איטליה: אגמים, עיירות ופסגות – טיול בשלושה דורות
חלק ז' : כובשים את הפיסגה הגבוהה מכולן
יום ראשון 22.7.12
התוכנית ליום זה:
מעבר מהדולומיטים לכיוון ונציה
• אפשרות נסיעה : מתחילים מאראבה, נוסעים צפונה לכיוון אגם ברייס.
•מבקרים במקום, ע"מ 171-172 בספר המשפחה
•מזחלות ההרים Fun Bob נמצאות ב – San Candido Alta Pusteria.
מגלשות ההרים אלו קרובות לאגם ברייס – כחצי שעה נסיעה. אפשר לנסוע לשם ואח"כ לקורטינה.
היינו אתמול ומזל !!!
•משם – נוסעים לכיוון קורטינה Cortina d'Ampezzo
•מקורטינה – יורדים לכיוון ונציה.
אפשר לעצור בבלונו – Belluno – עיר קטנה, עתיקה ויפה, בנוייה על מפגש נהרות. מדריך פספורט – ע"מ 158 – 160. ממש באמצע הדרך בין קורטינה לונציה.
אפשר גם לעצור ב- Conegliano , עמ' 149 במדריך למטייל ברכב.
•מגיעים למלון הולידיי–אין קראון פלאזה שנמצא ב- Quarto d Altino
•הדפסתי מפה
•אם יהיה כוח וזמן – לצאת לסיור לילה בונציה.
• אם לא היינו במרמולדה בגלל גשם או ערפל, לעלות היום , ואז לנסוע לקורטינה ומשם לונציה. ואכן כך היה !
תכנון מול ביצוע:
מרמולדה, מעבר הרים גאסו, חולפים בקורטינה, בלונו, הגעה למלון בלילה. 
ספוילר:
* * * * *
קמים בבוקר ע"פ משטר קפדני, כדי להספיק להגיע למרמולדה לפני שיתענן.
יש יום מקסים, שטוף – שמש בחוץ. אני מעדכנת את עפרה לגבי הזמנים ואנחנו קובעות להפגש על פסגת ההר…
שוב חוגגים על ארוחת הבוקר הנהדרת, אורזים מהר ונוסעים לכיוון הכפר Malga ciapela, ממנו עולה הרכבל לפסגת המרמולדה.
הנוף בדרך – מקסים.
*
קוריוז קטן – לאחר כמה ימים, לקראת סוף הטיול, הבנתי ששכחתי זוג נעליים באחד מבתי המלון. שיחזור קצר העלה שזה היה במלון המוצלח ביותר של הטיול – Al Forte. כתבתי להם מייל – את המלון מנהל זוג צעיר ונחמד ולכן גם פניתי אליהם בשמם. הם ענו לי מאד יפה , אכן מצאו את הנעליים ואף שלחו לי אותן – ללא כל בקשה לתשלום דמי המשלוח!
שיתפתי בפורום את סיפור הנעליים שנשכחו.
הג'י – פי – אס מוביל אותנו בביטחה לכפר שכוח – אל…
סבתא: אני חושבת שאחכה לכם למטה. הספיק לי עם רכבלים. זה עושה לי סחרחורת.
סבא: אני אולי אעלה, אבל לא עד הסוף
נכדים: למה?!? תבואו, תעלו איתנו! מתי הייתם בגובה כזה?
סבא: בכל ההרים האלה אני האיש הכי מבוגר. שובר שיאים…
אנחנו מגיעים לחניון ובתיזמון מושלם….
אבא: זה לא הבעל של עפרה?…
אמא: כן! כן! איזה כיף, זה הם!!!
אני יוצאת מהרכב בריצה היישר לחיבוק גדול עם עפרה = נשיבוקים 
סוף סוף, לאחר אינספור שיחות טלפון, החבורות נפגשות ומשלימות חוויות.
סבא וסבתא גם ניגשים…
סבא: כל הטיול אני שומע שתי מילים : עפרה ומרמולדה, מרמולדה ועפרה. סוף – סוף אנחנו נפגשים!
