יום קסום בדולומיטים

איטליה: אגמים, עיירות ופסגות – טיול בשלושה דורות 

חלק ו': יום קסום בדולומיטים

שבת, 21.7.12

התוכנית ליום זה, בהנחה שמזג – האוויר טוב, כמובן:
• הר המרמולאדה – עלייה ברכבל
ע"מ 166-167 בספר המשפחה.
כדאי גם לטייל בקניון סוטוגודה.
• אחרי המרמולאדה – ע"פ הזמן שנשאר : אורטיסיי, עמק גארדנה, קאנאזי, אלפה דה סיוזי. רעיונות בספר המשפחה ע"מ 158-169.
• אגם קראצה (Carezza), קרוב לעיירה Nova Levante. (עמ' 164)
• אפשרות נוספת : מגלשות הרים בפרדזו נמצאת בעמק Val di Fiemme

תכנון מול ביצוע:
מנוחה במלון בשעות הבוקר, טיול דולומיטים הצפוניים כולל אגם ברייס ומגלשות הרים בסן-קנדידו.

ספוילר:

כולנו ישנו נפלא בלילה עם שמיכות הפוך המפנקות. כל הלילה ירד גשם.

בוקר.
גשם שוטף, קודר ואפור בחוץ. אי אפשר לעשות כלום מבחינת טיול בחוץ כרגע.
אנחנו מגיעים למסעדת המלון לארוחת הבוקר ויש לנו חגיגה קולינרית.

סבא: (חיכה לנו למעלה מחצי שעה בחדר האוכל….) ארוחת בוקר כזאת טובה כבר מזמן לא אכלתי. אין מה להשוות ללואיג'י. בואו, שמרתי לכם קרואוסונים כי הם כמעט נגמרו.
בר-מצווה : אוכל קרואסונים מכל מיני סוגים – חמאה, שוקולד ועוד. טעים!!!
מר אוזניות: מעמיס אומלטים על הצלחת, גבינות מיוחדות ומאפים. משובח!!!
מר מזג – אוויר: שותה שוקו חם ומסתכל על מכ"ם הגשם. עושה עוד סיבוב למזנון המאפים והעוגות. מצויין!!!
סבתא: הכל בטוב – טעם פה, באמת מלון מוצלח. אוכלת יוגורט עם גרנולה ולוקחת עוד כוס קפה. יופי!
אבא ואמא : שותים קפה ועוד קפה הפוך. גילינו שיטה – מכינים קפוצ'ינו במכונה ומוסיפים לה עוד שוט של אספרסו ואז הקפה חזק כמו שאנחנו אוהבים. אחחח, איזה עוגות. תענוג
סבטקסט : עכשיו כולם מרוצים ולא מתלוננים סוף -סוף. תודה לא יכולים להגיד שמצאתי כזה מלון?!?
סבתא : (מצילה את המצב) : כל הכבוד על הבחירה. אפילו שהיה קשה להגיע לכאן, היה שווה!

לאחר הארוחה אנחנו משוטטים במסדרונות המלון ומגלים מעברים סודיים. יש תערוכת תמונות של פעם על קירות המלון ומדרגות גבוהות כמו במצודה.
לייק גדול למלון ! 

*

עוד תמונות מהמלון

*

אנחנו חוזרים לחדרים ומנצלים את הזמן למנוחה, למחשב, מיילים, סקייפ ועוד.
מצד אחד – הגשם מקלקל את התוכניות.
מצד שני – כנראה יש היגיון שם למעלה. בהחלט היינו זקוקים למנוחה ולפסק זמן, אחרי היום המתיש שעברנו יום קודם. זו הזדמנות גם להתאוורר אחד מהשני לאחר סיר הלחץ שיש במכונית, כשכולם ביחד כל-כך הרבה שעות…

מר מזג אוויר שלנו מבטיח שבקרוב המערכת תסתיים. "מערכת" זו המילה של החזאים לגשם רצוף במשך ימים או שעות. הוא טוען שעד השעה 3-4 הכל ייגמר.
אני משוחחת עם עפרה.
עפרה: איזה גשם, איזה באסה.
אני: מה אתם עושים?
עפרה: שנינו במלון והחברים לקחו את הילדים למוזיאון הטבע בבולצאנו. אח"כ נלך לבריכה מקורה.
אני: אולי נבוא אתכם ונפגש?
מר מזג- אוויר (מצותת לשיחה) : מה פתאום! עוד מעט יפסיק הגשם ואנחנו יכולים לטייל!
אני: טוב. נעשה דיון משפחתי לגבי התוכניות ונחליט. אודיע לך…

אנחנו עושים חושבים.
עולה לי רעיון. תיכננתי למחר לנסוע לאגם ברייס (בהנחה שנהיה במרמולדה היום). מחשבים ב – Google maps ורואים שיש לנו נסיעה של כשעתיים. אם נצא בסביבות 2, נוכל להגיע לשם ב- 4 ולטייל.
כולם מסכימים , חוץ מ….
סבתא : אני חושבת שלא אבוא איתכם.
כולנו : למה!?
סבתא : אני זקוקה לעוד מנוחה. לא כל-כך עשה לי טוב, כל הסיבובים האלה בדרכים ההרריות. אני אנוח לי פה, במלון הכיפי, אלך לספא ויהיה לי קצת שקט מכם…
אני: את בטחוחה, אמא ? אולי תבואי בכל זאת? תהיי איתנו.
סאבטקסט: אני מקווה שהיא בסדר! שלא יתפתח משהו לא טוב בעקבות אתמול… ייסורי מצפון … 
בר- מצווה: כן, סבתא, תבואי!
סבתא : לא, לא. אבל אתם סעו ותהנו !

