חמישה דברים שלא כדאי לעשות בוונציה

איטליה: אגמים, עיירות ופסגות – טיול בשלושה דורות 

חלק ח': חמישה דברים שלא כדאי לעשות בוונציה

יום שני 23.7.12
יום שמוקדש כולו לעיר ונציה
התוכנית ליום זה:
כיכר סן מארקו והבזיליקה, גשר ריאלטו, גשר האנחות, הגטו היהודי, טיול בסמטאות, שייט בתעלות (גונדולה?), שייט לאי מוראנו או בוראנו.

הזמנו מראש דרך האינטרנט וואצ'ר לכניסה לבזיליקת סן – מרקו בשעה 12:05. כמובן שכל הזכויות שמורות לעפרה C שנתנה לי את הרעיון. ואם כבר – אז כבר: הזמנתי באותה השעה שלהם.

תכנון מול ביצוע:
כיכר סן-מרקו והבזיליקה, טיול בסמטאות, גשר ריאלטו, הגטו היהודי, שייט לאי מוראנו. קניות פיצ'יפקעס. 

חמישה דברים שלא כדאי לעשות בונציה:

1. לא כדאי לטייל בסימטאות ועל הגשרים בחבורה של שבעה אנשים.

2. לא כדאי לשתות קפה בכיכר סן – מארקו.

3. לא כדאי להחזיק כרטיסי נסיעה יומיים בכיס האחורי  .

4. לא כדאי לשוט לאי מוראנו אחרי השעה 5.

5. לא כדאי לבקר בעיר בחודש יולי. וגם באוגוסט, כנראה.

בוקר במלון קראון פלאזה.
התאוששנו בשינה טובה מיום הנסיעה המורכב שהיה לנו יום קודם.
ימי המעבר מאיזור לאיזור – לא פשוטים ונמשכים אצלנו עד שעות מאוחרות – אפילו שאנחנו לא מתכוונים… (וכך עוד יהיה, רמז לבאות…).

ארוחת הבוקר טובה מאד ויש בה שפע של סוגי מזון מכל הסוגים, כולל יוגורטים רבים. גם קפה הפוך מגישים לשולחן. ציון טוב מאד, אבל לא גורמה כמו בדולומיטים.

נדברים לצאת לונציה ברכבת של 10:10. כאן המקום להזכיר שממלון זה, יש לנסוע כ-20 דקות ברכבת המגיעה לתחנת הרכבת של ונציה הממוקמת בפיאצאלה רומא (Piazzale Roma).
קנינו מראש כרטיסים במלון. הגענו לתחנה ואלמלא עפרה, המבוגר האחראי שלנו שנחלצה להדרכתנו, לא היינו מחתימים את הכרטיס ומי יודע מה היה קורה…

הגענו לפיאצלה רומא בונציה – משם יוצאות "סירות האוטובוס" לתחנות שונות בעיר. בדומה לקווי אוטובוס, בוונציה יש קווי סירות "ואפורטואים" שיקחו אותנו לאן שנרצה. מפיאצאלה רומא כדאי לקחת את ואפורטו מס' 1 או 2 לכיכר סן מארקו. רצוי לרכוש כרטיס יומי למעבורות ולאוטובוסים.

רכשנו כרטיס יומי לכל אחד מבני המשפחה, שתוקפו 12 שעות – יש גם יותר, אך מראש החלטנו שנחזור עד 10. כל כרטיס כזה עלה 18 אירו 

סבא: צריך לשמור פה טוב על התיקים והארנקים, לא לשים שום דבר בכיס האחורי.
סבתא: נכון, יש כאן המון כייסים. שירלי, תסגרי טוב את התיק. זוכרת מה היה בפריס ?
סאבטקסט: כן, אמא. כייסו אותי.  אין צורך להזכיר זאת כל פעם.

כל אחד לקח את הכרטיסים אליו.
אבא: פונה אליי – אני אשמור אצלי את כל הכרטיסים כי את מפוזרת עם כל הניירות שלך והתמונות שאת מצלמת.
אמא : טוב, טוב. התחלנו ? אני אשמור את שלי אצלי.

