הנכם מוזמנים לפריז – Bienvenue a Paris (חלק ג')

היום החמישי : על אמנות, שוטטות וגרגרנות…

בוקר טוב שהחל, כרגיל, עם מאפים טעימים מהבלונג'רי.

אני לוחצת על אמא שלי ללכת למוזיאון ד'אורסיי. חייבת לראות את האימפרסיוניסטים האלה, וחוץ מזה – יש שם תערוכה מדוברת על עירום גברי. לא כדאי להפסיד.

אמא שלי רוצה קניות ונעליים – אז קודם כל קופצות לחנות "שלה" בסן מישל, היא קונה, חוזרות לחדר ומשם לתחנת האוטובוס של קו 84 החביב ליד הפנתאון.

ליד הפנתיאון התכונה רבה – מסדרים עצי חג מולד למרגלות המונומט המרהיב.

P1120876.JPG
תמונת נוסטלגיה, של עצי חג מולד ליד הפנתאון משנת 1998. 
19982014, בהקמה דש ממני

*

נסענו באוטובוס עד שהגענו לתחנה ליד מוזיאון ד'אורסיי. אגב, יש לומר אורסיי, אבל תבינו גם כך….

התחנה היתה סמוכה לגשר שנראה מקסים – גשר להולכי רגל בלבד. גשר כזה נקרא בצרפתית Passerelle . ברשימת המכולת שלי הופיע גשר סימון דה-בובואר שגם הוא, ע"פ תמונות, גשר דומה מאד לזה (נדמה לי שעליו כן נוסעות מכוניות, במפלס תחתון). שניהם גשרים חדשים יחסית בפריז. לגשר "שלנו" שני מפלסים והוא עשוי כדק.

Passerelle Leopold-Sedar-Senghar

אז קודם כל שמחנו מאד על המפגש עם גשר מיוחד שכזה, שנתלו עליו כבר מנעולי-אוהבים רבים ושהנוף ממנו היה מקסים. היה יום שמשי (אך קרררר) והיה פשוט נפלא לעמוד על הגשר, להביט בנופי פריז ולהצטלם…

מנעולים על הפסארייל

כאן גם התרחש "אינסידנט הטבעת" שלנו. לפתע, אאוט אף דה בלו, בשעה שהצטלמנו, הופיע לידינו אישה והושיטה לי טבעת "זהב". הנה, היא אומרת לי, מצאתי את הטבעת הזו. היא שלך?

אני : לא, היא לא שלי.

אישה : אז קחי אותה מתנה, עלי היא גדולה…

אני : לא, לא, קחי אותה את. את מצאת אותה.

סאבטקסט: שמעת כל-כך הרבה סיפורי טבעת – גם כאן בפורום ובעוד מקומות. ועד עכשיו לא נפל האסימון!?! 

אמא שלי : כן, כן , קחי את הטבעת. את מאד נחמדה!

ואז – זה נקלט אצלי. ישר אחזתי חזק במצלמה ובתיק שלי ואמרתי לאמא שלי : היא רוצה לגנוב לנו כסף. תבדקי הכל!!!

אמא שלי : הכל אצלי.

אני : בואי נלך מפה . פתאום יכולים להופיע שותפים שלה.

אמא שלי (רחמיה נכמרו) : אין כאן אף אחד. (האמת, צדקה). אני אתן לה משהו.

אני : אמא!! השתגעת?!?

אמא שלי : היא מסכנה.

וכך נתנה אמא שלי כמה יורו לצועניה העלובה , שאגב, ביקשה עוד!! ואמא שלי הוסיפה… הטבעת, אגב, נשארה אצלי…

אמא שלי : אז עשיתי מעשה טוב לנפש אומללה…

אני : אין כמו אמי הצדיקה wink

הצוענייה / סלאבית לא לקחה מאיתנו כלום.

 תמונות מהגשר שנקרא Passerelle Leopold-Sedar-Senghar

Passerelle Leopold-Sedar-Sengharמנעולי אוהבים צופים על הסיין
אמא ובת על הגשר, לפני בוא הטבעת אמא ובת על הגשר, לפני בוא הטבעת נוף לצד אחד

סיימנו בזאת את ביקורנו על הגשר היפהפה ושמנו את פעמינו למוזיאון.

הגענו לתור בפתחו של מוזיאון אורסיי. היה ממש קר אבל למזלנו התור היה די קצר (וכנראה שאם באמת היינו מגיעות ביום ראשון החינמי, היה שם תור אימתני על בטוח!).

בינתיים היה זמן להתרשם מפסלי בחיות ברחבת הכניסה (כולל הפיל של החידה בתחילת הסיפור…) ועל כרזת תערוכות העירום הגברי.

הקרנף

רמז לבאות...

המממממ…

אני: אמא, אנחנו נכנסות לתערוכה הזו?

