על ויקינגים, עיזים וכביש השלגים

אל ארץ הקרחונים, המפלים והערפילים: נורווגיה הקסומה – חלק ב'  

תקציר הפרק הקודם: יצאנו לטיול בנורווגיה הקסומה. ביום הראשון הספקנו להתפעל מתצפית מהממת, לטייל בקניון קטן ונחמד ולהשתתף בשייט "פיורד ספארי" – חוויה מדהימה! על כל אלה תוכלו לקרוא בפרק א'.

יום שלישי, 14.7.15 : יום של הפתעות והתפעמות אינסופית מהנופים!

התכנון ליום זה: 

ביום זה יש פסטיבל ויקינגים ב- Gudvangen.

*אפשרות : לנסוע על כביש Fv- 241 .

יוצאים מ – Gudvangen

מגיעים ל – Aurland 

משם עולים לנסיעה בדרך השלגים (כביש 243)

מסיימים ב- Lærdal

מבקרים ב- כנסיית לוחות העץ ב-Borgund

משם נוסעים דרך Kaupanger

(יש מעבורת, כל 20 דקות)

ל – Fjærland   (מוזיאון הקרחונים, פתוח עד 19:00) – אם נספיק

ולמקום הלינה, ליד Skei.

ספוילר :

הביצוע:

התעוררנו לבוקר בקמפינג של גודבאנגן.

אמא: כואב לי כל הגוף מהמזרון הזה. חצי לילה לא ישנתי.

אבא: כל הלילה לא עצמתי עין!

סאבטקסט: תמיד הוא חייב להגזים ולהיות יותר אומלל ממני.

בן = הנסיך על העדשה: דווקא ישנתי טוב, אבל שמתי לב שכמעט לא היה חושך בלילה!

בכך הוא צדק. השמש שקעה מאד מאוחר וגם לאחר מכן, המשיך להיות אור קלוש, אפילו שמעונן.

אכלנו ארוחת בוקר קלה, ארזנו, שטפנו כלים, טאטאנו וסידרנו את הצימר. ואז, כמו שאומרים בצבא – הזדכינו על הביקתה.

עוד הסבר קצר לגבי צימרים בנורווגיה:

כשמזמינים בקתה, יש לשים לב אם התשלום כולל דמי ניקיון (כמו שצריך לשים לב אם התשלום כולל מצעים ומגבות). ברוב המקומות – יש להוסיף כסף על דמי ניקיון, או לנקות את הביקתה בעצמכם. בכל ביקתה יש מטאטא, דלי עם סמרטוט וחומרי ניקוי.

בכל פעם שעזבנו ביקתה, ניקינו והשארנו בצורה מסודרת . בפועל, אף אחד לא בא לבדוק…

אבא: טוב, סיימתי לטאטא עם המטאטא של בילבי (מטאטא שהיה קטן, כמו כזה של גן ילדים) 

אמא: ואני ניקיתי שירותים.

סאבטקסט: זה חופש, זה?! 

אבל באמת זה לא היה נורא.

השארנו את המזוודות במכונית ליד הצימר ויצאנו לטייל ברגל לכפר /עיירה גודבאנגן.

תזכורת לנוף שנשקף מהקמפינג:

היום מתחיל פסטיבל ויקינגים בגודבאנגן Gudvangen.

מסתבר, שגודבאנגן הוא אחד ממקומות ההתיישבות העתיקים של הויקינגים וכל שנה מתקיים שם פסטיבל. על הפסטיבל שמעתי תוך כדי תכנון הטיול – אחרי שכבר קבעתי את התאריכים של מקומות הלינה, ומאד שמחתי שהוא חל בדיוק ביום שאנחנו שם.

לא בדיוק הבנתי את טיב הפסטיבל, אבל אני אוהבת אירועים כאלה.

עד כדי כך, שבתכנון המקורי – שהכלל שייט בפיורד-ספארי הבוקר (לפני שאזלו המקומות…) – תיכננתי לערוך את השייט ואז לחזור מפלאם לגודבאנגן כדי לא להחמיץ את הפסטיבל.

