פלא פלאים!! אנחנו על קרחון כחול מהלכים!

אל ארץ הקרחונים, המפלים והערפילים: נורווגיה הקסומה – חלק ז'  

תקציר הפרקים הקודמים: יצאנו לטיול בנורווגיה המדהימה – בין פיורדים, קרחונים ומפלים. חוויות מרגשת עוברות עלינו – כמו "פיורד ספארי" וצפייה בשקיעות של (כמעט) חצות. אתם מוזמנים לקרוא את חלק א' , חלק ב' חלק ג' , חלק ד' חלק ה'  וחלק ו' של הטיול. ועכשיו – עוד חוויה מופלאה מחכה לנו!

יום שני, 20.7.15 : פלא פלאים! אנחנו על קרחון כחול מהלכים!!

התכנון ליום זה:

יום בקרחון Nigardsbreen, כולל הליכה על הקרחון!!!

זה בעצם כל תכנון היום.

ובדף שלי כתוב גם:

סיור Family Walk   יוצא ב- 11:30 ב- 12:30 ב- 14:00  וב – 15:00.

כרטיסים רוכשים ב- Breheimsenteret – the Glacier Visitor Centre לפחות שעה וחצי לפני שהסיור מתחיל.

יש לקחת בחשבון לפחות שעה (אולי יותר) הגעה עד לנקודת התחלה!

אפשר לקחת מעבורת, אבל גם מנקודת הסיום שלה יש לפחות עוד חצי שעה – 40 דקות הליכה.

ממשיכים להדרים דרך Sogndal ו – Hella (כביש 55 ) ומשם מעבורת לכביש 13.

מסיימים את היום ב- Voss, שם מקום הלינה.

סאבטקסט: את יום הסיור על הקרחון שמרתי בערמומיות לקראת סוף הטיול… וזאת בהכירי את "השלימזלית" שבי, שמועדת לעשות סלטות על הקרח…

אמרתי לעצמי – שאם אחליק ואפול, או – להבדיל – ייתפסו לי כל השרירים – עדיף שכל אלה יקרו לקראת סופו של הטיול, שלא להרוס לעצמנו…

ספוילר:

הביצוע:

הבוקר החל בקימה קצת יותר מוקדמת וכן בשינוי מרענן – יש ארוחת בוקר בקמפינג / אכסניה…

ארוחת הבוקר היתה חביבה – כיאות לאכסניה..

יצאנו לדרך, לקראת ההגעה לקרחון.

אבא: בקצב שלנו, כבר לא נספיק להגיע לסיור של 12:30. אני לא רוצה להגיע בלחץ.

אמא: ברור, ועוד שלא נדבר על ההגעה עד לתחילת הסיור על הקרחון. חברתי לטיט כתבה ש…

בן: מי זו לטיט הזו? מה זה השם המוזר הזה?

סאבטקסט: לטיט יקרה, הוזכרת פעמים רבות ביום זה, ולמדתי מנסיונך! 

בדרך לקרחון Nigardsbreen  (שנקרא בפי בשם החיבה "ניאגרה") ראינו מראות יפים עד מאד!

אמא: תעצור, תעצור!! אני חייבת לצלם!

אבא: אין בעיה. אני אעצור. לא נגיע לקרחון.

בן: כן, את והתמונות שלך!

אמא: אני חייבת תמונת השתקפות של בתים בפיורד!

סאבטקסט: כמובן שהשגתי את מבוקשי:

ובגירסה אחרת – תקריב:

לאחר נסיעה של כשעה מהאכסניה ב- Skjolden

הגענו למרכז המבקרים  של הקרחון.

שנקרא  Breheimsenteret  – Glacier Visitor Centre

למען המטיילים העתידיים, אציין כי כביש הגישה אל הקרחון הוא כביש 604 

– אורכו "רק" 34 ק"מ אך הכביש צר ומפותל, וההתקדמות בו לוקחת איטית.

לאחר 27 ק"מ לערך הכביש משנה את מספרו לפי המפה והופך לכביש מספר FV-334 . לאחר מספר קילומטרים מגיעים להסתעפות אשר בה פונים שמאלה ומיד שוב שמאלה אל המבנה של מרכז המבקרים של קרחון – שנראה כך:

סאבטקסט: מזכיר את ראשו של קלימרו! 

