עוברים מהאגמים לדולומיטים בכניסה דרמטית

איטליה: אגמים, עיירות ופסגות – טיול בשלושה דורות (#5)

חלק ה' : עוברים מהאגמים לדולומיטים בכניסה דרמטית

יום שישי 20.7.12
התוכנית ליום זה, כפי שכתבתי :
יום שישי 20.7 – מעבר מאגם גארדה לדולומיטים
להשתדל לצאת עד 10 ! כך כתבתי במקור, אני מכירה את ה"סחורה" angel.
נוסעים לכיוון טרנטו Trento – כשעה ורבע נסיעה.
משם פונים מערבה למפלי נארדיס Cascata di Nardis . טיול באיזור.
אח"כ נוסעים צפונה לאגם טובל – Lago di Tovel.
אם יהיה מספיק זמן – לעבור גם בבולצאנו ולראות את "איש הקרח" – אוטצי, מוזיאון הטבע. מומלץ מאד!!! Museo Archeologico – – Otzi
• ספר המשפחה – ע"מ 154 – 163
משם נוסעים לאראבה – Arabba , למלון שלנו בדולומיטים – Hotel Al Forte
• חייבים להגיע עד החושך!!
אם לא נספיק, נוותר על אגם טובל או על המפלים.

תכנית שאפתנית, כבר אמרתי… smiley

תכנון מול ביצוע:
ואל די ג'נובה – מפל נארדיס ומפל לארס , נסיעה בדרך הדולומיטים, הגעה למלון.
שום אגם ושום מוזיאון.
מולטי לחץ ועצבים…. Twisted EvilMad

P1070003 - Copyמתקרבים להרי הדולומיטים
בערך בשעה 10 (כמובן…) עזבנו את לואיג'י ואמיליה אשתו בנשיקות וחיבוקים ויצאנו לדרכנו. עלינו על אוטוסטרדת A22 לכיוון צפון ולעבר הרי הדולומיטים.
בינתיים במכונית, לא ממש מודעים לסיבוב ה"עקום" שאנחנו עתידים לעשות – בגדול , ניסע צפונה, אח"כ מערבה ואז צפון- מזרחה.
היעד הוא ארבה – Arabba – עיירה בדולומיטים הנמצאת אי-שם לאחר "דרך הדולומיטים" האימתנית.
אני מספרת לנוסעים על התוכנית והם מתחילים להראות כמה סימני התנגדות.
שיכנוע קצר מצידי , מגיעים לאיזור טרנטו (אגב, עכשיו נזכרתי שהיו שיפוצים בכביש ואנחנו פספסנו בגללם את הפנייה והפסדנו זמן) ואנחנו פונים מזרחה , לכיוון שמורת הטבע ואל די ג'נובה.
הנוף מקסים, השמיים כחולים. תענוג.

מר מזג -אויר: אם היינו עכשיו נוסעים למרמולדה, היה לנו ערפל כבד ובקרוב יתחיל שם גשם.
אמא: יופי, עשינו את השיקול הנכון. אני סומכת עליך. עפרה ומשפחתה כנראה יפספסו את המרמולדה, מסכנים…
סבא: מי זאת עפרה?
סבתא : כל-כך נהדר כאן. איזה יופי… פונה לנכד – למה אתה לא מסתכל קצת בנוף, כל הזמן עם המכשיר באוזניים?
מר אוזניות: מסתכל עלינו ולא מבין על מה מדברים ולמה זה חשוב עכשיו. יש שיר טוב.
אמא: וואוו!! תראו את הנוף! תאט, תאט, שאוכל לצלם!!!!
אבא: נוהג וממלמל – נודניקים כולם. שקט.
בר -מצווה : מתי נהיה במרמולדה? זה יהיה הר הכי גבוה שאי – פעם הינו בו?
סבא: מרמולדה, מרמולדה. כל הזמן אני שומע מרמולדה. כמו מרמלדה על לחמנייה. או קראוסון.
בר – מצווה : אני רעב…
אבא: באמת צריך קפה. והפסקה.
Neutral

