שלושה ימים בניו יורק

ביקור קצר, קולע ומקסים במנהטן וברוקלין

ניו יורק המהממת – הגיע הזמן לחזור אלייך!

ואיך כתוב בשיר Empire State of Mind …?

New York…  No place in the world that could compare…!

בספטמבר 2018, במהלך חופשת סוכות, השתתפתי במשלחת אנשי חינוך במסגרת שותפות חיפה-בוסטון. הוזמנו לביקור בבוסטון ולמרבית השמחה, התאפשר לי להגיע כמה ימים קודם לארה"ב ולבקר בניו יורק האהובה עלי.

מאחר וזו לא הפעם הראשונה שלי בניו יורק , ויש גם משפחה ברקע  – הרי שהביקור שלי כלל גם "ניו יורק למתקדמים".

סאבטקסט: ויחד עם זאת – כמובן שלא אוותר על ביקורים חוזרים באתרים האהובים עלי!

אז מה כלל הביקור שלי?

מגדל החירות ואנדרטת 9/11

טיילת הייליין

ביקור בכנסייה בפטיסטית עם שירת גוספל

בושוויק – סיור גרפיטי

דאמבו ברוקלין

תערוכת פוטו-וויל

הספריה הציבורית

בריאנט פארק

מוזיאון מטרופוליטן

סנטרל פארק 

ויש גם המלצות קולינריות!

שבע שנים חלפו מאז שהייתי בניו יורק

יש הרבה חדש ושונה – אבל אני מרגישה כאילו הייתי כאן רק אתמול

מוזמנים להצטרף אלי

היום הראשון 22.9.18 : מנהטן, הגעתי! 

כאמור, אני ב"טרום – משלחת" ולטיסה לניו יורק יצאתי עם כמה מבנות המשלחת, שניצלו את ההזדמנות כמוני, לבלות כמה ימים בעיר האהובה. נחתנו ב – JFK ב- 4:30 לפנות בוקר (טסנו עם דלתא, טיסה ישירה). הזמנו שאטל מבעוד מועד בחברה הזו – GoAirLink – ונסענו היישר לטיימס סקוור, שם חברותי לקחו מלון (Millennium Broadway Hotel). אני קבעתי עם הדודנית הנהדרת שלנו א' – היא אלן, הזכורה לטוב מהטיול המשפחתי שלנו מ-2011. מאז נפגשנו כמה פעמים בישראל ואני שמחה ומתרגשת לראותה.

ובינתיים – השעה היא 5:30 לפנות בוקר והעיר ניו יורק עדיין חשוכה, ומתחילה להתעורר.

מה רבה ההתרגשות כאשר מגיעים למרכז העיר, טיימס סקוור! 

אפילו שעדיין נטוש ורדום, שלל האורות והפירסומות המרצדות – מודיעים לנו: הגעתם ליעד!

טיימס סקוור   Times Square

אני קוראת לטיימס סקוור "המגנט של ניו יורק".

איכשהו, באורח פלא – תמיד מגיעים לשם.

זה המקום בו מרגישים הכי תיירים, הכי במרכז העולם, המקום הכי הומה, נוצץ ושמח.

היה זה מעט מוזר להגיע לשם בחמש וחצי בבוקר, כשאין כמעט אנשים.

המדרגות האדומות המפורסמות תחומות בחבל – אין אנשים שיושבים עליהם וצופים באורות הכיכר ובמתרחש, אין אף אחד שמצטלם עליהן… 

סאבטקסט: אבל אני חייבת שם תמונה! 

תמונה יוצאת דופן של המדרגות האדומות הנטושות – וממתינות לתיירים שיגיעו….

הגענו עם השאטל למלון של חברותי, איכסנו את המזוודות בחדר שמירת חפצים ויצאנו לבית הקפה שידענו עליו מראש שפתוח בשעה כה מוקדמת – JUNIOR. דיינר אמריקאי טיפוסי – קפה עם בייגל, התחלה טובה ליום ניו יורקי!

בשעה 8:00 יצאנו לחוות שוב את טיימס סקוור – באור יום. אפילו עשיתי קצת שופינג באולד נייבי (לידיעתכם: נפתח בול ב – 8:00!).

טיימס סקוור נקראת על שם מערכת עיתון טיימס ששכנה בה בעבר ונחשבת לכיכר הכי מפורסמת בעולם. בעיני רבים היא אחד מהסמלים המרכזיים של העיר והיא היום מלכודת תיירים ענקית ומסנוורת, תרתי משמע. גבולותיה כבר נפרצו מזמן מעבר לשטח הכיכר המקורי, ועל פי תקנות עיריית ניו יורק, כל מי שרוצה "לתקוע יתד" בכיכר מחויב להציב שילוט מואר בגודל מינימלי. מלבד מאות חנויות ודוכנים, סביב הכיכר מסעדות רבות – חלקן טובות מאד! וכמובן תיאטראות ברודווי עם מגוון מחזות זמר, הצגות ומופעים – כדאי ומומלץ לשריין כרטיסים מראש.

השמש יצאה, השמים בהירים והנה טיימס סקוור במלוא תפארתו:

בינתיים גם הגיעו האנשים המחופשים לדמויות מפורסמות, מחכים להצטלם עם תיירים ולהרוויח כמה דולרים.

הגיע הזמן לשלוח תמונה הביתה!

סאבטקסט מאושרת בטיימס סקוור (ומאחוריה ספיידרמן ופסל החירות)…

לקראת השעה 10:00 נפרדתי מחברותי וחיכיתי לאלן המופלאה שבאה לאסוף אותי ואת מטלטלי.

איזו פגישה מרגשת!

אלן הציעה לי כמה אפשרויות לסיור והודיעה לי שיש לנו הזמנה למסעדה בצהרים וגם קנתה לנו כרטיסים למטרופוליטן. 

סאבטקסט: אין לי מילים!

לאחר שיחה והתלבטות קצרה, אמרתי לאלן שאני הכי רוצה לראות את "מגדל החירות" . היום יש יום יפה ובהיר ומאד רציתי לעלות לתצפית שם.

אלן כמובן הסכימה (אפילו שכבר היתה שם) ואנחנו נסענו לדאונטאון, למרכז הסחר העולמי.

מגדל החירות – Freedom Tower

מגדל החירות הוא גורד שחקים שהוקם סמוך למקום בו עמדו מגדלי התאומים, במרכז הסחר העולמי. לאחר הפיגועים הנוראיים ב – 11 בספטמבר 2001, בהם נהרגו כ-3000 איש וחרבו מגדלי התאומים , עלה רעיון לשיקום המתחם ולשיחזור המגדלים. בסופו של דבר הוחלט להקים מגדל אחד, שמעוצב באופן ייחודי כטרפז גבוה. בראש המגדל אנטנה ענקית ממנה מבצבצת אלומת אור לזכר הנספים בפיגועים ולסמל החופש והחירות הנצחיים.

המגדל נקרא מגדל החירות Freedom Tower  וגובהו 1776 רגל – כשנת העצמאות של ארה"ב. הוא הבניין הגבוה בארה"ב ונחנך בשנת 2014.

בשנת 1980, בהיותי ילדה, ביקרתי עם הורי בניו יורק ועלינו לתצפית בראש מגדלי התאומים. אני מצרפת תמונה שלי עם אמא על גג העולם (בזמנו היה המגדל הגבוה בעולם) וכן תמונה שצילמנו בביקור בניו יורק בשנת 2011 של מגדל החירות בזמן שעדיין עבדו על הקמתו.

הגענו למתחם מרכז הסחר העולמי – והנה מגדל החירות נגלה לעינינו. יפהפה ומרשים!

אלן קנתה לנו כרטיסים לעלייה למרפסת התצפית. 

האתר נקרא One World Trade Center  – הנה הקישור  – כאן. וזהו הקישור לרכישת כרטיסים לעלייה לתצפית – כאן.

בתחילה נכנסים לאולם מבואה מרשים ומתהלכים בתוך מיצג תמונות וסירטונים מכל השנים של מגדלי התאומים, הפיגועים והקמת המגדל החדש. מגיעים למעלית שעולה תוך דקות מספר אל הקומה ה- 100. 

