היום המפוצל: בין גארדה-לנד ליקב ועיירות ציוריות

איטליה: אגמים, עיירות ופסגות – טיול בשלושה דורות 

חלק ג' : היום המפוצל…  (אך לא מפוצלח )

התיכנון ליום זה: פיצול משפחתי… (!!!)
• הבנים – פארק גארדה – לנד.
• המבוגרים – טיול באיזור מנטובה

ביום רביעי, כך כתבתי בדף ההנחיות (שרק אני תמיד קראתי כמובן  ) יש הנחה לכניסה – כרטיס עולה 24 אירו במקום 37.5 . אפשר לרכוש קופון לארוחת צהריים ב -6 אירו. אפשר לקנות Fast Pass ע"פ הדף שהדפסתי. לתת לבנים דפים מצולמים על הפארק.
מביאים את הבנים ואז נוסעים לטיול, מתרכזים בבורגאטו.
הצעה – “המדריך למטייל ברכב” – טיול מס' 21 ע"מ 122 – 127.
אח"כ – שתי אפשרויות:
• אחה"צ המאוחר – לאסוף את הבנים , לנסוע ביחד למרחצאות ב- Cola. פתוח עד 9 בערב, יש מחיר מוזל .
• אם מאוחר – לחזור לחווה ולהנות מהבריכה שם.

שיחה לילית :
אבא – מחר צריך לקום מוקדם כדי שתספיקו את כל המתקנים בפארק.
סבא – נכון מאד. ב – 8 בחדר -אוכל. כך נצא מוקדם וגם נוכל לחזור מוקדם ולנוח קצת בצהריים.
נכדים – אבל רוצים לישון קצת, מה, זה חופש !
סבתא – צריך לנצל את היום ביעילות. לא חבל על הזמן של כולנו?
אמא (שגם היא לא חסידת הקימה המוקדמת I'm not a morning person ) – מחר עד 8 וחצי נפגשים בחדר אוכל.

לילה טוב, מתפזרים בחדרים…

ספוילר:

יום רביעי, 18.7.12

בוקר. בין 8 וחצי ל – 9 הגענו טרוטי – עיניים לחדר האוכל.

בדרך, זה מה שראינו מהמרפסת של לואיג'י:

סבתא – קמתי כבר ב- 7 ועשיתי סיבוב. שתיתי קפה וחיכיתי לכם. כל-כך ציורי פה….
סבא – אני כבר מ- 7 וחצי פה. אין פה מבחר גדול לארוחת בוקר. אין כאן ביצים, אבל דיברתי עם לואיג'י. תמורת 3 אירו נוספים ליום, הוא יכין לנו ביצים. וגם ייתן לנו מגש גבינות ונקניקים.
נכדים – מרוצים. חובבי ביצים….
אמא ואבא – שותים קפה , מסתגלים לבוקר עם כולם מסביב.
סבתא – יופי, יש כאן הרבה פירות. אני אארגן לנו להמשך היום. וגם צריך למצוא סופר שיהיו לנו מים ונשנושים.
לואיג'י מתרוצץ להביא לנו חביתות.
אבא – חייבים לצאת בקרוב. תפסידו זמן במתקנים.

קבענו לצאת ב- 10. יצאנו ב- 10 וחצי.
התחלנו לנסוע בין שדות התירס.
כמובן על ההתחלה יש תקלת ג'יפיאס : אין גארדה-לנד. לא קיים דבר כזה שם אצלו. אני מנסה למצוא את הפארקים הסמוכים ומתייאשת. מתכנתת את לאציזה. אפילו לא מדווחת לספסל האחורי. שקט תעשייתי.
נוסעים לאורך השדות ואז אנחנו רואים משהו מדהים : גשר עתיק, מפלי – מים, נחל שמתנקז לאגם, כפר מקסים.

אמא – תעצור, תעצור !!! אני חייבת לצלם!!!! מה זה?
סבתא – התחלת עם התמונות? אין זמן.
אבא – אני בסוף אעשה תאונה !!! 

