פריז לאם ולבת

 

Bienvenue a Paris 

ברוכים הבאים לפריז 

טיול של אמא ובת חובבות פריז – חלק א'

הקדמה עם הרבה נוסטלגיה:

לפריז ולי יש רומן מתמשך על פני שנים רבות.

זכיתי להגיע לעיר הקסומה הזו עוד כשהייתי ילדה קטנה בת ארבע. אבי ז"ל, קיבל שנת שבתון בעיר האהובה עליו ואנחנו התגוררנו שם במשך שנה. כמובן שלא הבנתי זאת אז, אבל העיר הזו כנראה שבתה את לבי והצרפתית חילחלה, גם אם נשלחתי לגן ילדים ישראלי…. יש לי כמה זכרונות מעורפלים שכוללים נסיעה במטרו, ומגדל אייפל ושלג שירד, בדיוק כשהייתי חולה – אבל אמא שלי עטפה אותי היטב ולקחה אותי החוצה כדי שאהנה מהחוויה… וכמובן – הפיל בבר שצפיתי בסרטים המצויירים שלו בטלוויזיה, וכנראה שהוא זה שלימד אותי צרפתית…

השנים חלפו ואני הגעתי לפריז שוב ושוב, כל כמה שנים.

בהיותי סטודנטית, אחרי קורס קיץ בשטרסבורג (וזה לסיפור אחר) , הגעתי לפריז לכמה שבועות והתגוררתי אצל הדודה המבוגרת ברובע ה-20.

לאחר פחות משנתיים – הגעתי לעיר עם החבר שלי – שהיום הוא בעלי … שוב היתה לאבא שלי שנת שבתון ואנחנו גרנו איתם בדירה כמה שבועות.

עוד כמה שנים חלפו, ושוב חצי שנת שבתון – ואני כמובן מגיעה לבקר את ההורים בחנוכה, עם הדודה שלי, ומשאירה את בעלי עם הילדים בארץ…

הילדים שלי גדלו עם סיפורי פריז ותמיד רצו לראות את מגדל אייפל (טוב, נו, גם את יורו-דיסני …). בשנת 2005 – הפעם הראשונה שלקחנו אותם לחו"ל נסענו לפריז עם שלושת הבנים ועם הוריי וחווינו את פריז דרך עיני הילדים.

למותר לציין שבכל הפעמים היה נפלא ונהדר, ובכל אחת מהפעמים ראיתי דברים חדשים, אבל נהניתי גם לחזור שוב ושוב לאותם מקומות האהובים עלי.

אז זהו סיפור הרקע והקדמה ארוכה לטיול המקסים עם אמא שלי – פריז, חנוכה 2013 .

הנכם מוזמנים להצטרף, פריז הקסומה מחכה לכם….

 ולפני שנצא למסע – "זה מול זה" : תמונה ממדרגות מונמארטר – כשהייתי ילדה בת ארבע, ולאחר שלושים ומשהו שנים – כשאני כבר אמא לשלושה….

ועוד פרט קטן….

יש לנו גם משפחה בפריז. אפילו שני ענפים….

ענף אחד – ממשפחתו של סבא שלי, ענף שני – ממשפחתה של סבתא (שניהם הורי אמא שלי).

כך, שהנסיעה לפריז היא לא "סתם". היא גם ביקור משפחתי!

אמא שלי : " מי יודע אם אראה את הדודה הזקנה שוב אי-פעם… צריך לבקר אותה!"

בני משפחתנו היקרים מאד התרגשו לשמע בואנו והציפו אותנו במיילים ובהודעות פייסבוק. אני הזהרתי את אמא שלי שלא ניתן להם "להשתלט" על הביקור בפריז ושצריך להזכיר להם שאנחנו (גם) תיירות!

החלטנו להעניק להם את הערבים וניסיתי להרכיב איזושהי תוכנית-על: אלו דברים אנחנו רוצות לראות, על מה לחזור ומה לחדש כמובן.