עפרה : אז הנה הכל התחבר. נעים להכיר!
סבתא: איזו חמודה! שלום עפרה!!
מר מזג-אוויר : צריך להזדרז! עוד כמה דקות יתחיל להתענן ולא תהיה ראות מלמעלה! ובכלל, עוד כמה זמן, צפוי גשם!
שתבינו, השמיים כחולים! אבל אנחנו יודעים שצריך להקשיב לבחור.
ניגשים לקופה. מלבדנו – שלוש משפחות, אנחנו מגלים עוד שתי משפחות ישראליות.
על חלון הקופה כתוב שיש מחיר מוזל לקבוצות מעל 20 איש. אמא שלי ואני (שתי מורות
), מארגנות את כולם ואנחנו הופכים לקבוצה…
בקופה יושבת קופאית מבוגרת שלא יודעת מילה אחת באנגלית. לא יאומן!!! אנחנו משתמשים במחשבון כדי להראות לה את הסכומים עבור הילדים ועבור המבוגרים – כך היא דרשה (באיטלקית + שפת סימנים) – שנפריד את התשלום עבור מבוגרים ולילדים. מדהים.
סבתא: זה לא מובן לי, הדבר הזה. מקום תיירותי כל-כך והם לא יכולים לשים כאן מישהו קצת יותר תקשורתי, שיודע גם אנגלית?!!?
אבא: נו, שאלתם מה עושים האנשים שגרים כאן. נותנים להם עבודה במקום כזה ולא טורחים לשאול אותם אם הם יודעים אנגלית.
לאחר מספר דקות (בהחלט עיכבנו את התור, אבל בעייה שלהם!) ועצבים מצד הקופאית הקשישה, המשימה הושלמה – בידינו הכרטיסים לעלייה ברכבל.
וכן – גם סבתא וגם סבא עולים, הם פשוט נשאבו לקבוצה וזהו…
בסופו של דבר, עניין הקבוצה השתלם והמחיר היה זול ב – 5 אירו לאדם ממחיר רגיל. 
בקתת הרכבל למרמולדה
הבנים שלי מאד מאד מתרגשים וגם אנחנו, המבוגרים. הרכבל נראה מאד תלול ואף קצת מפחיד – ממש כמעט ועומד להכנס בסלעים החשופים.
ועכשיו – ניתן לתמונות לדבר, עד הפיסגה…
עולים לפסגת המרמולדה
ממשיכים לעלות
*
במהלך העלייה לפיסגה, יש כמה תחנות ומחליפים רכבל.
מגיעים לתחנה בגובה 2950 מ', הנקראת Serauta.
יש כאן שלג !!!! ההתרגשות בשיאה!
אנחנו יוצאים לתצפית, מצטלמים בנוף הנפלא – הרים מחודדים למעלה וירוקים למטה, אגמים ומאגרי מים למטה, שלג…. והשמיים מתחילים להתענן. קררררר אבל כיף!
מי צדק?
מר-מזג אוויר: בואו נעלה מהר לפיסגה. שנספיק לראות עוד משהו, אבל גם שנרגיש מה זה להיות בתוך ענן.
סבתא: לי זה הספיק. קר לי והנוף מכאן מספיק יפה. אני מחכה לכם בקפטריה.
סבא: גם אני. יש כאן בטח מרק חם. נראה את הנוף מהחלונות.
וכך היה. אנחנו עלינו למעלה לפיסגה, עם עפרה וחבורתה…
תמונה למזכרת עם עפרה בפיסגת המרמולדה
איזה גובה!!!
*
שלג !!!
הבנים והרכבל
הגענו לפיסגת המרמולדה !!!
הגובה – 3265 מ'.
הטמפרטורה – שואפת לאפס.
הראות – ככה וככה. העננים זזים – אז מדי פעם אנחנו בתוך הערפל ומדי פעם רואים נוף מלא הוד מלמטה.
כשיוצאים מהרכבל, צריך לעלות כ-20 מדרגות למרפסת התצפית.