אנחנו נכנסים למרכז המבקרים Breheimsenteret כדי לרכוש כרטיסים לסיור ההליכה על הקרחון.

חפרתי רבות לקראת היום הזה וגיליתי שישנם 3 מסלולי הליכה אפשריים:

• מסלול משפחתי – אורך כשעה, אין צורך להזמין כרטיסים מראש.
• מסלול "קצר" – שאורכו יותר משעתיים
• ומסלול למיטבי-לכת, אליו יש להזמין כרטיסים מראש.

את כל המידע הזה ומידע נוסף – ניתן לקרוא באתר הקרחון ניאגרה. 

בן: בואו נקנה כרטיסים למסלול של השעתיים. מה, אני ילד קטן שצריך ללכת במסלול משפחות?

אמא: נראה לך שאני אשרוד אותו? אתה רוצה להחזיר אותי על אלונקה לארץ?!? לקחת אותי מכאן באמבולנס?!?

סאבטקסט: הילד מתנדב מד"א…

אבא: מספיק בהחלט המסלול המשפחתי! מי יודע, אם גם לי לא יהיה קשה עם כאבי הגב שלי.

בן: אתם זקנים!

אמא + אבא + סאבטקסט: כאן מסתיים הויכוח!

אז קנינו כרטיסים למסלול המשפחתי שמתחיל בשעה 14:00.

הכרטיסים עלו עבור שלושתינו 650 nok .

השעה היתה לפני 12:00, אבל ידעתי מתחקיר מעמיק ובזכותה של לטיט, שיש הליכה לא קצרה עד לתחילת המסלול.

כדאי וצריך לקחת מרווח זמן!

ממרכז המבקרים רואים את הקרחון מכזה מרחק לערך:

קרחון Nigardsbreen

יצאנו ממרכז המבקרים לכיוון החניון של תחילת המסלול.

בדרך יש כביש אגרה – עלה 40 nok

סאבטקסט: לא מספיק שילמנו לסיור!

אבל כנראה שזה תשלום "ליתר ביטחון" – עבור מטיילים שרק רוצים להסתכל על הקרחון מקרוב יותר, מבלי ללכת עליו.

נוסעים כמה דקות ומגיעים למגרש החניה.

מתארגנים למסע, כולל תרמיל עם מים וכריכים, מעילים וכובעי צמר.

לשמחתנו הרבה מזג האוויר טוב – אמנם מעונן במקצת אך אין סימן לגשם באופק.

סאבטקסט: ובמאמר מוסגר, רק בינינו: נראה לכם שהייתי מסכימה ללכת על הקרחון בגשם?!? יש גבול לכל תעלול!!

מהחניון רואים את הקרחון הרבה יותר קרוב אלינו. יפה עד מאד ומרשים ביותר. למרגלותיו – אגם.

מהחניון ישנן שתי אפשרויות:

א. ללכת את כל הדרך עד לנקודת המפגש לתחילת הסיור על הקרחון. הנורווגים כותבים שזו הליכה של כ- 45 דקות, אבל לטיט הזהירה אותי! שזה לא כך!!

ולכן הלכנו על תוכנית החלופית:

ב. ממגרש החנייה יש סירה המפליגה באגם שנמצא למרגלות הקרחון. לאחר ההפלגה הקצרה, עדיין יש מסלול הליכה, שהנורווגים אומדים ב- 20-30 דקות.

סאבטקסט: ממש!!  ממש לא!!!

אז חיכינו לסירה.

ושוב תשלום כמבן – 100 nok לכרטיס משפחתי הלוך וחזור.

נו מילא…

סאבטקסט: עדיף לשלם עוד קצת כדי לחסוך זמן בתהליכים שעלולים לגרום סבל!

הנה סירה שטה לכיוון הקרחון:

הפלגנו עם משפחה סקנדינבית

וצילמתי את אבא למזכרת עם ילדים תוצרת חוץ:

גם לאם ולבן תמונה יפה מההפלגה במי הטורקיז של האגם. יש גם מפלים:

והנה אנחנו מתקרבים לקרחון ניגרדסברין.

לאחר הפלגה של כרבע שעה (היה קר!), הגענו לחוף מבטחים.

מכאן, אנחנו אמורים לטייל כ- 30-40 דקות עד שנגיע לתחילת המסלול המודרך לסיור על הקרחון.