אז זהו, מזל שלא.

סאבטקסט: ומזל שמה שהיה צריך לקרות, אכן קרה.

הלכנו ברגל מהקמפינג למרכז הכפר כרבע שעה הליכה ביער ולאורך נחל.

ראינו את מאהל הויקינגים. הם רק החל להתארגן ליריד / פסטיבל.

היה עדיין די רדום.

והסתבר שהם מבקשים דמי כניסה די גבוהים.

לא כל כך התחשק לנו לשלם להם , בפרט שכמעט לא היתה שם פעילות ואנחנו לא מתכננים לקנות מעילי פרוות אייל או כבש, או כלי נשק ויקינגים….

האנשים שעמדו בסביבה, הסבירו לנו שהתשלום הוא בעצם תמיכה באגודת הויקינגים העולמית (?).

אבא והבן החלו לעשות פרצופים ולקטר.

בן: בואו נלך, זה לא מעניין.

אבא: משועממים. אין להם מה לעשות בחיים..?

אמא: באמת מיותר…

בן: סתם נראה משעמם. בואו ניסע כבר לראות שלג!

סאבטקסט: אפילו אני התאכזבתי וויתרתי בקלות….

אז הסתובבנו מסביב וקצת הגנבתי תמונות :

הכניסה בתשלום

מתארגנים למכירות במחנה הויקינגים

אוהל ויקינגי וסירה

די שומם כאן

בקושי היו שם אנשים. אולי אם היינו מגיעים אחר הצהריים, היה יותר היה שם מעניין. בעלי היקר ובני היקר עוד יותר, ממש לא רצו להכנס והאמת שהסכום היה ממש גבוה – 100 nok לאדם (אולי אפילו 120) – כלומר 150 ש"ח לשלושתינו.

אז אגודת הויקינגים העולמית תתקיים גם בלי התרומה שלנו…

פאפארצי לויקינגים

בקיצור, אפשר לוותר אבל היה נחמד לראות מרחוק…

טיילנו עוד קצת בגודבאנגן הקטנה והשוממת למדי.

להזכירכם, היא שוכנת על קצהו של הנרו-פיורד.

הנוף באמת מקסים ומדי פעם יש איזכורים לויקינגים, גם ללא הפסטיבל המהולל…

הנה כמה תמונות מגודבאנגן:

כאן הנהר מגיע לפיורד

וזה "מרכז הכפר" עם תחנה למעבורת (שמפליגה ל-Kaupangar )

הגשר

הסירה

(זו באמת תמונה יפה, נכון?! )

פסל ויקינג

ומפגש עם ויקינג בשר-ודם 

במסעדת הכפר הכל מוכן לארוחת-ויקינגים

 ואנחנו די מיצינו את גודבאנגן, ממלכת הויקינגים החביבה והיפהפייה 

חוזרים לקמפינג בטיול-יער שלנו 

מבט אחרון לגודבאנגן היפה

Goodbye Gudvangen

ואנחנו ממשיכים בדרך, לכיוון פלאם.

אמא: בואו נבקר בכפר העיזים שראינו אתמול מהסירה בפיורד-ספארי.

אבא: אני מוכן.

סאבטקסט: אפילו שזה לא בתוכנית. התפנה לנו קצת זמן בשל אי כניסה לפסטיבל הויקינגים. 

בן: בטח סתם ישעמם שם. וחוץ מזה, מתי נגיע לכביש השלג??

אמא: יש מספיק זמן, אל תדאג. ככל שנחכה יותר, יש סיכוי שיתבהר יותר.

(* מזג האוויר היה אגב, סגרירי ומעונן – אבל ללא גשם.)

אז נסענו שוב, במנהרה הארוכה לכיוון פלאם (פעם שלישית במנהרות האלה! מזל שהן לא כבישי אגרה!).

המדריך החמוד מהפיורד-ספארי אמר לנו שהכניסה לכפר העיזים היא בכביש קטן שיוצא שמאלה בין שתי המנהרות.

ואכן כך היה.

הדרך לכפר העזים Undredal יפה עד מאד.