לאחר כל הסידורים אנחנו עולים בשעה טובה על האוטובוס-סירה הדחוס בהמוני אדם.
הבנים דווקא די מתפעלים.
ואכן – ונציה יפה ופוטוגנית, גם מהגראנד קאנאל.

לאחר נסיעה לא קלה בסירה, אנחנו מגיעים לתחנה של פיאצה סן – מארקו.
המוני אדם, דוכני מזכרות, חם.
אנחנו כבר עייפים ועוד בקושי החל היום…

כאן המקום להזכיר לקוראים כי בעלי ואני היינו כבר בונציה, לפני 19 שנה, בירח הדבש. התאכסנו אז במלון קטן בתוך העיר, שניים או שלושה לילות ומאד נהננו. החודש היה אוקטובר ולא יולי ואנחנו טיילנו הרבה ברגל, שטנו בגונדולה והיינו במוזיאונים. אבל זה היה מזמן.
זכור לנו שכיכר סן מארקו היתה אז מוצפת במים והעמידו שם גשרי עץ לאנשים. לא מי יודע מה התלהבנו מכיכר זו. פיאצה נאבונה ברומא או פיאצה דל דאומו בפירנצה הרבה יותר מצאו חן בעיניי.
ועוד יותר מזמן היו כאן גם סבא וגם סבתא, כל אחד בתורו.

בקיצור – גם עכשיו לא השתגעתי מכיכר סן-מארקו.
סבא די רצה קפה, אבל לנו היה תור להכנס לקתדרלה – בזיליקת סן-מארקו.

מה שבטוח, זה היה רעיון מעולה להזמין מראש כרטיסי כניסה (עלות 1 אירו לאדם. בלי כרטיס, הכניסה חינם). התור לכניסה היה ארוךךךךךך מאדדדדדד.

מי שמעוניין להזמין כרטיסים מראש – זה הקישור.
נכנסנו עם עפרה וחבורתה.
הבזיליקה מאד מרשימה ובה אוצרות רבים, פסיפסים מזהב וציורי מהתנ"ך ומברית החדשה.
אותי הביקור מאד עניין, השאר התעייפו במהרה…

בזיליקת סן – מארקו

זהו. סיימנו את חובותינו התרבותיים / נוצריים…
ועכשיו – Coffee Time 

סבתא: כדאי ללכת לסימטה צדדית ושם לשתות קפה. פה בטח יקר מאד.
סבא: לפני 40 שנה ישבתי כאן בכיכר עם סבתא ז"ל…
אמא: אני די צריכה PP … לפחות לבית קפה כאן יש שירותים.
אבא: טוב, נשב כאן (לוחש – נראה לי שאבא שלי עייף. בואו לא נגרור אותו עכשיו).
סבתא: טוב, סה"כ אנחנו בטיול!
נכדים : משחקים עם היונים (הדי מועטות).

מסביב לכיכר מבנים מרהיבים – מגדל הפעמונים, מגדל השעון, ארמון הדוג'ים.
יונים, בניינים יפים = זמן תמונות. עד ש…

אבא: נראה לי שהכרטיסים הלכו לאיבוד. אולי הם אצלך?
אמא: לא! אתה לא זוכר שלקחת את שלך ושל הבנים? רק שלי אצלי. אוף, כייסו אותך!!!
סבא: מה אמרתי לך, לא לשים בכיס האחורי!!??!! 
סבתא: הרי כל הזמן דיברנו שצריך להיזהר. 
אבא : צועק על כולם בחזרה. 
בנים : חחחחחחחחח 

טוב, נו, התיישבנו. ידענו שיהיה יקר. אבל מרוב עצבים לא עשינו חשבון מדויק.
הזמנו קפה, שוקו ומיץ.
וכולנו עשינו PP.
והמלצר והעובדים היו מגעילים. 

ואז קיבלנו חשבון : 47 אירו!!!!
כוס קפה = 50 שקלים.
ללא מילים. 

מסקנה, חברים : ונציה זו מסחטת כסף עבור משפחתנו. ולא כל-כך הולך לנו פה, בינתיים…

ועוד שתי תמונות:
מגדל השעון (Torre dell'Orologio): מגדל עתיק , אשר נבנה בשנת 1496. המנגנון המפעיל את השעון כיום הוא אותו המנגנון המקורי מיומו הראשון של השעון. בראש המגדל עומדים שני ה"מוּרים", המכים בפעמון בכל שעה עגולה. ניתן לסייר בתוך המגדל וללמוד על המנגנון העתיק.

