שטים באגם גארדה בין עיירות ועולים לאחת הפסגות

איטליה: אגמים, עיירות ופסגות – טיול בשלושה דורות

חלק ד': שטים באגם בין עיירות ועולים לאחת הפסגות 

יום חמישי, 19.7.12

התוכניות ליום זה : (יש הרבה…)
טיול בחוף המזרחי של אגם גארדה
ע"מ 98 – 103 בספר המשפחה
טיול מס' 22 בספר טיולי רכב ( ע"מ 128- 133)
• מאלצ'סינה ומונטה באלדו
•לאציזה כבר היינו אתמול
•ראפטינג? בטח, בטח, סבא וסבתא יחתרו..
•אפשרות נוספת: מפלי וארונה Grotto Cascata Varone ואגם טנו Tenno
•רעיון: לחזור עם המכונית במעבורת. לנסוע לאורך האגם עד Toscolano-Maderno, שם לעלות על המעבורת שחוצה את האגם עד לעיירה Torri del Benasco. או אפשרות שייט אחרת.
•מרכז קניות ליאונה
•אם לא היינו אתמול – המרחצאות החמים Parco Termale del Garda בעירה קולה Cola. ממש רציתי לנסוע לשם, חשבתי שכולם יתלהבו – צעירים וקשישים גם יחד. חברים היו שם והמליצו בחום.

תכנון מול ביצוע:
מאלצ'סינה, שייט ללימונה , מונטה – באלדו . מסעדה (לעת עתה , זה סוד  ).

ספוילר:

בוקר יום חמישי. אוכלים, מתארגנים ויוצאים לדרך.

לאחר השיחה אמש עם עפרה, אנחנו באמת הופכים את הסדר ודוחים לאחה"צ את העלייה למונטה – באלדו. עד אז, אנחנו מתכננים טיול במלצ'סינה ואיזשהו שייט, לא ברור מאיפה ולהיכן.
בדרך אנחנו עוצרים בסופר הגדול בכניסה למוזמביק. חלקנו נשארים באוטו וחלק הולכים לקניות (מים, קולה, חטיפים, תפוחים…).
מגיעים למלצ'סינה, מחפשים נואשות חנייה. למזלנו, מישהו יוצא מהחניון בתשלום במרכז העיירה ויש לנו מקום – לא כ"כ פשוט עם אוטו כזה גדול.
מתחילים לטייל בסמטאות. מלצ'סינה יפה וחיננית, קצת מזכירה את לאציזה (שיותר מצאה-חן בעיני, אגב).

מלצ'סינה

סבא : אני צריך קפה. בואו נשב קצת.
נכד א' : אבל רק התחלנו ללכת…
אבא : גם אני זקוק לקפה.
אמא: אז תשבו, אנחנו נטייל בסביבה.
אבא : לא. כולם ביחד.
נכד ב' : בא לי שוקו…

במהרה, כולנו יושבים באיזה בית -קפה, סמוך לקו המים. 

במעגן יש ספינות שמסתבר כי יוצאות לשייט ללימונה Limone.
9 אירו לאדם.
סבתא קצת לא בטוחה. לפני כשנתיים טיילה בסיציליה וזכור לה שייט נוראי עם סערה בים . גם אני מעט חוששת. יש לי טראומה משייט לווייתנים שעשינו באיזור בוסטון – זוועתון של 4 שעות הקאה בספינת עינויים באוקיינוס האטלנטי…
בנים: רוצים, רוצים! סוף סוף נעשה משהו מיוחד. אמא, זה רק אגם, זה לא אוקיינוס!
סבתא : אולי נשאר שתינו נטייל בחנויות…?
נכד בר-מצווה : לא, תבואי! לא מוכן.

כולנו עולים על הספינה. סבתא מתיישבת בחלק התחתון, ליתר ביטחון.
היתר – למעלה.
שייט חביב, נעים ולא היתה בחילה לאף אחד.