לפני שיוצאים, הולכים כולנו לבית קפה באראבה, הדי שוממת, יש לומר.
הגשם עדיין יורד, אבל עוצמתו פוחתת. נפרדים מסבתא ויוצאים לדרך…

*

נוסעים במעלה כביש יפהפה. הנופים פשוט עוצרי נשימה ביופיים. הרים ירוקים, עמקים, כפרים עיירות קטנות פזורים לאורך הכביש.

סבא: דבר אחד אני לא מבין. מי גר כאן? מה יש להם לעשות כאן, לכל האנשים האלה?
אמא: הם מתפרנסים בעיקר מתיירות, נראה לי. שיא הפריחה שלהם זה בעונת הסקי.
מר אוזניות: אולי נעשה כאן חופשת סקי בהזדמנות?
מר מזג אוויר : נכון! נחזור לכאן בשלג. זה יהיה מושלם!
כמובן שמעולם אף אחד אצלנו לא למד סקי. אבל בהחלט, מראה הרכבלים לפסגות ההרים מאד מפתה…

אנחנו עוברים בעיירה קורבארה המקסימה. היא מאד מוצאת חן בעיני אבל אנחנו לא עוצרים.
הנופים באיזור זה יותר "פתוחים", יש עמקים גדולים יותר.
השמיים מתבהרים ואנחנו מאד מרוצים שיצאנו לטיול אחר-צהריים זה.

*

אחד הבנים מואיל בטובו להסתכל בתוכנית הטיול.
מר אוזניות: רגע, מה זה? מתי נהיה במגלשות הרים?!?
אני: תיכננתי למחר. אבל נראה לי שכבר לא נספיק, כי מחר, אם יתבהר, נעלה למרמולדה ואח"כ יש לנו נסיעה ארוכה לונציה. מספיק הרפתקאות עברנו אתמול.
סבא: מרמולדה, מרמולדה. כל הזמן אני שומע את השם המוזר הזה.
בר-מצווה: אז מתי נהיה במגלשות הרים? זה לא פייר…
אני: אי-אפשר הכל. זה טיול יותר של נופים ….
מר מזג – אוויר : וכל הזמן רק נוסעים באוטו. 

אבא: (לוחש אליי , שלא ישמעו) : יש מגלשות הרים בסביבה? אולי נספיק ? נצ'פר אותם קצת…
אמא: יש , לא רחוק מאגם ברייס במקום שנקרא סן -קנדידו. הדפסתי מידע עליהן מהפורום.
אבא: אז בואי ננסה לנסוע לשם. אל תגידי להם, שלא יפתחו ציפיות. נפתיע אותם.
אמא : מתכנתת ישר את הג'יפי לסן – קנדידו. תוספת של עוד 20 דקות, לא נורא. לא מעדכנים אף אחד מיושבי המושבים האחוריים.
סאבטקסט : רגע היסטורי. סוף סוף יש שתוף פעולה ולא סתם, הוא יזם !! 

*

עוצרים באיזו עיירה שכוחת -אל ומנסים למצוא מסעדה לאיזו פיצה או כריך.
קשה, קשה.
כאן המקום לציין שהאיטלקים מאד אוהבים את עצמם ועושים הפסקות צהריים ארוכות – לפעמים מ -12 וחצי עד 5. אפשר להכנס לעיירה או כפר והכל סגור, אין מה לאכול. כך היה גם בעיירות סביב אגם גארדה ובוודאי שבדולומיטים.
סצינה זו חזרה על עצמה במשך כל הטיול.

סבא: הכל סגור. הם ישנים עכשיו.
בר – מצווה : אני רעב.
אבא: אני צריך קפה.
בלית ברירה, אנחנו נכנסים לאיזה מינימרקט ושם יש דוכן אוכל מהיר. מכינים לנו סנדויצ'ים ואנחנו לוקחים שתייה. מאד מאד זול.
ואגב – אנחנו מאד קרובים לגבול אוסטריה ויש הרבה שלטים בגרמנית בנוסף לאיטלקית.
מרגישים איזה שינוי, כאילו אנחנו קצת בארץ אחרת…

*

מתקרבים לסן – קנדידו.
במושב האחורי פתאום מבינים שמשהו מתרחש…
בנים: לאן?
אמא ואבא: מנסים להביא אתם למגלשות הרים.
בנים : איזה כיף!!

לא אלאה אתכם בחיפושי הג'יפי אחר האתר + חיפושים אחר שלטים.
מה שכן צריך לספר זה שהגעתי לאינפורמיישן של סן -קנדידו ושם אמרו לי היכן המגלשות .
פקידת קבלה איטלקיה דמויית אוסטרית (וחשודה כנאצית  ): המגלשות די קרובות. אבל הן כבר סגורות. ב-5 סוגרים.
אני: אפשר להתקשר לשאול?
פקידה: לא, סגור. תבואו מחר. מחר יהיה יום יפה מאד.
סבטקסט: מחר אנחנו במרמולדה, טיפשה. מעצבנת אחת. בשביל מה נסענו עד לפה?!!? 

חוזרת לאוטו ומדווחת. אנחנו מנסים בכל זאת להגיע לשם, כי קצת לפני חמש ואנחנו, בכל זאת, ישראלים עם מרפקים.

מוצאים את המקום, והנה נס קטן: המקום פתוח עד 5 וחצי!! איזה כיף. ואיזו פקידת אינפורמיישן מטומטמת. וכמה טוב שאנחנו ישראלים בעלי תושייה.
מהר מהר סבא שולף את כסף הקופה ואנחנו עולים למעלה ברכבל הפתוח.
לא, סבא לא בא. הוא חיכה לנו למטה וטייל לו.

הנוף מקסים !!!!
התמונות הבאות צולמו באייפון.

המשך בחלק ז'.