כרטיסים הוזמנו ב"אייר-פראנס" במחיר שווה – 356 דולר – הם היו אמנם non-refundable אבל למי אכפת! הוספנו למזוודות 15 דולר לכיוון – הרבה יותר זול מאיזי ושות'.

מלון מתוק הוזמן ברובע הלטיני, החביב עלינו. מאוחר יותר אספר עליו.

לו"ז ביקורים משפחתיים הורכב , דף "רשימת מכולת" הודפס, ספר קטנטן נרכש (כי אמנם יש לי ספרים, אבל אני חייבת עוד משהו קטן וחדש יותר – אז קניתי את "פאריז כאן ועכשיו" – ספר כיס של "העולם".)

הנה "רשימת המכולת" L'epicerie :

מוזיאונים :

1. מוזיאון ד'אורסיי
2. מוזיאון קלוני
3. הגרנד פאלה – תערוכת Georges Braque
4. האורנג'רי – תערוכת Frida Kahlo and Diego Rivera, Art in Fusion
5. מוזיאון ז'קמאר אנדרה (Mus Jacquemart Andr/span>)
6. המשכן האירופי לצילום (Maison Europnne de la Photographie)
7. Mus des Arts Forains – Bercy Village (קו 14 במטרו)
8. Artcurial – 7 rond-point des Champs-yss (תערוכות החל מה-2 לדצמבר)

מקומות מעניינים :

• הפסאג'ים הייחודיים (הרובע השני) – הדפסתי מסלול
• פָּ‏אלֶ‏ה-רוֹ‏יָ‏אל Le Palais-Royal
• הקונסיירג'י – Conciergerie
• מרכז 104 – כתובת: 104 Rue d'Aubervilliers 75019 Paris, מטרו: Stalingrad / Riquet
• מכון העולם הערבי (תצפית + תערוכה)
• Kadist – מרכז לאמנות מרתקת rue des Trois Freres 21 (ליד מונמרטר)
• אי הברבורים – All'ee Des Cygnes (פסל החירות הצרפתי)
• בפלאס ד'איטלי (Place d'Italie) נמצאת אחת מתחנות המטרו הגדולות והמיוחדות – נובעים שם מעיינות וזורם נחל.
• רחוב בוסי (Rue de Buci) (רובע סן-ג'רמן)
• מתחם ברסי וילאג'/ מתחם קור סנט אמיליון (Bercy Village / Cour Saint Emilion) – קו מטרו 14. פארק ברסי = פארק יצחק רבין, גשר ברסי.
• גשר סימון דה בובואר (Passerelle Simone de Beauvoir)
• קולנוע רקס Le Grand Rex , 1 Boulevard Poissonnie , במטרו – קווים 8 ו-9 לתחנת Bonne Nouvelle
• כנסיית סנט שאפל – Sainte Chapell
• שווקי חג מולד – שאנז-אליזה, סן-ג'רמן/

מקומות לחזור אליהם :

•  אי סן-לואי
• פלאס דה-ווג'
• גני לוקסמבורג

 כמובן שידעתי שלא הכל נספיק, וגם אם חצי או שליש נעשה, הכל בסדר…. רשמתי רעיונות – חלקם מקומות חדשים עבורי, חלקם כאלה שרציתי לחזור אליהם ומה שייצא – אני מרוצה 

אז הנה רמז למקום אחד, בהומאז' לבבר שלנו….

עוד מעט ממריאים…

ובינתיים – תתכוננו לסיפור יפה…

מגיעות לעיר, מתמקמות ו…מתחילות

28.11.13 . היום הגדול הגיע – אנחנו טסות לפריז!

היום הראשון של חופשת חנוכה. כמה שבועות קודם לכן, ערכתי עם כיתתי טקס על דוד בן גוריון, ושמחתי לפגוש אותו בנתב"ג – הוא נמל התעופה בן גוריון :

הטיסה באייר פראנס עברה בנעימים. מטוס קטן למדי וקצת צפוף, אבל אין מה להתלונן.

