אל ארץ הקרחונים, המפלים והערפילים: נורווגיה הקסומה – חלק ו'
תקציר הפרקים הקודמים: אמא, אבא ובן יצאו לטיול בנורווגיה המהממת – בין פיורדים, קרחונים ומפלים. חויות מרגשת עוברות עלינו – כמו "פיורד ספארי" וצפייה בשקיעות של (כמעט) חצות. אתם מוזמנים לקרוא את חלק א' , חלק ב' חלק ג' , חלק ד' וחלק ה' של הטיול.
יום ראשון 19.7.15 : יום של חוויה מתקנת ועוד הרבה שלג
התכנון ליום זה:
דרך הנשרים
גריינגר
כביש 63
ופונים לכביש 15 לכיוון לום Lom
Eikesdal ועד Lom
ביקור ב – Lom
דרך נוף כביש 55 Lom עד עד Øvre Årdal
ספוילר:
הביצוע:
התעוררנו לאחר שינה לא מי יודע מה, לבוקר סגרירי וגשום.
שוב, כמו היום הקודם, נמרחנו קצת בבקתה על ההר.
ושוב – אתר מזג האוויר הנורווגי נתן לנו נקודת מילוט מעודדת.
כאמור, פנינו מועדות לגיירינגר פיורד. שוב.
סאבטקסט: כן, שוב! כשתיכננתי את הטיול, לא הצלחתי למצוא צימר בגיירינגר לשני לילות רצופים. ואז, כשראיתי שחלק מהמסלול המעגלי הוא חזרה על אותו כביש, הבנתי שבעצם הכל יצא לטובה. נהיה בגיירינגר שני לילות, אך לא ברצף.
תחזית מזג האוויר הצביעה על כך שיהיה יום גשום, קר וסגרירי באיזור, מלבד השעות 13-15…
הפעם, הנצחתי את התשקיף היומי, כדי לראות אם אכן ייצא לפועל:
חיכינו עד השעה 11:30, ויצאנו לדרך, לכיוון תצפית הנשרים על גיירינגר פיורד.
אנחנו נוסעים על כביש 63, מעונן וקצת גשום – אבל הנה- פיסת שמיים כחולים נראית ומתחיל להתבהר!
הנה גיירינגר פיורד מבצבץ מרחוק:
ואנחנו מגיעים לתצפית הנשרים.
מהמם!!!!
קחו אוויר, ותגידו וואוווו
כך נראית תצפית הנשרים:
אז מהי תצפית הנשרים?
Ornesvingen הוא השם הנורווגי לנקודת התצפית המהממת, המשקיפה על גיירינגר פיורד.
הדרך נפתחה רשמית בספטמבר 1955, וחיברה יבשתית את הכפר גיירנגר לאיזור גם בחורף, אם כי הנסיעה בשלג היא אתגר רציני. בעבר היה איזור עיקול הנשר מקום מושבם של נשרים. כיום הוקמה ב"עיקול הנשר" תצפית הנשרים.
שוב אנחנו עדים לאדריכלות נוף מדהימה ושוב אחזור ואמר: הנורווגים מחוננים ואלופים בעיצוב נקודות תצפית.
סאבטקסט: מנסה לדרג את התצפיות שראינו… כל אחת יותר מרשימה ומהממת מהשנייה! נראה לי שזו הכי יפה!
מרפסות תלויות מעל הפיורד, מפל מים מלאכותי אמנם – אך נראה חלק מהנוף.
והנוף… הנוף!!
עוצר נשימה!!!
והשמיים התבהרו, הפיורד החל לנצנץ והלב קיפץ 
הנה הכפר גיירינגר מזווית שונה:
הילד מצלם:
ולמי שלא הבין:
אנחנו למעשה באים כעת מהצד השני של הכפר גיירינגר (עדיין על כביש 63) ולכן רואים מהתצפית את הפיורד, את מפלי שבע האחיות (סאבטקסט: שראינו מהמעבורת התיירותית
) ואת הכפר גיירינגר.
ולכן נאמר בכותרת היום : חוויה מתקנת 
רואים את הפיורד המקסים הזה במזג אוויר משופר ובראות מדהימה!