העלייה במדרגות גרמה לי ולעוד כמה שהיו שם, דפיקות- לב מואצות. מפחיד!!! הגוף שלנו לא רגיל לגבהים כאלה.
עם כל זאת, הכל כל-כך מדהים שם למעלה, ואנחנו עולים ויוצאים לאוויר.
מקסים ועוצר נשימה!!!!
*
נתונים מדעיים מהמרמולדה
*
פסגת המרמולדה נקראת Punta Rocca.
הבנים לא יודעים את נפשם מרוב התרגשות.
מר מזג אויר : אף פעם לא הייתי בגובה כזה. אני רוצה ללכת בשלג.
בר-מצווה: כן, בואו נטפס ברגל עד הפיסגה.
מר אוזניות: אמא, אל תשכחי לצלם אותנו!
אמא: אני לא בטוחה שכדאי שתלכו שם ברגל, אתם יכולים עוד לפול למטה!
סאבטקסט: מה, אתם רוצים שיהיה כתוב עליכם בעיתון :"נסעו לטיול בר-מצווה ונהרגו על פסגת המרמולדה"?!?!? ומצד שני – שייהנו קצת בשלג. כל-כך הם חיכו ליום הזה… 
עפרה: שירלי, זה מאד מפחיד! הם יכולים למעוד, יש כאן כל מיני בורות, מי יודע…
בעודנו מתלבטים, הנ"ל נעלמו לעבר האופק הערפילי משהו….
עפרה נמלטת מרוב פחד ("אני לא יכולה להסתכל!”) למבנה הרכבל. שם גם עומדים שאר בני החבורה.
רק אני נותרתי לבד בקור ובשלג, מודאגת קמעה אך לא שוכחת לצלם את מטפסי ההרים שלי…
ראיתי את בניי מגיעים לפסגה, בינות הערפל.
האמת – די חששתי… אבל מצד שני, היו שם עוד אנשים ואני סומכת על הבנים שלי.
כשראיתי שהם מתחילים לרדת בחזרה, נכנסתי פנימה אל תחנת הרכבל.
היחידי שהיה שם, היה בעלי היקר.
אבא: את השתגעת?!?!?! 
איך את נותנת להם לטפס בשלג? מה, הם מטפסי הרים?!?! הם עוד יפלו לתהום!! 
אמא: לא נורא, הם כבר חוזרים, תן להם להנות…
סאבטקסט: עוכר שמחות. מה אתה צועק עליי?!? 
אבא: חכי ותשמעי מה אמא שלך תגיד על זה.
אני מצלמת עוד תמונות מבעד החלונות.
אבא: ותפסיקי כבר לצלם!!!
סוף-סוף הבנים חוזרים.
אבא: נו, נהניתם?!?…
בנים: היה כיף!
סאבטקסט: הכל עבר בשלום. אנחת רווחה. דופק מהיר.
וזה מה שחשוב.
כולם נרגעו ואנחנו יורדים בחזרה ומתאחדים עם סבא ועם סבתא.
הקפטריה מלאה במשפחות ישראלים. בכל הטיול לא ראינו כמות כה גדולה של ישראלים במקום אחד. מדהים! בגובה 3000 מטר, רחוק מהמרכזים האופייניים בהם מתרכזים הישראלים – סביב אגם גארדה. מעניין. וגם נחמד מאד. כולם דיברו עם כולם והחליפו חוויות.
שותים קפה, אוכלים משהו ומבקרים במוזיאון המעניין שנמצא במקום ובו מוצגים כלי נשק, מדים וחפצים של חיילים ממלחמת העולם הראשונה. במקום נמצא חייל עם מדים וכובע מיוחד שאמור להסביר על המקום, אבל מה שעניין אותו יותר היה לצעוק על האנשים שמצלמים (כמוני בלי פלאש!).
סאבטקסט: זו נקמתי בקופאית למטה שלא ידעה אנגלית!
במלחמת העולם הראשונה, בה נלחמה איטליה נגד אוסטריה, נהרגו למעלה ממיליון חיילים איטלקים, ורבים מהם נפלו בקרבות הקשים שהתחוללו בדולומיטים. המוזיאון במרומי המרמולדה מנציח את הקרבות הללו וממחיש היטב את תנאי המלחמה הקשים.