האוכל היה בינוני אבל הם מאד נדיבים בשתייה, כולל יין.

אנשי הצוות היו מאד נחמדים, יש לציין. (אגב, באייר פראנס משמיעים את ההודעות הקבועות על חגורות, כיסי אוויר ושאר ירקות גם בעברית).

נחתנו בפריז בשעה טובה.

הזמנתי הסעה אצל רוני – בחור נחמד מאד שלקח אותנו באופן פרטי משארל דה -גול למלון במיניואן החדיש שלו תמורת 50 אירו. (אגב – לטסים באל-על ובארקיע יש אפשרות להזמין שאטל אצל הנהגים השונים (והרבים). לטיסות אייר-פראנס הם לא נותנים את שירותי השאטל (המסתובב בין בתי מלון) ולכן גם מתפרעים במחירי ההסעה הפרטית. רוני היה הוגן, אדיב ונחמד! מומלץ!

רוני משתמש בווייז בעברית ושר לנו את "סע לאט"… (כהומאז' לאריק איינשטיין שהך לעולמו יומיים קודם נסיעתנו  )

שדה התעופה שארל דה-גול מאד ידידותי ואסתטי. תפסו את עיניי כורסאות המנוחה הנאות :

 

אמא שלי ואני מעדיפות לטוס אחה"צ או בערב, להגיע נינוחות , לישון כמו שצריך ולהתחיל רעננות למחרת.

אז בחרנו טיסה שיצאה ב- 14:00 (קצת איחרה), נחתנו בפריז בסביבות 6 בערב והגענו למלון קצת אחרי 8.

המלון : Elysa-Luxembourg ברובע הלטיני, ממש מול גני לוקסמבורג, קרוב לפנתיאון וסמוך אליו תחנת RER והרבה קווי אוטובוס שווים.

יופי של מלון, קטן , נעים ונוח במיקום מנצח

הרחוב של המלון שלנו – Rue Gay Lussac

קבלנו חדר לא קטן (יחסית לפריז ) 16 מ"ר, מיטה נוחה, נקי, מסודר עם פינת קפה, חדר אמבטיה נוח מאד ומרווח. השירות היה בסדר גמור ואני ממליצה! ארוחת בוקר החלטנו לא לקחת, גובים 14 אירו על ארוחה.

לכן, בבקרים אכלנו petit dejeuner בבתי קפה ליד המלון, ואח"כ עברנו לשיטת "קנה קרואסון/ בריוש / באגט" בבולנג'רי הסמוך, לאכול בחדר עם כוס קפה ואחרי זמן מה, עוד כוס קפה… 

• הערה לגבי ארוחת הבוקר: אם מזמינים את המלון דרך האתר , מקבלים מחיר מוזל של 7 אירו וזה כבר מאד משתלם. כדאי תמיד לבדוק ולהשוות מחירים בין הזמנה דרך booking.com לבין הזמנה ישירות מאתר המלון.

בערב הראשון, לאחר שהתמקמנו, הלכנו לאכול באחת מהמסעדות באיזור. בחרנו באחת שנראתה קצת "מלכודת תיירים" אבל היתה בסדר גמור. היו שם קישוטי חג-מולד וישר נכנסנו לאווירה… אכלתי לזניה טעימה, אמא שלי אכלה דג ושתתה יין והלכנו לנו לישון מרוצות ונינוחות.

לילה טוב…

היום הראשון : קצת היסטוריה ונצרות וגם משפחה 🙂

בוקר טוב, Bonne journee

הבוקר שלנו היה איטי-משהו וכלל ישיבה בבית-קפה ברחוב לקפה הפוך וקרואסון. 