לאורכה נהר, כמובן. וגם מפלים. והנה עיזים מטיילות…

והנה הגענו לכפר העיזים  Undredal

כפר העיזים Undredal שבה את לבי מהרגע הראשון בו נראו הבתים האדומים הנורווגים הצופים על הפיורד:

ומרגע לרגע זה היה יפה יותר

ועוד יותר!!

כפר העיזים ממוקם על הפיורד הצר – נרו-פיורד וראינו אותו ביום הקודם, כששטנו בספארי-פיורד. הוא מיושב מאז המאה ה-13 ומונה כיום כ-80 תושבים.

עד שנפתחה המנהרות שנסענו בהן ב-1988, היה אפשר להגיע אליו רק בסירה! (או ברגל…).

עיקר פרסומו של הכפר הוא בזכות גבינת העיזים המשובחת שמייצרת קהילת התושבים שבו, ובמיוחד נודעת גבינת העיזים החומה.

על הגבינה הזו נאמר: בטעימה הראשונה – או שאוהבים אותה, או שלא יכולים לסבול את טעמה.

עוד מעט תקראו מה אנחנו אומרים עליה.

ישנן מספר חנויות ובתי-קפה / מסעדות בכפר.

וגם סופרמרקט קטן שהוא גם חנות מזכרות ובית-דואר

נכון שהכפר הזה קסום?

בן: אני רעב.

אבא: ואני צריך קפה. דחוף! 

אמא: בואו נכנס לחנות גבינות.

ונכנסנו לחנות, שהיא גם בית קפה.

הנה הגבינות למכירה במקרר:

טעמנו את גבינות העיזים השונות.

ואז טעמנו את הגבינה החומה.

זו היתה אהבה מטעימה ראשונה. אצל שלושתינו.

סאבטקסט: ומה איתי?!?

לגבינת העיזים החומה יש טעם מתקתק. יש כאלה, כאמור, שלא יאהבו אותה, אבל אנחנו נשבינו בטעמה ובקיסמה.

הזמנו קפה – זול מאד!! 10 nok לכוס ואפשר לעשות ריפיל מתי שרוצים.

סאבטקסט: זה היה הקפה הזול ביותר ששתינו בנורווגיה.

והזמנו גם ואפל בלגי, עם גינת עיזים חומה ותות. (מעתה הוא ייקרא ואפל נורווגי).

ואחר כך עוד אחד. הוא עלה 25 nok  – זול מאד!!

ישבנו מול כל היופי הזה, שתינו קפה ואכלנו ואפלים נורווגים.

סאבטקסט: זה היה רגע של תענוג.

אפשר להתרגל…

הבן שלנו מרח את כל הוואפל שלו בגבינת שמנת והיה מבסוט עד מאד.

אני שמתי את שלי בצד.

החיים הטובים.

וזה הנוף שראינו

אחר-כך סיירנו קצת בחנות-מסעדה וראינו שנערכות בה סדנאות להכנת גבינה ולהכרת המורשת הנורווגית.

מורשת העיזים

טיילנו עוד קצת בכפר הקסום

סבאטקסט: הייתי מוכנה להישאר שם עוד!

כאן הנהר נכנס אל הפיורד

והנה בתי הכפר הצבעונים

ראינו בכפר גם את כנסיית הלוחות Stave Church הקטנה ביותר בסקנדינביה, שעדיין פעילה:

ראינו כמה גינות מטופחות

ונפרדנו לשלום מכפר העיזים אנדראדל המקסים

ומהפיורד הצר – Naeroyfjord המהמם ביופיו

יצאנו מכפר העיזים, עלינו בחזרה לכביש עם המנהרות (כביש E-16) והגענו שוב לפלאם. עד כאן, נסענו למעשה במסלול של אתמול.

מפלאם נסענו לאורלנד – Aurland וכאן עשינו עצירה כדי למצוא מקום בו אפשר להחליף כסף…. אמנם הגענו עם יותר מ- 4000 nok שקנינו בארץ, אך יש להתחיל ולהמיר את האירו שברשותנו.

למרבה הפלא, מצאנו סניף בנק נחמד ובצענו בו את הפעולה.

