קרחונים מרהיבים, דרך עתיקה ופיורד

אל ארץ הקרחונים, המפלים והערפילים: נורווגיה הקסומה – חלק ג'

תקציר הפרקים הקודמים: יצאנו לטיול בנורווגיה הנפלאה. ביומיים הראשונים לטיול הספקנו להתפעל מתצפיות מדהימות, לעשות "פיורד ספארי", לראות הרבה מאד שלג וגם כנסייה עתיקה. על כל אלה תוכלו לקרוא בחלק א' ובחלק ב'.

יום רביעי, 15.7.15 : יום הקרחונים

התכנון ליום זה:

קרחון Boyabreen

אולי גם קרחון Supphellebreen

למפל Eidsfossen (תחנת כח, דגי סלמון, סולם הדגים)

העירOlden –

קרחון Briksdalsbreen – נמצא 22 ק"מ דרומית ל- Olden.

מפל Volefossen

קרחון קיינדאל –Kjenndal

עוברים דרך העיירה Stryn

לינה ב Hjelle (כפר "אידילי")

*** כפי שניתן לראות, יש היצע גדול ושפע של קרחונים ליום זה. התוכנית היתה לבחור חלק מהקרחונים ע"פ מה שיקרה בשטח…

ספוילר:

הביצוע:

לאחר לילה של שינה טובה בצימר שלנו, אכלנו והתארגנו ליציאה ליום הקרחונים.

ראשית , חזרנו במנהרה לכיוון קרחון בויאברין המהמם – Boyabreen.

נכנסנו לכביש הגישה לקרחון, היוצא מכביש 5.

שלט מזהיר אותנו לא להתקרב יתר על המידה – יש להזהר מסכנת נפילת גושי קרח…

טיול רגלי קצר אל הקרחון

קרחון Bøyabreen הוא אולי הקרחון הנגיש ביותר מקרחוני נורווגיה- כמה עשרות מטרים של הליכה ממגרש החנייה, ואנו עומדים על שפת האגם שלרגלי הקרחון המדהים הזה.

המראה עדיין עוצר נשימה:

כמה תקריבים:

יש מעט מאד מטיילים כאן – וזה די תמוה בעיני.

ואם אתם מגיעים לנורווגיה – זהו אחד מאתרי החובה!!

בכל זאת פגשנו שם כמה תיירים "יפנים". לאחר שיחה קצרה עימם, הסתבר שהם מהונג-קונג ואחד מהם אף היה בישראל במסגרת העבודה .

הוא קיבל תפקיד לצלם אותנו תמונה משפחתית:

ואנחנו ממשיכים…

נפרדנו (סבאטקסט: אך לא לתמיד!) מקרחון בויאברין והמשכנו ביום הקרחונים שלנו.

התחנה הבאה היא מוזיאון הקרחונים שנמצא ב- Fjaerland. אל היעד הזה היינו אמורים להגיע אתמול, אך הוא נשמר כתוכנית מגירה להיום.

המוזיאון קטן וקומפקטי ועוסק בקרחונים באיזור וכן באקלים ובתופעות שינויי מזג האוויר שחלות עקב התערבות האדם בטבע. (אקולוגיה, אקולוגיה…).

המוזיאון נמצא במבנה ארכיטקטוני מעניין, המשתלב עם הנוף של עמק הקרחונים:

יש גם ממותות

הכניסה בתשלום – מבוגר 120 nok , ילד 60 nok – יש הנחות וכן כרטיס משפחתי.

במוזיאון מוצג סרט חוויתי של 20 דק' על מסך של כ-120 מעלות, מלווה בפס קול של מוסיקה בלבד עם צילומים מרהיבים של הקרחונים בנורווגיה. חוץ מזה גם סיפורו של אוצי, מומיית איש השלג מצפון איטליה , תצוגות על שינויי האקלים והדמיה כיצד ייראה עולמנו בעוד xx שנים – אם לא נפסיק את התנהגותנו הנלוזה כלפי הטבע.

גורלו של האדם – אם תימשך הפגיעה בטבע ובמשאבים

דוב הקוטב

חדשות-הקרח של היום 15.7.15 (שימו לב לטמפרטורה!)

מוזיאון הקרחונים

המיצג הזה מאד עניין אותי – היסטוריית "התיירות" של הקרחונים

הביקור במוזיאון אורך כשעה ומומלץ מאד כחוויה משלימה לטיול באיזור.

יש גם הפעלות לילדים – חציבת קרח, הפקת אנרגיה (כמו במדעטק בחיפה…) וכן דימוי של הליכה במנהרת קרחונים.

כולנו נהננו.

ממוזיאון הקרחונים נסענו למרכז העיירה פיירלנד Fjaerland, הנקראת גם "עיירת הספרים".
העיירה מהווה מרכז של ספרים משומשים ונערכים בה ירידים ארציים ואף עולמיים.

מאד אהבתי את העיירה הזו!

קודם כל – הנוף מהמם!!!!

זה מרכז המידע לתייר וכן חנות ספרים ענקית:

כמובן שנכנסנו לשם.

אני מאד אוהבת ספרים – חדשים, משומשים, למבוגרים, לילדים…

ובכל השפות – עברית, אנגלית, צרפתית ועכשיו – גם נורווגית….!

גם ספרי רפואה למיניהם…

אפילו הבן התחבר…

וכשיוצאים מחוץ לחנות – רואים את דגל נורווגיה:

ואת הנוף הזה:

זו גם תמונת הנושא שבחרתי לבלוג שלי "לטייל עם סאבטקסט".