מקל הסלפי נשלף, צילמנו עשרות תמונות בזוויות שונות
עד ש….
אבא: את לא חושבת שאת מגזימה עם התמונות?!
סאבטקס: עוכר שמחות צילום!
בן: ממשיך לצלם…
אמא: נגמר לי כרטיס הזיכרון במצלמה….
אבא: מגיע לך. עכשיו תהני מהנוף בלי לצלם!
סאבטקסט: אם זה לא מונצח ומתועד – זה בזיכרון יאבד!
אז הנה עדות לכך שהיינו שם.
ושהיה יפה ביותר. ומעתיק נשימה.
צד אחד:
צד שני:
שהינו בתצפית כמחצית השעה.
אפשר גם פחות, אבל היה כל יפה שם שהיה לנו קשה להתנתק מהמראה.
כמה תמונות נוספות הממחישות את התצפית:
ואיך אפשר בלי סאבטקסט ברגע של נחת:
ואז הגיע הרגע שצריך להיפרד מתצפית הנשרים.
המשכנו בכביש 63, היורד לכיוון גיירינגר פיורד.
הירידה מפותלת ותלולה – אבל לא מאד מפחיד.
אמא: תעצור, תעצור! אני חייבת לצלם!
אבא: חשבתי שנגמר לך כרטיס הזכרון!
אמא: מחקתי בדרך תמונות, והקטנתי את הנפח…
אבא עוצר, ואמא מצלמת:
זה כל כך יפה. גם מלמטה.
לאחר כמה דקות, שוטרים מסמנים לנו לעצור.
אבא: את רואה?!? הכל בגללך!! עכשיו יתנו לי קנס כי עצרתי לך לצלם. את והתמונות שלך!
בן: צוחק מאחור… 
אבל השוטרים בסך הכל שאלו את אבא אם הוא שתה משהו…
אמא: הוא שתה רק קפה.
אבא (מסנן בשקט) : את השתגעת?!? מה את מתבדחת איתם!
השוטר נתן לאבא "בדיקת ינשוף".
אמא ובן מתפוצצים מצחוק (בשקט. שהשוטרים לא ייעלבו). 
המחזה היה משעשע…
הבדיקה יצאה תקינה
והשוטרים איחלו לנו להמשיך ולהנות בארצם היפה.
סאבטקסט: מי אמר שהנורווגים לא נחמדים?
המשכנו בנסיעה והגענו שוב לכפר / עיירה גיירינגר.
שוב חלפנו על פניה מבלי לעצור.
והמשכנו לעלות למעלה בכביש 63.
מכאן – אנחנו חוזרים במעט על דרך שכבר עשינו.
ולהזכירכם – יש כאן מסלולי טיול שלפני 3 ימים לא יכולנו לעשות.
הפעם – יום חוויה מתקנת – נכנסנו למסלול.
ליד השילוט אל חוות Vesteras , פונים שמאלה (כשעולים בכביש). נוסעים כקילומטר ומגיעים לחווה, ממנה יוצאים שני מסלולי-טיול.
אנחנו בחר במסלול אל נקודת התצפית Losta.
התחלנו ללכת בשביל מסומן, המוביל לנקודת תצפית מעל פיורד גיירינגר.
בדרך פגשנו רבה מאד עיזים.
הן היו ידידותיות.
הנוף אכן היה מקסים
אבל השביל היה בוצי מאד.
ממש היה קשה ללכת מבלי להחליק.
החלטנו להפסיק ולא להגיע ממש עד התצפית. במקום זאת, עשינו פיקניק קטן.
וחזרנו אל החווה, שצופה על נוף כזה:
אז אני שואלת אתכם – מה רע?!? 
חזרנו לכביש "הראשי"- כביש 63
והמשכנו לעלות.
לפנינו עוד יום ארוך ומלא בתוכניות (שרק סאבטקסט יודעת עליהן…
).
אבל בדרך עצרנו שוב בתצפית Flydalsjuvet ששלושה ימים קודם לכן עמדנו בה בגשם ובקור.
עכשיו המראה היה כזה:
ושוב עשיתי קלוז על אוניית הקרוזים ועל קאמפ גייירינגר בו הייתי לפני 27 שנים…
הפעם זה יצא הרבה יותר מוצלח…
יום של חוויה מתקנת, כבר אמרתי?