מלצ'סינה כפי שנראית מספינת השייט:

השייט 

לימונה – Limone
העיירה לימונה נמצאת בגדה המערבית של אגם גארדה. היא בנוייה על מצוק מאד תלול ומרחוק זה נראה כאילו בלתי אפשרי להגיע לשם בכלי רכב ולא באמצעות שייט. סביב העיירה בתי גידול מפורסמים ללימונים.
הסיפור המעניין על לימונה הוא שהיא נקראת גם "עיירת אריכות הימים". יש איזשהו חלבון בדם של התושבים, שייחודי רק לתושבי לימונה ומסייע להלחם במחלות לב ובטרשת העורקים.
אז מה רע לגור שם ? לימונים, זיתים, אגם כחול ואין מחלות לב…

הגענו ללימונה.
יורדים מהספינה הקטנה בריאים ושלמים. מתחילים לטייל קצת, להצטלם…

סבא : אני חושב אני אשב כאן במסעדה הנחמה הזו ואנוח. מי שרוצה מוזמן.
נכד א' : נו באמת, רק ישבנו ! אני רוצה לטייל.
נכד בר-מצווה : אני רעב.
נכד ב' : אני הולך לטייל ברגל.
אמא ואבא : אנחנו מטיילים אתכם ברגל.
סבתא : אני קצת אתהלך ואז אבוא לשבת אתכם.

התפצלנו.
אמא אבא והבנים הגדולים – טיילו במעלה העיירה. הנוף מקסים ואנחנו מאד נהנים. אח"כ ירדנו חזרה לאיזור החנויות ובתי האוכל ואכלנו פיצה מצויינת וגם פירות.
הסבא, הסבתא והנכד הרעב אכלו להם ספגטי בולונז.
וכך כולם היו מרוצים וטובי-לב 

תמונות מלימונה

אנו חוזרים בספינה לכיוון מלצ'סינה ומתכוננים לאירוע החשוב של היום : עלייה על ההר מונטה – באלדו.

הבנים נהנים בשייט

לפני שנעלה להר, צריך גלידה, לא ? 

אמא: יש לי המלצות על גלידת Dolce Vita .
אבא : נו, עוד פעם התחלת… המלצות מטופשות. עכשיו נחפש שעה גלידריה. את והג'וקים שלך.
סבא : במילא כולן אותו הדבר… הנה, בואו נכנס לכאן. פה יש גלידה מצויינת.
בר-מצווה : מאיפה אתה יודע?
אמא: בואו נשאל, אולי זה לא רחוק. שווה לנסות, זה מומלץ גם בספר  (סאבטקסט: עוד פעם כולם מתנגדים לי…  )
סבתא : זה כבר יותר מדי. אני הולכת לשוטט ולחפש מקום חשוב. נפגש עוד עשר דקות. ונעלמת לה בסימטאות העיר.

נכדים : שוב פעם סבתא דוהרת וסבא רוצה ישר לעצור… חחחחח 

למרבה הפלא, אנחנו מוצאים את הגלידריה וקונים גלידות במבחר טעמים. באמת מאד מאד טעים  וגם אנחנו מצטרפים לממליצים.

ובינתיים… סבתא לא חזרה למקום המפגש. דאגה קלה  אבל אני מכירה אותה. היא בטח מחכה ליד החניון.
ואכן כך היה . אנחנו מתאחדים ונוסעים מחניון לחניון- לחניון של המונטה -באלדו. מה שבטוח , בטוח…

לפני שנעלה למונטה באלדו, חשוב לעדכן את הקוראים במידע משפחתי חשוב.
הבן הבכור מבין התאומים הוא חובב מטאורולוגיה מושבע. יש לנו בבית תחנה מטאורולוגית על הגג והוא עורך טבלאות ומדידות וכמובן מעודכן תמידית במזג האוויר הצפוי. במשפחה צוחקים על שנינו – אמא בפורום טיולים, והוא בפורום מזג האוויר….
בשבילו, אחת מפסגות הטיול היא להיות בפסגות גבוהות.
עכשיו זה הרגע שלו, אבל אחיו גם הם חובבי הרים והרפתקאות וכולם מאד מתרגשים.
אחיו התאום הוא חובב מוזיקה מושבע ובמשך רוב הנסיעות במכונית הוא היה עם אוזניות.
והאח הצעיר, הבר-מצווה, דעתן לא קטן (קצת כמו אמא שלו  ) ומומחה בניהול העניינים ותכנון תוכניות.

אנחנו מחנים את המכונית בחניון, עולים היישר לקופות הרכבל.
אין תור !!! איזה כיף!
תבורכי עפרה, על הטיפ המצויין ועל כך שלמדת על בשרך וסבלת בתור ומנעת את זה מאיתנו.
ועוד בונוס קיבלנו – אחרי השעה 16:00 יש מחיר מוזל בעלייה ברכבל.
רק צריך לרדת עד 18:30 ולזכור שאת החניון סוגרים ב – 19:00.

מתחילים לעלות. הנוף מדהים וההתרגשות גואה.

