ברגאמו, קומו ועוד – נוסטלגיה והרפתקאות…

שאלנו כמה איטלקים שהיו באיזור המעבורות חסרות התועלת, באיזו דרך עדיף לנסוע לאוטוסטרדה לאגם מאג'ורה.
רובם אמרו שכדאי לנסוע דרך לקו. האמת, לא התחשק לנו לחזור באותה הדרך.
אם כבר, אז כבר. נסענו לכיוון העיר קומו. הג'יפי הראה כ – 45 דקות נסיעה (בפועל זה היה יותר כי הדרך צרה והיה אוטובוס איטי לפנינו  ). שם, תיכננו, נאכל משהו ונמשיך לכיוון המלון באגם מאג'ורה.

הדרך מאד מאד יפה. אפילו מקסימה. אבל קצת קשה להנות כשהמתח גובר…
סבתא הרבתה לדבר, סבא שיתף פעולה והנהג התחיל להתעצבן….
שקט אני רוצה, הוא אמר לי בלחש. בבקשה תשתיקי אותם קצת.
היה קצת קשה…

על יצר הצילום שלי לא התגברתי וכמובן שצילמתי כמה תמונות כדי שנזכור את כל היופי הזה… באחת התמונות מצויינת השעה 7 וחצי על מגדל השעון, אבל למען האמת זה 8 וחצי (כנראה שהשעון מכוון על שעון חורף).
לא פשוט.

סוף-סוף הגענו לעיר קומו שגם היא זכורה לנו מאותו ירח-דבש. היא לא עיר מושכת במיוחד. לא מצאנו חנייה באיזור שנראה לנו כמו איזור מסעדות.
המשכנו בלית ברירה בנסיעה. רעבים. עייפים. מתוחים. 

ואיפה נאכל?

מהעיר קומו לעיירה ורבאניה באגם מאג'ורה – כשעה וחצי נסיעה.
השעה כמעט 9.
לא ייאומן.
התקשרתי לעפרה לברר היכן הם.
הם כבר הגיעו למלון ואכלו. היא הזהירה אותי לגבי בעיות חנייה שיש בסביבת המלון.
דייה לצרה בשעתה…

עלינו על האוטוסטראדה סוף-סוף, ומכאן הדרך זרמה הרבה יותר מהר…

סוף סוף התקדמנו בדרך והגענו לסביבת אגם מאג'ורה.
ללא מילים – השעה והרעב… 

לפנינו עוד כחצי שעת נסיעה לפחות עד לורבאניה.
אולי נחפש כאן באיזו עיירה מסעדה? שואלים הבנים הטינאייג'רים הרעבים.
כדאי מאד – אומר סבא. עד שנגיע לשם בטח הכל יהיה סגור.
טוב, אומרת אמא. יש לי רשימה של המלצות למסעדות בעיירות באיזור בדרך לורבאניה.

אבא : שוב הפורום שלך?
אמא: יש לך רעיון יותר טוב? אתה מכיר פה משהו בסביבה?
סבתא: מה את יודעת מי כתב את זה ומתי ?
אמא: שווה לנסות. מה , אתם רוצים לנסוע ללא מטרה ב-10 בלילה? אם עכשיו לא נמצא מסעדה, מצבנו יהיה מאד אומלל!
סאבטקסט: פעיל מאד עכשיו. עצבני. צריך למצוא פיתרון בלחץ 

מתכנתת בג'יפיאס שמות של שתי מסעדות בעיירה ארונה Arona – שם די דבילי. יורדים מהאוטסטראדה (לא הזכרתי את עניין התשלומים התמוה בכבישים. לפעמים כן, לפעמים לא. מוזר).

מגיעים לארונה.
מסעדה א' – נוסעים הלוך וחזור בכביש לא ברור. אין כלום. נאדה.
מסעדה ב' – סגורה ומסוגרת.

כולם: פורום, שמורום! לא שווה שום דבר!