ארמון הדוג'ים (דוכסים) ומגדל הפעמונים – גובהו כ-100 מטר.

לאחר שהתאוששנו מתשלום החשבון המופקע (אשמתנו, בטח שאשמתנו. אבל הנסיבות מקלות…  ) התחלנו לסייר בסימטאות העיר.
"לסייר בסימטאות העיר" = להדחק עם המוני אנשים + לעלות ולרדת גשרים. לא פשוט. לא כיף גדול.
לסייר בסימטאות העיר בחבורה של שבעה אנשים – זה עוד יותר לא פשוט. וגם לא כל-כך מוצלח.

אמא כל הזמן עוצרת לצלם ומעכבת את כולם.
סבא מתעייף מהעלייה והירידה מהגשרים.
אבא מצד אחד מתעצבן על אמא ומצד שני נלחץ מסבא.
סבתא רוצה להכנס לחנויות מדי פעם. וגם אמא.
הבנים רוצים ללכת בקצב יותר מהיר ו"לראות מקומות". וגם לשוט בגונדולה.

לא קל.

התמונות הבאות צולמו Under Pressure.

קצת חנויות…
לא קנינו.

ניסיון לצלם את בני המשפחה לבד על גשר + גונדולות.
אין מצב!

הגענו לגשר ריאלטו.
אפילו לא טרחנו לעלות עליו. היה צפוף מדי ותלול מדי. וחם מדי.

לאורך המסלול, התקיים דיון מעמיק האם לקנות מחדש כרטיסים לאוטובוס-סירה או לא.
נסינו אפילו לדבר על ליבה של איזו קופאית שיוותרו לנו על תשלום נוסף – הרי יש לנו קבלה (היא כמובן היתה מגעילה וליבה לא היה לב יהודי רחמן).
אבא: אני אקנה רק לבנים. אני אלך ברגל (ממש). במילא אף אחד לא בודק את הכרטיסים.
סבא: לא כדאי. הם באמת לא ממש בודקים, אבל מי יודע…
אמא: אני מפחדת מדברים כאלה.
אבא: וזה בעצם גם לא חינוכי….
סבא: גמרנו. לכו תיקנו חדשים ונפסיק לדבר על זה.
סבתא: נכון מאד. בטיול יש לפעמים הוצאות לא צפויות. תחשבו שהיינו במסעדה טובה.
אמא: כאן אנחנו לא הולכים לאף מסעדה. נלך למקדונלד'ס.
אבא: איכס, מקדונלד'ס !
אמא: אין ברירה.
מר אזניות: וחוץ מזה, יש שם ויי-פיי בחינם.
ובזאת תם הדיון.
קנינו 4 כרטיסים מחדש  – עוד 72 אירו.
נכנסנו למקדונלד'ס. היה שם מזגן 
הצלחנו למצוא מקום ישיבה  .
תוך שנייה כולם התחברו לוויי-פיי (חוץ מסבתא וסבא כמובן…).

שיחה חשאית בין אמא לאבא במקדונלד'ס:
אבא: שירלי, חייבים להתאוורר מהם קצת (הם = סבתא וסבא). אני לא יכול יותר. אמא שלך משגעת אותי עם החנויות והדיבורים ואבא שלי מטריף אותי עם העצירות והאיטיות. בואי נשכנע אותם לחכות לנו איפשהו ונלך לטייל עם הבנים.
אמא: גם לי מאד קשה איתם. אבל הם ייעלבו.
אבא: חייבים למצוא דרך. חבל לי על הילדים.
סאבטקסט של אמא: ממש חבל לך. אתה לא יכול יותר ואל תזרוק את זה על אחרים.