עצרנו לשנייה. צילמתי. כל -כך יפה!!!
מסתבר שזה היה הכפר בורגטו. כל-כך קרוב אלינו.
אנחנו עוד נשוב לשם…

 

ממשיכים לנסוע בכבישים מתפתלים ובדרך עוברים עיירות חמודות, כולן מנומנמות. בכפרים מסויימים הכל נראה סגור ונטוש…

שם אחד מושך את תשומת לבנו – מונזאמבאנו – Monzambano . מרוב שיש בו כ"כ הרבה אותיות, אף פעם לא מספיקים לקרוא את השם כמו שצריך. במהרה הוא הופך להיות שגור בפינו כ"מוזמביק"… במוזמביק יש מבצר יפה שרואים מהכביש ואני מצלמת ללא הפסקה. בספרים ממליצים לבקר שם והיא נכנסת לתוכניות.

 

מתקרבים לאיזור לאציזה/ גארדה-לנד. כאן כבר התעלמנו מהג'יפי המעצבן ש"חישב מסלול מחדש" ללא הפסקה. עוקבים אחרי שלטים חומים ומגיעים למגרש החנייה של גארדה-לנד. לא עזר לנו והיינו צריכים לשלם 5 אירו אפילו שזה רק להוריד את הילדים.

גילוי נאות:
שלא תחשבו שאנחנו הורים לא משקיענים שזורקים את הילדים בלונה-פארק ונעלמים לעבר השקיעה.

כלל וכלל לא.

מי התגלש אתם במגלשות מים בפארק המים ברודוס וב – Wet'n'Wild באורלנדו, כולל דיסקו שנות ה – 70 והחור השחור??!?? (אמא)
מי נסע ב- Space-Mountain ביורודיסני ויצא חיוור וחלש ? (אבא)
מי נסע פעמיים בהולנדי המעוף באפטלינג , מי??!?? 
ומי נסע ברכבות הפוכות ובשאר מתקני עינויים? (שנינו!)
מי הקיא אח"כ ונשבע שיותר לא ייסע בהפוכים ? (אמא) 
מי בילה באורלנדו 8 ימים, אבל שם כבר חיכה לפעמים על ספסלים למרגלות ברזלים אימתניים… ? (אמא ואבא).

הגענו לגיל בו אפשר ורצוי לשלוח את הילדים למקומות כאלו בלעדינו. 
הם קיבלו כסף, טלפון צמוד, הוראות מתי לצלצל (כל 3 שעות + שעה לפני שירצו לחזור. עדיף כמה שיותר מאוחר  ) והנחיות כלליות + איומים שיש לשמור על האח הקטן. ולא לעזוב אחד את השני. ולא לצעוק בעברית.

יצאתי איתם מהמכונית לכיוון הקופות, כדי להכניסם לפארק.
לא עוברת דקה…..

סבתא: אני גם באה איתך. את לא צריכה להסתובב כאן לבד.
אני: אבל אמא, אני כבר ילדה גדולה! אני יכולה להסתדר….
אמא זו אמא, לא חשוב באיזה גיל. והיא באה עם בתה.

מכניסים את הילדים לפארק , כולל פאסט-פאס ומאד מרוצים שלא נגזר עלינו לחכות בחום בתורים ולבלות במתקנים שונים ומשונים.

הכניסה לגארדה-לנד. קבלתי פטור 

עכשיו התחלנו באופן רשמי את טיול הפנסיונרים שלנו להיום.

הערה: בסיפור זה אין אף דיווח מגארדה -לנד. תאמינו לי, זה מיותר ואתם לא צריכים את זה.

מתחילים בלאציזה – Lazise. כאן כבר נקלענו לפקקי התנועה המפורסמים של אגם גארדה, אבל בקטנה.

סאגה חדשה – למצוא חנייה.
סבא לא רוצה ללכת הרבה ברגל, אני לא בטוחה היכן כדאי להכנס, אבא מפחד מקנס.
מוצאים מגרש חנייה ליד איזשהו סופרפארם. בשלט כתוב : חנייה ללקוחות הסופר בלבד.

סבתא : אנחנו נהיה לקוחות. נקנה כמה דברים שיהיו לנו שקיות עם השם של החנות ונשאיר באוטו.
אני: מפחדת שיגררו. (יש לי טראומה מוושינגטון  )
סבא: רעיון מצוין. זה גם די קרוב לכניסה לעיירה.

נכנסים לסופרפארם, קונים כמה שמונצעס, כולל מטריה שמצאה חן בעיני. עד היום היא משמשת אותי בנאמנה ולא התהפכה פעם אחת!