מצאנו איזו מסעדה פתוחה. "המלצר" נראה חצי מסומם. לא הבינו אנגלית. התיישבנו סביב שולחן ואף אחד לא ניגש אלינו.
הרגשנו מאד אומללים.
קמנו ויצאנו.
ממול היה פונדק עלוב.
סבא: אולי נאכל כאן? (הוא כבר יהיה מאד רעב).
אבא: איזה אוכל יש לו כאן ?
שואלים. מסתבר שיש לו אוכל מהיר קפוא במקרר והוא מוכן לחמם לנו. הזוי!!!
סבתא: יש גבול. אני לא מוכנה לאכול בצורה עלובה שכזו!
בר-מצווה: אני רעב!

כולנו אובדי עצות. אומללים. Les Miserable

ואז הוא הגיע.
המלאך המושיע שלנו. 
בחור איטלקי נחמד (אני אפילו לא זוכרת אם הוא היה מסוקס. עד כדי כך הייתי במצב קשה..) נכנס לפונדק העלוב וראה אותנו במיזרבליותינו.
הוא פנה אלינו – אתם צריכים מסעדה?
כן! אנחנו עונים. כאן ועכשיו!
יש מקום נחמד לא רחוק מכאן הוא אומר. מטלפן לשם (!) ושואל אם שבעה אנשים יכולים להגיע לאכול בשעה כזו (10 וחצי… מזעזע!).
הכל בסדר, הוא אומר. סעו לשם, מחכים לכם.
רושם לנו את שם המקום, הכתובת ומספר הטלפון.
מלאך איטלקי בארונה 
אנחנו מודים לו, כמעט מנשקים אותו ויוצאים למסעדה.

הגענו לפאב-מסעדה עם מוזיקה חזקה. לא כל-כך מתאים לגיל הזהב אבל במצב כזה שום דבר כבר לא חשוב. העיקר שנאכל.
היתה שם מלצרית חמודה.
האוכל היה טעים. השירות מהיר.
היינו מרוצים ובירכנו שוב ושוב את המלאך.

סבתא: כדאי שתתקשרי למלון בורבניה.
סבא: נכון מאד! הם כבר בטח חושבים שלא נגיע היום. אולי כבר סגרו והלכו לישון.
אבא: באמת, תירגע. זה מלון. הם חייבים לקבל אותנו.
אמא: אני הולכת לטלפן.

המלצרית החמודה נתנה לי להתקשר והודעתי שאנחנו מגיעים לקראת 12 בלילה
Hopefully כמובן .

ואם תגיעו אי-פעם לארונה, הנה שם המסעדה והכתובת:
Guinness Bistrot
Piazza delle Filippi 11, Arona, Italy

• אתר מסעדת גינס בארונה

יצאנו מעודדים לאחר ארוחת הלילה.
קטן עלינו מה שנשאר – לנסוע ב-11 בלילה בכבישים מפותלים וחשוכים ליד אגם מאג'ורה.

נכנסים לאוטו.
אמא: עכשיו נתכנת את הג'יפי ישר לשם המלון Hotel Belvedere בורבאניה.
סבתא: איך בכלל יוצאים מפה?
אמא: כרגע אין ברירה. חייבים לסמוך על הג'יפיאס. מה שהוא יגיד, אנחנו נעשה ונשמע.
אבא: ורק כולם תהיו בשקט עכשיו ותנו לי להתרכז בנהיגה.

מתחילים לנסוע במעלה הר חשוך. כביש ארוך צר ומפותל.
סבתא: אתם בטוחים שאתם רוצים לסמוך על המכשיר?
אמא ואבא: שששששש !

ממשיכים בעלייה…
ופתאום…….

כולנו : מה זה???!!!!??????

וזה מה שראינו באמצע הלילה, בכביש המפותל שעולה מארונה :

בשלב זה חטפנו התקפת צחוק בלתי נשלטת 

באמצע הלילה, באמצע שום מקום, פסל ענק ומואר עם פרצוף די מפחיד.
הזוי לחלוטין.