אז אני שואלת אתכם – אפשר שלא לאהוב??

על שפת האגם (או שמא זו היתה שלוחה של פיורד…?) ניצב לו בית -קפה מקסים.

מקום מושלם לשתות בו קפה , לקרוא ספר ולאכול, כמובן, ואפל נורווגי!

היה מעט יותר יקר מכפר העיזים, אך ההנאה – זהה ואולי אף יותר.

גם כאן יש ספרים משומשים, גלויות, כרזות ומזכרות.

זה הנוף, להזכירכם:

מצד אחד:

ומצד שני :

הייתי יכולה להשאר שם שבוע לפחות.

על הספסל הזה למשל.

ולצלם ולצלם…

(סאבטקסט: צולם ע"י הבן … )

אבא: טוב, מיצינו את המקום הזה.

אמא: ברצון הייתי נשארת כאן עוד.

אבא: יש לך עוד תוכניות, לא? אנחנו מבזבזים זמן.

בן: די. מתחיל להיות משעמם כאן. ומה עם הקרחון שדיברת עליו, שהולכים אליו או נוסעים ברכב מיוחד?

אמא: אל תגידו שלא נהניתם כאן! אבל כן, ויש גם עוד קרחון, קרוב לפה… וגם מפל.

סבאטקסט: בחיים לא נספיק את כל התיכנונים של היום. אין ברירה, צריך להתחיל להתעשת.

נפרדתי בצער רב מפיירלנד המתוקה.

תמונה אחרונה משם – כולל הכביש אל העיירה המסומן ע"י אבני-שפה עתיקות.

ככה זה בכבישים רבים בנורווגיה.

Farewell, beautiful Fjaerland

עזבנו את פיירלנד בשברון-לב

עכשיו יש להחליט לאן לנסוע…

אמא: אני מציעה להכנס לקרחון עם השם הארוך שהקיצור שלו כמו Soup – מרק.

אבא: אולי נוותר…כבר ראינו קרחון יפה אחד.

בן: ומה עם הקרחון הגדול והמפורסם? (מתכוון לקרחון Briksdalsbreen)

אמא: נראה. יש מצב שלא נספיק… זו דרך ארוכה לשם.

סאבטקסט: לא נראה לי חיוני להגיע לשם. אבל יפה שהוא יודע עליו! ילד זהב.

בעודנו מדברים, מופיע השילוט לקרחון Supphellebreen

אמא: תפנה לכאן.

אבא: מציית.

סאבטקסט: מרוצה

קרחון "סופ" קרוב למדי למוזיאון הקרחונים, אך כביש הגישה אליו ארוך ומפותל. (לעומת קרחון בויאברין שנמצא כמעט על הכביש הראשי).

שיעור נורווגית קצר : קרחון = breen

לאחר נסיעה של כרבע שעה, אנחנו מגיעים למגרש חנייה נחמד.

משם, יוצא שביל הליכה לכיוון הקרחון.

קודם כל – יש שלט הסבר. הנורווגים אלופים בשלטי-מידע בכל אתר טבע אליו מגיעים – גדול כקטן.

תיראו באיזו דרך יפה מטיילים עד לקרחון "סופ" – Supphellebreen

קודם כל, הולכים לאורך נחל (בעצם זה היה די נהר…).

רואים גם מפלים.

ואז הקרחון מתחיל לבצבץ

ועוד קצת

עד שמתגלה במלוא הדרו

יש לו למעלה שפיצים כחולים.

ומפלים קטנים ודקיקים

גם כאן, יש שלטים המזהירים מפני מפולות

נזהרנו והצטלמנו.

גם כאן, אפילו יותר מקרחון בויאברין, לא היו מבקרים.

מאד מוזר!

סאבטקסט: נפש חיה לא היתה שם מלבדנו!

חזרנו בטיול הנחמד מקרחון "סופ" – מרק.

אמא: הנה, היה לך טיול רגלי

בן: אבל לקרחון הגדול יש טיול יותר ארוך! בואו ניסע לשם!

אבא: זה מספיק לי מבחינת קרחונים.

אמא: בואו נמשיך בדרך ונחליט לפי המצב.

סאבטקסט: לי זה לא מספיק! רוצה עוד!

חזרנו לכביש מס' 5 .

שוב חלפנו על פני הקרחון האהוב עלי – "קרחון הארי פוטר" – בויאברין.

אני חייבת עוד תמונה. צולמה מהמכונית:

והמשכנו בכביש.

שוב , בפעם השלישית, נסענו במנהרה שפעם היתה כביש אגרה ועכשיו כבר לא.

מזל!!

וראינו בדרך נופים מופלאים עד מאד.

וגם עיזים שמהלכות על הכביש. כולם עצרו והמתינו בסבלנות עד שיסיימו להתהלך.

ואז, הגענו ליער נורווגי.

בקצה היער הנורווגי מחכה לנו מפל מיוחד.

אנחנו נוסעים על כביש E-39 בדרכנו למפל הנקרא Eidsfossen.

זהו מפל מרשים בגודלו ובעוצמת המים, לידו תחנת כוח – דבר שכיח במפלי נורווגיה. ככל שכמות המים גדולה יותר, כך תחנת ייצור החשמל המקומית תהיה גדולה יותר.