ובעודנו מדברים… הפתעה :

סבתא: אני חושבת שבקרוב אחזור למלון. התאכזבתי מוונציה, הספיק לי.
סבא: גם אני אפרד מכם בקרוב. אני אטייל לי פה קצת לבד, אסתכל על האיטלקיות ואחר-כך אחזור למלון.
אמא ואבא :

אמא: חשבתי ללכת לרובע היהודי ואחר כך לשוט לאי מוראנו. אתם לא רוצים לבוא איתנו ?
אבא: בועט באמא מתחת לשולחן.
סבא: לא, לא. נעשה קצת הפרדת כוחות.
סבתא : אולי רק אבוא לרובע היהודי ואז אחזור.

אוקיי. בואו נראה מה יצא מזה.

יוצאים ממקדונלד'ס.
סבא: להתראות לכם, ידידיי. אני הולך לטייל לי קצת.
נכדים: ביי, סבא.
אמא ואבא: תבלה טוב ותיזהר.
סבתא: גם אני אחזור עוד מעט. נתראה במלון.

לא עוברות שתי דקות…..

סבא חוזר אלינו.
סבא: טוב, החלטתי לבוא אתכם לרובע היהודי. אבל רק לשם ואז אחזור.

אמא ואבא : 

כולנו, כל השבעה, שטנו לכיוון הגטו היהודי.

בדיעבד, אפשר לומר שהביקור בגטו היהודי בוונציה היה האירוע החיובי ביותר והמשמעותי ביותר של אותו היום.

קודם כל, היה שם הרבה יותר אוורירי – הן מאנשים והן מבחינת חום.
בנוסף – מאד יפה וציורי שם.

כאן המקום להזכיר שמקורה של המילה "גטו" הוא במילה האיטלקית "בית יציקה" אבל המונח משמש היום להגדרת שכונה שבה חיה קבוצה אתנית בבידוד. השימוש במונח זה נעשה לראשונה בגטו היהודי בוונציה, שהוא הגטו היהודי הראשון. בשנת 1516 הטיל השלטון הוונציאני מגבלות על השכונה היהודית שגבלה בבית היציקה, ומאז הפכה המילה לשם נרדף לגטו יהודי.
בגטו יש אנדרטה מרגשת להנצחת היהודים שניספו בשואה.

הסתובבנו לנו שם ברוגע, עד שנציג חב"ד תפס את סבא.

סבא: אני עכשיו הולך להניח תפילין עם תומר. כאן, ברובע היהודי הראשון.
אני: מה, מי, מאיפה זה בא?
סבא: הוא לא ממש הניח תפילין, שם בקרקס בבית הכנסת הרפורמי.
סאבטקסט מסבירה: לבננו הצעיר ערכנו בר-מצווה בבית כנסת רפורמי, בניגוד לאחיו הגדולים שלהם ערכנו בר-מצווה אורתודוכסי. מכל מיני סיבות, החלטנו לשנות. שני האירועים היו מרגשים, כל אחד בדרכו. סבא פחות אהב את זה, אבל לא התנגד כמובן.
בר-מצווה: טוב, אני מסכים.
סבא מכריז בחגיגיות: אנחנו נניח כאן תפילין ביחד, סבא ונכד, ברובע היהודי הראשון. פונה אליי – זה גם לזכר אבא שלך. הוא היה מאד רוצה את זה.
לא העזתי כמובן להתווכח. אפילו די התרגשתי…
אבא: גם אני מצטרף אליכם. שלושה דורות!
משפחה יהודית למופת.
סבתא צפתה ברקע והזילה דמעה ואני כמובן ביקשתי רשות מהחב"דניק לצלם ולהנציח.
חשבתי הרבה על אבא שלי, שהיה פרופסור להיסטוריה, ובוודאי גם הוא היה מתרגש מהטקס המשפחתי הקטן שנערך שם, בגטו היהודי בונציה.

תמונות מהגטו היהודי בונציה

האנדרטה לזכר היהודים שניספו בשואה

באיזור הרובע היהודי מצאנו גם סוף-סוף, גשר שאפשר להצטלם עליו בלי אף אחד שנתקע בתמונה…!

ובכלל, יפה שם מאד, בסביבה. 

היינו מאד מרוצים ומרוגשים מהביקור בגטו היהודי. מעין חוויה מתקנת למה שקדם באותו היום (ראו סעיפים 1,2,3,5 "מה לא כדאי לעשות בונציה". תיכף נגיע לסעיף 4. ).