קודם כל – ירדנו לתחנת ה- RER ורכשנו שני קארנה carne של 10 כרטיסים. החלטנו שזה יהיה הכי מוצלח עבורנו, לא מחייב ולא קשור בתאריכים, מוזיאונים ואתרים הקשורים לכרטיס כמו   ה "ויזיט".     

הרובע הלטיני

התחלנו בסיור רגלי. אנחנו להזכירכם, ברובע הלטיני ומעדיפות קודם כל להתחיל בסביבה הקרובה, המוכרת לנו היטב.

הרחוב המוביל לפנתיאון מקושט כבר בשרשראות אורות לכבוד חג המולד והעיניים שלי מתחילות לטייל למעלה, לבתים הפריזאים היפהפיים, החביבים עלי – בתים בצבע קרם עם עליות הגג הכחולות ותריסי הבד הצבעוניים.

איך בזבזנו זמן עד עכשיו בחדר?? הכל כל-כך יפה!!

העצים נתונים בשלכת, השמיים אפרפרים וקרררררר. קר מאד.  אבל גשם – אין. לא אכפת לי שיהיה לי קצת קר, אבל אם אין גשם – הכל יותר קל ופחות מסורבל. גם ככה יש לי מעיל, צעיף, כפפות ולעתים גם כובע. אז עוד מטרייה רטובה ??? לא תודה.

מציצות על הסורבון וממשיכות לטייל בשד' סנט מישל (ומדי פעם נכנסות לחנויות כמובן… להתחמם ולהתעדכן  ).

כאן המקום לספר כי למשפחה שלנו קשר ריגשי למקום. אבי ז"ל, שהיה פרופ' של ימי הביניים עשה בין היתר מחקרים בצרפת. באחת הפעמים, גמלו לו ע"י מתנה – העתק של שטיח הקיר "הגבירה וחד-הקרן" (המקור מצוי במוזיאון קלוני) והוא נמצא עד היום בביתם של הוריי. זה שטיח ארוג בעבודת יד והוא תלוי על קיר שלם. כל ילדותי גדלתי עם השטיח הזה מול העיניים, וכך גם ילדיי. לפני כמה שנים כשהיינו בפריס עם הוריי והילדים, הלכנו כמובן ביחד למוזיאון וזה היה מאד מרגש.

אמא שלי ואני רצינו מאד לבקר במקום, לזכרו של אבא.

אבל…. התקלה. מסתבר שאולם שטיחי הקיר סגור לשיפוצים. מעצבן. 

אז לא נכנסנו ורק הצטלמנו בחצר המוזיאון למזכרת.

 

 

 

קוריוז מעניין : פגשנו בחצר המוזיאון מורה עם קבוצת תלמידים מבית הספר האמריקאי. הילדים הכינו עבודה על פריז של ימי הביניים והכינו למורה מסלול עם משימות. זו היתה המטלה והיא הלכה למעשה בעקבותיהם.

ואני שואלת אתכם- כמה מכם היו מוכנים שילדיהם ילמדו ככה היסטוריה??

החיים הטובים. קנאה מקצועית אחזה בי.

הנה כמה תמונות מחצר מוזיאון קלוני , הנמצא בבניין אוטל דה קלוני, על שרידי מרחצאות רומיים עתיקים.

והנה שטיח הקיר עליו גדלתי : La dame a la Licorne – הגבירה וחד הקרן

מקווה מאד שיום אחד עוד אשוב לראותו…

לאחר האכזבה מאי-הביקור במוזיאון קלוני, המשכנו. לא לפני ששתינו קפה במקדונלדס (יש וויי-פיי חינם, ישבנו מול החלון הצופה אל בולברד סן-ג'רמן).

הגענו לצומת של בולברד סן-מישל עם איל דה-לה סיטה. הנוטרדאם מציצה מעבר לפינה.

 

גבירתנו קוראת לנו, ואני מציעה לאמא שלי להכנס.