הרכבל – מראה מאמצע הדרך… 

הסבתא והסבא שלנו קצת מודאגים, אבל עמדו במשימה בגבורה !

הגענו לפיסגה!
מונטה באלדו – גובה הפיסגה הוא כ -1800 מ'.
הנוף מדהים. יש הטוענים שאחה"צ הוא פחות מרשים כי השמש מול הפנים מעל האגם, אבל לדעת בני משפחתנו הנוף היה מרשים גם כך, ולשני הכיוונים.

רוח חזקה נשבה והיה פתאום קררר… הז'קטים הוצאו והמצלמה עבדה שעות נוספות. עד ש…

אבא: מספיק עם תמונות האלו. את ממש מגזימה! אף אחד לא מצלם כל-כך הרבה. 
אמא: אחר-כך תהיה לנו מזכרת ואתה תהנה מאד להסתכל בתמונות. 
אבא : הולך הצידה. עצבני.
סבתא : זה פשוט נהדר, הנוף הזה. אבל לי זה הספיק. עכשיו הרוח הזאת, זה לא בשבילי. אני נכנסת לקפטריה כאן להתגונן מהקור.
סבא: אני אצטרף אלייך. אולי יש שם מרק טוב…
נכדים: בואו נעשה טיול רגלי.

וכך היה.

אבא הלך לצד אחד ונרגע קצת, אמא עם הבנים לצד שני, סבתא וסבא לקפטריה.

טיילנו על הפיסגה, המשפחה הגרעינית התאחדה 
צילמתי עוד הרבה תמונות 

…ופתאום מר מזג-אוויר גילה תחנה מטאורולוגית !
רגעי אושר… 

*

חזרנו לרכבל ומצאנו את סבא וסבתא שחיכו לשמוע בשקיקה את סיפורי הנכדים.
הירידה למטה קצת התאחרה, בשל עומס האנשים שרצו כולם לרדת באותו הזמן. עברנו מספר רגעי לחץ וחרדה שמא החניון ייסגר ואנו ניוותר ללא מכונית, אבל הכל עבר בשלום + ריצה מטורפת לעמדות התשלום ששכחנו להחתים את הכרטיס כשיצאנו מהמעלית .
זהו, נחלצנו מהחניון והצלחנו לחזור לכיוון החווה.
לפנינו עוד תוכניות גדולות ונצורות, אבל אני מבינה שלא יהיה קניון ולא יהיו מעיינות חמים בקולה  …

מה שנשאר זה להראות לבנים את בורגטו הכפר הקסום… ולאכול במסעדה המפורסמת.

וכך, שוב הגענו לבורגטו. שעדיין היה נפלא ונהדר.
הבנים אמרו "יפה" ובכך זה הסתיים. הם צריכים ריגושים בגובה 1800 מטר.

Borghetto, take 2

והמסעדה ?
סגורה! שוב !!! 
חוצפנים.
הם אותנו לא יראו יותר.

בר מצווה : אני רעב.
סבא: בואו נלך שוב למסעדה שהיינו בה אתמול, עם הישראלים. היא היתה לא רעה.
אבא ואמא: לא יקום ולא יהיה. היא גם לא היתה טובה.
סבתא : ברגעים כאלה, צריך ללכת על בטוח. עכשיו בלילה לא נחפש מציאות!
אמא: אבל יש לי המלצות….
סבתא : שוב! את לא יודעת מתי די!!
נכדים : לא לריב. רוצים לאכול.

אנחנו מתחילים לנסוע לכיוון מוזמביק.
במוחי הקודח והמאותגר עולה רעיון : ניתן לג'יפיאס למצוא לנו מסעדה. הוא יתן לנו רשימה ונמצא משהו במטבח המנטואני המיוחד.
אנחנו חולפים על פני המסעדה של אתמול.
סבא : תעצור! זה כאן! הגענו!
אבא: אנחנו מנסים למצוא משהו אחר.
סבתא, ממלמלת מתחת לאף: אין לה גבולות  (את זה היא אומרת לנכדים, אבל אני שומעת).
אמא : קצת סבלנות. אם תוך 10 דקות אנחנו לא מוצאים, נחזור למסעדה ההיא. ממש השתדלתי לא לצרוח … 

למזלנו, הנהג מחליט והוא עושה מה שאשתו אומרת לו.
נוסעים ברחובות מוזמביק השוממים (איפה כל האנשים שגרים שם? תמיד הכל נראה נטוש).
תיכנתתי את הג'יפי על מסעדה בשם Tratoria Al Caminetto.
"הגעת ליעד", הוא אומר.