העלייה במעלית היתה מרגשת מאד עבורי, ולקראת הסוף הוקרן סרטון שמדמה עלייה במעלית במגדלי התאומים זצ"ל…

מרפסת התצפית משתרעת הקומות ה-100, 101 ו-102 של הבניין – מה שמאפשר חלונות ענק גבוהים במיוחד. 

כשיוצאים מהמעלית, עומדים מול חלונות מוסתרים בוילונות ומוקרן סרטון קצר

ואז – נפתחים הוילונות:

העיר ניו יורק מתגלה לנגד עינינו, המראה עוצר נשימה ומרגש מאד!

סאבטקסט: דמעות התרגשות עמדו בעיניי, בחיי!

אפשר לראות את פסל החירות והאיים של מפרץ ניו יורק – אליס איילנד, ליברטי איילנד (אי החירות) ואי המושל.

וכשסובבים את מרפסת התצפית, נראים גורדי השחקים המרשימים של ניו יורק, סנטרל פארק, הגשרים שמקשרים את ברוקלין וקווינס למנהטן , את סנטרל פארק ועוד ועוד.

סאבטקסט: העין לא שובעת מהמראות!

סאבטקסט מאושרת במרומי מגדל החירות

סיימנו את הביקור המהנה בתצפית מגדל החירות וירדנו למטה.

משם, עברנו לראות את בריכות ההשתקפות של האנדרטה לזכר הרוגי הפיגועים.

האנדרטה הלאומית לפיגועי ה – 11 בספטמבר National September 11 Memorial 

האנדרטה, הנמצאת במיקום בו ניצבו מגדלי התאומים מורכבת משתי בריכות ענק שגבולותיהן חופפים לגבולות ריבועי השטח שעליהם ניצבו שני המגדלים שנהרסו. מפלי מים זורמים על פני דפנות הגרניט האנכיות של הבריכות, נקווים על קרקעיתן וזורמים אל תוך בורות מרובעים קטנים הממוקמים במרכז כל אחד מהם. מסביב לשתי בריכות נמצאים מעקות העשויים ארד ועליהם חקוקים שמותיהם של כל החללים בפיגועים בניו יורק, בוושינגטון ובפנסילבניה. שמות קורבנות הפיגועים קובצו על גבי המעקות במסגרת תשע קבוצות – הניספים מהטיסות, מהמגדלים, מכוחות הביטחון. בתוך כל קבוצה נרשמו שמות הנספים על פי יחסי הקרבה ביניהם, באופן ששמות קרובי משפחה, חברים, חברים לעבודה, עמיתים לשירות או שותפים לטיסה נרשמו זה בקרבת זה, בהתאם לבקשות קרוביהם. באופן זה הונצחו יחסי הקרבה ושותפות הגורל ביניהם. ארגון זה של שמות החללים הוא ייחודי לאנדרטה זו ביחס לאנדרטאות אחרות בעולם.

סאבטקסט: מרגש ונוגע ללב.

המראה של שתי הבריכות בשילוב צלילי המים הזורמים למרכזן, מאד מרשים ועוצמתי.

משם, עברנו לאתר הבא הנצא במתחם:

האוקולוס –  Oculus

האוקולוס הוא מבנה מיוחד ויפהפה, מקום משכנה של תחנת הרכבת המהממת שנמצאת במתחם. מבנה התחנה החדש הוקם על חורבות התחנה שנהרסה בעקבות פיגוע התאומים ב 2001 . התחנה החדשה שנפתחה ב 2016, תוכננה על ידי האדריכל הספרדי  סנטיאגו קלטרווה (שתיכנן את גשר המיתרים בירושלים) ומהווה נקודת ציון ארכיטקטונית ועירונית חשובה.

מבחוץ – נראה האוקולוס כמו ציפור לבנה ענקית הפורשת את כנפיה.

מבפנים – המראה מהפנט ומהמם ביופיו.

החלל המרכזי נקרא Oculus – "עין". הקירות עשויים קורות ברזל צבועות לבן וחלונות זכוכית צרים ביניהם, והם הולכים ומתקרבים האחד לשני עם הגובה. למעלה סקייליט (חלון בתקרה) שנפתח יום אחד בשנה  בעת האזכרה לפיגועי ה- 11 בספטמבר. 

התפעלתי מאד מהאוקולוס! הנה תמונות נוספות של המקום ממרפסת התצפית בה עמדנו, וגם תמונה עם אלן המקסימה.

למטה ישנו מתחם חנויות ומעבר המקשר לקניון היוקרתי ברוקפילד פלייס (Brookfield Place) נמצא ממש מעבר לכביש. אפשר להגיע לאוקולוס גם ישירות מהמגדל החירות, כשיורדים מהמעלית.

אנחנו לא ירדנו לחנויות ולחלק התת-קרקעי והסתפקנו במרפסת התצפית (הטרמה: כעבור שנה אבקר שם שוב עם אמי ואז נטייל בין החנויות).

הסתובבנו עוד קצת במתחם אתר הזיכרון שכולל גם פארק ובו ספסלים ועצים – ביניהם העץ היחיד ששרד את המתקפה.

כמו כן, ראינו את פסל הספירה  – The Sphere , שעמד ברחבה למרגלות מגדלי התאומים בניו יורק. חלקו הגדול של הפסל שרד את מפולת הבניינים ולאחר שחולץ עבר טיפול (ללא שיחזור). הוחלט להציבו כפי שהוא – פגוע, שבור ומקומט – כזכר ליום הנוראי ההוא. כיום הוא חלק ממכלול האנדרטה שהוקמה לזכר פיגועי 9/11 , ועבר כמה מיקומים באיזור עד שהוצב בזה הנוכחי.

הנה פסל הספירה יחד עם מגדל החירות:

פסל הספירה ברחבת הכניסה למגדלי התאומים – שם הוצג עד לפיגועי 9/11: 

(תמונה מהרשת)

הפסל נוצר על ידי הפסל הגרמני פריץ קוניג ונועד לסמל את השלום העולמי שיבוא באמצעות סחר עולמי. הוא הוצב במרכז מזרקה בין שני מגדלי התאומים.

במהלך השנים פקדתי כמה פעמים את פסל הספירה – אני מאד אוהבת אותו!

זכיתי לראותו ברחבת הכניסה למגדלי התאומים בשנת 1993 (אין תמונה…) 

ובהמשך – בביקורים בניו יורק בשנים 2004, 2011  – אז היה הפסל בבאטרי פארק ובביקור הנוכחי – 2018 , כשהפסל נמצא בפארק החירות, כחלק מאנדרטת 9/11.

תם הסיור שלנו באיזור מרכז הסחר העולמי. 

סאבטקסט: היה מרתק ומרגש, אבל התעייפתי…

אלן הזמינה לנו כאמור, מקום במסעדה טרנדית בצ'לסי ושמה Cookshop. 

הנה אלן החמודה ליד המסעדה:

היה כיף במסעדה! אוכל טעים, אווירה שוקקת חיים (מלא עד אפס מקום), מוזיקה מהנה וגם… מנוחה לרגליים!

סיימנו את הארוחה הטעימה והמשכנו בטיול שלנו. אלן המקסימה בחרה במזעדת Cookshop לא רק משום שהיא טרנדית וטובה, אלא משום שהיא קרובה לאתר בו ביקשתי ממנה לבקר:

טיילת הייליין – The Highline

היישר מהמסעדה חצינו את הרחוב והגענו לטיילת הייליין. זוהי טיילת שאורכה מייל אחד, ממזרחה שכונת צ'לסי וממערבה נהר הדסון והיא הוקמה על תשתית מסילת הרכבת העילית הנטושה (ומכאן שמה). קו הרכבת, שהיה בשימוש במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, ננטש במהלך השנים בגלל ירידת כמות הנוסעים והסחורה שהועברה בו. בשנת 1999 התאגדה קבוצה של תושבי האזור כדי להפוך את הקו הנטוש לפארק עירוני. בתמיכת העירייה והממשל, כספים רבים הושקעו וחלקו הראשון של הקו נפתח בשנת 2006. חלקו השני של הקו נפתח בשנת2009, והחלק האחרון נמצא עדיין בשלבי פיתוח.

לאורך הטיילת מיצגים, פסלים, ציורי רחוב ובתים מיוחדים. למותר לציין שערך הדירות העולה מושך לאזור תושבים רבים, המעוניינים באיכות חיים גבוהה יותר – והם כמובן אנשים אמידים. 