סיימנו את הביקור בהר וירדנו למטה (היה יותר מפחיד לרדת מלעלות!!).
נזירה צופה בנוף
*
אנחנו נפרדים מעפרה וחבורתה ויודעים שנפגש בקרוב באותו המלון בונציה.
שתי דקות אחרי שנכנסנו לאוטו, התחיל לרדת גשם זלעפות…
מר מזג -אויר: מה אמרתי לכם ?! …
סאבטקסט : I rest my case
הג'יפיאס לוקח אותנו בכישים מפותלים, עולים יורדים. הנוף מדהים ואנחנו לא שובעים ממנו.
באחד ממעברי ההרים, עשינו הפסקת – פיפי.
הנוף היה שם מ-ה-מ- ם .
מסתבר שזה מעבר הרים GIAU – מעל 2000 מטר גובהו.
הקור שם עז במיוחד, כמו בפיסגת המרמולדה.
לאחר נסיעה ארוכה ומפותלת, אנחנו מגיעים לקורטינה.
חושבים לעשות שם הפסקת צהריים מאוחרת ולאכול.
הבעיה שגם בעלי המסעדות בקורטינה בהפסקת צהריים.
סבא: כולם ישנים עכשיו.
סבתא: לא יאומן! בירת הדולומיטים ואין אף מסעדה פתוחה! בושה!
בר-מצווה: אני רעב!
אמא: נתקדם עוד קצת וננסה למצוא משהו.
דעתנו על קורטינה : סתתתתאאאם. לא שווה . אמנם יפה שם, אבל ראינו כבר מקומות מרשימים ממנה.
קורטינה
סוף-סוף עולים על האוטוסטרדה ופתאום…..
פקק.
מעצבן.
לא ברור למה התחיל ומתי יגמר. אנחנו לא מבינים את גלגלצ האיטלקי.
בקיצור, עוד זמן אבוד.
אמא: בתוכנית שלי היה לי רעון להכנס לבלונו. כתוב במדריך פספורט שזו עיר נחמדה על מפגש נהרות.
אבא: זה רחוק מהכביש הראשי?
אמא: לא כל-כך ברור, אבל לא מאד.
סבא: כדאי שנעצור שם ונאכל. שם אולי כבר התעוררו ממנוחת הצהריים…
סבתא: כן, צריך קצת לנוח מהדרך המתישה הזו ולאגור כוחות.
בלונו – Belluno
עיר קטנה, עתיקה ויפה, בנוייה על מפגש נהרות. נמצאת ממש באמצע הדרך בין קורטינה לונציה.
כדי להגיע לשם, נאלצנו לסטות מהאוטוסטרדה, אבל היינו זקוקים למנוחה במקום שאינו הר גבוה או כביש מפותל, אלא מקום שהוא יותר ציויליזציה.
כיוונו את הג'יפי למרכז העיר והגענו לכיכר יפה ודי שוממת.
לא היו בכיכר מסעדות, רק גלידריה.
סבא וסבתא לקחו יוזמה ושאלו בגלידריה היכן יש מסעדה.
סבא: בעל הגלידריה המליץ לנו על מסעדה מצויינת, ממש מעבר לפינה.
אבא: הוא בטח חבר של הבעלים.
סבתא: לא נתחיל לסייר פה ולחפש מסעדות. כבר מאוחר ואנחנו רעבים.
בניין בכיכר של בלונו :
הגענו למסעדה והיא נראתה לנו סגורה ונטושה. Typical
אך, ראו זה פלא, מלצר מנומנם פתח לנו את הדלת ואמר שבדיוק פותחים לקראת ארוחת הערב.
נכנסנו, התיישבנו, הזמנו אוכל. היה טעים.
הבנים אכלו פעם ראשונה קאלצונה ונהנו.
שם המסעדה, אם תזדמנו לבלונו : La Buca
סיום היום:
נוסעים ונוסעים ומתקרבים לאיזור ונציה.