אי-שם בדולומיטים המזרחייםאי-שם בדולומיטים המזרחיים

אנחנו מחפשים מקום נחמד לעצור בו, לשתות קפה ולאכול משהו.
מרוב הנופים היפים, לא התבייתנו על שום מקום מיוחד.
בסוף עצרנו באיזו תחנת דלק עם בית קפה קטן.
שם העיירה / כפר : Vezzano. לא מקום חשוב במיוחד, שתינו קפה , שוקו והיו קרואסונים לא רעים.
גולת הכותרת במקום זה היתה שנמצאה בו ביצת – קינדר הישנה IdeaSurprised !
לידיעתכם, זהו אירוע מכונן. בפייסבוק נפתחה קבוצה מיוחדת הפועלת להחזרת ביצת קינדר הישנה, כי בארץ אי אפשר להשיג.
אושר גדול וחיוכים על פני שלושת בניי היקרים…

נמצאה ביצת-קינדר הישנה!נמצאה ביצת-קינדר הישנה!

 

ממשיכים בדרך ומגיעים סוף -סוף לכפר פינזולו ומשם – הדרך פונה לשמורת הטבע עמק המפלים Genova Val di .
בן-זוגי ואני היינו שם בטיול ירח הדבש שלנו ואנחנו זוכרים כי הגענו לשם די במקרה, לא מתוכנן כ"כ, ומאד אהבנו את הנופים. אז עוד לא היה פורום והיה לנו רק מדריך רוזמרין- ששירת אותנו די יפה, יש לומר. בכל אופן, הטיול לפני 19 שנה שהיה גם בזוג, היה הרבה יותר ספונטני.
אבל עכשיו – כל בני משפחתנו מקיפים אותנו CoolRolling Eyes .

אנחנו נכנסים לשמורה ואני משכנעת את כולם לקנות את הכרטיס היקר יותר (8 אירו), שמאפשר כניסה גם למפלים העליונים והמרוחקים.
קיבלנו פרוספקט רק באיטלקית – כמה אופייני! והתחלנו בנסיעה.

במהרה הגענו למפל נארדיס, הנמצא ממש על הכביש.
כולם מרוצים. סבא וסבתא מרוצים כי אין הרבה הליכה. הבנים מרוצים כי המפל באמת מרהיב והם יורדים למים למרגלותיו. אמא ואבא מרוצים כי הם נזכרים במקום הזה, כשהיו צעירים ויפים…Smile
מפלי נארדיסמפלי נארדיסלמרגלות המפלים למרגלות המפלים

אמא ואבא למרגלות מפלי נארדיס, פעם, מזמן… (אוקטובר 1993ׂׂ)

…והיום

תמונות משפחתיות:

P1060921 - עותק

P1060911 - עותק

עכשיו צריך הפסקה, לא ?
מזמן לא אכלנו משהו Razz .
אנחנו חוטפים משהו בקפטריה ליד המפל. חלקנו אוכל פירות וחטיפים, חלקנו – כריכים. וקפה כמובן…

ועכשיו מתחיל ויכוח:
אבא: טוב, נתחיל בנסיעה לכיוון ארבה. מתחיל להיות מאוחר.
אמא: אבל קנינו את הכרטיס הנרחב! כדאי שנראה גם את המפלים הנוספים.
סבתא : אני גם חושבת שלא צריך יותר להתעכב. אנחנו יכולים להכנס לחושך. ולא רצית לראות איזה אגם? או מוזיאון?
אמא: את זה כבר לא נספיק כנראה. מצד שני, אם כבר אנחנו כאן, כדאי שנראה עוד מהשמורה !
בר – מצווה : כן, כן! רוצה לראות את המפל הגדול.
מר אוזניות: נכון, צריך קצת לטייל ברגל.
סבא: לא כדאי. בסוף נגיע לשם בחושך. הדרך קשה. כדאי שנצא מהר כדי שנגיע מהר.
מר מזג – אויר : אני רוצה לטייל כאן עוד!
אמא : בואו נתחיל לנסוע פנימה , זה די קרוב. נחליט שם כשנגיע למרגלות המפלים, אם לטייל ברגל או לא. לפחות שנראה עוד קצת מהשמורה.