אל הטיילת ניתן לעלות מנקודות שונות.

כך זה נראה מהמקום בו עלינו לטיילת ההייליין – למרגלותינו שכונת צ'לסי:

סאבטקסט: בינתיים כפי שרואים בתמונות, השמיים התקדרו. איזה מזל שעלינו לתצפית בתחילת הבוקר, כשהשמיים היו כחולים ובהירים!

טיילת הייליין מאד מצאה חן בעיניי! כבר שנים חיכיתי לטייל בה, והנה הגיע הרגע. הטיילת הומה באנשים מכל הגילאים והסוגים. חלקים ממנה מכוסים בדק עץ, חלקים אחרים בריצוף מעניין או בחלקי מדשאות. כל כמה מטרים ישנם מקומות ישיבה, חלקם בצורת מדרגות ישיבה, חלקם ספסלים הפונים אל רחובות העיר או אל נהר ההדסון וחלקם משולבים בנקודות תצפית.

במהלך הסיור שלנו ראינו מיצגים מקסימים, גינות של בניינים בהם יש מיזמים של איכות הסביבה וגם בניין בעיצובה של זאהא חדיד, הארכיטקטית המחוננת. 

סאבטקסט עם פסל ותמונה למזכרת עם אלן:

סאבטקסט: ושוב – אין לי מילים לתאר עד כמה אלן השקיעה בביקור שלי, חשבה על פרט ועשתה הכל כדי שאהנה ואראה את מה שתיכננתי. פשוט מדהימה! 

בינתיים, המשכנו בטיול שלנו בהייליין. בחלק האחרון של הטיילת אפשר לראות איך שילבו את פסי הרכבת העילית בעיצוב וגם גינות חמודות שהוקמו על ידי התושבים:

הגענו לסוף המסלול של הטיילת – לנקודה בה רואים יותר מקרוב את נהר ההדסון. תערוכה קטנה מספרת בתמונות ובמלל את ההיסטוריה של הרכבת העילית ושל הקמת התערוכה.

משם, חזרנו למכונית – כשאני כבר עייפה מאד…

נפרדתי מאלן היקרה. (איזה כיף, כעבור שנה אראה אותה שוב!). היא החזירה אותי למלון מילניום בטיימס סקוור, שם חיכו לי המזוודות בשמירת חפצים.

שם גם אירע "טקס חילופי משמרות" – עברתי מחסות קרובת משפחה מצד אחד, לחסות קרובי משפחה מצד שני…!

והפעם – מ' ו- ל' – הם מארק ולין הנפלאים, בני משפחתי מצד אמא. (סאבטקסט: מה שנקרא – בני דודים מדרגה שנייה).

המפגש היה כמובן מרגש ביותר! אמנם התראינו בעת שביקרו בישראל לפני כמה שנים, אבל זה היה מזמן…

הם הגיעו לאסוף אותי במכוניתם ולקחו אותי מעבר לנהר, לשכונה בקווינס בה הם מתגוררים – שנקראת בשם החמוד SunnySide. 

וזה מה שראיתי בדרך:

ברחוב בו מתגוררים מארק ולין, רואים בקו ישר את האמפייר סטייט בילדינג:

חכו ותיראו מה רואים מחלון דירתם!

בדירה חיכו לנו בנם הצעיר וארוסתו החמודה, וגם הנוף הזה:

סאבטקסט: אי אפשר לשבוע מהמראה של קו הרקיע של מנהטן!

משפחתי היקרה הזמינה מקומות במסעדה איטלקית לארוחת ערב – לכבוד בואי.

היה מאד נחמד וטעים – אבל הייתי כבר תשושה לגמרי מעייפות , ההסתובבויות והחוויות והריגושים של היום – וערה כמעט יותר מ-24 שעות… 

סאבטקסט: יש גבול אפילו גם לי…!

בעדינות ביקשתי לחזור הביתה ישר אחרי הארוחה והם כמובן הבינו לליבי.

חיכה לי חדר אורחים מקסים ומפנק ומיטה רכה ונוחה…

וגם המראה הלילי המהמם של קו הרקיע של מנהטן בלילה – כולל בניין הקרייזלר האהוב עלי!

New York by Night

ובזאת הסתיים היום הראשון בניו יורק המדהימה, שקיבלה אותי במלוא הדרה, בתוספת משפחה מפנקת ואוהבת!

תמונה לסיכום היום – מגדל החירות וחלק מכנף האוקולוס:

Freedom Tower and the wing of the Oculus

היום השני  23.9.18: קווינס וברוקלין

בוקר טוב ניו יורק! לאחר היום הארוך, מלא החוויות והריגושים + מעבר בין יבשות והבדלי זמן , ישנתי שינה ארוכה ועמוקה והתעוררתי מאוששת ומלאת ציפיות ליום הזה. בוקר יום ראשון, Sunday – הוא אידיאלי לביקור בכנסייה…! 

עוד לפני הנסיעה, כשתיאמתי את הביקור עם בני משפחתי, שאלו אותי מארק ולין מה אני רוצה לראות ומעניין אותי לעשות – מחוץ לאתרי התיירות הקבועים בהם כבר ביקרתי במהלך השנים.

היו לי שתי בקשות מהם: האחת – לבקר בכנסייה עם שירת גוספל, והשנייה- לראות את הגרפיטי בבושוויק. בנוסף, קראתי על תערוכת צילום מעניינת בברוקלין והצעתי להם שנבקר בה. אבל – אני מקדימה את המאוחר. קודם כל – נתחיל בביקור בכנסייה.

כנסייה בפטיסיטית עם מקהלת גוספל 

מארק ולין היקרים הודיעו לי במייל שקדם לבואי, כי בשעה 9:45 אנחנו מגיעים לכנסייה בפטיסטית ועלי להתלבש חגיגי, רצוי עם שמלה – לא בג'ינס בשום פנים ואופן! מאחר והייתי בדרכי עם המשלחת לבוסטון, שכלל ביקורים בבית כנסת, היו באמתחתי בגדים חגיגיים ושמלות…

נסענו לכנסיה הבפטיסיטית בקווינס. זוהי כנסייה יחסית קטנה, ללא יחסי הציבור של הכנסיות בהארלם אליהן מגיעים תיירים לשמוע את שירת הגוספל. (ולעיתים מלאות עד אפס מקום וצפופות יותר מדי).

שם הכנסייה: Antioch Baptist Church of Corona

סאבטקסט: בזמנו, לא שיוויתי חשיבות לשם הכנסייה, אבל החל ממרץ 2020, השם קורונה הוא בעל משמעות רבה…! ועוד בשילוב עם אנטיוכוס… כנסיית הכתר של אנטיוכוס! קטע.

לקחתי כמנהגי בטיולים בחו"ל, פרוספקט של הכנסייה למזכרת – והרי הוא:

נכנסנו לכנסייה בהתרגשות רבה. הכומר ערך דרשה (סאבטקסט: לא כל כך הקשבתי…). מאד עניין אותי כל המעמד ובמיוחד כל האנשים שהשתתפו בתפילה ובדרשה. רובם היו כהי עור והתלבשו בהידור, טיפוסים מעניינים ואנושיים.

כולם מסביבי חייכו אלי והיו נחמדים ביותר! 

מדי פעם, שילב הכומר בדרשה שירת גוספל. בכל פעם, חברו אליו אנשים מהקהילה ושרו את התפילה. זה היה מקסים! 

שאלתי בחשש את מארק ולין אם אפשר לצלם, הם היו מעט נבוכים ולא ידעו. ואז ראיתי מישהו אחר שמצלם והחלטתי.

סאבטקסט: אם הוא מצלם, אז גם אני!

שירת הגוספל כללה הרבה "הללויה" ו"אמן". השירים היו קליטים ונעימים ותנועות הגוף של המתפללים הוסיפו רבות למעמד.

ומהי שירת גוספל?