אמא שלי : כן, אבל רק אם אין תור נוסף. בכל מקרה, נתחיל בזה…

כמה מילים על מוזיאון ד'אורסיי, לפני שנכנס לתערוכה :

המוזיאון הוקם בתחנת רכבת ישנה שלא היתה בשימוש משום שרציפיה היו קצרים מדי לרכבות. הוא נחנך בשנת 1986 ובשנים האחרונות עבר שיפוץ נרחב, כולל ארגון מחדש של חללי התערוכות.

במוזיאון מוצגות יצירות אמנות מהשנים 1848-1914 והוא מציג כמה מהיצירות האימפרסיוניסטיות והפוסט-אימפרסיוניסטיות החשובות והידועות ביותר בעולם.

בניין המוזיאון עצמו, תחנת רכבת לשבר, הוא מקסים בני עצמו והוא יצירת מופת של סגנון הארט-נובו.

ביקרתי במוזיאון מספר פעמים, ברבים מביקוריי בפריז, ואני תמיד נהנית מחדש – הן מהמבנה המהמם בעיני והן מהיצירות המופלאות. מאד אוהבת אמנות אימפרסיוניסטית!!!

הנה כמה תמונות של חלל המוזיאון :

Musee dOrsay
מוזיאון אורסיי מוזיאון אורסיי תקרת המוזיאוןMusee dOrsay השעון של תחנת הרכבת

*

ועכשיו – לתערוכת העירום הגברי!!!

בצרפתית היא נקראת:

Masculin – L'homme Nu Dans L'art De 1800 A Nos Jours

תרגום חופשי – הגבר בעירום באמנות מהמאה ה- 19 ועד ימינו.

במילה אחת : וואוו!

בשתי מילים : מעניין ועוצמתי!!

בשלוש מילים : משהו שונה לגמרי!!!

הכניסה לתערוכה

גילוי נאות : אמנם התערוכה הופיעה ברשימת המכולת שלי, אך משום מה לא היוותה מאסט עבורי כמו התערוכה של פרידה קאלו. לכן, כשנכנסנו למוזיאון אורסיי, החלטנו שנכנס קודם לתערוכה הזו (אם אין אליה תור נוסף מיוחד) ואם לא נתחבר – נעזוב. לא קראתי על התערוכה מראש ולא התעמקתי בה טרום הביקור.

אבל – כבר בחדר הראשון של התערוכה – נשביתי בקיסמה , וכך גם אמא שלי.

אורפאוס בוכה על קברה של אורידיצה (זאת מהגלרייה מהיום הקודם...)

המיוחד בתערוכה היה שנושא העירום הגברי באמנות הוצג בה מהיבטים שונים ובחללים נושאיים, ולא בסדר כרונולגי כלשהו או ע"פ סוג האמנות. בחדר אחד יכולות היו להופיע יצירות מתחילת המאה ה-19, יחד עם צילומים מהשנים האחרונות, מיצגי וידאו או פסלים מהמאה ה- 20.

כך, היה חדר שהוקדש לעירום הגברי כנושא הירואי (הגבורה) ובו הופיעה יצירה מקסימה של דוד המנצח את גולית , לצד תמונה המתארת את סן סבסטיאן הקדוש המעונה ולצידן- תזאוס ההולך להלחם במינטאור.

חדר אחר הוקדש לעירום בספורט – והיו בו תמונות אימפרסיוניסטיות של מתאגרפים לצד צילום הומוריסטי של גברים עירומים המייצגים שחקני כדורגל צרפתים שזכו בגביע העולם בכדורגל ב- 2006.

הכדורגלנים העליזים ועוד

עוד נושאים בתערוכה : העירום בטבע, סבל, מוות, תשוקה, הפיתוי הגברי והגוף המהולל- גוף הוא רק קופסה לנפש.

עברתי מחדר לחדר , מוקסמת. קראתי כל הסבר אפשרי. הבטתי בגלריית הטיפוסים המעניינים שהגיעה לתערוכה (כולל כמובן, זוגות חד-מיניים….). חזרתי לא פעם כדי לבחון שוב יצירות שעניינו אותי.

לא בכל הציורים היה עירום פרונטאלי, ופעמים רבות היו האיברים האינטימיים מוסתרים או מרומזים. אבל זה לא האישיו המרכזי, אלא הדרך בה מארגני התערוכה חשבו על סידורה. השילוב בין אמנות קלאסית לבין מודרנית, בין ציורי ענק לתצלומים, מיצגי וידאו ופסלים – וכולם עוסקים בנושא אחד – מרתק!

כמובן שהיה אסור לצלם Pas de photos – צעקו הסדרנים שוב ושוב.

וכמובן שהגנבתי תמונות. לא יכולתי שלא לצלם. (אבל לא צילמתי הרבה…).

