טיול משפחתי לאוסטריה – חלק ו'
נפרדנו מנופי לונרזי וירדנו ברכבל.
הנה הקישור לאתר מקום המופלא הזה – כאן. יש מצלמת ווב שמדווחת על מראה המקום בזמן אמת ועל מזג האוויר הנוכחי.
זו מפת האיזור שצילמתי ליד תחנת הרכבל:
אגב, כשיורדים ברכבל האחרון, מסתבר שהשירותים למטה סגורים. ראו הוזהרתם!
בחניון מתנופפים דגלי שוויץ וליכטנשטיין לצד הדגל האוסטרי. ממש מיני-אירוויזיון.
ואנחנו מתחילים לרדת למטה לכיוון עמק ברנד.
בדרך ראינו ספסל אל מול הנוף שעוול לא לצלם אותו:
והנה הגענו לעיירה ברנד. היא נראתה מתוקה ומקסימה.
אמא: תעצור. אני צריכה לשירותים (כזכור, הם היו נעולים…)
מיסטר נקסט: ואני רעב.
אמא: עכשיו לא אוכלים! יש לי תוכנית היכן נאכל! תאכל בינתיים חטיף או עוגייה.
מר מזג אוויר ומר קופירייטר רצו גם הם קפה
ולכן עצרנו בבית קפה מקסים בברנד.
הנוף מהמרפסת היה כזה:
ואכן ברנד מהממת!! גם ממנה יוצאים מסלולי טיולים, יש נהר העובר שם ולאורכו מקומות קסומים.
סאבטקסט: הייתי מוכנה להישאר שם ללילה או שניים…
אבא: לאן נוסעים עכשיו?
מיסטר נקסט: כן, מתי ואיפה נאכל?
אמא: נוסעים לעיירה פלדקירך. שמעתי עליה המלצות.
מר קופירייטר: כן, שמענו… המלצות מהפורום שלך!
סאבטקסט: רק תלונות!
אמא: ובנוסף, מקורות יודעי דבר אמרו לי שיש שם את מסעדת השניצלים הכי טובים באיזור!
סאבטקסט: מקורות שהם ידידי אלון ורובי!
מר מזג אויר: אני כבר התייאשתי מהשניצלים שלהם. כל פעם אני חושב שזה שניצל שטוח – והם מאכזבים!
אמא: נראה לי שהפעם תהיה מרוצה!
וכך, נסענו לפלדקירך במזג אוויר מקסים (היו כמעט 30 מעלות! איזה הבדל מהשבוע הקודם!!).
בדרך שמענו להיטים מהרדיו האוסטרי – כמו Heroes של מונס זוכה האירוויזיון וגם את השיר הזה – אחד מלהיטי הטיול הגדולים!
This Girl
והנה הגענו לפלדקירך המהממת.
פלדקירך Feldkirch
פלדקירך היא עיירה שהוקמה בימי הביניים (במאה ה- 13) והיא נמצאת במערבה של אוסטריה – ממש סמוך לגבול עם שווייץ (וליכטנשטיין!).
מצאנו חנייה ליד חומות העיר העתיקה (חנייה חינמית!).
כבר מהרגע הראשון, פלדקירך שבתה את לבי.
זה שריד לחומת העיר והשערים:
הבתים – בונבוניירות אחד אחד. סגנון שונה מעט מהבתים האוסטרים – הטירולים.
הסתובבנו בסימטאות העיר העתיקה.
זו הכיכר המרכזית
יש שם C&A
יש המון חנויות מעוצבות. גם בתי מרקחת מעוצבים…
ובתי קפה מיוחדים:
סאבטקסט: בשמחה הייתי יושבת כאן!
כן, כן – פלדקירך היא מאותן עיירות שהייתי בכיף מוכנה להישאר בהן יום-יומיים. אפילו יותר… לשבת בבתי קפה, להסתובב בחנויות, להתהלך בסמטאות העיר העתיקה ולאורך הנהר…
מיסטר נקסט: מתי נאכל?? אני רעב!
מר מזג אוויר: כן, איפה המסעד של השניצלים?!?
מר קופירייטר: עוד אחת מההמלצות שלך שלא קיימות!
אמא: שקט! המסעדה היא בטירה של העיר! שם למעלה!
אבא: אני אשאל אנשים כאן איך מגיעים לשם.
בפלדקירך היו אנשים אוסטרים מאד נחמדים! כל אחד ענה באדיבות ואף הובילו אותנו לכיוון הטירה.
סאבטקסט: השפעות טובות מליכטנשטיין!
פלדקירך – הטירה ומסעדת השניצלים
ובכן, לאחר השוטטות בסימטאות העיר העתיקה של פלדקירך, טיפסנו לעבר הטירה ומסעדת השניצלים הנכספת.
זו הטירה (חלק ממנה):
זו הכניסה:
זה הנוף השקף מאחד מצריחיה:
כשנכנסים, מהלכים ברחוב צר
ומגיעים לכיכר בתוך הטירה
כאן שוכנת מסעדת השניצלים המפורסמת:
ברחבה בחוץ לא היה מקום ישיבה. בפנים – כן.