גוספל (Gospel) במקור הוא סגנון מוסיקלי דתי-כנסייתי של המנוני דת נוצריים, המושרים על ידי הקהילה כולה. המרכזיים בו הם המטיף והמקהלה, שמגישים את המזמורים הדתיים, במהלך המפגש הקהילתי בכנסייה. בהמשך מצטרפים אליהם חברי הקהילה בשירה.
מוסיקת הגוספל ינקה משירי העבדים השחורים באמריקה, שירי הספיריצ'ואלס שהם המציאו על סיפורי הדת הנוצרית, לאחר שהוכרחו להמיר את דתם לנצרות. השירים הללו התחברו למקצבי הבלוז והרגטיים ולמזמורי הכנסייה האופייניים לכנסיות הפרוטסטנטיות של אמריקה והכניסו את ההשפעה של הסגנון האפריקאי למזמורי הכנסייה, מה שיהפוך עם הזמן למוסיקת הגוספל המוכרת בעולם כולו.  (מתוך "אאוריקה").

במהלך השירה, נעמדו המתפללים, רקדו ואף הלכו תוך כדי שירה בין ספסלי הכנסייה. היו גם ילדות שהצטרפו לרוקדים ושרים, מחזה מקסים!

במהלך שהותי שם, האנשים שישבו לידינו שאלו אותי מהיכן אני. כשאמרתי שאני מישראל, הם התרגשו בצורה שלא תיאמן!! 

Oh! You're from Israel! The Holy Land! God bless you!!

כך אמרו לי שוב ושוב. השמועה פשטה שיש אורחת מישראל בכנסיית הבפטיסטים, אנשים קמו ממקומם, ניגשו אלי ולחצו את ידי. חלק מהנשים חיבקו אותי. הכומר אף הכריז בקול רם בפני כולם שיש אורחת מיוחדת מישראל וכולם מחאו לי כפיים!!

התרגשתי עד דמעות!! גם מארק ולין שישבו לצידי, דמעו מאושר והתרגשות.

זו היתה חוויה עצומה ומרגשת ביותר, שהשאירה בי חותם עמוק!

קשה לתאר כיצד מחוות אנושיות כאלה, הופכות ביקור שכזה למלא משמעות ולתחושות שנשארות עמוק בלב.

התפילה התארכה, וכשהגיעו לשלב הודעות לקהילה, יצאנו בעדינות. נופפתי לשלום לחברי החדשים ונצרתי את הרגעים האלה בלבי.

חזרנו הביתה, החלפנו ל"בגדי ב' "  = ג'ינס, שתינו כוס קפה והתכוננו להמשך היום: סיור בברוקלין.

ובינתיים – הנה גינה קטנה ברחוב הסמוך לביתם של מארק ולין – מתכוננים לסתיו!

בושוויק – Bushwick

שכונת בושוויק בברוקלין Bushwick Brooklyn הפכה להיות בשנים האחרונות מרכז אמנות הרחוב הבולט של ניו יורק. האזור מאכלס קהילה של אמנים שעובדים ומתגוררים באזור. השכונה הסמוכה לבושוויק היא שכונת וויליאמסבורג, אחת השכונות הטרנדיות של ברוקלין. בתחילה שימשה וויליאמסבורג כמרכז אומנות ואומנות רחוב, אך עם הזמן התייקרה מאד למחייה. כמעט כל האמנים היגרו מוויליאמסבורג אל בושוויק. כיום, שכונת בושוויק – שהייתה מלאה במפעלי תעשייה קלה ומוסכים, הופכת אט אט למוזיאון רחוב מלא באומנות משובחת הפתוח לכולם 24/7. זוהי סצינת אמנות הרחוב מהחשובות ביותר בעולם ורבים מתיירי ניו יורק מגיעים לסיור במקום.

על אומנות הרחוב באזור אחראי ארגון בשם "בושוויק קולקטיב" (Bushwick Collective) הארגון מאגד בתוכו את מיטב אומני הרחוב מכל העולם שמציירים באופן חוקי על קירות הרחובות. חלק מציורים מוזמנים בתשלום על ידי מפרסמים.

בבושוויק אפשר לטייל באופן עצמאי או להצטרף לאחד משפע הסיורים המודרכים המוצעים לשכונה. למגיעים בסאבווי – יש לרדת בתחנת Jefferson Street – קו L לברוקלין.

מזה זמן רב רציתי לבקר בבושוויק – והנה קיבלתי סיור פרטי ברכב וברגל עם משפחתי היקרה. לשמחתי הצטרף אלינו לסיור גם בנם החמוד של מארק ולין – אליוט.

נכנסנו לשכונה ברכב. לשמחתי, בני המשפחה הסבלנים הכריזו שהבוקר מוקדש לי, ויכולתי לנדנד להם להאט או לעצור את הרכב כדי שאצלם (סאבטקסט: כמו שאני עושה לבעלי היקר…).

על ההתחלה, ראינו אומן בפעולה – ונכר היה כי הציור עליו הוא עובד ישמש לפרסומת. צילמתי אותו בעת עבודתו – וכיצד הוא מסתכל על הסקיצה בידו , בדרך להשלים את היצירה.

חנינו באחת הסימטאות והתחלנו לשוטט ברגל.

מכל עבר, על כל קיר וגם על תריסי חנויות, עמודי רחוב ומה לא ? – ישנם ציורים בצבעים מרהיבים.

הציורים מקסימים, בועטים, עם אמירה – חלקם אבסטרקטים, חלקם הומוריסטים, אחרים ציניים – וחלקם סתם יפים.

הנה כמה מהם, שהרשימו אותי במיוחד.

סאבטקסט: אזהרה! לפניכם מתקפת תמונות!

רבים מציורי הקיר נמצאים בעיקר על הפינה של St.Nicholas ו Troutman – שם ממוקמת גלרית בושוויק. 

אמנם הקירות צבעוניים ומצויירים – אך על פי הרושם שקיבלתי, שכונת בושוויק די מוזנחת. הרחובות לא הכי נקיים והבניינים עצמם נראים עזובים ברובם. על חלק מהציורים יש "קשקושים", כתובות או סתם מחיקות – אבל זה חלק מאומנות הרחוב…

הנה שני ציורי קיר שמאד אהבתי:

והנה בני משפחתי היקרים – מארק, לין ובנם החמוד אליוט – שהוא אמן בעצמו ונהנה מאד לסייר איתנו.

עוד כמה ציורי קיר מקסימים ומעניינים:

סאבטקסט מרוצה עד מאד!

את הביקור בבושוייק חתמנו במסעדה אסייאתית צמחונית חמודה בשם Amituofo.

היה מאד טעים, מומלץ! הנה הקישור לאתר המסעדה – כאן.  

לאחר האתנחתא הנעימה המשכנו בסיורינו בברוקלין. ועכשיו  – דאמבו!

סאבטקסט: דאמבו? הפיל המעופף??

דאמבו – DUMBO

אז מי זה דאמבו? מה זה בכלל?

דאמבו (DUMBO) היא שכונה קטנה שממוקמת בין גשר ברוקלין (Brooklyn Bridge) לבין גשר מנהטן (Manhattan Bridge), ולכן קיבלה את שמה – Down Under the Manhattan Bridge Overpass. במקור היה זה אזור ששימש לעגינת מעבורות והוא מאופיין במבנים תעשייתיים גדולים מהמאה ה-19 ורחובות של אבנים משולבות. 

כיום מדובר באחת השכונות העשירות והמתויירות בניו יורק. בדאמבו אפשר למצוא חנויות, בתי קפה ומסעדות ואת המיקום המושלם לצילום תמונות על רקע קו הבניינים של מנהטן. פארק דאמבו הנקרא "ברוקלין ברידג' פארק" (Brooklyn Bridge Park), משתרע על קו הנהר ומהווה את הלוקיישן המעולה לתצפית על מנהטן. (לכך נגיע מאוחר יותר…).

הגענו לדאמבו, מארק מצא חנייה והתחלנו לסייר ברגל. 

בין הרחובות מציץ גשר מנהטן -Manhattan Bridge

הגענו לשוק פשפשים קטן וחמוד שנקרא Brooklyn Flea DUMBO. שוק זה מתקיים בחודשים אפריל עד אוקטובר מתחת לקשת של גשר מנהטן (כתובת:Pearl St. 80).

סאבטקסט: מקום כלבבי!

בשוק ישנם דוכני אוכל, חפצי יד שנייה, רהיטים, בגדים, תכשיטים והרבה שמונצ'עס… 

מאד אהבתי את השוק ואת המיקום שלו!