אחד הדברים המייחדים מפל זה הוא סולם הדגים – "סולם הדגים" אשר בא לעזור לדגי הסלמון לעקוף את ההפרעה שנוצרה ע"י האדם. זהו אחד מסולמות הדגים הארוכים בעולם. הסולם עושה מסלול ארוך ומפותל בדרכו למעלה. כשאנחנו הגענו, הוא היה ריק ממים ולא התמזל מזלנו לצפות בדגי הסלמון העושים את דרכם במעלה הסולם.

בכל זאת, המראה מרשים ויפה.

וכרגיל, כמעט אין מבקרים במקום ואנחנו כמעט היחידים שם…

יורדים בגשר העץ לתצפית על המפל.

מפל Eidsfossen

סולם דגי הסלמון

המשך סולם הדגים

המפל העוצמתי

הדרך אל מפל Eidsfossen קצת עיכבה אותנו בדרכנו אל הקרחונים שהיו בתוכנית שלי.

אבא: את בטוחה שזה היה כל-כך חשוב לראות את המפל הזה?

סאבטקסט: הוא די התאכזב שלא ראינו דגי סלמון…

אמא: בוא לא נצטער על דברים יפים ומעניינים שאנחנו רואים.

בן: אבל אמא, מה עם הקרחון שהולכים אליו ברגל או נוסעים בעגלה?

אמא: כבר לא נספיק. זה די רחוק וממש אין טעם.

סאבטקסט: להזכירכם, מדובר על קרחון בריקסדל.

אבא: זה באמת מיותר. בואו נתקדם לצימר.

אמא: אבל יש עוד קרחון חלופי…

סאבטקסט: אני לא אוותר בקלות!

בן: אני רעב.

וכך הסתיימה לעת עתה השיחה.

הדרך חזרה ממפל Eidsfossen עברה בנוף קסום.

יער נורווגי עם עצים גבוהים, מגולחים בחלקם התחתון.

ופיורד או אגם כלשהו

ולאורך הדרך, כמנהג הנורווגים – פזורים חניונים למנוחה, התרגעות ופיקנוק….

הנה נמצאה הנקודה המושלמת לעצירה

ושם ערכנו פיקניק קטן, כולל מרק "נמס בכוס", לחמים, גבינות, ירקות ועוד…

בטיול כזה, כדאי להביא (כפי שיעצה לי פנינית חברתי) תרמוס עם מים חמים ובשעת הצורך – אוכלים מרק או שותים תה…

אבא ובן מרוצים

לאחר ששבענו, המשכנו בדרך וחזרנו לכביש מס' 60.

הגענו לנקודת תצפית שנקראת Karistova

שם אנו עורכים תצפית על "הפיורד הצפוני" – Nordfjord.

יש גם כמה חברות שהצטרפו לתצפית

מתחיל להיות מעונן וערפילי, מרגישים שהגשם בדרך…

ועכשיו אנחנו מגיעים לאחד השוסים הגדולים של הטיול.

הגענו די במקרה ובדיעבד – זה היה אחד המראות הקסומים, המדהימים והמסתוריים בטיול.

מאחר והתוכנית להגיע לקרחון בריקסדל התבטלה – הן בשל השעה (כבר אחרי 5 אחה"צ. ההגעה לקרחון היא בדרך לא קצרה וכוללת גם נסיעה ב"טרולי". סביר להניח שכבר פיסיפנו את האחרון וללכת ברגל – סאבטקסט לא מוכנה!) והן בשל מזג האוויר המתקדר – נשלפה תוכנית מגירה .

אמא: בוא ניסע לפחות לקרחון שקשה לי להגיד את שמו. נקרא ונשמע כמו קנדל, קניידל. קרחון קניידלע….

סאבטקסט: היה קודם קרחון "סופ" ועכשיו "קניידלע". מרק פולני מושלם.

אבא: אני לא יודע… כבר אין לי כוח לנהוג. אולי ניסע ישר לצימר?

בן: אבל אני רוצה לראות עוד קרחון!

אמא: וכתוב לי בדפים שהדרך יפה במיוחד!

סאבטקסט: אני לא מוותרת!

ושוב אמא ובן ניצחו בקרב על אתרי הטיול…

והניצחון היה מושלם כשראינו את זה:

זה כבר לא "לבכות מרוב יופי"

ולא "לא לדבר מרוב יופי"

זה "להתעלף מרוב יופי"!

הדרך לקרחון קניידלע – Kjenndal Glacier – היתה מהממת ביופיה.

אף תמונה לא יכולה להמחיש את עוצמת יופיו של הטבע.

הערפילים רק הוסיפו מסתורין והוד והדר.

ההגעה: מכביש 60 מגיעים לעיירה בשם Loen, שם פונים לכביש צר מאד FV-723 לכיוון הקרחון.

הדרך עוברת בעמק Lovatn ובו אגמים בצבע טורקיז.

מטריף. פשוט מטריף.

לאורך הדרך מפלים בכל מיני גדלים, כולל המפל ה-11 במיקום המפלים הגבוהים בעולם. 818 מטר בשלוש מדרגות – מפל Utigardsfossen.

הנה כמה ממראות הדרך:

יש גם בתים עם דשא ופרחים על הגג

והמפל הגבוה ההוא (הסוף לא נראה בגלל הערפילים)

ויש גם אגם עגול טורקיזי עם סיפור

אולי אם היו שמיים כחולים והיתה שמש – זה היה יותר מבהיק ויפה – אבל המראות היו כל כך מיוחדים, מרשימים ומקסימים – ובשבילנו זה היה מ ה מ ם!!