ושוב אומר להגנתי שקניתי קטלוג (בצרפתית! לא היה באנגלית).

עכשיו ניתן לתמונות לדבר ולחשוף קצת מהתערוכה:אורפאוס בוכה על קברה של אורידיצה (זאת מהגלרייה מהיום הקודם...)האקדמיה של אפלטון, 1900 תזאוס הולך לנצח את המינוטואר כך נראה חדר אופייני בתערוכה

והנה כמה תמונות שסרקתי מקטלוג התערוכה (כדי שתראו שאני למעשה אדם מוסרי וערכי ).

דוד מביס את גליתאדם וחווה מבכים את הבלהרוחצים של סזאן

שמתי לב שהיו תמונות רבות בתערוכה שעסקו במותו-הירצחו של הבל.

היה בכלל עיסוק רב בסבל האדם ובפחד מהמוות.אדם בפני המוותאבל, בה בעת, גם חדרים שעסקו ביופי הטבע ובשילוב הטבעי של עירום הגבר בטבע.

עירום נשי – כמעט ולא היה בתערוכה.

מעניין מאד היה (וגם מוזר ומטריד לעתים) לראות פרשנות של אמנים שונים לסיפורי התנ"ך למשל – דוד ויהונתן.

דוד ויהונתן. כל מילה מיותרת.

מעניין היה גם לראות שפעמים רבות דמויות הגברים בעירום היו מאד נשיות במראה (שיער ארוך, עדינות).

האקדמיה של אפלטון, 1900הרוחצים של סזאןאדם בפני המוותאדם וחווה מבכים את הבל

והנה עוד יצירה שסיקרנה אותי מאד :

דוד לה שאפל David LaChapelle

Would-Be Martyr and 72 Virgins

פרשנות של האמן ל-72 הבתולות שמחכות לקדוש המקריב את חייו. גוליבר, ברביות מוסלמיות… מעניין!

Martyrwith_72Virgins2 (1).jpg

ועכשיו נצא מתערוכת העירום ונחזור למוזיאון ד'אורסיי השפוי…

החלפת אווירה :

יצאנו מתערוכת העירום הגברי ועלינו לקומה החמישית – היישר לציורי האימפרסיוניסטים החביבים עלי עד מאד. שלושת הגדולים – מונה, רנואר ומאטיס ושאר חבריהם – סזאן, מאנה, גוגן ועוד ועוד

קלוד מונה

מוזיאון אורסיי עבר שיפוץ בשנים האחרונות וקצת שינו את סדר התמונות המוצגות, אבל מה זה בעצם משנה?… הכל יפה.

מאוחר יותר ירדנו לקומה השנייה – בה מוצגות יצירות של ואן-גוך, טולוז לוטרק ועוד ועוד….

ואן גוך

אחד מלילות הכוכבים של ואן גוך

העין לא שבעה מלהביט בתמונות המקסימות והקלאסיות כל-כך, בפסלים ובויטראג'ים שיצרו חלק מהאמנים (למשל גוגן – שהכין ויטראג' טיפאני, כך גם טולוז לוטרק).

ויטראג' של טולוז לוטרק : הקרקס

ויטראז של טולוז לוטרק  - הקרקס

ויטראג' של גוגן

ויטראז של גוגן

בין לבין, עשינו כמובן הפסקת קפטריה במוזיאון.

חייבים קצת לנוח, לאכול ולשתות משהו חם… 

אז הגענו לקפטריה היוקרתית יותר – שמחיריה בהתאם לעיצובה המהמם… (הזולה יותר נמצאת בקומה התחתונה). על הקיר החיצוני של הקפטריה נמצא אחד משעוני הענק של תחנת הרכבת לשעבר.

P1120917.JPG

הקפטריה של אורסיי בקומה החמישית :

P1120913.JPGP1120917.JPG P1120913.JPG P1120921.JPG

ועוד כמה רשמים מהמוזיאון :

* קבוצת תלמידים שבאו ללמוד במוזיאון (שוב סל-תרבות פריזאי….)

תלמידים תרבותיים

* פסלים מקסימים – בתוך המוזיאון

פסלים חומים

מחזיקים את כדור הארץ שלא ייפול

* פסלים הצופים אל הנוף בגג מוזיאון אורסיי

על גג המוזיאון - נוף לגלגל הענק בקונקורדפסלים חומים תלמידים תרבותיים

השעה ארבע ואנחנו נפרדות, לאחר שוטטות ארוכה ומהנה, ממוזיאון ד'אורסיי המקסים.

השעה ארבע

מוזיאון אורסיי

בערב מצפה לנו ארוחה משפחתית.

אמא שלי רוצה לחזור למלון ולנוח קצת לפני.

אני רוצה לנצל כל רגע ולהנות מיופיה של פריז.

אנחנו מתפצלות וקובעות להפגש במלון.