בני משפחתי היקרים הציעו שנשתה קפה במקום מאד טרנדי בדאמבו שנקרא – Brooklyn Roasting Company.

בית הקפה הזה קולה את הקפה של עצמו, ויש בו מגוון פינות ישיבות נחמדות וקפה מצוין  – כך אמרו לי יקיריי.

ומי אני שאסרב לקפה??
תיראו איזה מקום חמוד ומדליק:

והנה הזדמנות לתמונה משפחתית למזכרת:

לאחר הקפה המצויין, יצאנו לכיוון ברוקלין ברידג' פארק, שם נמצאת נקודת התצפית המהממת על מנהטן.

זו הדרך:

זה גשר מנהטן – ולמרגלותיו כולם מצלמים Manhattan Bridge

והנה משתרע מולנו קו הרקיע של מנהטן – יפהפה!!

אפשר לראות את בניין החירות – שם למעלה הייתי אתמול! לפנינו גשר ברוקלין ולמרגלותיו – הקרוסלה המפורסמת של דאמבו.

ביקשתי מאליוט שיצלם אותי על רקע גורדי השחקים של מנהטן ועם גשר ברוקלין המפורסם.

סאבטקסט עם גשר ברוקלין – Brooklyn Bridge 

המשכנו לאורך הטיילת – כשמצידנו נמצא מרכז חנויות מעצבים, השוכן באחד המבנים התעשייתיים לשעבר של דאמבו.

עוד מקבץ תמונות מטיילת פארק דאמבו – כולל הקרוסלה המפורסמת:

והנה הגענו לאחת ממטרות היום – תערוכות הצילומים פוטו-וויל. 

במסגרת ההכנות לטיול שלושת הימים שלי בניו יורק, גיליתי שיש תערוכת צילומים אשר מתקיימת אחת לשנה – בברוקלין. סיפרתי על כך למשפחתי – והם אפילו לא ידעו על קיומה, אך בהיותם חובבי אומנות שמחו מאד ללכת איתי לשם.

תערוכת פוטו-וויל Photoville

פוטו-וויל היא למעשה תערוכת רחוב של צילומים המקובצים סביב נושאים שונים הקשורים בעיר ניו יורק. בשנה בה ביקרתי – 2018, התערוכה התקיימה 4 ימים בלבד – במשך שני סופי שבוע, במתחם מתחת לגשר ברוקלין. בשנים הבאות (כולל שנות סגר הקורונה – התערוכה מתקיימת וירטואלית וחלקה גם בשטח, אך לא בסדר הגודל אותו ראיתי – הנה האתר של פוטו-וויל. 

היום בו ביקרנו בתערוכה היה למעשה היום האחרון בו היתה פתוחה למבקרים – ולכן המקום המה באנשים.

המתחם בו ביקרנו כלל בין השאר, עשרות אוהלים וקונטיינרים בהם רוכזו תמונות על פי נושאים. בחלקם סיפרו הצלמים על התמונות, בחלקם היו מיצגי וידאו או משחק. תמונות רבות סודרו על גבי קוביות גדולות, אחרות – הוצגו על קירות וחומות המתחם.

התערוכה היתה מהממת מכל הבחינות!

הן המיקום המיוחד, הן הצילומים המקסימים ומעוררי העניין והן האופן בו עיצבו את הצגת התמונות.

המוני אנשים ביקרו במקום – נכנסו לקונטיינרים ולאוהלים, עלו למעלה לתערוכות נוספות ולתצפית על האיזור. היו גם הרצאות וסדנאות – כמו למשל סדנת פוטושופ מטעם חברת Adobe . היו מיצגים ותמונות שעוררו מחשבה, לעיתים אי-נוחות ולעיתים – התפעלות מרמת הצילום ותפיסת הרגע האנושי. מיצג אחד הראה מה קורה עם אלפי התמונות שאין בהן עניין או צורך יותר…

היתה גם קומה שנייה לתערוכה – שכללה גם תצפית נהדרת על התערוכה עם הרקע של מנהטן עם גשר ברוקלין.

כך זה נראה מלמעלה:

בשלב זה, התחלנו להתעייף… אף על פי שהתערוכה היתה מרתקת והייתי מוכנה לבלות בה לפחות עוד שעה, השילוב של היום עמוס האירועים והסיורים + הג'טלג שבצבץ – הכריע לטובת הפסקה וסיום היום.

סאבטקסט: שלא נדבר על משפחתי המקסימה שהקדישה לי את היום – ונתנה לי את האפשרות לבחור ולגרור אותם לכל מקום שרציתי.

יצרנו ממתחם התערוכה וחלפנו בדרכנו לרכב על פני חניות מעצבים עם חלונות ראווה מקסימים.

ובזאת תם סיורנו בדאמבו. היה מקסים!!

סאבטקסט מאושרת עם עם גשר מנהטן

חזרנו למכונית, הקפצנו את אליוט לכיוון ביתו ובדרך חזרה עברנו על אחד הגשרים (סאבטקסט: לא זוכרת איזה מהם…) וקיבלתי מופע אורות על הגשר!

חזרנו הביתה ולין החרוצה הכינה לנו ארוחת ערב טעימה.

סאבטקסט: אין לי מילים…. גם התשתי אותה היום בסיורים וגם מכינה לנו ארוחה!

וכך הסתיים לו היום השני בניו יורק, יום שהתמקד בברוקלין בתוספת התרגשויות ומשפחה סופר מפנקת!

תמונה לסיכום היום – מנהטן בלוקיישן מנצח מברוקלין:

היום השלישי  24.9.18: מנהטן בסולו

בוקר טוב!

יום שני – מארק ולין בעבודה. הם התנצלו שלא יוכלו לבלות איתי במשך היום – אך אני טיילת עצמאית, מכירה היטב את ניו יורק ודווקא שמחתי על ההזדמנות להיות קצת עם עצמי (סאבטקסט: ולא לחוש אי נעימות שאני גוררת אותם לסיורים מתישים…).

ובינתיים, שתיתי קפה אל מול הנוף הזה מחלונם:

סאבטקסט: אפשר להתרגל…!

מארק ולין החמודים השאירו לי מפתחות וכרטיס נסיעה לסאבווי, על גבי פתק כזה:

איזה כיף להתחיל כך את היום! 

ירדתי לרחוב – והנה האמפייר סטייט בילדינג מחכה לי!

תחנת הסאבווי קרובה מאד לביתם של מארק ולין והיא תחנת מטרו עילית. קיבלתי מהם הנחיות מדוייקות – לעלות על הרכבת, לספור שבע תחנות – והנה אני בגרנד סנטראל!

גרנד סנטרל – Grand Central

זוהי תחנת הרכבת המרכזית של העיר ניו יורק, וכמתחייב מהתואר, היא גם תחנת הרכבת הגדולה בעולם (מבחינת מספר הרציפים). התחנה יפהפייה, קלאסית בעיצובה ולה תקרה שעליה מוצגים גרמי השמיים. במרכז התחנה נמצאת עמדת המודיעין עם השעון הקיר המקסים. כך נראית הגרנד סנטראל מהמדרגות המובילות לקומה השניה:

בגרנד סנטרל יש גם הרבה חנויות, מתחם מסעדות שווה, שוק אוכל קטן ונחמד מאוד, מגרש טניס בבעלות הנשיא לשעבר טראמפ, וגם "אולם לחישות" שעקב האקוסטיקה הייחודית שלו לחישות לקיר בצד אחד נשמעות למי שעומד בצמוד לקיר בצד השני. 

סאבטקסט: ויש גם חנות של אפל – בחלל הפתוח בקומה העליונה. ספוילר: בסוף היום ארכוש שם אייפון חדש!

יצאתי מהגרנד סנטראל – והנה אני בשדרה החמישית במנהטן, על רחוב 42. 

אני בדרכי לביקור באחד המקומות שתמיד רציתי לראות מבנים – ואיכשהו, אף פעם לא יצא…

הספרייה הציבורית   New York Public Library

על השדרה החמישית פינת רחוב 42 ניצב מבנה מרשים במיוחד, זו היא הספרייה הציבורית של העיר ניו יורק – שנוסדה בשנת 1911 והיא אחת הספריות המובילות בארצות הברית ובעולם. 