באורלנד מתחיל למעשה המסלול של דרך השלגים   – כביש FV-243 

הערה חשובה: מאורלנד יצא גם כביש ההמשך E-16 שהוא המנהרה הארוכה ביותר בעולם – 26 ק"מ אורכה – Lærdal Tunnel . אולי זו חוויה בפני עצמה לנסוע בה, אבל אנחנו בחרנו כמו תיירים רבים בתקופה זו לנסוע בכביש FV 243  שהוא הדרך העתיקה ואמור להיות דרך נוף מרהיבה.

סאבטקסט: מאד חיכיתי לנסיעה בכביש זה!!

 התחלנו לעלות בכביש.

דרך השלגים   – כביש FV-243 

ההתחלה מבטיחה ויפהפייה:

ממשיכים לעלות עוד קצת.

מטריף!

אמא: תעצור! תעצור מייד! אני חייבת לצלם!

אבא: מה, את חשבת שבכל עיקול בכביש אני אעצור?

סאבטקסט: הוא לא יקלקל לי!

אמא: תראה כמה אנשים עוצרים כאן!

ועברתי לשיטות יותר מפתות:

אמא: כדאי לך לעצור, כדי שתוכל להנות מהנוף בשלווה…

בן: אבא, תעצור. אני גם רוצה לראות יותר טוב…

והוא עצר.

סשן תמונות:

סוגנפיורד

אושר צרוף

החל רשמית עידן שימוש מקל הסלפי:

וזו רק תחילת הדרך בכביש FV-243…

תצפית Stegastein 

המשכנו לעלות בכביש המהמם עד שהגענו לנקודת התצפית Stegastein .

בעלי היקר ידע מראש שיש תצפית מיוחדת שהוא חייב לעצור בה ואין ויכוחים, ולכן חנה בהכנעה במגרש החנייה.

כך נראה הגשר לתצפית:

מתקדמים על הגשר

וזה מה שרואים בקצה:

אין! אין! אין לתאר…!!!!!

זה היה כל כך יפה שכמעט עלו דמעות בעיניי…

סאבטקסט: לבכות מרוב יופי! 

תצפית סטגסטיין היא פלא ארכיטקטוני שמשתלב בנוף בצורה מעוררת הערצה.

מעט מידע על המקום:

המצפה נמצא בגובה 650 מ', בנוי מזרוע פלדה קונזולית באורך 30 מ' שמסתיימת בלוח זכוכית אל תוך הנוף ,משקיף על Nfjord שלוחה של Sognefjord.

נבנה ב – 2006 ע"י האדריכלים: Todd Saunders and Tommie Wihelmsen

מפגש מרתק עם הטבע שמועצם ע"י אדריכלות !

עדיף שלא אכתוב כמה תמונות (וסלפים) עשינו שם.

הנה מקבץ מייצג:

סלפי משפחתי

וסלפי לסאבטקסט: אני בעננים!!

נוף מרהיב, מטריף, מפעים את הלב ומרטיט את הנפש 

לאחר שסיימנו את ההתפעלות, ההתפעמות והצילומים במצפור סטגסטיין, המשכנו בדרכנו.

לא לפני שביקרנו בשירותים… גם משם אפשר לעשות תצפית :

כן, כן : הנורווגים השקיעו לא רק בעיצוב האדריכלי של נקודת התצפית, אלא בכל "המסביב" – מגרשי חנייה, מפפות והסברים, ו…שירותים נקיים עם נוף מהמם.

אנחנו ממשיכים בדרכנו אל הדבר האמיתי : כביש השלגים!

זוהי דרך נוף, (כביש מס'  FV-243) שאורכה 48 ק"מ והיא מתפתלת ועולה עד לגובה של 1300 מ'.

בדרך אמור  להיות שלג כל השנה, אגמים בשלבי הפשרה שונים ומפלים ונחלים רבים.

התחלנו לעלות.

קודם כל, נכנסנו לתוך ענן ערפילי.

ואז, ראינו את המפל הראשון ולידו קצת שלג.

אמא: תעצור, תעצור!