בתחילה – חזרתי לגשר – Passerelle Leopold-Sedar-Senghar

הנוף ממנו מקסים, העיצוב שלו מהמם בעיני ואני נהנית לי מהטיול עליו.

הגשר על שם נשיא סנגל לשעבר

בטומוש בסיין

רציף הנהר והגשר ליד המוזיאוןבטומוש בסיין הגשר על שם נשיא סנגל לשעבר הגשר - פסאריילשני מפלסי הגשר , ברקע - גלגל הענק מנעולי אוהבים צופים על הסיין

לאחר התלבטות קצרה, ביני לבין עצמי – האם לנסוע לאי סן לואי? לחזור לכיוון הרובע הלטיני? ללכת ברגל או לקחת אוטובוס? החלטתי (גם מכיוון שלא הגיע שום אוטובוס והיה לי קררר blush ) ללכת ברגל דרך גני טילרי, לכיוון רחוב ריבולי.

זו היתה שעת בין-ערביים, אבל בכלל לא היה מפחיד או מדאיג לטייל בגנים.

מראה הגנים בשלכת, בשעה מיוחדת זו של היום, היה קסום.

P1120975.JPGP1120967.JPG P1120975.JPG P1120970.JPG

P1120970.JPG

הגעתי לרחוב ריבולי, המואר והמקושט.

P1120977.JPG

עכשיו התחיל הקטע הגרגרני….

הגעתי לאנג'לינה המפורסמת – בית-קפה, מעדנייה ובעיקר – מקום המצאו של השוקו המפורסם בפריז.

P1120992.JPG

מסתבר שמוכרים שם "שוקו טו גו"…. – Chocolat Chaud כמובן שקניתי. ממממממ. מעדן!!! וכמובן שהוספתי כמה מאקרונים. היה לי טעים ומשובח בפה  . מומלץ!

P1120985.JPG P1120977.JPGP1120990.JPG P1120990.JPG P1120992.JPG

סיימתי את הסיור הרגלי והקולינרי שלי ברחוב ריבולי. תוך כדי, עשיתי קצת שופינג למזכרות וסווצ'רטים לבנים.

לקחתי את אחד מקווי האוטובוס (21 או 27) שמגיעים היישר למלון שלנו ולא שכחתי להכנס לבולאנג'רי "שלנו" ולהזמין קרואסונים ובאגט טרדינשיונאל למחר, להביא לארץ. יש דרישות לבני משפחתי, ובמיוחד לבנים שרוצים קרואסון ובאגט צרפתי. הם רוצים להתענג על הטעם.

עכשיו לא נותר אלא לחכות לבני משפחתנו היקרים, שרוצים להזמיננו לארוחת ערב צרפתית במסעדה שהם מאד אוהבים. 

בת הדודה ס', בעלה והבן הגיעו במכוניתם לאסוף אותנו. זכינו שוב בנסיעה לילית בפריז המוארת והיפה והגענו למסעדה אי-שם באחד הרובעים היותר מרוחקים של פריז. מסעדה צרפתית המתמחה יותר באוכל של דרום צרפת וגם אם אומר לכם את שמה (Restaurant le Provencal , אם אתם מתעקשים), רוב הסיכויים שלא תגיעו אליה…. מסוג המסעדות שרק המקומיים מכירים. בני משפחתנו סועדים שם לעתים קרובות מאד.

נכנסים למסעדה

מה אגיד ומה אומר?

זו היתה הארוחה הטעימה ביותר שאכלנו במהלך השבוע הזה! 

תמורת מחיר קבוע של 20 אירו לאדם, קיבל כל אחד שלוש מנות – ראשונה, עיקרית וקינוח, כולל יין חופשי…

והמאכלים? תענוג לחיך!

מאד אהבתי את סלט הגינה החמה שלהם – שנקראת cabeccou. מעולה!!

סלט גבינה חמה

אכלתי דג סלמון מעולה. והיתה גם תוספת מעולה של כרישה.

והשיא? צלחת קינוחים מכמה סוגים לכל אחד! מממממ….

כמובן שלא פסחתי על אף טעימה והכל היה משובח.

קינוחים לגרגרנים

בדרך חזרה למלון, ראינו את הגשר שרציתי לראות – גשר סימון דה בובואר (Passerelle Simone de Beauvoir) – שנראה דומה מאד לגשר שעליו היינו, הקרוב למוזיאון ד'אורסיי. אז אפשר לעשות עוד וי על רשימת המכולת (אע"פ שלא הילכתי על הגשר… לא נורא …)

נפרדנו מבני משפחתנו היקרים , שמתעקשים גם לקחת אותנו למחרת לשדה התעופה. אין מילים לנדיבותם ואהבתם!!!

לילה טוב, עוד יום הסתיים…. 