למחרת, חיפשתי במקורות וגיליתי:
זהו ה – ה-Sancarlone (או Colosso di San Carlo Borromeo) – פסל ארד בגובה 35 מטרים שהוקם ב-1614 לכבוד הקדוש קארלו בורומאו על ידי בן-דודו הקרדינל פדריקו בורומאו. הפסל הושלם רק ב-1698 והיה לפסל הארד הניצב הגדול ביותר בעולם בזמנו (שני רק לפסל החירות). מסתבר שבתוך הפסל יש גרם מדרגות צר המוביל לראשו – ממש כמו פסל החירות.

נפלא. כל יום לומדים משהו חדש.

• ועוד על הפסל הקדוש מארונה

סיום היום (והלילה):
הג'יפיאס חילץ אותנו בגבורה והוביל אותנו בחזרה לאוטוסטראדה.
משם, הדרך לורבאניה היתה קצרה יחסית.
הנהג היה מעולה  כולם התחשבו בו בנסיעה.
הגענו למלון אחרי 12 בלילה.

עפרה הזהירה אותי שיש בעיית חנייה במקום, כי מסתבר שצריך לשלם על החנייה באיזור . המלון אמור לתת פתק חנייה – אבל כשהם הגיעו לא היה.

פקיד מנומנם ומצחיק – יוצמח אמיתי – קיבל את פנינו ועשה לנו צ'ק-אין.
הוא דווקא נתן לנו דף מנויילן לחנייה חופשית – למזלנו מישהו החזיר לו אותו קצת קודם לכן.
קיבלנו חדרים מרווחים בקומה הרביעית, לא כולם פונים לנוף.

התמקמנו, התרווחנו, התחברנו לווי.פיי. והלכנו לישון.
מאד עייפים ורצוצים.
מלאי חוויות ושמחים שהיום הזה נגמר בשלום….

סיכום היום :

אוכל – היום האומלל של האוכל  . ארוחת בוקר טובה מאד במלון. בית קפה אחד בכיכר העתיקה בברגאמו, כולל גלידה. מסעדה ב -11 בלילה בארונה. והיו גם קניות בסופר איטלקי.

עצירות מול הליכות– לא היו כמעט הליכות, חוץ מהעיר העתיקה בברגאמו. היום היה יום של "טיול אוטו". ואיזה קילומטראז' שעשינו!

ג'י -פי-אס – תיפקד בגבורה וללא מורא וחת. חילץ אותנו ב -12 בלילה מארונה ונלחם מול פסל ענק שצץ בדרכו! מלך!

נוף יפה – ברגאמו העתיקה -עיר ציורית ויפה. אגם קומו – נוף מדהים , בראשיתי.

עצבים – היו! אבל בשליטה. אפשר יותר לקרוא לזה מתח, עייפות ורעב 

צחוקים – התקפת צחוק עזה באמצע הלילה, ביחד עם סאן-קארלו מארונה  .

אירועים מרגשים : טיול שורשים באגם קומו.

הסתדרנו יפה? – אפשר להגיד שכן. יש לציין כי זה היה היום בו היינו דחוסים באוטו הכי הרבה שעות ביחד, ועוד במצבי לחץ. עצם זה שהיום לא הסתיים בפיצוץ זה כבר אות הצטיינות למשפחה 
ובעצם, די שמרנו על מורל גבוה.
ראויים לציון מיוחד הם סבתא וסבא, שנגררו איתנו במכונית עד שעה כה מאוחרת וגם נאלצו לבלות בפאב עם מוזיקה טוחנת -מוח בארונה.
מגיע להם שלוש פעמים 

לילה טוב!

תמונה לסיכום היום : טיול שורשים – אמא, אבא והתוצרים באגם קומו….

המשך בחלק י'.