושבת שאגם ברייס עולה עליו.
סאבטקסט: אגם ברייס היה אתר מס' 1 שלי בטיול לאיטליה מהשנה שעברה. הגענו אליו גם בשעות בין-ערביים והמראה הפעים את לבי!
ויכוח משנה נוסף התפתח – האם להקיף את האגם?
בן: כן!
אמא ואבא: לא…
סאבטקסט: הייתי רוצה, אבל יחשיך…. לא נספיק…
אז התהלכנו לנו סביב חלק מהאגם, נהננו ביותר , המשכנו לצלם והיינו מאושרים עד מאד
תמונה זוגית:
ועוד זמן איכות עם כמה תמונות מהמקום המהמם הזה :
האגם השחור עם פסגות הר דורמיטור
שאלה: מדוע האגם השחור נקרא כך ?
תשובה: בשל עצי האורן השחור (Pinus nigra) המשתקפים במימיו הצלולים וצובעים אותו בגוונים כהים.
היה לנו קשה להפרד מהמראה המקסים, אבל הערב ירד ואנחנו עדיין צריכים להגיע לצימר, להזמין רפטינג, לאכול ארוחת ערב….
חזרנו לעיירה וניסינו למצוא את הצימר שלנו, כשבידי רק הפיתקה של איליה עם מספר הטלפון והשם. ששאלנו פה, שאלנו שם, כיוונו אותנו למקום x ואז למקום y. לא הגענו לאף מקום ממוקד.
הגענו למכולת וביקשנו להתקשר. בעלת המכולת התקשרה מהטלפון שלה (המונטנגרים החביבים שעוזרים….) ואמרה לנו שהמקום קרוב – צריך לנסוע ימינה ושמאלה ואז נגיע…
נוסעים ימינה ושמאלה וכמובן שלא מגיעים לשום מקום.
לעומת זאת, ראינו משרד של רפטינג – ואז נזכרתי שאיליה המליץ לנו להרשם באותו ערב לרפטינג ולא מאוחר מדי.
אז נכנסנו ונרשמנו במשרד שנראה אמין ושמו Tara River Express. עלות : 45 אירו למבוגר, 35 לילד, כולל "לאנץ'" ונסיעה בג'יפ. על הרפטינג אספר ביום הבא.
הבחור שהיה שם – ולדימיר שמו, צילצל עבורינו לצימר שלנו ואח"כ הוביל אותנו במכונית לסמטה בו הוא נמצא. עוד אחד נחמד לאוסף…. קבענו איתו למחרת ליד המשרד, כדי שניסע אחריו לנהר טארה – שם מתחיל הרפטינג.
סוף-סוף הגענו למנחה ולנחלה – צימר נחמד ושמו Family Appartmani. עלינו במדרגות – as usual והגענו לחדר נחמד שכלל שתי קומות – כלומר אנחנו ישנים בעליית הגג.
אמא: זה לא מוצא-חן בעיני, לישון במעלה מדרגות תלולות. ואם אני אצטרך לשירותים בלילה ואפול…?
בן: זה דווקא כיף!
אבא: איזה צימר שווה איליה סידר לנו!
ובכן, הצימר אכן מאד נחמד, מרווח, בעל מטבח מאובזר, חדר אמבטיה גדול והרבה מיטות למעלה…. היו שם אפילו נעלי-בית חורפיות. חיסרון: אין וויי-פיי.
זה הקישור לאתר שלהם – צימר בז'אבליאק
העלות : 50 אירו ללילה, בלי ארוחת בוקר.
בעלי המקום היו חביבים, אך לא היה את הקליק שהיה לנו עם משפחת פייקוביץ'… הם שלחו לנו כתשורה מיץ תפוזים לחדר וזהו.
התארגנו ויצאנו לחפש מקום לארוחת ערב, בתנאי שיהיה בו ווי-פיי!!! אנחנו בניתוק מוחלט, להזכירכם!
לפני זה, קרתה תקרית מצערת : חיברתי את המטען של המצלמה לשקע ו…בום יצאו גיצים, החוט נשרף ונקרע ואני כמעט התחשמלתי.. פחד!
וגם – אין מצלמה כי אי אפשר להטעין את הבטרייה . מאד מרגיז! נשאר רק אייפון לצילומים.