סאבטקסט: אני מחליטה. מה אתם מבינים ?!? בשביל מה תכננתי את הטיול ? Mad

הם מתרצים ואנו מתחילים לנסוע. בדרך ראינו גשרוני עץ מקסימים מעל הנהר ועצרנו קצת לטייל. כלומר – סבא וסבתא נשארו באוטו וחיכו לנו.

שמורת הטבע ואל די ג'נובה

 

מגיעים לחניון של מפל לארס. אפשר לשמוע את רעש המפלים ואת העוצמה, ולא כך-כך רואים אותם מהחניון. העלון האיטלקי והריינג'רים שנמצאים שם אומרים כי הטיול אורך כרבע שעה למפל.

כאן מתחיל ויכוח מספר 2. שני מחנות בויכוח (בעצם, זה די היה ריב..):
מחנה א' – סבתא, סבא ואבא : אין טיול רגלי! אין זמן! אין כוח! DeadMad
מחנה ב' – אמא ושלושת הבנים : רוצים לטייל ברגל! זה טיול קצר! נמאס לשבת כל הזמן באוטו!! רוצים לראות מקומות יפים !! MadFrownDead

מוקדש לכל הקוראים שחושבים שאנחנו משפחה נפלאה וסובלנית לדוגמה ומופת SurprisedRolling Eyes .

לקחתי את בעלי לשיחה צפופה בצד.
אני: אתה לא מבין שלבנים קשה כל הזמן לשבת באוטו ולא לטייל ברגל?!? הם צריכים קצת אקשן, להוציא אנרגיות!
הוא: את תמיד עושה מה שאת רוצה. צריך להתחשב גם בהורים!
אני: זה לא כל-כך משנה להם. הם יהיו מרוצים שהנכדים יהיו מרוצים.
הוא :Mad
בר – מצווה : נו, מה החלטתם ?
אבא: תשאל את אמא שלך… !

סיום הויכוח:
מחנה א' נשאר בחניון, במכונית.
מחנה ב' צעד במהירות במעלה ההר למפל.
Proud

מפל לארס - צילום מהכבישמפל לארס - צילום מהכביש

הטיול למפל לארס:
עוברים כמה גשרוני – עץ ומתחילים לעלות למעלה.
המסלול אכן די קצר, אבל העלייה היתה לי קצת קשה. חטפתי דופק מהיר מהמהירות + העצבים הנלווים.
המפל מדהים, ענק, עוצמתי. יש מרפסת תצפית סמוכה אליו. עלינו, עצרנו, הצטלמנו וירדנו מהר כדי שלא ימשיכו לנזוף בנו.
בדרכנו למטה פגשנו את אבא שטייל לו למרגלות המפלים וקצת נרגע.
נו, היה יפה? הוא שואל.
הפסדת, אומרים הבנים.
אני שותקת. לפעמים עדיף לשתוק, לא … ? Uh Oh
מגיעים למכונית ושם וסבתא וסבא , נמים להם…
הם עושים את עצמם ישנים, אומר מר אוזניות, כדי שלא נחשוב שזה הזיז להם…
אף אחד לא נוזף בנו.
כולם נרגעו.
בינתיים.