ואם תסתכלו טוב, תראו בתמונה את דרך הנשרים המפותלת ממנה באנו ואת התצפית.
תמונה זוגית ללא מעילים:
המשכנו לעלות בכביש , והגענו שוב לאגם הקפוא המדהים!!!
הפעם לא עצרנו, אבל צילמתי מהמכונית.
כמה שלג!!!
חלק מהאגם החל להפשיר
ועכשיו נראה כך:
שימו לב לשמיים המתבהרים.
התחזית קלעה בול.
וסאבטקסט מרוצה .
אנחנו ממשיכים בנסיעה בכביש 63 עד למפגש עם כביש 15 (למעשה המשך של 63) ומשם נסיעה ישירה עד לעיירה Lom .
מגיירנגר עד לום – כ- 100 ק"מ , כשעה וחצי נסיעה.
והגענו לעיירה לום – Lom
האטרקציה העיקרית ב- Lom היא כנסיית לוחות העץ המרשימה. הכנסייה הוקמה באמצע המאה ה-12 ועד היום משמשת ככנסייה העיקרית של המקום. יחסית לכנסיות אחרות היא גדולה היות וזאת הייתה הכנסייה המרכזית של המחוז.
הכנסייה יפהפייה ומיוחדת, ושמורה במצב מצויין.
כך היא נראית כשמגיעים ממגרש החנייה:
וכשנכנסים בשער, מגלים שככל הכנסיות, שוכן לצידה בית קברות.
השמיים התבהרו והמראה היה מקסים.
סאבטקסט: מתפתחת כאן תבנית חדשה: כשאנחנו מגיעים לעיר / עיירה – יש שמיים כחולים! המממ….
לא נכנסנו לכנסייה עצמה (התשלום הוא כ-50 nok למבוגר. הגברים לא גילו עניין ולי לא היה כוח להלחם ברצונותיהם. וחוץ מזה, כבר הייתי כאן לפני 27 שנים…).
בכל אופן – הכנסיה של לום מאד מרשימה ונתנה מענה הולם לכנסיות לוחות העץ המאפיינות את נורווגיה.
על הכנסייה שומרים דרקונים ויקינגים
וזה באמת מראה מיוחד במינו.
הסתובבנו גם בין המצבות בבית הקברות
סאבטקסט: עוד תחביב משונה שלי…
וצילמתי את זו – של ילדה קטנה שהלכה לעולמה לפני שנים רבות, למזכרת:
עוד תמונת דרקונים וצלבים:
ובזאת סיימנו את החלק הנוצרי.
אמא: נזכרתי פתאום שכתוב לי בדפים, שיש בלום מאפייה טובה!
אבא (שהוא אופה חובב): בואו נחפש אותה! ובכלל, העיירה הזו ממש יפה!
בן: כן, אני רעב!
אבא: כדאי גם שנחפש סופר. היום יום ראשון ובטח הסופרים נסגרים מוקדם. היום אני אבשל בצימר!
אמא: מה שתגיד…
סאבטקסט: העיקר שלא יתלונן… 
חצינו את הכביש המרכזי של העיירה לום.
היא באמת עיירה יפה וחביבה.
זה הנהר ליד הכנסייה:
והנה מצאנו את המאפייה!
לפי כמות האנשים נראה שהאטרקציה העיקרית בלום היא אכן המאפייה הזו, אשר יושבת צמוד לנהר ולגשר שבמרכז העיירה. כמעט כולם עוצרים במקום לנשנש איזה מאפה טעים עם כוס קפה. יש דוכן המוצב מחוץ למאפייה, ודוכן נוסף בתוך המאפייה – שם התור קצת פחות ארוך. בחוץ יש שולחנות וצריך להיות בכוננות של "לתפוס שולחן". והכי הכי זה ריח המאפים.
אלו הן לחמניות הקינמון הנורווגיות המסורתיות:
וכמובן שיש עוד מיני לחמי-שאור ולחמניות טעימות.
רכשנו קפה ומאפה (אפילו כמה…) וישבנו לנו בבית בקפה בחוץ, נהנים מהשמש ומהחמימות. טעים ונעים!!!