סיפור האגם:

לאגם הזה – Lovatn lake יש היסטוריה לא פשוטה עקב גושי סלע ענקיים שגלשו אל תוך האגם והרימו גל מים ענקי ששטף את העמק ,החריב חוות וגבה חיים של 135 איש. האסונות אירעו בשנים 1905 ו-1936. לקראת סוף האגם ומול גושי הסלע הענקיים שמהווים בעצם חצי הר. הוקם אתר זיכרון המספר את סיפור האסונות. פרט מעניין הוא שבאסון הראשון טבעה ספינה שהייתה משייטת באגם ואילו באסון השני ב1936 מעוצמת הגל נשטפה האוניה החוצה אל החוף.

ראינו את פינת הזיכרון שהנציחה את סיפורי אסונות הטבע האלו:

סאבטקסט: כמובן שקראתי הכל בזמן שאבא והבן ישבו חסרי סבלנות במכונית וחיכו לי…

הנסיעה לקרחון "קניידל" (או משהו כזה) אורכת כ-20 ק"מ לכל כיוון מהעיירה Loen. המקטע האחרון הוא כביש אגרה "ע"פ רצון" – 40 nok שיש לשים במעטפה בתיבה, כתרומה לשמורות הטבע בנורווגיה.

הגענו לחניון נטוש, כמו תמיד…

הפעם המלווה היחיד שלנו היה רוכב אופני שטח שנסע לאורך הכביש ואח"כ בשביל לקרחון….

החנינו את המכונית, גשם החל – ואנחנו שלפנו את המטריות וטיילנו בדרך היפה לקרחון קניידל.

גשרי-עץ, מפלים. סטנדרטי.

הנה הקרחון מציץ

והנה המטיילים האמיצים שהגשם לא הרתיעם

קרחון קניידלע – Kjenndal Glacier

שביל הטיול מסתיים בגל האבנים הזה – משם צופים על הקרחון, הלוט בערפל.

סאבטקסט: אפילו שיורד גשם, הגענו ליעד! עוד הישג בו לא נכנעתי לעוכרי הקרחונים…!

ומכאן – חוזרים בחזרה, בטיול ביער נורווגי

בדרך חזרה במכונית, אבא נאלץ לעצור כאן:

כי פשוט היינו חייבים לצלם.

היה מאד קר

ומהמם.

וזה כדי שתראו עוד פעם, כמו שאנחנו ראינו – גם בדרך חזרה:

סאבטקסט: I rest my case

חזרנו ל- Loen ולכביש 60.

כבר היה די מאוחר, אבל למי אכפת?!?

עצרנו בעיירה Stryn ושם אכלנו ארוחת ערב במסעדה נחמדה – סוג של פיצריה. אפילו לא היה יקר. פחות מ-200 ש"ח לשלושתינו לארוחה גדולה ומשביעה.

מגיע לנו בהחלט.

ומשם – נותרו לנו עוד כ- 25 דקות ו- 27 ק"מ עד למקום הלינה ב – Hjelle (כפר "אידילי").

לא כל-כך מצאנו את הצימר, אבל מישהו נחמד עזר לנו והגענו בסוף ל –

Nygård Camping , קוטג' עם שני חדרי שינה. 800 nok לא כולל סדינים ומגבות…

קיבלנו יופי של קוטג' – מרווח עם שני חדרי שינה קטנים, סלון, חדר אמבטיה ומטבחון.

יש גם מרפסת עם נוף מדהים. התמונה צולמה אחרי 10 בלילה…

הנוף מכפר אידילי

כאן גם עשינו "ליל כביסה" – תוספת של 80 nok.

בעלת המקום היתה מאד נחמדה.

מקום מומלץ מאד!

לילה טוב

סיכום היום :

תכנון מול ביצוע: שוב – כמעט מושלם, ושוב אין תלונות על "הכמעט".

ביקרנו בשלושה קרחונים: בויאברין Boyabreen , סופהלברין – Supphellebree וקניידל – Kjenndal

אמנם לא היינו בקרחון בריקסל, אבל לא הרגשנו בחסרונו…

ביקרנו גם במוזיאון הקרחונים ובמפל איידלפוסן.

אנחנו מרוצים.

מזג אוויר: מעונן , התחיל לרדת גשם לקראת הערב. היה קר – במיוחד בסביבת הקרחונים. יש ערפילים שהוסיפו יופי מדהים. יש מסתורין.

ניווט: כמו אתמול – השתמשנו בג'י-פי-אס באוטו וגם הרבה במפה מנייר. הכל עבד פיקס.

לינה: יופי של מקום לינה! ביקתה מרווחת, לכל אחד פינה משלו, מיטות נוחות, שמיכות נקיות, הכל מסודר, נוח ונעים. נוף מקסים מהמרפסת המרכזית. עשינו שם כביסה.

דירוג אתרים וחוויות: ממש קשה לדרג!! מקום 3 – עיירת הספרים Fjærland, מקום 2 – הכביש לקרחון קניידל, מקום 1, עדיין – : קרחון בויאברין!!!

ביום הזה נוסף למושג "לבכות מרוב יופי" המושג "לאבד את הנשימה ולהתעלף מרוב יופי" ואוצר הסופרלטיבים חוזר על עצמו : מדהים, מהמם, מטריף וכהנה וכהנה.

(ושוב אומרת סאבטקסט: האמת שבלתי אפשרי לדרג…. הכל היה עוצר נשימה!!)