מה, כל יום אנחנו בפריז? אז נשב קצת בקתדרלה…

הנוטרדאם – Notre-Dame de Paris

הקתדרלה הגותית המפורסמת בעולם,  נמצאת בלבה הגאוגרפי וההיסטורי של פריז, באי איל דה לה סיטה. משמעות שמה של הקתדרלה בצרפתית היא "גבירתנו", על שם מרים, אם ישו. כנסיות וקתדרלות רבות בצרפת ובמדינות דוברות צרפתית אחרות קרויות בשם "נוטרדאם", ולכן נהוג להבדיל את זו שבפריז על ידי הוספת הסיומת "דה פארי", כלומר: "של (העיר) פריז". (סאבטקסט: יש גם נוטרדאם בירושלים!). הקתדרלה נחשבת ללבה ההיסטורי של העיר ולאחד מסמליה המפורסמים, והיא אחד ממוקדי התיירות החשובים והמרכזיים בעיר עד היום. 

נכנסנו, התפעלנו מיצירת המופת הגותית, מחלונות הרוזטה, מהעוגב. ישבנו קצת ויצאנו לרחבה הגדולה – שם הוצב בדיוק עץ חג המולד והוקמו מושבים על יציע גדול – כנראה הכנה למיסת חג המולד.

עובדה מעניינת : הידעתם? נוטרדאם ניצבת בליבה של פריז – ולכן המרחקים מפריז אל כל היעדים בצרפת נמדדים מהכיכר שבחזית הקתדרלה. 

סמוך לנוטרדאם, גילינו את "מלון האלוהים" Hotel Dieu – שהוא למעשה בית החולים העתיק של פריז (נוסד במאה השביעית!).

בית חולים זה עדיין עובד ובו נמצא חדר המיון היחיד לרבעים של פריז בסביבה זו.

מדהים!

בביה"ח מתקיימים סיורים, ובשלט מבקשים מהמבקרים לשמור על שקט לרווחת המאושפזים.

השוק נמצא ב – Place Louis Lepin , באיל דה לה סיטה, מול בתי המשפט.

בשוק מלבד פרחים, ניתן למצוא ענתיקות, קישוטי גינה, גמדים, פיות, ינשופים ועוד המון פיצ'יפקעס…. כיף לשוטט שם.

יצאנו משוק הפרחים והלכנו לכיוון כנסיית סנט-שאפל, הנמצאת ברשימת המכולת שלי.

בדרך עברנו בתערוכת מכוניות עתיקות.

קנינו כרטיס משולב לכנסיית סנט שאפל ולקונסיירג'רי, הנמצאים ביחד במתחם בתי המשפט. כרטיס משולב עלה 12.5 אירו לאדם. הכניסה למתחם כוללת אבטחה קפדנית, כולל מכונות שיקוף.

 טיפ שירותים – במתחם יש שירותים נקיים ובחינם (דבר מבוקש בפריז…).

 ראשית, נכנסנו לכנסיית סנט שאפל המהממת.

כנסיית סנט. שאפל – Sainte-Chapelle

כנסייה גותית יפהפייה הנמצאת באיל דה לה סיטה שבפריז. היא נבנתה בידי לואי התשיעי, מלך צרפת וידועה בשל חלונות הויטראז' מזכוכית צבעונית הנמצאים בקפלה ונחשבים למובחרים ביותר מסוגם בעולם. 

זכרתי את הכנסייה מביקורי בפריז בשנת 92 , כשהייתי עם בעלי היקר (אז בתור חבר…  ). אבא שלי אמר לנו בזמנו שאנחנו חייבים לבקר בכנסייה הזו והיא אכן הותירה בנו רושם אדיר ורגשות עזים.