סלמוןסיכום היום:

רשימת המכולת : אפשר לסמן "וי" על מוזיאון ד'אורסיי ועל תערוכת העירום הגברי (אמנם לא ממש היתה ברשימה, אבל היתה לי בראש..). וגם על כך שראיתי את גשר סימון דה-בובואר.

משפחה : סעודה עם המשפחה במסעדה צרפתית "אמיתית", ארוחה משובחת וחברה נפלאה! surprise

דברים לא מתוכננים : גשר Passerelle Leoppold-Sedar Senghar ליד מוזיאון ד'אורסיי, שוקו חם באנג'לינה….

שוטטות: בתוככי מוזיאון אורסיי, על הגשר, בגני טילרי לעת ערב, ברחוב ריבולי.

הנאה: רבה מאד מאד wink !

תמונה לסיכום היום : אמא ואני ליד מוזיאון ד'אורסיי

מוזיאון אורסיי - מבט מהגשרP1120945 - עותק

 

שיר פריזאי עכשווי

היום השישי והאחרון : השלמות, קניות, הביתה ולישון

בוקר טוב, הגיע היום האחרון של טיולנו בפריז.

עם אמא שלי – מיטב הנוחות. הזמנו לילה נוסף במלון כדי שלא נצטרך על הבוקר לארוז ולעשות צ'ק-אאוט ונצא בזמן שלנו בנחת מהמלון בערב. ישנם אנשים המבקשים צ'ק-אאוט מאוחר, גם תמורת כסף – אך לא תמיד כדאי לסמוך על כך, אם המלון בתפוסה מלאה וגם לעתים – הסכום גבוה מעלות לילה אחד. כך, שאם מזמינים מראש 7 לילות, ההפרש קטן מאד ומשתלם.

נותרו מספר מקומות שרצינו לדגום, וגם מספר חנויות…

החלטנו לפתוח את הבוקר (כמובן לאחר הקרואסון והקפה  ) בסיור נוסטלגי נוסף מרחובות הרובע הלטיני, מאחורי הפנתאון, שם התגוררנו באחת הפעמים שהיינו בפריז. 

הפנתיאון מתקשט לכבוד חג המולד

מצאנו את הבניין "שלנו" ושוטטנו ברחובות היפים, בסמוך למוסדות אוניברסיטת פריז.

איזור סטודנטיאלי, משובץ במבנים יפים ובכיכרות קטנות וחמודות.

זה הבניין בו התגוררנו ב- 1998

הבניין שלנו

פינה יפה ברובע הלטיני
רחוב אקול פינה יפה ברובע הלטיני הבניין שלנורחוב אקול רחוב דקרט - הרחוב "שלנו"

מכאן, החלטנו לנסוע באוטובוס לאיזור סן ג'רמן דה-פרה – איזור מאד אופנתי, טרנדי ומומלץ ע"י כולם.

כיכר הכנסייה

וכאן – אני מביעה את הסתייגותי. הייתי שם כמה פעמים, ובכל פעם – אני לא מבינה ממה התלהבות. כך גם הפעם. לא מצאתי שום דבר מיוחד או מפעים באיזור הזה, והוא לא עושה לי את זה. אמא שלי, בזמנו מאד אהבה את המקום – והפעם גם היא התאכזבה, כמוני.

אז הסתובבנו קצת בשוק חג המולד (אין מה להשוות לזה בשאנז אליזה!) וגם נכנסנו לכנסייה, שהיא הכנסייה העתיקה ביותר בפריז – נבנתה במאה ה-11. וגם נכנסנו לבית מלון יוקרתי לשירותים blush – היו מאד אדיבים ולא אמרו מילה…. (מה אכפת לי מה חשבו!).

לא כל-כך מצאנו את עצמנו שם (סאבטקסט: בזבוז זמן!) , אז הלכנו. כלומר נסענו – מספר תחנות אוטובוס ואנחנו במרכז מונפארנס.

כמה תמונות, בכל זאת:

שוק חג המולד בסן ג'רמן דה פרה

שוק חג המולד בסן גרמן דה פרה

חצר הכנסייה

גינת הכנסייהויטרז מהכנסייה כנסיית סן גרמן דה פרה גינת הכנסייהכיכר הכנסייה שוק חג המולד בסן גרמן דה פרה

כנסיית סן ג'רמן דה פרה

כנסיית סן גרמן דה פרה

כאמור, הסתלקנו מסן ג'רמן דה-פרה, כשפנינו לאיזור מונפארנס, המשופע חנויות וקרפריות.

התחלנו בחנויות…. לאחר סיבוב ב- C&A , התחלתי להרגיש שאני במשביר לצרכן. לא בא לי יותר. הרגשתי בזבוז זמן ולא מצאתי את עצמי. אמא שלי יותר מתחברת לחנות זו ויש לה סבלנות (היא גם טובה בלמצוא דברים שווים שם), אבל אני – נשברתי.