צחוקים מול עצבים: רק צחוקים וחיוכים, אין כמעט עצבים מלבד אבא שממשיך לעיתים לסרב לעצור ברגע שאמא והבן מבקשים ממנו!

הנאה: הולכת ומתעצמת!

תמונת היום: קשה לבחור! לכן יהיו כמה…

הנה ארבע תמונות של שלושת הגדולים:

Fjærland

כביש FV- 723

ואי – אפשר בלעדיו : קרחון Boyabreen

ולפני שנמשיך ליום הבא, הנה שיר נורווגי קסום , זוכה אירוויזיון 1995

Nocturne – Secret Garden – Norway 1995

יום חמישי 16.7.15 : יום של הפתעות ושינויי מזג האוויר

התכנון ליום זה:

נסיעה בכביש 258 ("גאמלא" GAMLE STRYNEFJELLSVEGEN) – חובה!

נסיעה לכיוון גיירינגר, בדרך – נקודות תצפית- כביש 63.

גריינגר פיורד

אפשר אולי את אחד ממסלולי הטיול שם.

שייט בפיורד –מגריינגר – הליסטאט

מעבורת ל HELLESYLT – שייט תיירותי כל שעה וחצי , אורך השיט כ- 75 דקות.

נסיעה דרך כביש 60 לכיוון Alesund

הגעה למלון Best Western Baronen Hotel.

תצפית בלילה – Aksla Viewpoint (לקראת השקיעה ב- 23:00…).

ספוילר:

הביצוע:

התעוררנו לבוקר ערפילי בצימר החביב שלנו.

שתינו קפה, אכלנו ארוחת בוקר ואבא נשלח להביא את הכביסה ממכונת הייבוש, סמוך לקבלה.

סאבטקסט: מה יש? שגם הוא יעבוד קצת עם הכביסה… אני התרוצצתי בלילה להעביר ממכונת הכביסה למייבש!

היום שעומד לפנינו הוא יום מורכב למדי – ולפנינו דרך ארוכה הכוללת כמה מעבורות וכן תצפית לילית עם שקיעה אחרי 11 בלילה. ע"פ חישוב גוגל-מאפס, אורך הדרך הכללי הוא כ- 190 ק"מ, אך כאמור – הדרך ברובה דרך נופית מפותלת ותלולה.

סאבטקסט: הממממ… הרפתקאות צפויות!

אנחנו יוצאים לדרך ונפרדים מהצימר החביב.

גם איילה וגם דוב צפוני נפרדים מאיתנו לשלום ב- Hjelle

פנינו מועדות לכביש 258 – גמלא סטרין שנמנה בין "דרכי הנוף היפות בנורווגיה".

חיכיתי מאד לנסוע בכביש זה עליו קיבלתי המלצות חמות.

הכביש נסלל ב- 1894 והיה בעבר הדרך היחידה שקישרה בין החלק המערבי של נורווגיה לחלקה המזרחי. הכביש היה נתיב התחבורה היחיד במקום עד שנסלל קטע עוקף על כביש 15 הכולל 3 מנהרות. כביש 258 חסום לנסיעה בחורף ובאביב ונפתח לתיירים בד"כ באמצע חודש יוני.

הכניסה לכביש קרובה יחסית למקום הלינה שלנו ב- Hjelle.

מזג האוויר, כזכור – ערפילי ואנחנו מתחילים לעלות בכביש.

הנוף מרהיב – הכל ירוק, מפלים וערפילים.

לאורך הכביש ישנן אבני שפה עתיקות שסימנו את גבולותיו על פני התהום, בעת בניית הכביש.

הכביש מתפתל ועולה לגבהים ואנחנו עוצרים בתחנה הראשונה – מפל Videfossen.

אין ממש חנייה מסודרת, אבל מכיוון שכרגיל, לא היתה נפש חיה באיזור , העמדנו את המכונית בצידי הכביש וירדנו כמה עשרות מטרים לתצפית מסודרת על המפל הגועש.

מי המפל יורדים אל העמק ממנו באנו – והמראה יפהפה.

אמא: אתם רואים שיפה כאן?!

אבא: באמת יפה מאד.

בן: יפה, אבל אמרת שזה צריך להיות מקסים. בינתיים, זה רגיל…

סאבטקסט: התרגל לטוב. "סתם" ירוק ומפלים כבר לא מספיק לו…

חוזרים למכונית וממשיכים לעלות בכביש.

לאט-לאט (סאבטקסט: בעצם, זה היה די מהר…) מזג האוויר נעשה קודר, אפור וגשום.

ומתחילים לראות שלג.

אוהו, כמה שלג!!!

זה מתחיל כך:

ממשיך כך:

ואז, אנחנו מתחילים לראות אגמים שאמורים היו כבר להפשיר – אך מלאים בגושי קרח.

כמויות השלג והקרח שאנחנו רואים מתגברות והולכות:

וכך גם הגשם…. שמקשה על אבא בנהיגה. הוא התחיל לקטר.

אבא (רוגז מקצת): מאד קשה לי לנהוג כאן! הערפל הזה! והגשם שלא מוסיף!

אמא: אבל תראה כמה יפה כאן! תעצור, אני חייבת לצלם!!

אבא: תשכחי מזה! את רוצה שאני אעשה תאונה?!?

סאבטקסט: עוכר שמחות!

בן: אבל אבא, זה באמת יפה! אני גם רוצה לצלם…

ואז ראינו את המראה הזה ואבא באמת היה חייב לעצור.