הביקור החוזר במקום, לאחר 20 שנה, היה גם הוא מרהיב ויפה, אבל אני חושבת שאין כמו הפעם הראשונה כשמגיעים לכנסייה מיוחדת זו. ה"וואוו" של אז היה יותר עוצמתי…

המיוחד בכנסיית סנט שאפל, שהוקמה במאה ה-13, הוא חלונות הויטראג' הגבוהים והזוהרים שלה. הסגנון נקרא סגנון גותי קורן Rayonnat.

בכנסייה 12 חלונות מאורכים המראים סיפורים תנ"כיים כמו אדם וחווה ויציאת-מצריים וכן סיפורים ודמויות מהברית החדשה.

בנוסף – חלונות רוזטה, קפלה ותקרה מקסימה בצבע כחול כהה ועליה כוכבים צהובים .

חלונות הויטראז' של הכנסייה נחשבים ליפים ביותר בפריז והכנסייה הוכרזה כאתר מורשת עולמית.

כך נראית כנסיית סנט -שאפל Sainte Chapele

לאחר הביקור בכנסיית סנט שאפל, עברנו לקונסיירג'רי .

הקונסיירג'רי – Conciergerie

מאז ומתמיד אהבתי את המראה החיצוני שלו, הנראה כמו ארמון מעמק הלואר.

תמיד רציתי לבקר בתוך הארמון, שהוסב לבית כלא ולמרתפי עינויים ואף-פעם לא יצא.

אמנם אמא שלי החלה לגלות סימני שבירה ("אולי נוותר? נלך ביום אחר?" אין לי כבר כוח…. ויש לנו עוד ארוחת ערב היום עם המשפחה… צריך לנוח…" ) אבל אני, עם הגנים של היסטוריון המבעבעים בי, לא ויתרתי לה ("סוף-סוף הגיעה ההזדמנות שלי להיות פה! את יודעת שאני אוהבת מבצרים וטירות! וחוץ מזה כבר שילמנו! " וכו', וכו'…).

אז לפני שנכנס לביקור, הנה עוד תמונת נוסטלגיה משנת 2005 – עם בני הצעיר על רקע הקונסיירג'רי – שתמיד צילמתי מבחוץ ועכשיו אזכה לראותו גם מבפנים.

הקונסיירג'רי, כאמור, נבנה כארמון במאה ה-14.

מאוחר יותר, חלק ממנו עבר הסבה והפכו להיות בית הכלא של הנידונים להוצאה להורג בתקופת המלוכנים. מעטים יצאו משם לחופשי.

בימי המהפכה הצרפתית, האסירים היו אצילים שנכלאו ע"י המהפכנים.

האסירה המפורסמת ביותר בקונסיירג'רי היתה המלכה מארי אנטואנט ("אם אין לחם, שיאכלו עוגות ") שנאסרה בו למעלה משנה, עד שהוצאה להורג בגיליוטינה  .

הקונסיירג'רי מאופיין באולמות ענק ובהם תקרות עם קמרונות- מצלב.

חלק מאולמות אלו משמשים כיום כמוזיאון.

הידעתם ? המילה קונסיירז'רי מציינת ראשית את מקום מגורי השוער (בצרפתית – concierge – קוֹנְסְיֶירְז'), ובמובן רחב יותר, את בית הסוהר שבו מוחזקים האסורים. השוער היה הממונה על הארמון המלכותי וכן על הנרות (בצרפתית: cierges) שבעזרתם הוא הואר. גם כיום, בבתי דירות רבים הקונסיירז' הוא השוער והאחראי על האחזקה.

האולמות הגותיים של הקונסיירג'רי

נכנסנו לקונסיירג'רי ולקחנו דף מידע. לא כל-כך הבנתי איך מתנהל הביקור שם, אז שאלתי את הבחורה בכניסה. היא הסבירה לנו שבאולמות הגדוליהם (הגותיים) יש תערוכה מתחלפת , ואח"כ נכנסים לביקור באולמות בית הכלא.

נשמע ונראה מעניין!