חלק נכבד מהדרך חסכנו ע"י השייט – אך לפנינו הליכה לא קצרה.

סאבטקסט: כמובן שהיא לא ארכה חצי שעה, אלא כמעט שעה!

אם זה היה תלוי באב ובבנו – זה כנראה היה יותר מהר, אבל מה לעשות – אמא לא כזו ספורטיבית…

כך נראה המסלול בהתחלה, כשיורדים מהסירה:

המים המפשירים מהקרחון – טורקיזים וקרים כקרח…

ואז הגיעה עלייה…

התחיל גם קרח. טוב שיש חבל שאפשר להיעזר בו…

והנה אנחנו רואים את הקרחון מתקרב אלינו, בצבע כחול מטריף!

אבל, יש עוד כברת דרך לא פשוטה!!

עם גשר רעוע תלוי מעל מים גועשים (סאבטקסט: מאד פחדתי! הוא התנדנד קשות!)

היו גם קורות עץ לא יציבות שהיה צריך להלך עליהן…

והכל בעלייה לא קלה!

בקיצור, מסע מתיש לעבר תחילת המסלול….

לא פלא שאומרים במרכז המבקרים להגיע חצי שעה לפני תחילת הסיור…

צריך להסדיר נשימה!

ובמיוחד כשרואים את המחזה המקסים הזה:

כמעט הגענו.

לאורך המסלול, ישנם קונוסים שמסמנים היכן הוא מתפתל, כדי שהמטיילים לא ילכו לאיבוד…

והנה אנחנו רואים את המחזה שבו גם אנחנו נהיה שחקנים בקרוב:

משלחת המטפסים על הקרח – אנשים קשורים בחבלים זה לזה ועולים למעלה לחקור את הקרחון.

סאבטקסט: אני עשיתי רע למישהו…? מה אני עושה פה בכלל…?

הגענו לנקודת המפגש לתחילת הסיור המשפחתי.

זה הקרחון הכחול היפהפה שעוד מעט נחוש מתחת לרגלינו…

המדריכים מרכיבים לנו על הנעליים סנדלים מיוחדים עם דוקרנים.

ככה זה נראה:

יש גם מכוש – אבל לא בשבילנו… רק לתמונה…

אנחנו נקשרים בחבל אחד לשני.

הנוף מרהיב!!

את שיירת האנשים מדריכה בחורה שנראית מהמזרח הרחוק.

היא היתה נפאלית.

ולהלן תקרא הקומיסרית.

הקומיסרית הסבירה לנו איך לדרוך על הקרח עם הדוקרנים, שאין לעצור סתם כך, אלא רק אם מרימים יד – היא תעצור…

הסבירה כל מיני עובדות על הדרך, למה הקרח כחול, למה יש בו כתמים שחורים (זה לא לכלוך) ועוד ועוד.

סאבטקסט: מרוב שהייתי בלחץ שאפול, בקושי הקשבתי להסבר, שגם כך היה באנגלית עילגת (שילוב של מבטא נפאלי ונורווגי עם אנגלית…).

עוד כמה הסברים והתארגנויות, והתחלנו ללכת… בעליה.

אמא: שיהיה לכם ברור! אני הולכת בין שניכם ואתם צריכים לעזור לי! מי יודע אם אני לא אחליק!

בן: אל תדאגי, זה בטח לא קשה. זה מסלול של ילדים…

אבא: אני אשמור עליך.

סאבטקסט: האבירים על הסוסים הלבנים (או הקרח הכחול…). 

על ההתחלה, המחזה היה מרהיב!

קרח לבן וכחול , עם כתמים שחורים – מעין מינרלים.

מהמם!!!

היו גם בורות מפחידים:

אבל הקומיסרית הובילה אותנו בביטחה מסביב.

ואז המשיכה לעלות איתנו בהר הקרחון.

הנה היא, צוחקת אלינו בראש הטור:

תיראו כמה שזה מטריף, וכמה עלינו גבוה!

אני יכולה להמשיך עוד הרבה עם התמונות האלה של הקרח הכחול עם הקישוטים:

אבל אראה לכם גם את המשלחת האמיצה סביב החור הכחול:

סאבטקסט: אין מילים! אני, אני הלכתי ככה על הקרח סביב בורות מפחידים!!