בדרך למפל גשרי עץ בדרך למפל

מפל לארס בשמורת ואל די ג'נובה
P1060967 - עותק.JPG

P1060969 - עותק.JPG

אנחנו מתחילים לנסוע לכיוון היציאה מהשמורה.
כבר אחרי 4 ובאמת כדאי לצאת לדרך לכיוון ארבה.
באמת?!?
עכשיו מגיע הטוויסט בעלילה.
או שמא נצטט שוב את לנון :
Life is what happens to you while you're busy making other plans

פתאום הכל נעצר. פקק. לא ברור למה. גם לא ברור עד כמה הוא ארוך.
לא עוברות כמה דקות ומייד הם מתחילים:
אבא : אם לא הייתם הולכים לטיול, לא היה לנו פקק.
סבא: זה לא טוב. לא טוב בכלל. מי יודע כמה זמן נחכה כאן.
סבתא: את והרעיונות שלך. לא יכולת לוותר? כרגיל גוררת אחרייך את כולם.
MadUh OhDeadEvil or Very MadMad
רק חשבתי שהם נרגעו….
הדקות עוברות. כולם יוצאים מהרכבים, או שסתם קוראים ספר , נרדמים.
הם לא צריכים להגיע לארבה היום, מה אכפת להם?!!?
מסתבר שאוטובוס נתקע בכביש השמורה.
How lovely אני קוראת לזה בשפתי. חוק מרפי, ובגדול.

כאן זו איטליה, לא ארה"ב היעילה. מי יודע כמה זמן ייקח להם לפנות את האוטובוס.
בקיצור, לא כדאי שאפרט את העצבים המרוטים. גם שלי + רגשות אשם…
חיכינו כמעט שעה עד שהאוטובוס פונה ויצאנו לדרכנו, שהיא ארוכה עד מאד…

נחלצנו משמורת הטבע לאחר בזבוז של שעה בגלל האוטובוס המופלא שנתקע לנו בעיתוי בעייתי במיוחד. גם ככה היינו באיחור וכל התוכנית הגרנדיוזית שלי שגם כה לא היתה הגיונית במיוחד, התפוגגה. לפחות הספקנו לראות מפלים יפים וגם הוצאנו אנרגיות. גם את הצמחייה באיזור הכרנו טוב, כי כולנו הלכנו לעשות פיפי בין השיחים והעצים… Laughing

התחלנו לנסוע ע"פ הוראות הג'יפיאס – היום הוא התנהג כיאות – והדרך נמשכה ונמשכה. קודם כל, היינו צריכים לחבור בחזרה לאוטוסטרדה, לכיוון בולצאנו. אחר-כך, להתחיל לטפס בהרים לכיוון אראבה, כשלפנינו דרכים מפותלות ומלחיצות.
בתכנון המקורי היתה גם איזושהי מסעדה באיזור בולצאנו, אבל הבנו כולנו שאין ברירה וצריך להתקדם כמה שיותר , כדי שלא נכנס לחושך בדולומיטים.

P1060989 - עותק.JPG

בקיצור – לא ממש נחמד, אבל למרבה הפלא, לאחר שחטפתי תלונות ומשפטי צמרת בשמורה, כולם אספו את עצמם והשתדלו לא לעשות אווירה לא נעימה. אחרי הכל, מה זה יעזור?
אפילו שהרעב כרסם, הבחורים הרעבים התאפקו בגבורה.
עצרנו לתדלק, coffee to go וממשיכים.
המפות שהכינותי מראש ב – Google-maps והג'יפי הראו שלפנינו יותר מ-3 שעות נסיעה.
יש אור עד 9, אבל זה עדיין מלחיץ… Frown

בדרך אני משוחחת עם עפרה והיא מאד מודאגת לגבינו. הם כבר הגיעו למלון שלהם בדולומיטים, אבל אכן פספסו את המרמולדה בגלל שהאתר נסגר עקב ערפל וגשם.

עפרה: תסעו בזהירות ותתקשרי אלי כשאתם מגיעים למלון!
אני: יהיה בסדר, אני סומכת על הנהג!
סבתא : כמה שהיא נחמדה, עפרה שלך. איך שהיא דואגת לנו ומתעניינת. ממש בחורה נהדרת.
סבא: באמת יפה מצידה. אנחנו נפגוש אותה?
אני: בקרוב מאד וגם נהיה בוונציה באותו המלון. וגם באגם מאג'ורה. וואווו!!! תאט, תאט, תראו את הנוף המדהים! אני חייבת לצלם!
אבא: את רוצה שאני אעשה תאונה!! אין עכשיו תמונות. אולי תהיו קצת בשקט ותנו לי להתרכז בנהיגה?!?!!