אבא: רק התחלנו בדרך! כבר לעצור?

סאבטקסט: מאין יבוא עזרי…??

בן: אני רוצה להיות בשלג!

סאבטקסט: כי אין כמו דור ההמשך (שתמיד לצידי…)

כמובן שאבא עצר.

הנה המכונית, לוטה בערפל.  (ואבא בתוכה. לא התחשק לו לצאת).

והנה הבן היקר ליד המפל עם השלג.

עוד קצת צילומים וחזרנו למכונית.

המשכנו בנסיעה. השלג גדל וגדל.

שוב אבא עצר, שוב אמא והבן צילמו והצטלמו…

וממשיכים.

אין מילים לתאר את גובה השלג שהיה סביב הכביש.

רק התמונות יכולות להמחיש:

תיראו כמה השלג היה גבוה ומבהיק

המשכנו בדרך.

היינו די בודדים על הכביש.

במקביל אלינו נסע יפני (או מישהו מהמזרח הרחוק. אני קוראת להם בשם הכללי "יפנים").

בכל מקום שהוא עצר, אבא קיבל הוראה גם לעצור.

בכל פעם נפנפנו לו לשלום.

אבא כבר לא התנגד לעצירות, הוא נשאב לתוך הנוף המהפנט.

כל האגמים שהיו אמורים להיות בשלבי הפשרה – היו עדיין קפואים!

ליד רבים מהם, נראו מגדלי האבנים שרואים במקומות גבוהים רבים באירופה.

מדהים, מהמם, מופלא!!

מסתבר, שהשנה היה חורף קר ומושלג באופן מיוחד. הוא גם היה ארוך.

לכן, השלג לא הפשיר והאגמים נותרו קפואים.

ידעתי שצפוי להיות שלג בדרך השלגים, אבל לא תיארתי לעצמי שיהיה כל-כך הרבה!!

זו היתה הפתעה אדירה!

כביש השלגים אינו פתוח כל השנה, אלא רק בין התאריכים 1.6 – 15.10 – וגם את זה עדיף לבדוק מראש.

עד אמצע חודש יוני, לא יכולתי לתכנן את הדרך שלנו בגוגל-מאפס, כנראה משום שהיה סגור. כל הזמן "נזרקתי" למסלול הנסיעה במנהרה שהוזכרה קודם לכן…

גם כך, כפי שסיפרתי – לא הרבה רכבים נוסעים על הכביש. רוב התיירים מגיעים לתצפית סטגסטיין וחוזרים למטה, לאורלנד ולפלאם.

אנחנו זכינו לחוויה מדהימה. 

הנה הדרך מתפתלת בינות השלגים

ואגם שמנסה להפשיר… אבל עדיין מאד קפוא

הנה אגם שהפשיר

מי המשוגע שגר כאן?

ופתאום ראינו כבשה. היא כנראה מתגוררת כאן באיזור…

בשלב מסוים, הגענו לנקודת עצירה מעניינת מבחינה ארכיטקטונית ושמה  VEDAHAUGANE

נחשו מי עצר שם?

היפני כמובן…

וגם אנחנו. 

ואפילו היתה שם משפחה שטיילה בשלג.

כאן כבר רואים קצת ירוק.

אנחנו הולכים על שביל בטון ולאורכו ספסל עץ

השביל מוביל לפתח מערה

במערה חושך מוחלט.

כשהעיניים מתרגלות לחשיכה, אנחנו רואים מיצג מוזר: דוב הישן על ערימת חפצים מסוגים ומינים שונים – גרוטאות, פיצ'יפקעס…

מאד מעניין ושונה!

מה האמן רצה לומר? אינני יודעת. אולי לרמוז על הניגוד בין הטבע לחומריות האדם. אבל זו היתה חוויה נוספת ביום המרתק שעובר עלינו!

אפשר להכנס לקישור הזה ולראות איך המקום נראה ביום בהיר ובלי שלג..

סיימנו את ביקורנו במקום המשכנו לרדת בכביש.