התערוכה נקראת "הסיור המשולש " :  Pinault Cllection – Triple Tour

תערוכת אמנות עכשווית העוסקת בשלושה נושאים מרכזיים :

1. תהליכים שהאנושות עוברת ומאיימים עליה – כמו הרס אקולוגי, חוסר היכולת שלנו לתקשר, אסירים בתוך עצמנו, טרור ועוד באנגלית השם הוא Crises and Imprisonment .

2. היחיד והכליאה העצמית – The Individual and Imprisonment – הפחד מהזדקנות, הפחד מבדידות, שגעון, אשמה ועוד…

3. אין לי מושג איך נקרא החלק השלישי…. (משום מה בפרוספקט שלקחתי מסופר רק על שנים מחלקי התערוכה…)

בכל אופן התערוכה עוסקת בכללי בכליאת האדם בשני אספקטים ומשתי סיבות עיקריות – מהפאן החיצוני (כמו פגיעה באקולוגיה או טרור) ומהפאן הפנימי – יחסי האדם עם עצמו ונפשו (בדידות, מחלות, שגעון). לא בכדי התערוכה הוצבה באולמות הקונסיירג'רי שהיוו בית כלא מאיים וידוע לשימצה.

נהננו מאד בתערוכה !

אמא שלי: זה מבחינתי, הדבר הכי מעניין שראינו היום! חדשני ומעורר מחשבה!

אני: את רואה?!? היה שווה לבוא לכאן, נכון?!?…

סאבטקסט: בטח שהיה שווה! את צריכה להקשיב לי! ….. 

אחד המיצגים המעניינים ביותר היה בובות של קשישים על כסאות גלגלים שזזו, חסרי מטרה, כמו כלואים בתוך עצמם ובתוך הזיקנה.

הנה כמה תמונות מהמוצגים המעניינים בתערוכה זו (שמסתיימת אגב ב- 6.1.14. מהרו !!!)

הרבה מאד תרופות:

סיימנו עם התערוכה.

עכשיו הגיע הזמן לסייר בחדרי הקונסיירג'רי.

רוב החדרים שם משוחזרים (מבחינת ריהוט) וממחישים כיצד נראו חדרי אסירים פשוטי-עם – שישנו על ערימת קש, בעלי אמצעים – שכבר קיבלו מיטות ומכובדים – שקיבלו חדר לעצמם עם רהיטים.

באחד החדרים מופיע רשימה של כל מוצאי ההורג ע"י הגליוטינה, לפי סדר ה – a-b-c. די מצמרר.

חדר אחר מוקדש לרובספייר, ואולם אחר למבקרים במקום – בני משפחות האסירים.

גולת הכותרת מקום הוא סיפורה של מארי אנטואנט המסכנה, שנכלאה בקונסיירג'רי למעלה משנה, כולל משפט שנערך לה, עד הוצאתה להורג בגליוטינה. חדריה משוחזרים, ומאד מעניין לראותם. יש גם סרט על חייה ומותה. רבים טוענים כי הוצאתה להורג היתה מיוצרת וסימלה את תאוות הדם והפאן הברברי של המהפכה הצרפתית.

אני כמובן "חפרתי" בכל החדרים והמוצגים. אמא שלי נשברה וחיכתה לי על אחד הספסלים…

היום השני : יום אמנותי – מוזיאון, קונצרט וגם… משפחה

שבת בבוקר, יום יפה, (מעונן וקררר אבל ללא גשם. כבר טוב) ,אמא שותה המון קפה …

הבוקר החלטנו להתנהג כצרפתיות אמיתיות ולקנות מאפים בבולנג'רי-פטיסרי השכונתי- סמוך למלון. קנינו את כל האופציות – קרואסון, בריוש וחתיכת באגט.  טעים ביותר ועם שתי כוסות קפה בחדר התחלנו את היום.

שמנו את פעמנו למוזיאון האורנג'רי, שם יש תערוכה של בני הזוג פרידה קאלו ודייאגו ריביירה.