זו מסעדה של בית מלון, מלאה כמעט עד אפס מקום.
קיבלו אותנו די יפה, אבל חיכינו לאוכל המון זמן.
המלצריות לא ידעו מילה באנגלית. השתמשתי במילון בסוף הספר "המשפחה המטיילת". ביקשנו בורו (חמאה) ללחם ועד שהם הביאו אותה, הלחם נגמר…
אבל – האוכל היה ממש טעים.
והיה גם בונוס – הופעה הזוייה באיטלקית של צוות הווי ובידור של המלון. ע-נ-ק!
סיימנו את הערב בצחוק גדול  , שגבר כאשר סבא ביקש חשבון ועשה סימן באוויר , ואז המלצרית הגאונה הביאה לו עט….!

וחזרנו ללואיג'י. שבעים, מרוצים ומחוייכים…
לילה טוב 

• קצת על המסעדה

סיכום היום :

אוכל – היה בשפע.
ארוחת בוקר טובה בחווה, בית קפה אחד (לסבתא וסבא עוד אחד במעלה ההר) מסעדה אחת בערב, עוד מסעדה לחלקנו בצהריים, פיצה ברחוב, גלידה.

עצירות מול הליכות– סבא עצר די הרבה.
סבתא – בינוני.
הורים ובנים טיילו פעמיים ברגל.
Fair enough

ג'י -פי-אס – תיפקד לא רע ואפילו מצא לנו מסעדה!

נוף יפה – שייט נהדר באגם, עיירות ציוריות וגולת הכותרת – הנוף עוצר הנשימה ממונטה באלדו.

עצבים – היו מעט לקראת הערב, סביב מציאת מסעדה לאכול בה  .

צחוקים – היו הרבה בלילה במסעדה במוזמביק  .

הסתדרנו יפה? – כן, ממש בסדר. 

שיחה לילית עם עפרה'לה.
מסתבר שלואיג'י ופאולו כנראה מתגוררים בקרבה ואנחנו לא רחוקות אחת מהשנייה.
ברור לנו שנפגש במהלך הטיול, מי יודע , אולי אפילו מחר…
לשתי החבורות שלנו מתוכנן מחר יום מעבר מאיזור אגם גארדה לאיזור הדולומיטים. ברקע מתנוסס בגאון הר המרמולדה, כשהעלייה עליו אמורה להיות אחד משיאי הטיול ותלוייה כמובן בחסדי מזג האוויר.
התחזית מראה על גשם לימים הקרובים.

עפרה: אנחנו נצא מחר מוקדם וננסה להגיע למרמולדה. עדיף מחר, כי בימים שלאחר מכן צפוי גשם.
אני : חכי, אני אברר עם מר מזג-אוויר שלנו.
הנ"ל שקוע במפות סינופטיות ואומר: מחר יתחיל הגשם אחה"צ או לקראת הערב. ביום שבת יהיה גשום וביום ראשון כבר לא יהיה גשם. אפשר לעלות אז למרמולדה.
אני מדווחת לעפרה, אבל היא די סקפטית ואומרת שבכל זאת ינסו להגיע לשם מחר.

לנו – מה "לנו" ?!!?? – לי יש תוכנית די שאפתנית ליום המעבר, שכוללת נסיעה לואל די ג'נובה, אגם טובל ואולי מוזיאון הטבע בבולצאנו עם איש המערות "אוטסי".
יש אור עד 9 ואפשר לנצל את היום.
אך, אין לשכוח, אומרת לי עפרה וצודקת, שלפנינו דרכים מפותלות והרריות בדולומיטים.
אנחנו מסיימות את השיחה ונדברות להיות בקשר למחרת במשך הנסיעה.
סבא: מחר צריך לקום מוקדם. פונה לנכד : יש לאבא נסיעה ארוכה. צריך להתחשב בו ולהיות זריזים בבוקר. קבענו ב – 7 וחצי בחדר אוכל?
אמא: לא, לא, מספיק ב -8. צריך לאגור כוחות לקראת הנסיעה. 
נכדים : אולי ב -9 ?…??
סבתא: בשום פנים ואופן לא. השכמה ברבע ל -8, ארוחת בוקר ב-8. צריך איזושהי משמעת כאן.
אבא: ב -9 יוצאים.

לילה טוב 

תמונה לסיכום היום: אמא ושלושת הבנים על פסגת המונטה – באלדו

המשך בחלק ה'.