פגשנו כבשים חביבות

וידידותיות

היה קשה להפרד מחברותינו החדשות

אבל יש לנו עוד דרך ארוכה… 

אנחנו לקראת הסיום בנסיעה בדרך השלגים – היא דרך FV-243.

יורדים מההר עליו היינו וחוזרים לנופים המוכרים: בתים אדומים, מפלים, הרבה ירוק ופיורד כלשהו ברקע…

בסיום הדרך אנחנו מגיעים לעיירה Lærdal וכאן עלינו החליט האם להמשיך לכיוון מזרח כדי להגיע לכנסיית הלוחות בבורגונד Borgund – אחת מהכנסיות העתיקות בנורווגיה הבנויות מלוחות עץ.

אמא: רוצה לנסוע.

אבא: בהתחלה רוצה ואז מבין שזו תוספת של כ- 50 ק"מ לדרך ולפחות עוד שעה. פוסל את הרעיון.

בן: לא מעניין.

סבאטקסט: מצד אחד, זו אחת הכנסיות החשובות בנורווגיה ואחד המבנים הידועים בה. מצד שני – כבר מאוחר… ותהיינה עוד כנסיות.

ברוב דעות הוחלט לוותר ואנחנו עוצרים קצת ב –  Lærdal.

זו עיירה עם מבנים הסטורים מהמאה ה- 18.

אבא+ בן: משעמם פה! אין מה לעשות כאן, בואי נמשיך.

אמא: מצלמת, נהנית אך לא יוצאת מגידרה. זו עיירה די יפה, אך לא מסעירה…

הנה תמונה של לדרדאל המנומנמת

סאבטקסט: נפש חיה לא היתה שם!

אבל היה שם בית אדום שמאד מצא-חן בעיניי:

המשכנו בנסיעה ולראשונה בטיול הזה עלינו על מעבורת.

במעבורות בנורווגיה מחשבים את התשלום כך: נהג + מכונית – סכום מסוים

מבוגר – סכום נוסף, ילד – עוד סכום נוסף.

המעבורת הזו עלתה 123 nok  – כ- 60 ש"ח, והיא נוסעת בין לדרדאל לכיוון קאופנגר.

Fødnes – Mannheller.  זה שם הקו , למי שמעוניין.

הנצחתי את האירוע המכונן של שייט במעבורת בנורווגיה.

יהיו לנו עוד כמה וכמה כאלה…

כשירדנו מהמעבורת התקדמנו עוד קצת בנסיעה והגענו לעיירה Kaupanger. (לעיירה זו אפשר להגיע במעבורת מגודבאנגן, ממנה יצאנו הבוקר – אבל מי פראייר להפסיד את דרך השלגים, מי?!?)

בקאופנגר יש מוזיאון פתוח עליו מראש החלטתי לוותר

וישנה גם כנסיית לוחות-עץ :

סאבטקסט: פיצוי קל על זו שהפסדנו בבורגונד.

כנסיית הלוחות קאופנגר- Kaupanger Stave Church 

הפיורד סוגנפיורד, שימש נתיב מרכזי לויקינגים ליציאה לים בדרכם לאירופה. הויקינגים, שחזרו בסוף המאה ה-11 לארצותיהם הביאו איתם את בשורת הנצרות. הם בנו את הכנסיות תוך שימוש בידע הרב שהיה להם בעבודת בניית ספינותיהם. (אלון או מילה). הכנסיות נבנו במתכונת נוצרית, אך שולבו בהן אלמנטים ויקינגים פגאנים כראשי דרקונים על הגגות.

כנסיית הלוחות בקאופנגר היא הגדולה ביותר באזור ובנויה מ-22 לוחות . נבנתה בימי הביניים ונותרה כמעט ללא פגע, נחשבת אחת השמורות ביותר. חפירות מתחת לכנסיה גילו סימנים לכנסיות קדומות יותר שנשרפו. במאות 15-17 הוספו לה עיטורים, ציורי קיר וקישוטים. בימת המטיף ואגן הטבילה מהמאה ה-17.

הכנסיה עדיין משמשת את קהילת קאופנגר הקטנה, כפי שאפשר ללמוד מבית הקברות הקטן המקיף את הכנסייה.