מר אוזניות: הרבה פחות יפה כאן מהדולומיטים.
בר – מצווה : נכון, פה משעמם. רק כבישים.
מר מזג- אויר : היית צריכה לתכנן בטיול עוד ימים בדולומיטים.
בר-מצווה : נכון!
אמא: מחכים לנו עוד מקומות יפים. תחזרו לשם עוד כמה שנים, עם החברות שלכם או הנשים שלכם.
סבתא : באמת היה שם יפה מאד, אבל מחר נהיה בונציה. הייתי שם לפני 50 שנה. אני סקרנית לראות את העיר.
סבא: גם אני הייתי שם לפני שנים. ושתיתי קפה בכיכר סן-מרקו.
אמא: ואנחנו היינו שם בירח-דבש… שלושה ימים. ושטנו בגונדולה… שעלתה הון כסף. אבל אחרי הכל, כמה פעמים יש ירח-דבש בונציה? 
בר-מצווה : גם אני רוצה לשוט בגונדולה!
אבא: נראה מחר. ועכשיו תהיו בשקט, אני צריך להתרכז בנהיגה.
תמונה שצולמה בדרך….
*
מגיעים לפנייה ל – Quarto d Altino ושוב – הפתעה
הכביש חסום, יש שיפוצים!
ללא מילים!
אנחנו נאלצים לחזור על עקבותינו ולהגיע ל Quarto d Altino מכבישים צדדיים, לא לפני ששילמנו פעם נוספת ב"חזור" באוטוסטרדה
אנחנו נוסעים בדרכים ביזאריות , צרות ושוממות. תלויים בחסדי הג'יפי… מרוב יאוש, אנחנו מתחילים לצחוק במכונית
הנסיעה לשם היתה מתישה, אבל הגענו לבסוף למלון Crown Plaza Holiday Inn
מלון גדול, לא ביתי כמו זה שבדולומיטים, אבל מאד נוח ומרווח.
מתחלקים לחדרים, אחד מהם מוחלף והולכים לישון מותשים אך מלאי חוויות מהיום המיוחד שעברנו.
סיור הלילה בונציה כמובן שלא התקיים. עפרה וחבורתה כן עשו זאת – הגיעו הרבה לפנינו, לא היו בפקק. מצד שני – חזרו מאוחר מאד.
כמו שאומרים – לכל דבר יש שני צדדים…
לילה טוב.
סיכום היום :
אוכל – ארוחת בוקר משובחת במלון בדולומיטים. קפטריה בגובה 3000 מטר. חטיפים ושתייה בכמה תחנות בדרך. מסעה די מוצלחת בבלונו. תה חם בחדר במלון הולידיי-אין…
עצירות מול הליכות– סבא וסבתא עלו ברכבל לשיא גובה חדש ונחו בקפטריה. הורים ובנים טיילו ברגל על פסגת ההר. הבנים – העפילו לגובה רב 
.
ג'י -פי-אס – בדולומיטים תיפקד באופן הזוי – סחב אותנו במעברי הרים מקסימים, שכנראה יכולנו לדלג עליהם, אבל הרווחנו נוף מדהים. חילץ אותנו בנחישות מקושי ההגעה למלון בונציה. קרנו עלה במעט בעיני סבתא וסבא.
נוף יפה – נוף יפה?!?! אין דברים כאלה!
עצבים – היו מעט במרומי המרמולדה מצד אבא. היה מתח לקראת ההגעה למלון בלילה, מרוב עייפות ותשישות – אבל התגברנו עליו בעזרת הסעיף הבא.
צחוקים – התקפת צחוק במכונית כשחצינו גשר רעוע באמצע הלילה אי-שם בפרוורי ונציה המזרחית…
הסתדרנו יפה? – כן, ממש בסדר. הפיצול שמתרחש מדי פעם, עוזר לנו.
תמונה לסיכום היום: סאבטקסט מחוייכת בפיסגת המרמולדה
לטייל עם סאבטקסט 
להשאיר תגובה