בחזיתה ניצבים שני אריות למשמר, שם האחד "סבלנות" ושם השני "עוצמה". את שמותיהם קיבלו מראש עיריית ניו יורק לשעבר, פיורלו לה גוארדיה (שהיה יהודי וכן – על שמו מחלף לה גוארדיה בתל אביב).

כך נראה בניין הספריה הציבורית: (הצלחתי לתפוס רק אריה אחד בתמונה…)

 באולם הקריאה הגדול והמרשים, ניתן למצוא גם מסמכים היסטוריים מעברה של ארצות הברית ובמקום נערכות תערוכות שונות מתחלפות.

הספרייה כוללת אולמות קריאה רבים המוקדשים לנושאים מגוונים וכן אולם קריאה ראשי אחד – יפהפה ומרשים במיוחד.

זהו ה – Rose Reading Room, אולם הקריאה ששופץ ונפתח לציבור מחדש לפני כמה שנים.

סאבטקסט: אני חובבת ספריות עתיקות ונוהגת לבקר בהן בערים השונות. מי שעוקב אחרי הטיולים שלי זוכר בוודאי את הספרייה העתיקה בפראג, את הספרייה המהממת בפרינסטון ועוד… לכן, כשנכנסתי לספרייה הציבורית בניו יורק התרגשתי ממש! 

אולם הקריאה עוצר נשימה במראהו – החל מהתקרה המרשימה ועד אחרונת המנורות המקסימות על גבי השולחנות. והספרים …. כל כך הרבה – וכמובן שלא כולם גלויים למבקרים. רוב אוספי הספרייה מוסתרים מעיני הציבור. הם משתרעים על ארבעים אחוז משטח הבניין ואורכם כ–120 קילומטרים בשבעה מפלסים מתחת לאולם הקריאה הראשי. קוראים יכולים להזמין את הספרים הנמצאים במחסנים ולעיין בהם באולמות הקריאה. ארבע קומות מתוך הספרייה פתוחות לקהל הרחב. הכניסה ללא תשלום.

הספרים החשובים ביותר שנמצאים בספריה הם תנ"ך גוטנברג מאמצע המאה ה-15 וכן ספרו של אייזק ניוטון, היסודות המתמטיים של פילוסופיית הטבע מהמאה ה-17. כמו כן בספרייה נבנה מיזם ספרי הזיכרון לקהילות שחרבו בשואה כדי להביא את זכרן של קהילות אלה לכל אדם, באמצעות האינטרנט. במיזם נסרקו 650 מתוך 700 ספרי זיכרון כאלה שנמצאים בספרייה, ותוכנם המלא זמין לכל באתר הספרייה.

על קירות הספרייה ישנם ציורי קיר ויצירות אומנות.

הספרייה הציבורית של ניו יורק הופיעה פעמים רבות בקולנוע. הסרט "היום שאחרי מחר" משנת 2004 זכור לי בעיקר מהסצינה בה הניצולים מסופת הקור מתבצרים בספרייה ונאלצים לשרוף ספרים כדי להתחמם….

מבט אחרון על אולם הקריאה המהמם בספרייה של ניו יורק:

ובדרך החוצה, אי אפשר שלא להציץ בחנות המזכרות בה מוכרים ספרים ידועים במהדורות מיוחדות – וגם מרצ'נדייס עם אימרות הקשורות בספרים ובקריאה.

יצאתי מהספריה היישר אל המקום הזה:

בריאנט פארק   Bryant Park

אחד המקומות האהובים עלי בניו יורק!

זהו פארק קטן ומקסים במידטאון מנהטן, הנמצא מאחורי הספריה הציבורית – בין רחוב 40 מדרום ל- 42 מצפון, בין השדרה החמישית לשישית.

מה שמקסים במיוחד בבריאנט פארק – זה שמתקיים בו השילוב האוליטמטיבי: מצד אחד יש בו מדשאה ועצים ואפשר לשבת לפיקניק רגוע ביום יפה – או סתם על איזה כיסא ירוק ולהתבונן סביב. ומצד שני, הוא מחובר לחלוטין להמולת העיר – סביבו בניינים, מסעדות, הספריה הציבורית מאחור וגורדי שחקים מקדימה.

רבים מהניו-יורקים העובדים באיזור נוהגים לצאת בהפסקת הצהריים לפארק הכמעט שכונתי, לשתות קפה ולאכול משהו ולהינפש קצת.

תיראו כמה אנשים נהנים להם בבריאנט פארק:

סאבטקסט: לא בכדי בחרתי בתמונת בריאנט פארק כתמונת הנושא של פוסט זה!

ישבתי לי על אחד הכסאות הירוקים, התבוננתי בטיפוסים הניו יורקים על כל גווניהם ונהניתי מהגן האסתטי סביבי. 

בבריאנט פארק יש קרוסלה חמודה, הרבה פרחים, עצים וציפורים – וגם דוכן של "מאפיית לחמים" הישראלית , בה מוכרים את עוגת הבבקא המפורסמת.

בין הספרייה הציבורית לבריאנט פארק עמדה סוכה חמודה של בית חב"ד – והזכירה לי שהיום חג סוכות…!

בפארק מתקיימים אירועים חינמיים מסוגים שונים לאורך כל השנה כגון: הופעות, קונצרטים, הצגות ועוד…

בחורף נפתח בפארק Winter Village שכולל משטח החלקה על הקרח, עץ חג מולד מסורתי ומרשים, ועשרות "Holidays Shops" שהם למעשה ביתנים קטנים לממכר מוצרי אומנות, אופנה, אקססוריז ו-Street Food.

בקיץ ישנן פעילויות שונות, החל מאימוני יוגה המוניים וכלה בהקרנות סרטים ללא תשלום על מסכים גדולים במדשאת הפארק.

וביום סתווי נעים כמו ביום בו ביקרתי בבריאנט פארק – פשוט נהנים מהחיים כאן. שותים קפה או בירה, משוחחים, עושים קורס ג'אגלינג ומחייכים… החיים הטובים.

סאבטקסט מרוצה בהחלט בבריאנט פארק המהמם:

זוכרים שאלן המקסימה קנתה לי כרטיס כניסה למטרופוליטן?

אני לא שכחתי!

ומבריאנט פארק לקחתי אוטובוס ל- Upper East Side , היישר ליעד הבא.

מוזיאון המטרופוליטן  The Metropolitan Museum of Art

המטרופוליטן הוא מוזיאון לאומנות, אחד הגדולים והחשובים בעולם, מכונה בקיצור "The Met". 

הוא נפתח לציבור ב־20 בפברואר 1872 ומוצגים למעלה משני מיליון מוצגים מתחום האמנות הקלאסית, האמנות העתיקה, אומנות מודרנית ואמנויות שונות ומגוונות מרחבי העולם. 

המטרופוליטן שוכן בצדו המזרחי של הסנטרל פארק במרכז מנהטן ושימש (איך לא?) רקע לספרים, סדרות וסרטים רבים.

הנה בניין המוזיאון – משני צידיו מזרקות ואלה מדרגות הכניסה אליו:

בזמנו ,הכניסה למוזיאון היתה על עיקרון מחיר מומלץ , אך בימים אלה הכניסה עולה 25$, עם הנחות מסויימות לפנסיונרים וסטודנטים. (ילדים מתחת לגיל 12 נכנסים בחינם).

כל אחד מהאגפים שבמוזיאון, מציג נושא או תקופה שונה. למשל – אגף מיוחד לפריטי אומנות מאסיה, המזרח התיכון או ואפריקה, אגף ובו אוסף כלי נשק ושיריון, אגף לאומנות האיסלאמית, אגף התלבושות ועוד.

אחד האגפים הפופולריים במיוחד במוזיאון, הוא האגף לאומנות המצרית ובו למעלה מ-36,000 פריטים שונים וביניהם מקדש דנדור שמוצג בשלמותו במוזיאון לאחר שממשלת מצרים העניקה אותו במתנה לאמריקאים. הוא נבנה על ידי השליט הרומי של מצריים (Petronius) בשנת 15 לפני הספירה על פי הזמנת קיסר רומא באותה תקופה  – אוגוסטוס. המקדש בנוי מאבן חול ואורכו 25 מטרים וגובהו 8 מטרים.
בסיס המקדש מעוטר בתבליטי פפירוס ולוטוס, שני צמחי מים הצומחים בנילוס הסמוך. מעל שער הכניסה למקדש ומעל הכניסה למקדש מופיע סמל  Winged sun (שמש מצופפת).