נסיעה בפריז : אמא שלי ואני מעדיפות כמה שיותר לנסוע באוטובוס ולא במטרו. 

לנסיעה באוטובוס כמה יתרונות : קודם כל – רואים את הדרך. מכירים יותר טוב את העיר ולא נוסעים מתחת לאדמה , נכנסים בחור אחד ויוצאים מחור אחר מבלי לדעת את הקשר בין המקומות. הרבה יותר מהנה ונעים לעין. דבר נוסף – ברבות מתחנות המטרו יש לרדת לעלות מספר רב של מדרגות ברגל (תחנות ללא דרגנועים). זה ממש מבאס וגם קשה לעתים. בנוסף – יותר אווירירי באוטובוס והמבין יבין….​

כאמור, אנחנו מכירות טוב את פריז ולכן גם זוכרות קווי אוטובוס נבחרים. למשל – קו 27 מהרובע הלטיני לאיזור האופרה, או קו 84 שנוסע מהפנתיאון היישר לכיכר הקונקורד.

אני ממליצה בחום על נסיעה באוטובוסים בפריז. לא לחשוש! בכל תחנת אוטובוס יש מפה ברורה של האיזור ושל קו האוטובוס, וכן צג אלקטרוני המראה מתי אמור להגיע האוטובוס הבא.

נסענו בקו 84 וירדנו בכיכר הקונקורד – גם מקום הנחשב לב-ליבה שלפריז.

במרכז – פסל האובליסק שניצב במקום בו עמדה הגיליוטינה האימתנית. מזרקות מוזהבות ניצבות בכיכר ובסמוך – גלגל הענק של פריז (שקצת מקלקל את המונומנטים מלאי ההוד). מרחוק רואים את מגדל אייפל.

שדרות שאנז אליזה יוצאות מהכיכר , בקצה מבצבץ שער הניצחון ומרחוק רואים את השער הניצחון "החדש" של להדפנס. מהצד השני – גני טילרי ובסופם הלובר.

ומשני הצדדים – שני מוזיאונים חמודים – האחד – Jeu de paume והשני – L'Orangerie – שהיה בזמנו המוזיאון האיפרסיוניסטי הראשי, לפני קום מוזיאון ד'אורסיי.

** למוזיאון Jeu de paume היסטוריה מענינת, ביחוד בתקופת מלחמת העולם השניה, עת שימש מקום אחסון לעבודות אמנות שנשדדו ע"י הנאצים ממוזיאונים אחרים ומבתים יהודים. כדאי בהקשר זה לקרוא את סיפורה של Rose Valland, אוצרת וחברת מחתרת וגם כאן . וכן מסופר עליה – בסרט  The Monuments Men . ואגב – תרגום שם המוזיאון הוא "משחק כף היד", משחק טניס שהיה נהוג בקרב בני האצולה והמלכים.

כמה תמונות מכיכר הקונקורד (צולמו בקור עז, כשאמא שלי מקטרת ברקע על יצר הצילום שלי שלא מתחשב במזג האוויר ובכלל, יש לנו מטרה ולמה אני מתעכבת?!)

תקריב על מגדל אייפל

תקריב על שער הניצחון

והנה עוד צמד תמונות של אז והיום:

אני בפריז של 1990, כשראש האובליסק עדיין לא היה מוזהב, וכיכר הקונקורד של 2013:

לאחר סשן הצילומים הקצר בכיכר הקונקורד, נכנסנו לגני טילרי, לכיוון מוזיאון האורנג'רי.

בתחילה, עברנו ליד הברכה הגדולה ובמרכזה כדור זהב.

המראה מקסים ואני חייבת לצלם….

ומבפנים – מפואר הרבה יותר מהמבנה החיצוני הפשוט למראה (אך המרשים!) – קישוטים בעלי זהב, בשיש ובציורי-קיר ופסלים :