נכנסנו לעיר העתיקה של לאציזה – חמד של מקום. סמטאות מקסימות, בתים יפים, וחנויות. סוף סוף אפשר קצת להכנס לחנויות בלי רטינות של ילדים. סבתא קונה לי כובע ותיק, אנחנו ממשמשות את הבדים, החפצים ו…
סבא: בואו נשתה קפה, נשב קצת.
אבא: רעיון מצויין. די עם החנויות!
סבתא : אין בעיה. תשבו ואני אלך להסתובב + רטינה קטנה.
אמא: את עכשיו באה איתנו ולא נעלמת. אחר-כך תלכי.

המזח בלאציזה כפי שנראה מבית הקפה

מגיעים למקום נחמד ליד קו המים, שותים ונהנים. במהרה, אמא שלי קמה ומגלה שיש שוק. אכן, נפלנו על יום שוק בעיירה. האח, הידד!
סבתא : אני הולכת להסתובב לבד. אני קצת צריכה זמן עם עצמי.
אני: אני גם רוצה לבוא!
סבתא : תצטרפי עוד מעט, אל תשאירי אותם לבד (מביטה ביאוש אל הגברים…).

בקיצור, הסתובבנו קצת בשוק, קנינו כל מיני שטויות + מתנות + צעיפים.
אפילו הסבא קנה.

תם הסיור בלאציזה ואנחנו חוזרים לאוטו שלא נגרר וחיכה יפה בחניון עם השקיות של הסופרפארם האיטלקי.

אני מציעה לחזור לכיוון החווה שלנו. הרי סבא רצה לנוח צהריים. בדרך אולי נעצור באיזה יקב וגם נאכל משהו.
מסכימים.

הנה אנחנו בלאציזה היפה עם הכובע האיטלקי.

ועוד תמונות מלאציזה

 

כשישבנו בבית הקפה בלאציזה, עיינתי בספרים ובדפים (כמובן). המלצר התעניין בספר ושאל איזו שפה זו. הוא היה מאד נחמד והמליץ לנו לטייל במבצר לאגוסלו (הוא קרא את המילים באיטלקית מהספר והצביע עליהן).
אז נסענו לשם.

נכנסנו לכפר מנומנם ונטוש משהו. בתים עתיקים, כנסייה ומבצר מהמאה ה-13 שמשתקף במי אגם קטן דמוי לב.

כדי לראות את האגם היינו צריכים לרדת מהאוטו ולהכנס לאיזו חצר יפה, שנראתה די פרטית. נפש חיה לא היתה שם, אז רק הצצנו, צילמתי וחזרנו לאוטו.

מאד מאד יפה שם וגם מאד מאד שומם…

Castellaro Lagusello

זהו אחד מהסיפורים ההזויים של הטיול…
אנחנו נכנסים בכביש עפר ומגיעים למבנה. אני נכנסת ושואלת אם זה יקב. בטח, עונה הבחורה במשרד. אני רק עושה טלפון ויחכו לכם. סעו בשביל העפר ישר עד הסוף (?).

נוסעים ליקב בשביל העפר בין הגפנים

נוסעים ומגיעי לעוד מבנה. הכל די נטוש. יוצאים שני בחורים שנראים, לא יפה להגיד, קצת קו-קו… מאד מוזר. ואז מגיע בחור נאה ומסוקס שמסמן לנו לנסוע אחריו. מגיעים למגרש חנייה בתוך מקום שנראה כמו מוזיאון עתיקות עם פסלים.

מקבל אותנו הבחור ומתחיל בסיור + טעימות.

האמת – סיפור מעניין אבל הזוי. מסתבר שזהו יקב שהוא גם חוות סוסי הרבעה יוקרתיים לסוסי מירוץ. כל המקום הזה הוא קומפלקס שהוא חלק מתוכנית שיקום לצעירים שהסתבכו בסמים (אלו הם ה"קוקואים" שראינו) חלק כנראה מחורפנים להפליא. הם מכינים גם שולחנות עץ וארונות לחדרי אוכל – זהו גם חלק מהשיקום, בנוסף לטיפול בסוסים ולעבודה ביקב. המקום מאד מרשים ונראה קצת כמו טירה.
הבחור המסוקס מסייר איתנו ולא מפסיק לדבר רגע אחד. האמת, האנגלית שלו מצויינת. מסתבר שהם גם עובדים עם ישראל ואפילו בפרוספקט יש קצת עברית.
שם היקב : Borgo La Caccia

גם בפנים, בין המיכלים וחביות היין, יש פסלים…

הסיור מעניין וגם מתיש, היין קצת סיחרר ואנחנו עומדים לעזוב.
קנינו ממנו שני בקבוקים. בארץ, בראש השנה פתחנו אחד והוא לא היה מי יודע מה…
אבל הסיפור יפה.