זהו המוצג הפופלרי ביותר במוזיאון המטרופליטן – ואני כמובן הלכתי לראותו 

היום שביקרתי, הכינו איזהו אירוע סביב המקדש ולא נתנו לגשת ולהכנס. (סאבטקסט: קצת מבאס, אך מכיוון שזו לא הפעם הראשונה או האחרונה שראיתיו – לא נורא… וזה הזכיר לי גם את סצינת המסיבה בסרט "יפה במנהטן" עם ג'ניפר לופז…). הסתפקתי בעוד תמונה מרחוק – עם צמד הפרעונים:

במטרופוליטן ישנן תערוכות קבועות , אך מדי שנה ישנן תערוכות מתחלפות.

בין התערוכות המתחלפות רבות שעולות במוזיאון, המפורסמות ביותר הן תערוכות בנושא האופנה. המט, שמתעד את התרבות והאמנות שמלוות את התפתחות המודרניזם והאידיאולוגיות הכרוכות בכך, מקיים מדי שנה תערוכות אופנה מרהיבות המושכות מאות אלפי מבקרים. כמו כן, מתקיימת גאלת המטרופוליטן השנתית (לרוב בחודש מאי)  – ובחסות חברות אופנה עילית ידועות ומגזין האופנה "ווג".

אחת ממטרות הביקור העיקריות שלי במטררופוליטן היתה תערוכת האופנה השנתית שנקראה Heavenly Bodies.

התערוכה עסקה בקשר שבין האופנה והכנסייה הקתולית – באמצעות דימיון, מוזיקה ותפאורה.

זו כרזת התערוכה – על גבי בניין המטרופוליטן.

תערוכת Heavenly Bodies במטרופוליטן

התערוכה היתה מטריפה ומבחינתי – גולת הכותרת בביקור במוזיאון!

היא עסקה באופנה בהשפעת ובהשראת הנצרות הקתולית והציגה תלבושות מרהיבות, מלאות דמיון!

 

האולמות היו מעוצבים כמו כנסיות וקתדרלות וברקע – הושמעה מוזיקה מהממת.

חוויה לכל החושים!!

התערוכה הזו היתה באמת מופלאה ומצאתי את עצמי הולכת וחוזרת ומביטה שוב ושוב במוצגים, בתלבושות ובתפאורה.

אוצרי התערוכה שילבו מסביב לבובות עם התלבושות יצירות אומנות מהמטרופוליטן הקשורות לנושאי כנסייה ודת. 

כותרת המשנה של התערוכה היא : Fashion and the Catholic Imagination ואכן, הדמיון העיצובי עבד שעות נוספות…

התלבושות היו מרהיבות ועוצבו על יד מעצבי – על (ובחסות ורסאצ'ה). כל פרט ופרט נעשה בתשומת לב, בדייקנות ובאסתטיות מרהיבה.

היה לי קשה להפרד מהתערוכה, אבל רציתי לשלב עוד נדבך בביקור במטרופוליטן – וכך, עליתי לגג המוזיאון.

גג המטרופוליטן  – The Roof Garden

על גג המטרופוליטן נמצא מתחם הנקרא "גן הגג". על הגג מוצגות תערוכות זמניות של של אמנים (החל משנת 1988) והוא פתוח לקהל בחודשי הקיץ – בד"כ עד סוף אוקטובר, וסגור בימי גשם. על הגג ישנם בית קפה ובר בהם אשר לקחת פסק זמן במהלך ביקורם וליהנות מקו הרקיע המרשים.

סאבטקסט: למעשה, זו הסיבה העיקרית לעלות לגג המטרופוליטן – לראות את הנוף המדהים של סנטרל פארק והבניינים סביב..!

התערוכה שהוצגה על הגג נקראה : "We come in Peace" של אמנית בשם Huma Bhabha והסיפור מאחוריה מעניין : שם התערוכה "באנו לשלום" לקוח כהשראה מהסרט "היום שכדור הארץ עמד דום" ועוסקת במפגש בין חייזרים לתושבי כדור הארץ. שתי דמויות ענק נחתו כביכול על גג המטרופוליטן ובאו לבדוק ולהכיר את המין האנושי.

ביליתי על הגג כרבע שעה, צפיתי במנהטן, בחנתי את החייזרים וירדתי חזרה למאה.

סאבטקסט: ועשיתי סיבוב מהיר נוסף בתערוכת Heavenly Bodies …

יצאתי המהטרופוליטן היישר לאתר האהוב עלי בניו יורק:

סנטרל פארק – Central Park

סנטרל פארק הוא הפארק האורבני המפורסם בעולם. שטחו של הפארק עצום והוא מהווה 6% משטחה של מנהטן. הפארק משתרע לאורך כארבעה קילומטרים – מרחוב 59 לרחוב 110 ורוחבו 800 מטרים – מהשדרה החמישית לשמינית. סנטרל פארק הוא הריאה הירוקה של ניו יורק ובו יש שלל אטרקציות לבני כל הגילאים – מגוון רחב של מסלולי הליכה, ריצה או אופניים, מדשאות בהן ניתן לשבת למנוחה או לפיקניק משפחתי, אגמים בהם אפשר לשוט, אפשרות לטייל בכרכרה כמו פעם ועוד. בפארק אתרים מפורסמים , פסלים, גשרים, מזרקות ואפילו טירה וגן חיות. ברחבי הפארק פזורים למעלה מ-25,000 עצים, כשגם לעולם החי יש בו ייצוג מרשים (סאבטקסט: המון סנאים חמודים!). החלק הצפוני של הפארק הוא הפראי יותר, ובו מסלולי הליכה שיזכירו לכם יער יותר מאשר פארק, בעוד הדרום מעט מסודר יותר ובו מרוכזים מרבית האתרים המפורסמים.

סאבטקסט: זהו אחד המקומות האהובים עלי ביותר בניו יורק! אין פעם שלא אגיע לביקור בעיר ולא אפקוד את הפארק ואת המקומות החביבים עלי בו.

התחלתי בסיור מאחורי המטרופוליטן והגעתי לתחנה הראשונה:

פסל עליסה בארץ הפלאות –  Alice  in Wonderland

זהו אחד הפסלים הפופולרים ביותר בפארק, בהשראת ספרו של לואיס קרול "עליסה בארץ הפלאות". הפסל מתאר את עליסה ישובה על פטרייה גדולה, כאשר מביטים עליה הארנב והכובען המטורף. גם החתול צ'סייר נמצא שם – מאחורי אליס, ועל ברכיה יושבת חתולתה דינה.

באורח פלא ובאופן נדיר , לא היה אדם בסביבה והפסל עמד בדד, ללא ילדים מטפסים עליו….

 את הפסל המקסים, העשוי מארד, יצר הפסל חוסה דה קריפט – והוא עיצב את פניה של אליס בדמות בתו דונה. הפסל מוקדש לזכרה של מרגריטה  – אשתו האהובה של ג'ורג' דלקורט, שהיה פילנתרופ ותרם כספים רבים לעיר ניו יורק ואתריה.

מיקום – מקביל לרחוב 74 E והשדרה החמישית.

המשכתי בשביל דרומה והגעתי לאגם חמוד.

אגם החממה – Conservatory Water

באגם הקטן והחמוד הזה ניתן להשיט סירות מיניאטוריות. לידו יש בית קפה וגם שירותים ציבוריים (סאבטקסט: גם זה חשוב לדעת!).

מרחוק ראיתי שבונים כמה גורדי שחקים חדשים – והם נראים צרים במיוחד . (סאבטקסט: לא אהבתי…).

הנה הם, יחד עם הסירות הקטנות באגם החממה:

מאגם החממה המשכתי בדרכי והגעתי אל הגשר הזה:

תמיד כשאני מטיילת בסנטרל פארק, אני נזכרת בסרט "שיער" Hair, בו רבות מהסצינות מתרחשות בפארק. גם הגשר הזה מופיע…

הנה סצינת הפתיחה של "שיער" עם השיר המהמם Aquarius. סנטרל פארק מככב!