הקומיסרית משכה חזק בעלייה.

אמא: הלו, הלו!! תעצרי קצת! אין לי אוויר!

שום דבר לא עזר לי. היא המשיכה בצעדה כלפי מעלה, ברגליים קלילות של נפאלית המטפסת על האוורסט.

בשבילה זה קלי קלות

וגם בשביל רוב האנשים שהיו במשלחת החבלים שלנו…

כולל ילדים קטנים. 

בן: מה את רוצה? זה קצב איטי!

ומוסיף: אנחנו הולכים קשורים על ההר כמו אסירים בשואה.

אבא: זה באמת לא קשה.

אמא: לי זה קשה! אבל זה כל-כך יפה, שאני מוכנה לסבול.

והנה עשינו תמונה נחמדה, באחת הפעמים שהקומיסרית הואילה לעצור:

הגענו לקצה העליה.

הקומיסרית סיפרה לנו שאנחנו בערך 300 מטר מעל נקודת הפתיחה.

שם היא עשתה הפסקה לתת לנו לצלם תמונות, ואפילו הציעה למשפחות שרצו שהיא תצלם. אלינו הצטרף מישהו לתמונה…

מרחוק נראו משלחות שהעפילו עוד יותר גבוה:

ראינו עוד בורות כחולים של קרח

והנה הקומיסרית:

והתמונה שצילמה אותנו:

עכשיו התחילה הירידה.

הקומיסרית הסבירה איך להתנהג בירידה.

סאבטקסט: זה היה מפחיד! ועוד יותר קשה!!

לאחר סיור של למעלה משעה, למעלה ולמטה (סיור מעגלי, אפשר לומר)

חזרנו בשלום לבסיס תחילת הסיור.

הזדכינו על הציוד ונפרדנו לשלום מהקומיסרית ומשאר העובדים.

בדרך חזרה צילמתי שוב את הגשר התלוי:

ואת המים הגועשים בנהר למרגלות הקרחון:

ועשינו הפסקת אוכל.

בן: אני מת מרעב!!

חזרנו בדרך לכיוון מעגן הסירות.

סאבטקסט: האמת? כבר לא היה לי כוח…

זה היה מאד מתיש.

היינו צריכים לחכות שני רונדלים שתעשה הסירה עד שהגיע תורנו לעלות.

וכשהגענו לחוף מבטחים, לאחר השייט, חזרנו למכונית

וצילמתי את התמונה הזו למזכרת:

נסענו במכונית בחזרה למרכז המבקרים.

אמא ואבא שתו קפה. 

הבן אכל עוד משהו.

ישבנו במרפסת, השמיים התבהרו והיתה לנו תצפית נהדרת על הקרחון הכחול, שכבשנו ברגלינו לא מכבר.

כל המסע ארך למעלה מארבע שעות

והיה שווה כל רגע וכל כתר נורווגי.

סאבטקסט: אני עד עכשיו לא מאמינה שעשיתי את זה!

חוויה מדהימה ועוצמתית!!!

הנה עוד תמונת פרידה מקרחון Nigardsbreen :

ואנחנו יוצאים לדרך, שהיא עוד ארוכה….

מקום הלינה שבחרתי, הוא די מרוחק – ב-ווס Voss , בה עברנו ביום הראשון.

זה המסלול: 

משם, נחזור בכביש 334 לכיוון  Gaupne וממנה נפנה אל –   28) Sogndal ק"מ).  סה"כ 66 ק"מ, כשעה ו – 10 דק'.

מ –  Sogndal נמשיך בכביש 55 לכיוון Hella.  משם – מעבורת ל – Vangsnes.

מ-  Vangsnes ניסע בכביש 13 עד ל – Voss . (לינה)

סה"כ הדרך מסוגנדאל ל- ווס : 117 ק"מ, שעתיים וחצי.

השעה, כרגיל, מאוחרת, אבל אנחנו ב-היי…

הנוף היה מקסים בדרך.

למרבה הפלא, אנחנו עולים להר גבוה

והנה מתחיל להיות סביבנו, שוב (!!) – שלג!

המראות היו מדהימים ביופיים.

סאבטקסט: כמה יופי, קשה לספוג הכל!!

כל זה היה בכביש שנקרא כביש 13.