היה שם מאד חם, אבל הבנים היו כל כך רעבים וכל כך חיכו לשניצל – שכבר לא היה לנו אכפת.
סאבטקסט: העיקר שיהיו מרוצים!
והם היו. קיבלו שניצל ענק, באורך של כ-30 ס"מ (כך כתוב), שיוצא מהצלחת.
רובי ידידי היה און-ליין עם הנחיות מדוייקות מה בדיוק לבחור מהתפריט, ובא לציון גואל.
מר מזג אוויר: זה השניצל הכי טוב שאכלנו בטיול! שניצל וינאי אמיתי ולא מזויף כמו במקומות האחרים!
יצאנו מרוצים מהמסעדה, שזכתה לדירוג גבוה ביותר בין מסעדות הטיול.
בחצר הטירה ראינו את ישו הצלוב (סוגייה בה עוד אדון בהרחבה).
יצאנו מהטירה הנהדרת וירדנו חזרה לעיר. גם החשיכה החלה לרדת.
צילמתי עוד כמה בתים מעניינים עם ציורים וסמלים
ולסיום הביקור בפלדקירך – אכלנו גלידה בגלידריה פינוקיו (עוד המלצה של רובי)
והתחלנו לנסוע בחזרה "הביתה" – לצימר בליינס.
כהרגלנו, עזבנו בשעה מאוחרת. יש כבר חושך ולפנינו נסיעה ארוכההההה.
ולא זו בלבד – בדרך חזרה הסתבר שיש "שיפוצים בכביש" ולכן לא יכולנו לחזור במנהרה הארוכה (15 ק"מ, 9.5 יורו, ימ"ש). נאלצנו לנסוע בדרכים עוקפות, מזל שהיה שילוט ברור ו- here שתיפקד יפה. לפחות התשלום נחסך מאיתנו…
בן זוגי היקר קצת קיטר על הנהיגה הלא פשוטה חזרה, כולל על העלייה בחושך לצימר
סאבטקסט: האמת? זכותו לקטר! זה לא היה קל.
אבל הגענו בשלום, אחרי 11 בלילה, כרגיל…
אל תיקחו מאיתנו דוגמה לחזרות המאוחרות. לא לכל משפחה זה מתאים. לנו זה פחות מפריע. אמנם סיימנו מאוחר – אבל היה יום מושלם!
סיכום היום:
תכנון מול ביצוע: מעולה שבמעולים! יום זה זכה לאות הצטיינות בתכנונו ובביצוע המושלם: אומגה ומגלשות הרים בואנדאם, אגם לונרזי המטריף, העיירה פלדקירך ומסעדת השניצלים. סוף סוף אמא זכתה לשבחים מבניה ומבעלה!
מזג אוויר: מעולה!! יום צלול, שמשי וחם – מושלם ללונרזי (גם חלק מהתיכנון המזהיר
).
דיווח קולינרי: ארוחת בוקר בדירה בליינס, סנדוויצ'ים, חטיפים ופירות במשך היום. בית קפה מהמם בברנד ובערב – מסעדת השניצלים בפלדקירך שזכתה לתואר הנכסף "אגדית"
היום אגב, שוב לא היה קייזרשמארן. אבל היתה גלידה טעימה!
דירוג אתרים וחוויות: מקום 3 – העיירה פלדקירך – כולל הסימטאות והטירה מקום 2 – מגלשות הרים והאומגה בגולם. מקום ראשון – לונרזי
= חלום שהתגשם.
הדבר המעצבן / המיותר: התור הארוך והמעצבן למגלשות ההרים בגולם שכמעט וגרם לי לאבד את עשתונותי (מר קופירייטר: "אמא, את איבדת את זה!")
לקסיקון נאציזם ושואה: גם היום קשה למצוא נאציזם טהור. נציין לרעה את הקופאית בגולם שרצתה שנשמור את הכרטיסים למגלשות ההרים ונרכוש כרטיסי ירידה לרכבל, ולא מבינה את האפשרות לקצת גמישות וכיפוף נהלים! (ומצד שני – היא גרמה לכך שכן נרד במגלשות, שהיו שוות ביותר!). בנוסף – מנהרת האגרה שגם עלתה כסף, וכשבאמת היינו צריכים אותה בלילה – היתה חסומה, ולכן נאלצנו לנסוע בדרכים עוקפות ואנטישמיות.
צחוקים מול עצבים: עצבים בתור הבלתי נגמר למגלשות הרים, צחוקים מאושרים בלונרזי, באומגה, במסעדת השניצלים…
הנאה: כל המשפחה: יום מושלם, אין תלונות! סאבטקסט: יום של הגשמת חלום והנאה צרופה!
תמונת היום: אמא והבנים על הספסל בלונרזי
ועוד לונרזי עם פרחים. מושלם.
המשך בחלק ז'.
להשאיר תגובה