כי פשוט אי אפשר היה לעמוד בפני היופי הזה.

חוויית הנסיעה שלנו בכביש גמלא סטרין כללה גשם, ערפל ומראות רבים של שלג, קרח ואגמים קפואים.

המראה הכללי הוא של סוף העולם – או משהו שלא מהעולם הזה. או פני הירח.

אבני שפת הדרך העתיקות ממשיכות ללוות אותנו:

יש גם שלג אדום (תופעה מוזרה ביותר!). ראינו כבר בכביש השלגים ועוד נראה…

גם כאן רואים לאורך הכביש את מגדלי האבנים שמקימים מטיילים:

ועוד ועוד אגמים קפואים:

מדהים!!!

היה גם מאד מאד קר.

היו בין 3-5 מעלות צלסיוס.

הגשם לא הפסיק לרדת.

וכשקר, מה צריך…?

אמא: תעצור. אני צריכה פיפי.

אבא: (עדיין כועס) : אין פה איפה לעצור!

אמא: אבל אני חייבת!!

בן: צוחק מאחור.

סאבטקסט: הרגשתי מאד אומללה בשלב זה…

וכך עצר אבא באמצע שום-מקום ואמא עשתה מה שעשתה בין שתי דלתות המכונית, עם מטרייה מעל הראש.

סאבטקסט: במילא, נפש חיה לא היתה שם. וגם אם היתה – לא מעניין אותי! זה היה גם כך רגע קשה….!

אמנם זה היה לא פשוט, אבל זה היה הנוף…

ממשיכים לנסוע בכביש גמלא-סטרין המופלא.

בדמיונותיי לא חלמתי שנראה כל כך הרבה שלג.

המראות מדהימים:

קשה להכיל את היופי הזה.

לכל אחד מאיתנו היתה חוויה ודעה שונה מהנסיעה בכביש:

אבא די סבל מהנהיגה. היה לו קשה עם הערפל והגשם.

"בכלל לא משהו הכביש הזה. כביש השלגים היה הרבה יותר יפה!".

אמא התפעמה מהנופים אבל עברה רגעים לא קלים עם הקור.

"מקסים כאן! רק חבל שלא יכולנו לעצור יותר ולהנות מהנופים".

הבן אהב מאד והתפעל מהנופים המיוחדים ומהשלג.

"היה מאד יפה. רק חבל שהיה ערפל".

סאבטקסט תסכם: דרך מדהימה, מיוחדת ושונה. קצת התבאסתי כי תנאי מזג האוויר קלקלו לנו במעט את ההנאה מהנופים, ולא היתה ראות. הופתעתי מאד מכמויות השלג. באף תמונה שראיתי מדרך גמלא, לא ראיתי כל כך הרבה שלג וקרח!

באתר הרישמי של דרך 258 אפשר לראות את הנוף ביום בהיר.

אנחנו מתחילים לרדת מההר ולראות צמחיה ירוקה.

הנה סוף-סוף אגם כחול ולא לבן:

ובתים עם גג-דשא, מוסווים בין העצים.

וכך נפרדנו כידידים מדרך גמלא-סטרין.

סיימנו את הנסיעה בכביש גמלא-סטרין בצומת בו הוא חובר לכביש מס' 15.

בצומת נמצא Grotli Høyfjellshotell – מלון ומסעדה ולידו, ע"פ הכתובים אמור היה להיות מטוס גרמני עם צלב קרס. המטוס הופל באזור בשנת 1940 ע"י מטוס בריטי שעקב תקלה במנוע נאלץ לבצע נחיתת אונס על אגם Breidalsvatnet . שני הצוותים נאלצו לחיות בשיתוף פעולה על מנת לשרוד את החורף הנורווגי הקשה.

חיפשנו את המטוס אך לא מצאנו.

אבא: את והשטויות שלך. כל מה שכתוב לך בדפים את חושבת שזה נכון?

סאבטקסט: כרגיל, מקטר!

והנה חברתי פנינית מצאה את המטוס וצילמה בשבילי:

אך מסתבר שזו היתה רפליקה, וזה אינו המטוס המקורי. מילא.

אז המשכנו בנסיעה. כעבור 13 ק"מ ירדנו מכביש 15 אל כביש 63 המפורסם אשר בחלקו הצפוני עוברת דרך הטרולים המפורסמת אליה נגיע בהמשך מסלולינו בימים הבאים. (** נגיע לכאן שוב ב – 19.7 – כך כתבתי בדפים שלי ).

כאן, היינו אמורים לנסוע לתצפית Dalsnibba הנמצאת בגובה 1500 מ' מעל פני הים, והגישה אליה בכביש אגרה.

אבל – היה ערפל והיה ברור שלא נראה שום דבר מהתצפית מלבד עננים…

וכאן מגיע טוויסט בעלילה.

במהלך כל הירידה בכביש 63 לכיוון גיירינגר, ראינו שלג וקרח מסביב.

שוב – הפתעה גדולה! לא דמינתי שבירידה לגיירינגר, שהרבה יותר נמוכה מכביש 258, נראה כל כך הרבה שלג.

הגענו לפנייה לתצפית דאלסניבה הנ"ל וכאן ראינו שלושה דברים:

א. אגם קפוא יפהפה ומדהים!!!

ב. המוני אוטובוסים של תיירים ומליוני אנשים.

ג. מרכז ובו בית קפה וחנות מזכרות ו….שירותים.