בהכנה לטיול, לא הייתי מודעת עד כמה הוא גבוה.

ואף אחד מאיתנו לא דמיין שיהיה כאן כל כך הרבה שלג!

אבא: אני מותש מהנהיגה.

בן: אני רעב.

אמא: הכל כל כך יפה כאן! לא ייאמן!

סאבטקסט: איך הם לא מתפעלים?!?

בשלב זה, שניהם איבדו עניין ורק רצו כבר להגיע ולאכול.

לא מצאנו כל כך היכן לאכול, ואיכשהו משכנו עד Voss.

שם אכלנו בפיצריה של תורכים (היו מאד נחמדים! והיה יחסית זול!).

הגענו למקום הלינה – ששוב היה אכסניה.

שוב קיבלנו חדר עם מטות קומותיים, אבל עם מצעים ומגבות (וגם ארוחת בוקר למחרת).

הנוף מהחדר צפה על האגם של ווס.

היינו כל כך עייפים, שכבר לא עניין אותנו שהיו מיטות קומותיים ושהילד מעל הראש.

האכסניה עצמה מאד נחמדה! שוכנת ליד אגם ומעוצבת יפה.

לילה טוב…

איזה יום שהיה לנו!!!

סיכום היום :

תכנון מול ביצוע: התכנון והביצוע – היו בהתאם. התכנון ליום זה כלל למעשה את הביקור בקרחון ניגרסברין וזה אכן מה שעשינו. מה שכן, תיכנון מקום הלינה המרוחק לסיום יום זה, לא היה מתאים. כאדי היה למצוא משהו קרוב יותר.

(סאבטקסט: התרשלתי בתכנון…)

מזג אוויר: יופי של מזג אוויר! טיפת גשם לא ירדה ולא העזה לאיים על הסיור על הקרחון. לקראת סוף היום, התבהר והיו שמיים כחולים שליוו אותנו בכביש השלגים החדש שגילינו…(כביש 13).

ניווט:  ג'י-פי-אס של המכונית בשילוב מפת נייר וגם שלטי דרכים. אין תלונות.

לינה: ושוב – אכסניית נוער. שוב הילד מעל הראש, ושוב אמא ואבא מפוצלים במיטות קומותיים.  המיטות נוחות מאד וגם קיבלנו מצעים ומגבות! באכסניה יש מטבח משותף, בו לא השתמשנו- כי אכלנו בפיצריה. למחרת היתה ארוחת בוקר שהיתה מצויינת!

דירוג אתרים וחוויות: מקום 3 – כביש 13עם השלג המפתיע  מקום 2 – הדרך לקרחון ניגרדסברין ; מקום 1 – הסיור על הקרחון עצמו!

הדירוג היום הוא למעשה חסר טעם, כי הכל סובב סביב טיול הקרחון.

צחוקים מול עצבים: צחוקים, חיוכים וגם קצת חשש ופחד מצד אמא… עצבים? אולי קצת בסוף כשהאבא והבן היו רבים והכביש לא נגמר…  (אבא: ככה את מתכננת?!? )

הנאה: שיא! 

תמונת היום: משלחת חוקרי קרחון Nigardsbreen 

ואי אפשר לסיים את היום הזה בלי הומאז' לאירוויזיון 2019, שהתקיים בתל אביב!

עבורי, כחובבת אירוויזיונים , זה היה חלום שהתגשם – להיות בתחרות האירווזייון ולחוות הכל בעוצמה והתרגשות על!

🇳🇴 הקשר הנורווגי 🇳🇴
Spirit in the Sky
🏆 מקום ראשון בגמר האירוויזיון בהצבעת הקהל
✨ להלן סרטון עם קרחונים וזוהר צפוני הממחיש עד כמה השיר אהוב וכייפי והיה צריך לזכות! 😍
For us, this song is the winner 💫
🎊 ופרט חשוב נוסף: פגשנו את הזמרים של Keino בדרכנו לאולם לחזרת שופטים. איזו התרגשות!! אמרתי להם שהם צריכים לזכות ושאנחנו אוהבים אותם. הם היו חמודים!! אין תמונה 🙁 באסה. אבל הם חקוקים בלבי ❤️

המשך בפוסט הבא: הלכנו לאיבוד בנורווגיה ומצאנו דגי זהב (וגם את ברגן…)