בכל זאת הגנבתי כמה תמונות בהלך הנסיעה:

P1060992 - Copy

הדולומיטים

 

השעות נוקפות ואנחנו מטפסים במעלה הדולומיטים המערביים. הנופים מהממים ואנו רואים גם את העננים מתקרבים ומשחירים. גם בגלל הגשם הקרב וגם בגלל הערב שיורד…
בכל פעם אנחנו חולפים ליד עיירה מתוקה זו או אחרת ואומרים – חבל שהמלון שלנו לא כאן…
האמת, היה לי מלון מוזמן בסלבה בואל גארדנה – מלון שנראה נפלא וגם המחיר היה מעולה, אבל הם דרשו דמי קדימה בהעברה בנקאית בסך 300 אירו – קצת מוגזם. אז ויתרנו. בדיעבד, כשחלפנו בעיירה זו, קצת התחרטנו – במיוחד על כך שכבר היינו מגיעים ומסיימים את היום המתיש הזה.
אנחנו נוסעים למעשה בדרך הדולומיטים, עולים, יורדים, מתפתלים. עברנו את מעבר סלה והנוף מרשים ביותר.

Passo Sella

Passo di Sella

ואז, פתאום, הגענו למעבר ההרים המפורסם והגבוה ביותר בדרך הדלומיטים – Passo Pordoi. אנחנו בגובה 2239 מטרים , השעה כבר אחרי 8 בערב, מאחורינו דרך מפותלת ומתישה ולפנינו – ירידה מפחידה ומפותלת לא פחות.

P1070018 - עותק

מר מזג-אויר: תעצור, תעצור!!! אני חייב לצאת מהאוטו ולהרגיש איך זה להיות בגובה כזה!
בר-מצווה: כן, כן, רוצה לצאת החוצה!
אמא: אני חייבת לצלם!!!!
סבא: אולי כדאי שנמשיך, נגמור עם זה כבר.
אבא: טוב, אני גם רוצה לחלץ עצמות ולהנות רגע מהנוף בלי עול.

עוצרים. יוצאים. מ-ד-ה-י-ם !! נוף עוצר נשימה, קררררר, הרוח נושבת בעוצמה והבנים בעננים (תרתי -משמע). תמונות, תמונות.

Passo di Sella פרצופים מאושרים ב - Passo Pordoiפרצופים מאושרים ב - Passo Pordoi
סבא: לא כל-כך טוב לי. אני מרגיש לחץ בחזה…
סבתא: זה לא בשבילו. בואו, חייבים להגיע כבר למלון. זה כבר יותר מדי. גם לי לא כל-כך טוב…

שניהם נכנסים למכונית , בנזוגי ואני קצת מודאגים אבל מקווים שזה רק שילוב של עייפות, גובה רב ורעב.

חוזרים למכונית וממשיכים בנסיעה שקטה, מעט מודאגת.
הנשמה כמעט יצאה עד שהגענו למלון Al Forte שממוקם מעט מחוץ לאראבה (אגב, הג'יפיאס לא מצא אותו ושאלתי במלון אחר כיצד להגיע. אבל זה כבר שולי).
הגענו. סוף – סוף.
ProudUh Oh

נכנסים למלון – שהוא למעשה מבנה עתיק והיה מבצר בימי מלחמת העולם הראשונה.
עושים צ'ק-אין ואנחנו רעבים! אני זוכרת שקראתי ב- Tripadvisor שהאוכל מלון טוב מאד (זו גם אחת הסיבות שבחרתי בו…).
פקידת הקבלה, שהיתה מאד נחמדה , אמרה לנו שהמטבח נסגר בקרוב, כך שאם אנחנו רוצים לאכול שקודם נלך למסעדה ורק אח"כ לחדרים…
כמובן שאנחנו עולים למסעדה, עייפים, מותשים.
מזמינים אוכל – מרקים, פסטות, בשרים – כל אחד ע"פ רצונו ואהבותיו.
אכן, האוכל משובח וכולנו מתאוששים.