אלו הדברים הקטנים והלא מתוכננים בטיול שמוסיפים עוד קצת טעם.
נהננו מאד 

אתר היקב

סיימנו את הסיור ביקב היפה והמעניין. לפני שעזבנו, אמרתי לבחור המסוקס שאני אמליץ על ביקור ביקב בפורום הטיולים בישראל. והנה – אני מקיימת את הבטחתי (רק כדאי שתקנו שם יין ברמה יותר גבוהה ממה שאנחנו קנינו  ). בכל אופן – באמת הוא אירח אותנו יפה והיה מאד מאד נחמד.

נכנסים למכונית.

סבא : עכשיו צריך לאכול.
סבתא : נכון, באמת צריך הפסקה .
אמא : עכשיו נסע לבורגטו, זה הכפר המקסים שראינו קודם. אנחנו חייבים לבקר שם! וחוץ מזה, יש שם מסעדה מצויינת. אורן ועפרה המליצו.
סבא : מי זו עפרה המיסתורית? כל הזמן אני שומע את השם הזה…
אבא: היא מהחברות האלה שלה מהפורום. אבל אני יכול להעיד שהיא מאד נחמדה!
סבתא : קדימה, בואו ניסע. כבר מאוחר. על עפרה כבר שמעתי. עכשיו צריך לאכול ולתת קצת מנוחה לגוף.

ושוב אנחנו בענייני ג'י-פי-אס, קרי: "המכשיר". הוא לא שמע גם על בורגטו. אין חייה כזו אצלו.
סבא: תיכף אני אראה לכם מהזיכרון שלי איך להגיע לשם. הרי רק היינו שם בבוקר. אני אראה לכם שאפשר להסתדר גם בלי האוטומט הזה.

נוסעים לאורך השדות (תירס וגם גפנים לפעמים). סבא מכוון אותנו לא רע בכללי. אני ממשיכה לפשפש בניירות ובספרים ואז רואה שבספר המשפחה המטיילת כתוב שבורגטו צמוד לוולג'ויו סול מינצ'יו. בינגו  לא הכנתי ש"ב כמו שצריך, אבל תיכנות מהיר למכשיר ובמהרה הגענו לבורגטו, הכפר המקסים.

שיר הלל לבורגטו, הכפר המקסים :

הו, בורגטו, בורגטו.
איזה מקום מהמם ונפלא,
כפר ציורי עם אווירה.
בתים עתיקים וגשרים, מגדל וחומות
בתי קפה, מסעדות וחנויות.
גלגלי טחנות – קמח עם מנעולים
נהר ואגם עם מים צלולים.

המנעולים על גלגל טחנת הקמח

מסעדות????
על דלת המסעדה המפורסמת כתוב שתפתח ב – 18. אנחנו עושים סיור, מתפעלים מהכפר הציורי, אני מצלמת ללא הפסקה, משוטטים בחנויות.
בינתיים עשינו הפסקה בבית קפה נחמד ובו הקפה המצויין עלה רק 1.5 אירו. ממש זול!

חוזרים למסעדה, נוקשים על הדלת. כלום. אין קול ואין עונה ואין איש פותח.
אלינו מצטרפים כמה ישראלים שרק נחתו לא מזמן, עם הספר ביד. גם הם רוצים לבוא לאכול.
רק שבמסעדת אנטיקה לוקנדה לא פותחים. אנחנו שואלים במסעדה הסמוכה והם אומרים שהיום סגור, מחר יהיה פתוח. לא מזמינים אותנו לשם כי כנראה זו מסעדה יוקרתית (מפות לבנות)) שצריך להיות לבושים בהתאם לארוחת ערב.
מה נעשה? אנחנו רעבים 

יש לי פתרון : ניסע למונזאמבנו (=מוזמביק), אני אומרת. כתוב בספר שזה מרכז קולינרי והבישול שם מצויין. יש לי המלצות למסעדות מהפורום.
בטח, בטח, אומרת אמא שלי. ראינו כבר מה ההמלצות האלה שוות….

בורגטו – או וולאג'יו סול מינצ'יו BORGHETTO – VALEGGIO SUL MINCIO