לא נכנסנו לתוך הכנסייה (הגענו ככל הנראה לאחר שעות הפתיחה) – ובכל מקרה – עיקר ההתרשמות מכנסיות הלוחות היא מבחוץ.

קראנו אגדה ויקינגית על "תור ושתי העזים" – שלט שהיה מוצב ליד הכנסייה, קצת צילמנו – והלאה להמשך הדרך.

הגענו לעיירה Sogndal שם אכלנו בפיצרייה ארוחת ערב.

שילמנו די הרבה ולקחנו פיצות גדולות מדי, אבל היינו מאד רעבים…

והמשכנו בדרכנו בנופים יפהפיים…

אנחנו נוסעים על כביש RV-5 מסוגנדאל לכיוון עמק הקרחונים.

זה האיזור החדש אליו אנו מגיעים בטיולנו.

האיזור משופע במנהרות, וכל פעם כשאנחנו יוצאים ממנהרה, אנחנו כאילו מגיעים אל עולם אחר: צורות נוף שונות, לעיתים גם מזג אוויר שונה (ערפילים / שמיים בהירים).

השעה- שעת ערב די מאוחרת (בין 8 ל – 9 בערב), עדיין יש אור והכל נראה מקסים.

כמה תמונות מהדרך:

עולם אחד 

עולם שני 

עולם שלישי

ופתאום, לאחר עיקול בכביש, אנחנו רואים מחזה מדהים, מופלא!

כאילו הגענו לעולם אחר לחלוטין.

הר סלעי, עם המוני מפלים צרים, ערפילים וקרח כחול למעלה.

ככה פתאום, בהמשך הכביש!

אמא: תעצור! תעצור! תעצור!!! אני חייבת לצלם!

בן: אבא תעצור!

אבא כמעט עושה תאונה, אבל עוצר באיזושהי נקודה….

אמא: זה הדבר הכי יפה שראיתי בחיים!

בן: באמת יפה!

אבא: אנחנו עכשיו בסרט, אולי הארי פוטר….

בן: יותר שר הטבעות.

אמא: לא יכולה לדבר. אין לי מילים להביע את היופי הזה.

סאבטאסט: זה כבר לא לבכות מרוב יופי. זה אי אפשר להוציא קול מרוב יופי!!!!

צילמנו וצילמנו, בכל המכשירים העומדים לרשותנו.

אף תמונה לא תוכל להביע את הרגע הקסום הזה, את היופי מלא ההוד הזה.

מקווה שקצת מתחושת היראה (awe באנגלית ) הצלחתי להביע.

והנה הקרחון:

הנה הילד המרוצה עד מאד

ותקריב על המפלים הדקים הקסומים

מ – ד – ה – י – ם !!!

אין ברירה, היינו חייבים להתנתק מהמראה המהפנט של הקרחון.

אנחנו צריכים להגיע לצימר (למעשה מלון), שנמצא לא רחוק משם – מעבר למנהרה נוספת.

היה ידוע לי שזו מנהרה שהיא למעשה כביש אגרה די יקר, אבל לנו אין ברירה ונאלץ לנסוע בה 3 פעמים – כי למחרת אנחנו מתעדים להגיע לשני קרחוני ולמוזיאון הקרחונים שלא הספקנו היום.

עברנו במנהרה, נסענו עוד קצת, והגענו לצימר שלנו :

Lunde Turiststasjon Skei

 תשלום: 700 nok (בלי מגבות ומצעים) . 

השעה היתה אחרי 9 בערב ובעלת המקום – שהוא מלון קטן, המתינה לנו עם החתול היפה שלה.

קיבלנו יחידת דיור יפה, נעימה ונקייה.

סלון עם מטבח ופינת-אוכל:

חדר שינה – מיטה להורים ומיטה נפרדת לבן, ולא מעל הראש שלנו, תודה לאל:

השמיכות הריחו מניקיון והכל היה נהדר.

אבא: איזו הצלחה!

סאבטקסט: נו, לפחות יש כאן סוג של מחמאה… 

זה המסדרון של המלון

וזה הנוף מהחלון (צולם ב-10 בלילה, כן?!?)