סמוך למאפיה יש מתקן לאיסוף עצי הסקה לקראת החורף:
וזה מבנה השירותים:
סאבטקסט: אותו גיליתי לאחר ששילמתי 10 nok לשירותים ליד הכנסייה. כאן זה בחינם 
לאחר ששתינו, אכלנו ומצאנו סופר וערכנו בו קניות לערב, נפרדנו מלום היפה ויצאנו להמשך / סיום היום: כביש 55.
אבא: העיירה הזו מאד מוצאת-חן בעיני. הייתי שמח להשאר בה עוד…
סאבטקסט:
ביי ביי לום
חזרנו למגרש החניה הצמוד לכנסיה, ולפני שמתחילים בנסיעה בדרך הנוף המיוחדת הנקראת כביש 55, צילמתי את מפת הדרך, שעוצבה כפסל סביבתי על שלט דרכים גדול.
כביש מס' 55 הוא אחד מכבישי התיירות הידועים בנורווגיה.
תחילתו בעיירה לום ואפשר להגיע איתו עד Sognfjord – הוא הפיורד הגדול בו ביקרנו בתחילת הטיול.
הנסיעה בדרך זו פתרה לי את סוגיית הטיול המעגלי – אך אם היה לנו עוד יום טיול, היינו אכן נשארים ללון באיזור לום ויוצאים לדרך למחרת בבוקר.
לאורך הדרך ישנו אטרקציות נוף רבות, מסלולי טיול ונקודות תצפית.
מומלץ להקדיש לכביש 55 יום שלם, אבל מה לעשות שהשעה עכשיו כמעט 6 בערב..!
סאבטקסט: אופייני למשפחתנו…
התחלנו בנסיעה בכביש.
ההתחלה רגועה ועוברת בעמק ירוק ויפה.
אנחנו מטפסים בהדרגה לגובה.
מפאת השעה המאוחרת, צימצמנו את כמות נקודות הנוף שאנו יכולים לראות.
הנקודה הראשונה בה בחרנו היא עליה להר Galdhøpiggen אשר מתנשא לגובה של 2469 מטר ונחשב להר הגבוה ביותר בנורווגיה ובכל סקנדינביה.
* לא הגענו עד לפיסגה, אך עלינו גבוה מאד.
להר עולים בכביש תלול למדי (הפניה לכביש היא כ-20 ק"מ אחרי לום). בתחילת הדרך ראינו פארק חבלים, אך הוא נראה נטוש – אולי בגלל השעה המאוחרת.
בשלב מסוים, רואים כי הצמחייה מתחילה להיות נמוכה יותר וללא עצים – דבר האופייני להרים גבוהים בהם יש שלג.
ואז – מגיעים לנקודת הכניסה לכביש האגרה . במקום מחסום אוטומטי המתרומם לאחר תשלום בכרטיס אשראי – עלה 100 nok.
מכאן הכביש היה תלול ומפותל.
האמת – זה היה אחד הכבישים המפחידים…
סאבטקסט: לדעתי, יותר מדרך הטרולים!
הנוף מדהים!!!
פסגות מושלגות סביב, מדרון תלול…
אמא ובן יצאו מהמכונית לצלם, ואבא חיכה באוטו, כרגיל…
מיותר לציין שהיינו שם כמעט לבד…
סאבטקסט: נפש חיה לא היתה שם!
המשכנו לעלות במכונית עד לחניון ולידו , האטרקציה של ההר – האגם הקפוא!
זה המראה אשר נגלה מול עינינו: וואווווו!!!
ועוד וואו :
ודווקא היתה כאן נפש חיה:
מראה האגם היה קסום ומיוחד, שונה מהאגם הקפוא אשר ראינו ליד גיירינגר.
שם האגם – Juvvatnet.
היה שם מאד מאד קר!!!
הגובה בו היינו – 1800 ומשהו מטר.
והנה גילינו תחנה מטאורולוגית (להזכירכם – אחד הבנים הגדולים הוא חזאי ואנחנו מאד מודעים לנושא).
ליד התחנה יש שביל הליכה אשר מוביל למערת קרח – בסיור מאורגן בלבד:
ושם גם גילינו שהטמפרטורה כעת היא 3.4 מעלות צלסיוס!!