בעיירה מצאנו מסעדה חביבה עם וויי-פיי, מוזיקה כייפית. בכלל, העיירה ז'אבליאק מאד תוססת ומלאה תיירים וצעירים. כבר אמרתי שהמקום מצא – חן בעיני?
הארוחה היתה מצויינת (אמא: זו הפסטה הטובה ביותר שאכלתי בטיול! ובכלל הכל טעים כאן! סאבטקסט: כבר לא יהיה לך אוכל כה טעים…. מונטנגרו אינה מצטיינת קולינרית…).
שקענו בווייפיי ובשיחות עם בנינו היקרים בווטסאפ, נהננו מהמוזיקה. היה נחמד וסיום מרגיע ליום העמוס שעברנו.
שם המסעדה: Zlatni Papagai
בדרך חזרה לצימר , עברנו במכולת שעדיין היתה פתוחה (פיצוציה?) וקנינו חלב, יוגורט וקורנפלקס שיהיה למחר בבוקר.
חזרנו לצימר והתארגנו לשינה (אבא: זו המקלחת הכי טובה בכל הטיול!), וישנו כולנו למעלה בעליית-הגג. הרגשתי קצת כמו במחנה-קיץ….
סיכום היום:
תכנון מול ביצוע: מצויין!! התכנון עלה על הביצוע, אירוע נדיר ומכונן. תכננו והספקנו להיות בשייט באגם סקאדר, במנזר אוסטרוג ולהגיע לז'בליאק ללינה. בפועל – הספקנו גם את האגם השחור! סוף-סוף היה שייט… (בן: אבל לא בים…!)
אוכל: ארוחת בוקר מעולה שהכינה ללה המקסימה. ארוחה שהספיקה לאמא ולאבא עד הערב, אך לא לבן הרעב שאכל גם המבורגר למרגלות מנזר אוסטרוג. בערב (בעצם לילה ) – ארוחה מצויינת עם מרק ומנות עיקרות טעימות – מסעדת זלאטני פאפאגאי – מסעדה טובה מאד!
דירוג אתרים: האגם השחור – דוז פואה ללא עוררין!! 12 נקודות מקבל גם השייט בנהר עם שושני הים, בחברת איליה וללה (שמקבלים 100 נקודות! ) . מנזר אוסטרוג מקבל 10 נקודות , ניקוד מופחת עקב קיטורי הבן "היהודי"…
ג'י-פי-אס: התנהג לא יפה! בירבר אותנו ביציאה מרייקה, אם כי בזכותו הגענו לנוף המקסים של החרוטים של אגם סקאדר. לא מצא את הצימר.
חופים: זה יום ללא חופי-ים, אך שטנו בנהר עם שושני-ים.
וגם טיילנו על שפת אגם יפהפה.
פיתולים: אוהו!!!! ביציאה מרייקה, ובמיוחד – פיתולים היסטרים ומפחידים בעלייה למנזר אוסטרוג – וגם בירידה (עוד יותר מפחיד!).
מדרגות: כמובן שהיו! במנזר אוסטרוג , למרות שלא עלינו לרגל בין שני המנזרים, עדיין היו מדרגות במנזר העליון. בצימר של ז'אבליק – מדרגות להגיע לצימר ולמהדרין – הפעם גם מדרגות בתוך הצימר – להגיע לעליית הגג בה ישנו…
הפתעות: טובות – איליה וללה, ללה ואיליה!! וכל המשפחה. השייט בנהר, האגם השחור! מעניינות: מנזר אוסטרוג והעולים לרגל שעלו בחום של 40 מעלות.
רעות: התפוצץ עלי המטען של המצלמה! למצלמה שלום, היד שלי היתה מעט מפוייחת בשלב זה אין אמצעי צילום מלבד אייפון.
צחוקים מול עצבים: היו צחוקים רבים וחיוכים עם איליה, ללה והמשפחה. עצבים לא היו 
נהננו : מאד!!! היום הספקנו הרבה, כמעט ולא התברברנו וגם כשכן – הכל היה לטובה (נוף יפה, מצאנו רפטינג ומכולת…). ראינו מקומות מקסימים ומונטנגרו נכנסה לנו ללב
תמונת היום: משפחה מאושרת בשייט באגם סקאדר
לטייל עם סאבטקסט 
להשאיר תגובה