בעלת המלון, אישה מאד נחמדה, סיפרה לנו שתי עובדות חשובות:

א. הקרחון המדהים והמהפנט שראינו הוא קרחון בויאברין Boyabreen.

מחר אנחנו אמורים לבקר בו.

סאבטקסט: איזה כיף! נראה אותו שוב!!! 

ב. המנהרה האימתנית היא כבר לא כביש אגרה! גביית הכספים בה הופסקה בחודשים האחרונים.

סאבטקסט: עוד יותר יש!!!  איזה מזל!

התארגנו לשינה בחדר הנעים שלנו (לפני זה נוצרה דממת אלחוט, כולנו התחברנו לוויי-פיי והתנתקנו מעט מהיקום המקביל שבו אנו מצויים…)

ולקראת שינה, אבא ואמא נזכרו בשיר הזה של להקת a-ha .

אתם חייבים לצפות בקליפ הזה, בו מופיעים הנופים המהממים והערפיליים שדומים להם ראינו היום. יש גם בתים אדומים.

השיר הזה הוא גם "לבכות מרוב יופי".

  Lifelines

* ולהרחבת הידע על הוידאו-קליפ המהמם הזה, שמבוסס על סרט נורווגי קצר:

This video is based on the Norwegian short film A Year Along the Abandoned Road, directed by Morten Skallerud in 1991. Time lapse photography was used to make the video, at 50,000 times the normal speed; the original film was 12 minutes long and was filmed over 105 days, and edited to fit the song length and the scenes with the band members

The subject of the short film was Børfjord, a semi-deserted fisherman's village in northern Norway, near Hammerfest

The opening sequence features a poem written by King Olav V of Norway

סיכום היום:

תכנון מול ביצוע: כמעט מושלם, אבל אין תלונות על "הכמעט". ראינו אך לא ביקרנו בפסטיבל הויקינגים בגודבאנגן, עלינו לתצפית סטגסטיין המופלאה, נסענו בכביש השלגים ונדהמנו מכמות השלג שראינו. ראינו כנסיית לוחות אחת (על זו של בורגונד ויתרנו), פיספסנו את מוזיאון הקרחונים אבל הוא נמצא בתוכנית המגירה למחר. וגולת הכותרת – ראינו את המחזה המפתיע והמהפנט של קרחון בויאברין המגיח פתאום על אם הדרך!

מזג אוויר: מעונן חלקית, אין גשם. ראינו המון שלג ואגמים קפואים שלא נמסו. קר מאד בכביש השלג (מעיל, מעיף). יש ערפילים. יש מסתורין.

ניווט: השתמשנו בג'י-פי-אס באוטו וגם הרבה במפה מנייר. הכל עבד פיקס.

לינה: מקום לינה מצוין! מיטות נוחות, שמיכות נקיות, הכל מסודר, נוח ונעים. נוף מקסים מהחלון ומהמרפסת המרכזית.

דירוג אתרים וחוויות: מקום 3 – כביש השלגים, מקום 2 – תצפית סטגסטיין, מקום 1 – (די צמוד למקום 2): קרחון בויאברין!!!   

(סאבטקסט: האמת שקשה לדרג…. הכל היה מהמם!!)

ביום הזה נכנס לראשונה המושג "לבכות מרוב יופי" ואוצר הסופרלטיבים הלך ואזל.

צחוקים מול עצבים: רק צחוקים וחיוכים, אין כמעט עצבים מלבד אבא שלעיתים מסרב לעצור ברגע שאמא מבקשת ממנו! (סאבטקסט: עוכר שמחות וצילומים! )

הנאה: הולכת וגדלה! 

תמונת היום :

סאבטקסט: אי אפשר רק אחת!

קרחון בויאברין

וסלפי זוגי ממצפור סטגסטין

סאבטקסט: אפשר עוד אחת?…

בבקשה: תמונה פנורמית מתצפית סטגסטין.

המשך בחלק ג': קרחונים מרהיבים, דרך עתיקה ופיורד.