בן: בואו נלך למערת קרח!
אבא, אמא וסאבטקסט: ממש!!
נפרדנו מהאגם הקפוא ומשמש המשתקפת בו והתחלנו לרדת בחזרה בירידה (המפחידה!!) לכביש 55.
פרטים נוספים למטיילים העתידיים:
במקום גם רכבל המשמש לספורט הסקי בקיץ. יש גם קפטריה (היתה סגורה שהיינו שם).
מי שרוצה לטייל למערת הקרח , צריך לקחת בחשבון 3 שעות סיור ולהירשם מראש בלודג' שבמקום.
לנו התצפית על הנוף ועל האגם הספיקה בהחלט!
עברנו בשלום את הירידה המפחידה וחזרנו לכביש 55.
המשכנו בנסיעה בכביש עד שהגענו, כעבור מספר קילומטרים ל"אטרקציה" הבאה: אתר הנקרא ELVESTER.
במקום נמצא עמוד מרשים המתנשא לגובה של 33 מ' ועליו חריטות המספרות את סיפור ההיסטוריה של נורווגיה.
העמוד נקרא : Sagasoyla
בן: משעמם.
אבא: לא משהו.
אמא: לא מזיק לראות. זה במילא על הדרך.
לוחמים סקנדינבים על גבי העמוד
סוסים וקרבות
ספסל למנוחה
במקום ראינו שביל נחמד עם פסלי תרנגולים ודובים:
סאבטקסט: זו היתה אתנחתא רגועה לאחר העליה על ההר המפחיד.
וחזרנו למכונית להמשך הדרך בכביש 55.
בשלב מסוים, מתחילים לעלות בהר – ושוב אנחנו רואים שלג סביבנו.
וגם כמובן נחלים, אגמים ומפלים.
גם כאן נראה שלג אדום
כרגיל, כמעט ואין נוסעים בכביש ונפש חיה לא נראית.
רק אנחנו מטיילים בנורווגיה!?
אבל הנה – הופיעו העזים החביבות.
שמנו לב לתופעה מצחיקה – הן לרוב התהלכו בשלשות
הנה הן, מגיחות למרגלות מפל מרהיב:
מתקרבות
ומממשיכות בדרכן
סאבטקסט: מעניין מי מטפל בהן בימות החורף? ומי שם להן קולר אדום…?
הגענו לנקודה הגבוהה ביותר בכביש – הנקראת Fantesteín ונמצאת בגובה 1434 מ' מעל פני הים.
התחיל להיות קר מאד ומושלג מאד!
למעשה, כמעט כל המשטחים סביבנו לבנים משלג.
לא ייאמן – אמצע חודש יולי!!
המראה בכביש 55 הזכיר את כביש השלג ואת דרך גמלא-סטרין.
המשכנו עוד קצת, והגענו לתצפית Mefjellet שמהווה, בעיני לפחות – את נקודת השיא בכביש 55.
במקום ישנם תילי אבנים גדולים.
שלטים צהובים וגדולים מבקשים מהמבקרים שלא לגעת בתילי האבנים שמציינים היכן עברה הדרך הקדומה.
הנה דוגמה של תיל אבן גדול במיוחד:
ושלט האזהרה הצהוב:
ובמקום נמצאת גם מסגרת אבן חלולה, הממסגרת את הנוף.
בתמונות שראיתי לפני נסיעתנו של מסגרת האבן הזו, הנוף סביבה נראה כך:
אצלנו – הכל היה מושלג!
והזדמנות לאם ולבן לעשות סט תמונות:
היה שם מלא שלג אדום!
בן: אמא תצלמי אותי עם השלג האדום הזה! ע' ו-א' לא יאמינו לי!
הסברים על המקום
קשה היה להיפרד מהמראה המופלא, אך שני גורמים האיצו את החזרה למכונית:
א. היה קרררררר
ב. אבא חיכה במכונית ואיבד את סבלנותו.
סאבטקסט: האמת, אפשר להבין אותו. היה כבר אחרי 8 בערב, לפניו עוד נהיגה אל הלא-נודע… הוא עייף ורעב. צודק!
תמונת פרידה מנקודת השיא של כביש 55
אכן, השעה באמת מאוחרת.