רביולי גבינה ותרד משובח

סבא: כבר מזמן לא אכלתי כזה אוכל טוב. דיברתי כאן עם המלצר והוא אמר שהוא יכול להכין לנו שניצל וינאי. מחר נאכל כאן שוב.
זה סימן שהוא חזר לעצמו. Smile
אבא: נראה מחר. המרק מעולה.
נכדים: מרוצים מאד Razz
סבתא: באמת טעים מאד. אני חושבת שכדאי שנלך לישון. כולנו עייפים וצריכים לנוח.

המסעדה במלוןהמסעדה במלון  רביולי גבינה ותרד משובח

מתפזרים בחדרים. כולם מאד מרוצים. מיטות נוחות, שמיכות פוך מפנקות, אמבטיה נוחה במיוחד. תענוג.
וכדי להשלים את האווירה, מתחיל גשם שוטף + רעמים וברקים.
מר מזג – אוויר : אמרתי לכם!
אמא: איזה עיתוי מושלם. העיקר שלא ירד לנו גשם בדרך. אבל מה יהיה מחר ? לא נוכל לעשות כלום…
מר מזג – אוויר : לפי איך שזה נראה לי , הגשם ייפסק אחר הצהריים.
אמא : אז אולי נוכל לטייל באחד האגמים כאן.

לילה טוב !!! העיקר שעברנו את היום הקשה הזה בשלום וכולם בריאים ושלמים…
Proud

ובקשר למלון Al Forte – הוא באמת היה מופלא ומפנק. הוא מאד מיוחד במבנהו, מלא במחילות ומעברים סודיים, יש שם מרתף יין ווויטרינה של חפצים מתקופת מלחמת העולם. וארוחת הבוקר – ממממ – מעולה!!! Razzיש לי גם קוריוז נחמד בקשר למלון – אבל אספר על כך בהמשך.

אז הנה קישור לאתר המלון ותמונה מייצגת –  מלון אל פורטה

מלון אל - פורטה

סיכום היום :

אוכל – זה לא היה יום קולינרי במיוחד. ארוחת בוקר חביבה אצל לואיג'י, בית -קפה אחד, קפטריה, הרבה נשנושים באוטו ושעות של ציפייה לארוחת ערב במסעדה. מסעדה אחת, במלון – אוכל מצויין.

עצירות מול הליכות – ביום זה היה ריב די קולני שמקורו היה בעצירה (או אי-קיום טיול רגלי) לעומת הליכה. חל פיצול. היו עצבים. Dead

נוף יפה – מדהים !!! מפלים ומראות מלאי הוד של הרי הדולומיטים, כולל דרך הדולומיטים המפורסמת.

עצבים – היו הרבה. בעיקר בואל די ג'נובה וגם מתח גדול בנסיעה באוטו שלווה ברעב ודאגה לשלום דור הזהב.

צחוקים – היו פה ושם. + רגעי אושר של הבנים עם ביצת הקינדר ועם הגובה הרב שבו אנו נמצאים.

הסתדרנו יפה? – היום קצת פחות, אבל סיימנו יפה את היום Neutral

*

תמונה לסיכום היום: הבנים מאושרים במעבר ההרים

P1070012 - עותק

2 תגובות בנושא “עוברים מהאגמים לדולומיטים בכניסה דרמטית

  1. שירלוש- תתחדשי על הבית המוצלח והיפה שלך.הסיפורים המוכרים והאהובים שלך נשארו נהדרים.ואיפה נאנט???בהצלחה בהמשך.❤

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s