מכיוון ששתינו היינו רעבות, החלטנו ללכת לקרפרי הידועה באיזור – בה יש קרפים בסגנון ברטאן. בקרפרי זו היינו מספר פעמים בביקורים הקודמים, גם עם אבי ז"ל, והיא זכורה לנו מאד לטובה: Creperie du Manoir Breton

הפעם יש כתובת!!!   

18, rue d'Odesa – רחוב אודסה שיוצא מאחורי הכיכר הגדולה של מונפארנס.

המסעדה מבחוץ

(אגב, יש גם רחוב קטן שנקרא מונפארנס (לא השדרה הגדולה) ושם יש המון קרפריות מצויינות.)

אבל נחזור לשלנו. היא באמת היתה מעולה, שוקקת אנשים, מאד צרפתית והחוויה של אוכל טוב , סיידר חם (אלכוהולי כמובן) , צרפתים וגינוני הטקס – היתה נפלאה.

אז אכלנו גאלטים (קרפים מלוחים) ושתינו Cidre ולקינוח הזמנו קרפ גרנד מארנייה, עם כל הטקס של הברנדי שהמלצרית שופכת על הקרפ ומדליקה להבה –

crepe flamb au grand marnier ממממממ-משובח!! 

זו היתה ארוחה חגיגית לסיום הטיול ואכן היתה שווה ביותר!!!סידר עם מפית המסעדה (והכתובת...) גאלטים וסלט

crepe flambée au grand marnier
סידר עם מפית המסעדה (והכתובת...)המסעדה מבחוץגאלטים וסלט crepe flamb au grand marnier

 

לאחר סעודת הסיום שלנו בקרפרייה השווה, שמנו את פעמינו לעוד מטרה שחיכתה לנו והמתינה ליום האחרון – אמנם לא ברשימת המכולת, אבל בהחלט קשור: קניות בסופרמרקט.

אמא שלי, שזכרה היטב את הסביבה, איתרה את הסופר של "מונופרי" מאחורי כיכר מונפרנס. נכנסנו לסופר הגדול והתחלנו בחגיגת קניות – גבינות מכל הסוגים, שוקולדים (נמצאו ביצי-קינדר הישנות!!) , חטיפים מיוחדים ועוד ועוד. מצאתי גם את תיק "הנסיך הקטן" שחשקתי בו מאז ראיתיו בגלארי לה-פאייט – רק שם עלה כמעט פי שתיים…

הנסיך הקטן

בקיצור – הנאה …

הנסיך הקטןמכאן – שוב חל פיצול.

אמא שלי התעייפה ורצתה להתכונן בשקט במלון לטיסה. מגיע לה בהחלט.

ואני – כמובן שרציתי לשאוף עוד קצת פריז, עד כמה שאפשר…

בינתיים – כמה תמונות מהאיזור סביב מונפארנס, ליד המונופרי.

P1130091.JPGהבניין ליד הסופרP1130095.JPG הבניין ליד הסופר P1130095.JPG

כפי שסיפרתי, התפצלו שוב דרכינו.

אמא חזרה למלון עם אוטובוס + חבילות הקניות של הסופר.

אני ראיתי חנות בודי-שופ (זאת האנגלית, לא הישראלית…) , שאני מאד אוהבת את מוצריה ונכנסתי לחגיגית שופינג נוספת, כולל מתנות לבנים (המלצה – האפטרשייב שלהם White Musk לגברים – מעולה ואהוב מאד על בני משפחתי) ולעצמי .יצאתי עם חבילה מכובדת ועליתי על קו אוטובוס, שראיתי כי ייקח אותי למקום שלא הייתי מוכנה לוותר על ביקור בו – אי סן-לואי Saint-Louis – אחד המקומות האהובים עלי בפריז, שאין פעם שאני בעיר שלא מוכנה לוותר על ביקור בו. וגם הפעם, החלטתי, לא אוותר!! לרשותי כשעתיים (בהנחה שעלי להגיע למלון, להשלים אריזה ולהתארגן לטיסה) ואני מתכוונת לנצל אותן!

בדרך חלפתי ברחובות הרובע הלטיני ונהניתי לראות מקומות בהם טיילתי בזמנו – כמו כיכר קרדינל לימוניין (בדיחה משפחתית). ראיתי מהחלון את המכון הערבי בו לא ביקרנו בסופו של דבר ונהניתי מהטיפוסים באוטובוס.

ירדתי ליד הנהר, סמוך לגשר המחבר את העיר עם אי סן לואי – Pont de la Tournelle לאורך הגדה, דוכני הספרים – Bouquiniste .