אמא: תעצור, תעצור! אני צריכה פיפי וגם רוצה לצלם!

בן: אבא, אני רוצה ללכת לאגם הקפוא כמו כל האנשים!

אבא: עוצר. גם הוא צריך לשירותים. בקור הזה, מה הפלא שכל חצי שעה אנחנו צריכים…?

סאבטקסט: קודם שירותים ואז צילומים!!

המחזה שראינו היה מדהים:

אגם קפוא, מנסה להפשיר אבל לא הולך לו….

המראות היו יפהפיים:

והפעם, לא היינו לבד.

הצומת היה מלא, כאמור, באוטובוסים רבים של מטיילים – ככל הנראה אלה שמגיעים מאניות הקרוז בטיולים מאורגנים. שמענו גם עברית.

סאבטקסט: האמת? לא הרגשנו חלק…

ואפילו קצת ריחמתי עליהם – שרואים רק קצת מהמראות הנפלאים ושיש להם מעט זמן. ביום כזה, הם נלקחו לתצפית הגבוהה – אך סביר להניח שלא ראו כלום.

יש הרבה יתרונות בקרוזים, אך גם חסרונות – של לוח זמנים קשיח.

זה בשבילנו הרבה אנשים:

לבשנו את המעילים, חבשנו את כובעי הצמר שנרכשו ביום הראשון לטיול

וירדנו לכיוון הגם הקפוא בזהירות (היה חלקלק!).

וצילמנו כמובן הרבה מאד תמונות….

אמא ובן

אבא, אמא ובן

סאבטקסט מרוצה, אפילו שקצת קר לה…

שוב אחזור ואכתוב – כל המחזה היה מפתיע ביותר!

בכל הכתובים שעמדו לרשותי, לא הוזכר כי ישנה אפשרות שכזו לראות מראה של אגם קפוא בכביש 63.

זה היה מחזה מרהיב ומיוחד.

האגם נקרא DJUPVATNET וזה מיקומו: כביש 63, בירידה לגיירינגר מכיוון כביש 15, בצומת עם הפנייה לתצפית Dalsnibba. אל התצפית לא עלינו, כפי שציינתי, אך מכיוון שנגיע לאיזור שוב בעוד מספר ימים – אולי אז נעלה לשם.

הנה תמונה פנורמית לפרידה (לא סופית) מהאגם הקפוא:

עזבנו את אגם DJUPVATNET (ספוילר: עוד נשוב לראותו!).

וירדנו בכביש 63 לכיוון פיורד גיירינגר.

הדרך יפהפייה, עדיין מושלג סביב וגם גשם יורד

ערפל סביב

ממשיכים לרדת ומגיעים לנקודת תצפית נוספת הנקראת Flydalsjuvet.

התצפית נמצאת ממש מעל לעיירה גיירינגר וממנה נשקף נופו המדהים של האזור.

מזג האוויר היה גשום וערפילי, אבל גם כך – הנוף מהמם:

לתצפית יש שני מפלסים שונים וביניהם שביל מקשר.

הנורווגים – אלופים באדריכלות נוף. בכל מקום אליו מגיעים, נוכחים בכך מחדש.

כך נראה מגרש החנייה והשירותים:

התיירים מתצפתים בגשם:

ביום יפה אפשר לשבת על הספסל הזה ולראות את הנוף:

אבל, עדיין מקסים כאן. הנה סאבטקסט מחייכת אליכם בקצה התצפית. אפשר גם לראות את אניות הקרוזים עוגנות בנמל של גיירינגר:

ואנחנו ממשיכים לרדת למטה בכביש המפותל, לכיוון העיירה גיירינגר Geiranger, היושבת בקצה הפיורד המפורסם ביותר בנורווגיה.

לאחר התצפית הגשומה Flydalsjuve , חזרנו למכונית והמשכנו לרדת בכביש 63, לכיוון גיירינגר. (אגב, יש לומר יירינגר כמאמר הנורווגים, אבל אנחנו דוברים בניב הישראלי…).

בדרך אנו חולפים על פני אפשרות למסלולי טיולים ברגל, אבל היום זה לא מתאים.

אני מזכירה – אנו אמורים לעבור כאן שוב בעוד ימים מספר, ולכן האופציה לטייל כאן ברגל עדיין קימת.

עוד הערת ביניים: אנשים רבים לוקחים 2 לילות לינה באיזור. אני לא הצלחתי למצוא אפילו אחד (במחיר סביר הכוונה) ובטח לא שניים רצופים. בדיעבד, זה היה בסדר גמור כי לא מאד התלהבנו מהאיזור. אולי גם בגלל מזג האוויר הגשום.

הגענו לעיירה/ כפר גיירינגר – Geiranger

על-פי המקורות: כפר הררי צנוע בלב אחד הנופים היפים ביותר ועוצרי נשימה בסקנדינביה והפך לא מזמן לאתר הטבע הראשון בנורווגיה שהצטרף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.

הכפר יושב בראש הפיורד גיירנגר (Geirangerfjord) ומוקף בהרים גבוהים המגיעים לגובה של 1,600 מ'.

הנמל בכפר עמוס ביותר בקיץ מכיוון שבו עוגנות אוניות הקרוזים הגדולות המסיירות בפיורדים. קשה להתרגל לכמויות העצומות של המבקרים הזורמים ללא הרף באוטובוסים ובספינות אל המקום. בכל שנה ושנה גיירנגר כורעת תחת רגליהם של יותר מ-600 אלף מבקרים ויותר מ-150 ספינות .