והנה עוד גשר מקסים ושמו Trefall Arch :

סביבי התרוצצו סנאים מתוקים

הגעתי לאגם שנקרא The Lake . באגם הזה אפשר לשכור סירות לשייט נינוח בין גווני הירוק של הפארק – כשברקע גורדי השחקים של ני יורק. צמודה לאגם מסעדה מפורסמת ויוקרתית בשם The Loeb Boathouse Resteraunt .

תמונה בה רואים את האגם עם סירות המשוטים – וברקע המסעדה:

המסעדה הזו הופיעה בסרט Sex and the City , המבוסס על הסידרה הניו יורקית המופלאה. 

כיף להיזכר:

ליד האגם ניצבת מזרקה מהממת – וזה עוד אחד מהאתרים האהובים עלי ביותר!!

מזרקת בת'סדה – Bethesda Fountain

המזרקה הזו היא אחד האייקונים הידועים והאהובים של סנטרל פארק ונקראת גם "מלאך המים" . היא מורכבת מבריכה עגולה גדולה, מלאת צמחי מים ובמרכזה פסל ארד יפהפה של מלאך.

סאבטקסט: כמה שאני אוהבת את המזרקה הזו!!

הרחבה והמרפסת סביב במזרקה נקראות Bethesda Terrace. זוהי טרסה דו-מפלסית ועליה יש תגליפים המתארים את עונות השנה ואת שעות היום.

סאבטקסט: וגם היא מופיעה בסרט "שיער"!

תמונות של הטראסה – ומנה נקודת תצפית יפה על המזרקה:

מתחת לטראסה ישנו מעבר מקורה עם תקרה מרהיבה. במעבר הזה שרים פעמים רבות זמרי רחוב – וגם הפעם הופיע שם זמר ששר פשוט מקסים!

בקיצור, הייתי מוכה להישאר שם עוד שעה שעתיים, אבל השעון מתקדם ויש לי עוד אתר חשוב לפקוד בסיור שלי בסנטרל פארק!

בינתים ראיתי הכנות לחתונה :

ועוד פסל מקסים – שנקרא  The Falconer Statue: (איש הבז)

והגעתי לשדרות תות לנצח: Strawberry Fields forever 

"שדות התות" –  Strawberry Fields

אתר ההנצחה "שדות התות" מוקדש לג'ון לנון, מגדולי המוזיקאים שידע העולם – כשרון על, ממייסדי להקת הביטלס – משורר ומלחין, זמר ויוצר בחסד. האתר ממוקם בחלקו המערבי של הפארק (רחוב 72 מערב), מול בניין דקוטה בו התגורר ונרצח לנון ב- 1980. המקום נקרא על שם השיר המפורסם של הביטלס, וכולל גם לוחית המזכירה את כל המדינות שרוצות שלום… גולת הכותרת של המתחם הוא עיגול הפסיפס עם המילה המזוהה כל כך עם החיפושיות ולנון: Imagine.

סביב מעגל Imagine עומדים תמיד הרבה אנשים. כולם רוצים להצטלם ומחכים בסבלנות לתורם….

גם אני חיכיתי וביקשתי מבחורה חמודה שתצלם אותי. (וגם צילמתי אותה)

סאבטקסט: יצאה תמונה מוצלחת ואהובה עלי מאד, עד כדי שהפכה להיות תמונת הפרופיל שלי בפייסבוק 

וזו הזדמנות מצויינת להאזין לשיר הניצחי והקסום הזה:

וזהו. סיימתי את מסלול ההליכה הארוך והמתגמל שלי בסנטראל פארק. חציתי אותו ממזרח למערב, הלכתי במקטע שבין רחוב 86E לרחוב 72W.

סאבטקסט: ומה עם הקילומטראג' שעשית במטרופוליטן…?! ולפני זה…??!

הגעתי לפתח ביתו של ג'ון לנון – הדקוטה The Dakota

הדקוטה הוא בניין דירות יוקרתי השוכן בפינה הצפון-מערבית של שדרות סנטרל פארק , על פינת רחוב 72. ב- 8.12.1980, נרצח ג'ון לנון בכניסה לבניין – אירוע קשה ועוצמתי מכל הבחינות – ומאז הפך להיות מוקד עלייה לרגל של מעריצי לנון. גם אני ביקרתי במקום מספר פעמים – ושוב הגעתי הפעם.

בזאת לא תמה ההליכה שלי.

קיבלתי המלצות מכל עבר, ובמיוחד מבני היקר מר מזג אוויר , על מאפייה מעולה, לא רחוק מסנטרל פארק.

"לא רחוק" זה לא מדויק כלפי מי שהלכה למעלה מ-15 ק"מ , אבל המשכתי בכוח האנרציה.

הלכתי ברחוב המקסים הזה – מנהטן של ה- Upper West Side.

ואז – הגעתי ליעד.

מאפיית לויין – Levain Bakery

מאפיית Levain היא מאפייה שכונתית קטנה ב- Upper West Side , שהפכה במהרה לאחד המקומות המוכרים בניו יורק , במיוחד בשל עוגיות השוקולד צ'יפס המשובחות שלה. המאפייה היא ניו יורקית טיפוסית, די קטנה, ואין בה הרבה מקומות ישיבה. לכן אנשים רבים מגיעים לקחת את המאפה האהוב עליהם ולוקחים איתם לדרך. וכמובן – בד"כ משתרך תור גדול בכניסה… לתשומת הלב – המאפייה רחוקה יחסית משאר מוקדי העניין ותיירים הפוקדים אותה מגיעים במיוחד.

כתובת: West 74 street, New York , יש עוד מספר סניפים בעיר, כולל בהארלם.

למזלי, לא היה תור ארוך ואני לקחתי בריושים וכמובן את עוגייה המפורסמת. עוגיות השוקולד צ'יפס של מאפיית לויין הן גדולות במיוחד ומלאות בנדיבות רבה בשוקולד צ'יפס ובאגוזים. הן נמסרות ללקוחות כשהן עדיין חמות מהאפייה, אפילו קצת לא אפויות, כשהמרכז שלהן רך מאוד, מתפרק, והשוקולד עצמו נוזלי וחם. 

סאבטקסט: קודם כל תמונה – ואז לאכול!

סאבטקסס: ממממ… טעים!!!!

האמת…? הייתי תשושה והגיעה הזמן לסיים את היום הזה ולחזור "הביתה" למארק ולין. מד הצעדים הראה 23,000 צעדים, 16 ק"מ!

משם, לקחתי סאבוויי לגרנד סנטרל. 

סאבטקסט: ומה עוד עשיתי? נכון! קניתי שם – בחנות אפל, אייפון חדש.  

הערב ירד , אורות הבניינים נדלקו – ומהכניסה לגרנד סנטרל ראיתי את הבניין החביב עלי – הקרייזלר. 

ובזאת נפרדתי מניו יורק המהממת.

חזרתי בסאבוויי לביתם של מארק ולין (שלא הבינו איפה אני מסתובבת לבד כל היום…) בסאניסייד.

חיכתה לי ארוחת ערב ביתית ושמחתי מאד על כך.

איזה אירוח מושלם ומחבק!

לילה טוב, מחר בבוקר נוסעים לבוסטון! (וזה כבר לפוסט אחר…).

תמונה לסיום היום – האגם בסנטרל פארק עם הסירות וברקע בניין סן רמו San Remo על שני מגדליו:

למרת, התעוררתי לבוקר גשום מאד.

סאבטקסט: איזה מזל שהגשם חיכה עד שאעזוב את ניו יורק!

נפרדתי ממארק ולין היקרים – ספוילר: אראה אותם כעבור שנה שוב! 

ויצאתי לתחנת Penn Station – לפגוש את חברותי ולנסוע ביחד ברכבת לבוסטון. אבל זה כבר לסיפור אחר…

סיכום:

ניו יורק המהממת חיכתה לי במלוא הדרה, בתוספת חיבוקים ופינוקים מבני משפחתי המקסימים.

תמיד יש מה לראות, לחוות ולגלות בעיר המדהימה הזו , ויחד עם זאת – כיף לחזור למקומות המוכרים והאהובים שוב ושוב.

לשמחתי הרבה – כעבור שנה אשוב לניו יורק, והפעם – לשבוע שלם מלא בהנאות!

ועד שניפגש שוב בניו יורק,

שלוחה לכם דרישת שלום מסנטרל פארק, סתיו 2019