כמה תמונות לדרך ​ :

נסיעה באוטובוס פריזאיאישה באוטובוס צרפתיאישה באוטובוס צרפתי דרישת שלום מקרדינל לימונייה... דוכני הספרים ליד הנהרגשר פונט דה לה טורנל

 

גשר פונט דה לה טורנלגשר פונט דה לה טורנל

IMG_6782.JPG

הגעתי לאחד המקומות האהובים עלי ביותר בפריז – אי סן לואי – Ile st. Louis.

זה האי הקטן שנמצא בהמשך לאי דה-לה סיטה (זה של נוטרדאם) והוא ידוע בעיקר בשל הגלידה המפורסמת של ברתיון , שנמכרת שם בבית העסק המקורי. האי נחשב כאחד האיזורים היוקרתיים ביותר בפריז.

אי סן לואי

קצת מידע:

האי מחובר במערכת גשרים ליתר חלקי פריז, בגדה הימנית ובגדה השמאלית, וכן לאיל דה לה סיטה, באמצעות גשר סן לואי. האי, שכיום משמש בעיקר למגורים, היה בעבר שני איים בלתי מיושבים ששמשו כשדה מרעה עבור בקר וכאזור לאכסון עצים. בנייתו הצפופה במהלך המאה ה-17, בעת מלכותם של אנרי הרביעי ולואי השלושה-עשר, היא אחת הדוגמאות הראשונות לתכנון עירוני. האזור מופה ונבנה מקצה האי לקצהו בין השנים 1613-1664, והפך למעין אי שליו ורגוע בלב העיר הרוגשת.

כמה מהמפורסמים שהתגוררו באי סן-לואי : הפסלת קאמי קלודל, לאון בלום, וולטר, ז'אן-ז'ק רוסו. לנשיא צרפת ג'ורג' פומפידו היתה כאן דירה סודית.

עד היום מתגוררים באי אמנים וסופרים רבים והוא חביב מאד על הבוהמה הפריזאית.

האי קטן ויש בו למעשה רחוב ראשי אחד וכמה סימטאות.

ברחוב הראשי – בוטיקים וחנונות קטנות, קסומות ומעניינות, בתי-קפה ותה, מסעדות יוקרתיות ובתי מלון נחשבים.

בכל ביקור שלי בפריז אני מגיעה לאי סן-לואי, לפחות פעם אחת…

וגם הפעם – החלטתי – לא אוותר. כמעט כמעט התפספס לי הביקור שם, אבל גיליתי נחישות והחלטיות…

אז טיילתי לי באי, לאורך הרחוב הראשי, מתענגת על חלונות הראווה, נכנסת מדי פעם לבוטיק יפהפה או לחנות מתוקה, רוכשת כמה מזכרות ומצלמת… yes

אמנם את הטיול הקטן הזה קיימתי בתנאים לא הכי נוחים – עם שקית הבודי-שופ הגדולה, בקור ובעיקר – בלחץ זמן, אבל – נהניתי מכל רגע ודקה surprise

מומלץ!!!

אי סן לואי כשברקע - הנוטרדאם אי סן לואי הרחוב הראשי באיחנות הפיציפקעס חנות הבובות

 תמונות מאי סן-לואי המקסים :

הרחוב הראשי באיחנות מהממת כאן רכשתי! רחוב מקושטבוטיק חנות הגמדים

בוטיק

P1130135.JPG
P1130126.JPGP1130126.JPG P1130135.JPGP1130116.JPG P1130121.JPG

השעון מתקתק והזמן אוזל.

אני חייבת להפרד מהאי, ועוברת בגשר המחבר את שני האיים – אי סן לואי ואי דה לה סיטה.

אי סן לואי כשברקע - הנוטרדאם

אני צועדת מאחורי הנוטרדאם (אגב, למטיילים שם שזמנם עמם ובשעות אור כמובן – נמצאת שם אנדרטת השואה לזכר יהודי פריז שניספו. מקום מצמרר ועוצמתי).

אני מאד אוהבת את המקום הזה הזה בפריז. החלק האחורי של הנוטרדאם לא פחות יפה (ויש האומרים אף יותר ) מהחלק הקידמי המפורסם.

תמונת נוסטלגיה של שלושת ילדיי באותו המקום…. angry

נוסטלגיה 2005 נוסטלגיה 2005הגשר החלק האחורי של הנוטרדאם

*

הגעתי לגשר האחרון המחבר את האיים עם הגדה השמאלית. נדמה לי שקוראים לו "הגשר הקטן" Petit Pont .

הוא היה מקסים ביותר כי היו עליו מלא מלא מנעולי אוהבים והנוף ממנו היה פשוט מהמם.