אמא ואבא נינוחים ומרוצים

לאחר הביקור בגטו היהודי, סבתא הכריזה שהיא הולכת לשוטט קצת בחנויות ובדוכנים ואחר-כך חוזרת למלון. כן, היא יודעת את הדרך, אין צורך לדאוג לה.
סבא שכח לגמרי את הצהרותיו ממקדונלד'ס.
וכך יצאנו, שישה לשייט לאי מוראנו.

באמת היה נחמד לשוט, עשינו באמצע change של סירות והגענו לאי מוראנו. עניין של כשעה שייט.

מה אומר ומה אגיד?!
האי מוראנו היה עזוב.
"אי נטוש" אמר מר אוזניות.
"בשביל מה באנו לכאן?" התלונן בר-מצווה.
"בזבוז זמן" אמר מר מזג – אוויר. מבחינתו, היה נשאר בדולומיטים גם שבועיים.

מסתבר, שאחרי השעה חמש, המפעל והחנויות באי הזכוכית המפורסמת בעולם, נסגרות. דלתות סגורות וחלונות מוגפים ראינו בכל מקום, זה מה שראינו.
לא צילמתי שם אפילו תמונה אחת… 

בשייט בדרך, לעומת זאת, צילמתי כמה תמונות יפות של בית הקברות של ונציה שנמצא על אי משלו וכן תמונות שקיעה…

בית הקברות של ונציה

חזרנו מאוכזבים לונציה והגענו לתחנה המרכזית.
סבא החליט שבאמת היה לו מספיק ואמר שיחזור ברכבת הבאה למלון.
אנחנו קצת שוטטנו עם הבנים באיזור, קניתי תיק מאיזה מוכר לא חוקי  ואכלנו פיצה בדוכן.

הספקנו לראות את ונציה לעת ערב – ואני בטוחה שהמראה של העיר מוארת בלילה יפהפה. אבל אנחנו ויתרנו והיינו די מותשים.

מתחיל להחשיך בוונציה

בתחנת הרכבת פגשנו את סבא (עד שהגענו לא היתה רכבת במילא) ועל הרכבת – פגישה מרגשת עם עפרה, אהוד והבנות. גם הם התפצלו – הבנים חזרו קודם לכן עם החברים והם המשיכו לטייל להם. עפרה סיפרה שהם היו באי בוראנו ונהנו מאד. קצת הצטערתי שלא הקשבתי לעצותיה של ברנדי, אבל אין סוף לדברים שאפשר להצטער עליהם בטיול. חבל על האנרגיות…

הגענו למלון, התאחדנו עם סבתא, שתינו תה והלכנו לישון.

לילה טוב 

סיכום היום:

אוכל – ארוחת בוקר טובה מאד במלון. בית קפה אחד בכיכר סן-מרקו  סבא וסבתא שתו עוד כוס קפה בגטו היהודי. הידרדרנו למקדונלנד'ס. אכלנו פיצה הרחוב.

עצירות מול הליכות– היו קשיים. הליכה איטית עקב קהל רב מדי, עקב עייפות של דור הזהב וצילומים של אמא. נרשמו תלונות קשות במיוחד מצד אבא ובניו.

ג'י -פי-אס – היום היה במנוחה וטוב שכך. לא התברברנו ברחובות ותעלות ונציה – לא ברגל ולא בשייט.

נוף יפה – עיר יפה, מיוחדת וציורית, אין ספק. הבנו את העיקרון אחרי שעתיים, אמרו הבנים.

עצבים – היו!! 1. כשאבדו הכרטיסים.  2. בבית הקפה הנאלח.  3. במהלך ההליכה המשתרכת ברחובות  4. כשהגענו לאי העזוב. 

צחוקים – לא היו הרבה מדי… לכן, כסעיף פיצוי תחלופי נוסיף:

אירועים מרגשים : הנחת תפילין בגטו היהודי של ונציה.

הסתדרנו יפה? – היום אולי קצת פחות, אבל בסופו של דבר סיימנו את היום בחיוך. כי יש גם לפעמים בטיול ימים פחות מוצלחים ומחר יהיה יום חדש.

תמונה לסיכום היום : סבתא, אמא והנכדים בכיכר סן-מרקו בוונציה

המשך בחלק ט'.