התחלנו לרדת מהפיסגה, עדיין נוסעים בכביש 55 המדהים.
זה המראה של הכביש מהמכונית:
נסענו עוד כמחצית השעה , והגענו בשלום למקום הלינה של הלילה:
Vassbakken Kro og Camping, Skjolden
אמנם קמפינג, אך זוהי בעצם אכסניית-נוער, השוכנת למרגלות מפל:
ממש ממש להתגורר בתוך הטבע!
בקמפינג /אכסניה הזה ישנה אפשרות לינה של אוהלים, קראוונים, בקתות או חדרים בתוך מבנה האכסניה.
וכאן – טוויסט בעלילה: למרבה ההפתעה, סדינים ומגבות נכללים באירוח!
גם ארוחת בוקר כלולה (זו לא היתה הפתעה דווקא, היה בתנאי האירוח).
הנה חדר האוכל של האכסניה: (סאבטקסט: יש אפילו פמוטים עם נרות…!)
אבל – "המחיר" היה חדר כזה שקיבלנו:
לא רק הילד מעל הראש, אלא גם אמא ואבא מופרדים בלינה
אך, מכיוון שמהמיטות היו ממש נוחות, והיו לנו סדינים ומגבות וגם מים חמים לכולם, לא התלוננו.
במקום היה גם מטבח משותף, עם חדר אורחים נעים צמוד.
בשל השעה המאוחרת, היינו שם כמעט היחידים.
אבא בישל וכולנו גלשנו בווייפיי…
אכלנו, נחנו ושבענו ותיקשרנו עם העולם…
לילה טוב. צולם אחרי 10 בלילה
קישור לאתר הקמפינג – כאן.
אנחנו הזמנו דרך בוקינג.
סיכום היום :
תכנון מול ביצוע: יפה מאד! וגם עמוס מאד! עשינו מסלול מאד מורכב וארוך – שדי מומלץ לפצלו ליומיים נפרדים. גם תצפית הנשרים, גם טיול רגלי קצר באיזור גיירינגר, גם סיור עירוני קצר בלום וגם נסיעה בדרך נוף 55, עם כמה נקודות שיא. מזל שיש אור עד 11 בלילה…
מזג אוויר: ושוב – אלוהי מזג האוויר היה עימנו! הבוקר החל סגריר וגשום, אך תיכננו שוב את הנסיעה באדיבות האתר המטאורולגי של נורווגיה, והגענו בתזמון מעולה לתצפית הנשרים . ב – Lom בכלל התבהר ויצאה השמש 
ובכביש 55 – אמנם סגרירי ומעט ערפילי, אך ללא טיפת גשם .
ניווט: ג'י-פי-אס של המכונית בשילוב מפת נייר וגם שלטי דרכים. השלטים בנורווגיה מצויינים ומכוונים היטב לנקודות עניין בדרכי הנוף.
לינה: קמפינג שהוא למעשה אכסניית נוער. שוב בילד מעל הראש, אך הפעם גם אמא ואבא מפוצלים במיטות קומותיים. מילא. המיטות, אגב, היו נוחות מאד וגם קיבלנו מצעים ומגבות! שידרוג…
דירוג אתרים וחוויות: מקום 3 – העיירה לום וכנסיית הלוחות העתיקה ; מקום 2 – כביש 55 ; מקום 1 – תצפית הנשרים המדהימה מעל גיירינגר פיורד.
ושוב אומר – קשה עד מאד לדרג… זו ממש חלוקה שרירותית ואכזרית.
צחוקים מול עצבים: צחקנו ונהנו. העיזים היו היום כוכבות ראשיות . עצבים קלים היו אצל אבא כשהתחיל לגלות סימני משבר במרומי ההרים של כביש 55…
הנאה: מרובה!
תמונת היום: תמונה רומנטית מתצפית הנשרים מעל גיירינגר פיורד
וגם – האגם הקפוא של כביש 55:
ולפני שנמשיך בטיול, תהנו בינתיים מהשיר תוצרת נורווגיה הבא, זוכות אירוויזיון 1985 – בנות Bobbysocks
המשך בפוסט הבא: פלא פלאים!! אנחנו על קרחון כחול מהלכים!