IMG_6776.JPG

הגשר

הנוף מהגשר:
IMG_6776.JPGפריז מתכוננת לערב
והנה הנוטרדאם, מוארת לעת ערב
החלק האחורי של הנוטרדאם P1130149.JPG P1130154.JPG

צעדתי בגדה השמאלית, סמוך לנהר וחיפשתי את תחנת האוטובוס הקרובה שבה יהיה קו המביא אותי למלון. כבר הייתי די עייפה מהסיור ולחוצה בזמן. הלכתי עוד ועוד (אין שום תחנת אוטובוס מתאימה שם!) עד שהגעתי לפינת שד' סן-מישל, סמוך לנוטרדאם, החלק הקידמי.

סגירת מעגל – כי בבוקר היום הראשון היינו שם, אמא ואני.

עכשיו, הנוטרדאם פצחה בשיר פרידה עבורי (בחיי…) שכלל מנגינות פעמונים ודינדונים. כל כך נהניתי… זו לא היתה שעה עגולה והיה די מוזר שפתאום סתם כך החלה המנגינה הזו – אז הרגשתי קצת שזה אולי גם לכבודי ולכבוד הערב האחרון שלי בפריז.

הנה גבירתנו עם עץ חג המולד המואר :

Au revoir, Notre DameAu revoir, Notre Dame הנוטרדאם

*

מצאתי את תחנת האוטובוס עם קו 21 שייקח אותי למלון.

נכנסתי לבולאנג'רי "שלי" לקחת את הבאגטים והקרואסונים שהבטחתי לבני משפחתי המייחלים ל"טעם של פריז".

פרידה מהבולאנגרי שלנו

הגעתי למלון (אמא שלי כמעט התפוצצה מרוב דאגה ולחץ עד שחזרתי, אבל הכל היה בסדר…). סיימתי לארוז צ'יק-צ'ק, התרעננתי וירדנו למטה לפגוש את בת-דודתנו ס' המקסימה, שכזכור – החליטה לקחת אותנו לנמל-התעופה.

ולא זו בלבד – היא הגיעה עם בעלה, מלווים בתשורות  – קופסאות מאקרונים, ספרים על פריז ומזכרות… אין על ס' הנפלאה שלנו! 

הדרך לנמל-התעופה עברה עלינו בנעימים ובאווירה משפחתית.

נפרדנו מבני הזוג בחיבוקים ובנשיקות ונכנסנו לאולם הנוסעים.

כל תהליך הצ'ק-אין עבר חלק וביעילות, ולנו היה זמן להנות בנמל-התעופה – לאכול ולשתות, קצת שופינג בדיוטי-פרי (לא זול).

כבר אמרתי קודם שנמל התעופה שארל דה -גול מצא-חן בעיני מבחינת העיצוב והסטייל – צרפתי או לא?…

עלינו על טיסת הלילה שלנו  (לא ישנו יותר מדי…) ונחתנו בשלום בארץ.

ומה קבלת הפנים? גשם שוטף….

לא ייאמן ! – כל השבוע בפריז בלי גשם ודווקא כאן בארץ – ארובות השמיים נפתחו.

(בדיעבד, זה היה אחד מימי הגשם המועטים, לצערנו הרב, שהיו בחורף זה…)

עלינו על הרכבת ובעלי היקר  אסף אותנו ולקח אותנו הביתה.

חזרנו עייפות אך מאד מרוצות ומחוייכות…

הבנים אכלו קרואסון לארוחת הבוקר ואמא הלכה לישון….

Au Revoir Paris

C'etait Marveilleuseנמל התעופה שארל דה גול מטוסים ממתינים להמראהעולים למטוס להתראות, פריז

*

סיכום היום:

רשימת המכולת: אפשר לסמן "וי" – על הטיול שלי באי סן-לואי. גם על קניות בסופר…

משפחה : ס' ובעלה היקרים לקחו אותנו לנמל התעופה והעניקו לנו עד הרגע האחרון אווירה משפחתית חמה ואוהבת .

דברים לא מתוכננים: כל היום לא היה מי יודע מה מתוכנן…

שוטטות: ברובע הלטיני, בסן-ג'רמן דה-פרה, באי סן-לואי.

הנאה: Avec Grand Plaisirwink !

תמונה לסיכום היום, ובעצם גם לסיכום הטיול: אמא ואני ברובע הלטיני, ליד הסורבון.

IMG_6556 - עותקלהתראות, פריז היפהפיה...

סוף-סוף סיימתי לכתוב על הטיול שלנו, אמא ובת, בפריז.

תודה לאמי היקרה שיזמה את קיום הטיול הזה. היה לנו כיף ביחד!! 

מקווה שנהניתם ואולי גם קצת קבלתם נקודות מבט שונות ומידע שחידש לכם.

ולסיום-סיום: תמונת נוסטלגיה של אמא ושלי מפריז, 1972 – על המדרגות למרגלות גשר ביר-חכים .

la mere at la fillela mere at la fille

 

שיר פרידה פריזאי – איך לומר לכם להתראות…?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s