ואכן כך הרגשנו…

נכנסים לעיירה ורואים המון אנשים. מכיוון שהיה גשם, אפילו לא התחשק לנו לטייל שם ברגל.

אבא: בכלל לא משהו כאן.

אמא: כן… לא מושך במיוחד.

רק רציתי לראות את הקמפינג שהייתי בו בטיול לפני 27 שנה…

לא מאמינה על עצמי ששכנתי בו באוהל….

הנה תמונה של הקמפינג שצולמה ביום יפה. לא כמו זה שאנחנו היינו.

סאבטקסט: בטח חיכו ליום אחד היפה שהיה בשנה כדי לצלם את התמונה…

הצצנו מרחוק דרך המכונית על הקמפינג.

לנו חיכו עכשיו תוכניות אחרות….

גיירנגר (Geirangerfjord) הוא, ככל הנראה, המפורסם מבין האתרים בנורווגיה ונכלל בלוח הזמנים של כמעט כל טיול בה. הוא משתרע לאורך 20 ק"מ וצורתו היא צורת האות S, הוא מוקף הרים גבוהים ומפלים שמימיהם קרים כקרח, הידוע בהם הוא מפל "שבע האחיות", המורכב משבעה מפלים. הוא נמצא ברשימת אתרי המורשת של אונסק"ו ודרך פופולארית להתוודע אליו היא לשוט במימיו, אם במעבורת ואם בקייאקים ובסירות שכורות.

התוכנית שלנו היא שייט במעבורת תיירותית בין העיירה גיירנגר לבין העיירה הליסטאט –HELLESYLT – לא ניתן להזמין מקום, מגיעים ומחכים בתור.

שייט תיירותי כל שעה וחצי – 1100 , 12:30 , 14:00, 15:30, 17:00 , 18:30

אורך השיט : שעה ועשר דקות.

הגענו בדיוק בזמן למעבורת של 14:00 (ותחשבו כמה הרפתקאות בשלג , בקרח ובגשם עברנו עד אז… )

נכנסנו לתור המכוניות.

ידעתי שהמחיר אמור להיות גבוה – כי זה שייט תיירותי.

הגיע הבחור המכרטס ומציץ במכונית (כך עושים בנורווגיה לפני כל כניסה למעבורת): אתם צריכים לשלם 700 קרונות.

אבא: מה?!?! את שמעת את זה? את ידעת את זה!?

אמא: ידעתי שזה יקר, חשבתי שיעלה בערך 600 קרונות…

אבא: זה המון!! פשוט מוגזם!! אין דרך אחרת לנסוע בפיורד הזה?

אמא: נראה לי שלא…

סאבטקסט: למען האמת, לא כל כך ביררתי… "כולם" (= שלושת האנשים שנסעו לפני בטיול והכרתי את סיפורם ) נסעו במעבורת זו. לא ראיתי אופציה חלופית, ועד עכשיו אני לא בטוחה שיש כזו….

אמא: בוא נשאל אותו אם הוא שם לב שזה "ילד" (הבן שישב בשקט מאחור התכווץ וניסה להקטין את קומתו…). פונה למכרטס: סליחה, חישבת מחיר לילד?

מכרטס: אה, לא שמתי לב שיש כאן ילד…! תוסיפו עוד 100 קרונות!

אמא + אבא + סאבטקסט:

וכך שילמנו מעל 800 קרונות (כ-400 ש"ח!) כדי לנסוע במעבורת תיירותית בפיורד גיירינגר.

זוכרים שכתבתי בתחילת הסיפור שהיו שתי מעבורות מיותרות?!?

זו היתה הראשונה.

כך זה נראה בתחילת השייט:

גשם, קר.

נוף מקסים, אין מה לומר, אבל אי אפשר להיות על הסיפון.

במעבורת יש סלון גדול ובו אפשר לשבת, לנוח, לאכול ולשתות (את האוכל והשתיה שלהם, הם מבקשים. אנחנו אכלנו בהחבא את הסנדוויצ'ים שלנו. סאבטקסט: יש גבול למה שעוד נשלם!)

ישבנו בין המוני תיירים ושמענו את ההסברים על הפיורד והמפלים בארבע שפות (נורווגית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. למורת רוחה של סאבטקסט…).

במהלך השייט נשקפים מפל שבע האחיות De Sju Sostre

זהו המפל המפורסם ביותר בפיורד. השם ניתן לו בשל שבעת המפלים הצמודים זה לזה והנופלים כמעט באחת אל המים מגובה של כ-250 מטר.

ממול למפל שבע האחיות נמצא מפל מרשים למדי הנופל מגובה רב בסדרה של מדרגות אשר מזכיר צורה של בקבוק בחלקו התחתון – מפל Friaren – או "מפל המחזר".

האגדה המקומית יודעת לספר שכל שבעת האחיות היפות לא נישאו מעולם, ומפל Friaren מנסה כל הזמן לשכנע כל פעם אחות אחרת להינשא לו. אולם האחיות איתנות בדעתן לא להינשא לאיש לעולם. בצר לו פנה להטביע את יגונו בשתייה ומכאן צורת הבקבוק שלו.

אין ספק שהגיירינגר פיורד מקסים – רק שכנראה היה יותר נחמד לשוט במעבורת "פושטית" ולשלם הרבה פחות…

בכל אופן, הגשם התמעט, עלינו לסיפון וצילמנו כמה תמונות יפות :